משפחת יוני קפאח גאה להציג מדריך ייחודי זה כיצד לפסול שופטת פמיניסטית רדיקלית. הפתרון מאוד פשוט: צריך להגיד לה או לכתוב לה שהיא “אחת שתוקעים אותה אחת לשנתיים”, והופה כבמטה קסם היא תפסול את עצמה. כך עולה מתלונה שהגיש יוני קפאח בשם התנועה למען איכות השפיטה בישראל נגד שופטת העליון דפנה ברק-ארז. מסתבר שהיא פסלה עצמה מלדון בתיק בגלל שבתוך החומרים שבתיק היתה כתובה הלצה היתולית שהיא “אחת שתוקעים אותה אחת לשנתיים”. אלא שבמקום להוציא החלטה מסודרת ובה מנומקים נימוקי הפסילה העצמית של השופטת ה”נעלבת”, היא פשוט ביטלה דיון באולמה בבוקר הדיון, והעבירה הטיפול לשופט אחר, השופט גרוסקופף, מבלי לפרט בהחלטה, כנדרש, מדוע היא פוסלת עצמה.
על כך הגיש יוני קפאח תלונה לנציב התלונות על השופטים אורי שהם שכן על פי הלכות שפרסמה נשיאת בתי המשפט אסתי חיות, שופט אינו אמור לפסול עצמו, גם כאשר מוטחות בו עלבונות. לפי אסתי חיות כל שופט הוא מקצועי והוא יכול להתעלות על עצמו ולהתעלם מכינויי גנאי המוטחים נגדו, גם לפני ניתוב התיק אליו, וגם במהלך ניהול התיק, ועדיין לשפוט במקצועיות, אובייקטיביות ונייטרליות. חיות אפילו המציאה פתגם שעל שופט מוטלת חובה לשפוט, וגם אם הוא פסול עקב נגיעה אישית (כגון שהוא עצמו הנעלב הראשי או המשני בתיק שבו הוא דן), עדיין החובה לשבת בדין גוברת על סיבת הפסילה. במקרה דנן בכלל לא מדובר בעלבון או כינוי גנאי, אלא בהלצה סאטירית. והנה כל זה התברר כעורבא פרח אצל השופטת דפנה ברק ארז.
ובמה דברים אמורים? בפברואר 2017 נעצרו פעילים חברתיים בגין פרסום כתבות ביקורת על שופטים, עובדים סוציאלים, פרקליטים ושוטרים. באפריל הוגש כתב אישום נגד שלושה מהם (“תיק הבלוגרים”). לורי שם טוב, עיתונאית הרווחה שישבה במעצר שנתיים ו 3 חודשים ללא ראיות וללא משפט, הגישה בקשה לבטל את המגבלות שהוטלו עליה מפני העלאת תכנים ביקורתיים על שופטים ועובדי ציבור באינטרנט. התיק הגיע אל השופטת דפנה ברק ארז, והפרקליטות חשה שהשופטת דפנה ברק ארז נוטה לטובתה של לורי שם טוב. על מנת לגרום לשופטת ברק ארז להתפטר מהתיק, בבוקר הדיון הודיעה הפרקליטה עו”ד הילה גורני לשופטת ב”הודעה” שהיכן שהוא בתוך 250 עמודי כתב האישום קיימת התייחסות לשופטת ברק ארז שהיא “אחת שתוקעים אותה אחת לשנתיים”. לא נכתבה הסיבה להודעה, ולא נכתבה מטרת הגשת ההודעה – שהייתה שקופה. זו הייתה בקשת פסלות במסווה של הודעה. השופטת דפנה ברק ארז קראה את ההודעה, התייחסה אליה כאל בקשת פסלות, ביטלה את הדיון והעבירה הטיפול לשופט גרוסקופף, אבל היא לא כתבה שבעצם היא פוסלת עצמה ולא נימקה מדוע היא פוסלת עצמה.
על כך הוגשה התלונה לנתל”ש אורי שהם, עירקי עם פיג’מה, טיפוס דל שכל, ישנוני ועייף שמטייח כל תלונה שמגיעה אליו. נטען שהפרקליטות מצליחה לבחור שופטים שנוחים לה ע”י משלוח הודעות שמאותתות לשופטת להתפטר מהתיק, אחרת היא תעלה על הכוונת של הפרקליטות. מדובר בסוג של בחישה מאחורי הקלעים ע”י משלוח הודעות תמימות למראה מטעם הפרקליטות, אבל המבין יבין ודי לחכימא. שהם פנה לברק ארז וזו הסבירה לו שהיא באמת חשה שאינה יכולה לשפוט באובייקטיביות עקב ההלצה ההיתולית, ופסלה עצמה. שהם הגיע לממצא שלא היה פסול בפסילה העצמית של דפנה, למרות שהיא לא הוציאה החלטת פסילה מסודרת.
שיהיה ברור: דפנה ברק ארז עשתה את המעשה הנכון. באמת לאור ההלצה ההיתולית היתה צריכה לפסול עצמה ואין לנו כל טענות נגדה על עצם הפסילה. הטענה היחידה היא על כך שהיא היסוותה את הפסילה כאילו זו סתם החלטה על ביטול דיון על מנת שלא ייווצר תקדים בבית משפט עליון לפסילת שופטים על רקע הלצות.
להבדיל השופט בני שגיא שעליו נכתב באחד הבלוגים ש”לא נתפלא אם הוא לקוח בבית הבושת של עינת הראל”, לא פסל עצמו מלדון בתיק, למרות שחמתו בערה בו ברגע שהדברים הוצגו בפניו, והיה קשה לו לנשום. בני שגיא היה מוזמן קבע לכנסים של הלשכה באילת, שם אפי נוה חילק סוויטות לכל מלקקיו. הנשיא איתן אורנשטיין כבר נתפס מסמס לאפי נוה שהוא רוצה שישלח לו “פינוקים” לסוויטה, והכוונה לבחורות זורמות. גם בני שגיא היה שם. גם הוא ליקק היטב לאפי נוה ולא מן הנמנע שגם הוא ביקש “פינוקים” מאפי.
בתמונה: בני שגיא בכנס ליקוקים באילת לאפי נוה. מימין אשתו של השופט רפי ארניה, סוזי עוזסיני ארניה שגם ישבה יחד איתו כמרצה ושניהם הירצו הרצאה בצוותא. ניתן לראות בכתבה המלאה של אילנה דיין על הכנס שעו”ד סוזי עוזסיני ארניה רודפת אחרי תשומת הלב של אפי נוה ושל בני שגיא, ולא עוזבת אותם לרגע.
ומה הלקח מכל הסיפור? הלקח הוא שכעת כל מי ששופטת פמיניסטית מתעללת בו – יכול להיפטר ממנה אם רק יגיד לה או יכתוב לה שהיא “נתקעת אחת לשנתיים”. לא צריך יותר מזה. מספיק לצרף את התלונה של יוני קפאח, והשופטת תעוף לכל הרוחות.
לקריאת ההחלטה ב PDF:
