הכירו את מאיר סוכות, בן 28, נשוי פלוס שלושה ילדים. הוא מתפקד כ”קצין אלימות במשפחה”, או במילים מקצועיות יותר: עובד סוציאלי במחלק משפחה בתחנת המשטרה עציון שבמחוז ש”י.

למען הגילוי הנאות: סוכות וכותב השורות חברים באותה קהילה ומתפללים יחדיו בבית הכנסת.

החשיבות של התפקיד במשטרה

“לאחר סיום לימודי התואר שלי, עבדתי בעיריית ירושלים במשך תקופה, ולאחריה הגעתי לעבוד ולשרת במשטרת ישראל”, פותח סוכות בשיחה עם ‘כיכר השבת’, “שם אני משמש למעלה משנה כעובד סוציאלי בתחנת עציון, התחנה האחראית על כל אזור גוש עציון, ויושבת פיזית בביתר עילית, עיר מגוריי”.

איך הגעת להיות עובד סוציאלי? אין הרבה חרדים שהולכים לעבוד במקצוע הזה…

“ראשית, טוב להיות פורץ דרך. שנית, תמיד נמשכתי לסייע לאחרים, ומספר שנים לאחר נישואיי עסקתי בעזרה לנערים מתמודדים במסגרות שונות, עד שבעצת רבי ומורי הלכתי ללמוד את הנושא ברצינות כדי להתמקצע בו היטב. ברוך השם משנה לשנה ישנם עוד ועוד עו”סים חרדים, המסיימים את לימודיהם ומצטרפים לרווחת הציבור החרדי, כל אחד בתחומו ובדרכו”.

ולמשטרת ישראל איך הגעת?

“כחלק מלימודי התואר, נדרש הסטודנט לעשות ‘עבודה מעשית’. באחת השנים עשיתי זאת באגף הרווחה בביתר עילית, שם – באמצעות המדריך שלי – הכרתי את תחנת המשטרה מקרוב. כך יצא כי כעבור כמה שנים הוא הכיר לי את התפקיד, והשאר היסטוריה”.

ספר למי שלא מכיר, מה התפקיד שלך בעצם?

“כדי להבין את התפקיד שלי נדרש לחזור אחורה כמה שנים. עד לפני כחמש עשרה שנה כל מקרה שהגיע לפתחה של תחנת משטרה היה נחקר על ידי כל חוקר שבתחנה. כלומר, אותו חוקר היה מוסמך לחקור הן במקרים של עבירות רכוש והן במקרים של עבירות אלימות וכן הלאה.

“ואז הגיע השינוי, והחליטו בצמרת המשטרה להקים ביחידות החקירות מחלק מיוחד שנקרא ‘מחלק משפחה’. את המחלק הזה מאיישים חוקרים שהוסמכו במיוחד לחקור את המקרים העונים להגדרה ‘עבירות משפחה’: עבירות אלימות במשפחה, מעשים חמורים ועבירות התעללות כלפי חסרי ישע – כגון הזנחת קטינים או קשישים. בהסמכתם, לומדים החוקרים כיצד להתנהל ברגישות המתבקשת בהתעסקות באותם מקרים, איך להתנהג עם נפגעי העבירה ועוד.

“השינוי הזה לכשעצמו הינו שינוי מבורך, ולשבחו של הארגון ייאמר שהשכיל להבין את הרגישות הנדרשת ולפעול להקמת אותם מחלקים בתחנות שברחבי הארץ. השלב הבא של השינוי הגיע בהכנסת עובדים סוציאליים שיתרמו את חלקם באותם ‘מחלקי משפחה'”.

סוכות מפרט איפה נכנסים לתמונה העובדים הסוציאליים במשטרה: “ברוב ככל העבירות האלה, עבירות בתחום המשפחה, במוקדם או במאוחר המקרה יבוא לידיעת אגף הרווחה המקומי. פעמים הדיווח אודות המקרה יבוא תחילה לרווחה ומשם יבוא למשטרה; ופעמים הדיווח יגיע למשטרה, ואז אנו נדרשים ליידע את הרווחה.

“מלבד זאת, כל אדם הבא בשערי תחנת משטרה, בפרט אם מדובר בנפגע עבירה, ימצא את עצמו נאבד בין המשימות אותן הוא נדרש לעבור. והרי מדובר במי שהגיע לכאן בעל כורחו, בסיטואציה לא נעימה בכלל, ובתוך כל זה – הוא יחפש יד מכוונת, מי שילווה אותו בכל המהומה שנוצרה סביבו.

“לשם כך הגיעו העובדים הסוציאליים. העובד הסוציאלי מתגייס לאותו ‘מחלק משפחה’, כשהוא מהווה גורם מקשר בין המשטרה לרווחה, בכל מה שנדרש לרווחת המעורבים; והוא יהיה מי שיבוא למען רווחתו של הפונה בתוככי תחנת המשטרה.

“שיתוף הפעולה בין הרווחה למשטרה בעבירות אלה הוא הכרחי על מנת לבוא לעזרת המשפחה המדוברת, עזרה שתבוא לידי ביטוי בין אם יתנהל תיק חקירה ובין אם לא; אם החקירה תבשיל לכדי כתב אישום וגם אם החקירה תסתיים מחוסר ראיות וכדומה. אם התקבל דיווח כלשהו – הרי שמשהו אינו כשורה, ואנו נעשה הכול, דרך המשטרה או דרך הרווחה, לסייע לאותה משפחה”.

“לעו”סים ניתנת היכולת להכריע במקרים מורכבים רבים, הוא יביא את הראייה המקצועית שלו שתשפיע על הלך הדברים, בין בתיקים קיימים, ובין במקרים שלא הבשילו עדיין לפתיחת תיק, ובעקבות מעורבותם ייתכן ולא יבשילו כלל. מדובר בהשפעה אדירה”, מצהיר סוכות.

וכמה עובדים סוציאליים יש במשטרת ישראל בכלל?

“כאמור, מדובר בתפקיד יחסית חדש. כרגע משרתים כעשרים וחמישה עובדים סוציאליים בתחנות שונות, מתוך קרוב לתשעים תחנות. מה שאומר שרק ברבע מהתחנות יש להם עובדים סוציאליים.

“הרבה תחנות ששומעות על התפקיד הזה, עושות הכול להגיע למצב של תקן פנוי בתחנה ולאייש אותו בעובד סוציאלי משלהם. נכון להיום אני היחיד במחוז שלנו, ובינתיים החרדי היחיד בתפקיד הזה”.

כשהעסקן התקשר לבקש עזרה

סוכות עובר להסביר איך נראו הימים הראשונים בעבודה המיוחדת: “ראשית אתה מתחיל בלהבין מה סוג העבודה. היותך הראשון בתפקיד בתחנה – הרי זה חיסרון ויתרון. החיסרון הוא שאין מישהו להעתיק ממנו, ללמוד ממנו ולעשות כמוהו; והיתרון הוא גם שאין מישהו להעתיק אותו… ואז אתה סולל את דרכך בכוחות עצמך. אתה לומד להבין את יכולות התפקיד, לגזור את תחומי התפקיד, להנכיח את מציאות קיומך בתחנה, ולעבוד.

“ממצב שהתחנה הסתדרה בלעדיך, אתה מגיע למצב שמבינים את החשיבות שלך ואת התרומה שלך לעשייה שבתחנה, ועד למצב שהשוטרים מתייעצים איתך וסומכים על המקצועיות שלך בזירה”.

ספר לנו בבקשה על מקרה שטיפלת, שבזכות היותך שוטר חרדי, הבנת את השפה והמקרה הגיע על מקומו בשלום?

“אספר לך אודות מקרה שהתרחש בזמן האחרון. הוקפצתי לתחנה בעקבות מקרה של ניסיון אובדנות. מדובר בנערה ששלחה מסר אובדני להוריה, ממנו הבינו ההורים כי בתם רוצה לשלוח יד בנפשה. ההורים פנו במשטרה – דבר מבורך לכשעצמו, ההבנה כי הם נדרשים לסיוע של המשטרה – ובמשטרה כמובן החלו בפעולות לאתר את הנערה שלא הייתה באותו זמן בבית. כשאני הגעתי לתחנה הנערה כבר אותרה והייתה בתחנה, וכן הוריה שהגיעו אף הם. הקצין התורן ניגש אליי וביקש את עזרתי.

“כעת, אפשר לפעול בשתי דרכים. הדרך הקלה – כשנתקלים בנערה שניסתה לשים קץ לחייה, בלי להתבלבל, היא תישלח למיון פסיכיאטרי, שם יבדקו אותה ואת רמה מסוכנותה, יחליטו מה שיחליטו, וייתכן שהיא תאושפז בכפייה. מיותר לציין איך זה ישפיע עליה ועל משפחתה, בהווה ובעתיד.

“הדרך השנייה כוללת ‘הגדלת ראש’, ובמילים אחרות: עבודה של איש מקצוע. ובדרך הזו בחרתי, ברוך השם. שוחחתי עם ההורים, שמעתי מהם על בתם, על ההתמודדויות שלה ועוד. לאחר מכן שוחחתי עם הנערה עצמה, ממנה הבנתי כי המעשה שעשתה לא היה כפי שקיבלו אותו, וכי הייתה כאן קריאה לעזרה. היא הצליחה להוכיח לי שלא התכוונה באמת לפגוע בעצמה. כבכל מקרה אחר מהסוג הזה, הגיעו פרמדיקים לתחנה, למקרה שנזדקק לעזרתם, אז הכנסתי את הפרמדיק לבדוק אותה, שאכן הכול בסדר והיא לא עשתה כלום לעצמה.

“כשראיתי שהכול בסדר, סיכמתי איתה בנוכחות הוריה כי תחזור הביתה ולמשך תקופה תיקח כל יום את התרופות – אותן עליה לקחת – בנוכחות אימה, מה שלא עשתה עד כה. נתתי בה אמון ושחררתי אותה ואת ההורים לדרכם, תוך כדי שאני קובע להמשיך ולעקוב שהיא עולה חזרה על דרך המלך, מבחינה התנהגותית וטיפולית. במעשה הזה זכיתי להוות מעין גשר עדין בין ההורים והנערה למשטרה, וכתוצאה מכך לסגור את הסיפור עוד לפני שהתחיל”.

ומעניין לעניין באותו עניין, תאר לי איך מגיבים האזרחים שמגיעים לתחנה ופתאום רואים חרדי מתוך המשטרה שדובר את השפה שלהם?

“זה מעניין”, סוכות חצי מחייך, “מאז פרוץ המלחמה ועד לפני כמה שבועות נדרשנו כולנו ללכת עם מדים. וכשהיו רואים אותי עם מדים היו שהופתעו, חשבו לרגע שאני ‘חלק מהם’, אבל המחיצות נופלות מיד כשאני מתחיל לדבר את השפה שלהם, בין אם זה לדבר באידיש למי שדובר את השפה, וגם אם בעברית – זה בניואנסים כאלה שרק חרדים יודעים”.

“מעבר לדיבור זה הגישה. להבין מה מפריע לחרדי ולדאוג לו. לדוגמא, בחג החנוכה האחרון נתקלתי במי ששהה בתחנה וחפץ ‘לקדם את העניינים’ כדי שיוכלו לחזור הביתה מוקדם ולהדליק נרות עם המשפחה, וכמובן סייעתי בכך. ומנגד, אדם שלצערנו היה מעוכב בתחנה בזמן שבתחנה הדליקו נרות חנוכה – דאגתי שיהיה נוכח במעמד ההדלקה ויקבל אחר כך סופגנייה לכבוד החג. הרי “ישראל, אף על פי וכו’ – ישראל הוא”. אכן, קורים דברים טובים כש’אחות יש לנו בבית המלך'”, מציין סוכות.

“תנסו לדבר את השפה”

את השאלה הבאה אשאל ברגישות הנכונה, באלו דברים הציבור צריך להשתפר מול ההתנהלות עם המשטרה?

סוכות מבין היטב את שאלתי, הוא שותק לרגע ועונה: “כדרכם של מחנכים טובים – אענה בסיפור.

“לפני תקופה ארוכה קרה שאישה צעירה, מטופלת בהרבה מאוד ילדים קטנים, נתקפה בהתקף פסיכוטי והובהלה למיון פסיכיאטרי באזור ירושלים. כעבר כמה שעות – לאחר שקיבלה זריקת הרגעה, ולפני שהספיקו לסיים לטפל בה – היא קמה וברחה מהמקום. מטעם המרכז הרפואי בו שהתה דאגו לשלומה והתקשרו למשטרה. מה עושה המשטרה במקרה כזה? מחפשת את האישה כדי לעזור לה. אם היו מוצאים אותה היו מוודאים שיש מי שייקח עליה אחריות, שהיא אכן מטופלת ולא מסוכנת לסביבתה, ובזה תם הסיפור. אך האישה לא נמצאה, לא בביתה, ולא בעוד כמה כתובות שחשבו שתהיה שם.

“לצערי, כיוון שהמקרה התרחש בערב שבת, הניידות שחיפשו אחריה הסתובבו במהלך השבת בחיפושים אחריה. כשהתוודעתי לסיפור, כאב לי על כמות הניידות שהתנהלו סביב האירוע הזה במהלך השבת. נכון, אפשר לומר כי מדובר בשוטרים שממילא לא שומרים לעת עתה תורה ומצוות; ועדיין, חבל על כל נסיעה שהייתה מיותרת, סתם כך, ובטח בשבת”.

סוכות עושה אתנחתא וממשיך: “באיזה שהוא שלב אמרו בני המשפחה שהיא נמצאת במרכז רפואי כלשהו בעיר מרוחקת. ניידת מהתחנה באותה עיר יצאה לאתר אותה ולשווא. כל זה כשבני המשפחה יודעים היכן היא ומהתלים בשוטרים.

“החל מצאת השבת הוטרדתי בטלפונים מכמה עסקנים בכירים שהתקשרו אליי כשהם לחוצים בשם בני המשפחה על מה שיקרה להם כשהמשטרה תעלה על מיקומה של האישה ותאתר אותה. לקח לי זמן להיכנס לעובי הקורה ולהבין, באמת ובתמים, על מה ולמה יש להם לפחד. הרי המשטרה רצתה בטובתה של האישה ובטובתה של המשפחה. אם היא בריאה – צריך שיהיה מי שייקח עליה אחריות והיא תוכל לחזור הביתה; ואם חלילה היא זקוקה לאשפוז – היא צריכה להתאשפז, לא בגלל המשטרה, אלא למענה!

“למחרת, לאחר שמקום האישה נודע, המשפחה קיבלה טלפון כי הם מחויבים לקחת את האישה לבדיקה פסיכיאטרית. התקשר אליי אחד העסקנים ושאל אותי מה עליהם לעשות, עניתי לו בשאלה: ‘ממה נפשך, אם כטענתך היא בסדר, אין ממה לחשוש, שתלך לאותה בדיקה, יתברר כי היא אכן בריאה והיא תחזור לביתה; ואם יתברר שהיא לא במיטבה – אתה לוקח עליה אחריות אם חלילה יקרה משהו? כעסקן בקהילה עליך להורות עליהם תיכף ומיד לצאת לאותה בדיקה”.

“ואכן”, ממשיך סוכות לספר, “הם תכננו לצאת לאותה בדיקה, ותוך כדי ניידת משטרה הגיעה למקום מתוך כוונה לקחת את האישה, לאחר חוסר שיתוף הפעולה שהיה עד כה. שוב עירבו אותי, ולמרות שהיה קשה להוכיח כי הפעם הם כנים בדבריהם, ביקשתי לוודא שהיא עולה עם בני משפחתה על הרכב, ואז ביקשתי לבטל את הניידת שחזרה כלעומת שבאה. למחרת ווידאנו כי היא אכן הגיעה לבדיקה, וסיימנו את הטיפול באותו מקרה.

“המקרה הזה מוכיח את הקושי בתיווך מעשי המשטרה כלפי הציבור שלנו, הציבור החרדי, ולהיפך. מהבחינה הזו, כל מי שיוצא לו להיות בתחנה בה אני משרת, ולמרות החוויה הלא נעימה – כי כל שהות בתחנת משטרה היא חוויה לא נעימה – יש לי את היכולת לסייע בתיווך בינו לבין השוטרים ולהיפך, בשפה הנכונה, בהסברה המתאימה, וברגישות היתירה, ולהקל עליו במידת מה, אני מקווה שייצא ויפיץ את הבשורה הלאה: משטרת ישראל לא בהכרח רוצה ברעתכם, ייתכן כי דווקא את טובתכם היא מבקשת. תנו לה צ’אנס.

“ואגב, את הקריאה הזו אני מהדהד גם בתוככי המשטרה. בכל הזדמנות שיש לי אני מעביר את המסר לשוטרים: ‘תפסיקו להתייחס לכל חרדי כאויב של המשטרה. אם אתם מתקשים בדיבור בשפה המתאימה – קחו אותי, או כל מישהו אחר שיכול לסייע לכם, ותראו איך אתם פותרים קונפליקטים מהר יותר ובקלות יותר'”.

סוכות לוקח רגע נשימה ומוסיף: “המאמץ הזה טומן בחובו גם קשר עם רבני העיר ורבני הקהילות השונים, כדי שגם הם יכירו בעבודתי, יוכלו להיעזר בי כשהם נצרכים לכך, ואני בהם. לשמחתי, מפקד התחנה שלנו, סנ”צ יובל ראובן, מכבד עד מאוד כל רב באשר הוא. ואם פגישה עם פוליטיקאים הוא יקיים בלשכתו שבתחנה, הרי שפגישות עם רבנים הוא יעשה אצלם, הוא ייצא אליהם בהערכה רבה”.

11 דקות של יחס כנה

המלחמה שעדיין בעיצומה תפסה את סוכות באמצע קורס קצינים במכללה הלאומית לשוטרים. מה שאומר שבאותה העת הוא היה תחת אחריות המפקדים שבקורס, ולא תחת הפיקוד של התחנה, כבשגרה. בעיצומו של חג שמחת תורה, כשהציבור החרדי שומע ולא יודע, מבין ולא מבין, סוכות גויס למאמץ המלחמתי, כמו כל שוטרי ישראל באשר הם.

“זכיתי ויש לי קהילה נהדרת”, מספר סוכות, “מיד כשבאו השוטרים ועדכנו אותי כי המפקד שלי מחפש אותי וכי עלי להתארגן ולצאת לאן שינחו אותי – רצתי מהר לבית הכנסת, לשאול את הרב מספר שאלות הלכתיות, בנוגע לאופי הנסיעה ברכב, שימוש בטלפון נייד ועוד. בני הקהילה שקלטו את הסיטואציה, ברכו אותי בברכת הדרך החסידית שנסכה בי כוחות ביציאה אל הלא נודע.

“משם יצאתי לתגבר באחד ממוקדי הטלפונים של המשטרה, שכמו כל שאר המוקדים קרס תחת העומס המזעזע של השיחות שהתקבלו מכל אזור התופת בדרום הארץ. זכור ולא אשכח איך כמה דקות לפני השקיעה, התפללתי בזריזות הלל, מוסף ומנחה, כמובן ביחידות. לאחר מוסף מלמלתי את ‘תפילת גשם’, ובבית האחרון בו אנו אומרים “זְכוֹר שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁהֶעֱבַרְתָּ בְּגִזְרַת מַיִם, שֶׁהִמְתַּקְתָּ לָמוֹ מְרִירוּת מַיִם, תּוֹלְדוֹתָם נִשְׁפַּךְ דָּמָם עָלֶיךָ כַּמַּיִם, תֵּפֶן כִּי נַפְשֵׁנוּ אָפְפוּ מָיִם” – התפרקתי… כל שנה, באמירת המילים האלה, נזכרים בפיגועים שבמהלך השנה החולפת, אך איך אפשר לומר את המילים האלה כשאתה יודע – כך היו ההערכות היכן שהייתי – כי רק היום, בעיצומו של החג, נהרגו כמה מאות יהודים, קדושים וטהורים.

“לאחר כמה ימים בהם תגברתי במוקדים טלפוניים, ביקשתי רשות ‘להגדיל ראש’ ולהביא לידי ביטוי את היכולות המקצועיות שלי. אם ביומיום התפקיד שלו הוא לסייע לאזרחים הפונים לעזרת המשטרה, ביקשתי כעת לסייע לשוטרים עצמם. פניתי למי מראשי מערכת בריאות הנפש שבארגון והצעתי את עזרתי.

“מכאן לשם יחד עם כמה בכירים בארגון הקמנו – כבר ביום הרביעי של המלחמה – את חמ”ל ‘מערך הסיוע הנפשי’ של המשטרה. כידוע, שוטרי משטרת ישראל נלחמו בגבורה עילאית במהלך חג שמחת תורה להדוף את המרצחים השפלים שבאו לכלותינו. לצערנו הרב, חמישים ושמונה שוטרים קיפחו את חייהם במהלך הקרבות באותו יום, ועוד עשרות רבות נפצעו ואושפזו במרכזים הרפואיים.

“מעבר לאלה שאושפזו בעקבות פציעות פיזיות, כל אלה שלחמו, שוטרי מחוז דרום או שוטרים המתגוררים ביישובי העוטף, נזקקו לסיוע נפשי. לכן הקמנו את החמ”ל במטה מחוז דרום בבאר שבע, ומאז למשך כמה שבועות הייתי על קו ביתר עילית-באר שבע, בעבודה אינטנסיבית שישה ימים בשבוע, כשבשבת שימשתי ככונן חירום”.

סוכות היה אחראי לגייס עוד עובדים סוציאליים מתוך המשטרה ויחד עמם לחלק את העבודה הרבה: שיחות טלפון ראשוניות לשוטרים. מעין ‘עזרה ראשונה’ נפשית טלפונית. “בתחילה התקשרנו לשוטרים עליהם קיבלנו מידע ספציפי ממפקדיהם או מחבריהם שהגיעו אלינו”, מספר סוכות, “ובהמשך התקשרנו לכל השוטרים בתחנות או ביחידות שהיו בעין הסערה, כתחנת שדרות, שגב שלום, אופקים, וכן יחידות יס”מ דרום ועוד.

“היו שוטרים שהספיקה להם אותה שיחה. הם שמרו אצלם את המספר שלנו, וידעו להתקשר כשהרגישו צורך בכך. והיו כאלה שהוצרכו לקבל טיפול המשך. וכאן התגלה עם ישראל ביופיו. תוך מספר ימים מילאנו רשימה של קרוב למאה מטפלים, אזרחים מתנדבים, בעלי הסמכה מקצועית מוכרת, שהגיעו מכל רחבי הארץ לבתי השוטרים או למקומות מפגש שהוכנו מראש, והכול כדי לסייע לשוטרים הגיבורים לעכל את שעברו ולנסות לחזור לתפקד, עד כמה שניתן”.

בסך הכול קרוב לאלף שוטרים קיבלו מענה טלפוני כתוצאה מאותו מערך מדהים שהוקם, כשמתוכם כמה מאות אף נפגשו פיזית עם מטפלים. “לאחר כחודש, דאגה המשטרה כי לכל תחנה או יחידה בדרום יהיה איש טיפול שילווה את השוטרים שם למשך החודשים הבאים, או אז יכולנו לסיים את תפקידנו”, מסיים סוכות.

איזה רגע לא תשכח מהחודש הראשון של המלחמה?

“וואו, קשה לענות על שאלה כזו. אבל אני אנסה, בהמשך למה שדיברנו. היה שוטר יקר שהתבקשתי להתקשר אליו. השוטר הזה משרת באחת התחנות בדרום, ואף תושב הדרום. בחג שמחת תורה ביתו ספג פגיעה ישירה, כשבנס לא היו נפגעים בנפש. מה שאומר שגם המצב הנפשי שלו לא היה משהו, וגם לא המצב הפיזי. התעניינתי בשלומו, הקשבתי לו, סיפורו נגע לליבי. לפתע הוא השתתק. למפרע הבנתי כי הוא הסתכל על צג הפלאפון, ואז הוא אמר לי משפט שנחרט לי עמוק בפנים: ‘ה-11 דקות וכמה שניות שאתה מדבר איתי – אלה הדקות הראשונות שמישהו מתייחס אליי אחרי מה שעברתי’.

“בשבילי הייתה זאת אולי ‘עוד שיחה’, אבל בשבילו היה זה ‘מים קרים על נפש עייפה’. הוא הרי, כאמור, משרת באחת התחנות בדרום, כל שוטר בסביבתו עסוק במה שעבר עליו, בפציעתו הפיזית או בטראומה לאחר זוועות העולם שחווה, לאף אחד לא היה זמן לאותו שוטר, ועד השיחה הזו שלי אליו – לא התייחסו אליו. זה היה רגע שקלטתי כמה חשובה העבודה הזאת”.

ולסיום, מסר שלך לקוראים?

“אנחנו בתקופת מלחמה, מקווים ומייחלים לסופה הטוב בעזרת השם. והתקופה הזו עתידה לשנות אותנו. שמעתי פרופסור לסוציולוגיה שאמר כי המלחמה הזו היא מסוג המלחמות שמשנות דור, הדור שלפני המלחמה הוא לא אותו דור שיהיה אחרי המלחמה. מה ואיך – טרם נדע, אבל שינוי יקרה.

“ובחסות תהפוכות העולם האלה כל אחד יכול לבחור לקחת את השינויים עליהם חלם זה זמן רב ולהוציא אותם אל הפועל דווקא עכשיו, כשהכול משתנה. התקווה שלי כי משהו טוב יבוא עלינו, בפן האישי ובפן החברתי הציבורי. אני רוצה להאמין כי הציבור החרדי והמערכות השונות יוכלו לראות יותר את הטוב אחד אצל השני, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ”, חותם סוכות את שיחתנו.