לפניי שתי תביעות: האחת, תביעת האישה לביטול “הסכם גירושין וממון” שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ע”י מותב זה ביום 9.5.2013 (להלן: “ההסכם ו/או הסכם הממון”) והשנייה תביעת הבעל  לאכיפת ההסכם.

הואיל ושתי התביעות קשורות זו בזו תיקרא האישה תובעת והאיש נתבע.

הרקע

1. הצדדים נישאו כדמו”י בשנת 1999.
2. נולדו להם  2 ילדים: א – בן 11 שנים וה- בת 6 שנים.
3. התובעת עו”ד במקצועה, הנתבע עובד בהייטק.
4. בעקבות קרע ביחסי הצדדים, על רקע חשדות של הנתבע שהתובעת נתנה עינה בגבר אחר (להלן: “הגבר האחר”), הגיש הנתבע  בחודש דצמבר 2012, לביה”ד הרבני, תביעה לשלום בית או לחילופין לגירושין, אליה כרך את כל ענייני הרכוש. בתביעה זו פרט את הרכוש שהביא איתו לנישואין וביקש שחלוקת הרכוש תתבצע באופן בלתי שוויוני. בנוסף תבע את משמורתם של הקטינים (ראה ת/1). החל מאותו מועד החלו הצדדים לנהל משא ומתן לכריתת ההסכם, כשהאישה מבקשת את משמורתם של הקטינים וחלוקת רכוש שוויונית, אף כי הסכימה שסכום שמהווה כ-10% מהכספים שהביא אתו הנתבע לנישואין ייוותר בידיו. במהלך המשא ומתן בין הצדדים ביקשה התובעת שהנתבע יסיר תחילה את תביעתו בבית הדין הרבני, אך מאחר שלא הייתה לכך הסכמה הגישה תוך ניהול המשא ומתן, בחודש מרץ 2013, תביעות  לבית משפט זה.
5. בחודש מאי 2013, הגישו הצדדים את ההסכם לאישור בית המשפט, שכלל את כל הנושאים שהיו במחלוקת,  לרבות תביעות  המשמורת, המזונות ואיזון המשאבים.
6. ביום 9.5.13 התקיים דיון בפני מותב זה בנוכחות הצדדים, לאישורו של ההסכם. במעמד הדיון, לאחר שבית המשפט הקריא להם ועבר איתם על פירטי ההסכם, לאחר שהצהירו  שחתימתם על ההסכם נעשתה מרצונם החופשי וכי הם הבינו תוכנו של ההסכם, משמעויותיו ותוצאותיו, אושר ההסכם וניתן לו תוקף של פסק דין.

טענות התובעת

1. עובר לחתימה על ההסכם, הפעיל עליה הנתבע  לחצים כבדים בכדי שתחתום על הסכם מקפח ולא הוגן. הוא החל במסע איומים וסחיטות סיפר לה והציג בפניה חלק מהחומרים שאסף ומסר ואיים שיהרוס את חייה, את מקום עבודתה ,יפנה לעיתונות ויפגע בה בכל מקום אפשרי.
2. לאור מסע לחצים זה ותחושות האימה והפחד שחשה, חתמה על הסכם עושק ומקפח מעין כמוה כשהנתבע התחייב שלא להפנות את החומרים לאף גורם, שלא יעשה בהם שימוש ולהשמידם.
3. הקיפוח מתבסס על הפחתת ערך בית הצדדים במאות אלפי שקלים, מזונות מינימאליים לילדים למרות רמת החיים אליה הורגלו, ללא תשלום מדור וויתור התובעת על כספים וחסכונות שנצברו במהלך הנישואין, על חלק מהפנסיה של הנתבע שהיא זכאית לו  ובנוסף זכות ראשונים לבעל לרכוש את מחצית הדירה.
4. עוד לא יבשה הדיו על ההסכם, כשהנתבע היה בטוח שבידיו מסמך מוחלט שלא ניתן לבטלו הוא פנה לאשתו של הגבר האחר ומסר לה את כל הפרטים שהתחייב שלא למסור במסגרת ההסכם כשהוא מסית אותה לגרום לפיטורי התובעת באופן דומה הוא עצמו פעל כנגד אותו גבר אחר וגרם לפיטוריו.
5. בא כוחו של הנתבע סרב להוסיף הנספח המפרט הסכמה זו להסכם הממון וכן להשתתף בניסוחו, ועל כן, טוענת התובעת, סוכם בין הצדדים שנספח זה יהא סודי.
6. ההסכם בטל איפה בשל עושק שכן התובעת הייתה שרויה  במצוקה קשה בגלל המעקבים וההקלטות והאיומים שהפעיל עליה הנתבע כשהוא מנצל את מצוקתה כדי להשיג את חתימתה על ההסכם המקפח שניסח בא כוחו ומבלי לאפשר לה להיות מיוצגת.
7. ההסכם בטל בשל הטעיית התובעת שכן הנתבע הביא מתווך  שנתן הערכה לתובעת לגבי שווי הדירה, כאשר הסתבר לתובעת כי “הערכה” זו נמוכה במאות אלפי שקלים משוויה האמתי. נושא זה מהותי משום שעל פי ההסכם לנתבע זכות ראשונים לרכוש את חלקה של התובעת במשך שנתיים ממועד אישור ההסכם. כמו כן הנתבע משך כספים רבים מחשבונות בארץ ובחו”ל  וכן כספים שהיו בבית ונצברו במאמץ משותף. קיים קשר סיבתי בין מצוקתה ובין חוסר היכולת שלה  לבדוק את הדברים.
8. ההסכם בטל בשל טעות שכן אם הייתה יודעת את פרטי הרכוש ושיוויו ואת זכויותיה במלואן לא הייתה חותמת על ההסכם.
9. ההסכם בטל בשל תרמית ומצג שווא שנועד להכשיל התובעת ולגרום לה לחתום על ההסכם.

טענות הנתבע

1. התובעת  עורכת דין ממולחת בעלת ותק של 14 שנה במקצוע בעוד שהוא עובד בתחום        ההיי-טק ופוטר מעבודתו מס’ פעמים. בשנים הראשונות הוא שימש כהורה עיקרי לילדיהם, כדי לפנות לה זמן להתקדם לתפקיד מנהלת מחלקה בכירה, בחברת ביטוח מובילה.

17. בדצמבר 2012 גילה שהתובעת מנהלת רומן מאחורי גבו עם מנהל מחלקה ממקום עבודתה. בעקבות גילוי זה הגיש תביעה לבה”ד הרבני לשלום בית ולחילופין לגירושין וכרך בה את ענייני הרכוש והמשמורת . בד ובד, הם החלו לנהל מו”מ לכריתת הסכם שלום בית ולחילופין גירושין. במהלך המשא ומתן הגישה התובעת את תביעותיה לבית משפט זה בענייני רכוש משמורת ומזונות, כדי להפעיל עליו לחצים להגיע להסכם תוך שהיא מאיימת עליו מפני ההליכים הצפויים לו בבית המשפט לענייני משפחה .ההסכם אושר בחודש מאי 2013.

1. בניגוד לטענותיה לפיהן נעשקה הייתה זו התובעת שפעלה בקור רוח כשהיא שולטת בניסוחים של ההסכם ומאיימת בהפסקת המו”מ. כך פעלה במהלך 4 חודשים שנמשכו עד לגיבוש ההסכם וכל זאת כשהיא נעזרת בייעוץ משפטי, כולל במומחה מתחום דיני משפחה.
2.  ההסכם נחתם  מתוך גמרות דעתה של  התובעת , לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות בעזרתו של מגשר בשם תומר סקר ולאחר שהיא עצמה הייתה אמונה על ניסוח טיוטת ההסכם הראשונה.
3.  למעשה התובעת שרצתה למנוע את ההתדיינות בבית הדין הרבני בשל קשריה עם הגבר האחר ,הוליכה אותו שולל בכך שניהלה אתו משא ומתן לגיבוש הסכם לשלום בית ולחילופין גירושין. בחלוף שלושה חודשים מאישור ההסכם כשווידאה שנמחקו  התביעות  בבית הדין הרבני ,בעוד שהוא סובר שהוא מחדש את ימיו עם התובעת, הודיעה לו: “פניתי לעו”ד בן זונה שיקרע לך את התחת ואני אדאג לבטל את ההסכם הזה ..” ובמקביל הגישה תביעת מזונות(בסך 22,138 ₪ בתוספת הוצאות חינוך ובריאות, עבור שני קטינים תביעת  משמורת והתביעה בה עסקינן לביטול ההסכם.
4. ההסכם איננו מקפח את התובעת שכן לא כלולים בו מאות אלפי שקלים שצבר לפני הנישואין. הוסכם ביניהם כבר מתחילת גיבוש ההסכם שזכויות שנצברו לפני הנישואין לא יחולקו ביניהם.
5. היתרון שמקנה לו ההסכם בשיעור 10% (לשיטת התובעת ) מכלל הזכויות שצברו זוהי כבשת הרש אותה מבקשת התובעת לגזול ממנו.
6. ביחס לשווי הדירה שניהם היו מודעים לשוויו שכן שניהם התייעצו עם מתווך והסכימו שמחיר הדירה במועד כריתת ההסכם הוא  1.55 מיליון ₪ בשל קרבתה לכביש סואן, בנוסף  הסכימו שדמי השכירות יעמדו על סך  5,000 ₪ לחודש. היא זו  שביקשה שסכום זה יהא תקף ל-12 חודשים הגם שהוא הציע  שיהא תקף לשלושה.
7. נושא זכות הראשונים לרכישת חלקו של האחר בבית, הועלה ע”י האישה עצמה (במקום פירוק שיתוף נהוג ומקובל) והיא שהעניקה לעצמה בהתחלה את זכות הראשונים בקניית מחצית הדירה המשותפת. תוך כדי המו”מ הציעה לו את זכות הראשונים למשך השנתיים הראשונות כנגד ויתורים אחרים מצדו.
8. התובעת תולה יהבה בסעיף 53 להסכם. סעיף זה עוסק בהתחייבות הצדדים, עם חתימת ההסכם  להשמיד, לא להשתמש, לא להעביר לאחרים כל תיעוד הנוגע לנסיבות עריכת ההסכם ולא להשתמש בו  בכל הליך שיפוטי לרבות גירושין ,משמורת למעט אם אחד הצדדים יסרב לתת או לקבל גט.
9. את סעיף 53 להסכם ניסחה התובעת בעצמה. היא זו שעמדה על הכנסתו להסכם דבר שמעיד  על חששה מפתיחת ההסכם  מחדש על ידי הנתבע בכל הנוגע לסוגיית המשמורת, לכשיבין שלא הייתה לה כוונה אמתית לשלום בית. משעמדה התובעת על הכנסת סעיף זה להסכם, הרי שהיא מושתקת מלהגיש התביעה הנוכחית שכן היא עצמה דרשה בכל תוקף למנוע כל דיון בנסיבות שהביאו לחתימת ההסכם.
10. התובעת היא עו”ד, ניסחה בעצמה טיוטת ההסכם תוך התייעצות עם עו”ד לכן רצונה לבטל את ההסכם לוקה בחוסר תום לב כשהיא משתמשת בטענות שווא שכביכול חתמה עליו תחת איומים וכפייה  וללא יעוץ משפטי.
11. אין בידיו  חומרים “מפלילים” להם טוענת התובעת  וכי הטרור שנקט  לכאורה כלפיה  הם עורבא ופרח.
12. לטענתו, אם חשה מאוימת לפני חתימת ההסכם ובמהלכו מדוע לא פנתה למשטרה או ביקשה הגנה כלשהי מבית המשפט כפי שעשתה לאחר אישור ההסכם, אז פנתה בבקשה למתן צו הגנה כדי לסלק אותו מהבית.
13. הוא מכחיש את הטענות  בדבר  פריצות או האזנות להן טוענת האישה וכל שנעשה ע”י החוקר שהזמין היו מס’ מעקבים פשוטים במקומות ציבוריים.
14. ביחס לפיטורי מאהבה של התובעת ממקום עבודתו מסביר הנתבע שאותו גבר אחר   שימש כמנהל מחלקת החקירות של החברה .הוא שמע מהתובעת שנודע  לחברה  על מערכת היחסים בינה לבין  הגבר האחר כאשר חוקר פרטי שנשכר מטעם הנתבע  ואיש צוות נוסף שלו הגיעו לאירוע רב משתתפים של חברת “ביטוח ישיר”, כדי לתעד את הרומן שהתנהל ביניהם . השניים נתפסו על ידי אנשי ביטחון. כך נודע לבכירי החברה על הרומן שמתנהל ביניהם. הוא מוסיף שפיטורי אותו גבר אחר נבעו מסיבות שנוגעות למערכת היחסים המעורערת שהייתה לו עם מנהלת העבודה שלו, גם זאת שמע מהתובעת.
15. לדידו משאושר ההסכם אין האישה זכאית לעתור לחלוקת רכוש כלשהיא. ומוסיף למען הזהירות כי מי שהסתירה כספים במהלך חייהם המשותפים הייתה דווקא התובעת .
16. אין האישה יכולה לטעון לעושק, מרמה או חתימה תחת לחץ, איומים וכפיה  שעה שעמדה מול בית המשפט והצהירה שחתמה עליו ברצון ובהסכמה חופשית, כל שכן בהיותה עו”ד המודעת למשמעות הצהרותיה.
17. בטענותיה לעושק מוטל על האישה נטל הוכחה כבד להוכחת יסודות העושק ולטענתו בהן לא עמדה היא.
18. לאור זאת טוען הבעל כי יש לדחות בקשתה לביטול ההסכם על הסף ולאכוף על האישה את ההסכם הקיים.

דיון והכרעה

1. הוראת סעיף 2 לחוק יחסי ממון בין בני זוג-תשל”ג-1973 (להלן: “חוק יחסי ממון”) קובעות כי  הסכם ממון טעון אישור בית המשפט לענייני משפחה, או בית  הדין הדתי.  האישור יינתן רק כשנוכח בית המשפט או בית הדין, שבני הזוג ערכו  את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו (סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון).
2. רבה הפסיקה המסבירה טעמו של סעיף זה. בשל מערכת היחסים המיוחדת, העדינה והמורכבת, המתקיימת  בין בעל ואישה, קבע המחוקק שיש צורך, בטרם יינתן תוקף להסכם ממון  להתייצב בפניי ערכאה שיפוטית ורק לאחר שזו תשתכנע, שההסכם נעשה מתוך רצון חופשי, ללא לחץ, וששני הצדדים הבינו בדיוק במה מדובר ומהן התוצאות האפשריות של חתימתם על אותו הסכם  (ע”א 4/80 חנה מונק נ’ אוסקר מונק פ”ד לו(3), 421 ,עמ’ 428-431 (1982) ).
3. מטרת ההוראה האמורה, היא לשמש ערובה לכך שבן הזוג שזכויותיו קופחו עמד על משמעותו, טיבו והשלכותיו של ההסכם ,עשה אותו וחתם עליו מתוך רצון חופשי והבנה מלאה להוראותיו וכל המשתמע מהן {בג”ץ 7947/06 קהלני נ’ בית הדין הרבני הגדול (פורסם בנבו, 2006) (להלן: “בגץ קהלני”)}.
4. בדיון שנערך בנוכחות הצדדים, ביום 9.5.13 הסביר בית המשפט לצדדים, בשפה פשוטה וברורה את משמעות ההסכם. הקריא בפניהם את ההסכם, הצדדים הצהירו בפה מלא כי חתמו על ההסכם מתוך רצון ובהסכמה חופשית וכי מבינים הם  את תוכנו, מהותו ותוצאותיו. לאחר שבית המשפט נוכח שההסכם נעשה ע”י הצדדים בהסכמה חופשית ומרצון ולאחר שניתנו לצדדים הסברים נאותים אודות ההסכם ניתן תוקף של פסק דין לכל הוראות ההסכם.
5. כעת, עותרת האישה לביטול ההסכם וזאת לאחר הצהרתה דלעיל ומעורבותה הדומיננטית בעריכתו כפי שאראה בהמשך.
6. לא בנקל יבוטל הסכם ממון בין בני זוג. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא שחתימה על חוזה מבטאת את הבנתו והסכמתו של החותם והוא מוחזק כמי שמבין את תוכנו. על הסכמיי ממון, כמו גם על הסכמי גירושין חלות הוראות חוק החוזים והוראות חוק יחסי ממון. מכאן שגם אם קיבלו תוקף של פסק דין  הם ניתנים לביטול בהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973.
7.  עם זאת, בהתאם להלכה הנוהגת יש לנקוט בגישה זהירה  בנוגע לביטול הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין ונקבע כי יש צורך בטעמים כבדי משקל אשר יצדיקו את המסקנה כי דין ההסכם להתבטל (ע”א 2495/95 הדס בן לולו נ’ אטראש אליאס ואח‘ פ”ד נא(1), 577 (להלן: ” ע”א בן לולו”)).
8. הלכה היא שהמבקש לבטל הסכם גירושין שאושר ושניתן לו תוקף של פסק דין בשל פגם ברצון, נידרש לעמוד בנטל ראיה גבוה, זאת בשל אופיו הסופי וההסכמי של הסכם הגירושין בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין. החשיבות הרבה שיש לייחס לערך של סופיות הסכם הפשרה כהסדר המסיים את הסכסוך בין הצדדים. הצורך בהגנה על הציפיות הסבירות של בני הזוג, והקושי להשיב את המצב לקדמותו. ראה: ע”א בן לולו; רע”א 4976/00 בית הפסנתר נ’ מור, פ”ד נו(1) 577; ע”א 5914/03 שוחט נ’ כלל  (פורסם בנבו, 1.5.05) וכן : א’ גריידי הסכם ממון וגירושין, אישור וביטול (תשס”ט-2009) עמודים 142-139 וההפניות שם) (להלן: “גריידי”), באשר לנטל הכבד המוטל על כתפי התובע ראה גם: תמ”ש 40931/01 ח.ש. נ’ ח.ר. (לא פורסם, [פורסם בנבו], 13.11.2002, פסקה 12 לפסק הדין);  רע”א 359/85 קוך נ’ קוך, פ”ד לט(3) 421, 422). תמ”ש (י-ם) 20150-11-10 ר. נ’ ר (פורסם בנבו- 22.4.13).
9. בהתאם לפסיקה הרווחת, לא בנקל תתקבלנה טענות הנסמכות על  “פגם ברצון” כנגד פסק הדין המעניק תוקף להסכם גירושין, זאת לאחר שבית המשפט התרשם ש: “שני הצדדים הבינו בדיוק במה המדובר” (כב’ השופט בך בע”א 4/80 מונק נ’ מונק, פ”ד לו(3) 421, 428) ושוכנע כי הסכם הגירושין נעשה מתוך רצון חופשי, תוך שכל צד מבין את ההשלכות של אישור הסכם הממון [ראו כב’ השופטת ארבל בבג”ץ  קהלני)
10. ההלכה המשפטית גורסת כי פסק דין המאשר הסכם או פשרה אליה הגיעו הצדדים שונה מבחינה מסוימת מפסק דין “רגיל”, שכן הוא מורכב משני יסודות: היסוד ההסכמי – ההסכם שבין בעלי הדין, והיסוד השיפוטי – החלטת בית המשפט אשר נתן להסכם תוקף של פסק דין. [ראה: רע”א 3960/05 עו”ד נפתלי נשר נ’ שיבלי ראיף בן פאיז (26.12.05) (פורסם במאגר “נבו”) מפי כב’ השופטת ארבל]  וכן: ע”א 601/88 עז’ המנוח מיכאל רודה נ’ ורדה שרייבר, פ”ד מז(2) 441.
11.  הכלל המשפטי קובע כי אף שניתן לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אם נפל פגם בכריתתו, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בעניין זה ולהשתכנע כי קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים את הביטול. ראה: ע”א 11750/05 יעל שמר נ’ בנק הפועלים בע”מ, (פורסם במאגר “נבו”, 15.11.07).

כבר עתה אומר כי החלטתי לדחות את התביעה לביטול ההסכם ולא מצאתי כי התקיימה אף לא אחת מהעילות לביטול ההסכם להן טוענת התובעת,כל זאת כפי שיפורט בהמשך.

הפגמים שנפלו לטענת התובעת  בכריתת ההסכם המהווים עילה לביטולו:

• עושק
• טעות
• הטעיה ותרמית

הליך כריתת ההסכם

התובעת טוענת שכרתה את ההסכם תוך שהופעלו  עליה לחצים הפחדות איומים וכי נבצר ממנה להיוועץ בעו”ד, התובעת לא הצליחה להוכיח טענה זו. מחומר הראיות כפי שאפרט עולה תמונה שונה לחלוטין.

התובעת עו”ד במקצועה, בעת הגשת התביעות הייתה בעלת ותק של 14 שנה. אין ספק שנגישים  לה החוק והפסיקה ויש לה את הכלים לפנות לקבל סיוע משפטי. במקרה זה במהלך ניהול המשא ומתן שנוהל על ידה ביד רמה  הגישה בעצמה ב-20.3.2013 שלוש תביעות לבית משפט זה: תביעת מזונות, תביעת רכוש, תביעת משמורת ונועצה פעמים רבות עם עורכי דין  במהלך הליך המשא ומתן ועם מגשר.

מחומר הראיות עולה שבמהלך של כ-4 חודשים (החל מחודש דצמבר 2012 וכלה בחודש מאי 2013) היא והנתבע ניהלו משא ומתן לכריתת ההסכם העבירו ביניהם עשרות התכתבויות באמצעות הדואר האלקטרוני כאשר פרטי ההסכם נדונים על ידם לפרטי פרטים, כאשר השניים נעזרים במגשר וכשהתובעת עורכת שינויים בהסכם, מתייעצת עם עו”ד (שניים במספר )לאורך כל ניהול המשא ומתן ומעבירה טיוטות שהיא בעצמה מנסחת לאחר אותן התייעצויות .כל זאת עולה בברור מהודעות הדואר האלקטרוניות שצורפו לתצהיר הנתבע.

התמונה המתקבלת איננה של אדם לחוץ מפוחד שאיננו מתייעץ ובודק, נהפוך הוא.

מחומר הראיות עולה שהתובעת אכן ידעה שבידי הנתבע מצוי מידע לפיו היא  מנהלת יחסים מחוץ לנישואים עם אדם אחר, איש בטחון ,שעבד אתה במקום העבודה ושהנתבע יודע את שמו. מאחר והנתבע הגיש תביעה כרוכה לבית הדין הרבני, לגירושין ולחילופין לשלום בית היא ביקשה למנוע את הדיון בבית הדין הרבני. לכן  הייתה מעוניינת לסיים את מערכת היחסים עם הנתבע בהסכם ולמנוע מהנתבע להציג לבית הדין הרבני את החומר “המפליל” (ביחס לאותו אדם אחר) לבית הדין הרבני. בעקבות זאת במסגרת ההסכם עמדה על כך שיתווסף סעיף 53 להסכם שנוסחו:

“הצדדים מתחייבים להשמיד במועד החתימה על הסכם זה כל תיעוד (מקור והעתקים) מכל סוג שהוא, שקשור לנסיבות חתימת הסכם זה, ככל שקיים תיעוד כזה בידיהם ואו בידי מי מטעמם. כן הצדדים מתחייבים כי אף אחד מהם ואו מי מטעמם לא יעשה שימוש בתיעוד זה ולא יעבירו לכל גורם שהוא. לא תקובל ראיה ולא תימנע עדות על הנסיבות שהביאו לחתימת הסכם זה בכל הליך שיפוטי או מעין שיפוטי שייערך בעתיד לרבות בנושא משמורת ואו גירושין, למעט במקרה ואחד הצדדים יסרב לתתו ואו לקבל גט במקרה של מסירת הודעת גירושין רק אז יוכל להביא עדויות על הנסיבות לבית הדין הרבני”.

מניסוח הסעיף ניתן להסיק  כי בניגוד לטענות התובעת על  איומים הפחדות וביצוע פעולות של האזנות ומעקבים נגדה עובר לכריתת ההסכם, בפועל  לא ידעה בוודאות איזה חומר מצוי בידי הנתבע שכן הניסוח הוא: “ככל שקיים תיעוד  כזה בידיהם ואו בידי מי מטעמם“, אך שמעה מהנתבע שבידיו חומר מעין זה.

עוד עולה מחומר הראויות שאת מרבית הפעולות אותן היא מכנה מאיימות ביצע הנתבע לאחר כריתת ההסכם, לאחר שניתן לו תוקף של פסק דין לאחר שהוסרו התביעות מבית הדין הרבני. אני סבורה שמעשים אלו נעשו על ידי הנתבע לאחר כריתת ההסכם משום  שהבין שפניה של התובעת כלל אינם   לשלום בית כפי שציפה אלא לגירושין.

על מנת להתחקות אחר הליך המשא ומתן והתנהלות הצדדים לאורך ההליך יש לקרוא את ההודעות הרבות ששלחו הצדדים אחד למשנהו. אני מוצאת להתייחס למספר הודעות מהן מתבררת התמונה (ראה  נספח א’ לתצהיר הנתבע על כל 81 עמודיו):

• הודעה מיום 7.1.2013 – התובעת היא זו שעורכת את הטיוטה הראשונה להסכם ומעבירה אותה לנתבע.
• ב-9.1.2013 כותבת התובעת לנתבע :”יש לי חלק מהתשובות אז אתקן שוב לפני שתעבור על זה”. עוד באותו יום לאחר שהנתבע כותב לה שיעבור על המסמך היא מוסיפה וכותבת לו: “מצ”ב  הערות בירוק / תיקונים באדום –שלי  .הערות בתכלת דברים שנותר לבדוק, פניתי לעו”ד דרך חברה כדי לשואל שאלות בנושאים כהנ”ל ואחרי שתשיב לי נוכל לנסות לסכם עניינים אלו. תתייחס לירוק ולאדום –אם אתה מקבל אותם יישארו רק הנושאים שהעלנו אתמול. מקווה שתהייה לגביהם תשובה עד מחר”.
• ב- 13.1.2013 כותבת התובעת לנתבע :” לא שיניתי הרבה דברים הוספתי הגדרות אז הסעיפים זזו הסכום ששמתי הוא 100.000 ₪ שביקשת להשאיר גם את הסעיף של זכויות פנסיה שאחרי הנישואין”.
• 1.2013 כותבת  התובעת: “למה הורדת את העקרונות מסעיף 5? לגבי סעיף 7.4 שהוספת אין לי בעיה אך שים לב שזה כתוב גם ב 7.6 ולכן מיותר הורדת את ההגבלה המוסכמת של שנתה בסעיף 8-החזרתי אותה. הורדת את ההגבלה של שניים בסעיף 11. החזרתי אותה. מעבר לכך הערות בצהוב. מעדיפה להשאיר בחוץ משמורת ומזונות –נוכל להגיע להסכמות הגיוניות ואז לא נצטרך שום עו”ד”.
• 1.2013 כותבת התובעת  לנתבע: “מצ”ב עם הערות ראשונות. העברתי גם לעורך דין הבטיח לעבור על זה עד סוף היום מחר. לגבי מזונות ומשמורת אחשוב על זה עד מחר ואודיע לך אם נשאיר או נוציא ..”(ראה עדות התובעת בעמ’ 11 מול שורה 9 ואילך).
• 1.2013 כותבת התובעת לנתבע: “הוספת את הערות עורך הדין למסמך? עברת על ההערות שלי? אני רוצה להעביר אותו לערכת הדין שתעבור על ההערות ובתקווה נסיים עם זה עד ליום חמישי בבוקר”. מייל נוסף מאותו היום :”מעבר לכך שאר ההערות (בטרם עבר אצל עו”ד) לא קריטיות לדעתי והן ענין של ניסוח (ניואנסים לא נראה שאמור להיות לך בעיה איתן .נשאת את הנספח אנסח אותו מחר לא הספקתי”.
• בחודש מרץ 2013 הסתייעו הצדדים במגשר וב- 13.3.2013 שולחת התובעת לנתבע את טיוטת ההסכם שתוקנה על ידה לאחר הפגישה עם המגשר(תומר סקר) והנתבע כותב אליה: “זה ההסכם שתיקנת לאחר שישבנו עם תומר ביקשת שתומר ייקח את שרביט הגישור כדי לסגור את הנושא הזה. אין לי בעיה עם זה למרות שאם אי מסתכל על ההסכם הוא זהה מאו ד לאופציות הנוכחיות של המשמורת והמזונות”.
• ביום 7.5.2013 מספר ימים לפני אישור ההסכם התובעת שולחת לנתבע מייל בזו הלשון: “הסכם סופי אחרי התיקונים“.

עינינו הרואות לאורך כל המשא ומתן התובעת דומיננטית בניהול המשא ומתן לכריתת ההסכם  עורכת את טיוטת ההסכם , מתקנת ומשנה  את הטיוטה  ונעזרת בעו”ד איליהם מעבירה פעם אחר פעם את טיוטת ההסכם לצורך בדיקה ומתקנת לאחר מכן הערותיה. הצדדים אף משתמשים בשירותיו של מגשר. כל זאת בניגוד גמור לטענותיה .

אלו כאמור רק מקצת מהדוגמאות שנלקחו מעשרות הודעות הדואר האלקטרוני שהועבר בין הצדדים. הצדדים ניהלו משא ומתן ארוך וממושך ביחס למשמורת למזונות לנושאים הרכושיים. העבירו מסמכים, נתנו את הדעת לכספים וזכויות מלפני הנישואין ואחריהם, העבירו ביניהם טיוטות חוזרות בקשר לאותו הסכם. אין מדובר בהסכם שנעשה תחת לחץ נהפוך הוא, מתוך שיקו”ד ובדיקות חוזרות ונשנות מצד שני הצדדים.

יתר על כן, מצאתי שהתובעת ניהלה את המשא ומתן ביד רמה ולמעשה לחצה לסיים את המשא ומתן], לאשר את ההסכם  כדי שתמחקנה התביעות בבית הדין הרבני ותסתיים  ההתדיינות כמו הקשר הזוגי ,בעוד שהנתבע  סבר וקיווה  שהתובעת תשוב אל  חיקו .הוא ניהל  את המשא ומתן מנקודת מבט של בן זוג שסבור שאכן המטרה היא לחזור לשלום בית. לכך דוגמאות רבות בניהול המשא ומתן בין הצדדים:

• ב- 10.1.2013 – הנתבע כותב לתובעת: “אני רוצה שנעשה את זה קצר ועניני ולא להגיע למצב שבסוף בגלל המחלוקות במסמך הזה באמת נתגרש …”.
• ב-10.4.2013 כותב איליה הנתבע : “אני אוהב אותך לעזאזל ועכשיו גרמת לי שוב לבכות ולצאת מהאיפוס. וויתרתי כבר על החיים שלי עכשיו כדי להיות אתך ואת לא מצליחה לראות את זה ….”.
• 5.2013 שלושה ימים לפני אישור ההסכם כותב הנתבע לתובעת: “ההסכם נוסח מתוך אמונה, שלי לפחות, לסיכוי גבוה שנעשה ביחד מאמצים לתקן הכל ולהמשיך לחיות יחד וכך כל רוחו של ההסכם”.
• התובעת כאמור ,מעוניינת לסיים עם ההסכם ולהימנע מדיון בבית הדין הרבני ולכן כותבת לנתבע ב-2.5.1013 מספר ימים לפני אישור ההסכם: “מכיוון שההסכם כבר נסגר בינינו לפני למעלה משבועיים ואושר ע”י ב”כ מטעמך וכל שנותר במחלוקת היה נוסח הנספח איני מסכימה לכל שינוי שבוצע בו כעת , הרי ברור שכל עו”ד שייגע בהסכם יוסיף וישנה בו סעיפים כאלו ואחרים. מה שהילה (עו”ד מטעמה ו.ב) התבקשה לעשות הוא לנסח את הנספח ולא להתחיל לתקן את ההסכם ….סעיף 5 כיוון שיש דיון בביה”ד הרבני שככל שלא יבוטל עלי להיערך איליו בהתאם, אין סיבה להמתין 7 ימים ממועד אישור ההסכם, יש להגיש בקשה לביטול התביעה והדיון שם מיד עם אישור ההסכם, לאחר שהתביעה שם תבוטל יבוטלו גם התביעות שלי, דרך אגב שינוי זה התבקש על ידי גם קודם להעברת ההסכם להילה ……..מבחינתי אין עוד דיון על הדברים ואין סיבה שיהיה ההסכם נסגר זה מכבר. אושר על ידי באי הכוח שלך ואף נחתם על ידך אם עדיין ישנם סעיפים שאינך מסכים עליהם אנא תאמר לי מהם ואבקש מבא כוחי להמשיך מכאן את ניהול המו”מ מול מי שתייפה את כוחו לכך.עייפתי”.
• יש לציין שלמרות המשא ומתן הממושך שנוהל החל מחודש דצמבר 2012 הגישה התובעת בעצמה שלוש תביעות לבית משפט זה ב- 3.2013 (משמורת, מזונות ורכוש) כשהיא טוענת באותן תביעות שהתקשורת בין הצדדים לקויה בעוד שמההתכתבויות הרבות שהוצגו עולה שהצדדים מתקשרים ביניהם לעיתים מספר פעמים באותו יום והכל סביב  המשא ומתן לכריתת ההסכם. מהתביעות שהוגשו על ידה ניתן ללמוד שהתובעת מצויה בנושאים המשפטים הקשורים לענייני המשפחה זאת בניגוד לטענותיה לפיהן חתמה על ההסכם מתוך מצוקה, חולשה שכלית או חוסר ניסיון  כשהנתבע מנצל את מצבה (ראה סעיף 30 לכתב התביעה).
• ביום 7.5.2013 כותבת התובעת לנתבע: “בית המשפט עדיין לא העביר את הדיון לדיון בנושא אישור ההסכם (אין החלטה עדיין וזה ממש לא בסדר, זה אמור להיות דיון לאישור הסכם ותו לא)…גם אני כמוך לא רוצה לדחות את הדיון הזה אבל אם אין שיתוף פעולה מצדך יש רק שתי אפשרויות….“.

לאור כל הדברים הללו אני קובעת כי ההסכם נעשה מתוך רצון חופשי של התובעת. היא ניהלה את המשא ומתן מתוך שיקול דעת הבנה רצתה בהסכם עמדה על זכויותיה תוך ירידה לכל פרטי פרטים, חזרה והתייעצה עם עו”ד ושלחה טיוטות ושינויים להסכם ככל שהתקדם המשא ומתן בין הצדדים. אני דוחה את טענותיה שההסכם נערך מתוך לחץ ללא בדיקה וללא התייעצות.

למעשה בנקודה זו יכול היה להסתיים פסק הדין אך אני מוצאת להתייחס לכל אחת מטענותיה של התובעת.

ביטול ההסכם מחמת עושק

1. טוענת התובעת כי יש לבטל ההסכם מחמת עושק לטענתה הייתה נתונה ללחצים כשהנתבע מציג לה חלק מהחומרים שאסף נגדה ומאיים להרוס את חייה, את מקום עבודתה ולפנות לעיתונות ולפגוע בה בכל מקום אפשרי לכן נאלצה לוותר על תביעותיה ולחתום על הסכם ממון (סעיף 16 לכתב התביעה) היא טוענת לעושק ומפרטת את יסודות עילת העושק (מצוקה, חלשה שכלית או חוסר נסיון, ניצול מצבה, ותנאי חוזה שנוצר כתוצאה מהניצול גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל) לטענתה התקיימו כל התנאים הנ”ל בעניינה.
2. בפרשת מחקשווילי ע”א 2041/05 מחקשווילי נ’ מחקשווילי (19.11.07)] קבעה כב’ השופטת ברלינר, כך:
3. “עילת העושק, הינה אחד הביטויים הברורים לתפיסה העכשווית של דיני החוזים המציבה גם את הדרישה לצדק והגינות חוזית לצד מתן ביטוי לרצון הצדדים. הרעיון הוא כי בהעדר רצון חופשי – החוזה פגום, כאשר ‘הדרישה לפגם ברצון בעילת העושק ובעילה של השפעה בלתי הוגנת היא מתונה ומרוככת יותר מזו הקיימת בעילות המסורתיות (טעות הטעיה כפיה) הצירוף של תנאים גרועים עם פגם ברצון ולו פגם מתון הוא המצדיק את קיומה של עילת הביטול’ […] החשיבות היא בעצם ההכרה ביסוד מצפוני מוסרי וערכי שלאורו צריך להיבחן החוזה […] כאשר הקביעה היא כי בנסיבות מסוימות, על-פי המדדים שנקבעו בעילת העושק לבחינתו של יסוד זה – ניתן יהיה לבטל את החוזה”.
4. כאשר עסקינן בעילת ביטול בגין טענת העושק, יש לבחון את הרכיבים השונים הכלולים בה.  שהם, יסוד הניצול ויסוד המצוקה – שהינם יסודות סובייקטיביים, ואת היסוד השלישי, תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, יסוד אובייקטיבי.
5. במקרה הנדון, כפי שפורט לעיל לא מצאתי שמתקיימים כל יסודות עילת העושק התובעת לא הצליחה לעמוד בנטל ההוכחה הכבד המוטל עליה להוכחת עילה זו.
6. להלן אפרט:

התובעת  טוענת כי התנהגות הבעל, הפחדותיו ומעשיו הובילו אותה לחתום על ההסכם. ברם, ממה שהובא לפניי ניכר כי מרבית האירועים עליהם מדברת האישה נעשו לאחר החתימה על ההסכם. מספרת האישה שהבעל עקב אחריה לאירוע מטעם מקום עבודתה (ערב מחלקה) ודרש כי תיפגש עמו מחוץ למקום כשהוא  מאיים שאם לא תענה לדרישתו יגיע לאירוע וידבר עמה מול כולם, לאחר שנענתה לו ונפגשה עמו  טענה שהחל  “להתנהג כמשוגע” מה שגרר מצידה להגשת תלונה למשטרה. האירוע המדובר התקיים ביום 29.5.13 – כמה שבועות לאחר החתימה על ההסכם (ראו עמ’ 5 לפרוטוקול הדיון מיום 30.6.14 שורות 19-26). כמו גם האירוע בו חגגה האישה יום הולדתה במסעדה, יחד עם חבריה לעבודה וטענה  שחשה מאוימת כשלפתע הופיעה אישה זרה הושיטה לעברה פרח  מטעם הנתבע וזאת תוך כדי שהיא מצלמת אותה – גם אירוע זה התרחש זמן רב לאחר החתימה על ההסכם-בינואר 2014 (ראו עמ’ 5 שורות 29 לאותו פרוטוקול).

ביחס לאותן הפחדות ואיומים נחקרה התובעת. לטענתה הנתבע איים עליה במעקבים באמצעות מכשיר ג’י פי אס שהותקן ברכבה. ביחס לאותו מכשיר נשאלה האם אין זה מקובל שכאשר קיים חשש שאישה בוגדת בבעלה יותקן מכשיר מעין זה ותשובתה: “ג’י פי אס הוא לא הסיבה בפני עצמה “(עמ’ 3 שורות 22 ואילך) היא מוסיפה שזו איננה הסיבה היחידה והוסיפה: “הוא איים לגרום לפיטוריי, טען, שחוקר צילם אותי בכל מיני סיטואציות אינטימיות עם החבר ,שהוא יצגי את זה למנהלים שלי, הוא הציג לי רשימה של המיילים שלהם, הוא פנה למנהלת שלי, הוא אמר לי שקבע פגישה עם מנכ”ל החברה שהוא פנה לכתב של ישראל היום ויפרסם כתבה על שערוריית מין בחברת ביטוח שהכתב הזה רודף אחריו ומצפה שהוא כבר ייתן לו את הסיפור …הוא צוטט לי לשיחות שאני קיימתי במשרד עם אנשים פנים אל פנים ובטון מאיים אמר לי אני יודע עם מי דיברת, אני יודע מה דיברת אני יודע איפה את נמצאת בכל רגע .” לשאלה האם יש לה הוכחות לכל מה שהעידה השיבה “אין לי הוכחות, הוא טרח להסתיר אותן” (עמ’ 3 מול שורות 22 ואילך) התובעת ממשיכה וטוענת שהנתבע איים שיהרוג את בן זוגה ויפנה לאשתו. כשהתבקשה להוכיח טענות אלו מסרה שאין בידה אלא אך  צילום של הג’פס שהורד מרכבה וכן תכתובות מאיימות שצרפה לחומר הראיות. בחנתי את אותן “תכתובות מאיימות” שצרפה כנספחים 4-6 לתצהירה כהוכחה  לאיומי הנתבע .מדובר  במסרונים שכתב הנתבע לתובעת בחודש פברואר 2013  כשהוא שואל אותה באיזו יחידה אשתו של  אותו גבר אתו קיימה קשרים משרתת, הוא שואל אותה מה שמה של אשתו כשהיא משיבה לו שהיא איננה יודעת הוא כותב “לא נורא הסתדרתי לבד”. הוא מוסיף וכותב שאותו גבר אחר מסתובב כעת עם חברה חדשה. הוא מספר לה שאשתו ובתו נמצאות ברשימה בטלפון הנייד שלו (בווטס אפ) בנוסף הוא מספר לה שהוא נוסע לשלם לחוקר הכוונה לחוקר הפרטי ששכר את שירותיו כפי שטען בפניה. אלו כל ההוכחות שהוצגו.

אינני רואה בסוג כאלה של הודעות של בעל נבגד איומים מהסוג שהתובעת מצביעה עליהם. חומר הראיות הנוסף שצרפה הוא מאוגוסט 2013 כלומר שלושה חודשים אחרי אישור ההסכם.

1. אין ספק שלאור המצגים שהציג הנתבע לתובעת היא רצתה להימנע מלהמשיך לנהל את  התביעה בבית הדין הרבני ולכן הייתה מעוניינת להתדיין בבית משפט זה. מכל מה שהוצג לעיל ביחס למשא ומתן הממושך לכריתת ההסכם אני קובעת שהתובעת לא הרימה את הנטל הנדרש כדי להוכיח קיומה של עילת העושק . ביחס להסכם לא מצאתי שמדובר בהסכם מקפח במידה כזו שיש בו  כדי להקים עילת העושק. הנתבע שביקש משמורת על ילדיו נתן הסכמתו שהמשמורת תהייה אצל התובעת. המזונות נקבעו על סך של 1800 ₪ לכל ילד בתוספת מחצית הוצאות חינוך לרבות הוצאות עבור צהרון חוג וקייטנה ומחצית הוצאות רפואיות חריגות. באשר לדמי המזונות מצאתי בין הודעות הדואר שהעבירו ביניהם הצדדים הודעה שנכתבה על ידי התובעת לנתבע .ההודעה נכתבה ביום 11.2.2013 ושם כתבה התובעת בזו הלשון: “מזונות אם לא אכפת לך מעדיפה שיהיה 1600,1800 .2000″. היא מוסיפה שתמיד ניתן לשנות את המזונות ….נקבעו הסדרי ראייה נרחבים עם אפשרות ללינה בכל אותם ימים כשנקבע שהמזונות יפחתו ב -250 ₪ לילד  אם הילדים ילונו אצל אביהם 6 ימים מתוך שבועיים. לאם ניתנה אפשרות להמשיך להתגורר בדירת הצדדים במשך שנה כאשר לנתבע זכות ראשונים לרכוש את חלקה בשנתיים הראשונות ולאחר מכן הזכות עוברת איליו. בגין הכספים שהיו לנתבע טרם נישואין מצאתי התכתבות בין הצדדים בנושא זה המתייחסת לחישוב אותם כספים בהודעות דואר אלקטרוני מה-8.4.2013 וכן מה-2.5.2013, לאחר שהתובעת מנסחת את הסעיפים לאחר יעוץ עם עו”ד מטעמה בשם הילה. וכן מה-6.5.2013 באותה הודעת ישנה התייחסות למחיר הבית במועד ההסכם ולדמי שימוש ראויים הנהוגים באותו אזור לאחר אותן הודעות התובעת מבקשת שההסכם יאושר לאלתר. מכל המקובץ לעיל לא מצאתי שמדובר בהסכם עושק ומקפח.
2. בבואו של נעשק להראות כי הסכם בטל בשל עושק עליו להוכיח כי מצבו היה כבד משקל עד כדי כך שהסיט את שיקול דעתו סטייה של ממש מנתיבו הנכון (ראו ע”א 403/80,  סאסי נ’ קיקאון, פ”ד לו (1) 762, 767 (1981)). כאמור, זאת לא הצליחה האישה להוכיח .

ביטול ההסכם מחמת הטעייה וטעות

1. טוענת האישה שדין ההסכם להתבטל מאחר והבעל הסתיר ממנה מידע בדבר היקף הרכוש במלואו וכן הטעה אותה לגבי שוויה של הדירה המשותפת.
2. טענה של הטעיה מתבססת על ס’ 15 לחוק החוזים, אשר זו לשונו: “מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעוהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה, “הטעיה” – לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן”. מקובל לראות בעילת ההטעיה המבוססת על “קשר סיבתי כפול” בין הטעות להתקשרות בחוזה ובין ההטעיה לבין הטעות.
3. ההטעיה יכולה להיות בצורת מעשה (הצהרה טרום חוזית כוזבת המבוטאת בכתב או בעל פה) או בצורת מחדל (אי גילוי עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן). על מנת שתתקיים עילת ההטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים צריך שיתקיימו ארבעה יסודות: קיומו של חוזה, קיומה של טעות, קיומה של הטעיה מטעם צד לחוזה או אחר מטעמו וקשר סיבתי כפול- בין ההטעיה לטעות ובין הטעות להתקשרות בחוזה ע”א 10745/06 אזולאי נ’ המכללה האקדמאית אורט ע”ש סינגאלובסקי – פולק ת”א, (פסק הדין מיום  13.7.2003 ראו סעיף 12 לפסק הדין).
4. שאלת הטעות ו/או ההטעיה הינה שאלה שבעובדה ועל הטוען לה לבסס את התשתית העובדתית לכל אחד מתנאי הסעיפים. החובה להוכחת הטעות והקשר הסיבתי שבין ההטעיה לבין ההתקשרות בהסכם מוטלת, אפוא, על שכמה של האישה בתביעה זו.
5. בעניינו לא שוכנעתי כי האישה הוטעתה ביחס לכספים  שלא הוזכרו בהסכם ובפרט ביחס לכספים שהושקעו ע”י הבעל במניות בחברה בפנמה. שכן בנספח המצורף להסכם, מצאו הצדדים לנכון להסדיר עניין הזכויות הפנסיוניות ולקבוע שכל צד יישאר הבעלים הבלעדי של כל הזכויות הסוציאליות לרבות קופ”ג וקרנות השתלמות שנצברו עבורו לפני מועד הנישואין לרבות רווחים וריביות שנצברה בגינם. מכאן שגילו דעתם כי זכויות סוציאליות שרכשו לפני נישואיהם יישארו של הצד שרכשם. ברם, לא פורטה ההשקעה בפנמה שבמועד פירעונה קיבל הבעל סך של 200 אלף ש”ח  (בהתאם לעדותו בעמ’ 12 שורה 10 לפרוטוקול הדיון מיום 3.9.15 על צירוף המסמכים בהודעת דואר אלקטרוני ראה עמ’ 4 מול שורה 6 ואילך וכן נספח א לתצהירו ). הצדדים אכן לא עיגנו אותה בהסכם אך האישה מאשרת  שידעה על השקעה זו, והוסיפה שדודה הוא שניהל תיק השקעות זה (ראו עמ’ 12 שורות 5-13 לפרוטוקול הדיון מיום 30.6.15) הוסיפה התובעת בעדותה שלא זכרה השקעה זו  (ראו עמ’ 12 שורה 13 לפרוטוקול הדיון מיום 30.6.15) טענה זו אינני יכולה להתקבל שכן  משידעה האישה אודות כספים אלו ובחרה שלא להכניסם להסכם מסיבה זו או אחרת היא איננה יכולה לטעון כעת כי  הוטעתה אם שקלה שלא להכניס אותם להסכם או מצאה שטעתה בכך שלא הכניסה אותם להסכם הרי שאין כאן הטעיה אלא לכל היותר “טעות בכדאיות העסקה” כאמור האישה בדקה שקלה ותרה במהלך 4 חודשים ,התייעצה העבירה מסמכים .יכולה הייתה לערוך בדיקות וברורים נוספים אם רצתה בכך ולכן היא איננה יכולה לומר שהוטעתה (ראה גם עדותה בעמ’ 12 מול שורות 14 ואילך).
6. התובעת  לא הכחישה כי לבעל היו כספים מלפני החתונה (ראו עמ’ 13 סעיפים 25-26 לאותו פרוטוקול) ומתדפיס החשבון מיום 18.8.1999 שצירף הבעל לכתב טענותיו ניכר כי ערב הנישואין בחשבון הבעל היה פיקדון בסך 395,959 ₪.
7. לגבי הסכום בסך 275 אלף ש”ח שהועברו לאביו של המבקש, כספים שלטענת הנתבע הופקדו בחשבונם ושייכים לאביו, ממה שהובא לפניי אין ספק שהתובעת  ידעה שאלו כספים ששייכים לאבין והסכימה להעברת הכסף (עמ’ 8 מול שורות 16 ואילך) אלא שלטענה פנה אליה נציג הבנק שאל אותה מה סיבת העברה והיא ענתה לו הלוואה  וכך נרשם על דף העברה. הנתבע  טוען בחקירתו ש: “נשלחו 2 פקסים ממני ומ__ כדי לבצע העברה בנקאית. ..הבנק לא מבצע פעולות, במיוחד כשיודע שבני הזוג נמצאים בגירושין..” (עמ’ 8 שורות 1-10 לפרוטוקול הדיון מיום 3.9.15) וממשיך שהבנק מחויב לכתוב סיבה להעברה וזאת על פי חוק הלבנת הון הם כתבו הלוואה אך למעשה זהו החזר חוב לאביו. הוא מפנה להודעת דואר ששלח לתובעת במקביל:”החזר חוב לדדה” (הכינוי שכונה אביו) ראה עמ’ 8-10).
8.   מהאמור לעיל עולה, כי האישה ידעה על העברת סכומי כסף אלו לאבי הנתבע העברה שבוצעה  עוד בחודש דצמבר 2012, עם תחילת המשא ומתן לכריתת ההסכם,  למרות זאת לא מצאה  לאזכר זאת בהסכם שהתגבש ביניהם, הדבר מעורר פליאה. היא גם לא הצליחה להוכיח שמדובר בהלוואה כשהנטל להוכחת הלוואה  מוטל על כתפיה. יתרה מכך בלתי סביר להניח שבמועד שהשניים מחלקים ביניהם את הכספים וכורתים הסכם היא נותנת הסכמתה להעניק הלוואה לאביו של הנתבע ?! מכאן שאני דוחה את טענותיה ביחס לסכום שהועבר לאביו של הנתבע.
9. באשר לדירתם המשותפת של הצדדים.  מקבלת אני את עמדת הבעל שהאישה הציעה כי זכות הראשונים תינתן לו לרכישת חלקה בדירה וזאת אני למדה  מההתכתבויות שביניהם מה גם שהוענקה לה זכות להתגורר בדירה למשך שנה. לא מצאתי שמדובר בסעיף מקפח.
10. באשר לשווי הדירה, לאור סעיף 29(א) להסכם, לפיו בהעדר הסכמת הצדדים על מחיר הדירה יפנו לשמאי, הרי שגם בכך לא קופחה. מצאתי שבמועד עריכת ההסכם דובר על הסכום שנקבע בהסכם כמחיר המשקף את שווי הדירה. בכל מקרה התובעת יכולה הייתה להסתמך על שמאים מטעמה אם סברה שהסכום איננו ראוי. מכל מקום אין מדובר בהטעיה. כיום כשיהיה עליה לקיים את ההסכם תוכל בהתאם לסעיף 29 (א) לפנות לשמאי לקבל חוות דעת.
11. לאור כל האמור, הנני דוחה את התביעה לביטול הסכם ומקבלת את התביעה לאכיפת הסכם.
12. לאור תוצאות פסק הדין תשלם התובעת הוצאות משפט בסך 35,000 ₪ כל פיגור בתשלום החל ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין.

ניתן היום,  כ”ד תשרי תשע”ו, 07 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.