EDNA LOGO 1

סיגינט ופגסוס 2: שת”פ עם השב”כ בריגול, צו יו”ש, צו איכון חי, צווי נתוני תקשורת והשחרת משבצות בתעודות חיסיון

מורן מזרחי מרגלת מדופלמת מטעם משטרת ישראל סיגינט

כתבת המשך שפרסם אבי וייס, “הסרת ההשחרות בצווי האזנת הסתר של המשטרה – מה נחשף בצווים?, פורסם 13/4/2023

בציבור ובקרב חברי הכנסת השתרשה אמונה מוטעית שהעיקר בתחום האזנות הסתר מצוי ב”חוק האזנת סתר“, אבל שי למשטרה הרבה שיטות ריגול אחרות.  היקף השימוש בחוק האזנת סתר דווקא צומצם בשנה שעברה (2022) וממילא השימוש בו די מצומצם (2,733 צווים ב-2022).  בשנת 2022 הוצאו כ-70,000  צווי האזנת סתר לפי “חוק נתוני תקשורת”, רובם ללא בסיס חוקי מוסדר, או בכלל, כאשר הנתון האחרון המאומת הוא מ-2020: 57,312 צווים (צווים שהוצאו גם על בסיס סעיף 3 וגם על בסיס סעיף 4 בחוק זה).

זו צמיחה מחרידה וכמעט אקספוננציאלית, מאז שהחוק הזה החל להיות מופעל ב-2009.

מה זה “היתר לקבלת נתוני תקשורת במקרים דחופים” (“איכון חי”)

קצין משטרה יכול לרגל אחרי אזרחים בקלות.  בשביל זה המציאו צווים שנקראים בחוק סעיף 4 בשם “היתר לקבלת נתוני תקשורת במקרים דחופים“.  זה מאפשר לקצין מוסמך לקבל נתוני תקשורת מספק תקשורת בלי צו של שופט, לתקופה של עד 24 שעות.

בשנת 2009 הוצאו 2,031 היתרים כאלו, בשנת 2010 הוצאו 3,039 היתרים, בשנת 2012 3,481 היתרים ובשנת 2020 זה זינק ל-16,644 היתרים.   ב-2022 המספר עומד על כ-20 אלף היתרים.

מה קציני המשטרה מבקשים במקרים דחופים בהיתרים הללו שהם חותמים (בלי חתימת שופט)? בד”כ “נתוני מיקום”, מה שמוכנה בלשון מקצועית “איכון חי“.

הבעיה: כל אלפי ההיתרים הללו לא נרשמים בשום מקום מחוץ למאגרי המידע של המשטרה ולא מדווחים ע”י המשטרה והפרקליטות לבית המשפט ולהגנה.  הסנגורים לא מקבלים את חומרי החקירה והחשודים (לרבות העדים) כלל לא יודעים שהוצאו כנגדם היתרים של האזנת סתר, לפי סעיף 4 לחוק נתוני תקשורת.

יתרה מכך, עורכי הדין של הנאשמים כלל לא יודעים שצריך “לבקש” מהפרקליטות ומבית המשפט לחשוף את ההיתרים הללו, מפני שהם מוחבאים ומוסתרים היטב.  מדובר בכמויות מפלצתיות של היתרים סודיים, שמספר צווי האזנות הסתר על פי “חוק האזנות סתר”, מתגמד ליד המספר המבהיל הזה.

מנגנוני הפיקוח על צווים והיתרים כאלו הם בלתי שקופים ונסתרים מהעין. שום פיקוח פרלמנטרי לא קיים בתחום הזה. שום דיווחים לציבור או לכנסת. חסמב”ה (חבורת סוד מוחלט בהחלט).

איך המשטר משתמשת בכלים של השב”כ באמצעות “צו מיו”ש”

לשב”כ יש היתר להוציא צווי איכון על אזרחי ישראל שחיים ביהודה וששומרון מטעמים בטחוניים.  אם המשטרה רוצה להשתמש ביכולות ובכלים של השב”כ, פשוט כותבים פיקטיבית שהחשוד גר ביו”ש או שהעבירה התרחשה ביו”ש…..

זו דוגמה אחת מני רבות, לצו בלתי חוקי כזה (צו לפי חוק נתוני תקשורת באישור שופט) על סצך עבירה מומצאת פיקטיבית.  מבקשים משופט לחתום על “צו מיו”ש” – יהודה ושומרון.  זה צו שלא חל על תושבי ישראל שבקו הירוק.  זה חל רק על תושבי יו”ש – כלומר מתנחלים.  הסעיף המומצא הזה נכנס לצווים רק בגלל שאפשר לעשות שימוש בצווים הללו בשיתוף פעולה עם השב”כ. שכן השב”כ משתמש בצווים הללו בפעילותו המודיעינית ביו”ש. כל הצווים עם הסעיף של “צו יו”ש” הם לא חוקיים אם “החשוד” לא גר ביו”ש.

מתבצע בעקבות הצו הזה איסוף מידע סיטוני ומקיף.  כשמוגש כתב אישום מוציאים תעודת חיסיון ומסמנים את המידע שנאסף כנתון מושחר תחת האות א’.  

המדובר באיסוף מידע מקיף על אזרחים שלא מוכרים בכלל למשטרה, והמשטרה מכירה אותם רק על פי מספר IP שלהם, מספר IP, שהושג גם כן באופן לא חוקי.

מידע הנאסף בצו שכזה, שנחתם בזריזות ובלי כל בדיקה ממשית ע”י כל שופט שלום הוא מידע מקיף על האזרח.  המידע כולל גם את “אמצעי התשלום” של האזרח לספק התקשורת, ובשלב הבא ממשיכים ביחידת הסיגינט-סייבר המשטרתית ומוציאים “צו להמצאת מסמכים” לבנק.

ראו דוגמה לבקשה לצו לספקית אינטרנט לקבל כתובת IP.  המבקשות מטעם ייחדת הסיגנט הן ליאור חן ומורן מזרחי.  לפי הספיור החשד הוא שימוש בסמים.  השופט שחתם הוא איתן כהן מירושלים.

דוגמא לבקשה למתן צו לנתוני תקשורת 540-02-18 ק-85, חתום עי השופט איתן כהן מבקשים ליאור חן ומזרחי מורן

מורן מזרחי מומחית ריגול דיגיטלי על אזרחי ישראל
מורן מזרחי מומחית ריגול דיגיטלי על אזרחי ישראל

מורן מזרחי מרגלת מדופלמת מטעם משטרת ישראל סיגינט
מורן מזרחי מרגלת מדופלמת מטעם משטרת ישראל סיגינט

בשושו:  כלים משלימים לחוק האזנת סתר

סביב “חוק נתוני תקשורת” יש סט כלים משלימי, של שאיבת מידע אדיר בהיקפו ובסתר על תושבי ישראל.

1. “שאיבת מידע אישי מעננים בינלאומיים” בצווים מוכנים הכתובים באנגלית לפי סעיף שאין לו שום קשר לעננים – סעיף 43 לפסד”פ – “הזמנה להציג חפץ”, בדגש על העננים של: אפל, גוגל, פייסבוק\מטא.  המשטרה טוענת שאפל וגוגל מחזיקות חפצים, כלומר שהמידע הדיגיטלי הוא חפצים….

בשנים 2013 עד 2021 הוצאו בישראל 22,492 צווים כאלה, שמומשו לקבלת כלל המידע, שנצבר בעננים הבינלאומיים הללו השוכנים בארה”ב, על תושבי ישראל.

2.    “צו לחדירה נמשכת” – עוד סעיף שלא קשור אבל משתמשים בו בעורמה על פי סעיפים 23א ו-32 לפסד”פ. ידוע על 24,000 צווים כאלה ב-2019, סביר להניח שב-2022 זה עומד סביב ה-30 אלף צווי “חדירה נמשכת”.

כאן משיגים מידע על כל מי שמחובר למחשב או לסמארטפון של אזרח שהפך לחשוד, גם כשהמכשירים תפוסים בידי המשטרה. בשיטה זו המשטרה מחברת את המכשיר התפוס על ידה לאינטרנט וממשיכה בקשר רציף ומלא עם כל מי שמחובר בקשרים עם בעל המכשיר התפוס, כשהמתחבר התמים לא יודע שהוא מתכתב, עומד בקשר ומעביר מידע למכשיר המופעל ע”י המשטרה ולא ע”י בעליו.

3.   “איסוף נתונים כלכליים” מחשבונות הבנק של האזרחים ומכל ארגון או עסק, שיש להם אתו איזה קשר פיננסי-כלכלי. זה נעשה גם כן על פי סעיף 43 לפסד”פ – “צו להמצאת מסמכים”. לא ידוע כמה צווים כאלה מוצאים ע”י המשטרה בשנה.  יש המעריכים שזה עומד על כ-20,000-30,000 צווים בשנת 2022.

כל הכלים הללו – מאפשרים להוציא צווים בקלות יתרה אצל כל שופט שלום עם האשמות וחשדות מצוצים מהאצבע, כשכל צו מאפשר לחדור למחשבים \ סמארטפונים אחרים ולכל המידע שנצבר ונאגר מהם בעננים הבינלאומיים, מידע של אנשים תמימים ללא הגבלה, אנשים, שאינם חשודים בכלום ולא הוגש ולא יוגש נגדם שום כתב אישום ורובם כלל לא ייחקרו, גם לא יקראו למסירת עדות. הציבור כלל אינו ער לכך, שהמידע עליו נצבר בסתר, מזה שנים. 

המשטרה משלמת לספקי אינטרנט 12,000,000 ש”ח ושומרת נתוני IP במאגר

כל המידע נאגר במאגר מידע מפלצתי שנולד עקב מימוש “חוק נתוני תקשורת“.  המאגר המכונה בקרב אנשי המקצוע: מאגר “מחקרי תקשורת”).   בדיוק כמו מאגר המידע של השב”כ (המכונה “הכלי“) המוזכר ב”חוק השב”כ“, כך גם משטרת ישראל קיבלה היתר (לפי סעיף 7 בחוק ובתקנות), להקים מאגר כזה והיא דיווחה לכנסת על הקמתו (בשנים, שדיווחים כאלו הוגשו לכנסת), כדלהלן:

שלב שנת תחילת הקמת המאגר – 2009:

2009 הקמת מאגר המידע

שלב סיום הקמת המאגר – 2012:

2012 סיום בניית המאגר

בניגוד ל”כלי” של השב”כ, שאינו נגיש לרשויות אכיפה אחרות (למערכת המודיעין המשטרתית – רק במקרים נדירים ויוצאי דופן), המאגר המקביל המשטרתי נגיש גם לשב”כ וגם לגופים הבאים (על פי סעיף 8 לחוק ועל פי התקנות): מצ”ח (משטרה צבאית חוקרת), מח”ש,רשות ניירות ערך, רשות התחרות, ורשות המסים.

מהן ההשחרות ב”צווי מחקרי תקשורת”?

ראו כאן שני צווים אחד בענין בבר אפללו והשני בענין נתן אשל.

צווי נתוני תקשורת שהוציאו זונות הסיגינט מירי רז קוצ'וק מיכל עילם וליאת שניידר

בבר אפללו תושב חדרה כתבו עליו חשדות פיקטיביים ביהודה ושומרון

ב-2016 הוציא הערכה ביאחה על אברהם (בבר) אפללו, הנאשם השני ב”פרשת חדרה” צו לקבלת נתוני תקשורת.  כתבו שהוא חשוד במרמה והפרת אימונים וגם בעבירת שוחד לפי צו בדבר הוראות ביטחון – נוסח משולב – יו”ש 2009.
ראו הצו נגד אברהם (בבר) אפללו מ- 21.9.16. את הצו על בבר אפללו ביקשו השוטרות מיכל עילם ומירי רז קוצ’וק.  כפי שניתן לראות, יש בצו הזה (הצו המלא – כאן) גם עבירה מומצאת של “צו יו”ש” לתושב חדרה (…), וגם השחרה של “נתון א'”.
:
הצו נגד אפללו

השוטרות מיכל עילם וליאת שניידר הזמינו שירותי ריגול על נתן אשל (חבר של ביבי)

וב-2017 הזמינו הנ”ל שירותי סיגינט על נתן אשל.  בסוף לא הוגש נגדו שום כתב אישום בשום נושא. ראו הצו נגד נתן אשל מ- 8.2.17.את הצו הזה הזמינו מהסיגינט השוטרות מיכל עילם וליאת שניידר. מקורות יודע דבר סיפרו שליאת שניידר התקדמה בזכות שירותי מציצות לבוס ביאחה.
ליאת שניידר זנזונת רוגלות ופגסוסים במשטרה
ליאת שניידר זנזונת רוגלות ופגסוסים במשטרה
נתן אשל היה מקורב של ביבי.  החוקרים של ביבי רצו לרגל עליו ע”י האזנות למקורבים לו וכל התלבשו על נתן אשל.  כדי לייצר עילה פיקטיבית להאזנת סתר על נתן אשל, השתמשו ב”ידיעות מודיעיניות” שהגיעו מהמכונה “עיתונאי” בן כספית.
 ב 2016 התקבלה החלטה להפסיק להשתמש בבן כספית כ”מקור מודיעיני” אבל ראשי אח”מ ולהב 433 תנ”צ כורש ברנור וסנ”צ שמואל שרביט החליטו לצפצף על ההחלטה ולהמשיך לקבל שמועות מבן כספית במשך שנתיים נוספות ולהשתמש בשמועות שמסר כדי להוציא צווי האזנות למקורבים של ביבי.
בן כספית סיפר לשוטרים שמועה שנתן אשל הוא איש הקשר בין ביבי ושלדון אדלסון, ושהוא ושעיה סגל הם אלה שהתקשרו לישראל היום ונתנו הוראות איזה פרסומים מפרגנים לביבי צריך להפיץ.
בן כספית שטינקר של המשטרה שהחירטוטים שלו שימשו עילה להאזנות סתר
בן כספית שטינקר של המשטרה שהחירטוטים שלו שימשו עילה להאזנות סתר
עוד סיפר בן כספית לשוטרים שנתן אשל קיבל משלדון אדלסון “מענקים” בדולרים למימון ההוצאות השוטפות של משפחת נתניהו.  כמו כן בן כספית סיפר שעמוס רגב עורך ישראל היום היה מקבל שיחות ממישהו אנונימי שהיה נותן לו הוראות איזה כתבות ביבי רוצה שיפרגנו לו.  הטענה היתה שצריך נתוני תקשורת כדי לגלות מי אמר לעמוס רגב מה ביבי רוצה שיפרסמו בישראל היום.
התירוצים שהמציאו במשטרה כדי לשים עמדת האזנה לנתן אשל מהמידע של בן כספית
התירוצים שהמציאו במשטרה כדי לשים עמדת האזנה לנתן אשל מהמידע של בן כספית – נכתב ע”י השוטרת מיכל עילם
כורש ברנור פרסי ממשפחת חומייני שהיה להוט לדפוק את ביבי
כורש ברנור פרסי ממשפחת חומייני שהיה להוט לדפוק את ביבי
בהתחלה הוציאו “צו נתוני תקשורת” כדי לראות עם מי נתן אשל מדבר (למשל אם הוא מדבר עם בני משפחת נתניהו. ברור שחיפשו את ביבי ולא את אשל.  ב”מחקרי תקשורת” כנראה מיד גילו מהר, שאכן נתן אשל מדבר עם נתניהו והמעגל סביבו (אישה, ילדים, עוזרים וכיו”ב), ולכן החליטו לעבור ל”צו האזנת סתר”, שמאפשר הרבה יותר יכולות, במערכת ורינט, מה שכולל שמיעת השיחות וקריאת המסרונים.
צו נתן אשלכפי שניתן לראות, גם בצו הזה של נתן אשל יש את אותן תופעות: “צו יו”ש” מומצא (הוא תושב תל-אביב) והשחרה של המידע המבוקש שסומן בתעודת החיסיון כ-א’.

תופעה זו הופיעה גם ב”תיקי האלפים”:  “תעודות חיסיון” המסתירות את נתון א’ (ולעיתים גם את נתון ב’) בצווי האזנות הסתר לפי “חוק מחקרי תקשורת”, כמופיע בדוגמה הבאה, שלקוחה מאחד מאלפי תעודות החיסיון, שהוצאו בשנים האחרונות (כ-50 אלף תעודות חיסיון הוצאו בשנים 2017 עד 2022):

תעודת חיסיון
השיטה של השחרת פרטים מ”צווי מחקרי תקשורת” החלה כבר ב-2013 ואולי אף קודם לכן, כמודגם כאן בצילום מחיסיון מתיק פלילי ישן:
חיסיון מ-2013
יש צווים, שיש בהם השחרה גם של א’ וגם של ב’ (ובהתאם גם מופיע בתעודת החיסיון הנלווית להשחרה), כמודגם בתצלום הבא:
צו עם א וגם ב

מה זה הריבוע המושחר המסומן כ-א’ ומופיע בתעודות החיסיון במשפט החוזר על עצמו כמעט בכל התעודות: “מהותו של נתון תקשורת המסומן א’…”?

התשובה:  נתוני גלישה”.  המשטרה והפרקליטות פספסו את ההשחרה באחד הצווים (בצו הנמצא כאן במלואו עם טשטוש פרטים מזהים):
נתוני גלישהכלומר: הצו הוא קודם לכל להוצאת “נתוני הגלישה” של האזרח. כל נתוני הגלישה, אחורה וקדימה. בלי הגבלות.

לא צריך פגסוס. לא צריך להתאמץ יותר מדי, המשטרה מקבלת זאת היישר מהמתגים והנתבים של הספקים (דרך החיבור של השב”כ, שקיים לנתבים ולמתגים הללו, אצל כל ספקי התקשורת).

אבי וייס לא היה הראשון שגילה\חשף, שהנתון המושחר בצווים הללו זה “נתוני גלישה” (מה שלא אפשרי על פי חוק נתוני תקשורת ולכן זה מושחר, ולכן הצו הזה הוא בלתי חוקי וכל התוצרים המופקים בעקבותיו – אמורים להיות לא קבילים).

הקדים אותו החוקר עמיר כהנא, שהיה הראשון שהבין ש-א’ זה “נתוני גלישה” (או “מטאדאטה”). ראו מאמר כאן וכאן,

על חשיבות נתוני הגלישה \ מטאדאטה לכל גוף מודיעיני אפשר להביא ציטטה חשובה ממאמרו המצוין והחשוב של עמיר כהנא:
מטאדאטהנתוני הגלישה (“מטאדאטה”) נמצאים תחת רגולציה מחמירה בכל העולם המערבי (בגלל ההגנה על הפרטיות ומעוד סיבות חשובות), וב-EU יש רגולציה ספציפית מחמירה ביותר בתחום הזה.

רגולציה זו היא חלק בלתי נפרד מרגולציית ה-EU להגנה על מידע, רגולציה המכונה בשם GDPR. בישראל – הפקרות מוחלטת.

הרשות להגנת הפרטיות” במשרד המשפטים הייתה אמורה להחיל את כללי ה-GDPR בישראל ולהגן על פרטיות תושבי ישראל, אבל זה לא קרה (די ברור למה). גם “המועצה להגנת הפרטיות” הפועלת במסגרת משרד המשפטים לא תורמת את חלקה וקולה בצורה ברורה ונחרצת, להגן על הפרטיות של תושבי ישראל.

דווקא “הסנגוריה הציבורית” במשרד המשפטים מפעם לפעם מצייצת בסוגיות של שימוש לא חוקי בהאזנות סתר ובצווים לא חוקיים אחרים ע”י המשטרה, אבל כל גורמי אכיפת החוק והשופטים בישראל שמים זין על הסנגוריה.

משרד המשפטים שותף למעללי צמרת החונטה וה”קליקות” והוא מספק גיבוי וחיפוי מוחלט לשב”כ ומדינת ישראל, כולל המצאת חוקים יש מאין וכולל תקנות סודיות המומצאות במוחם הקודח של כל מיני יועמ”שים.

יודגש, שהשב”כ משתמש בצווים שהוא מוציא לפי סעיף 11 בחוק השב”כ, כדי לקבל “נתוני גלישה” (“מטאדאטה”) על כל הגולשים, שהוא מתעניין בהם בישראל ובשטחי יו”ש. זה מפורט בנספח ב’ כאן למטה. הנתונים הללו נאגרים מזה שנים רבות, על כל תושבי ישראל.

כלומר: המשטרה (והשב”כ במקביל) יודעים הכל על כל אזרח, כולל נטיות פוליטיות וכל נטייה אחרת, לפי נתוני הגלישה והשימוש ברשתות חברתיות והקשרים החברתיים והמשפחתיים תוך כדי גלישה עם אחרים ועל פי כל הנתונים, שאספו על האזרח מכל הכיוונים.

מה זה הריבוע המוסתר והמושחר כ-ב’ (ומופיע בתעודת החיסיון המוצאת במקביל לצו כזה והמסומנת כ-ב’)?

המשטרה והפרקליטות פספסו את ההשחרה באחד הצווים ב”פרשת הטלגראס” (בצו הנמצא כאן במלואו).  את הבקשה הגישו השוטרים הדר אייכלר, אריה מולכו ואורן דוד.
צו עם בהסברים:
צס”מ זה צוות סיגינט מחוזי (או משולב), שזו השלוחה של מטה הסיגינט-סייבר המשטרתי שבהר החוצבים בירושלים.

איכון חי” הוא אופציה נדירה הקיימת בחוק, לפי סעיף 4 בחוק, במקרים מאוד דחופים, כאמור לעיל בתחילת הכתבה, שבהם מוציא קצין משטרה מוסמך צו זמני (ל-24 שעות), בעיקר למטרות הצלת חיים, למקרים ממש דחופים, שאין למשטרה זמן להגיע לשופט תורן ולבקש צו באופן רגיל, ככתוב בחוק.

המשמעות המעשית של “איכון חי” היא: איתור מדויק של מיקומו של האדם בכל רגע נתון, על פני היממה, לפי האנטנה שאליה הוא מחובר באותו רגע (זה בלתי תלוי אם הוא מקיים שיחות אם לאו, או שולח מסרונים אם לאו. המכשיר הסלולרי מתחבר באופן רציף לאנטנה הקרובה, כל זמן שהוא דולק, והרישום הזה של החיבור לאנטנה ועוצמת החיבור – קיים ונשמר במתגי ונתבי החברה הסלולרית).

מי נהנה \ משתמש במשטרה בנתוני “איכון חי”?

המון יחידות משטרה שתלויות בפעילותן במידע מדויק על האובייקט שהן אמורות לעקב אחריו, לעצור אותו, לחקור אותו או להגיע אליו, ובראשן יחידות העיקוב (יחידות ה”סמויה”. מכונות בתוך המשטרה בשם “עמ”מ”), וגם יחידות משטרה ואף מג”ב ויחידות חקירה בגופים מורשים אחרים. פשוט המון יחידות אחרות שניזונות על פי צרכיהן, בנתונים הללו, כמפורט לפרטי פרטים בסעיף ח’ כאן.
המדובר בפוטנציאל שימוש של אלפי אנשי משטרה, רובם או כמעט כולם סמויים מעין הציבור. בעלי התפקידים בגופים וביחידות הללו, יכולים לעשות שימוש ועושים שימוש בזמן אמת, שימוש מאוד חשוב ולעיתים אף קריטי, בנתוני “איכון חי”. זה מידע ממש חשוב וחיוני לעבודת המשטרה בתחומים רבים ומגוונים, הגם שהמידע הזה מושג בצו בלתי חוקי. 
שירן חנניה מרגל סיגינט על אזרחים ומרגישה ג'יימס בונד
שירן חנניה מרגל סיגינט על אזרחים ומרגישה ג’יימס בונד

אולם, כאן (בדוגמה המובאת לעיל, וכך זה בכל הצווים שיש בהם השחרה של נתון המסומן כ-ב’), זה לא צו \ היתר זמני, אלא צו רגיל, שנחתם ע”י שופט ואין בו שם בהילות לאיתור מיקומו של אדם לצרכי הצלת חיים, או לכל צורך אחר. זה צו שיכול להשתרע על פני תקופת זמן של חודשים ואף שנים.

למה המשטרה צריכה “איכון חי” בצו רגיל, שהוא בקשה של מידע, בקשה שעל פניה נראית בלתי חוקית (ועוד מושחרת ומוסתרת בתעודת חיסיון), בצו האזנת סתר רגיל, לפי “חוק נתוני תקשורת”, בקשת מידע, שאינו למטרת הצלת חיים מידית??

העניין הזה נהיה יותר ברור אם לוקחים בחשבון, שעל פי סעיף 11 לחוק השב”כ ולכללי ההפעלה של הכלים הללו של השב”כ, “איכון חי” הוא כלי ראשון במעלה של השב”כ, כדי לאתר מחבלים ואת כל אנשים הקשר והסייענים שלהם בזמן אמת.

ההסבר למה זה בצו בחתימת שופט הוא די פשוט: ככה במשטרה אוגרים מידע ובכמויות ללא הגבלה, על פני תקופות זמן ארוכות, על מיקומם של אנשים, בדיוק כמו שקיים ומופעל מזה שנים, ב”כלי” של השב”כ.

ומה זה צו איכון הפוך?  

מה עושה המשטרה עם נתוני “איכון חי” שקיבלה ואגרה במאגר המידע המפלצתי שנולד בעקבות “חוק נתוני תקשורת”?

המשטרה מוציאה עוד צו בלתי חוקי, שנקרא “איכון הפוך”. 
המשטרה מקבלת את נתוני כל מי שמחובר בזמן, שמוגדר בצו, לאנטנה סלולרית מסוימת – ההתחברות היא לסקטור אחד באנטנה, כי לאנטנה יש כמה משדרים – סקטורים המופנים לכיוונים שונים. בסה”כ לאנטנה\לסקטור אחד מחוברים עד 2,000 איש, בו זמנית).כמובן, שלמשטרה אין מידע על איש מהמחוברים לאנטנה\לסקטור הזה, למעט מידע על החשוד הראשון, שבגינו התקבלו נתוני “איכון חי“.

נניח לשם ההדגמה, שהמשטרה מעוניינת לדעת עם מי נפגשת אתמול בשעה 8 בערב במסעדה בת”א. לפי הסקטור של האנטנה אליו המכשיר שלך היה מחובר בשעה 8 בערב, מוצאים את כל האנטנות, שיש שם באזור המסעדה בכיוון הזה בו אתה נמצא בשעה 8 בערב, ומוציאים צו “איכון הפוך” לכל האנטנות באותו מקום בו אתה היית בשעה 8 ואחרי קבלת הנתונים מספקי הסלולר, מתחיל תהליך המיון של כל המחוברים, שאותרו באותו מקום, כדי לאתר עם מי בדיוק נפגשת מכלל המחוברים לאנטנות הללו. יודגש, שהמערכות הללו במשטרה כמובן ממוחשבות. כך, שתהליכי האיתור הם מאוד מהירים ויעילים.

כך, המשטרה מגלה כל מי שנמצא סביב אותו חשוד, מזהה בדיוק כל מי שנפגש עם אותו חשוד, כל מי שעבר ליד אותו חשוד, וכך הלאה.
בדיוק מה שנעשה בשב”כ, עם הסעיף הזה של “איכון חי“.

שטאזילנד” מבהיל במיטבו

Views: 171

4 Comments

  1. עדנה, יש מידע כלשהו איך הדבר הזה מתבצע? מידע גלישה אחורה אומר ששומרים את כל הנתוני גלישה שזה אמור להיות כמויות עצומות של מידע

    הערת מערכת:
    כנסי לויקיפדיה. “רַחְרְחַן (באנגלית: Sniffer) או רַחְרְחַן מָנוֹת (באנגלית: Packet Sniffer) הוא תוכנה או חומרה המאפשרת להאזין ולתעד תקשורת מחשבים העוברת בנקודה כלשהי ברשת”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מי מכיר את האישה הזאת?




This will close in 25 seconds