מעשה סדום שתי נערות אומללות ביותר לקחו חלק במשחק בו בוצע מעשה סדום בעזרת בקבוק בחבר שלהן, בעל רמת אינטיליגנציה גבולית. בבית המשפט המחוזי הוטלו על המסייעת, שצילמה את האירוע 3 חודשי מאסר בפועל, ועל המבצעת, שאף היא גבולית ברמתה הקוגנטיבית, הוטלו 7 חודשי מאסר בפועל. זאת, לאחר ששתי הבנות התקשו לשתף פעולה עם שירות המבחן, חזרו והפרו  את תנאי מעצר הבית שלהן וברחו ביחד לאילת, שם נעצרו כשאותרו באכסניה עם חברן הטוב, המתלונן.

המדינה החליטה שהעונש אינו מספק אותה והגישה ערעור על קולת העונש.

בית המשפט העליון סבר כעמדת הסנגוריה, שאין מקום לשקול החמרה כלשהי בענישה ואף הביע צער על התוצאה העצובה של התיק.

נדחה גם הערעור שהגיש עו”ד הלוי על חומרת העונש של שבעת חודשי המאסר שהוטלו על הקטינה.

3 ; 7 ח’ מאסר בפועל. החלטה בערעור

06.06.13 מעשה סדום, פציעה בנסיבות מחמירות בצוותא, שיבוש מהלכי משפט. ערעור כנגד הכרעת הדין לפיה הורשעו הקטינים במעשי סדום חמורים וריצוע אוזנו של קטין שהיה עצור עימם.

המערערים השליכו את המתלונן לתא השירותים בחצר בית המעצר וביצעו בו, בכוח, מעשי סדום, בזה אחר זה, כשלבסוף, ועל מנת שיחדלו ממעשיהם, הציע להם המתלונן למצוץ את איבר מינם, ואלו הגיעו לפורקן בפיו. עם סיום המעשים, ועל מנת לסמן את המתלונן כעבדם, רצעו המערערים את אוזנו, ובהמשך איימו עליו לבל יחשוף את מעשיהם.

הערעור התבסס על דעת המיעוט של הש’ רניאל בבית המשפט המחוזי, שסבר כי יש לזכות את הנאשמים בעיקר לאור שקרי המתלונן, והבעייתיות בחוו”ד הדעת של מומחי התביעה.

השופט שוהם מסביר בפסק דינו בפירוט מדוע יש לאשר את דעת הרוב המרשיעה (למרות שמביע ביקורת על חוסר התעמקותם בסוגיות מהותיות) ומחליט להשאיר את ההרשעה על כנה.

(השופט מציין גם כי העובדה שמומחי התביעה אינם מומחים לרפואה משפטית אינה פוגמת בחוות הדעת שהוגשה על ידם, וכי הכשרתם לטיפול בפגיעות מיניות מספקת, נוכח מספרם המועט של המומחים לרפואה משפטית בארץ)

לעניין העונש, מתקבל ערעור המדינה. העונש מוחמר מחמש שנות מאסר לשש. למערער השני ההחמרה היא ל- שש וחצי שנים.

6; 6 וחצי שנות מאסר. החלטה בערעור

21.10.21 מעשה סדום, מעשה מגונה. ערעור על פסק דינו של ביהמ”ש המחוזי בשבתו כבימ”ש לנוער, במסגרתו הורשע המערער בביצוע מעשה סדום ומעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 שנים, ונגזר עליו עונש מאסר ל-24 חודשים ועונשים נלווים. הערעור נסב על קביעת ביהמ”ש לפיה על המערער לרצות את עונשו בדרך של מאסר בפועל ולא במעון הנעול שבו שהה עובר למתן גזר הדין.

על פי כתב האישום המתוקן, במהלך החופש הגדול של שנת 2018, הגיעו המתלונן, קטין יליד 2006, ושני חבריו לשחות בנהר הירדן, ובשלב כלשהו הגיע למקום המערער והצטרף אליהם. לאחר שהביעו כוונתם לשוב לעיר מגוריהם, ומשלא נותר למתלונן מקום לנסיעה עם חבריו, הצטרף המתלונן אל המערער שהסיע אותו על גבי אופניים חשמליים. במהלך הנסיעה, לאחר שירד המערער מהכביש ונסע בצד הדרך בין מטעים, הכניס המערער את ידו לתוך מכנסיו של המתלונן ונגע באיבר מינו לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. המתלונן מצדו ביקש מהמערער שיפסיק. לאחר שהמערער עצר את אופניו והמתלונן ירד מהם, תפס המערער את המתלונן מאחור, פשט ממנו את מכנסיו, החזיק אותו והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן בתנועות חוזרות ונשנות תוך שהוא גורם למתלונן כאב. המתלונן, שביקש מהמערער שיניח לו, הצליח להדוף אותו ועזב את המקום.

בעניינו של המערער הוגשו מספר רב של תסקירי שירות המבחן לנוער שתיארו את הרקע האישי והמשפחתי של המערער ואת ההליכים השיקומיים-טיפוליים שננקטו בעניינו. מהתסקירים מצטיירת תמונה עגומה ומורכבת ביחס לרקע המשפחתי של המערער: המערער גדל במשפחה קשת יום המונה זוג הורים גרושים ושישה ילדים, אביו היה מעורב בפלילים וריצה עונש מאסר בכלא, אחיו נפטר בגיל צעיר, והמשפחה כולה מוכרת לרווחה, בין היתר, על רקע גילויי אלימות מצד האב כלפי האם ומעורבות הורית לקויה וחסרה.

שירות המבחן המליץ על הרשעת המערער בעבירות אשר בביצוען הודה, וגזירת עונש מאסר של שנתיים במעון נעול.עוד התייחס שירות המבחן לבקשת המעון, לפיה ככל שבית המשפט יגזור על המערער עונש מאסר במעון נעול, יהיה ניתן להעביר את המערער מהמרחב הנעול למרחב “קידום” ולהיפך, לפי התקדמותו בטיפול.

לבית המשפט המחוזי הוגשו גם תסקירי נפגע עבירה של המתלונן, בהם פורטו המחירים הרגשיים הקשים שגבתה הפגיעה במתלונן ובמשפחתו. מהתסקירים עולה, בין היתר, כי מצבו הרגשי של המתלונן מחמיר עם הזמן, בייחוד סביב ביקוריו של המערער בעיר מגוריהם, שמגבירים אצל המתלונן תחושות פחד מחשש למפגש אקראי, ובפרט כשלטענתו המערער מנסה ליצור קשר עם חבריו.

סופו של יום , הוחלט כי דין הערעור להתקבל, כך שחלף עונש המאסר מאחורי סורג ובריח שהושת על המערער, יש להורות על המשך שהייתו במעון הנעול, בהתאם להוראת סעיף 25(א)(1) לחוק הנוער.

24 חודשים במעון נעול. החלטה בערעור

11.11.18 מעשה סדום תוך שימוש בכוח, איומים. המערער הורשע בבימ”ש המחוזי בשבתו כבימ”ש לנוער, במעשה סדום תוך שימוש בכוח ובאיום, כלפי נער בן 13.5. המערער היה בן 17 ו-11 חודשים בעת ביצוע העבירה. על המערער הושתו, בין היתר, 4.5 שנות מאסר לריצוי בפועל, וכן הופעל עונש של 6 חודשי מאסר במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת הגיעה ל-5 שנים. המערער מערער על חומרת העונש. המדינה מערערת בע”פ 6590/17 על קולת העונש.

לפי כתב האישום, ביום 20.5.2016, בסביבות השעה 21:00, המערער, שהיה אז בן 17 ו-11 חודשים וחמוש בקרש ארוך, קרא לילד בן שלוש-עשרה וחצי אשר חלף לידו ברחוב (להלן: הקורבן) לגשת לעברו. המערער אחז בידו של הקורבן ואיים עליו כי אם לא יסיר את מכנסיו יכהו באמצעות הקרש. הקורבן נכנע לאיום, השיל את מכנסיו ולבשם בחזרה. לאחר מכן, משך המערער את מכנסיו של הקורבן ונישק את ישבנו, באומרו: “יש לך תחת עסיסי” – וזאת חרף התנגדותו של הקורבן. בהמשך, נשא המערער את הקורבן למקום שאינו גלוי לעין, הפשיט את מכנסיו ותחתוניו, לפת את צווארו, קרע את חולצתו, ליקק את ישבנו, השכיבו כשפניו לרצפה וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקורבן, בניגוד לרצונו. משהבחין המערער בעובר אורח ובניידת משטרה, גרר את הקורבן למקום אחר, שם הפשיט את מכנסיו ותחתוניו של הקורבן וחרף התנגדותו, החדיר בכוח חלק מאיבר מינו לפי הטבעת של הקורבן. במהלך המעשה, המערער מנע מהקורבן לצעוק לעזרה על ידי החזקת ידו ופניו וכן איים עליו כי אם יספר על המעשה למשטרה או למשפחתו יפגע בו. כתוצאה ממעשים אלו, לקורבן נגרם קרע בפי הטבעת והוא סבל מכאבים, כמו גם מהדרדרות חמורה במצבו הנפשי עד כדי ביטויים אובדניים. משפחתו הקרובה של הקורבן, אף היא חוותה סבל נפשי בל יתואר אשר עודנו רחוק מלחלוף.

שירות המבחן סבר כי אף שישנה מוטיבציה לשינוי, ניכר ספק רב באשר ליכולת ההתמדה שלו ולריסון עצמי. זאת, בין היתר כתוצאה מכך שהוא בעצמו נפגע עבירת מין – הותקף מינית באכזריות בהיותו בן 3 וכן בהיותו בן 9 (נסיבה מקלה).

סופו של יום נקבע כי גזר הדין מאזן כראוי בין השיקולים הצריכים לעניין, אינו חמור ואינו מקל יתר על המידה. הערעור נדחה והעונש נותר על כנו.

5 שנות מאסר בפועל.החלטה בערעור

25.04.21 ניסיון למעשה סדום בקטין בנסיבות אינוס פנייה 2304229 (ארצית) הקטין (בן 16 בעת האירוע, אובחן כבעל אינטיליגנציה גבולית) הודה כי בעת שהמתלונן (קטין כבן 8) עשה את דרכו חזרה מבית ספרו, פנה אליו, הורה לו לפשוט את בגדיו, איים עליו שאם לא יעשה כן יחטוף ויהרוג אותו, וכן שירביץ לו. בהמשך, הוריד את בגדיו של המתלונן בכוח וניסה לבצע בו מעשה סדום. משלא הצליח, הגיע לפרקן כאשר הוא שוהה מעל המתלונן, ורק אז הרפה מהמתלונן.

שירות המבחן המליץ על הרשעתו של הקטין, הטלת צו פיקוח לשנתיים בתנאי מעון פתוח וכן על הטלת 200 שעות של”צ.

בית המשפט (הש’ רבקה פרידמן-פלדמן, הש’ אלי אברבנאל, הש’ חיה זנדברג) מרשיע את הנאשם ומטיל עליו: החזקה במעון לתקופה של שנתיים; 6 חודשי מע”ת, למשך 3 שנים, שלא לעבור עבירת מין מסוג פשע; פיצוי בסך 70,000 ש”ח החזקה במעון לשנתיים, מע”ת, פיצוי.

29.11.18 מעשה מגונה, מעשה סדום, ניסיון למעשה סדום, החזקת סכין, איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש. בית המשפט גזר את דינו של קטין שהורשע בעבירות מין ובעבירות נוספות כלפי קטינים. הנאשם נידון ל-5 חודשי מאסר בדרך של עבודות שירות, שני מאסרים מותנים, חתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירת מין ואלימות, פיצויים למתלוננים וצו מבחן למשך 24 חודשים.

כתב האישום המתוקן בו הודה, מייחס לנאשם ארבעה אישומים.

 על פי האישום הראשון, במהלך שנת 2013, כאשר א”ש, שהיה בן 12 שנים, התקלח, נכנס הנאשם למקלחת וביצע בו מעשים מגונים, בכך שאחז באיבר מינו של א”ש ושפשף אותו. כאשר הניף א”ש את אגרופו לעבר פניו של הנאשם, בניסיון להתנגד למעשיו, איים עליו הנאשם כי ידקור אותו אם ינסה לפגוע בו או לדווח על מעשיו. בתחילת שנת 2014 נכנס הנאשם בשעה 22:00 לערך, לחדר בפנימייה, אותו חלק עם א”ש, כשהוא מצויד באולר. א”ש ישן באותה שעה במיטתו. הנאשם התפשט מבגדיו, הפשיט את א”ש, הפך אותו על בטנו וניסה להחדיר את איבר מינו לישבנו של א”ש, תוך שא”ש צועק מכאבים. לאחר מכן, הפך את א”ש על גבו, ושפשף את איבר מינו מעל פניו של א”ש עד שהגיע לפורקן. א”ש, שהתעורר תוך כדי מעשיו של הנאשם, חשש להתנגד לו, בשל האולר שאחז הנאשם בידו ובשל האיומים שהשמיע כלפיו, לבל יספר לאיש את מה שנעשה בו. במהלך המעשים גם תקף הנאשם את א”ש בכך שפצע אותו בידו וגרם לו לחבלה של ממש. מעשיו של הנאשם גרמו לא”ש לכאבים בפי הטבעת, שנמשכו מספר ימים.

על פי האישום השני, במהלך טיול שנתי למצדה, אליו יצאו חניכי הפנימייה בשנת 2014, נכנס ר”ד, שהיה באותה עת כבן 13 לחדר המקלחות במקום והחל להתקלח כשהוא לבוש בתחתוניו. הנאשם נכנס לחדר המקלחות והורה לר”ד להוריד את תחתוניו. ר”ד, אשר חשש מפני הנאשם, עשה כדבריו. שבועיים לאחר מכן, בעת ששהו בפנימייה, הורה הנאשם לר”ד להגיע לחדרו. ר”ד חשש מפני הנאשם והגיע לחדרו, אז אמר לו הנאשם כי ברצונו שהם יתקלחו יחדיו. ר”ד סירב לכך, ובתגובה איים עליו הנאשם באומרו, כי אם לא יעשה כדבריו הוא לא יצא מחדרו. מתוך חשש, עשה ר”ד כדבריו של הנאשם ונכנס עמו למקלחת, שם אחז הנאשם באיבר מינו של ר”ד והחל לשפשפו. ר”ד הזיז את ידו של הנאשם, אבל הנאשם שב וחזר על מעשיו, ואף הורה לר”ד לעשות אותו דבר לאיבר מינו, וזה אכן עשה כדברו מתוך חשש, עד אשר הגיע הנאשם לסיפוק. מספר שבועות לאחר המתואר לעיל, נתקל ר”ד בנאשם במתחם הפנימייה. הנאשם אמר לו כי ברצונו לדבר איתו והוביל אותו למבנה ריק בפנימייה, שם הורה לו להתפשט. מתוך חשש, פעל ר”ד כפי שהורה לו הנאשם ובהמשך גם שפשף את איבר מינו של הנאשם והנאשם עשה באיבר מינו של ר”ד באופן דומה.

 בשתי הזדמנויות נוספות הורה הנאשם לר”ד לבוא עמו למבנה הריק וביצע בו מעשים מגונים דומים. בהזדמנויות נוספות במהלך שנת 2014, לאחר שר”ד אמר לקטינים אחרים בפנימייה כי הנאשם היכה כלב משוטט, הוביל הנאשם את ר”ד לחדרו, שם אמר לו כי ברצונו למצוץ את איבר מינו. משסירב ר”ד, אחז הנאשם באשכיו ולחץ עליהם בחוזקה וגרם לו לכאבים עד כי ר”ד צעק. בתגובה לכך איים עליו הנאשם כי אם לא יחדל מלצעוק הוא ילחץ על אשכיו ביתר חוזקה. לאחר מכן אחז באיבר מינו של ר”ד ושפשף אותו. בתאריך 22.7.2015 בשעות הלילה נפגש הנאשם עם ר”ד בתחומי הפנימיה וביקש ממנו להתלוות אליו לאחד המבנים בפנימייה כדי לשוחח, מאחר וחש שהוא נפגע ממנו. ר”ד נלווה אליו למבנה, שם הכניס הנאשם את ידו לכיס מכנסיו של ר”ד ודרך כיסו החל לשפשף את איבר מינו של ר”ד. ר”ד ביקש ממנו שיפסיק אבל הנאשם המשיך עד אשר ר”ד בא על סיפוקו.

על פי האישום השלישי בתאריך 11.9.2015 בשעות הצהרים, שהו מ”א וא”ש יחדיו בחדרם בפנימייה. הנאשם נכנס לחדרם, הוריד את מכנסיו ותחתוניו, אחז בחוזקה במ”א והשכיב אותו על מיטתו תוך שהוא אוחז בחוזקה ברגליו ומונע ממנו להשתחרר מאחיזתו. הנאשם הוריד את מכנסיו ואת תחתוניו של מ”א ונגע באיבר מינו. לאחר מכן ניגש למיטתו של א”ש נשכב לידו, הוריד את תחתוניו ושפשף את איבר מינו של א”ש. למשמע רעשים מחוץ לחדר עזב הנאשם את חדרם. מספר שעות לאחר מכן, שב הנאשם לחדרם של מ”א וא”ש ונכנס למיטתו של א”ש אשר ישן באותה עת. הוא הוריד את תחתוניו של א”ש והחל לשפשף את איבר מינו, לאחר מכן הפך את א”ש על בטנו, נשכב על גופו וניסה להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של א”ש. מ”א ניסה למנוע מהנאשם לבצע מעשיו תוך שהוא דוחף אותו ואומר לו כי מעשים אלה יסבכו אותו. בתגובה איים הנאשם על מ”א ואמר לו לא להתערב, אחרת יכה אותו ויהרוג אותו.

על פי האישום הרביעי, ביצע הנאשם עבירה של החזקת אגרופן וסכין, שלא כדין, לאחר שנמצא כי בתאריך 13.9.2015 החזיק בחדרו בפנימייה סכין ואגרופן שלא כדין.

שירות המבחן התרשם כי מדובר בצעיר בעל סיפור חיים מורכב ביותר אשר הוביל לביצוע העבירות. על כן, בא בהמלצה שיקומית והמליץ על מע”ת, צו פיקוח, פיצוי, של”צ והתחייבות.

בית המשפט אימץ המלצות אלו. 5 ח’ עבודות שירות, מע”תים, התחייבות, פיצויים, צו מבחן.

מעשה סדום, ניסיון לביצוע מעשה סדום, מעשה מגונה. הקטין (בן 13-15 בעת האירוע) הורשע בכך שבמספר מקרים ביצע בבנות דודות שלו, בנות 7 ו-8 מעשים מגונים, מעשי סדום וניסיונות למעשי סדום.

שירות המבחן המליץ להמנע ממאסר מאחורי סורג ובריח והמליץ לבנות תוכנית ליווי וטיפול

בית המשפט (הש’ יעל רז לוי; הש’ גד גדעון; הש’ אהרון משניות) הרשיע את הקטין וגזר מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות;  מאסר מותנה של 9 חודשים למשך 3 שנים לו יבצע עבירות מין; פיצוי לנפגעות העבירה בסך 25,000 ₪ לכל אחת מהן; תוכנית ליווי ושיקום ע”י שירות מבחן.

מאסר בפועל 8 ח’, מע”ת 9 ח’ למשך 3 שנים, פיצוי ותוכנית מבחן. גז”ד מחוזי

מעשה סדום בנסיבות מחמירות, החזקת סמים לצריכה עצמית. הקטין (בן 15 בעת האירוע) הודה במסגרת הסדר טיעון (פתוח) כי במספר הזדמנויות ביצע באחותו מעשי סדום ומעשים מגונים, כאשר דרש ממנה לבצע בו מין אוראלי, תוך איומים באלימות כלפיה פן תסרב, ומימוש האיומים במקרים מסוימים.

לתיק זה צורף תיק בו הודה הקטין בהחזקת סמים לצריכה עצמית.

בין הצדדים הושגו הסכמות לגבי דרכי הענישה וגם שירות המבחן המליץ על סיום ההליך המשפטי כנגד הקטין בדרך של הרשעה, מאסר על תנאי, צו מבחן והטלת של”צ בלבד.

בית המשפט (הש’ נתן זלוצ’ובר, הש’ דינה כהן, הש’ דניאל בן טולילה) דוחה את ההסכמה בין הצדדים לעניין העונש, מרשיע את הנאשם ומטיל עליו 9 חודשי עבודות שירות; 6 חודשי מע”ת, למשך שנתיים, שלא לעבור עבירות מין או סמים מסוג עוון; 12 חודשי מע”ת, למשך שנתיים, שלא לעבור עבירות מין מסוג פשע; צו מבחן לתקופה של שנתיים; פיצוי בסך 25,000 ₪ למתלוננת; התחייבות בסך 12,000 ₪, למשך שנתיים, שלא לבצע עבירת מין.

(לא הוגש ערעור לאחר ההבנה ששירות מבחן לא יתמוך בו).

9 ח’ עבודות שירות, מע”תים, צו מבחן, פיצוי, התחייבות.

איומים, סחיטה באיומים, מעשה סדום. הנאשם (בן 17 עת האירועים) הודה במסגרת הסדר טיעון כי במקרה ראשון יצר קשר עם קטינה, קילל ואיים עליה; במקרה אחר איים על קטינה אחרת שיהרוג אותה ואת חברתה ויאנוס אותה; במקרה נוסף, איים על קטינה, ביודעו שהיא בת 13.5, כי אם לא תיפגש אתו ותקיים עמו יחסי מין יפגע בה. לבסוף, משנפגשו  הכריח אותה לבצע בו מין אוראלי בשתי הזדמנויות.

שירות המבחן המליץ על השמת הנאשם בצו מבחן לתקופה של שנתיים, במהלכן יטופל בהוסטל, ותשלום פיצוי.

בית המשפט (רפי כרמל; אריה רומנוב; שירלי רנר) מרשיע את הנאשם וגוזר עליו צו מבחן בתנאי הוסטל למשך שנתיים; 8 חודשי מע”ת; ופיצוי –  4,000 ₪ לכל מתלוננת בעבירות האיומים ו-25,000 ₪ למתלוננת בעבירת הסדום.

צו מבחן – שהייה בהוסטל, מע”ת, פיצויים.

מעשי סדום הנאשם (14.5 עת האירועים) הודה במסגרת הסדר טיעון (פתוח) בכך שבעת ששהה בפנימייה ביצע עם אחר מעשה סדום בקטין בן 9. המעשים כללו בין היתר החדרת איבר מינם לפי הטבעת של הקטין האחר, וההפך.

הנאשם, שהתייתם משני הוריו בילדותו המוקדמת ועבר להתגורר בפנימייה, שיתף פעולה עם הטיפול והביע חרטה. שירות מבחן בא בהמלצה לא להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו בין היתר צו מבחן בתנאי מגורים. משום שלנאשם אין כל עורף משפחתי הומלץ לא להטיל עליו פיצוי.

בית המשפט (ש. יחיאל ליפשיץ; גלית ציגלר; ושמואל מנדלבום) הרשיע את הנאשם אך אימץ את יתר המלצות שירות המבחן כמעט במלואן – הוא גזר על הנאשם מאסר על תנאי למשך 10 ו-5 חודשים; צו מבחן למשך שנה וחצי בתנאי מגורים בפנימייה; 150 שעות של”צ; התחייבות בסך 10,000 ₪; ועל אף המלצת שירות המבחן – הטיל פיצוי בסך 5,000 ₪ שישולם ב-20 תשלומים שהראשון בהם יחל שנה לאחר גזר הדין (מאי 21). מע”תים, צו מבחן, של”צ, התחייבות, פיצוי.