לפנינו פרקליטה לעינניני מין בפרקליטות דרום. יעל ינאי הלפרין. לטענתה בנשמה היא עובדת סוציאלית. לטענתה, אם החוק לא מעצים נשים, אפשר בקלות "להוביל מהלך ולגבש עמדה" שהחוק התכוון למשהו אחר ממה שכתוב בו.
הבנתם מה היא אומרת? שאם הפרקליטה נתקלת בחוק או פסיקה שלא מועילים לאישה בתביעתה, פשוט מייצרים חוות דעת שהחוק הוא אחרת ממה שכתוב או נהוג, ומשנים את החוק באמצעות פסיקה חדשה.
כך למשל היא מסבירה שאיזה ידועה בציבור תבעה לקבל משהו מהעיזבון של המנוח. כשהתיק הגיעה לשולחנה הפסיקה היתה שלידועות בציבור אין זכות לתבוע מהעיזבון כי בחוק כתוב :בן זוג" אבל לא כתוב "לרבות ידוע/ה בציבור". מכיוון שההלכות והפרשנות הנהוגה לא מצאה חן בעיני הפמינאצית, הזנזונת הפעילה מהלכים בפרקליטות "לגבש עמדה" שמעכשיו והלאה החוק צריך להתפרש אחרת, ומסתבר שבית המשפט למשפחה זרם עם זה.
יעל ינאי הלפרין: לא צריך כנסת לחוקק חוקים כי הפרקליטות היא זו שמחליטה
אז מה קרה לעיקרון ה"תקדים המנחה", העיקרון שאם יש תקדים בתי המשפט מחוייבים לפעול לפי התקדים (זה עיקרון הבסיס של המשפט המקובל מאנגליה)? ברור מאליו שהתוצאה היא שאם התקדים לא מעצים נשים, הוא לא שווה כלום ותמיד אפשר "לגבש עמדה" ו"ליזום מהלכים" ולשכנע את השופט ליצר תקדים חדש שהוא כן לטובת הכוס והמנוש נוש נוש.
בעצם יעל ינאי הלפרין אומרת שלא צריך בכלל כנסת לחוקק חוקים כי כל פרקליטה עלובה ומושתנת יכולה לגבש עמדה ולשנות את החוק ומשמועתו ויישומו.
הנ"ל התראיינה במסגרת פרויקט הפרקליטות לשפר את יחסי הציבור של הפרקליטים, אחרי שאילנה דיין ביזתה את הפרקליטות בפרשות זדורוב וניסים חדד. בפרקליטות חשבו שאם יציגו את הפרקליטים כ"אנושיים", ולא כקבלני הרשעה סדרתיים, זה ישפר לפרקליטים את החוויה של תפירת התיקים:
"מה התיק שטיפלתי ואני הכי גאה בו? תיק שעסק בידועה בציבור של אדם שנפטר, שטענה שמגיעה לה קצבה בגלל שהייתה בת זוגו. בחוק כתוב "בן זוג" ללא פירוט האם זה כולל גם ידועים בציבור.
הבנתם מה הכלבה מספרת? שאף גבר בישראל לא יכול להסתמך על תקדימי חוק, כי תמיד איזה פוסי עלובה בפרקליטות יכולה לגבש עמדה שלאישה מגיע ולגבר לא מגיע. גם אם זה בניגוד לתקדימים ולפסיקה הנהוגה. הנה פרציפלוחה עלובה ופיצקית, משנה את החוק במו ידיה במקום ש 120 חברי כנסת יחליטו אם זה מוצדק לשנות את החוק.