תקנון העבודה הסוציאלית התע”ס הוא מסמך בעל תוקף משפטי מחייב לעבודת פקידות הסעד, הן לכתיבת תסקירים והן להסמכה על פי סעיפים 19 ו 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

הורה יקר:  אל תסמוך על עורכי הדין שלך, וגם לא על פקידת הסעד, ובוודאי וודאי שלא על שום דבר שקשור לגוף רשמי של מדינת ישראל.  הדפס את כל ההוראות הרלבנטיות, שנן אותם, והבא אותם לכל פגישה עם פק”ס, ביהמ”ש ועורכי הדין.

במיוחד שימו לב שעל הפק”ס להכין תסקיר בנוסח אחיד, ואסור להן לשרבט מכתב עם חירטוטים, מה שבדרך כלל קורה.  כמו כן, פקידות סעד מחוייבות לקיים אינטראקציה בין כל הורה והקטינ/ים, ולדווח על כך בתסקיר.

פקידת סעד סאדיסטית במיוחד לא תקיים אינטראקציה בכוונה על מנת למנוע ממך לראות את הילד/ים, ולהנציח את תקופת הניתוק בינך ובין הילדים, כדי שאחר כך יוכלו לטעון שבגלל הנתק (שהן בעמצן גרמו), יש צורך להרגיל את הילד/ים מחדש לאבא, אך ורק באמצעות “ראייה מדורגת” דרך מרכז קשר.  כך מנציחות פקידות הסעד את התעשייה האדירה של הזרמת כספים למשרד הרווחה ומרכזי הקשר הידועים לשמצה.

אילו היו פקידות סעד ישראליות היו מעורבות בפולין אחרי מלחמת העולם השנייה בהשבת ילדים יהודיים שנמסרו להצלה משמד למשפחות נוצריות…. הן היו מונעות החזרת הילדים באמצעות אותו טיעון קלוקל ומרושע של “ראייה מדורגת”  או “הרגלת הילד/ים לאבא בנינוחות מדורגת“.

בתמונה כך נראית עובדת סוציאלית בפעולה.

לא להסכים להסמכה לפי סע’ 19 ו 68 לחוק הכשרות בשום אופן ואפילו לערער

תפקיד אחר של הפק”ס, אחרי שהגישה תסקיר, ואולי גם “תסקיר משלים” הוא “הסמכה לפי סעיפים 19 ו 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.  כאן טמון מוקש כי אין תע”ס על זה בכלל, וגם החוק עצמו לא אומר מילה מה פירוש הדברים.

לכן, אבא יקר, ברגע שתשמע את המילים “הסמכה לפי סעיפים 19 ו 68”, מהשופטת או מהעו”ד שלך, פשוט אל תסכים.  אין בזה שום צורך.

פירוש הדברים, שממנים לך קצינת מבחן, ושאתה מוסר את חייך בידי פקידת הסעד שתוכל להגיד לך מה לעשות, להטריד אותך, להעליל עליך עלילות, ולהמאיס עליך את החיים. בעיקרון יסבירו לך שהפק”ס בסך הכל מתווכת במקרה של סכסוך על הסדרים אד-הוק,  ושהיא “תעזור לך” להגיע להבנות עם האקסית. בולשיט!  זה לא מה שיקרה.

הסמכה לפי סע’ 19 ו 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות זה אומר שהשופטת מתנערת מכל תפקיד שיפוטי לאכיפת הסדרי הראיה והמשמורת, אי אפשר לפנות לשופטת בנוגע להפרות הסדרי ראיה, ואם תפנה לשופטת היא תכתוב בפתקית “נא לפנות לעו”ס המוסמכת לפי סע’ 19 ו 68”.

כאשר תפנה לעו”ס המוסמכת לפי סע’ 19 ו 68 ותתלונן על האישה “העו”ס תגיד לך אני לא שופטת, תפנה לשופט”.  העו”ס לא תטיל סנקציות על האישה, לא תקנוס אותה ולא תעשה שום דבר לטובתך.  אתה תשמע ממנה “אין לי כלים לאכיפה”, או “תפנה למשטרה, וגם שם לא יעשו כלום.

זהו פשוט פינג פונג משפטי שבו השופטת פשוט צוחקת עליך בפרצוף.  במקור הסמכה כזו לפי זע’ 19 ו 68 אמורה לבוא עם פירוט מלא ומפורט מה הסמכויות ומה קורה בכל מקרה, מתי יש קנס, ומה הכלים שהעו”ס מקבלת.  אולם השופטים בכוונה משמיטים את פירוט הסמכויות והכלים ופשוט אומרים “אני מסמיכה את העו”ס” מבלי לתת לה כלים והנחיות.  לכן זה לא שווה שום דבר וזה רק מתכון לצרות ולדיכאון.

מה לעשות במקרה ששופטת רוצה להסמיך עו”ס לפי סע’ 19 ו 68? 

דבר ראשון זה להתנגד.  קומו ותבקשו לדבר.  הסבירו שעל פי בדיקה מקפת של הנושא, העו”סיות מוטות מראש לטובת נשים ולא עושות כלום וממילא על כל תלונה הן מפנות את הגבר לבית המשפט.

תגידו שאתם לא מוכנים כי בית המשפט יתנער מסמכויותיו השיפוטיות ואתם מבקשים שהשופטת תקבע מראש מה הסנקציות על הפרת הסדרי ראיה, כמה הפרות גורמות להפעלת סנקציה ושייאמר במפורש כמה כסף מגיע לך על כל הפרה של הסדרי ראיה, שאתה יכול לקזז את זה מיידית בהוצאה לפועל מהמזונות, (בדיוק כפי שנשים מגישות קבלות על מחציות), ושיהיה ברור שאם תוך תקופה מסויימת של 3 חודשים, ההפרות הן כרוניות שבית המשפט יתחייב להעביר אליך את המשמורת, ושכל זהיהיה בפיקוח השופטת עצמה ולא בפיקוח עו”ס.

אל תסכימו למתאמת הורית פרטית.  היא סתם תאכל לכם את הארנק.  תגידו לשופטת “אני רוצה שעל כל הפרה של הסדרי ראיה בית המשפט יידע מזה, וייתן בו ברגע מענה שיפוטי.  אני לא סומך על עו”ס ממשלתית וגם לא על אף עו”ס פרטית”.

זיגכרו שהפק”ס נועדה להשגיח עליך, לכתוב עליך דו”חות, ולהמאיס עליך את הקשר עם הילדים.  יש פתרונות שלא באמצעות משרד הרווחה.  אם יש הסכם הסדרי ראייה מפורט כדבעי, עם חלוקת ימים, חגים, חופשות, מועדים, ימי הולדת, השעות המדוייקות ומקומות איסוף והחזרה, אין צורך בשום פק”ס. לטובתך, אל תסכים להסמכה שכזו.  באותו הרגע איבדת את החירות על החיים שלך.

השר האחראי על התע”ס הוא שר הרווחה, אולם שר זה עסוק בהטבת התנאים והמשכורת של העובדות הסוצאליות ולא מעניין אותו איכות השירות של העובדות הסוציאליות.  לא מעניין אותו התקשורת בין אבא וילדיו.

להלן הוראות התע”ס הרלבנטיות.

הוראות תע”ס 3-20 “תפקידו ודרכי עבודתו של פקיד הסעד לסדרי דין”

הוראת תע”ס 3-28 “מניעה וטיפול בתופעת האלימות במשפחה”

הוראות תע”ס 3-36 “מרכז קשר הורים-ילדים”

נספח א לתע”ס 3-28 טופס “דוח סוציאלי לנשים מוכות”

נספח ב לתע”ס 3-28 “כללים ואופן טיפול בגברים מורחקי בית משרד הבינוי והשיכון”

נספח ד לתע”ס 3-28 “כלי להערכת מסוכנות – אלימות בין בני זוג”

תקנות העובדים הסוציאליים (כללי אתיקה מקצועית), תשנ”ט 1999

העובדות הסוציאליות מודות שהן מצפצפות על תקנון התע”ס 

שימו לב שעל פי סקר של משרד הרווחה עצמו בקרב עובדות סוציאליות, רובן מודות שאינן ממש מכירות את התע”ס או שהן בקושי משתמשות בו.  74% הודו שבכלל לא קיבלו הכשרה בתע”ס.

למעשה העו”ס שנדגמו בסקר הסכימו כולן שיש להכניס הכשרה בתע”ס לבית הספר להכשרת עובדי רווחה.  בית הספר בו מדובר מלמד את פקידות הסעד סטראוטיפים של גברים כאלימים, ונשים כמסכנות, ודוחף את האג’נדה שפקידות הסעד חייבות לנקוט גישות “התערבותיות” או “טיפוליות”, בכל זוג שנשלח לידיהן מבית המשפט למשפחה, מבלי להבין שרוב הזוגות אינם זקוקים בכלל להתערבות או טיפול.

בסך הכל, כאשר בית המשפט מזמין תסקיר, בית המשפט מבקש מהן בסך הכול לחקור את מצב ההורים מבחינת יכולתם לקיים קשר עם הילדים, אולם לאור ההכשרה הקלוקלת, כל זוג מתגרש, נהפך לזוג “נזקק” ל”התערבות” או ל”טיפול” בכפייה.

להלן הסקר:  “סקר בדיקת שימוש בתע”ס”, דר’ רנטה גורבטוב, פבר’ 2010