מעט מאוד מידע קיים בשפה העברית על זנות נשים יהודיות בתימן.  האמת צריכה להיאמר שבשלהי המאה ה 19 עם הכיבוש העותומני של תימן ב 1872 החלו להיפתח בתימן בתי זונות של נשים יהודיות שמכרו את גופן לשכנים המוסלמיים.  מדובר במסורת מפוארת של נשים מעוררות השראה אשר פרצו את תקרת הזכוכית, ולמדו לייצר פרנסה במו ידיהן ללא כל עזרה מגברים באמצעות משאבי הטבע שאלוהים חנן אותן…  הווגינות התימניות המפוארות.

עוד בימים ההם בחסות העותומניים שהיו מייצגי תרבות המערב בתימן, למדו נשים יהודיות תימניות כי אלוהים חנן אותן במפעל יצרני היכול להפיק בקלות שלל מזומנים. מדובר בפות היהודי תימני הידוע לתפארת.

נשים אלו היו מועצמות, עצמאיות ובגלל הכסף שצברו קיבלו מעמד והשפעה.  המלומד ניסים בנימין גמליאלי תיאר את הנשים הללו שערכו בתי משתאות, נשפים, ערבי עגבים מפוארים ביותר, ו”כל מי אשר ייצר הרע בא בו, כמו סם של נחש, הגיע לבתי הזונות” הללו של היהודיות התימניות.  לא היתה להן תחרות מהמוסלמיות כי את המוסלמיות שנאפו זרקו לתוך באר.

חיים חיבשוש תיאר את הנשים הללו כ”נשים שהיו מפקירות עצמן לגויים לשבור את רעבונן”.  הקהילה ראתה בנשים אלה “הכרח בל יגונה”.  מדובר באלמנות, נואפות, נשים שנתפסו בוגדות בבעל, בתולות ש”זינו” עם בנים בחשכת הלילה ונתפסו, נשים עם ילדים שהגברים עזבו אותן.

מתואר למשל שנשים אלו היו יוצאות מצנעא בתחפושת אל העיירה אל מדיד ושם מוכרות את גופן ו/או מחפשות מוסלמי שיתחתן איתן.  הן היו עולות על גמלים ונכנסות לתוך שקי תמרים, וכך עוברות מעיר לעיר.  מכיוון שהרוב היו נואפות שזינו אחר הבעל, הזנות היתה בעצם דרך להציל את הנשים הללו ממוות (השלכה לבאר), כי מי שזינתה אחרי בעלה דינה היה מוות.

כשהחלו הטיסות הראשונות מתימן לישראל של הג’ויינט, הראשונות שעלו על המטוסים היו הזונות היהודיות כי זו היתה הדרך של הקהילה להיפטר מהן.  משפחת עורקבי הייתה בינהן.

נצר לשושלת מפוארת כזו של נשים מועצמות שפרצו את תקרת הזכוכית באמצעות סחר בכוס היא השופטת רחל ערקובי, כיום משמשת זונה מפוארת בבית משפט מחוזי בתל אביב.