אלכס שטיין (“שטינה”), טינופת שאיילת שקד הביאה לבית המשפט העליון מאמריקה מוציא עוד פסק דין גועלי, דוחה וזדוני הישר מהכלביה שורצת הפרעושים שלו. במקור הכלב הוא סובביטי מרוסיה.

והפעם עו”ס לחוק נוער מאילת פרידה בן לולו החליטה להתנפל על זוג הורים מאילת ולהוציא מהם 5 ילדים למשך חודש, ל”מסגרת אבחון”.  הסיבה:  איחורים לבית הספר וסירוב ההורים להתרפס בפני העו”ס.

אדון אלכס שטינה אישר את הוצאת הילדים מהבית וטען שזה בסך הכל “זמני”, בסך הכל 30 יום, וזה לא דבר שלא ניתן להשיב לקדמותו.

מה יכול להיות יותר מגעיל מהטענה שאומרים להורה (כאן גם אבא וגם אמא) שייפרדו מההילדים שלהם למשך חודש, בלי לדעת מה יקרה לילדים, בלי קשר עם הילדים, בתירוץ שקרי שנדרש אבחון, ושזה רק לחודש?

אז זהו שכולם יודעים שזה לא לחודש.  בחודש הזה העובדים במרכז החירום אליו מוצאים הילדים מכינים דו”חות שנועדו לקבור את ההורים, להכפיש אותם ולהניח את התשתית ה”מקצועית” לבקשה שתגיע ביום ה 29 – והיא להוצאה מהבית לשנה מלאה, עם פוטנציאל חידוש כל כמה שנים עד גיל 18.

באותו מרכז חירום קיימים שטנצים מוכנים מראש לכתוב שהילדים אובחנו בליקויים התפתחותיים (שזה שטויות וניתן לטיפול בקהילה תוך כמה חודשים אינטנסיביים).   מוסיפים כל מיני תבלינים, והופה… הילדים איבדו את ההורים.

איזו צביעות ואיזה ארס נוטף מהנבלה הזה אדון שטינה אלכס שטיין כשהוא יודע שה”זמני”, זה הכנה “לכל החיים”.

נזכיר שהמעונות האלה שורצים צוותים בשכר נמוך שלא ממש משגיחים על הילדים.  יש מדריכים אלימים ויש אלימות בין הילדים עצמם, ויש גם זנות של הילדות שמוצאות למוסדות רווחה, עבריינות קלה (גניבות מסופר, גניבות ארנקים) ויש גם סיגריות, אלכוהול ומריחואנה.

ומה העלות?  משרד הרווחה משלם לכל ילד 18,000 ש”ח במרכז חירם לחודש.  יש פה 5 ילדים מחוץ לבית, שזה 90,000 ש”ח לחודש.  האם משתלם למדינה להוציא 5 ילדים מהבית בשל איחורים לבית ספר וקשים התפתחותיים בעלות של 90,000 ש”ח לחודש?  מה היה קורה אם משרד הרווחה היה נותן להורים 9,000 ש”ח להוציא על טיפולים ועזרה כלכלית לילדים האלה?

בתמונה:  העו”ס חוטפת הילדים פרידה בן לולו (אילת)

ודבר אחרון, הנבלה הזה אדון שטינה אלכס שטיין מציין שחלק מהשיקולים להוציא מהבית זה סירוב ההורים לשתף פעולה עם הרווחה.  כאילו שפקידת הסעד, זונה משוקמת בת 24, 25 היא אלוהים ועל פיה יישק דבר, וההורים צריכים לצית לה ברמת ציות של צפון קוריאה????  (פרידה בן לולו שבתמונה היא האחראית על העו”ס הצעירה שמצידים לגרון של ההורים.  המשכורת שלה כ 50,000 ש”ח בחודש).

ואיך זה בדיוק ישתנה אם הילדים יוצאו לאבחון?  האם דרך האיבחון של הילדים ניתן יהיה להבין למה ההורים מתנגדים לכל מגע עם עובדת סוציאלית???   ממש לא.  זה פשוט עונש שאלכס שטיין כופה על ההורים בגלל שהם לא מנשקים את ידיה של העו”ס שרוצה להרוס להם את החיים.  

מספר התיק בעליון בע”מ  4075/22.  הערעור הוא על החלטה של השופט איריאל ואגו (ואגו וגינה) מהמחוזי בב”ש – ענ”א 29535-06-22, ועל החלטה של השופט שי ברגר מאילת – צב”ן 15999-06-21.  כרגיל בישראל פסקי הדין של ואגו וגינה ושי ברגר לא פורסמו….

בתמונה:  השופט הפמינאצי ממחוזי ב”ש אריאל ואגו “ואגו-ווגינה”

להלן פסק הדין בערעור בעליון אצל אלכס שטינה:

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע בשבתו כבית משפט לנוער (השופט א’ ואגו, ס”נ) (להלן: בית המשפט המחוזי) אשר ניתן ביום 14.6.2022 בענ”א 29535-06-22, ואשר בגדרו נדחה ערעורם של המבקשים על החלטת בית המשפט לנוער אילת (השופט ש’ ברגר) (להלן: בית המשפט לנוער) אשר ניתנה ביום 12.6.2022 בצב”ן 15999-06-21 ובצב”ן 41445-07-21, ואשר במסגרתה הורה בית המשפט לנוער על ביצוע מיידי של צו הביניים שניתן לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש”ך-1960, ביום 9.11.2021, ולפיו חמישה מבין ילדיהם הקטינים של המבקשים יוצאו למסגרות אבחון זמניות לתקופה בת 30 ימים (להלן: ההחלטה).

בד-בבד עם הבקשה לרשות ערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

2. ההליכים קמא התנהלו על רקע של ראיות אשר הצביעו, לכאורה – אם לא למעלה מכך – על בעיות מורכבות שהסתמנו בקשר לרווחתם ולתנאי גידולם של הקטינים ילדי המבקשים, אשר סובלים מקשיים התפתחותיים, רגשיים ולימודיים משמעותיים, אינם מגיעים באופן סדור למסגרות החינוך ואינם מקבלים את המענה ההולם, תוך צבירת פערים בינם לבין בני גילם, וכן על היעדר שיתוף פעולה מצד המבקשים עם גורמי הטיפול ומסגרות החינוך.

3. לטענת המבקשים, בפסק הדין קמא נפלו טעויות מהותיות בקביעת העובדות המהוות את בסיס ההכרעה. מנגד, סבורה המשיבה כי דין הבקשה לרשות ערעור, ועמה דין הבקשה לעיכוב ביצוע, להידחות בהיעדר עילה מבוררת למתן רשות ערעור “בגלגול שלישי”. המבקשת מוסיפה ומדגישה כי אופייה הזמני של ההחלטה אף הוא תומך במסקנה כי אין מקום למתן רשות הערעור המבוקשת.

4. מדובר בבקשת רשות ערעור “בגלגול שלישי” אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

5. בקשות-רשות-ערעור דוגמת זאת שלפניי ראויות אמנם להיבחן לפי אמת-מידה מקלה וגמישה יותר מהרגיל (ראו: רע”א 2736/21 פקיד סעד לחוק הנוער אזור מערב ירושלים נ’ פלוני, פסקה 7 והאסמכתאות שם (22.4.2021); בע”מ 5041/19 פלונית נ’ פלונית, פסקה 7 והאסמכתאות שם (8.8.2019)). ברם, “אין פירושו של דבר שתינתן במקרים אלו רשות ערעור אוטומטית, בבחינת הפיכת רשות ערעור לערעור בזכות והפיכת היוצא מן הכלל לכלל […] ואין בכך כדי להביא למצב שבו הרשות לערער ניתנת אוטומטית בענייני הורים וילדים, בבחינת יצירת מסלול ייחודי של ערעור שני בזכות” (ראו: רע”א 4499/19 פלוני נ’ פלונית, פסקה 12 והאסמכתאות שם (14.7.2019)).

6. לאחר עיון בכתובים, הגעתי למסקנה כי גם על פי אמת המידה הגמישה והמקלה הנוהגת בכגון דא, דין הבקשה להידחות.

7. ההכרעות קמא נטועות בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינן מעוררות שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור “בגלגול שלישי”. כמו כן לא ניתן לומר כי עיוות דין חמור נגרם בענייננו. ההכרעות קמא הן הכרעות שקולות ומידתיות, אשר גם אינן קובעות מסמרות – זאת, היות שמדובר בנקיטת אמצעי זמני, קצר-מועד – ובכל הזהירות הראויה, חיוני – שהשלכותיו אינן בלתי הפיכות. בשים לב לכך שקיים צורך מיידי באבחונם של הקטינים ובגיבוש מענה טיפולי עבורם, ולכך שניתנה למבקשים הזדמנות נוספת לשנות את התנהלותם באופן מהותי – כאשר שינוי מעין זה לא חל במידה הנדרשת בפרק הזמן שחלף – סבורני כי ההכרעות קמא עומדות על יסודות איתנים.

8. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א; ועמה נדחית גם הבקשה הנלווית לעיכוב ביצוע.

9. לאור מכלול הנסיבות, לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ל’ בסיון התשפ”ב (‏29.6.2022).

גרסת WORD:

פלונית ופלוני נ רווחה אילת בעמ 4075-22 אלכס שטיין