סיבה נוספת מדוע הפרקליטות התלבשה על ביבי דווקא בתיק בזק היתה סיבה כלכלית, להתפאר בסטטיסטיקה של יעילות במיגור השוחד.
באותם שנים 2016-2018 הפרקליטות התחילה לדווח ל OECD על מיגור פשע ושחיתות של בכירים בשלטון. התיקים נקראו “תיקי מטריקס”. מדובר בשני סוגים של מיגור שחיתות: אזרחים ישראלים שמשחדים פוליטיקאים בחו”ל עבור מכרזים, ואזרחים מקומיים שמשחדים את הפוליטיקאים המקומיים.
תיקי המטריקס פתחו תיק על אלוביץ כי היה הרבה כסף לתפיסה וחילוט
הפרקליטות נדרשה לדווח ל OECD על האפקטיביות של האכיפה הכלכלית, אשר נמדדה לפי היחס שבין כמות הכסף שנתפס בתחילת התיק לבין מה שבית המשפט אישר לחלט.
הפרקליטות בישראל רצתה להוכיח בחו”ל ל OECD שהיא מצטיינת באכיפה כלכלית נגד תופעת השוחד, ולכן חיפשו בנרות סיבות לפתוח תיקים. תיקים נפתחו על סמך כתבות בעיתון. אמי פלמור למשל הייתה סורקת עיתונים ומביאה למחלקה הכלכלית גזירי עיתון כדי לפתוח חקירות. ככה גם נפתח תיק הענק נגד שרי אריסון (שזה תיק השוחד הכי גדול שאי פעם נוהל בארץ לפי גודל התפיסה).
החקירה הכי גדולה היתה החקירה של שרי אריסון (חקירת שיכון ובינוי) ששיחדה פוליטיקאים באפריקה. גם בני שטיינמץ היה טרגט גדול. שטיינמץ טען שסורוס המתחרה שלו שתל כתבות זבל בעיתונים.
במקרה של בזק והאלוביצ’ים, הפרקליטות ראתה בהם דגים שמנים, כי ניתן היה לתפוס בהם הרבה כסף, וכך להאדיר את שמה של הפרקליטות הישראלית בחו”ל כפרקליטות מצטיינת שתופסת הרבה כספי שוחד.
אפילו את ירדנה עובדיה המסכנה שבכלל לא חיה בישראל, ניסו להפיל על שוחד באפריקה ואילצו אותה לשלם כופר כדי שירדו מהורידים שלה.
וזו הסיבה שאלוביץ היה תיק כל כך אטרקטיבי. היה בו הרבה כסף שאפשר לתפוס, זה משפר את הסטטיסטיקה, ומאפשר לפרקליטות להוכיח בחו”ל שהם מאוד יעילים במיגור שחיתות.