סוף סוף יש עוד מישהו שמוכן לומר על חוק הסדר התדיינויות במשפחה (יישוב סכסוך עלק) ש”המלך הוא עירום, ושהחוק הזה הוא פדיחה משפטית וכישלון טוטאלי. הכותבת היא עו”ד ליהיא כהן דמבינסקי.
אבל אנחנו כבר אמרנו את זה מזמן. ב 2020 התנועה למען איכות השפיטה פנתה לשר המשפטים כדי לעצור את הארכת התוקף של החוק, עם נתונים מהדו”ח השנתי של משרד הרווחה שמראה שמספר התיקים רק עלה, מספר התסקירים לא ירד, מספר צווי ההרחקה של גברים לא ירד, כמויות הילדים שרואים הורים במרכז קשר לא ירד. בקיצור חוק שהוא עבודה בעיניים….. פשוט צריך לבטל אותו ולפטר את העו”סיות של היח”ס.
ראו מכתב התנועה למען איכות השפיטה לשר המשפטים אמיר אוחנה ולעובדות ציבור למיניהן ברווחה ובאוצר 20/4/2020:
! פחע 11 ביטול יחידות הסיוע - (יחס) ופיטורי העובדות הסוציאליות 20-4-2020
פנינה ברנס עו”ס ממונה על יחידת הסיוע – שקרנית ומרעילנית
התקבל מכתב ממשרד הרווחה של איזה פוסטמה עו”ס פנינה ברנס שטוענת שאנחנו שיקרנו ושהחוק הוא הצלחה גורפת. אגב, ממש בסמוך למועד ההצבעה בכנסת על הארכת תוקף החוק התפרסמו כתבות יחסי ציבור של משרד הרווחה כאילו החוק הוא הצלחה מסחררת…..
לצערנו הרב ההומו אמיר אוחנה מהליכוד בחר להאמין לפנינה ברנס והעביר את החוק יחד עם חברי כנופית הימין החזק.
פנינה ברנס טענה שיחידות הסיוע מביאות 15% מהסכסוכים לסיום בהצלחה. אבל הנתון הזה פשוט מהונדס. יש סכסוכים שהם בתחילת הגירושין ואז האישה להוטה להוציא החלטה על מזונות ולהתחיל לגבות בהוצל”פ. במקרה כזה שום יח”ס לא יעזור. יש תיקי יח”ס לנושאים מאוד ספציפיים – למשל מריבה על זהות מטפל רגשי, וכזה דבר כן יכול להיפתר ביח”ס. אבל תיק גירושין קומפלט עם משמורת, מזונות ורכוש, זה מעולם לא נפתר ביח”ס.
לפעמים הן גם מגיעות למין “הסכמה” שבשבועיים הקרובים האמא תיתן לאבא לראות את הילדים ואחר כך תמונה עו”ס שתיתן תסקיר. גם זה נרשם בהצלחה, למרות שמרכיב ההסכמות הוא לטווח הקצר, וסופו של דבר שהצדדים כן ממשיכים לתביעות.
בתמונה: הבוסית של פנינה ברנס עו”ס יהודית אסף. זונה משוקצת.
מיותר לציין שיוזמת החוק היא מירב מיכאלי וזו גם הסיבה שהחוק הוא גרוטאה משפטית, כמו מיילדת החוק עצמה מירב מיכאלי שהיא גרוטאה וגינלית.
רעיונות דבילים של ליהיא כהן דמבינסקי – “סיפורים מפולניה”
הכתבת ליהיא כהן דמבינסקי סבורה שאפשר לתקן את החוק. היא מציעה ” ליצור טופס מובנה לתביעת מזונות, במקום להתיר מלל חופשי מיותר” וגם “להטיל הוצאות”.
רעיונות אלה מטופשים ביותר. בגלל שהחוק גרוע ולא מועיל לא צריך לתקן אותו. צריך פשוט לבטל אותו.
בגלל שהטענה היא שהחוק נועד למנוע מירוץ סמכויות, הפתרון הוא לא לשים פלסטר על מרוץ הסמכויות, אלא פשוט לבטל את מרוץ הסמכויות. כלומר לבטל את בית הדין הרבני ולתת לדיינים להתעסק בסידורי גט בלבד. את הכתובה כמובן צריך להוציא מהחוק כי זה מסמך שמחפיץ נשים כמו שוק שפחות מין מודרני שבו הבועל קונה אישה לבעול אותה תמורת הכתובה.
הכישלון של יחידת הסיוע נובע מזה ששמו בו עובדות סוציאליות טיפשות שעוברות הכשרה במכונים פמיניסטים כמו ויצו, נעמת ובית הספר הראשי של משרד הרווחה (ברמת גן) שגם הוא מנוהל ע”י ויצו. הגברים לא מאמינים לעובדות סוציאליות, והן לא מסוגלות לבצע גישורים משפטיים.
ראו כאן פרסום יחסי ציבור ממומן של מכון ברוקדייל שכולו שקרים וסילופי סטטיסטיקה:
יחידות הסיוע מחקר של ברוקדיילראו כאן מידע שקרי שהפיצה הממונה על יחידות הסיוע פנינה ברנס בקשר לכישלון של “יישוב סכסוך”.
חופש מידע תיקי מהות יישוב סכסוך בבתי מש למשפחה נתונים סטטיסטים מהרווחה 22-3-2017
מפליא שכל עורכי הדין למשפחה שותקים ואף אחד לא פוצה פה. כולם מפחדים ממירב מיכאלי כי זה הבייבי שלה…
למה נכשל החוק ליישוב סכסוכים במשפחה, ואיך אפשר לתקן אותו?
בארבע השנים שבהן פורסמו נתונים על יישום החוק, רק 12% עד 15% מהזוגות המסוכסכים פתרו את המחלוקות ביניהם באמצעות מנגנון יישוב הסכסוך של החוק • ואולם על אף כישלונו המוחלט של החוק, בשנת 2020 הורחב תוקפו לחמש שנים נוספות • מהם הכשלים בחוק, ואיך ניתן לתקנם?
בשנת 2016 החל יישומו של חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, שמטרתו המוצהרת הייתה להפחית את מספר והיקף ההתדיינויות בסכסוכים פנים-משפחתיים בין בני זוג או בין הורים וילדיהם, באמצעות כפיית הליך מקדמי גישורי ומניעת האפשרות להגיש תביעות לבית המשפט בטרם הושלם.
המחוקק סבר כי בני זוג רצים מהר מדי לבתי המשפט ומגישים תביעות שכוללות השמצות ועלבונות כלפי הצד שכנגד, שיש בהם כדי ללבות את הסכסוך. לכן, בשש השנים האחרונות, גבר או אישה המעוניינים להגיש תביעה שקשורה לפירוק הנישואים ביניהם, נדרשים לגשת תחילה לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני ולהגיש “בקשה ליישוב סכסוך”, שהוא טופס פשוט הכולל את פרטי הצדדים בלבד. לאחר הגשת הטופס, הצדדים מוזמנים למפגש עם עובד סוציאלי, שמנסה לשכנע אותם כי מוטב להם ליישב את המחלוקות ביניהם באמצעות גישור, מאשר באמצעות הגשת תביעות בבית המשפט.
החוק הוגדר תחילה כהוראת שעה לשלוש שנים, כדי לבחון את מידת הצלחתו, והנה, על אף כישלונו המוחלט, בשנת 2020 הורחב תוקפו של החוק לחמש שנים נוספות.
הכישלון נלמד קודם כל מהעובדות הסטטיסטיות שמפרסמת המדינה עצמה בנושא: בארבע השנים שבהן פורסמו נתונים אודות יישום החוק, רק 12% עד 15% מהזוגות המסוכסכים פתרו את המחלוקות ביניהם באמצעות מנגנון יישוב הסכסוך של החוק. שליש מהזוגות לא טרחו אפילו להשתתף בפגישה שנקבעה להם עם העובד הסוציאלי.
שתי בעיות מהותיות
בהתחשב בנתונים עגומים אלה, אפשר היה לצפות כי תוקם ועדה לניתוח כישלון יישום החוק, שתצביע על הכשלים שנולדו, וכיצד אפשר לתקנם או לשפרם, בטרם יוחלט על הארכה אוטומטית ועיוורת של החוק לשנים נוספות, אולם לא נראה כי יש עניין בכך מצד המחוקק.
אשמח לסייע בנושא זה, באמצעות ציון שתי בעיות מהותיות.
ראשית, הסיבה העיקרית לריצה של בני זוג להגשת תביעות הדדיות בישראל היא מרוץ הסמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה. מי שמגיש ראשון תביעה נגד השני, “תופס” סמכות בערכאה שהוא בוחר בה, לפי שיקולים אסטרטגיים שונים.
לא זאת בלבד שהחוק ליישוב סכסוכים לא פתר את בעיית מרוץ הסמכויות, אלא שהוא החמיר אותה בצורה ניכרת. בעוד שבעבר, כדי לתפוס סמכות בערכאה הרצויה, התובע היה צריך להשקיע בהכנת כתב תביעה, לחשוב מה הוא תובע ולמה – הרי שכעת, כדי לתפוס סמכות, כל שנדרש הוא למלא את הטופס. התובע לא צריך אפילו להחליט מראש באיזו ערכאה הוא ירצה להגיש אחר-כך את תביעותיו, זה ממש “נגעת נסעת”.
כמו כן, החוק לא פתר את הבעיה של הכללת “לכלוכים” מיותרים וצהובים על בן הזוג במסגרת ההליכים המשפטיים. אם המטרה הייתה באמת למנוע את הסלמת הסכסוך מההיבט הזה, הרי שהדרך הנכונה להגיע לתוצאה זאת אינה למנוע מהורה את הגישה לבית המשפט, כדי לתבוע מזונות שהוא זקוק להם מההורה האחר, אלא ליצור טופס מובנה לתביעת מזונות, במקום להתיר מלל חופשי מיותר. הפרמטרים הנחוצים להכרעה בנושא מזונות ידועים היטב, והם טכניים בלבד: גובה השכר, היקף הרכוש, רשימת ההוצאות וחלוקת זמני שהות. אין רלוונטיות לרקע הסכסוך בין ההורים, בגד לא בגד וכו’.
ניתן כמובן גם לחייב בהוצאות משפט צד אשר חורג מהנדרש על-פי הטופס וכולל מלל מיותר שכל תכליתו השחרת הצד השני. למרבה הצער, פירוט החלק “הצהוב” נותר רלוונטי לגמרי במסגרת תביעות הגירושים המתנהלות בבתי הדין הרבניים, שם גם כיום לא ניתן להתגרש פשוט מרצון חופשי, ולפיכך גם בעיה זאת לא טופלה ולא נפתרה כלל על-ידי החוק ליישוב סכסוכים.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001428618
One Comment
גם אם היה מדובר בהסדר מעולה עדיין שופטים של הרייך מסוגלים לחסלו. כך, השופט המרוקנאצי פנחס אסולין הפדופיל יליד מרוקו ותושב קריית גת, זבל עם כיפה מזויפת, קבע כי חבר שביקש ישוב סכסוך, ישההביחידת הסיוע כשלצידו אנשי SS ממשמר בתי המשפט. מדוע? כי בעבר האישה טענה שהייתה אלימות שכלל לא הוכחה. “בסוף כל משפט בבית משפט בעברית יושב ערבי בן דת משה בלי אלוהים ובלי כאפיה”.