אדולף אייכמן כתב יומן בזמן שהותו בכלא הישראלי. היומן נשמר בגנזך המדינה והמדינה סירבה לפרסם אותו בגלל שפחדו כי מכחישי שואה יצטטו מהיומן כאילו הוא אמת, והיומן ישמש מכחישי שואה. כמו כן היועמ"ש דאז אליקים רובינשטיין הכיר בזכויות היוצרים של אייכמן שעברו ליורשיו, ולכן נוצר חשש שהיורשים של אייכמן ידרשו דמי הסכמה לפרסום היומן.
בגרמניה, כל היומנים של מרצחי הנאציים פורסמו ע"י ממשלת גרמניה, מבלי להכיר בבעלות של יורשי הנאצים, וללא שום התלבטות, מתוך הבנה שרוצחי המוניים כמו הנאצים לא זכאים לשום הגנה של החוקים הדמוקרטיים, כי הם איבדו צלם אנוש, ולפרסומים יש חשיבות היסטרית.
בישראל, להבדיל, קבעו שלאייכמן כן יש זכות יוצרים על כתבי היד שלו, בזכות האמנה הבינלאומית לשמירה על זכויות יוצרים.
ב 1999 התעורר הנושא מחדש עקב פניה של חוקרים ומכוני מחקר שפנו למשרד ראש הממשלה. העניין נמרח 5 שנים עד שהחליטו ב 2014 לקיים ישיבה, שבה החליטו למסור את הפרסום למכון מחקר גרמני, בתמורה לכך שהמכון יפצה את ארכיון המדינה אם יורשי אייכמן יתבעו על פרסום בניגוד להסכמתם.
חומרי החקירה של הפרקליטות בענין אייכמן לא יפורסמו כדי להגן על קסטנר והשב"כ שחיסל את קסטנר בהוראת בן גוריון
אבל זה לא סוף הענין. ביולי 2016 פנו חוקרים מהאונ' העברית וביקשו לקבל את חומרי החקירה על אייכמן, כולל תכתובות סודיות, ופרוטוקולים סודיים. הפרקליטות הפמינאציות הילה טנא גלעד ואריאלה קלעי דחו בקשה זו אחרי שנתיים של מיזמוז, בטענה ש"לא בשלה השעה".
ולמה לא בשלה העת לפרסום חומרי הפרקליטות על אייכמן? כדי להגן על קסטנר הסבא של מירב מיכאלי. כידוע אייכמן הגיע להונגריה והתקבל בחום ואהבה ע"י קסטנר שעשה איתו עסקה: קסטנר ירדים את יהודי הונגריה שלא יאונה להם רע בסוף מסע הרכבות לאושוויץ, ואייכמן יאשר לשלוח לא"י 2,000 איש מיקירי משפחתו האישית.
מכיוון שהחומר הזה "חסוי" ומכיוון שמירב מיכאלי היא יקירת הפרקליטות והחונטה (בשל עמדותיה הפמינאציות), "לא בשלה השעה" לפרסם מה מחזיקה הפרקליטות על אייכמן וקסטנר. הבנתם?
בן גוריון נתן את ההוראה להמית את קסטנר והשב"כ ביצע
סקופ למירב מיכאלי שמגנה על הסבא שלה קסטנר שמכר את יהודי הונגריה לאייכמן. את ההוראה להמית את קסטנר נתן בן גוריון. את ההתנקשות ביצע השב"כ. קסטנר הגיע לבית חולים הדסה ושכב שם 10 ימים עד שסוכנת שב"כ נשית הזריקה לו רעל והרגה אותו. מעשה גבורה לתפארת השב"כ. לציבור הודיעו שקסטנר מת מפצעיו….. המקור: ו' מהשב"כ.
המשטרה עצרה שלושה: זאב אקשטיין (הרוצח), יוסף מנקס ודן שמר (הנהג). בנוסף להם נעצר עו"ד יעקב חרותי שהמשטרה ייחסה לו מעורבות בארגון הרצח. הם הועמדו למשפט באשמה של הקמת מחתרת לחיסול משתפים עם הנאצים. תוך כדי המשפט התברר כי זאב אקשטיין היה סוכן של השב"כ, ונשלח לקבוצה המחתרתית כדי לשמש בה כמודיע.
חמש שנים לאחר שנשפטו למאסר עולם, פנה בן-גוריון אל אלמנתו ואל בתו של קסטנר, וביקש את רשותן להעניק חנינה לשלושת המתנקשים. אלמנתו סירבה, אולם בתו הסכימה והשלושה זכו לחנינה.
אין הבדל בין נאצים בגרמניה ופמינאציות בישראל
עדנה קרנבל לא רואה הבדל בין הנאציזם של גרמניה והפמינאציה של ישראל. הנאצים דגלו בהשמדה המונית של יהודים, ואילו הפמינאצים הישראלים (כל תנועות הנשים, כל שופטי העליון, כל השופטים בכל הערכאות, כל הפרקליטים, כל העובדות הסוציאליות וכל קצינות המבחן) דוגלים באותה רמה של שנאה בהשמדה המונית של גברים גרושים, פוגרומים, סלקציה, ואפרטהייד.
בראש ובראשונה הפמינאצי יצחק עמית שפסיקותיו מראות שרוח אייכמן ומנגלה מפעפעת בעורקיו, וכנ"ל הבת הפמינאצית שלו נטע עמית.
להלן מכתב אביתר פריזל גנז המדינה לשמעון שטיין יועמ"ש ראש הממשלה 20/1/1999
להלן מכתבו של שמעון שטיין לפרקליטה טניה שפניץ 16/9/1999
שימו לב. שמעון שטיין מונה לשפיטה ביולי 2002, פרש באוקטובר 2020 וממשיך לכהן כשופט עמית (מחקת השפיטה הגריאטרית של הנהלת בתי המשפט). אומרים עליו שהפמינאציות שונאות אותו.
מכתב שמעון שטיין לטניה שפניץ פרסום יומנו של אייכמן שכתב בכלא 16-9-1999
להלן מכתבה של היועמ"ש של משרד ראש הממשלה שירן שושנה 19/2/2014
כיום שירן שושנה היא יועמ"ש משרד ירושלים ומסורת, תפקיד מיותר לחלוטין. שירן שושנה התפרסמה ב 2018 כאשר אישרה לשלם 700,000 ש"ח ממרד ירושלים לערוץ 12 כדי שהם יאפשרו לשר זאב אלקין לשאת נאום ברכה ב"ועידת המשפיעים" שערוץ 12 ארגן. אלקין היה מועמד בבחירות לראשות עירית ירושלים.
המכתב שוגר לפרקליט האוורד פולינר
Prime Minister’s Office היועצת המשפטית
ישיבת פרקליטות 22/7/2014
אילנה והודיה שלום,
אנא צרפו לזימון לדיון ביום חמישי בנושא יומני אייכמן את החומרים המצ"ב וכן העתיקו את תוכן המייל שלהלן.
תודה רבה,
ליאת
| מצע לדיון – יומני אייכמן |
בזמן שהייתו של אדולף אייכמן בכלא הישראלי, נכתב על-ידיו יומן. עם סיום הליכי משפטו והוצאתו להורג, הופקד יומן זה בארכיון המדינה. בסוף שנות ה-90' ובתחילת שנות ה-2000 התנהלו דיונים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה דאז – מר אליקים רובינשטיין – בעניין כתב יד זה. הדיונים עסקו בשאלת הבעלות הפיזית בכתב היד עצמו, בבעלות בזכות היוצרים ביצירה שהוא מגלם, וכן בשאלת פרסומו לציבור.
לא ניתן למצוא סיכום כתוב ומסודר של הדיונים, אולם עולה כי בסופו של דבר הוחלט – פנימית – כי הבעלות בזכות היוצרים בכתב היד, שהוא יצירה ספרותית, שייכות לאייכמן ולאחר מותו – ליורשיו, בעוד שהבעלות הפיזית בו שייכת לארכיון המדינה. עוד עולה כי ככל הנראה הוחלט שלא לפרסם קביעה זו, מתוך חשש שמא יורשיו של אייכמן יפיקו רווח מזכות היוצרים ביומנים אלה, ויצא חוטא נשכר. מהחומר שנמצא וכן מהמצב הנוהג בארכיון המדינה מאז הדיונים, ניתן ללמוד שסיכום הדברים היה כי יש להעמיד עותק של כתב היד (ולא את המקור) או קטעים מתוכו לרשות חוקרים, לאחר שחתמו על התחייבות לכך שיבצעו בחומר "שימוש הוגן" בלבד. כך הוא הנוהג לגבי כל חומר שזכות היוצרים בו אינה בבעלותו של ארכיון המדינה*. יצוין עוד כי לא הותר שימוש ביומנים לגורמים מסחריים. לפי מידע שנמסר מארכיון המדינה, במשך השנים פורסם לציבור עותק שלם של כתב היד, וככל הנראה ניתן לאתרו ברשת. עוד יש להוסיף, כי במקרים אחרים בהם זכות היוצרים בחומר שמחזיק ארכיון המדינה אינה שייכת לארכיון, הארכיון מאפשר עיון בעותקים מהחומר למטרות שימוש הוגן בלבד, או מפנה את מבקש החומר להשיג את הסכמת בעל זכות היוצרים לשימוש המבוקש.
לאחרונה פנו אלינו נציגי ארכיון המדינה, וציינו כי בזמן האחרון מתקבלות אצלם פניות מחוקרים שמעוניינים להעתיק את המקור עצמו לשם פרסומים מדעיים, שלא ניתן לבססם על עותק שאינו המקור עצמו, וכן שואלים למי זכות היוצרים ביצירה – היא היומנים. נשאלת השאלה, האם על ארכיון המדינה לאפשר לפונה-חוקר גישה למקור במטרה להפיק ממנו פרסום מדעי. וזאת בשים לב לכך שלדברי החוקר-הפונה, אחד מבניו של אייכמן אישר לפונה לעיין בחומר ולהפיק ממנו פרסום מדעי.
בשיחה עם היועצת המשפטית של ארכיון המדינה הובהר, כי הבעיה העיקרית היא בעיה של מדיניות: האם בניגוד להחלטת המדיניות הקודמת, לפיה מדינת ישראל לא תצהיר מפורשות כי היא אינה בעלת זכות היוצרים ביומנים, נשנה כעת מעמדתנו ונצהיר כי המדינה אינה בעלת זכות היוצרים, או נעיד על כך בעקיפין, על-ידי התרת שימושים בחומר בהסתמך על הסכמת יורשיו של אייכמן. וביתר פירוט – כאמור, חוקרים שהשיגו את הסכמתם של חלק מיורשיו של אייכמן פנו לארכיון עם הסכמה זו, והשאלה היא האם בהתבסס על כך יש לאפשר להם גישה למקור, כאשר בכך בעצם מכיר הארכיון בעקיפין בכך שהזכויות שייכות לאייכמן וליורשיו. עוד צוין, כי ככל הנראה הערך הפוטנציאלי המסחרי ביומנים אלה כיום הוא נמוך מאוד, אם קיים ערך כזה כלל.
בשיחה עם עוזר היועץ המשפטי לממשלה, אסף הראל, הובהר כי ככל שארכיון המדינה מעוניין לשנות מהמצב הנוהג – יש לקבל לכך את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה. יצוין כי ארכיון המדינה רואה בהתנהלות המבוקשת שינוי מהמצב הקיים.
*הבהרה לעניין נוהל העמדת חומרים, שזכויות היוצרים בהם אינן שייכות למדינת ישראל, לעיון הקהל:
רוב רובם של החומרים המופקדים בארכיון המדינה הם חומרים אשר הבעלות בהם – פיזית ורוחנית – שייכת באופן מלא למדינת ישראל. מכאן ששאלות בהיבטי זכויות יוצרים, הנובעות מ"בעלות זרה" בזכויות (היינו: לא של מד"י) מתעוררות במקרים מועטים.
ככלל, בארכיון המדינה מועמדים לעיון הקהל חומרים מקוריים (למעט חומרים סרוקים המוצגים לעיון ברשת ולהוציא מקרים חריגים).
על פי הנהלים בארכיון, מעיין המבקש לקבל העתק מחומר, אשר זכויות היוצרים בו אינן שייכות למד"י או שיש ספק לגבי זהות בעלי זכויות היוצרים בו, יקבל העתק מן החומר המבוקש כנגד התחייבות חתומה שעניינה ביצוע שימושים המותרים לפי דין בלבד בחומר (בהתבסס על סעיף 30(ב) לחוק זכות יוצרים, התשס"ח – 2007).
במקרים אלו, דרך כלל, תימסר למבקשים הערה בנוגע לאיסור לבצע שימוש מסחרי ביצירות ולאפשרות לפנות לבעלי הזכות ולבקש הסכמה לביצוע שימוש מעבר לשימושים המותרים. במענה לשאלות מורכבות יותר יומלץ למבקשים לפנות לייעוץ משפטי פרטי.
מייל הכנה לדיון בפרקליטות על פרסום יומני אייכמן 22-7-2014
חומר רקע 1 לישיבת ההכנה לדיון בפרקליטות
חומרי רקע 1 בפרקליטות להחלטה על פרסום יומני אייכמן
חומר רקע 2 לישיבת ההכנה לדיון בפרקליטות
חומרי רקע 2 בפרקליטות להחלטה על פרסום יומני אייכמן
מזכר של הפרקליטה ליאת בן מאיר שלום לאורית קורן 3/11/2014
מזכר
אל: אורית קורן, משנה ליועץ המשפטי לממשלה (חקיקה)
תאריך: י' חשון תשע"ה (3 נובמבר 2014)
מאת: ליאת בן-מאיר שלום
תיקנו: 803-09-2012-000121
סימוכין: 803-99-2014-085606
הנדון: העמדה לעיון של יומני אייכמן
בזמן שהייתו של אדולף אייכמן בכלא הישראלי, נכתב על-ידו יומן. עם סיום הליכי משפטו והוצאתו להורג, הופקד יומן זה בארכיון המדינה. בסוף שנות ה-90' ובתחילת שנות ה-2000 התנהלו דיונים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה דאז, מר אליקים רובינשטיין, בעניין כתב יד זה. הדיונים עסקו בשאלת הבעלות הפיזית בכתב היד עצמו, בבעלות בזכות היוצרים ביצירה שהוא מגלם, וכן בשאלת פרסומו לציבור.
לא ניתן למצוא תיעוד כתוב ומסודר לסיכום הדיונים, אולם עולה כי בסופו של דבר הוחלט כי הבעלות בזכות היוצרים בכתב היד, שהוא יצירה ספרותית, שייכת לאייכמן ולאחר מותו – ליורשיו, בעוד שהבעלות הפיזית בו שייכת לארכיון המדינה. עוד עולה כי ככל הנראה הוחלט שלא לפרסם קביעה זו, מתוך חשש שמא יורשיו של אייכמן יפיקו רווח מזכות היוצרים ביומנים אלה, ויצא חוטא נשכר. מהחומר שנמצא וכן מהמצב הנוהג בארכיון המדינה מאז הדיונים, ניתן ללמוד שסיכום הדברים היה כי יש להעמיד עותק של כתב היד (ולא את המקור) או קטעים מתוכו לרשות חוקרים, לאחר שחתמו על התחייבות לכך שיבצעו בחומר "שימוש הוגן" בלבד (נוסח עמום שלא חידד את נושא הבעלות בזכות היוצרים על החומר). ככל הנראה, על-ידי ארכיון המדינה הועמדו לעיון הציבור רק עותקים מקטעים של היומנים, ולא עותק מלא. יצוין עוד כי לא הותר שימוש ביומנים לגורמים מסחריים. לפי מידע שנמסר מארכיון המדינה, במשך השנים פורסם לציבור עותק מלא של כתב היד, וככל הנראה ניתן לאתרו ברשת האינטרנט.
יצוין, כי הנוהג לגבי כל חומר אחר המופקד בארכיון המדינה, ואשר זכות היוצרים בו אינה שייכת למדינה (מדובר, אגב, בסיטואציה שאינה שכיחה), הוא שונה: מתאפשר עיון במקור עצמו, תחת התחייבות דומה, אלא אם כן מטעמים ארכיוניים (כגון שימור) מעדיף הארכיון להעמיד לעיון עותק של החומר.
לאחרונה התקבלה פניה מארכיון המדינה בעניין זה, ולפיה התקבלו אצלם פניות מחוקרים שמעוניינים להעתיק את המקור עצמו לשם פרסומים מדעיים (שלא ניתן לבססם על עותק שאינו המקור עצמו). לדברי החוקרים, בידיהם אישור מאחד מבניו של אייכמן והם מבקשים מהמדינה להצהיר כי היא אינה בעלת זכות היוצרים ביומנים.
ארכיון המדינה מבקש לקבל עמדתנו בנושא בשים לב לבקשה החדשה ולכך שכאמור, במשך השנים שחלפו מאז הדיונים הקודמים פורסם לציבור עותק מלא של כתב היד. עוד נמסר מארכיון המדינה כי ככל הנראה הערך הפוטנציאלי המסחרי ביומנים אלה כיום הוא נמוך מאוד, אם קיים ערך כזה כלל.
בשיחה עם עוזר היועץ המשפטי לממשלה, אסף הראל, הובהר כי ככל שארכיון המדינה מעוניין לשנות מהמצב הנוהג בעניין היומנים, יש לקבל לכך את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה. מכאן פנייתי אליך.
עמדתי
לאחר שבחנתי את הנושא והתייעצתי עם נעמה דניאל, עם שירן שושנה, היועצת המשפטית לגנזך המדינה, ועם יעקב לזוביק, גנז המדינה, אני סבורה שאין בסיס משפטי למדיניות הנהוגה עד כה בעניין יומני אייכמן, ולכן יש להתאימה לנוהג שחל במקרים אחרים בהם אין זכויות היוצרים שייכות למדינה.
דהיינו, לטעמי יש לאפשר עיון במקור, לצד ניסוח ההתחייבות באופן שמבהיר שזכויות היוצרים בחומר אינן שייכות למדינה ושהמעיין מתחייב לעשות בחומר שימוש הוגן, או בהתאם להרשאת בעל זכויות היוצרים .
בהיבט של דיני זכויות היוצרים, לעמדת המחלקה האזרחית אין מתעוררת בעניין זה כל שאלה. יוצר של יצירה זוכה לאגד של זכויות לפי חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. לפי החוק, רשאי היוצר למנוע מכל אדם לבצע כל פעולה המנויה באגד הזכויות, אם אינו מסכים לביצועה. אלא, שזכות העיון כלל איננה מנויה באגד הזכויות המוקנות ליוצר. כלומר, מבחינת דיני זכות יוצרים אין מניעה לאפשר לכל אדם לעיין בחומר מקורי כלשהו המופקד בארכיון המדינה, בין אם זכות היוצרים בחומר זה מצויה בבעלותה של המדינה בין אם לאו.
זכות ההעתקה, לעומת זאת, מצויה באגד הזכויות של היוצר. מבחינה זו, לעמדת המחלקה האזרחית, כאשר מדובר ביצירות שהבעלות בזכות היוצרים בהן אינה שייכת למדינה, די בטופס עליו מחתים ארכיון המדינה את המבקשים להעתיק את החומר או את המעיינים בו. ליתר דיוק, לעמדת המחלקה האזרחית על הטופס לקבוע כי המעיין מצהיר כי ידוע לו שמדינת ישראל אינה בעלת זכות היוצרים בחומר, וכי הוא מתחייב לעשות בחומר רק שימוש המותר לפי הדין, דהיינו שימוש מותר או שימוש בהרשאת בעל זכות היוצרים.
כמו כן, לעמדת המחלקה האזרחית אין לשנות מהקביעה המהותית הפנימית שנקבעה בעבר לעניין הזכויות ביומנים, ולפיה זכויות הקניין הרוחני בעת כתיבת היומנים והוצאתו להורג של אייכמן היו שייכות לאייכמן ולאחר מותו – ליורשיו, ואילו זכויות הקניין הפיזי שייכות לארכיון המדינה, וזו העמדה המשפטית המקובלת על המחלקה.
לבסוף, המחלקה האזרחית מבקשת להדגיש כי עמדת המדינה צריכה להיות כי היא אינה מעניקה ייעוץ משפטי פרטי, ולכן לשם בירור סוגיית זכות היוצרים יש לפנות לייעוץ משפטי עצמאי.
בהמשך לכך, קיומה של הרשאה זו או אחרת בטרם העיון בחומר או בטרם העתקתו, אינו צריך להיבחן על-ידי ארכיון המדינה או לשנות מהנוהל שהונהג לגבי כל יצירה אחרת: עיון ביצירה המקורית יהיה מותר בין אם יש הרשאה בין אם לאו, והעתקתה תותר בכפוף להתחייבות כי המעתיק עושה כן למטרות שימוש מותר, או בהרשאת בעל זכות היוצרים.
שיקולי מדיניות אחרים – התרת העיון במקור במלואו יש בה משום שינוי מהמצב הקיים, משום שכיום מתאפשר עיון אך ורק בעותקים של חלקים מהיומנים. לא ידוע לנו מדוע הועמדו לעיון הציבור העתקים בלבד, אך ככל שהטעם לכך היה הרצון שלא לאפשר פרסומים מדעיים בנושא, הרי שהעמדת המקור לעיון עתה תאפשר פרסומים אלה. איני רואה בסיס משפטי למנוע זאת.
כמו כן, נוסח ההתחייבות המוצע מחדד כי המדינה אינה בעלת זכות היוצרים בחומר. הצהרה זו של המדינה יכול שתחשוף את המדינה לטענות שונות, למשל לעניין חוקיות ההפקדה המקורית, ואולם אין בכך, לדעתי, כדי לשנות מההמלצה שלעיל.
אודה להכרעתך.
העתק: ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (אזרחי)
איל זנדברג, ראש תחום משפט ציבורי, ייעוץ וחקיקה (חקיקה)
הווארד פולינר, ממונה בכיר בתחום הקנין הרוחני, ייעוץ וחקיקה (אזרחי)
נעמה דניאל, ייעוץ וחקיקה (אזרחי)
תגובת הפרקליטה אריאלה קלעי לבקשת האונ' העברית לפרסום תכתובות ותיקי החקירה של אייכמן 28/1/2018: "לא בשלה השעה"
שלום רב,
1. בקיץ 2016 פנה ד"ר גיא פסח מהאוניברסיטה העברית למשרד המשפטית (הילה טנא-גלעד מהמחלקה הבינלאומית בייעוץ וחקיקה), בבקשה לעיין בתיקי שבנדון וכן לצלם מסמכים מתוכו. הבקשה הגיעה בעקבות מחקר בנושא "זכויות יוצרים והשואה", במסגרתו עוסקים החוקרים גם בהיבטי זכויות יוצרים הנוגעים ליומן (זיכרונות) שכתב אייכמן בעת שהותו בכלא טרם פרסום גזר דינו.
2. התיקים שנמצאים ברשותנו כוללים תיקי יעוץ משפטי שעניינם יומני אייכמן וכן תיק פרקליטות שעניינו האוניברסיטה העברית נ' ארכיון המדינה. בתיקים תכתובות רבות וחוות דעות שונות. בין השאר, ישנן התכתבויות עם עורך הדין של בנו של אייכמן בו הוא טוען שזכות היוצרים על היומן שייכת לו. בנוסף, בתיקים יש מסמכים המסווגים כ"סודי ביותר" ו"סודי", וכן חוות דעת פנימיות ופרוטוקולי ישיבות פנימיות שלא בשלה השעה לפרסמם.
3. בנסיבות אלה, לא נראה שניתן לאפשר לחוקרי האוניברסיטה העברית לעיין בתיקים הרלוונטיים בעת הזאת.
4. אנו מציעים כי משתוקם מחלקת חשיפה במשרד ייבדק החומר שנית.
בברכה,
אריאלה קלעי
ראש תחום חקיקה
עדותו של יוסף בוז'מינסקי במשפט אייכמן 2/5/1961
One Comment
אייכמן הדיל בשיחה עם עתונאי היה 15-20 אלף יהודים לא רק רכבת המיוחסים שהגיעו לא"י