בואו נערוך ניסוי קטן. אתם מוזמנים לבחור באקראי שם של שר משרי הממשלה: עמיחי שיקלי, מיקי זוהר, ישראל כ”ץ, מירי רגב או כל אחד אחר. דמיינו שבהסדר ניגוד העניינים של השר שבחרתם, מוסבר שיש לו אח או גיס שנושאים במשרה בכירה מאוד בחברה מסחרית מסוימת, ומשכך אסור לו, לשר המדובר, לעסוק בענייניה של אותה חברה.

עכשיו, תארו לעצמכם שאותו שר מחליט שעם כל הכבוד לניגוד העניינים הזה, הוא דווקא מתכוון לעסוק בענייני החברה המדוברת, ולא זו אף זו, הוא גם מקבל בעניינה החלטות שיש להן עבורה משמעות כלכלית גדולה. מה להערכתכם יקרה לשר המדובר ברגע שהדבר יתפרסם?

מה לדעתכם תחשוב עליו היועצת המשפטית לממשלה? ומה יאמרו עליו שופטי בג”ץ, לו התיק בעניינו יתגלגל לפתחם?

ובכן, הסיפור שנעסוק בו כאן דומה למדי לסיפור הדמיוני שהוצג לעיל, רק שבמוקד שלו לא נמצא פוליטיקאי אלא השופט יצחק עמית, מי שאם לא יקרה משהו בלתי צפוי יהיה הנשיא הבא של בית המשפט העליון.

לפני כשלוש שנים, אחרי סדרת תחקירים שפורסמו כאן בעניין ניגודי העניינים של כמה משופטי בית המשפט העליון ובראשם של הנשיאה אסתר חיות עצמה, החליטה אסתר חיות לפרסם ברבים את רשימת המניעויות של שופטי העליון – קרי אותם עורכי דין ובעלי דין שהשופטים מנועים מלדון בהליכים שבהם הם מעורבים, מסיבות שונות. עיון במסמך הזה מלמד שלחלק מהשופטים יש רשימה מניעויות ארוכה, ולחלקם קצרה.

לשופט יחיאל כשר, לדוגמה, יש 123 בעלי דין שהוא מנוע מלדון בעניינם.

בני המשפחה של יצחק עמית: דב גולדפריינד וישראל עמית 

לשופט עמית, לעומתו, יש שניים כאלה בלבד ברשימת המניעויות: הבנק הבינלאומי וחברת דור אלון.

בכל מה שקשור לבינלאומי, משמש אחיו של השופט עמית, דב גולדפריינד, בתפקידים בכירים כבר כמה עשורים. הוא היה מנהל אגף החשבות בבנק, הוא היה סמנכ”ל הבנק, הוא שימש כמנכ”ל בנק פאג”י ששייך לבינלאומי (וגם אז הגדיר אותו הבנק, כך לפי הדיווחים שלו בדוחותיו הכספיים, כנושא משרה בכירה בבינלאומי), ובשנים האחרונות הוא חבר דירקטוריון הבנק הבינלאומי.

בתמונה:  האח של הנבלה דב גולדפריינד מהבנק הבינלאומי

לגבי חברת דור אלון, הרי שגיסו של יצחק עמית, ישראל יניב, הוא יו”ר החברה. קודם לכן הוא שימש במשך שנים כמנכ”לה, ובסך הכל הוא מכהן בה בתפקידים בכירים למעלה משני עשורים.

כשיש לשופט 100 בעלי דין שהוא מנוע מלדון בעניינם, אפשר אולי לקבל בדוחק את הטענה להחלקה נקודתית לא מכוונת. כשיש שני בעלי דין כאלה בלבד, וכאשר בשניהם מדובר בנציגי המשפחה הקרובה שלך שמכהנים עשרות שנים בתפקידים בכירים מאוד, קשה להאמין שזה נתון שאפשר שלא לזכור כאשר תיק הקשור בהם מתגלגל אל שולחנך.

איש לא הטיח בפניו של השופט עמית את הבעייתיות שבניהול תיקים הקשורים לחברות שבהן עוסקים גיסו ואחיו. זה הוא, מיוזמתו, דאג לרשום את שמם ברשימת המניעויות שלו, מתוך הנחה שלו עצמו שנוכח קרבתם אליו הוא מרגיש מנוע מלעסוק בענייניהם.

ואם הוא דיווח שהוא מרגיש שעלולה להיות פה בעיה, אין סיבה שאנחנו נחשוב אחרת.

13 דוגמאות לניגודים מול בנק הבינלאומי והאח של השופט

נתחיל בבנק הבינלאומי. למרות הצהרותיו של עמית, ואף שהבנק מופיע ברציפות ברשימת המניעויות שלו שנים ארוכות – הנשיא המיועד של העליון לא מנע את עצמו מלעסוק בענייני הבנק, לא בעבר ולא היום, לא כשסוגיית ניגוד העניינים הייתה עניין שאיש לא מכיר, ולא אחרי שהיא התפוצצה ברעש גדול לפני שלוש שנים.

העברתי השבוע לשופט עמית 13 דוגמאות לתיקים כאלה שבהם דן בענייניו של הבינלאומי, דוגמאות שמתפרסות על פני תקופה ארוכה מאוד, עד לאחרונה ממש.

עמית, כך מלמדת הרשימה הזו, לא סופר את רשימת המניעויות וגם לא את ניגוד העניינים שבו הוא מצוי. הוא דן בהליכים נגד הבנק ובהליכים של הבנק נגד אחרים.

הוא דן בעניינים טכניים, וגם בעניינים שיש להם השלכה כלכלית גדולה על הבנק. פעמים שהוא הצטרף להחלטות של חבריו להרכב, ופעמים שהוא כתב בעצמו את ההחלטה המנומקת. הוא עשה את זה בשנת 2010. הוא עשה את זה גם בשנים האחרונות – ב־2019, ב־2021 וב־2022 – כשאחיו יושב בדירקטוריון הבנק. כאילו אין רשימת מניעויות בעולם, וכאילו אין ניגודי עניינים. כך בתיקים של הבינלאומי, כך בתיקים של בנק אוצר החייל, אחרי שזה מוזג אל תוך הבינלאומי וחדל להתקיים כבנק נפרד.

עמית, בתגובה שהעביר ואשר מופיעה בסוף הטור, ניסה לצייר מצג שלפיו שכשאחיו שימש מנכ”ל בנק פאג”י, הוא לא באמת היה איש של הבנק הבינלאומי. ובכן, כל מסמכי הבנק סותרים את הטענה הזו. בנק פאג”י שייך לבינלאומי. הנהלת הבינלאומי היא שמינתה את האח לתפקידו בבנק פאג”י, והיא שהמשיכה להגדיר אותו בדוחותיה, גם כשהוא בפאג”י, כנושא משרה בכירה בבינלאומי.

בתיק אחד, רק לצורך ההמחשה, דן עמית בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה נגד חמישה בנקים, ובהם הבינלאומי, בסכום של 219 מיליון שקל, בטענה שהם מפלים לרעה סטודנטים מבוגרים, על רקע גילם, כשהם מעניקים הטבות לסטודנטים צעירים בלבד.

יחד עם חבריו דחה עמית את התביעה נגד הבנק, וגם כתב החלטה מנומקת בעניין. חשוב להסביר שלא מדובר בפסק דין טכני, אלא בהחלטה עקרונית.

כדי להבין עד כמה התייחסו בבנק הבינלאומי ברצינות אל ההליך הזה, נציין שבדוח השנתי של הבנק באותה שנה מופיעה התובענה הזו ראשונה ברשימה של חמש תביעות שהבנק מגדיר אותן כ”מהותיות” עבורו.

יצחק עמית:  “בסך הכל שימשתי שופט תורן”

לפני שלוש שנים, כשצח שפיצן – אז איש כאן 11 – פנה אל השופט עמית ושאל אותו לפשר עיסוקו בתיק אחד של הבנק הבינלאומי שבו דן, תירץ עמית את התנהלותו בכך שהוא קיבל את התיק הזה כשופט תורן, שפסק הדין שלו ניתן בלי שנדרש לקיים דיון באולם, שהבינלאומי היה אחד מתוך 14 משיבים בעתירה, ובכלל, שלא הייתה סיבה לא לדון בתיק מכיוון שהיה ברור לו, לשופט, שדינה של העתירה ההיא להידחות על הסף.

כבר אז התגובה הזו הייתה מוזרה במקרה הטוב והזויה במקרה האחר שכן לא ברור מה הרלוונטיות של כל ההסברים האלה לעובדה הפשוטה שמלמדת שעמית עוסק בעניינו של בנק שהוא עצמו הסביר שיש לו בעיה לעסוק בו, משום שאחיו משמש בו בתפקיד בכיר.

ואם השופט חושב שהעתירה אמורה להידחות על הסף, אז הוא לא מצוי בניגוד עניינים?

אם גילה גמליאל תקבל החלטה בעניינה של חברה שבעלה משמש בה בתפקיד בכיר, ותסביר שהיא עושה את זה משום שזו הייתה החלטה ברורה שכל שר היה מקבל, מישהו היה מחליק לה את זה?

אבל שימו את כל זה בצד, משום שכל ההסברים שנתן אז יצחק עמית, בהקשר לתיק הבודד ההוא, לא רלוונטיים לענייננו. התיקים שהעברתי לתגובתו של עמית השבוע אינם רק תיקים שבהם הוא ישב כשופט תורן, אינם רק תיקים שבהם לא היה צורך לנהל דיון באולם, אינם רק תיקים שבהם הבינלאומי הוא אחד מ־14 משיבים, ואינם רק תיקים שבהם העתירה נדחתה על הסף. כל התירוצים שהוא העניק בעבר בעניין התיק האחד ההוא, לא רלוונטיים בתיקים האלה.

פרשת המרכולים והמניעות מול “דור אלון” ו AM:PM (הגיס ישראל יניב)

הלאה. נעבור אל בעל הדין השני שהשופט עמית, על פי דיווחיו שלו, אמור להיות מנוע מלעסוק בענייניו. זוהי חברת דור אלון.

עמית מנוע מלטפל בענייני החברה הזו, כאמור, משום שגיסו, ישראל יניב, משמש היום כיו”ר החברה, והוא מכהן בה בתפקידים בכירים מאוד למעלה משני עשורים. דור אלון היא הבעלים של רשת המרכולים AM:PM, וב־2006, כשהושלמה רכישת הרשת, הגדיר הגיס יניב, שכבר אז כיהן כמנכ”ל דור אלון, את המהלך כ”רכישה אסטרטגית”.

44 סניפים יש לה, לרשת AM:PM, רובם בתל אביב. הסניפים הללו פתוחים בשבת, ומשכך, היה לדור אלון עניין עסקי גדול בשאלה אם תותר פתיחת מרכולים בשבת, אם לאו.

סדרה של הליכים משפטיים התנהלו בסוגיה הזו. ההליך המשמעותי הראשון בהם הולך אחורה עד לאפריל 2013, אז פסק בית המשפט העליון בעתירה של קובי ברמר ושורה של בעלי מכולות בתל אביב, שדרשו לסגור עסקים הפתוחים בשבת בניגוד לחוק. מול ברמר וחבריו התייצבו בהליך הזה, בין השאר, עיריית תל אביב ורשת AM:PM.

שופטי העליון אשר גרוניס, מרים נאור ואליקים רובינשטיין פסקו אז, בהחלטה שעוררה עניין ציבורי גדול, שהם מקבלים את ערעורם של בעלי המכולות. השופט רובינשטיין תקף במילים קשות את עיריית תל אביב, שבחרה שלא לאכוף את החוק על החנויות שפתחו את שעריהן בשבת בניגוד לחוק וכינה את התנהלותה “ישראבלוף”. מדיניות האכיפה, שכללה הטלת קנסות ונמנעה מהוצאת צווי סגירה אינה אפקטיבית, קבע בית המשפט, והחזיר את הסוגיה לעירייה, שמצדה אישרה בהמשך פתיחת עסקים בשבת בתנאים מסוימים.

לכל מי שעסק בנושא הזה היה ברור שרשת AM:PM, או בשמה הרשמי דור אלון ניהול מתחמים קמעונאיים בע”מ, נמצאת בחזית המאבק. שורה של כלי תקשורת שדיווחו על סוגיית המרכולים בשבת צירפו לכתבות שלהם תמונה של חנויות של AM:PM. כשבשלב מסוים מנעה החלטה של שר הפנים גדעון סער פתיחת חנויות בשבת, קבע “דה מרקר” כי “AM:PM היא בין הנפגעות העיקריות מהגזירה של סער, שכן 33 מתוך 45 הסניפים שמפעילה הרשת נמצאים בתל אביב. ההערכה היא כי המכירות של AM:PM בסוף השבוע גבוהות ב־20% מביום חול”.

הדיונים בשאלה הזו – כן או לא ייפתחו מרכולים בשבת – היו כה משמעותיים לחברת דור אלון, שהיא דיווחה עליהם בדוחות הכספיים שלה כעל סוגיה שתהיה לה השלכה על החברה. הדוחות הללו, שעליהם היה חתום ישראל יניב, גיסו של עמית, הזכירו שוב ושוב את ההליכים המשפטיים שמתנהלים בשאלת פתיחת המרכולים בשבת ואת ההשלכות האפשריות שלהם על החברה.

“אין באפשרותה של החברה להעריך, בשלב זה, את תוצאותיו של הדיון הנוסף”, נכתב באחד הדוחות שעליו חתום יניב, מעט לפני שבג”ץ קיים דיון נוסף בהרכב רחב בסוגיה הזו, “לאור האמור… אין בידי החברה להעריך את השלכותיו ו/או את השפעותיו של התיקון לחוק העזר על תוצאותיה של החברה”.

… בסופו של דבר התגלגל העניין לדיון נוסף בעליון בהרכב מורחב של שבעה שופטים. בהליך הספציפי הזה לא נטלה AM:PM חלק פורמלי, אבל כאמור בדוחותיה שלה – להכרעה בו הייתה השפעה כלכלית ניכרת עליה. עד כדי כך היה ברור מה נמצא על הפרק, שהנשיאה מרים נאור פתחה את פסק הדין בהסבר שהרקע לכל ההליך הזה נעוץ באותו הליך שבו התעמתו קובי ברמר ובעלי המכולות מזה, ועיריית תל אביב, AM:PM וכמה אחרים מזה.

יצחק עמית, משום מה, לא ראה לנכון לפסול את עצמו מהשתתפות בהליך הזה, שכאמור, על פי הדוחות שעליהם חתום גיסו, ושכל עיתון ידע לספר, הייתה לו השפעה גדולה על דור אלון, שבענייניה הוא מנוע מלטפל.

חמישה שופטים פסקו בסופו של יום בעד פתיחת המרכולים בשבת, שניים נגד. בין התומכים בפתיחה היה גם יצחק עמית. עמית גם נימק היטב את הכרעתו. האם היה פוסק אחרת אלמלא היה גיסו בעל עניין בהחלטה הזו? את זאת אי אפשר לטעון. לעולם לא נדע “מה היה קורה אילו”. מה שאנחנו כן יודעים לומר זה שכאשר לקרוב משפחה שלך יש עניין אישי בתיקים שמתנהלים בבית המשפט העליון, לא יכול להיות שתשב בדין ותפסוק בעניינם.

כמה הייתה ההחלטה הזו של בג”ץ קריטית ל־AM:PM? ובכן, ברשימת המרכולים שקיבלו היתר לפתוח בשבת לשנים 2022־2024 בעקבות פסק הדין הזה, יש בסך הכל 168 מרכולים. 33 מהם שייכים לרשת AM:PM.

כמה הייתה ההחלטה הזו קריטית לישראל יניב? ובכן, יניב מושקע, כאמור, בכל מה שקורה בדור אלון כבר עשרות שנים. הוא זוכה לתנאי שכר מצוינים בחברה (בשנת 2020 עמדה עלות שכרו עבור 90% משרה על 2.058 מיליוני שקלים), ובמהלך 2017, כמה חודשים לפני פסק הדין המדובר, כשדור אלון כינסה אסיפה כללית כדי לאשר את עדכון תנאי שכרו, ולצדם מענק נדיב ו”מענק הישארות” נוסף, היא נימקה זאת בכך ש”במסגרת בחינת התגמול המוצע, לרבות בחינת מתן המענק החד־פעמי, נבחנו”, בין השאר, “…הישגיו של מר ישראל יניב”, כמו גם העובדה שהוא “מכהן בחברה כנושא משרה מזה תקופה ארוכה, מהווה דמות מרכזית שמזוהה עם החברה… והיה שותף מלא לעמידת החברה באתגרים הרבים שניצבו בפניה בשנים אלו… הוא מהווה דמות מפתח ומוביל תהליכים מרכזים וחשובים בחברה, וכי ניסיונו רב השנים והיכרותו המעמיקה עם עסקי החברה ופעילותה הינם בעלי חשיבות ותורמים רבות לחברה”.

האם יכול להיות שאחרי כל זה יישב גיסו ויכתוב פסק דין עקרוני, משמעותי, מהותי, שמיטיב עם החברה שגיסו הוא דמות כל כך מרכזית בה?

תגובת יצחק עמית: החובה לשבת בדין גוברת על החובה לא לשפוט בניגוד עניינים

תגובת השופט עמית באמצעות הרשות השופטת בעניין AM:PM: “גיסו של השופט עמית כיהן כיו”ר החברה במועד שבו ניתן פסק הדין. לא הייתה לשופט מניעות הואיל וחברת דור אלון וחברת AM:PM לא היו צד להליך. ממילא על פי אמות המידה קיימת חובה לשבת בדין, בהינתן שמדובר בעניין רוחבי הנוגע לעסקים נוספים”.

מדובר בתגובה מסוג  “ראש קטן“. הרי, אין ויכוח על כך שגיסו של השופט עמית עומד בראש החברה שמחזיקה את רשת AM:PM. אין גם ויכוח על כך שרווחיה של הרשת הזו תלויים בפסיקתו של עמית.

האם השופט עמית יכול להתעלם מכל זה ולהתחבא מאחורי תירוצים טכניים?

הקו האדום: השופטים סידרו לעצמם הלכות שהם פטורים מכל אמות מידה לניגודי עניינים

כבר אחרי חשיפת ניגודי העניינים של הנשיאה חיות ושל כמה מעמיתיה בעליון, ובעיקר נוכח תגובותיהם, ניתן היה לסמן את מקור הבעיה.

לא מעט שופטים סבורים שאמות המידה שאמורות לחול עליהם שונות לחלוטין מאלו שאמורות לחול על נבחרי ציבור.

בעוד החבר’ה מהכנסת חשודים שיקבלו החלטות מוטות על בסיס שיקולים זרים, בעליון יושבת חבורה שנהנית מחזקת תקינות מוגברת. הם הבלתי חשודים. הם מעל כל זה. הם, גם אם ייקלעו למצב של ניגוד עניינים, יידעו להתגבר עליו ולקבל את ההחלטות ההגונות.

ובכן, חשוב להדגיש. כדי לחצות את הקו האדום, לא צריך להוכיח שניגוד העניינים הוביל לקבלת החלטה עקומה. די בקבלת ההחלטה בנסיבות של ניגוד עניינים, כדי להכריז שהקו הזה נחצה.

מי שרוצה להבין את כל הסיפור על רגל אחת, מוזמן ללכת אל הפסקה הנועלת את תגובת השופט עמית, בסוף הטור הזה: “השאלה האם על שופט או רשם לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים היא שאלה שצריכה להיבחן לגופה על ידי השופט או הרשם עצמו בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבות, וזאת בין אם הגורם שבגינו קמה עילת הפסילה נכלל ברשימת המניעויות ובין אם לאו”.

הבנתם? אין כללים חיצוניים שחלים על השופט. הוא קובע מה מותר ומה אסור, ואם הוא קבע שמותר, זו ההוכחה שהכל אצלו בסדר.

כמה הערות לפני סיום:

השופט עמית העביר באמצעות דוברות הרשות השופטת התייחסות כללית (תובא בהמשך), ולצדה התייחסות ספציפית באשר לכל אחד מ־14 התיקים שהעברתי לתגובתו.

לגבי ארבעה מהם, תגובת השופט מאירה אותם באור מורכב יותר, ומכיוון שיש לא מעט אחרים, אתייחס אליהם כאילו אין בהם בעיה.

לגבי שאר התיקים עולות מטעמו של השופט הטענות הבאות, שלעניות דעתי מאירות את התנהלותו באופן בעייתי עוד יותר.

לגבי הליך אחד, טוען עמית שלבנק הבינלאומי לא היה בו שום אינטרס. נראה שהבנק חשב אחרת, שאם לא כך, לא היה טורח לשלוח שני עורכי דין לדיון הזה.

לגבי ארבעה תיקים אחרים היה חשוב לעמית להדגיש שפסק הדין שניתן בהליך שבו הוא ישב היה “קצרצר” בלבד, כאילו יש משמעות לשאלה כמה מילים מכילה הפסיקה.

באחד התיקים, שבו מי שהייתה צד להליך הפסידה 1.8 מיליון שקל לבנק הבינלאומי, חשוב היה לעמית להסביר שהתיק הסתיים בכך שהמערערת חזרה בה מהערעור בהמלצת בית המשפט. נו, וזה עושה את ההחלטה שלך לשבת בתיק הזה מוצדקת יותר? האם שופט יכול לשבת בתיק שבו הוא לא אמור לשבת, ואז לטעון שהכל בסדר כי הוא הציע לאחד הצדדים להתפשר, והמלצתו התקבלה? בתיק אחר מסביר עמית שהעותר עתר “לשנות את השיטה המוניטרית הנוהגת במדינת ישראל, ולמעשה בעולם כולו, ושהעתירה נדחתה בפסק דין קצרצר שניתן ביום שמיעת העתירה, משנקבע כי העתירה סותרת מושכלות יסוד בבנקאות ובדיני חוזים”.

אז מה הטענה של השופט כאן? שהעותר הגיש עתירה מוגזמת או מטופשת, ולכן אין לו בעיה לשבת בה ולדחות אותה עוד באותו יום? האם לא נכון ששופט שיש לו ניגוד עניינים ישאיר לשופט אחר להחליט מה מטופש ומה לא? עמית טוען עוד לגבי התיק הזה, שהעתירה לא הוגשה רק נגד הבנק הבינלאומי, אלא נגד עשרה בנקים בישראל. זו טענה שחוזרת אצלו גם ביחס לתיקים אחרים. ואני מודה שאני לא מבין אותה.

נניח שאני מנוע מלעסוק בענייני קבוצת הכדורגל של מכבי נתניה, משום שאחי מנהל את הקבוצה זה 20 שנה. ונניח שמוגשת עתירה שאם תתקבל, לא תפגע רק במכבי נתניה אלא גם בהפועל תל אביב ובבית”ר ירושלים. האם במקרה כזה אני לא אהיה בניגוד עניינים? האם במקרה כזה הקבוצה שמנהל אחי תהיה בסכנה פחותה להיפגע מפסק דין שיינתן נגדה?

והנה חוזרת התשובה הזו ביחס לעוד פסק דין. “מדובר בעתירה שהגיעה בתורנות של השופט עמית ונדחתה בפסק דין ללא דיון. בעתירה ביקש העותר לשנות את אופן חישוב הריבית על ידי כל הבנקים בישראל, והיא הופנתה כנגד שנים־עשר בנקים. העתירה הוגשה שעה שהעותר ניהל הליכים אזרחיים שבהם העלה אותה טענה, והיא נדחתה מטעם זה מבלי להביע כל עמדה לגבי טענות העותרים לגופן”.

בואו נעבור על הטענות אחת אחת. העובדה שהעתירה הגיעה לבית המשפט כאשר עמית היה תורן, לא אמורה לשחק לטובתו בשום אופן. אם אתה בניגוד עניינים, תעביר אותה הלאה. הלאה. אם העתירה מבקשת לשנות את אופן חישוב הריבית, יש להניח שהיא מעניינת את הנהלת הבנק שאחיך עובד בו, יותר מתביעה של הבנק נגד מישהו שלקח הלוואה של 100 אלף שקל ולא החזיר, נכון? וגם כאן, זה שהעתירה הוגשה נגד שורה של בנקים, לא אמור להפחית את ניגוד העניינים שלך, כשאחיך בתפקיד בכיר באחד מהם, וכשהבנק שלו רשום ברשימת המניעויות שלך.

ובסופו של דבר, ישנה שאלה אחת שצריכה להישאל בכל אחד מהתיקים המדוברים: האם לחברות שבהן מועסקים בתפקידים בכירים אחיו וגיסו של השופט יצחק עמית היה אינטרס בהליכים שבהם הוא עסק? התשובה ברורה. כן. האם השופט היה ער לכך שראוי לו להימנע מעיסוק בתיקים כאלה? כן. שהרי את רשימת הימנעויות שלו הוא כתב בעצמו. מכאן ראויה הייתה להיגזר כל התנהלותו.

תגובת הרשות השופטת: “לשופט עמית לא הייתה מניעות לשבת בתיקים הנזכרים בשאילתה, והטענות המועלות משוללות כל יסוד כפי שיובהר להלן. רשימת הימנעויות של השופט הוכנה על ידו, ובניגוד לנטען בשאילתה השופט לא דן בתיקים הנוגעים לרשימת הימנעויות שהוא עצמו רשם. כאשר אחיו של השופט כיהן כמנכ”ל בנק פאג”י, השופט נמנע מלדון בתביעות מצד או נגד בנק פאג”י, ולעניין חברת דור אלון ורשת AM:PM, חברות אלו כלל לא היו צד לתיק שהתנהל בבית המשפט, ועל כן לא קמה לשופט כל מניעות. הנחת המוצא שצוינה בשאילתה שלפיה השופט היה מצוי בניגוד עניינים וישב בתיקים חרף זאת, כמו גם הטענה כי היה עליו למנוע עצמו מלדון בתיקים אלו כולם או חלקם, היא שגויה ומטעה.

“על פי מבחן החשש הממשי למשוא פנים הקבוע בסעיף 77א לחוק בתי המשפט נוסח משולב, התשמ”ד 1984, השאלה האם על שופט או רשם לפסול עצמו מלדון בהליך מסוים היא שאלה שצריכה להיבחן לגופה על ידי השופט או הרשם עצמו בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבות, וזאת בין אם הגורם שבגינו קמה עילת הפסילה נכלל ברשימת הימנעויות ובין אם לאו.

“מרבית פסקי הדין שנזכרו בשאילתה ניתנו בתקופה שבה אחיו של השופט עמית לא היה מועסק או קשור בגופים שפורטו וככל שמדובר בתקופה שבה היה קשור לא הייתה כל מניעות לשופט לדון בתיק. לגבי התיקים שצוינו בשאילתה, יש ביניהם תיקים שבהם הבנק לא היה בעל אינטרס בתיק, או שכלל לא היה צד לתיק בבית המשפט העליון אלא רק בהליכים שהתנהלו בערכאות הדיוניות, יש תיקים שבהם טענות הבנק נדחו, יש שהמערער חזר מערעורו ונשמרו טענותיו כלפי הבנק, יש שמדובר בתיקים המעלים שאלה כלפי כלל הבנקים או שהתיק לא עסק כלל בבנק אלא בסוגיות אחרות, הכל כמפורט להלן. כאמור ממילא לא הייתה לשופט מניעות כלשהי באותם תיקים.

“רשימת המניעות נועדה להגדיר את המקרה הטיפוסי של אי־שיבוץ לתיקים, לצורך הנחיה כללית של המזכירות. הסמכות לדון היא גם החובה לדון. כשאין מניעה חייב שופט לדון בתיק שנותב אליו. לעניין הסוגיה בשאילתה, כאשר הבנק הוא משיב פורמלי או שולי או אחד מני בנקים רבים, שאז הבנק או האינטרסים שלו אינם במוקד ההליך – הרי שאין מקום לפסילה בגין מניעות, כפי שמוסבר ביתר פירוט בהתייחס לדוגמאות הספציפיות, זאת גם בהתאם לסעיף 77 א’ לחוק לפי כללי המניעות ומשוא הפנים, השופטים מוזהרים מפני פסילת יתר. המניעות מתייחסת לגוף מסוים ואינה הולכת מעלה (חברת אם) או מטה (חברות בנות, נכדות ונינות) או לצדדים (חברות אחיות), אלא בהינתן שיקולים מיוחדים לעשות כן. לכן, כאשר אחיו של השופט עמית כיהן כמנכ”ל בנק פאג”י, השופט עמית נמנע מלדון בתביעות מצד או נגד בנק פאג”י אך לא מנע עצמו מלדון בתיקים הנוגעים לבנק הבינלאומי ובוודאי שלא מבנק אוצר החייל, כשהדבר לא עלה כדי חשש ממשי למשוא פנים בהתאם לסעיף 77 א’ לחוק בתי המשפט”.