לא יאומן שהכת האורגיות של ריקי שחם “המדרשה לפילוסופיה מעשית” עדיין פעילה, חיה ובועטת, למרות העובדה שהמנהיגה ה”גורו” ריקי שחם רביצקי עברה לצרפת כדי שלא יתבעו אותה, למרות העובדה שנחשף כי ארבע בנות הכת תפרו תלונת אונס פיקטיבית לעו”ד אורי דניאל ולמרות העובדה שהיועמ”שית של הכת עו”ד איה לביא איבדה את הרישיון שלה בגלל שחברי הכת נתנו לה כסף (4.2 מיליון ש”ח) למכירת דירות נדל”ן, ובמקום לסגור עסקאות היא נתנה את הכסף לריקי שחם למימון התביעות נגד אורי דניאל…..
הכת הזו פרצה לתודעה לפני 13 שנים ופשוט ניפצה את כל המוסכמות האקדמיות על מהותה של כת. בספרות המקצועית כתבו שהגורו שולח ציידים לצוד נפשות תועות, אנשים חלשי אופי ומסכנים, ואז משתלטים להם על המוח והופכים אותם עבדים של הכת.
אבל הכת של ריקי שחם היתה בדיוק ההיפך מזה. כל חברי הכת היו משמנא וסלתא של האליטה של תל אביב, רמת השרון ומחוזות הפאר ברשפון וכפר שמריהו. הם התחננו להצטרף לכת. היא לא היתה צריכה לבקש מהם כסף, הם פשוט שפכו עליה כספים בכמויות אדירות. בתמורה הם קיבלו חוויות מיניות באורגיות עם נופך טרנסצדנטלי חוץ גופני. לפעמים ערכו אורגיות בסגנון מקדשי המלכה המצרית חטשפסות. לפעמים ערכו אורגיות אינטר גלקטיות בסגנון החלל החיצון.
כולם נהנו ושפכו על ריקי שחם כספים. עלות השתתפות חודשית באורגיות למחיל היתה 1,500 ש”ח ולמשתתף מקדם היתה 8,000 ש”ח לחודש – לא כולל מתנות לאלות המצריות.
ועכשיו פתאום אנו שומעים שאחת מחברי הכת, המטפלת ההוליסטית ורדה שפון שמואלי נפטרה והשאירה צוואה שהיא לא רוצה להיקבר, אלא להישרף. את הכסף בצוואה השאירה לאח של בעלה של ריקי שחם….. ילדיה ניסו לקבור אותה אולם חברי הכת פנו לשופטת אביגיל כהן במהלך השבעה וביקשו להוציא את הגופה מהאדמה ולשרוף אותה.
השופטת אביגיל החליטה על שריפת הגופה והוצאתה מהקבר במהלך השבעה.
התובע הוא אורי שחם, שהוא האח של אבי שחם הבעל של הגורו ריקי שחם רביצקי. בצוואה המנוחה הורישה לו מניות בחברה והורתה לו לשרוף את הגופה שלה.
בתמונה: עו”ד אורי דניאל שזיין את ריקי שחם ועוד 3 פקאצות וכל הרביעיה סידרה לו תלונת שווא על אונס
הנה כמה שמות של חברי הכת: עורך הדין אורי דניאל, שרה׳לה וגדי אלמוג, מנחם גולדברג, סימה גולדברג, שלמה גולדברג, טל ראשוני, סיטה אליס, יולנדה גמפל, נועה לביא קקון, שירה לביא קופלוביץ׳, רחל ראשוני, ישראל אליעזרי
הנה הכתבה באתר פסק דין, לאחריה נביא את פסק הדין, ולאחר מכן קצת רקע על הכת האורגיות המהממות של המדרשה לפילוסופיה מעשית.
גופת האם ורדה שפון שמואלי תוצא מהקבר ותישרף למרות התנגדות הילדים
בצוואה שלה כתבה המנוחה ורדה שפון שמואלי שהיא מתנגדת לקבורה. ילדיה טענו שאמם הייתה חברה בכת והם חוששים שהדברים הוכתבו לה. אבל השופטת קבעה שאין שום ראיה לכך שהצוואה לא משקפת את רצונה
המנוחה ורדה שפון שמואלי נפטרה בגיל 86 אחרי יותר מ-30 שנות חברות בקבוצה פילוסופית רוחנית בהנחיית ריקי שחם. לאחר מותה, ילדיה התנגדו לשריפת גופתה אף שביקשה זאת בצוואתה, בטענה שהייתה שבויה בכת והם חוששים שתוכן הצוואה הוכתב לה. תביעה שהגיש נגדם חבר הקבוצה התקבלה לאחרונה על-ידי סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב אביגיל כהן. בפסק הדין נקבע כי המנוחה הייתה צלולה ופעילה עד יום מותה ואין כל ראיה לכך שהצוואה לא משקפת את רצונה החופשי.
המנוחה הלכה לעולמה במרס האחרון אבל ההכנות של שלושת ילדיה להלוויה נתקלו בהתנגדות מצד חברי קבוצת ריקי שחם שבה הייתה חברה, ואחד מהם אף הגיש תביעה ובקשה לצו מניעה דחוף שימנע את קבורתה. סגנית הנשיא אביגיל כהן לא נענתה לבקשתה ובינתיים הילדים קברו את אמם והחלו לשבת עליה שבעה.
בתגובה לתביעה טענו הילדים שהם לא מסוגלים להתמודד כעת גם עם אבל על אמם וגם עם הלחצים שמפעילים עליהם חברי הקבוצה. לטענתם, מדובר בכת שאליה הצטרפה אמם לפני כ-30 שנה – מעשה שפירק את המשפחה. לדבריהם, הם החליטו לקבור את אמם לפי צו המצפון שלהם והם חוששים שהצוואה שהשאירה אחריה, בה כתבה שהיא מתנגדת לקבורה ומבקשת שישרפו את גופתה, הוכתבה לה על ידי הקבוצה ולא משקפת את רצונה החופשי.
בסופו של דבר, הילדים ביקשו לכבד את החלטתם לקבור את אמם אבל הודיעו שיכבדו כל החלטה שתתקבל בבית המשפט. עוד הם ביקשו שאם יוחלט על הוצאת הגופה ושריפתה – הם לא יצטרכו להיות מעורבים בתהליך.
לא חיה לפי המסורות המקובלות
השופטת כהן הבהירה כי בית המשפט העליון קבע באופן חד משמעי שכאשר יש ראיות לכך שרצון המת הוא לא להיקבר – יש לקיים את רצונו גם אם הוא לא תואם את הדין העברי. עוד הדגישה השופטת שאין בחוק איסור על שריפת גופות או הוראה שמחייבת בקבורה.
השופטת ציינה כי הילדים עצמם הודו שאמא שלהם “לא חיה את חייה על פי מערכות מסורתיות מקובלות” והייתה שייכת לקבוצה עד סוף חייה. עוד היא קבעה שגרסת התובע לפיה המנוחה ביקשה שלא להיקבר לא נסתרה ולא הובאה כל ראיה שתומכת בטענה שהצוואה לא משקפת את רצונה. בהקשר הזה השופטת הדגישה שהמנוחה הייתה “צלולה ופעילה כמעט עד יום מותה, בשנתה -86 לחייה”.
“לפיכך”, כתבה השופטת, “יש להישען על המצב המשפטי השורר ולפיו יש לכבד את רצון המנוחה”. לאור זאת, השופטת קיבלה את התביעה תוך שציינה כי אולי הילדים יתנחמו בכך שבכל זאת ערכו לאמם הלוויה וישבו עליה שבעה.
השופטת הורתה לתובע לפעול להוצאת גופת המנוחה בעזרת גורם בעל ניסיון בתחום – על חשבונו.
לא נפסקו הוצאות.
- ב”כ התובע: עו”ד ליאור רוב, עו”ד רן בלקין, עו”ד קרן איליה
- ב”כ הנתבעים: עו”ד אשר אקסלרד (בשם החברה קדישא), הילדים לא היו מיוצגים
להלן פסק הדין
ת”א 39737-03-22 אורי שחם נ’ נועה קליין, רוני שפון רם וארז שפון
:
| ת”א בית המשפט המחוזי תל אביב – יפו |
39737-03-22
24/03/2022 |
| בפני השופטת: סגנית הנשיא אביגיל כהן |
|
| – נגד – | |
|---|---|
| התובע: אורי שחם עו”ד ליאור רוב עו”ד רן בלקין עו”ד קרן איליה |
הנתבעים: 1. נועה קליין 2. רוני שפון רם 3. ארז שפון 4. חברה קדישא גחש”א ע”י הרבנות הראשית והמועצה הדתית ת”אעו”ד אשר אקסלרד (בשם החברה קדישא) |
| פסק דין | |
1.המנוחה ורדה שפון שמואלי ז”ל הלכה לבית עולמה ביום 17.3.22.
2. במוצאי שבת, 19.3.22, הוגשה בקשה דחופה למתן צו ארעי במעמד צד אחד וצו מניעה זמני, אשר ימנע קיום הלוויה ו/או קבורה למנוחה, זאת כיוון שרצונה של המנוחה היה להישרף ולא להיקבר. ההלוויה במקור היתה אמורה להתקיים ביום ראשון בצהריים אך הוקדמה למוצאי שבת בשעה 23:00 בשל פקקי תנועה חריגים, שהיו צפויים להיות בגוש דן, בשל הלווייתו של הרב קנייבסקי זצ”ל.
3.בהחלטתי מיום 19.3.22 לא נתתי צו ארעי במעמד צד אחד.
קבעתי מועד לדיון בבקשה ליום 29.3.22 על מנת לאפשר למשפחה לשבת שבעה ולקיים את הדיון רק בתום השבעה.
4.זמן קצר לאחר מתן החלטתי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטתי לבית המשפט העליון (רע”א 1928/22).
כב’ השופט עמית דחה את בקשת רשות הערעור אך קבע, כי דיון בבקשה יתקיים לא יאוחר מיום 22.3.33.
לפיכך נקבע דיון ליום 22.3.22 והוריתי למשיבים להקדים את הגשת תגובתם לבקשה למתן סעד זמני.
5.תגובת המשיבים:
המשיבים 1-3, ילדי המנוחה , הגישו תגובה, אשר ניכר ממנה עד כמה בקשת המבקש- התובע מצערת אותם.
נטען כי אימם המנוחה הצטרפה למעלה מ- 30 שנה לקבוצה בהנחיית הגב’ ריקי שחם וכי לפי פרסומים שונים מדובר בכת לכל דבר ועניין.
מכל מקום, לאחר שהמנוחה הצטרפה לאותה קבוצה, פורק בית משפחתם. הוריהם התגרשו. המשיבות 1 ו-2 נשארו בקשר עם המנוחה. המשיב 3 אשר היה קטין בעת הפרידה, ניתק את הקשר עם אימו המנוחה והוא לא חודש עד למועד פטירתה.
בתגובה טענו כי בימיה האחרונים של האם בעת אשפוזה ובשל התנהגות של חלק מחברי הקבוצה נפתחו אצלם פצעים נושנים. הם אינם מסוגלים להתמודד עם האבל על פטירת אימם המנוחה תוך כדי הלחצים הפועלים עליהם על ידי חברי הקבוצה. הם מרגישים שהם חווים אובדן של אימם בפעם השניה. בפעם הראשונה – כאשר איבדו אותה לכת בחייה. בפעם השניה – עם פטירתה. הם אינם יכולים להתמודד כעת מול חברי הכת במאבק על גופתה של אימם. הם קברו את אימם לפי מיטב הבנתם ומצפונם. הם מבקשים שבית משפט יקבל החלטתו לפי צו מצפונו והמידע המצוי בפניו וישחרר אותם מחובת התייצבות במהלך השבעה מול אנשי הכת.
בסעיף 13 לתגובה כתבו:
“אנו סבורים כי יש לכבד את החלטתנו לקבור את אמנו כפי שמצאנו לנכון. עם זאת, יש גבול למידת הסבל, האכזריות והניצול שמשפחה אחת יכולה לספוג. אנו מבקשים לכבד את זכותנו לשבת שבעה על אמנו.
אנו נקבל כל החלטה אשר בית המשפט הנכבד ימצא לנכון לתת בנסיבות העניין, ואולם אנו מבקשים כי ככל שבית המשפט יורה על הוצאת גופת אמנו מקברה ומסירתה לשריפה, לא נהיה קשורים לפעולה זה בכל דרך שהיא, לא נחויב אנו לבצעה וכי המבקש יהא אחראי באופן מלא ובלעדי לכל היבט של ביצוע הפעולה האמורה”.
6.המשיבה 4 – חברת קדישא הודיעה כי היא תפעל בהתאם להחלטת בית משפט. ככל שיוחלט כי יש להוציא את המנוחה מקברה, אזי הפעולה תתבצע בכפוף לקבלת האישורים הנדרשים לכך בדין. על ידי גורם בעל ניסיון לעשות כן מטעם התובע ועל חשבונו “בזהירות וברגישות המתחייבת, תוך שמירה קפדנית על כבוד המת ופיקוח של החברה קדישא”.
7.המבקש – התובע עמד על כך שהדיון יתקיים ביום 22.3.22 והתרתי למשיבים שלא להתייצב לדיון, אשר נקבע כאמור במהלך ימי השבעה.
8.ביום 22.3.22 התקיים דיון במעמד המבקש ובאי כוחו בלבד.
משהוגש כתב תביעה עיקרי בינתיים, וכיוון שהסעד הזמני זהה לסעד המבוקש בהליך העיקרי, ביקשתי לוודא טרם הכרעה בבקשה לסעד זמני, כי אין בכוונת הנתבעים להגיש כתב הגנה וכי עמדתם שנכתבה בכתב התגובה היא למעשה עמדתם ביחס לתביעה העיקרית.
9.בהחלטתי מיום 22.3.22 שנמסרה לילדי המנוחה לאחר הדיון קבעתי, כי ככל שהמשיבים 1-3 מתכוונים להגיש כתב הגנה לכתב התביעה הם ייעשו זאת עד ליום 23.3.22 בשעה 17:00, וכי ככל שלא יוגש כתב הגנה אתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה.
10.כתב הגנה לא הוגש. על כן, אין צורך להכריע בבקשה למתן סעד זמני ויש לתת פסק דין בתביעה עצמה.
11.לאחר עיון בחומר המצוי לפני הגעתי למסקנה ולפיה דין התביעה להתקבל, כך שייקבע כי המבקש רשאי יהיה לפעול (באמצעות גורם מוסמך לכך לפי בחירתו) להוצאת גופת המנוחה מקברה, וזאת מהנימוקים כדלקמן:
א)לפי הנטען בכתב התביעה, המנוחה “לא חיה את חייה על פי מערכות מסורתיות מקובלות” (סעיף 12 לכתב התביעה).
אין צורך בתיק דנן להכריע בשאלת מהותה של קבוצת החברים אליה השתייכה המנוחה.
מתגובת ילדי המנוחה עולה ברורות, כי אימם היתה “למעלה משלושים שנה” (סעיף 2 לתגובה) שייכת לקבוצה וכי האם המנוחה היתה בקשר עם חברי הקבוצה עד סוף חייה.
ב)בשאלה – האם יש לכבד את רצון המת שלא להיקבר או את רצון בני המשפחה לקוברו הכריע בית המשפט העליון באופן חד משמעי בע”א 7918/15 פלונית נ’ גל פרידמן (24.11.15) [להלן: “עניין פלונית”].
נקבע ,כי כאשר הוברר עובדתית שרצון המת אכן היה שלא להיקבר, יש ליתן תוקף לרצונו.
דומני, כי לא אחטא לאמת, אם אציין “בקליפת אגוז” ,כי רצון המנוחה אינו עולה בקנה אחד עם הדין העברי (להרחבה ניתן לראות את מאמרו של מיכאל ויגודה, שאוזכר על ידי כב’ השופט הנדל בעניין פלונית. “לשרפת גופות בהלכה ובמשפט” ,פרשת השבוע, גיליון 250. הוצאת מדינת ישראל – משרד המשפטים והמרכז להוראת המשפט העברי ולימודו מכללת “שערי משפט”) אך לא זו השאלה שעל בסיסה יש להכריע בתביעה שלפני.
כפי שכתב כב’ השופט הנדל בעניין פלונית:
“גם אם כותב חוות דעת זו מחזיק בהשקפה אחרת לכבוד המת והטיפול הראוי בו, מן הניתוח שהובא לעיל עולה כי אין כל בסיס משפטי להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הנשען על המצב המשפטי השורר בארץ”.
לא נותר לי אלא להצטרף לדבריו.
בעניין פלונית עמדת היועץ המשפטי לממשלה , שהתקבלה על ידי בית המשפט העליון, היתה, כי אין בדין הנוהג איסור על שריפת גופות.
כמו כן נקבע על ידי כב’ השופט הנדל כי אין בחוק הוראה המחייבת קבורת גופות או אוסרת על שריפת גופות והובאו דוגמאות לפסיקה במסגרתה התירו בתי משפט מחוזיים שריפת גופות נפטרים.
לפיכך, יש להישען על המצב המשפטי השורר ולפיו יש לכבד את רצון המנוחה, ככל שמתברר כי זה אכן היה רצונה.
ג)על פי המסכת העובדתית שנטענה על ידי התובע ובהעדר טענות עובדתיות שיסתרו את גרסתו, יש לקבוע כי אכן המנוחה ביקשה שלא להיקבר.
ביום 22.4.19 חתמה המנוחה על צוואה בפני שני עדים ,שהם עורכי דין . הצוואה עסקה רק בשני עניינים.
לפי הצוואה המנוחהציוותה את זכויותיה בחברת ****** לתובע.
בסעיף 5 לצוואה כתבה: “אני מודיעה כי אני מתנגדת לקבורה ומבקשת מיורשיי שידאגו לשריפת גופתי”.
המנוחה כתבה בסעיף 3 לצוואה כי הצוואה אינה ביחס ליתר רכושה והיא אינה מזכירה את יתר רכושה או את יורשיה הנוספים.
התובע טוען כי ביום 14.8.21 מסרה לו המנוחה את הצוואה.
התובע גם ביקש להסתמך על הודעת ווטסאפ מיום 27.10.18 ששלחה המנוחה לחבר אחר.
דומני, כי בשל קיומה של צוואה אין צורך להיזקק לשאלת נפקותה של הודעת הווטסאפ.
ילדי המנוחה בתגובתם אמנם חוששים כי נוסח הצוואה הוא “מוכתב” לכלל חברי הקבוצה ואינו משקף רצון חופשי ונטול השפעה, אך אין להתעלם מכך שלפי הטענות, שלא נסתרו, היתה המנוחה צלולה ופעילה כמעט עד יום מותה, בשנתה ה- 86 לחייה. לילדיה אין ידיעה על צוואה מאוחרת או אחרת שנערכה על ידי המנוחה (סעיף 7 לתגובתם).
כיוון שכך ומשלא הובאה בפני ולו ראשית ראיה לכך שהצוואה בפני עדים לא שיקפה את רצון המנוחה ומשלא נסתרה טענת התובע ולפיה זה היה רצונה של המנוחה עד ליום מותה, לא נותר אלא לקבל את תביעתו של התובע.
אולי ימצאו ילדי המנוחה “נחמה פורתא” בכך שנערכה הלוויה לאימם לפי מיטב הבנתם וצו מצפונם והם יכלו לשבת שבעה.
משלא נסתרו טענות התובע ולפיהן רצון המנוחה היה שלא להיקבר ,אני מאפשרת לתובע, באמצעות גורם בעל ניסיון בתחום, לפעול להוצאת גופת המנוחה מקברה, וזאת בהתאם לסעיף 3 להודעת החברה קדישא.
התובע הודיע כי הוא יישא בכל העלויות וברור כי אין לחייב מי מהנתבעים לשלם דבר.
12.לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת, כאמור.
ב) אין צו להוצאות.
ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.
ניתנה היום, כ”א אדר ב’ תשפ”ב, 24 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
כתבה על הכת של ריקי שחם ב NRG 3/4/2009
הקיסרית מצהלה: תביעת מיליונים נגד ריקי שחם רביצקי אחת הגורואים הגדולים שפעלו בישראל
איך סרו עשרות אנשים מצליחים ומשכילים למרותה של ריקי שחם, אסטרולוגית לשעבר שמתקשרת עם חוצנים? תחקיר מעריב חושף את הנעשה בקבוצה האליטיסטית והסגורה ביותר בישראל. שחם בתגובה: הכל שקרים
סוף שבוע – אלון הדר, 03/04/09
לפני כמה שבועות חשה פנינה שפיגל שהעולם שהכירה מתפורר לה בין הידיים. בתה אייל בת ה-23 העמידה אותה בפני דילמה בלתי אפשרית: אם לא תמשכי את תביעת הנזיקין בגובה 2.7 מיליון שקל שהגשת נגד ריקי שחם-רביצקי, איימה, אני מנתקת איתך את הקשר. האם הדואגת הרגישה אבודה.
בתמונה: ריקי שחם רביצקי עשתה מיליונים מניהול כת לאורגיות לאליטה של תל אביב
שחם, בעיניה, היא מנהיגה של כת סגורה, אליטיסטית, שאחראית לרוב הצרות שפקדו אותה בעשור האחרון, כולל משבר נפשי קשה ושני ניסיונות התאבדות. עכשיו היא אזרה אומץ להתעמת פנים אל פנים מול מי שהיתה הגורו שלה, בבית המשפט המחוזי בתל אביב. לאחר 20 שנה של פעילות חשאית, התביעה של פנינה שפיגל היא אחת הקשות שהוגשו מאז ומעולם נגד מנהיגי כת בישראל. שפיגל מלאה ברגשות אשמה. אחרי הכול, היא שחשפה את בתה בפני ריקי שחם.
במשך 12 שנה היו השתיים שותפות לפעילות הסודית של הקבוצה, שכללה, כך היא טוענת, אמונה בתורות נסתר דמיוניות, אורח חיים נהנתני והתבטלות מוחלטת, עד כדי שעבוד, בפני המנהיגה הכריזמטית. הן בחברה טובה. בקבוצה, המונה היום כ-30 חברים, נמנים בעלי ממון, עורכי דין, מטפלים, אנשי היי-טק ואקדמאים.
בין השאר חברים בה דני גולדברג, מבכירי הגרפיקאים בישראל, והאמן הבינלאומי אורי צייג, ראש המחלקה לעיצוב טקסטיל ב”שנקר”.
בתמונה: דני גולדנברג חבר בכת האורגיות של ריקי שחם התמחה בגרפיקה
הקבוצה כוללת גם שתי נשים העוסקות במקצועות טיפוליים: עובדת סוציאלית וההומיאופתית ורדה שפון שמואלי. “שפיגל היתה נתונה למסכת בלתי פוסקת של שטיפות מוח, מניפולציות ואלימות נפשית של ממש”, נכתב בתביעה שהוגשה נגד ריקי שחם, בעלה אבי שחם ואחותו דליה שחם, “אשר בעטיין האמינה בלב שלם לכל מה שריקי היתה אומרת, על עצמה, על כוחותיה ועל שליחותה, כאילו היו דברי אלוהים חיים”.
בתצהיר שצורף לתביעה אומרת שפיגל: “הם, במעשיהם, דחפו אותי למקומות אפלים אשר אף אדם לא היה רוצה להגיע אליהם וששיאם בשני ניסיונות התאבדות. . . בשלב זה אין ביכולתי להעריך את סכום הנזק שנגרם לי, שכן עודני מטופלת לצורך התמודדות עם הפצעים והצלקות שהותירו בי ובנפשי. . רצונה של ריקי היה כציווי אלוהי עבורי, ולמיטב ידיעתי כך גם עבור יתר חברי הכת”.
במהלך השנה האחרונה עמד “סופשבוע” בקשר רצוף עם קבוצת הורים, אחים ואחיות, שבני משפחתם פעילים בקבוצה של שחם ושמע כיצד יקיריהם השתנו להם מול העיניים: דרשו וקיבלו מהם עשרות אלפי שקלים, נקרעו מהמשפחה ונפלו למשברים נפשיים. חלק מההורים ביקשו לא לפרסם את העדויות הקשות כדי לא לנתק את החוט האחרון שמקשר בינם ובין ילדיהם. בכתבה זו מובאות שמונה עדויות של הורים. בנוסף, נפגשנו עם ארבעה מחברי הקבוצה, בהם דני גולדברג, אורי צייג ואייל שפיגל-כולם דוחים את הטענות הקשות שמועלות נגד שחם ופעילותה. לטענתם, שפיגל מנסה לנקום בהם לאחר שנזרקה מהקבוצה.
אבל שפיגל לא היחידה. “התחושה היא של חוסר אונים”, אומר יהודה (כל השמות של בני המשפחה המצוינים בכתבה בדויים), שאחיו ואחותו נמצאים בקבוצה של שחם שנים ארוכות. “אני מתפלל אליהם ומבקש מהקדוש ברוך הוא שיתרחש נס והם יתנתקו מהדבר הזה. זה מוריד את ההורים שלנו ביגון שאולה. יש לך ילד. הוא חי, אבל בעצם מת”. ” חטפו לי את הילדה”, כואבת אחת האמהות. “ריקי לקחה את הסחורה לעצמה. מישהי זרה מנהלת את החיים שלה. בינתיים הזמן עובר, השעון מתקתק. אין בעל, אין ילדים. הבת שלי זועקת לבן זוג, אבל אין לה צורך לחפש. העולם שלה סגור בגבולות הקבוצה. כל עוד היא שם, היא לא תכיר אנשים אחרים. לא תעשה צעד אחד בלעדיהם. איזה חיים מוגבלים! איזה חיים אומללים! הכל בעבור אשליה של אושר. יורד לי דם מהלב”.
המפגש
עם סיום הלימודים נוצר קשר בין שפיגל לריקי שחם והשתיים החלו להיפגש. הפגישות שנערכו אחת לשבוע כללו שיחות וטיפולים בתשלום. שפיגל מעידה כי במהלכן הרגישה שמישהו מקשיב לה, מכיר בערכה, רואה את הייחוד שבה.
ב-94′ סיפרה לה שחם על קבוצת הלימוד שהיא מעבירה והזמינה אותה להצטרף. שחם הסבירה כי המשך המפגשים יכול להיעשות רק במסגרת הקבוצה, וכי אינה יכולה לטפל בה אישית. שפיגל, שבשלב הזה פיתחה תלות במטפלת הכריזמטית שלה, הסכימה. כשהגיעה לשיעורים גילתה כי חלק מהמשתתפים הם בוגרי הקורס לאסטרולוגיה של דליה שחם.
המנהיגה
אז מי זאת ריקי שחם? האם היא בסך הכול, כפי שטוענים חסידיה, מרצה לפילוסופיה שמבקשת לחלוק את הידע שצברה, או גורו מניפולטיבית ששולטת ביד רמה במאמיניה? רבקה רביצקי (57) נולדה בתל אביב, אחות לעדינה ויצחק רביצקי.
בצעירותה לא התבלטה במיוחד וגם לא ניכסה לעצמה גינונים של פיקוד ושליטה. לאחר השירות הצבאי למדה בחוגים לפילוסופיה ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב. משם המשיכה ללימודי תואר שני בפילוסופיה באוניברסיטת בן-גוריון. במשך תקופה מסוימת התגוררה באנגליה, שם השתתפה, לפי כתב ההגנה, “בקורסים במסגרת החוג לאסטרופסיכולוגיה“. במקביל למדה קבלה. כשחזרה לישראל הרכיבה מפות אסטרולוגיות לאנשים שפנו אליה.
רביצקי נשואה לאבי שחם (56), יליד תל אביב, בוגר ה”בוזאר ארטס”, בית הספר לאמנות הידוע בפריז. מנישואיו הראשונים יש לו שני ילדים, שמתגוררים בצרפת. לאחר גירושיו הכיר את ריקי. השניים התחתנו בישראל ונולדה להם בת.
לפני כ-20 שנה התחילו בני הזוג לקיים מפגשים משפחתיים וחברתיים בנושאי פילוסופיה וקבלה בהנחייתה של שחם. המפגשים נערכו בדירתם בתל אביב, ובהמשך בבתי חברים.
הקבוצה הראשונה מנתה כעשרה חברים, אבל עם השנים נוספו עוד אנשים. בשנים הראשונות המשיכה שחם לשרטט מפות אסטרולוגיות למתעניינים, וכך גייסה אנשים לקבוצה. עם הזמן הפסיקה לתת שירותים אסטרולוגיים, והפנתה את המבקשים לגיסתה דליה. החברים התמידו והשיעורים הפכו למקור פרנסה עבור שחם. היא ובעלה רכשו דירה ברחוב מבוא גילת ברמות צהלה וקיימו שם את המפגשים. בהמשך נשכרה דירה ברחוב למרחב ברמת השרון.
השנים האחרונות עשו רק טוב למקורבים של שחם. אורי צייג התבסס כאחד האמנים המצליחים בארץ, ייצג את ישראל בביאנלה בונציה, והשתתף ב”דוקומנטה” היוקרתית בקאסל
אורי צייג גם יצר כמה עבודות וידאו משותפות עם אבי שחם, אחת מהן הוצגה בביאנלה באיסטנבול. “שנינו טיפוסים מאוד שונים”, סיפר שחם ל”גלובס” בספטמבר 2003, “הטעות של רוב האמנים היא שהאגו שלהם עלה מהתחת לראש ואז העבודה היא הכי חשובה והם הופכים לקורבן. אצלנו יש ויתור מאוד מרגש. לא משנה אם האמנות שעולה מהחיבור שלנו היא טובה, זה לא רלוונטי, מה שחשוב הוא שהיא אמיתית”.
התורה
כבר בפגישות הראשונות הבינה פנינה שפיגל כי היא נכנסה לקבוצה עם מערכת כללים נוקשה, דפוסי פולחן מחייבים וסדר יום קבוע-שעליהם מנצחת שחם ומאמינה מקבלים ללא פקפוק. השיעורים התקיימו בימים קבועים-בתחילה בשלישי ובשישי-ובשנים האחרונות בשלישי ובמוצאי שבת.
לפי המתואר בכתב התביעה, שפיגל גילתה עולם מופלא וסגור. כל מפגש נפתח בקימה ובקידה לכבוד שחם וממשיך בהרצאה מתוך מאגר גדול של מקורות: תנ”ך, הטקסטים הקבליים “ספר היצירה ו”ספר ההקדמות”, כתבים נוצריים, חיבורים פילוסופיים ומיסטיים.
לא מדובר בתוכנית לימודי בחירה בפקולטה למדעי הרוח. שחם, לפי התביעה, פיתחה תורה מיסטית מאזור הדמדומים של המדע בדיוני. היא רואה את עצמה כ”אחת מחמשת הקיסרים של הפלנטה שמחזיקה בידע אודות האמת והיופי”. לטענתה, הוכשרה “בכוכב אחר” ויחד עם ארבעת הקיסרים האחרים של כדור הארץ (שהדלאי למה הוא אחד מהם) ניחנה ברמת התודעה הגבוהה ביותר האפשרית. מטרת העל שלה, כמו זו של הקיסרים האחרים, היא הצלת כדור הארץ. לא פחות.
מהיכן צברה שחם את הידע שיאפשר לה להציל את הפלנטה? לפי כתב התביעה מדובר ב”אוסף של רעיונות שהועברו לריקי ישירות בזמן השיעורים דרך ‘טלמסרים’, כך לדבריה, ממורים המצויים מחוץ לפלנטה. עד אז אותם טלמסרים לא דיברו מעולם עם תושבי הפלנטה שלנו וחברי הכת הם היחידים והראשונים ששומעים אותם. המציאות שבה חברי הכת חיים היא מעוותת ושקרית וריקי באה לסייע להם ולהכשיר אותם לתיקון”.
“האמנתי בלב שלם לתוכן השיעורים שהעבירה ריקי”, אומרת שפיגל בתצהירה. “הייתי נפעמת מהילת הידע והמסתורין שאפפה את ריקי ואת תוכן השיעורים שלה ונשביתי בקסמיהם של הסיפורים על השליחות של ריקי להצלת כדור הארץ, היותה אחת מחמשת הקיסרים על הכדור הזה ומפגשים עם חוצנים במקומות שונים בעולם במטרה להציל את כדור הארץ. . . רק לאחר שעזבתי את הכת ולאחר טיפול פסיכולוגי ממושך, הבנתי שאותה שליחות או מטרת על אינה בת השגה כלל וכי כל המטלות שהוטלו עליי והכספים שהוצאו ממני בתואנות שווא של ‘הצלת כדור הארץ’ נועדו אך ורק לצרכיה האישיים ולהגשמת הפנטזיות הפרועות של ריקי על חיי אושר ופאר”.
“ריקי מעולם לא התייחסה לעצמה כאל אחת מחמשת הקיסרים של הפלנטה או כאל מורה שעברה הכשרה בכוכב אחר ונשלחה למשתתפים בקבוצה על מנת לסייע להם ולהכשיר אותם לתיקון וכיוצא בזה”, נאמר בכתב ההגנה. “טענות אלה הנן חלק משרשרת טענות מופרכות מעיקרן וחסרות כל שחר, אשר אינן מותירות כל ספק באשר לחוסר תום לבה של התובעת. . . ריקי מעולם לא טענה כי הידע שרכשה מקורו ב’עולמות אחרים’. טענה זו מגוחכת ממש”.
השיעורים והמפגשים תועדו בהקלטות ובכתב. הם גם הועברו לקלדנית מקצועית, הודפסו, נכרכו בכריכת עור מהודרת והוגשו לשחם כ”מנחה”. עולה מהם כי בין שאר כישרונותיה, שחם יכולה לגרום לחברי הכת שלה לעוף. “בקשר למעוף”, מצוטטת שחם בכתב תשובה שהוגש לבית המשפט בידי עורך דינה של שפיגל, “אם לא היתה לדליה (שחם) את האמונה, לי לא היה כוח, אני צריכה מולי את האחר, אני משתמשת באמונה של האחר, פיזיקלית אני מתחברת לממד החמישי. אני יוצרת תרגיל באב לכימיה. יוצרת ספייס טיים במרחב. היו חלקיקים שיצאו ממנה (מדליה) ויכולתי לבצע את המשימה. . . כשאני גרמתי לדליה לעוף השתמשתי בחוקים של המורה שלי. אתם ברמה מסוימת, אני יכולה להביא עצמי לסטייט אוף מיינד, שאתה יודע לעלות על תדר דרכי, שאתה יכול לעשות יש מאין”.
הפולחן למלכה המצרית חטשפסות
לפי התביעה, הפעילות בקבוצה לוותה בפולחן, טקסים, מנהגים קבועים, שטיפת מוח ושעבוד של החברים למנהיגה-סממנים המאפיינים קבוצות שמוגדרות ככתות. לחברי הקבוצה של שחם הוענקה הזכות והחובה לקעקע על גופם סמלים ממצרים העתיקה (כתב החרטומים, ציורי ספינקס) לפי מעמדם בהיררכיה ובמטרה להצביע על שיוך לגלגול קודם בממלכה העתיקה. שחם, אגב, מציגה את עצמה כגלגול של המלכה חתשפסות, מהחשובות בשושלת הפרעונית, שחיה בסביבות 1500 לפני הספירה.
שישה מחברי הקבוצה אף שינו את שמותיהם הפרטיים או את שמות המשפחה. גם שחם מתהדרת בשם נוסף: אנה. “כשהבת שלי החליפה את השם”, מספר יואב, אחד האבות, “לא הסכמתי לקבל את השם החדש. בתגובה, היא לא דיברה איתי במשך חודש. כשהייתי מגיע לפגוש אותה, היא היתה נעלמת לי”.
לפי כתב התביעה, שפיגל נאלצה לשמש כמטפלת אישית של שחם על בסיס יומיומי, ללא תשלום. “אין מילים לתאר את עריצותה של שחם ונתינותה של פנינה, אשר היתה כשפחה חרופה, עבד נרצע לכל רצונותיה, מאווייה ומכאוביה של שחם”, נכתב בתביעה (בכתב ההגנה מכחישה שחם טענות אלה).
אחד המאפיינים העיקריים של כתות הוא הדרישה מהחברים לשמור על סודיות מוחלטת. היבט זה מאפיין גם את הקבוצה של שחם, מה שעשוי להסביר למה במשך שנים ארוכות לא דלף חומר על קבוצה החוצה-לא לתקשורת ולא לגורמים וולונטריים כמו המרכז הישראלי לנפגעי כתות, שהיום נותן ייעוץ ומלווה את המשפחות שנפגעו.
כתב התביעה מתאר מנגנון פיקוח שלא היה מבייש דיקטטורה קומוניסטית. כל מפגש של החברים עם גורם חיצוני חייב להיות מדווח. משברים אישיים, כשהיו, טופלו בתוך הקבוצה.
שחם וחסידיה מכחישים. “בשל אופיים החברתי והמעשיר של המפגשים, כל המשתתפים שלקחו בהם חלק תמיד הגיבו אליהם בשמחה ומרצונם החופשי”, נאמר בכתב ההגנה. “מעולם לא הופעל לחץ כלשהו על מי מהמשתתפים בקב בוצת הלימוד או על מי מאלה שבחרו לעזוב אותה. מטבע הדברים, משתתפים שרצו לקחת חלק במפגשים נפגשו עם ריקי לשיחת היכרות, על מנת לוודא כי מדובר באדם אשר לו תחומי עניין שאכן קרובים לנושאים שבהם עוסקים המפגשים”.
הפגישה שהתקיימה ביום שני בערב בביתו של דני גולדברג בצפון תל אביב נמשכה כארבע שעות סוערות. חברי הקבוצה הכחישו בלהט את טענותיה של שפיגל. בניסיונם לשכנע שבסך הכול מדובר בקבוצת לימוד לא מזיקה הם ארב גנו עוד באותו לילה מפגש עם זוג הורים שאין להם בעיה עם המעורבות של בתם בקבוצה. עם כל המצוקה הרגשית שהפגינו הם נשמעו רוב הזמן כמקהלה של איש אחד. לקראת סיום, כשנשאלו איך זה שאף אחד מהם לא מפגין אפילו שמץ של פקפוק, ושאולי יש משהו בטענות של שפיגל – פתח גולדברג במונולוג נסער: “פקפוק, איזה פקפוק? אני בסך הכול לומד פילוסופיה. אנחנו כל הזמן עסוקים בשאלות ובבחינות עצמיות. ועכשיו אני צריך לעמוד לפניך ולהתנצל?”.
הילדים
באוגוסט 91′ פתחו ריקי ודליה שחם גן ילדים בשם “גן דניאל” ברמת השרון. המטרה: “להקים מסגרת חינוכית אשר תהווה אלטרנטיבה למסגרות החינוכיות שהיו קיימות באותה העת ולשיטות החינוך הנהוגות בהם”, נאמר בכתב ההגנה. במקביל, למדה דליה שחם חינוך אנתרופוסופי בסמינר דוד ילין בירושלים.
בשנה הראשונה לפעילותו היו רשומים בגן שני ילדים בלבד, אבל לא עבר זמן רב והוא הפך פופולרי. לאור ההצלחה נפתח בב2001 גן נוסף בהרצליה ולפני שלוש שנים הושק גן נוסף בגבול הרצליה-רמת השרון. כיום עובדים בגנים כ-18 אנשי צוות בשכר. דליה שחם היא הבעלים והמנהלת בפועל וריקי משמשת כיועצת. אין שום ראיות לכך שריקי ודליה שחם פועלות להחדיר את תורתן לילדים שבטיפולן.
“הם חילונים דתיים”, מספרת אחת האמהות שבתה לומדת בגן. “עושים את העבודה ברמת אדיקות של דת. חרוצים, עמוקים, יסודיים, והערכים שלהם ראויים. יש הרבה הקרבה וקודש, אבל זה יכול להתקיים רק באליטיזם. חתך מצוין של אנשים. הם לא ירדו לפעילות בירוחם”.
חברי הקבוצה משמשים כוח עזר בתפעול הגנים. בימי שישי הם מתנדבים, ולפני חגים מתגייסים לצביעות וניקיונות. אילנה, שבתה חברה בקבוצה כעשר שנים, מספרת: “היא היתה מנקה עם החברות שלה את הגן עד 12 בלילה. ביום היתה הולכת לעבוד, ובלילה היא בגן. דואגת לצעצועים, בובות, אפייה”. שחם טוענת שהפעילות בגנים מתקיימת על בסיס התנדבותי.
שחם מעורבת גם בטיפוח הילדים של חברי הקבוצה. חלקם הצטרפו לנסיעות לחופשות באחוזה הפסטורלית בחבל פריגור שבצרפת-תוך שהם מקפידים לשמור על עמימות בפני סביבתם הקרובה. לבני המשפחה הם סירבו לספר היכן בדיוק יבלו את החופשה או למי מיועדות המתנות שרכשו לקראת הטיסה.
ימי ההולדת של ילדי החברים הם חלק מהווי. “אחותי העביט רה את הבנות לגן האנתרופוסופי ברמת השרון”, מנדבת נירה. “בימי ההולדת של הבת הגדולה, כל הצוות של הגן היה מגיע. אני זוכרת שהוזמנו להצגה בת שעתיים. התפאורה היתה של פיות והסיפורים עם רוחות ושדים. ננזפנו שעשינו רעש. במשך שעתיים אסור היה לקום. הכול היה בפאר והדר. השקעה מטורט פת. הרבה כיבוד-פשטידות, לחמים מפוארים, כלים מושקעים. דליה ישבה ומיד הוגש לה מכל טוב. כולם שירתו אותה כאילו היא חולה סיעודית. היא היתה לבושה בבגדי מעצבים יקרים”.
התלות
תלמידים מקבלים מרות של גורו ללא פקפוק. מילא צעירים מבולבלים שמחפשים את דרכם בעולם, אבל כיצד אנשים אינטליגנטיים, בעלי קריירה והישגים, מתפתים לסיפורים על חייזרים וטלמסרים? זו אחת החידות הגדולות של הקבוצה-וגם סוד הצלחתה של שחם.
רוב חברי הקבוצה הגיעו לשחם כשחוו משבר. לשפיגל, מטפלת סינית בעלת שם, ולחברה נוספת בקבוצה שהיא עובדת הסוציאלית, היה תפקיד מרכזי במנגנון הגיוס. שפיגל הפנתה חלק מלקוחותיה, אלה שחשה שהיו זקוקים לתמיכה, למפגשי ייעוץ אצל העובדת הסוציאלית. באופן פרדוקסלי, חלק מההורים שהיום יוצאים נגד ריקי שחם, טופלו על ידי שפיגל ושלחו אליה את ילדיהם או ביקשו ממנה המלצה על מטפל. מי שהופנה לפט גוש את העובדת הסוציאלית, התקרב לתחנה הבאה: שחם.
“הבת שלי מאוד רגישה”, אומרת חנה, אחת האמהות, “היא חיפשה את עצמה. מאוד חסרת ביטחון. וכמו כל אחד, יש לה משט ברים בחיים. בשעת המשבר היא נפלה על העובדת הסוציאלית ומשם נשאבה למקום הזה. בהתחלה היה לה קשה. התלוננה שלא מרוצים ממנה ושהיא לא טובה מספיק. עם הזמן היא מצאה שם תמיכה, קבוצה של חברים אינטלקטואלים ברמה גבוהה. זה עשה עליה רושם”.
תבנית זו חוזרת שוב ושוב בעדויות. “הבת שלי היתה על סף פרשת דרכים”, מספר שלומי, אחד האבות. “היא היתה בטראומה. היה לה נוח שמישהו ישלוט בה, יכוון אותה וייתן לה תחושה שהיא הכי טובה בעולם. אני יכול להגיד לה את יפה, חכמה, נבונה. וואללה-זה דבר ברור מאליו שהורים אומרים. אבל כשט מישהו זר אומר את זה-זה נפלא. הם דאגו לה. כיוונו אותה בלימודים, סידרו לה עבודה”.
מעטים החברים שהעזו לנטוש את הקבוצה. שחם, לפי התביעה, הפעילה אצל חסידיה מנגנון של מניפולציות רגשיות ובנתה מערכת של היררכיה פנימית שקשה לערערה. בדומה לגורואים אחרים מתוארת שחם כאישה כריזמטית בצורה חריגה, בעלת כושר רטורי מעולה, ידע וניסיון בפילוסופיה ותורת נפש. מגנט שמושך נפשות מחפשות.
לפי כתב התביעה, מי שהעז לערער על המנהיגה זכה לתגובה מיידית וכואבת: הוא הוקע על ידי שחם, בעלה, אחותו ויתר חברי הקבוצה, “מסע השפלות ועינויי נפש של ממש על אודות התנהלותו הפסולה. עינויים אלה כללו השפלות בפומבי ונידוי וחרמות”, נכתב בכתב התביעה.
הסיפור הבא מעיד על אופי היחסים בתוך הקבוצה. ב-96′ נפט טרה אמה של שחם, מינה רביצקי, בלי שהשאירה אחריה צוואה כתובה. לאחר מותה, נטען בכתב התביעה, פנתה שחם לפנינה שפיגל והסבירה לה כי כל רכושה של אמה צריך להגיע לידיה, וכי יש למנוע בכל מחיר מאחיה יצחק רביצקי ומאחותה עדינה פז לקבל חלק מהנכסים. שפיגל וורדה שמואלי שפון הצהירו בפני עורך דין על צוואה בעל פה (צוואת שכיב מרע), לטובת שחם, שנמסרה להן כביכול על ידי רביצקי סמוך למותה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב לא נתן אמון בדבריהן והשופטת דחתה ב-2001 את הבקשה לקיום הצוואה שבעל פה. לאחר המט שפט החליטו רביצקי ופז לתבוע את אחותם בגין הנזקים שנגרמו להם. הסיפור הסתיים בפשרה של 50 אלף שקל. “מן העדויות שהוצגו בפנינו מצטיירת תמונה של בת אחת, עדינה, אשר דאגה לאמה בחייה בכלל ובימיה האחרונים בפרט, ובת אחרת, ריקי, שבמשך זמן רב נמנעה מלבקר ולטפל באמה”, כתבה השופטת ציפורה ברון בפסק הדין, והוסיפה: “אני נוטה לקבל את הטענה כי דווקא עדויותיהם של חלק מהעדים מטעמה של שחם-רביצקי לוקות בחוסר מהימנות”.
החיים הטובים
מה שמייחד את הקבוצה של שחם הוא שגרת פעילות נהנתנית במיוחד. תשכחו מלינה משותפת בקומונה וקיבוץ נדבות ברחוב. סמוך לבית בני הזוג שחם ברמות צהלה חונה ב.מ.וו יקרה. חברי הקבוצה חוגגים במשותף את החגים היהודיים והנוצריים, ומלווים את המפגשים בסעודת פאר. הארוחות נערכות במסעדות מסוג ארקדיה בירושלים או בבתי החברים. בתפריט: בשרים, פירות ים ויינות מיקבי בוטיק.
“אם חלילה היה בסעודה מאפיין אשר לא היה לרוחה של ריקי”, נכתב בתביעה, “היה השיעור שלאחר הסעודה מתמקד כמעט כולו בחבר שתורו היה להכין את הסעודה והיה מתבצע לינץ’ (לא פחות) עליו ועל אישיותו ואופיו, מצד ריקי, ובעידודה, וגם מצדם של יתר חברי הכת עד לרמה אקסטטית של התעללות של ממש”.
כיאה לקיסרית, שחם רכשה לעצמה טירה, אחוזה בעיירה סרט ז’אק שבמחוז פריגור, צרפת, סמוך למערות לסקו (Lascaux) – מערות מתקופת האדם הקדמון שעל קירותיהן ציורים בני 15 אלף שנים. אבל לא רק הנוף הנפלא שבה את לבה של שחם. “לדבריה, אזור זה הנו בטוח יותר לנחיתה של חלליות”, טענה שפיגל בתביעה, “ובכך לאפשר למי שצריך להגיע אליה-כדי להמשיך להנחות אותה בשליחות החשובה שהוטלה עליה-להגיע אליה ביתר קלות. לדבריה, במערות לסקו קיימות עדויות להגעה של מורים מפלנטה אחרת לכדור הארץ כדי לעזור לתושבי כדור הארץ להציל את האנושות”.
אבל לא רק חייזרים מוזמנים לטירה. “אחי סיפר לנו שמסביב לטירה יש שטחי חקלאות של פטריות כמהין. בשבילנו לדמיין אותו רודף אחרי חזיר לחפש פטריות זה סוריאליסטי. הוא בן אדם שרגיל לעבוד 24 שעות ביממה ופתאום מתפנה לנסיעה של שבועיים בצרפת”.
ניהול שגרה נהנתנית מחייב מקורות כספיים בלתי מסתיימים. בתביעתה טוענת שפיגל שמיום הצטרפותה לקבוצה נדרשה לשלם לשחם תשלום חודשי של 1,500 שקל. בחודשים שלפני עזיבתה הגיע הסכום ל-8,000 שקל. התשלום נקרא “מנחה” ומט לווה בטקס. הוא ניתן בתאריך קבוע, במזומן, במעטפה המקושטת בבדים מפוארים. צ’קים מתקבלים רק במקרים חריגים. את הכסף אוספת דליה שחם ומעבירה אותו לגיסתה.
בסביבה של ריקי יום-יום חג. שחם, נטען בתביעה, הטיפה בפני חברי הקבוצה לרכוש עבורה מתנות בכל הזדמנות: ביום הולדתה, שנחגג פעמים בשנה (בתאריך העברי, ז’ באדר, יום הולדתו ויום פטירתו של משה רבנו, ובתאריך הלועזי), בחגים, בכל נסיעה לחו”ל. כשאחד החברים חווה משבר מומלץ לו להעניק מתנה נדיבה לקיסרית.
שחם מכוונת את מוקיריה על ידי אזכורים חוזרים בשיעורים של החפצים שבהם היא חפצה, כאילו היה מדובר ברשימת קניות מתוכננת לחתונה. “ריקי היתה מדברת במשך שיעורים שלמים על חפץ כלשהו אשר שמעה על אודותיו. . . פעמים רבות הסבירה ריקי כי החפץ הספציפי נחוץ לה להצלת העולם וכי היא לא מעוניינת בחפצים הללו, אשר הנם ריקים בעיניה, אולם זהו העול שעליה לשאת בו בהיותה אחת מחמשת הקיסרים של הפלנטה”, נכתב בכתב התביעה.
כשנדרשו סכומי כסף גדולים כמו, למשל, לצורך רכישת דירה ברובע הלטיני בפריז, הכריזה שחם בפני הקבוצה על פרויקט שנועד להוות “אכסניה למפגשים עם המנחים שלה ולצורך השט למת השליחות שלה”. שפיגל טוענת שמכרה לצורך הפרויקט את דירתה הפרטית והעבירה כמאה אלף דולר לרכישת הבית בפריז (בכתב ההגנה מכחישה שחם את הטענות של שפיגל, לפיהן הוצאו ממנה כספים שלא כדין וטוענת שכל כסף שהועבר אליה ניתן כמתנה, מתוך רצונם החופשי של הנותנים).
מקור הכסף
מה לקבוצה רוחנית-פילוסופית ולחיי חומר ראוותניים? בכתות רבות הגורואים מתעשרים מכספי החסידים. “ריקי שטפה את מוחם של חברי הכת, כי בגלל הרמה הרוחנית והתודעתית הגבוהה ביותר שלה היא חייבת להחזיק ברכוש ונכסים מהסוג האיכותי ביותר”, נטען בכתב התביעה. “לעומת זאת, חברי הכת, הנמצאים ברמה רוחנית ותודעתית נמוכה יותר, אינם רשאים להחזיק ברכוש ונכסים מהסוג והאיכות שריקי רשאית להחזיק. . . התמזל מזלם של חברי הכת בכך שיש להם למי למסור את החומר שאספו, שהרי רק מסירת החומר בידי בעל תודעה כשלה, מביאה עימה גאולת הנשמה”.
חברי הקבוצה לא התחמקו בקלות מהתשלום. “אותו חבר, שלא העמיד מנחה ראויה, היה עובר מכבש של לחצים כדי שלהבא יפגין יותר נתינה לשם נתינה ואף היה עובר מסכת של השפלות מילוליות על ידי ריקי, אורי ודליה ויתר החברים בכת”, נכתב בתביעה.
כדי לקיים את אורח החיים המשופר נדרשו החברים למצוא מקורות מימון נוספים. הם לא הלכו רחוק מדי: בני המשפחה הפכו לכספומט המועדף. “לפני 14 שנה לאחותי היה סרטן מסוכן”, מספר יהודה, “ולאחר טיפולים היא יצאה מזה בנס. לפני כן היתה לנו אחות גדולה שנפטרה בגיל 21. המוות שלה טלטל את המשפחה. לפני תשע שנים, צירף אותה האח שלנו לחבורה של ריקי. שניהם ניתקו את הקשר עם המשפחה, הפסיקו לבוא לאזכרות של אחותנו. בשלב מסוים היא התחילה לקחת הלוואות, גם מאמא, גם מדודה שלה. אמרה,’אני רוצה לפתוח עסק’, כל מיני סיפורים. עם השנים זה הצטבר לסכום של 600 אלף שקל. כשיש לך ילדה שחיה בנס, שדופה, רזה, ואתה לא יודע מה עובר עליה ופתאום היא מסתובבת סביבך יומיים שמחה ואחרי ארבע ימים מספרת שהיא צריכה כסף כדי לפתוח עסק-אתה לא יכול להגיד לא. אתה מפחד שתרע לה והסרטן יחזור”.
“הצורך בכסף היה היסטרי, אינסופי”, מספר שלומי על בתו. “סיפורי אלף לילה ולילה. לא תכננה נכון את התקציב, אוטו חדש. זה הסתכם בעשרות אלפי שקלים. כל הזמן היו לה חובות. חובות היסטריים שרק הולכים וגדלים. לכל דבר ששאלתי אותה, היה לה מה לומר. ראיתי שההתנהגות שלה שונה מבעבר, בשנים הראשונות לא ידעתי שהיא בקבוצה של ריקי. כשאני מקשה, כל הזמן היא באה אליי בטענות. שאין לי רגש, שאני לא מבין. באה בטענות על דברים שהיינו לא בסדר בילדות, שחיינו בשקר. מוציאה מתחת לאדמה דברים. האשמות איומות. אמרתי, זה לא יכול להיות הילדה שלי”.
ההורים מוצאים את עצמם קרועים בין הנטייה הטבעית לשמור על קשר עם הילדים ובין חוסר הרצון להיפרד מהסכומים העצומים. “הבת שלי לא מרימה טלפון לשאול מה נשמע-רק לבקש כסף”, מספרת אילנה. “צריך לחרוק שיניים ולא לתת לקשר להתנתק. אם היא תתאבד-אני מתה איתה. חברות פתחו תוכניות חיסכון בשבילה, קרובי משפחה התגייסו. לא היה לה כסף לאכול. סגרנו לה את האוברדראפט כמה פעמים, אבל היא הסתבכה בהלוואות בשוק האפור”.
במשפחות רבות הגיע רגע העימות לאחר סגירת הברז. “ברגע שאתה לא נותן כסף, אתה כבר לא האבא שלו. גמרנו. בשנייה, סוויץ’-מהיחסים הכי טובים, ללא מכירה אותי”, מספר שלומי. “לא שומעים, לא קיימים. הרבה לילות לא ישנתי. מבחינתה כסף זה הדבר היחיד שהיא צריכה ממני. את הרוחניות היא מקבלת ממקום אחר”.
בני המשפחה מתקשים עד היום להתגבר על הכאב שכרוך בניתוק מילדיהם. “ראיתי את אחי משתנה מול העיניים שלי”, מספרת ענבר. “הוא היה עובד מצליח ופתאום התחיל לדרוש ממני כסף. אמר שהוא בלחץ. יום אחד הוא משך מהחשבון שלי בבנק מאות אלפי שקלים. הוא לא נימק למה הוא לקח את הכסף, אמר ‘את חייבת לי’. זה לא היה אופייני לו”.
” בשיעורים היתה מסבירה ריקי לחברי הכת”, נטען בכתב התביעה, “שהתפקיד של ההורים הוא רק לתת, ולכן בכל פעם שצריך להשיג דבר עבורה או עבור הכת, מותר וצריך לפנות להורים ולבקש את הכסף. . . לטענתה , מה שבעיניהם של חברי הכת עשוי להיראות כלא נכון, לא ערכי ולא מוסרי, הוא דווקא הדבר הנכון, הכרחי והמוסרי”.
הניתוק מהמשפחה
משפחות החברים בקבוצה גילו במקרים רבים שילדיהם מעדיפים את קיסרית הפלנטה על אמא ואבא. “המשפחה שלנו היא כמו חמולה”, מספרת חנה. “יש פה סבא וסבתא שהוא קשור אליהם מאוד. הוא הבן האהוב ביותר על אבא. כשהגיע בימי שישי פתאום הוא צריך לנסוע עד שהביקורים נפסקו כמעט לגמרי. מסתגר בחדר ומדבר כל הזמן בטלפון. הרגשתי שמישהו מקדים אותנו, מישהו יותר חשוב”.
ככל שעבר הזמן העימותים הקצינו. “באחד המפגשים הוא אמר לאבא שלו,’הייתי רוצה לעמוד מול בני המשפחה ולספר להם מי זה האבא האמיתי שלי'”, ממשיכה חנה. “הוא היה בשוק. תמיד אמרנו,’הוא כל כך טהור, תמים’, ופתאום מתגלה מפלצת. רצף של האשמות שלא ידענו מאיפה זה בא לנו. הבן שלנו, שהיה ישר כמו סרגל, שקרים זורמים ממנו. ירה רפליקות שלא קשורות לכלום:’אל תתערבו לי בחיים’, ‘אני לא הילד הקטן שלכם’. הרגשנו שמישהו מתכנת אותו. זה לא היה הילד שלנו”.
ההורים הרגישו שהם נקלעו לקרב על בנם. “פעם אחת הוא עשה טובה ובעל כורחו הזמין אותנו לבית שלו. הוא התנהג כאילו אנחנו אנשים זרים. חיכה שרק נלך משם. אמרנו לו: אנחנו אוהבים אותך, לעולם לא נעזוב אותך, נילחם בשבילך. חיבקנו ונישקנו אותו. הרגשנו שהוא לא מסרב לחיבוק הזה. להפך”.
מתברר שיש הורים שחיים בשלום עם הפעילות של ילדיהם בקבוצה של שחם. “אם היית פוגש אותי במאי שעבר, ודאי הייתי לחוץ לא פחות מההורים שפגשת”, אומר שניאור עינם, שבתו פעילה בקבוצה מזה כמה שנים. “הלכנו למרכז הישראלי נגד כתות ותיארו לנו שזו הכת הכי נוראה, מסוכנת. יצאתי מרוסק לגמרי. ארבעה חודשים אספנו חומר ולבסוף החלטתי שאני פוגש את הבת שלי בארבע עיניים. היא היתה מזועזעת שהעליתי בדעתי שהיא עושה דברים כאלה. יצרו כאן אווירה של כת השטן. מאמינים בישו, אנה-זה לא ענייני. זכותם של בגירים לחיות איך שהם רוצים בתנאי שהם לא פוגעים בזולת. הבת שלי ובן זוגה לא מזיקים לאף אחד. נקודה”.
אשתו גילה מאשימה דווקא את ההורים בניתוק. “נפגשתי עם חלק מהמשפחות כאן בסלון ביתי וגם מחוץ לבית, ואני שואלת את עצמי את מה הם מבכים. הרבה לפני שמאשימים את ריקי או כל גורו אחר, האם הם שאלו את עצמם בכנות כואבת מהו החלל שהם פערו בלבבות בניהם או אחיהם וביחסים שלהם איתם – שהם הלכו למלא במקום אחר? אני טוענת שהרבה לפני שאפנה חצים אל גורו, אל כת, אני קודם אשאל את עצמי מה חשוב לי בכל המארג הזה. מכיוון שהקשר איתה הוא הדבר החשוב לי, אני קודם כל אאמין לה ולא לפנינה ואתמוך בה בכל מקום שינסו לפגוע בה”.
היציאה
ב-2004 נהרג בעלה לשעבר של שפיגל בתאונת דרכים. היא התארגנה לנסיעה ללוויה בארצות הברית. טלפון מוורדה שפון שמואלי, אחת המקורבות לבני הזוג שחם, הבהיר לה מי מנהל כאן את העסק. לשפיגל נאמר כי רק בתה אייל תטוס, ושעליה להסדיר את התשלום עבור הכרטיס. שפיגל נכנסה למשבר עמוק ופנתה לקבל עזרה מקצועית-מחוץ לקבוצה.
לפי כתב התביעה, בתחילת 2006 ביקש ממנה דני גולדברג שתעביר 25 אלף שקל לעו”ד אורי דניאל, שייצג את שחם במשפט העיזבון נגד אחיה, במסגרת החוב שחייבים לו היא ובעלה (וחברי הקבוצה התנדבו לשלמו). שפיגל הסבירה כי אין ביכולתה לשלם לאחר שהשתתפה בהוצאות גבוהות אחרות במסגרת פעילות הקבוצה. אבל לשחם, התברר לה, לא אומרים לא. גולדברג, לטענתה, המשיך ללחוץ (גולדברג מכחיש בתוקף ).
למחרת שיחת הטלפון היתה אמורה להיערך פגישה של חברי הקבוצה. שפיגל החליטה שזה הרגע לחתוך, לא לראות יותר את האישה לה היתה משועבדת שנים ארוכות. כדי למנוע את מסע הלחצים היא ניתקה את הטלפון. מאז לא חזרה לקבוצה.
למה לקח לה כל כך הרבה זמן? עזיבת חבר את הכת, במיוחד לאחר שהות של שנים, היא כמעט משימה בלתי אפשרית. “זה ממש כמו התמכרות לסם”, מסבירה דנית קרן. “מנהיג הכת מפתח קשר של תלות באמצעות טכניקה של מיינד קונטרול (שליטה במחשבות): ניתוק האדם מהסביבה הקרובה, הכנסת תפישת עולם חדשה באמצעות שטיפת מוח, ותכנות מחדש על ידי שימוש במניפולציות פסיכולוגיות, כמו טיפוח רגשות אשם והורדת הדימוי העצמי. לחבר בכת נותר רק להיאחז בקבוצה. גם אם הוא רוצה לצאת החוצה, אין מי שיחכה לו”.
התצהיר שצורף לכתב התביעה מצביע על הקושי של שפיגל לעזוב. “במשך שנותיי בכת הייתי אכולת רגשות אשם תמידיים על כך שאיני עושה מספיק עבור ריקי ושכדברי ריקי, אין בי נתינה לשם נתינה. תחושת האשם הכבדה הקשתה עליי להשתחרר מהשעבוד הנפשי ולעזוב את הכת במשך שנים ארוכות. מערכת היחסים המעוותת שנרקמה ביני ובין ריקי, והמעשים וההתנהגויות של ריקי כלפיי עולה כדי אלימות פרוורטית, אשר ליבתה את תחושת האשמה התמידית שלי”.
בניסיון להסביר מדוע בחרה בסופו של דבר לפנות לבית המשפט אומרת שפיגל בתצהיר: “שטיפת מוח, שעבוד מנטלי, הולכת שולל, מרמה והונאה הינם חלק מאורח חייהם של המשיבים, אשר במכוונת מכוון הוציאו ממני סכומי עתק במשך תקופה ארוכה והסבו לי נזקים נפשיים קשים וכואבים, ומעל הכל ניתוק מבתי, בשר מבשרי. המעשים הנ”ל. . . הנם מהחמורים והקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת”.
המאבק של שפיגל שבר את מעטה השתיקה. היא נפגשה עם כמה מקרובי המשפחה והזהירה אותם מפני הסכנות הטמונות בקבוצה. אכולת רגשות אשם פרצה מולם לא פעם בבכי. “כששאלתי אותה איך היא היתה מסוגלת להישאר שם”, מספרת אחת האמהות, “היא אמרה,’בלילה, במיטה או במקלחת-ידעתי את האמת'”.
הסיפורים שנחשפו הכו בתדהמה את ההורים. תחושות הבטן קיבלו אישור. בחודשים האחרונים כמה משפחות יצרו קשר ביניהן רק כדי לגלות שדפוס הסיפורים כמעט זהה. הם החליטו לא להרים ידיים. מקווים שעוד הורים ישתפו אותם במידע.
בינתיים, נעתר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב אבי זמיר לבקשת עורכי דינה של שפיגל, והסכים להטיל עיקול זמני על דירת המגורים של בני הזוג בצהלה, על הב.מ.וו שלהם ועל שתי פוליסות של ביטוח מנהלים/חיים הרשומות על שם ריקי ודליה שחם.
למרות התקווה שבחשיפת הקבוצה את הזמן אי אפשר להחזיר לאחור. “החיים שלה הוחמצו”, כואבת אילנה. “היא מרוסקת, אין לה משפחה. היא יכלה להגיע להישגים גדולים. היא שילמה מחיר נפשי על זה. הקבוצה שיבשה לה את מערך החיים. כל החיים שלה הפכו לפקשוש אחד גדול”.
מסע ההפחדה
שבירת קשר השתיקה הובילה להתקפת נגד. תחת הכותרת “גב’ אייל שפיגל-הזנחה חמורה”, נוסחה נגד שפיגל תביעה לפיצוי בגובה ארבעה מיליוני שקלים. המסמך צייר תמונה של אם מאיימת, מזניחה, שהרחיקה את בתה מאביה וחשפה אותה לסיטואציות אינטימיות בבית. במקביל, הוגשה על ידי ריקי, אבי ודליה שחם תביעה נגד שפיגל בסך מיליון שקלים.
סמוך לתחילת הדיונים בבית המשפט הופיעו באינטרנט הכפשות על פנינה שפיגל. במקביל, טוענים עורכי דינה, החברים הפיצו שמועות פרועות לפיהן היא שכבה עם כל חברי הכת וניהלה אורח חיים מופקר.
בנובמבר 2008, הגישו שניים מחברי הקבוצה-יובל רייט ועטרה גולדברג -שתי תלונות נגד שפיגל לנציב תלונות במשרד הבריאות. האשמה: “התחזות, רמייה ורשלנות” (בתפקידה כמטפלת סינית). שפיגל , באמצעות עורכי דינה ממשרד מישל אוחיון ושות’, מכחישה את ההאשמות.
המלחמה לא הסתיימה כאן. שלושה מחברי הקבוצה הגיעו למרכז לימוד אמנות הלחימה “סון קואן מו”, שבו למדה שפיגל, עד שנאלצה לעזוב מחשש להתעמת איתם. היה לה מה לחשוש: לפי התביעה, כשאחת מחברות הקבוצה תבעה לפני כמה שנים את אחד החברים, היא קיבלה איומים מצד חסידי שחם. צמיגי מכוניתה נחתכו כמה פעמים וצואה נמרחה על דלת ביתה.
” הבת שלנו אמרה”, מספרת אחת האמהות, “שעד שלא ננתק את הקשר שלנו עם פנינה, היא לא תהיה איתנו בקשר. היא אמרה שפנינה מסיתה אותנו, והיא שומרת על חברים יקרים. אני מצלצלת אליה כל שבוע. מדברת עם השפופרת. אוספת את הדמעות שאין לי ומספרת לשפופרת מה עבר עלינו בשבוע”.
להורים נותר רק להתפלל: “זה סיפור שמפחיד אותי. יש כל הזמן פחד שיקרה משהו, שזה יתרסק”, חושש יואב. “אני פוחד שהבת שלי לא תבוא אליי יותר. מישהו יתערב בחיים שלה ואני אספוג. אני חוטף המון, אבל סופג. אני רק יכול לקוות לטוב, אבל אני יודע שאני חי על זמן שאול”.
שפיגל הרגישה שכל הקווים נחצו. היא שקלה לעצור את ההליך המשפטי, אבל לבסוף החליטה להמשיך במלחמה. לפני כחודש התקיים דיון ראשון בתיק. שפיגל, שהתמקמה באחת השורות הראשונות באולם, לא העזה להסתכל מה מתרחש מעבר לגבה. ריקי שחם ישבה באחת השורות האחרונות.
“אוסף טענות הזוי”
דני גולדברג, אחד הפעילים המרכזיים בקבוצה של ריקי שחם, העביר ל”סופשבוע” תגובה בכתב: “לדאבוננו, אנו עדים להוכחה נוספת כי כאשר אדם מונע מתאוות נקם ובצע כסף, יש ביכולתו להרוס כל חלקה טובה בחייהם הפרטיים והמקצועיים של בני אדם אחרים, ובמקרה זה קבוצת לימודי פילוסופיה, אשר בחריצת לשון אחת הפכה להיות כת מסוכנת ואלימה’. לא ניתן לתאר במילים את הפגיעה באנשים פשוטים, ישרים והגונים, והנזק שנגרם להם ולבני משפחותיהם.
“הטענות שמועלות בכתב התביעה הנן אוסף של כזבים שאין כל קשר בינם ובין המציאות. אני ושאר חברי הקבוצה הננו אנשים בגירים, חופשיים ועצמאיים בדעתם, כולנו חברים בקבוצת לימודי הפילוסופיה מרצוננו החופשי, מפיקים מכך הנאה ותועלת אישית רבה, ואיננו נתונים לכפייה או להשפעה כלשהן. אנו בשום פנים ואופן לא חברים בכת.
“אנו מאמינים בעשיית צדק ומצפים כי בית המשפט יברר במהירות וביעילות את אוסף הטענות ההזוי שבכתב התביעה. אין לנו ספק כי בית המשפט יגלה בסופו של דבר כי לא מדובר בפחות מילקוט של כזבים”. ד יוסי אשכנזי, עורך הדין של ריקי ואבי שחם ודליה שחם, העביר את התגובה הבאה:
“הטענות המועלות הנן שחזור של טענות המועלות בכתב התביעה. מדובר בטענות שקריות בעליל, המוכחשות על ידי מרשי מכל וכל. “החברים בקבוצת הלימוד הנם אנשים בגירים, חלקם באים בימים. כולם כשירים וצלולים בדעתם.”‘מסע ההפחדות הנטען במכתבך אינו אלא היפוך של המציאות. על פי המידע שהגיע לידיעתנו, מאז הוגשה התביעה פעלו גורמים שונים על מנת לזרוע פחד ובהלה בקרב בני משפחות של חברי הקבוצה, ועל מנת לגרום פילוג וקרע בדרך של הפצת הכפשות מכוערות וחסרות שחר. כל שעשו חברי הקבוצה הנו לבוא בדברים עם בני משפחתם, ולבקש מהם לחדור ממסע השיסוי וההשמצה. “הדברים שבחרו להביא לידיעתך, הנם דבריהם של בעלי אינטרסים, המונעים על ידי העניין האישי שלהם בדבר ואין ביכולתך להכיר, קל וחומר לשפוט, את הרקע העובדתי האמיתי שלהם.
“מרשיי מצויים מחוץ לישראל, החל מאתמול, ולפיכך אין כל טעם בהצעה כי יתאפשר להם למסור תגובה מפורטת יותר. אילו העיתון חפץ להעניק למרשיי הזדמנות אמיתית כזו, מן הסתם היה פונה אליהם יותרמ-24 שעות טרם הדפסת הכתבה המיועדת. “נוכח האמור, אציע לעיתונכם לשקול שנית את פרסום הכתבה, שאין בה מאומה מלבד חזרה על דברי בלע חמורים שנכתבו על ידי מרשיי בחסות תביעה לבית המשפט. עדיף היה כי תאפשרו לבית המשפט לברר את התביעה עד תומה, ולהכריע בה, טרם שאתם נותנים יד למאמציה של הגב’ שפיגל למרר את חיי מרשיי”. תגובתה של ורדה שמואלי שפון לא התקבלה.
ג’יפ, מרצדס, יהלומים
סכום ההוצאות המלא של שפיגל, לפי כתב התביעה, עומד על 2.7 מיליון שקל. מסע הרכישות שהיא מימנה מכיסה הפרטי ומפורט בתביעה אכן עושה רושם דמיוני (בסוגריים מופיעים הסכומים שהוציאה פנינה שפיגל בפועל, כפי שמופיעים בכתב התביעה, לא הסכומים הסופיים של הפריטים): נסיעתה ליפן של שחם, בעלה והחברים אורי צייג ודני גולדברג ב-2005 (30 אלף שקל). ג’ יפ מסוג מרצדס (50 אלף שקל). שכר הלימוד של בתה של שחם בבית ספר פרטי ברשפון (12 אלף שקל). תנור מסוג “הגה” לאחוזה שבסרז’ אק (50 אלף שקל). מקרר יוקרתי מסוג “ויקינג” (שפיגל התחייבה לשלם 10,000 יורו, מתוכם הספיקה לשלם רק 3,500). סט סירים יוקרתי לאחוזה (5,000 שקל ). תנור “לוקרנו” לדירה של שחם ברמות צהלה (50 אלף שקל). פסל מצרי עתיק של אוזיריס, שמו היווני של אל המוות המצרי (10 אלף דולר). פסל מצרי עתיק של איזיס, אחותו ואשתו של אוזיריס (2,000 דולר מתוך 10,000 דולר ). עגילים מצריים (10,000 דולר ). חפצי נוי לחצר הבית באחוזה בצרפת (5,000 דולר . העילה: יום הולדת של אבי שחם). 25 איקונות מזהב ממנזר הבנדיקטיניות במזרח ירושלים (100 אלף שקל). עטים יוקרתיים, בהם אחד מאבן ג’ ייד ירוקה (25 אלף שקל). יהלומים (50 אלף שקל, לא כולל יהלום שקיבלה שפיגל בירושה שגם אותו העבירה לשחם). כלי כסף מחנות עתיקות ביפו (10,000 שקל ). מימון החזר הלוואה לעו”ד אורי דניאל (100 אלף דולר). תשלומי מסים עבור גן דניאל (50 אלף שקל). החזר חודשי על המשכנתה של הבית של ריקי ואבי שחם ברמות צהלה (2,500 לחודש ).
ריקי שחם שכרה את הרצוג פוקס נאמן: “התביעה היא ילקוט כזבים”
בכתב ההגנה שהגישו ריקי שחם-רביצקי, אבי שחם ודליה שחם באמצעות משרד הרצוג פוקס נאמן הם מכחישים שמדובר בכת. לדבריהם, בסך הכול מדובר בקבוצה שנפגשת באופן קבוע, שומעת שיעורי פילוסופיה שמונחים על ידי שחם ואף חוגגת במשותף, אבל אין בה כל סממן של כת, פולחן או תורות נסתר מופרכות. כתב התביעה נקרא בפיהם “ילקוט כזבים” ומומשל לפרוטוקולים של זקני ציון.
“לכל אחד מהמשתתפים בקבוצה חיים עצמאיים ושלמים משלו, שאינם קשורים לקבוצה-בית, משפחה, עבודה וחברים”, נאמר בכתב ההגנה. “בניגוד לרושם השלילי אותו מנסה התובעת לצייר, לפיו מדובר בדבוקה של אנשים אשר לא ניתן להפריד ביניהם, וב’כת’ דמונית השולטת בכל אספקט ואספקט של חייהם של החברים בה, הרי שמציאות הדברים שונה בתכלית.
“בפועל, המפגשים השבועיים נערכים בשעות הערב ולאחר שכל אחד ואחד מהמשתתפים בקבוצה התפנה מעיסוקיו. לאחריהם, איש איש פונה לדב רכו, למשפחתו, לחבריו ולשגרת יומו ב שאינם קשורים במאום לקבוצת הלימוד. למעשה, מבחינת היקף הזמן והתדירות, ניתן להמשיל את המפגשים השבועיים ל’ חוג’ המתקיים בתדירות של פעמיים בשבוע, בהבדל אחד-ש’ הרשומים’ אליו הפכו עם השנים שחלפו לחברים קרובים גם מחוץ לשעות המפגשים”.
מלבד הכחשה גורפת של הטיעונים שמופיעים בתביעה של שפיגל (ובעדויות שאסף “סופשבוע” ), מוצגת שפיגל כד ב מון מוחלט: אישה מניפולטיבית ושקרנית סדרתית, אם שהתעללה באכזריות בבתה, מתחזה לפסיכולוגית ולמטפלת מוסמכת, חברה נקמנית שהוקאה מקבוצת לימוד פתוחה, משוחררת וביקורתית. אורח החיים הנהנתני שמוצג בתביעה הוכחש, אבל כתב ההגנה מספר שאופי הארוחות והחגיגות הם בין היתר “תולדה של חשיבה פילוסופית השמה דגש על אתיקה, אסטטיקה והיכולת ליישמם בחיי היומיום. על ידי מסורת זו ניסו המשתתפים בקבוצה ליצור חמימות ואווירה א-פורמלית בקבוצה”.
בנוגע למנגנון התשלומים, טוענים ראשי הקבוצה כי עד 2008 ההשתתפות בשיעורים לא היתה כרוכה בתשלום, ומשנה זו שילמו החברים כב800 שקל לחודש. “בסיומם של המפגשים, היו חברי הקבוצה שבחרו לעשות כן, מעבירים לריקי מכתבי תודה אשר לעתים הכילו סכומי כסף שתאמו את רצון הנותן”. כתב ההגנה מודה כי בני הזוג שחם החזי ב קו את הדירה בפריז והאחוזה בפריגור (שממונה, לטענתם, על ידי קבוצת רוכב שים כשהשקעה) ומספר כי הנסיעות הרבות לצרפת מיועדות לפגישות של אבי שחם עם ילדיו ו”קבלת טיפולים רפואיים הניתנים לריקי על ידי רופא מקומי זה שנים רבות, המטפל בבעיות הבריאותיות שמהן היא סובלת”.
וחברי הקבוצה? “מעת לעת, לנסיעותיהם של ריקי ואבי מתלווים גם חברי קבוצה אחרים ובני משפחותיהם למטרות חופשה ונופש. במהלך נסיעות משותפות אלו מימנו ריקי ואבי בעצמם את עלויות נסיעתם וחברי הקבוצה מעולם לא התבקשו להשתתף במימון זה”. גם מימון הנסיעה ליפן הוכחש:
“בשנת 2005 נסעו אבי וריקי וחברי קבוצה נוספים ליפן. הרקע לנסיעה היה זכיית קטלוג עבודות אמנות של אבי ושל אורי צייג, בעיצובו של דני גולדברג, בתחרות עיצוב בינלאומית שנערכה ביפן. לבקשתו של גולדברג הלוותה לו שפיגל סך של כב7,000 דולר למימון הוצאות הנסיעה. הלוואה זו הוחזרה לשפיגל במלואה זמן מה לאחר שובו של גולדברג מיפן”. אנשי הקבוצה, לטענת ההגנה, לא השתתפו במימון האחוזה.
שחם מכחישה את הטענה ששפיגל נתנה לה מתנות ושסכומי הענק הוצאו בכפייה. היא טוענת שעל חלקם חלה התיישנות, ושבכל מקרה היא החזירה לשפיגל את ההלוואות שקיבלה ממנה. “ריקי מעולם לא הפעילה לחץ כלשהו על מי מהמשתתפים בקבוצה, לרבות שפיגל, על מנת לשעבדם ולגרום להם להעביר אליה את רכושם”.
הנתבעים רואים את עצמם כמי שתמכו באייל שפיגל לאורך השנים, ואף הצילו אותה מידיה של האם המזניחה. “אייל מצדה החליטה שהיא מעדיפה לא להיות בקשר עם אמה, נוכח התנהגותה המחפירה של התובעת כלפיה, משך כל חייה, ואף הודיעה כך לפנינה, לא כחל ושרק”.
שחם אף הגישה תביעת נגד בגובה מיליון שקל על הוצאת דיבה בעקבות הטענות של שפיגל.
הבהרה
בכתבה זו, המופיעה במוסף “סופשבוע” של מעריב נזכרת, בין היתר, תביעה שהגישה גב’ פנינה שפיגל נגד ריקי שחם־רביצקי, אבי שחם ודליה שחם. בהמשך לפרסום זה מובהר, כי ביום 1 באפריל ,2009 פנתה גב’ שפיגל לבית המשפט המחוזי בתל־אביב בבקשה למנוע את פרסום הכתבה, ולבקשתה ניתן על־ידי השופט התורן רענן בן-יוסף בערבו של יום צו ארעי, האוסר על פרסום בקשר להליך המשפטי אשר מנהלת גב’ שפיגל נגד ריקי שחם ואחרים.
מעריב מצדו הגישה בקשה בהולה למתן רשות ערעור על החלטה זו. תוקפו של הצו הארעי הותנה בהפקדת התחייבות עצמית וערבות צד ג’ בסך של מיליון. הואיל ולא עלה בידי גב’ שפיגל להמציא ערבות צד ג’ כאמור, צו המניעה הארעי לא נכנס לתוק־פו והתאפשר פרסומה של הכתבה המופיעה בעמ’ 18 במוסף “סופשבוע” ככתבה וכלשונה ונתייתר המשך ההליך המשפטי.
למען הסר כל ספק יובהר, כי גב’ שפיגל לא שיתפה פעולה בשום שלב עם העיתון בכל הנוגע להכנת ולפרסום הכתבה והתנגדה לפרסומה ולהצגת פרטים מזהים שלה ושל בתה במסגרת הכתבה וצר לנו אם וככל שהתקבל רושם אחר מן הכתבה.
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/55/ART1/874/910.html?hp=55&loc=29&tmp=159
הכתבה על מה שעשתה ריקי שחם לעו”ד אורי דניאל, כתבה של מיכל יעקב יצחקי 15/4/2016:
אורי דניאל: “הם לא ירפו עד שיצליחו לחסל אותי”
שש שנים שאורי דניאל חי בתוך חלום בלהות מתמשך, שבו נאלץ לצאת למלחמה על חייו, שמו הטוב וחפותו. המלחמה נגמרה, לכאורה, לפני חודש, כשבית המשפט העליון פסק שהתלונות שהגישו נגדו ארבע נשים על אונס היו תלונות שווא, ושלא נותר ספק שהמתלוננות פעלו מתוך כוונת זדון לפגוע בדניאל ולמתג אותו כ”אנס סדרתי”. אבל המלחמה שלו רק התחילה.
הבלונים שהוצמדו למכוניות ברחוב שבו מתגורר דניאל: “אורי דניאל אנס” // צילום: יהושע יוסף
פתקים ופליירים שהמתלוננות וחבריהן לקבוצה פיזרו באזור מגוריו. “לא רוצה שהילדות ייחשפו ליותר ממה שכבר נחשפו”
הפגנה נגד דניאל. “פניתי השבוע לרשויות בבקשה לנקיטת פעולות בהולות, שימנעו את ההתקפות הללו נגדי ונגד משפחתי” // צילום: יהושע יוסף
תגובות: “בסיום החקירה יועבר החומר לעיון הפרקליטות”
וזה מה שקרה לעו”ד איה לביא שגנבה 4.2 מיליון ש”ח והאשימה את אורי דניאל שסחט אותה….. – כתבה בגלובס של מתן ברניר 4/7/2019:
3 שנות מאסר לעורכת הדין איה לביא שגנבה 4.2 מיליונים מחשבונות הנאמנות של לקוחותיה
עו”ד איה לביא הודתה במסגרת הסדר טיעון כי משכה לכיסה הפרטי 4.2 מיליון שקל מהכספים שהופקדו בחשבונות נאמנות של לקוחותיה • בנוסף ל-2.2 מיליון שקל שכבר הפקידה לטובת פיצוי קורבנותיה, נקבע בפסק הדין כי לביא תעביר כמיליון שקל נוספים למתלוננים • השופט גורפינקל דחה את טענתה כי ביצעה את מעשיה מכיוון שנסחטה ע”י אורי דניאל
בית המשפט המחוזי בתל-אביב גזר היום (ה’) עונש של 3 שנות מאסר בפועל על עו”ד איה לביא (52), שניהלה משרד עורכי דין ברמת-גן והודתה במסגרת הסדר טיעון כי משכה לכיסה הפרטי 4.2 מיליון שקל מ-7 חשבונות נאמנות שניהלה עבור לקוחותיה. בנוסף, השופט צבי גורפינקל חייב את לביא לפצות את המתלוננים נגדה במיליון שקל, וזאת בנוסף ל-2.2 מיליון שקל שכבר הפקידה בעבר לצורך פיצוי קורבנותיה.
בגזר הדין תואר האופן בו פעלה לביא בשבעת המקרים שהופיעו בכתב האישום ושבפרטיהם הודתה. בכל המקרים הייתה לביא מי שמונתה לשמש כנאמנת להחזיק סכומים שנעו בין מאות אלפי למיליוני שקלים, במסגרת עסקאות למכירת נכסי מקרקעין אותן ליוותה מתוקף תפקידה כעורכת דין של המוכרים.
כך, למשל, באחד המקרים החזיקה לביא בנאמנות סכום של 430 אלף שקל שיועד להבטיח תשלומי מס שבח של המוכרים, אך לביא משכה מחשבון הנאמנות סכומי כסף שונים, ללא ידיעת לקוחותיה המוכרים, עד לריקון החשבון כולו. כשפנו אליה בבקשה להחזיר להם את כספי הנאמנות, היא נאותה להחזיר להם 40 אלף שקל בלבד. במסגרת גזר הדין קבע גורפינקל כי לביא תשלם למוכרים 188 אלף שקל, בנוסף לסכום אותו יקבלו מהכספים שהפקידה עוד בטרם נגזר עונשה.
במקרה אחר קיבלה לביא לידיה לביא חשבון נאמנות שבו הופקדו 2.8 מיליון שקל לצורך הבטחת עסקת מכר של דירה בירושלים. במספר רב של מועדים משכה לביא מתוך חשבון הנאמנות סך כולל של 1.1 שקל, אותם העבירה לחשבונותיה הפרטיים. במקרה זה חייב גורפינקל את לביא לפצות את קורבנותיה בסכום של 258 אלף שקל – סכום הפיצוי המקסימלי שניתן לפסוק בגין כל מעשה עבירה לפי חוק העונשין.
“לא סביר שנסחטה”
על אף שלביא כאמור הודתה במסגרת הסדר טיעון בכתב האישום (המתוקן) נגדה, הקדיש השופט חלק ניכר מגזר דינו לדיון בטענותיה של לביא, לפיה היא נאלצה לגנוב את הכסף בשל מעשה סחיטה לו נפלה קורבן. זאת, נוכח ניסיונה של לביא להביא להפחתה בעונשה לאור הנסיבות לכאורה שהובילו אותה לבצע את הגניבה.
לטענת לביא, לאחר הליך גירושים ארוך ומכוער שנאלצה לנהל, היא הצטרפה לקבוצת לימוד ללימודי פילוסופיה, בה נכלל גם אדם אחר, עורך דין במקצועו, שנקלע לסכסוכים כספיים עם מייסד הקבוצה. לטענתה, עורך דין אורידניאל איים עליה כי עליה להעביר לו סכומי כסף מידי פעם, שאם לא כן יפגע בבנותיה, והיא חששה ולכן גנבה כספים מלקוחותיה והעבירה אותם לסוחט. מדובר ב 4.2 מיליון ש”ח שגנבה!!!
להלן גזר הדין של איה לביא.
שימו לב לשמות המוכרים ששכרו אותה לייצג אותה בעסקאות הנדל”ן. כולם חברי הכת. עוד שימו לב שהשופט קובע שאינו מאמין שעו”ד אורי דניאל סחט אותה. עוד שימו לב שהשופט לא ממש התרגש מהבכי שלה שהילדות שלה יצאו לפנימיות כי האבא הביולוגי שלהם סירב לקבל אותן למשמורתו – בגלל שהיא היתה במעצר בית 3 שנים :
גזר הדין של העורכת הדין המועלת איה לביא הפסד צורב לשי נודלהערעור של איה לביא לעליון נכשל מי שייצג אותה היה שוב פעם עו”ד שי נודל. הוא טען שצריך להקל בעונש כי עו”ד אורי דניאל סחט את איה לביא…..אף אחד לא האמין לשטויות האלה. ברור ושקוף שריקי שחם שילמה לשי נודל כדי להבטיח שאיה לביא לא תתהפך עליה. זו הסיבה שהמציאו את הטענה שאורי דניאל איים וסחט את איה לביא.
הרי בשנת 2009 איה לביא הגישה כתב תביעה בשם ריקי שחם ובעלה נגד אורי דניאל בטענה שהוא ייצג את ריקי שחם בתביעה אחרת, נכשל והתרשל, סירב להחזיר את שכר הטרחה ואז היפר חסיון עו”ד לקוח כאשר לקח על עצמו את הייצוג של פנינה שפיגל. ת”א 2892-12-09. אם כן איך הוא יכול היה לסחוט אותה, כאשר היא מייצגת לקוחות נגדו?
ע”פ 5139/19 – איה שרה לביא נגד מדינת ישראל
| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים |
| ע”פ 5139/19 |
| לפני: | כבוד המשנה לנשיאה ח’ מלצר |
| כבוד השופט י’ עמית | |
| כבוד השופט ד’ מינץ |
| המערערת: | איה שרה לביא |
| נגד |
| המשיבה: | מדינת ישראל |
| ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב’ השופט צ’ גורפינקל) מיום 4.7.2019 במסגרת ת”פ 37190-09-16 |
| תאריך הישיבה: | כ”ט בשבט התש”ף | (24.02.2020) |
| בשם המערערת: | עו”ד שי נודל |
| בשם המשיבה: | עו”ד אושרה פטל-רוזנברג |
| פסק-דין |
השופט ד’ מינץ:
לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב’ השופט צ’ גורפינקל) מיום 4.7.2019 במסגרת ת”פ 37190-09-16 לאחר שהורשעה המערערת על פי הודאתה בשש עבירות גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393(2) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: החוק); בעבירה אחת של השמטת הכנסה לפי סעיף 220(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ”א-1961 (להלן: הפקודה); ובשתי עבירות של מרמה, ערמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה.
בגין ביצוע כל העבירות הושתו על המערערת 3 שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרה); שנת מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא תעבור על עבירה של שליחת יד ברכוש הזולת; 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא תעבור על עבירה לפי הפקודה. כן חויבה המערערת לפצות כל אחד מחמשת קורבנות עבירות הגניבה בסך של 258,000 ש”ח. הערעור מופנה כלפי עונש המאסר בפועל שהושת על המערערת, כאשר לטענתה, העונש הראוי לה בנסיבות העניין הוא לכל היותר 9 חודשי מאסר בפועל אותו ניתן לרצות בעבודות שירות. כן ביקשה המערערת לדחות את מועד תשלום הפיצויים עד לתחילת חודש אפריל שנה זו.
הרקע לערעור
- המערערת עורכת דין בעברה, ניהלה משרד עורכי דין בעיר רמת גן. במסגרת עיסוקה, החזיקה המערערת חשבונות בנק שונים בהם הפקידה את כספי לקוחותיה בנאמנות. בכתב האישום שהוגש נגד המערערת יוחסו לה 6 מקרים שונים בהם נטלה לכיסה כספים שהופקדו בנאמנותה בסכום כולל של 4,217,343 ש”ח. על קבלת כספים אלו המערערת לא דיווחה לרשויות המס בשנים 2016-2014 ובגין כך יוחסו לה גם עבירות המס שפורטו לעיל. המערערת הודתה בביצוע העבירות והורשעה בהן ביום 25.10.2017. הדיונים בעניינה נדחו מפעם לפעם על פי בקשתה כדי לאפשר לה להחזיר את הכספים שנטלה מלקוחותיה ועד ליום מתן גזר הדין, המערערת החזירה סכום כולל של 2,200,000 ש”ח על חשבון מה שנטלה בגניבה.
- עיקר טענת המערערת בטיעוניה לעונש היה כי נקלעה למצוקה קשה לאחר הליך גירושין ארוך ומכוער שבמסגרתו התנהל הליך של משמורת על שתי בנותיה. בצר לה המערערת נכנסה לקבוצה ללימודי פילוסופיה (להלן: הקבוצה). בקבוצה נמנה אדם, אף הוא עורך דין מקצועו, שנקלע לסכסוכים כספיים עם מייסדי הקבוצה (להלן: המאיים). לטענת המערערת הוא איים עליה כי יפגע בבנותיה אם לא תעביר לו סכומי כסף שונים מפעם לפעם. המערערת, אשר חששה מפני איומיו, נאלצה לדבריה לגנוב מכספי לקוחותיה ולהעבירם אליו.
גזר דינו של בית המשפט המחוזי
- בית המשפט המחוזי דן בטענות המערערת והעמיד בספק את גרסתה. נקבע כי הסבירות שעורך דין יאיים על עורכת דין ברצח בנותיה, בלי שזו תתלונן על כך במשטרה, ותבחר תחת זאת לשלם סכומי כסף ניכרים במשך תקופה ממושכת, הינה נמוכה ביותר. בית המשפט גם ציין כי בין חברי הקבוצה התנהלו הליכים משפטיים שונים. בין היתר הוגשו נגד המאיים תלונות בגין ביצוע מעשים מיניים בחברות אחרות של הקבוצה. לאחר הליך אזרחי שהתנהל בין המתלוננות לבין המאיים, נקבע כי מדובר בתלונות שווא שבגינן אף חויבו המתלוננות לשלם למאיים סכומי כסף ניכרים כפיצוי. כמו כן, בעקבות תלונת המערערת על מעשי הסחיטה, נפתחה חקירת משטרה נגד המאיים, אך התיק נסגר מחוסר ראיות, ועד למועד מתן גזר הדין לא הייתה בידי המערערת כל עדות מסייעת או ראייה אחרת שתתמוך בטענתה כי נסחטה.
- במסגרת הטיעונים לעונש שנשמעו בבית המשפט המחוזי הוגשה מטעם המערערת חוות דעת של פסיכולוגית-קלינית בהתייחס לפוסט טראומה ממנה סובלת המערערת. מתוך חוות דעת זו עלה כי כבר מילדותה הייתה המערערת קורבן לפגיעה גופנית ונפשית על ידי בני משפחתה. ברם, אף שחוות הדעת פירטה את משמעות הפוסט טראומה של המערערת, לא מצא בית המשפט קשר בין מצב נפשי זה לבין גניבת הכספים על ידה.
- עוד התייחס בית המשפט לעדות של בתה בת ה-18 (בעת עדותה) של המערערת והוגש מכתב של הבת הצעירה. שתי הבנות תיארו את המערערת כהורה יחיד שמהווה משענת ותמיכה עבורן.
- בית המשפט המחוזי התייחס לחומרת העבירות שביצעה המערערת; את החומרה היתרה בכך שמדובר בעורכת דין ששימשה נאמנת על כספים של לקוחותיה; את המעילה הגסה באמון של הלקוחות; את הפגיעה הקשה בתדמית עורכי הדין ובמקצוע עריכת הדין; בצורך בהרתעת המערערת; בצורך בהרתעת הרבים; בצורך בהרתעת ציבור עורכי הדין ומי שמונה במסגרת עיסוקו כנאמן על כספי לקוחותיו; בתכנון שקדם לביצוע העבירות; בנזק שהיה צפוי להיגרם ובנזק שנגרם בפועל ללקוחותיה; בסיבות שהביאו את המערערת לביצוע העבירות; ביכולת המערערת להימנע מביצוע העבירות.
- לשיקולים לקולא בית המשפט לקח בחשבון את הפגיעה במערערת ובבנותיה הכרוכה בעונש; בנטילת אחריות על המעשים והמאמצים שנעשו על ידה לפצות את לקוחותיה; בשיתוף הפעולה של המערערת עם רשויות אכיפת החוק; בנסיבות חייה הקשות; במצוקתה הנפשית.
- באשר לעונש, בית המשפט דחה את טענות המערערת כי מדובר בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, שכן מדובר במספר אירועים. כנגד כל נפגע עבירה ביצעה המערערת את המעשה במועדים שונים ובסכומים שונים. על כן, בהתחשב בעובדה שהמערערת ביצעה את מעשי הגניבה תוך שהיא משמשת כעורכת דין ומועלת בכספים שנמסרו למשמורתה כנאמנת; בפגיעה הקשה של מעשיה בערכים החברתיים; בפגיעה הקשה במקצוע עריכת הדין ובאמון הציבור במקצוע זה, נקבע כי בגין כל מעשי הגניבה, מתחם העונש נמצא בין 3 ל-7 שנות מאסר, ובגין עבירות המס, מתחם העונש עומד על 30-18 חודשי מאסר.
- בית המשפטהוסיף וקבע כי בנסיבות רגילות, בהתאם לרמת הענישה המתייחסת לסוג זה של עבירות שמבוצע על ידי עורכי דין המועלים באמון לקוחותיהם, היה עונשה של המערערת עומד על 6 שנות מאסר בפועל. אלא שבמקרה זה, למערערת אין עבר פלילי, היא הודתה בעבירות שיוחסו לה וקיבלה אחריות על מעשיה. כמו כן ניתן משקל משמעותי לכך שהמערערת גילתה רצון כן ואמיתי להחזיר את הכספים שגנבה, כאשר למעלה ממחצית סכום הגניבה אכן הוחזר לנפגעים וקיים סיכוי סביר, ללא קשר לחיובה של המערערת בפיצוי במסגרת ההליך הפלילי, כי תוך זמן קצר תוחזר גם יתרת הכספים לנפגעים. על כן, בשקלול כלל הנסיבות, גזר בית המשפט על המערערת את העונשים שפורטו לעיל.
טענות הצדדים בערעור
- לטענת המערערת, בית המשפט המחוזי לא נתן מספיק משקל לחרטתה הכנה ועל רצונה להחזיר את כל הכספים שנטלה מלקוחותיה שלא כדין. המערערת אף ביקשה להחזיר את הכספים עובר למעצרה. מצוקתה הנפשית אף הביאה אותה לכדי ניסיון אובדני. בית המשפט גם טעה לשיטתה בכך שדחה את טענתה שכל מעשיה נעשו על רקע של סחיטתה במשך תקופה ארוכה. בית המשפט גם התעלם מטענתה שהיא נקלעה למציאות קשה שלא בטובתה. מציאות זו והאיומים שהופנו אליה הם אלו אשר הובילו למעילתה בכספי לקוחותיה.
- יתר על כן, לאחר מעצרה של המערערת, המאיים פנה למשטרה, סיפר מיוזמתו פרטים על אודות המערערת ולפניה זו התייחסה המשטרה בכובד ראש. לעומת זאת המשטרה לא התייחסה אל תלונות המערערת כנגד המאיים ברצינות המתבקשת וממילא לא חקרה אותן כדבעי. במסגרת זו, טעה בית המשפט במסקנתו כי גרסתה מופרכת בשל כך שלא התלוננה עובר למעצר כנגד המאיים. לו בית המשפט היה נותן משקל מתאים לטענת הסחיטה, העונש שהיה מושת עליה היה קל בהרבה.
- בנוסף על האמור, הלינה המערערת על כך שבית המשפט לא דחה את המועד לשמיעת טיעונים לעונש. זאת כדי לאפשר לה להחזיר את מלוא הכספים שנטלה עובר לגזירת עונשה. לו היה עושה כן, והיה עולה בידה להחזיר את כל הכספים, גם עובדה זו הייתה מובילה להקלה משמעותית בעונשה. על כן, בנסיבות שנוצרו היה על בית המשפט לראותה כמי שבפועל החזירה את כל הכספים. כן טעה בית המשפט שדחה את בקשתה להפנותה לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן, בהתחשב, בין היתר, בגילה של המערערת ובהיותה עורכת דין ללא עבר פלילי המטופלת בשתי בנות קטינות, אשר שליחתה למאסר תמיט עליהן חורבן. נתונים אלו היו צריכים להוביל את בית המשפט למסקנה כי יש לערוך תסקיר בעניינה.
- לבסוף טענה המערערת נגד מתחם העונש שקבע בית המשפט והעונש שהושת עליה בפועל בתוך המתחם. במסגרת זו, לא ניתן משקל מספיק להודאתה, לנסיבותיה האישיות, לדרך השיקום שעברה ולכך שהלכה למעשה מדובר באירוע אחד ולא למספר אירועים.
- מנגד, המשיבה החרתה החזיקה אחר גזר דינו של בית המשפט המחוזי. היא הדגישה בטיעוניה את הסכום הגבוה שנגנב על ידי המערערת, כאשר נקודת המוצא של בית המשפט המחוזי הייתה הלכה למעשה שהמערערת החזירה או עומדת להחזיר בזמן הקרוב את כל כספי הגניבה שנטלה וזקף זאת לזכותה. ברם, המערערת טרם החזירה את כל הכספים ללקוחותיה שהם אנשים הבאים בימים ושהתחייבו לשלם את הכספים שהוחזקו על ידי המערערת בנאמנות בעסקאות “גב אל גב”. נטילת הכספים על ידי המערערת גרמה להם אפוא נזק עצום. המשיבה גם דחתה בשתי ידיים את גרסת הסחיטה של המערערת. לו היה לטענה זו בסיס במציאות, היה על המערערת לטעון את הטענה במסגרת הגנת כורח לפי סעיף34יב לחוק. משלא עשתה כן, סימן הוא כי אין ממש בטענתה. כן יש לדחות את טענת המערערת שלא נתקבל תסקיר בעניינה. עובדה זו שאינה שנויה במחלוקת, היא פועל יוצא מכך שהמערערת לא ביקשה תסקיר במועד עם מתן הכרעת הדין, אלא התמקדה בטענתה שברצונה להחזיר את הכספים שגנבה ולשם כך ביקשה דחיות חוזרות ונשנות של מועדי הדיון עד אשר בית המשפט המחוזי לא היה מוכן עוד לדחיות נוספות. כך יש לדחות את טענות המערערת באשר למצבה הנפשי. המשיבה הצביעה על כך שהמערערת פנתה מיזמתה לטיפול ומצבה כיום לטענתה תקין ויציב.
- לדעת המשיבה בית המשפט המחוזי לקח בחשבון את מלוא טענותיה של המערערת ובכלל זה התחשב במכלול נסיבותיה לקולא. בית המשפט התחשב במצבן של בנותיה ואת הנזק שמאסרה של המערערת עלול לגרום להן. כן לקח בית המשפט בחשבון את טענת המערערת כי לא נטלה את הכספים לכיסה הפרטי והעובדה שלקחה אחריות מלאה על מעשיה. בית המשפט אף בא כברת דרך ארוכה לקראת המערערת, שעה שסבר כי ברגיל העונש הראוי במקרים כגון אלו עומד על 6 שנות מאסר, אך בהתחשב במכלול השיקולים לקולא, השית עליה רק מחצית מתקופה זו.
דיון והכרעה
- נקודת המוצא היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בעונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית, אלא בנסיבות חריגות שבהן, על פני הדברים, נפלה טעות מהותית ובולטת בגזר הדין, או במקרים שבהם ניכרת חריגה קיצונית ממדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים (וראו למשל לאחרונה: ע”פ 8420/19 בורגרקאר נ’ מדינת ישראל (18.2.2020); ע”פ 6122/19 פלוני נ’ מדינת ישראל (13.2.2020); ע”פ 3991/18 פלוני נ’ מדינת ישראל (15.1.2020); ע”פ 6469/19 אבו-דקה נ’ מדינת ישראל (27.11.19)). על פניו, אין מקרה זה נכנס לגדרם של אותם מקרים המצדיקים התערבות.
- במקרה זה מדובר בעבירות גניבה בסכומים משמעותיים שבוצעו על ידי המערערת שהייתה עורכת דין וניהלה עובר לתקופת ביצוע העבירות חיים נורמטיביים. דומה עניינה לעניינם של עוברי עבירות “צווארון לבן”, אשר נעברות מטבע אופיין, על פי רוב, על ידי אנשים נורמטיביים ובעלי עבר נקי, על אודותיהם אמר בית משפט זה בהתייחס למדיניות הענישה הראויה בעבירות מסוג זה כי:
“בית משפט זה עמד לא פעם על ההחמרה הנדרשת בעבירות כלכליות, המכונות עבירות ‘צווארון לבן’. בעבר נטו בתי המשפט להקל עם מבצעי עבירות מסוג זה, בשל תדמיתן ‘הנקיה’ יותר ביחס לעבירות אחרות. ואולם, לעיתים החורבן שעבירות כלכליות עלולות להמיט על נפגעיהן הוא גדול לאין ערוך מאשר עבירות רכוש ‘רגילות’. נזקיהן עלולים להשתרע לאורך זמן ולסחוף גם את קרוביהם ומשפחתם של הנפגעים אל עברי פי פחת. הן עלולות להביא לסחרור ולפגיעות נוספות ברכוש, בגוף, בכבוד ובחרות” (ע”פ 3506/13 הבי נ’ מדינת ישראל, פסקה 638 (12.1.2016); וראו גם ע”פ 5845/14 אסט נ’ מדינת ישראל, פסקה 10 (20.4.2016)).
לכך ניתן להוסיף, כי במדיניות הענישה בעבירות מסוג זה חלה מגמה של החמרה, מגמה שהוגדרה כמוצדקת וכמתחייבת (ראו למשל: ע”פ 4190/13 סמואל נ’ מדינת ישראל, פסקה 122 (18.11.2014); ע”פ 4666/12 גורבץ נ’ מדינת ישראל, פסקה 6(8.11.2012); ע”פ 6020/12 מדינת ישראל נ’ עדן, פסקה 22 (29.4.2013); ע”פ 4430/13 שרון נ’ מדינת ישראל, פסקה 22 (31.3.2014)). כמו כן, יש לקחת בחשבון את היקף הגניבה כנסיבה משמעותית לחומרה (ע”פ 10632/07 מזרחי נ’ מדינת ישראל, פסקה 11 (10.6.2008)).
- מעבר לכך, מדובר במקרה זה כאמור בהפרת אמונים ומעילה בכספים שנמסרו בנאמנות לעורך דין. כפי שקבע בית משפט זה (בע”פ 1082/14 ג’סאר נ’ מדינת ישראל (23.7.2015)):
“משנה משקל יש לתת לכך שהמערער הוא עורך דין, שנאמנות ויושר אמורים להיות נר לרגליו. ללא שמירה על האמון הבסיסי בין עורך דין ללקוחו לא יוכל לסכון מקצוע עריכת הדין, וחמור מכך – אנשים לא יוכלו לתת מבטחם בעורכי דין חרף הצורך להיזקק לשירותים משפטיים לשם הגנה על זכויותיהם (ראו והשוו: ע”פ 7090/06 פרידמן נ’ מדינת ישראל (16.10.2007); ע”פ 1784/08 פרי נ’ מדינת ישראל, פסקה 66 (5.2.2009) וכן דנ”פ 2334/09 פרי נ’ מדינת ישראל, בפרט פסקאות 56 ו-101 לפסק דינה של השופטת א’ פרוקצ’יה (23.5.2011)).” (שם פסקה 30).
- יותר מכך, החומרה בענייננו אף מוגברת, שעה שבגניבתה הפרה המערערת את האמון שנתנו בה לקוחותיה המבוגרים, תוך גזילת כספיהם, אשר אמורים היו לשמש להם כמקור לשיפור איכות חייהם (השוו: ע”פ 8458/11 שובל נ’ מדינת ישראל (11.9.2013); ע”פ 3591/17 רז נ’ מדינת ישראל (10.4.2018)).
- בענייננו, בכתב האישום מסופר באישום הראשון כיצד ביום 16.12.2015 נחתם חוזה מכר לדירה בתל אביב תמורת 1,820,000 ש”ח. מתוך סכום זה החזיקה המערערת סך של 430,000 ש”ח בנאמנות. זאת להבטחת תשלומי מס שבח על ידי המוכרים. ברם, במספר רב של מועדים לאחר מכן משכה המערערת סכומי כסף שונים מחשבון הנאמנות עד לריקון מלוא החשבון. כשנתגלה העניין במהלך חודש מאי 2016, המערערת השיבה רק סך של 40,000 ש”ח מתוך הכספים שגנבה; המערערת נהגה באותו אופן כפי שפורט באישום השני, לגבי הסכם מכר שנחתם ביום 11.2.2015 תמורת 4,350,000 ש”ח מתוכם החזיקה סך של 600,000 ש”ח בנאמנות ונטלה לעצמה במספר רב של מועדים סך של 539,000 ש”ח לצרכיה; באישום השלישי מסופר כיצד נהגה המערערת בכספי מכר של נכס תמורת 2,800,000 ש”ח, מתוכם החזיקה 2,380,000 ש”ח בנאמנות, מהם נטלה שלא כדין, במספר רב של מועדים בין יום 25.5.2014 ליום 1.12.2015 סך של 1,117,343 ש”ח; באישום הרביעי מדובר בעסקת מקרקעין מיום 9.2.2016 תמורת 950,000 ש”ח, מתוכם נטלה המערערת במספר רב של מועדים סך של 225,000 ש”ח שנמסרו לה בנאמנות; באישום החמישי מסופר על עסקת מקרקעין מיום 25.1.2015 תמורת 2,687,500 ש”ח, מתוכם המערערת נטלה במספר רב של מועדים סך של 246,000 ש”ח מתוך 300,000 ש”ח שנמסרו לה בנאמנות; ובאישום השישי מסופר על עסקה מחודש אוגוסט 2014 תמורת 2,500,000 ש”ח, מהם נטלה שוב במספר רב של מועדים סך של 1,700,000 ש”ח שנמסרו לה בנאמנות.
הנה כי כן במשך למעלה משנתיים המערערת סיגלה לעצמה דפוס התנהגות חוזר ונשנה של החזקת כספי נאמנות של רוכשי נכסי נדל”ן תמימים ונטילתם מעת לעת ללא רשות תוך הפרת חובת הנאמנות החלה עליה, תוך הותרת רוכשי הנכסים ערומים מכספם. ברור אפוא שאין בסיס לטענת המערערת כי המדובר באירוע אחד – בעבורו ניתן היה להקל עוד בדינה – כי אם “בכמה עבירות המהוות כמה אירועים” כלשונו של סעיף 40יג לחוק. זאת מפני שלא קיים “קשר הדוק” בין כל האירועים (וראו: ע”פ 4910/13 ג’אבר נ’ מדינת ישראל (29.10.2014); ע”פ 4316/13 מדינת ישראל נ’ חג’אמה (30.10.2014); ע”פ 1261/15 מדינת ישראל נ’ דלאל (3.9.2015)). אף על פי כן, גם בעניין זה בית המשפט המחוזי בא לקראת המערערת ולא קבע מתחם עונש נפרד לגבי כל אישום ואישום, אלא מתחם אחד שבין 3 ל-7 שנות מאסר כאמור.
- אכן, כאמור בפי המערערת “טענת הגנה” על פיה היא נסחטה באיומים ונאלצה ליטול את הכספים כדי לשמור על בנותיה לבל יאונה להן רע. אלא שיש ממש בטענת המשיבה כי בטיעון זה קיימת מידה לא מעטה של “תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך” (קהלת ז’ 18). היינו אם היה ממש בטענה, והסחיטה והאיומים של המאיים כלפי המערערת הם אלו שהניעו אותה ליטול את הכספים, הרי שעמדה לפניה הגנה של כורח על פי דין לפי סעיף34יב לחוק. משלא טענה המערערת להגנה מעין זו, והורשעה בהתאם להודאתה בעובדות כתב האישום, הדבר מדבר בעד עצמו. על כך יש להוסיף באשר לטענת אכיפת דין בררנית, כי לא הונחה תשתית ראייתית לפני בית המשפט המחוזי שגניזת תלונת המערערת נעשתה תוך הפלייתה לעומת המאיים.
- בנוסף לכל האמור, אין לשכוח כי לעבירות הגניבה התלוו עבירות מס לא פשוטות, אשר ראויות גם הן לתגובה עונשית הולמת. לא פעם הביע בית המשפט כי העונש הראוי בעבירות מס כגון אלו, הוא מאסר בפועל. כפי שנאמרו בהקשר זה במסגרת ע”פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע”מ נ’ מדינת ישראל, פ”ד לה(3) 211 (1981), הדברים הבאים שלא נס ליחם:
“בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי “צווארונו של עושה העבירה הזו אינו ‘לבן’, והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט”… ידעו נא…, וידעו נא אנשי המסחר, המלאכה והתעשייה, אנשי מקצועות חופשיים וכיוצא בהם, כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה למעלימי המס…” (שם, עמ’ 218-217 וראו גם: ע”פ 5783/12 גלם נ’ מדינת ישראל (11.9.2014)).
- אכן מנגד, קיימות כפי שפורטו לעיל, נסיבות לקולא בעניינה של המערערת ולא אמנה אותן שוב כרוכל. אומר רק כי בית המשפט המחוזי התחשב במערערת עד כמה שניתן, בא לקראתה באופן משמעותי בכך שקבע מתחם ענישה מתון ואף גזר לבסוף את הדין מתחת למתחם לקולא. יש גם רגליים מוצקות לאמרת בית המשפט המחוזי שברגיל בנסיבות העניין, היה מקום לגזור את דינה של המערערת ל-6 שנות מאסר בפועל.
- בשולי הדברים יש גם לדחות את טענת המערערת כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את בקשתה לקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינה. כידוע אין חובת תסקיר בהטלת עונש מאסר לנאשם, אשר מלאו לו 21 שנים (וראו:אכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), התשכ”ד-1964; ע”פ 2056/15 רוז’קוב נ’ מדינת ישראל (28.11.2016); ע”פ 1019/13 פאיס נ’ מדינת ישראל (6.7.2015); ע”פ 4512/09 ד”ר סבטלנה רוסו-לופו נ’ מדינת ישראל (31.8.2010)). והלכה היא מקדמת דנא כי הזמנת תסקיר לנאשמים מעל גיל 21 מסורה לשיקול דעת בית המשפט (ע”פ 5626/14 לנקין נ’ מדינת ישראל (2.8.2015); רע”פ 8884/13 פלוני נ’ מדינת ישראל (11.6.2014)). על כן, אין בעובדה שבית המשפט המחוזי לא ראה לנכון להזמין תסקיר על אודות המערערת, כדי להטות את הדין לעברהּ. בית המשפט המחוזי גם נימק את החלטתו בעניין זה במסגרת החלטתו מיום 2.1.2018 ובה ציין כי מטרת התסקיר במקרה זה הייתה אך לשמש כמתווה להבאת טענות המערערת באשר לנסיבות שהביאו אותה לביצוע המעשים. על כן, לא הייתה נחיצות לתסקיר שעה שהמערערת במסגרת הטיעונים לעונש יכלה בעצמה להסביר, שלא באמצעות תיווך שירות המבחן, מה הניע אותה לעבור את העבירות.
כמו כן, אין מקום לשעות לטענת המערערת כי היה על בית המשפט המחוזי לקבל את בקשתה לארכה נוספת לצורך הפקדת יתרת כספי הגניבה. לשם החזרת יתרת הכספים נתבקשו במשך כמעט שנתיים ימים, החל ממועד הרשעתה על פי הודאתה ביום 25.10.2017 ועד למתן גזר הדין ביום 4.7.2019, בקשות רבות (כפי שעולה מעיון במערכת נט המשפט, למעלה מ-10 בקשות דחייה) לדחיית מועד הדיון. ולא למותר לציין במסגרת זו, שהמערערת לא השלימה עד היום את החזרת הכספים מעבר למה שהשיבה עד יום מתן גזר דינה. על כן קשה להלום את טענתה שהיה על בית המשפט לדחות עוד את מועד מתן גזר הדין כדי לאפשר לה להשלים את הדבר עובר לגזירת דינה.
בשים לכל כל האמור, אציע לחבריי לדחות את הערעור.
ש ו פ ט
המשנה לנשיאה ח’ מלצר:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופטי’ עמית:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד’ מינץ.
המערערתתתייצבלשאת בעונש המאסר בפועל שהוטל עליהביום 24.5.2020 עד השעה 10:00 בימ”רניצן, או במקום אחר שייקבע על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותה תעודת זהות או דרכון. על המערערת לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, בטלפונים: 08-9787377 או 08-9787336.
ניתן היום, כ”א באדר התש”ף (17.3.2020).
| המשנה לנשיאה | ש ו פ ט | ש ו פ ט |
ראו החלטת השופט אליהו בכר בענין פנינה שפיגל נגד ריקי שחם.
פנינה שפיגל טענה כי סייעה לריקי במימון רכישת דירה בפאריס, ביחס אליה נאלצה אף למכור את דירתה בפתח תקווה והעבירה את תמורתה בסך $100,000 לידי הנתבעים, כאשר סכום זה לא הושב לה מעולם. כך גם השתתפה ברכישת האחוזה בעיירה סרג’אק בדרום צרפת בסכום של 10,000 אירו, כמו כן שילמה דמי חבר בסכומים שבין 1,500-8,000 ₪ לחודש לאורך שנים, סייעה במימון טיסות
הנתבעת 1 ובני משפחתה לחו”ל בסכום של כ- 200,000 ₪ לאורך השנים ולשם כך אף נטלה הלוואה מהבנק, סייעה במימון רכישת ג’יפ מרצדס עבור הנתבעת 1 בסכום של 20,000 ₪, שילמה שכר לימוד בביה”ס הפרטי ברשפון עבור בתם של הנתבעים 1-4 בסך 14,000 ₪, סייעה ברכישת תנור ומקרר לאחוזה, כמו גם סט סירים ותנור לבית הנתבעים 1-4 בצהלה, וכן מימנה שיפוץ בחדר האמבטיה ורכישת כלים סניטריים לבית בצהלה. רכשה ריהוט יוקרתי של האדריכל והמעצב פרנק לויד רייט בסך 20,000 ₪ ב- / 199 . מעבר לאלה, רכשה עבור הנתבעת 1 פסל של אוזיריס בשווי ‘ $10,000 , ולשם כך מכרה התובעת את רכבה וזאת בשנת 92 ‘ לערך, פסל נוסף נרכש בשנת 92 והתובעת השתתפה בסך של $4,000 ברכישתו. עוד רכשה עגילים בשווי $10,000 לנתבעת 1 וכן חפצי נוי מיפן לחצר הבית בצרפת בעלות של $2,000 . מעבר לאלה, סייעה ברכישת איקונות מזהב, עטים יוקרתיים, כאשר התובעת רוכשת לפחות 2 עטים, יהלומים וכלי כסף ואף מימנה החזרי הלוואות עבור הנתבעים, כמו 40,000 ₪ מסכום הפשרה בתביעת עדינה פז ויצחק רביצקי משנת 2004 , מימנה תשלומים עבור גן דניאל בשנים 2002-2004 בסך 20,000 ₪, לשם כך נטלה התובעת הלוואה, דאגה להשתתף בהחזר הלוואה לעו”ד אורי דניאל בו בסך של 100,000 ₪, וכן השתתפה במימון החזרי המשכנתא על בית הנתבעים 1-4 בצהלה בסך 4,200 ₪ לחודש, כפי שעשו גם חברים נוספים מהקבוצה. סך כול ההוצאות הוערכו על ידה בסך 4.2 מיליון ₪, מעבר לנזקים הנפשיים שנגרמו לה.
השופט אליהו בכר קבע כי פנינה שפיגל היתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת והורה לריקי שחם להחזיר לה את הכספים.
אנו סבורים שאין הצדקה משפטית להחלטה שכזו שכן פנינה שפיגל אישה מבוגרת ועצמאית ונתנה את הכספים מרצונה ומיוזמתה.
פנינה שפיגל נגד ריקי שחם השפחה בלתי הוגנת אליהו בכרהתביעה של אייל שפיגל הבת של פנינה נגד פנינה שפיגל
חשבתם שסיפרנו הכל? מסתבר שאייל שפיגל – הבת של פנינה שפיגל תבעה את אמא שלה על התעללות כאמא אלימה ומזניחה, ואפילו זכתה ב 90,000 שקלים. התביעה התנהלה אצל השופט שמואל בר יוסף. שפיגל יוצגה ע”י עו”ד עמית אשור אשר במהלך היצוג התאהב בפנינה והתחתן איתה. בידור.
אייל שפיגל הבת של פנינה שפיגל התהפכה נגד האמא שלה כשהאמא שלה החליטה לתבוע את ריקי. אייך שפיגל מספרת ש”אמא שלי נגעה בי כשאסור היה לה, אמא שלי פגעה בי, הפשיטה אותי, השתמשה בי, התעללה בי, רדתה בי, הכתה אותי, והזניחה אותי”…”כשהגשתי נגד אמא שלי תלונה במשטרה, לא ידעתי מה אני עושה. לא ידעתי מה אני רוצה שייקרה ולא הבנתי איך זה יהיה. לא אמרו לי שאני אמצא את עצמי באותו חדר איתה, שתשב מולינו חוקרת שלא יזיז לה כלום ושמבחינתה שאמא שלי תכה אותי למוות – היא רק צופה ודואגת שהמערכת תצלם אותנו באופן רציף. לא ידעתי שאני אביא יומנים שלי שבהם ציירתי וכתבתי את הזוועות שעברתי בבית ויעבירו אותם לאמא שלי שתגיב ותתן ביקורת. לא היה לי מושג. כשתבעתי אותה בבית המשפט, לא ידעתי שלא אוכל לדבר על זה לעולם. לא ידעתי שאני אתבע אותה, אני אעבור את כל הגהנום הזה, ובסוף אהיה אנוסה לשתוק לנצח. אמנם היא הפסידה, אמא שלי, אבל לא רק שלא התנצלה, אני אמורה לחיות עם הכל בשקט, לתמיד”…..”אמא שמתעללת צריך להעמיד על דוכן ושהיא תישא בתוצאות של מה שעשתה.אני תבעתי את אמא שלי, וניצחתי וברשותי פסק הדין שאומר שעליה לשלם לי סכום כסף בלתי מבוטל”.
“הייתי בת 7, אמא שלי העירה אותי באמצע הלילה ואמרה: ״קומי, נוסעים לים״, היה לה אז חבר חדש, כל שבוע היה חבר חדש, לחדש הזה קראו רמי, זה היה 02:00 בלילה, הגענו לחוף בהרצליה, הם עישנו באוטו משהו עם ריח שלא הכרתי עד אז, התפשטו עירומים (היא דאגה שאראה את כל החברים שלה עירומים) ונכנסו למים, נשארתי באוטו לבד, פחדתי, הייתי חייבת לשירותים אבל לא יכולתי לצאת, את ההמשך אתם יכולים לתאר לעצמכם, אבל לא את התגובה של אמא שלי כשהם חזרו לאוטו, היא סיננה לעברי: ״אני כבר אראה לך מה זה, בבית״, ובבית, אחרי שרמי הלך, לפנות בוקר היא הראתה לי מה זה, על כך שהעזתי לעשות פיפי על המושב האחורי, למחרת נשארתי בבית, היא פחדה שייראו את סימני המכות, ואני מאז בכל פעם שאני רואה ילדה קטנה במושב אחורי, מתפללת לי בלב שלא יברח לה”.
במילים אחרות: אמא שלה הביאה אותה לגברים בכת ונתנה להם לזיין את הילדה.
ולקינוח קראו את פסק הדין בתביעה שהגישה ריקי שחם ובעלה בייצוג של איה לביא נגד אורי דניאל ת”א 2892-12-09:
One Comment
סדום ועמורה כשאין תורה