עו"ד אופיר צומן יועץ תקשורת פסיכי כתב לפרקליטים שאתי כרייף מרואיינת גרועה כי לא בכתה שהיא מסכנה וקורבנית ולא הישטנקרה על אפי נוה

ניתוח הראיון של השופטת אתי כרייף + 10 טיפים להופעה אפקטיבית בתקשורת

כולם מדברים על הראיון של השופטת אתי כרייף בתוכנית "עובדה" בחמישי האחרון.  לכולם יש דעה, אבל רוב התגובות שקראתי היו "מהבטן" ופספסו את העניין המרכזי.  הנה ניתוח שיטתי של הראיון + 10 טיפים על פרזנטציה אפקטיבית בתקשורת.  (למי שקרא את הניתוח בפייסבוק – הניתוח כאן הוא בגרסה מורחבת ומפורטת יותר).

1. אם אין לך מטרה שהיא גם מוצדקת וגם ברורה לעצם קיום הראיון – אל תקיים את הראיון בכלל

מטרה מוצדקת –

מהראיון עולה שאתי כרייף סירבה להתראיין תשע פעמים, ורק בפעם העשירית הסכימה.

למה בסוף הסכימה? במה הראיון משפר את מצבה? מה כולם יזכרו מהראיון איתה?

אם המטרה היתה קידום משרד עוה"ד הפרטי שלה – לא ברור מי ירצה להיות מיוצג בבית משפט על ידי עורכת דין שהשופטים, אם לנסח בעדינות, לא עפים עליה?!

בכל מקרה, מחיר החשיפה האישית היה גבוה הרבה יותר מדי מהתועלת בשיווק העצמי.

הראיון גרם לה ולמשפחתה יותר נזק מתועלת, ולכן לא היה כדאי לקיים אותו מלכתחילה.

מטרה ברורה –

את הנימוק לרצונה להתראיין היא הגדירה: "יש אמירה שחייבת להיאמר".

זה נימוק לא ברור. איזו אמירה חייבת להיאמר?

הקשב של הקהל הוא מקסימלי בתחילת הפרזנטציה.

אם יש לך אמירה ברורה שאת חייבת להגיד – תגידי את האמירה עצמה כבר בהתחלה, אל תתני לצופים להתאמץ לנחש מהי.

היה כאן פספוס משווע של הרגע הטוב ביותר להעביר בבהירות את המסר המרכזי.

2. שפת הגוף חייבת להתאים למסר המילולי. כך מוצג המסר בעוצמה מקסימלית.

במקרה ששפת הגוף סותרת את המסר המילולי – שפת הגוף מנצחת 

המסר המילולי הכללי של אתי כרייף היה "נעשה לי עוול" (מצד גופים גדולים וחזקים ממני:

משטרה, פרקליטות, גורמים פוליטיים, התקשורת, דעת הקהל…).

אדם שעושים לו עוול הוא אדם שנענש שלא בצדק, כלומר קורבן.

שפת הגוף של אתי כרייף היתה מאוד חזקה ואסרטיבית.

היא לא נראתה כמו "קורבן" ולא נראתה "חלשה". להיפך.

היא פספסה את אפקט "הכוח שבחולשה" ונפלה באפקט "החולשה שבכוח".

3. אם אתה רוצה לשכנע – אתה חייב שיהיו לך טיעונים הגיוניים ומנומקים לכל הטענות שטוענים כלפיך

טענה משמעותית נגד כרייף היתה שהיא לא מתאימה לשיפוט.

הטענה גובתה בראיה חזקה: דו"ח סיכום מבחני ההתאמה לשיפוט.

בדו"ח הרשמי ניתן לה ציון התאמה של 4-5 בתוספת חוו"ד מילולית על אי התאמתה.

טיעון הנגד שלה בראיון היה שהיא ואפי נווה חושבים שהיא מתאימה לשיפוט, וגם שיש מועמדים שקיבלו ציון 3 ולמרות זאת מונו לשופטים.

זו תשובה חלשה מאוד שלא מפריכה את הקביעה על אי התאמתה לשיפוט.

להיפך, התשובה רק מחזקת את הרושם על קומבינות במינוי שלה לשיפוט.

טענה משמעותית נוספת נגדה היתה שהיא ניצלה את קשריה עם אפי נווה, השר כחלון וגורמים בכירים נוספים כדי להתמנות לשופטת, למרות אי התאמתה.

טיעון הנגד שלה בראיון היה – נכון, כולם עושים את זה. גם שופטים.

התשובה מזכירה את הפרפראזה על "מושחתים נמאסתם": "מושחתים – נתפסתם!".

בשלב מסויים בראיון אמרה כרייף: "חטאת, מעדת, מעלת באמון שניתן לך – לא בסדר, לא מוסרי, לא בושה, לא צריך לתלות אותך על העץ הכי גבוה בגלל זה, לא צריך לסקול אותך באבנים. אנחנו לא באייתולות, לא צפון קוריאה, לא איראן".

כדי להבין את האבסורד במשפט הזה, בואו נחלק את הציטוט לארבעה חלקים –

א. "חטאת, מעדת, מעלת באמון שניתן לך" – זאת הטענה נגדה.

ב. "לא בסדר, לא מוסרי" – היא מסכימה עם הטענה נגדה שהיא מעלה באמון ושזה לא מוסרי.

ג. "לא בושה" – לדעתה שופטת שמועלת באמון באופן לא מוסרי זאת לא בושה.

ד. " לא צריך לתלות אותך על העץ הכי גבוה בגלל זה,  לא צריך לסקול אותך באבנים.

אנחנו לא באייתולות, לא צפון קוריאה, לא איראן" – מוסכם. אבל זה לא מה שעשו לה.

היא לא נתלתה על עץ, לא נסקלה באבנים, לא הועלתה על המוקד ועורה לא נפשט.

תכל'ס אפילו לא הוגש נגדה כתב אישום, וממילא היא גם לא הורשעה בשום עבירה.

רק אמרו לה לעזוב את השיפוט. זהו. דאצ איט. סה טו.

זה כמו אדם שפולש לשטח לא שלו, נהנה ממנו, ואז אומרים לו: "טוב תצא מהשטח".

היו שלוש סיבות רציונליות להפסקת עבודתה כשופטת:

א. מלכתחילה נקבע רשמית שהיא לא מתאימה להיות שופטת.

ב. כשופטת, היא מעלה באמון הציבור (היא בעצמה מודה בכך).

ג. היא שיבשה חקירה בכך שמחקה ראיות מהנייד בזמן שנחקרה במשטרה.

סביר להניח שבתור שופטת היא היתה מרשיעה נאשם שעשה את הנ"ל.

מסקנה – העונש שקיבלה היה בלתי מידתי בצורה קיצונית, אבל כלפי מטה.

בסוף הראיון, הטיעונים נגדה נשארו הרבה יותר חזקים מהטיעונים שלה להגנתה.

4. צריך לחזור על הטיעונים המרכזיים מספר פעמים לאורך הראיון,

כדי להיות בטוח שהצופים שמעו והטמיעו אותם

הטיעונים שחזרו שוב ושוב בראיון (ובפרומואים) היו יותר בתחום האישי-חברתי-מיני.

אלה טיעונים לא רלוונטיים למחלוקת המשפטית והציבורית המהותית והמרכזית.

פרומואים תקשורתיים תמיד ידגישו את הצהוב והרכילותי.

בראיון עצמו חייב המרואיין לתת להם קונטרה ע"י טפטוף המסר המהותי שוב ושוב.

5. חובה לעשות סימולציות באקסטרים

אילו היתה כרייף מגיעה אלי למנטורינג מקצועי לפני הראיון,

הייתי דבר ראשון מייעץ לה בחום לא להתראיין בכלל. עדיף לה שישכחו אותה.

אם היתה מתעקשת להתראיין, הייתי בונה איתה מסרים מתאימים, ואז עורך איתה שתי סדרות של סימולציות ללא רחמים וללא הנחות סלב: האחת – על הנאום עצמו, השניה – על תשובות טובות לשאלות קשות.

אין לי מושג מי יועץ התקשורת שהכין אותה לראיון. יש מצב שציון ההתאמה שלו למקצוע שלו דומה לציון ההתאמה של כרייף לשיפוט.

6. צריך להימנע בראיון מהתבטאויות ואמירות שהעורך עלול לחתוך אותן מחוץ להקשר, להשתמש בהן כפרומו, ולטחון אותן בפריים-טיים כל השבוע שלפני הראיון. "קשר מיני-חברי" למשל.

7. כדי לגרום לקהל להפסיק לחשוב שאתה נָבָל, אתה צריך להציג נָבָל אחר, גדול יותר

לקבל שוחד זה מעשה חמור יותר מלתת שוחד (ר' חוק העונשין ס' 290, 291).

המשמעות היא שגם אילו כרייף היתה מעניקה משהו למישהו תמורת מינוי למשרה, מי שקיבל ממנה את התגמול וכתוצאה מכך דאג למינוייה, ביצע עבירה חמורה יותר ממנה.

כרייף היתה יכולה לטעון את זה בראיון – שאפי נווה, השר כחלון וכל מי שקיבל אותה לשיפוט למרות הדו"ח הקובע אי התאמה – גרועים ממנה.

בראיון היא השמיעה טענה בכיוון הזה אבל רק בקטנה וכבדרך אגב.

זה היה צריך להיאמר בצורה מודגשת הרבה יותר, והרבה יותר פעמים.

8. להשתמש בקלפים חזקים רק אם הם רלוונטיים למשחק הנוכחי

השימוש בקלף המגדרי ובקלף של המקופח המזרחי מהפריפריה לא היה אפקטיבי.

למה? כי מול העיניים ראו הצופים אישה משפטנית, מצליחה, רהוטה, אסרטיבית, אמביציוזית, מקורבת לבעלי תפקידים בכירים כמו ראש לשכת עורכי הדין ושר בממשלה, שגרה בווילה גדולה ויפה במושב ונוהגת בקדילאק. הקיפוח ממנה והלאה.

היא משולה לשחקן פוקר ששולף פתאום קלף "שנה צבע" של טאקי.

במקרה הזה – "שנה צבע" תרתי משמע.

9. צרכנות חכמה של מסרים

הטיפ הזה הוא לא למרואיין אלא לקהל שצופה בראיון, ובכלל – לקהל שצורך מסרים.

צרכנות חכמה של מסרים כרוכה במאמץ מסויים להבחין בין עיקר לטפל.

צריך להתמקד בסוגיה עיקרית ולהתעלם ממסרים מסיחים שעלולים לערבב אותך.

הנשיא הארי טרומן אמר פעם: "אם אתה לא יכול לשכנע אותם, בלבל אותם"

(if you can't convience them, confuse them).

רואים את הערבוב זה הרבה בפרסומות.

סוגיית החירות המינית היא מוסכמת, ולכן יש לה אפס רלוונטיות בדיון על הפרשה.

לאישה מותר לשכב עם מי שהיא רוצה, כמה שהיא רוצה, ואיך שהיא רוצה.

היא לא צריכה לתת על כך דין וחשבון לציבור.

העובדה שהעולם הוא שוביניסטי היא גם ברורה וידועה.

כנ"ל העובדה שהיהודים סבלו במשך כל ההיסטוריה.

וגם שאי אפשר להרכיב דינוזאור על קורקינט חשמלי.

כל הטענות האלה הן נכונות אבל בעלות אפס רלוונטיות לדיון כאן.

זה שמישהו אומר דברים נכונים לא הופך אותו לצודק בדברים אחרים.

10. מבחן השורה התחתונה

השלימו מהר ובלי לחשוב את המשפט הבא:

"אתי כרייף היא מאוד מאוד ______________".

זאת כנראה התשובה הכי טובה לשאלה האם הראיון היה אפקטיבי או לא.

כדאי למרואיינים להשתמש בתרגיל הזה לפני שהם מסכימים להתראיין.

שיהיה המשך שבוע חמים ונעים 

שלכם,

אופיר

ספיישל לשבוע האישה הבינלאומי: ניתוח הראיון ה-מ-ע-ו-ל-ה של רותם סלע לדנה ויס בערוץ 12

הראיון של רותם סלע לדנה ויס בחדשות השבת בערוץ 12 היה בית ספר לפרזנטציה. מצד רותם, לא דנה.

יש לי תחושת בטן שרותם קיבלה את השאלות מראש והתכוננה עליהן היטב, אבל זה לא משנה. הביצוע היה נהדר.

לרגל שבוע האישה הבינלאומי (הארכתי מיום לשבוע), קבלו ניתוח של הראיון שמסביר למה כל כך אהבתי אותו.

1. כריזמה

הספרות המחקרית מציינת שישה פרמטרים לפרזנטציה כריזמטית:

שטף דיבור, הבעות פנים משתנות, קשר עין, אינטונציה משתנה, שפת גוף אנרגטית ונינוחות.

רותם סלע יישמה את כל השישה: היא הישירה מבט, היתה שוטפת, רהוטה, אנרגטית ונינוחה.

האינטונציה והמימיקה שלה היו טבעיות וזורמות, ואי אפשר היה שלא להיות מוקסם מהביטחון שלה.

2. אותנטית ובגובה העיניים

רותם באה בלבוש פשוט – ג'ינס וטי שירט לבנה קצרה, ודיברה בשפה פשוטה ולא מליצית ומלוקקת.

הישיבה הכפופה והגמלונית עם הגב על הכיסא תרמה לתדמית העממית והפשוטה הזאת.

הכוח הגדול ביותר שלה בראיון הזה, לטעמי, היה כוח האותנטיות. היא הביאה את עצמה "דוך",

בלי פילטרים, בלי פלצנות, בלי דיסטנס, בלי התחנחנות, בלי ניסיון למצוא חן, בלי חרטא.

כל כך שונה מהראיונות שראיתי לאחרונה עם בר רפאלי.

3. אינטליגנציה

בראיון היתה רותם שונה מאוד מהמנחה הצחקנית והילדותית משהו ב"נינג'ה ישראל".

היא היתה חכמה, לוגית, חדה וחריפה. היו לה תשובות מצויינות לשאלות הקשות (ר' למטה).

כשנשאלה על הרזון שלה היא השכילה להסיט את הדיון ואת הפוקוס מהיופי לאופי שלה:

"הביטחון שלי תמיד היה מהראש שלי, מהשכל שלי, מהאישיות שלי שאני בטוחה בעצמי.

זה אף פעם לא היה 'אני בטוחה בעצמי כי אני יפה'. מעולם לא".

4. חוש הומור וספונטניות

כמה דקות מתחילת הראיון שאלה אותה דנה: "את בסדר, את רגועה?".

רותם צחקה וענתה: "כן. אנחנו עוד לא בנושאים הקשים".

כשהן דיברו על האסרטיביות שבה היא מנהלת משא ומתן על שכר, שאלה אותה דנה:

"קחי אותי לחדר הזה שבו את מנהלת את המשא ומתן. איך זה נראה?"

רותם ענתה משועשעת: "זה נראה שהצד השני מזיע… ואני מגישה לו ממחטה…".

כשדיברו על הטרדות מיניות, סיפרה רותם שתמיד היו אנשים ששמרו עליה מהטרדות פיזיות, והוסיפה שהיום היא לא היתה צריכה עזרה כי המטריד "היה מקבל בוקס לתוך הפנים".

5. אסרטיביות ואג'נדה מגובשת

רותם הציגה תפיסת עולם מגובשת ובוגרת (למשל: אני קודם אימא, אח"כ אישתו של אריאל, ואח"כ הקריירה).

כשדובר על אי הנעימות של נשים לדרוש שכר הולם, אמרה רותם: "נעים לנו מאוד לדבר על כסף, נעים לנו מאוד לדרוש כסף, נעים לנו מאוד להיות מתוגמלות על העבודה שלנו, בסוף אני צריכה לפרנס את המשפחה שלי".

כשדובר על הציפיות ממנה להתבטא בעניין האשמת אסי עזר בהטרדה מינית, ענתה רותם: "זה לא שאני מפחדת. אני לא מנוהלת על ידי התקשורת, אני לא חיילת של התקשורת. אני אתראיין מתי שלי בא להתראיין, מתי שלי מרגיש בנוח להתראיין…".

בעניין דרישות השכר שלה אמרה: "אני מאוד יודעת להעביר מסר לצד השני של איך אני צריכה להיות מתוגמלת".

לא פראיירית.

6. טיפול בהתנגדויות

החלק שהרשים אותי הכי הרבה בראיון היה התשובות המדוייקות שלה לשאלות הקשות.

הנה כמה דוגמאות שתפסו לי את האוזן –

דנה: "נורא מוזר שקשה לך להתראיין. את חיה כל הזמן מול מצלמות ואת חיה באינסטגרם וכולם יודעים שהיית באפריקה וחזרת מאפריקה".

רותם: "וזו בדיוק הסיבה שאני מרגישה שאני מספיק חשופה. ועכשיו לשבת פה איתך ולחשוף עוד ועוד ועוד… אני מרגישה שזה מספיק… שיש דברים שאני רוצה שיישארו שלי".

רותם השתמשה כאן בטכניקה האייקידו – שימוש בכוח של היריב לטובתך.

ה"טמפלט" של הטכניקה הזאת הוא: "אני מסכים עם מה שאמרת, וזאת בדיוק הסיבה ש…(אני צודק)"

דנה: "כמה הדמות שלך בראיון הזה שונה מהפרסונה שמכירים מהטלוויזיה?"

רותם: "זה לא שונה, אבל הפרסונה שמכירים בטלוויזיה היא נדבך אחד.

לא מכירים אותי בטלוויזיה בתור האימא שאני או האישה שאני או החברה שאני.

יש צדדים בי שברור שאנשים לא מכירים".

רותם השתמשה כאן בטכניקת ההקשר הרחב – מיקום סוגיה נקודתית בהקשר רחב יותר.

זו טכניקה טובה להבלעה ולהקטנה של הסוגיה הספציפית עד כדי הפיכתה לזניחה.

הטכניקה הזו מאפשרת גם לנרמל סוגיה ספציפית ע"י הצגתה כחלק מתמונה טבעית גדולה יותר.

דנה מדברת על ההצלחה שנראה שבאה לרותם בקלות כי היא נורא יפה וכולם מוקסמים ממנה, ושואלת: "את יודעת איך זה נראה מבחוץ?" רותם: "זה פחות מעניין אותי איך זה נראה מבחוץ, אני חייבת להיות כנה ולומר.  כי איך אני יכולה להיות עסוקה כל הזמן באיך דברים נראים מבחוץ… אני לא יכולה להיות שם, אני לא רוצה להיות שם ואני לא אהיה שם לעולם… כי אני לא חיה את התדמית, ה'פרסונה' רותם סלע. אני חיה אותי, את רותם. אני לא שונה מאף אחד אחר… אני רואה שלפעמים אנשים חיים את הדבר הזה שהם מאמינים שהם משהו, שהם מעל מישהו, ואסור ליפול לשם… אני יודעת חד משמעית שזה לא יקרה לי, וזה הדבר האחרון שאני מפחדת ממנו… כי אני מספיק עם הרגליים על הקרקע להבין שמה אני ומי אני, במה אני שונה מכל אחד אחר.  אוי ואבוי לי אם אני אחיה את זה שאני 'רותם סלע', את מי זה מעניין?!".

רותם משתמשת כאן בטכניקת האדם הפשוט. אני בסך הכל אחת מכם, לא מעליכם – לידכם.

כמו רמי לוי, כמו ג'קי מנחם מהאח הגדול ("זה לא פשוט להיות פשוט"), כמו ג'ניפר לופז:  I'm still jenny from the block. ומי צעק "אתי כרייף"???

דנה רומזת שהעובדה שרותם נשואה לאריאל, הבן העשיר של בעלי רשת קסטרו, משמעותה שהיא לא ממש צריכה לעבוד לפרנסתה. יש לה מספיק כסף גם לא לעבוד.

רותם עונה: "המפגש עם אריאל, שהוא באמת גבר כזה שאפתן ואמביציונר ומצליחן, זה בהחלט הכניס לי פלפל בישבן להיות גם. לעשות את זה ביחד איתו".

הטכניקה כאן היא מיסגור מחדש – reframing – של נושא הדיון.

דנה כיוונה לדמות של מעושרת מפונקת, ורותם שינתה לאישה שאפתנית ומצליחה שלומדת מהר.

דנה שואלת אם היא לא חושבת שיש בעולם הדוגמנות החפצה של נשים ושימוש בהן כאובייקט מיני.

רותם: "מצד אחד אני אומרת אנחנו יותר מפרצוף יפה וגוף יפה. מצד שני אני אומרת למה לא לחגוג את עצמנו? יש לנו גם זה וגם זה וגם זה. זה שאני מצטלמת בבגד ים זה לא אומר שאני לא חכמה ושאני לא מבריקה ושאני לא מוכשרת ושאני לא הכל. למה זה שאני מצטלמת בבגד ים אומר שאני לא משהו אחר?".

רותם משתמשת כאן בטכניקת גם-גם סטייל. גם וגם, לא או או.

אם אתה מסכים עם שני צידי הוויכוח, אז כולם חברים שלך ואף אחד לא יריב שלך.

דנה מזכירה את סערת ה"מייק אנדר" בכוכב הבא (רותם התחפשה לבחורה ג'ינג'ית מתולתלת ודי מכוערת), ושואלת: "יכול להיות שלא היית רגישה שם מספיק?"

רותם עונה: "תמיד יכול להיות" ומבקשת סליחה בפני מי שנעלב.

רותם מוסיפה שלא היתה כוונה לכער את הדמות, רק לדאוג שלא יוכלו לזהות את רותם.

היה כאן שילוב של שתי טכניקות: האחת – מודה ועוזב ירוחם. בקשת סליחה לרוב מעוררת הזדהות.

השניה – תשובה טובה לשאלה אחרת. דנה שאלה על תוצאה ורותם ענתה על כוונה.

זו אסטרטגיית מצויינת, כי אף אחד לא יכול להוכיח שהיתה כאן כוונת זדון. הרי "דברים שבלב אינם דברים".

חוץ מזה, היא מציינת שלבת שלה יש תלתלים – ראיה טובה להיעדר כוונה לפגוע במתולתלות.

זאת טכניקת בניגוד לאינטרס האישי. אם הבת שלי מתולתלת ברור שאין לי כוונה לפגוע במתולתלות.

זה קצת מזכיר את תשובת חברות הטבק להאשמה לפיה הסיגריות שלהן גורמות לאנשים למות:

"האינטרס שלנו הוא שאנשים יחיו ויעשנו הרבה שנים. משמעות כל מעשן שמת הוא שאיבדנו לקוח".

דנה: "דיברתי עם אנשים שעובדים איתך, והיה נושא שבו כל הזמן דיברו… יש נושא אחד שרותם בו היא דיווה – תאורה, הלבשה, ביוטי".

רותם עונה מיד: "כמוך! … אני לא חושבת שאני שונה בדבר הזה מכל מנחה אחרת או מכל אישה אחרת שעובדת בתקשורת. וגם אני לא רוצה להתנצל על זה. למה זה לא בסדר לבקש שיהיה מאפר ותאורן ומלבישה? מה הבעיה עם זה? הרי הגישה שאומרת שזו בעיה היא גישה שוביניסטית. למה אנחנו לא יכולות להיות יפות? מה הבעיה עם זה?".

רותם משתמשת פה בכמה טכניקות:

– הצטרפות למראיין – אני כמוך, דנה, וכמו כל מנחה אחרת, אז זה לגיטימי ונורמלי.

– מענה בשאלה על שאלה – טכניקה שמעבירה את נטל ההוכחה לצד השני.

– הצטרפות לקבוצה (מגדרית) גדולה – אני חלק מקבוצת הנשים כולה, אז טענה נגדי היא טענה נגד כל הנשים.

– הגדרת אוייב לא לגיטימי משותף לקבוצה שלי – השוביניסטים.

גולת הכותרת של הראיון, לטעמי, היה השיח על השכר שרותם מרוויחה כפרזנטורית.

דנה מזכירה את הסכומים האסטרונומיים והשנויים במחלוקת ששולמו לה:  בפרסומת לטורנדו – 850 אלף ₪ לשלושה ימי צילום, ליום צילום נוסף – 102 אלף ₪, ו 24 אלף ₪ לכל שעת עבודה נוספת. בקמפיין לבנק דיסקונט – 2.5 מיליון ₪.

"את הפרזנטורית שמקבל הכי הרבה כסף במשק" מטיחה בה דנה.  רותם לא מתבלבלת, לא מגמגמת ולא מתנצלת: "אני שמחה… איזה כיף שהבנות שלי יודעות שאימא שלהן מתוגמלת כמו שצריך. הנה, מדברים הרבה על פערי השוויון בשכר, ואני שמחה להיות דוגמה למישהי שמתוגמלת כמו הגברים בתחום שלה אם לא יותר".

רותם השתמשה כאן שוב בטכניקת ההצטרפות לקבוצה גדולה – הטענות היו כלפיה אישית, אבל היא הפכה את עצמה לחלק מקבוצת המגדר הנשי כולו, ובכך קיבלה לגיטימיות.

גם ביבי נהג להשתמש המון בטכניקה הזאת – בכל פעם שהאשימו אותו אישית במשהו,הוא הפך את זה לכתב אישום נגד הימין כולו או נגד הליכוד כולו.

*   *   *

התקלה היחידה בראיון, לדעתי, היתה ההתייחסות של רותם לפרשת אסי עזר.

דנה הזכירה את האשמת עזר בהטרדה מינית ושאלה: "איך זה היה מהצד שלכם?". רותם ענתה: "זה היה לא פשוט, בטח את יכולה לתאר לעצמך שבן אדם קם יום אחד ומאשימים אותו בכזה דבר".

טכנית, רותם ענתה בדיוק לשאלה וסיפרה איך זה היה מהצד שלהם. אבל – הייתי מצפה ממנה – כאישה, כאימא לבנות, וכדמות ציבורית שמהווה מודל לחיקוי -לא להצטמצם לאינטרס האישי, החברי והמקצועי שלה. גם אם היא מאמינה לאסי.

הייתי מצפה ממנה להשמיע עמדה עקרונית ברורה ונחרצת נגד הטרדות מיניות באשר הן.  למשל להגיד: "הטרדה מינית היא דבר חמור, ומי שעושה את זה צריך להיענש". או: "אם זה היה נכון, הייתי נותנת לאסי סטירה ולא מדברת איתו יותר". כבר למדנו שהיא יודעת להרביץ.

המשמעות האוטומטית של נקיטת עמדה כל כך נחרצת בעד אסי עזר, היא למעשה נקיטת עמדה נחרצת נגד יהודה נהרי שהתלונן על עזר והצגתו כשקרן ומעליל.

לאוזניים שלי זה נשמע כמו האשמת הקורבן. לא אהבתי את זה.

*   *   *

יום האישה הוא גם הזדמנות להכיר לכל מי שעדיין לא מכיר את – הפורום המקצועי למניעת הטרדה מינית בארגונים.

הקמתי את הפורום בינואר 2013. זהו הפורום המקצועי הגדול ביותר בישראל למניעת הטרדה מינית. חברות בפורום מעל 300 אחראיות למניעת הטרדה מינית מעשרות ארגונים. החברות בפורום וכל פעילותו הן חינמיות.  אחת לרבעון מתקיים מפגש למידה והתמקצעות באחד הארגונים של החברים בפורום. במפגשים מנתחים מקרים מהשטח, פותרים דילמות משפטיות וארגוניות, מתעדכנים בחידושים, שומעים מרצים אורחים, וגם מתחברים, יוצרים קשרים, מנשנשים ונהנים.

מפגש מס' 25 יתקיים בקרוב.

אחראיות ואחראים מכל הארגונים מוזמנים להירשם לפורום ללא הגבלה.

שלחו לי שם+טלפון+מייל וארשום אתכם.

מבחינתי "יום האישה" מתקיים 365 בשנה.

אז תבחרו איזה יום שאתם רוצים – ותדאגו שיהיה שמח!

אוהב אתכן. וגם אתכם 

שלכן וגם שלכם,

אופיר