איזה בידור…..  רונאל פישר העו”ד המגמגם שתיקתק את פרקליטת מחוז תל אביב רות דוד וקנה לה תיקי יוקרה, יהלומים ותכשיטים בתמורה להדלפות וסגירת תיקי פמת”א מצליח להתל בבתי המשפט פעם אחר פעם.  10 שנים.

מה שהכי מצער זה שהסנגוריה הציבורית שופכת עליו כסף כשהוא בפירוש איננו חסר אמצעים ואיננו מסכן כלכלית. תיק פלילי 28759-05-15.  שפכו על העו”ד שלו אלי פרי 2,000,000 ש”ח.

למה הפרקליטה שירה קני טל אלוש לא מפתיחתה את האישומים לרמה של פחות מ 10 שנים????

ב 2019 הוגש בגץ מדוע לא תפסיק הסנגוריה לממן את רונאל פישר אחרי שהפרקליטות שחררה לו את הרכוש שעיקלה לו.  בג”ץ  8694/19.  השופטת ענת ברון קבעה שבגלל שהאישומים הם ברמה של עונש של 10 שנות מאסר, הזכאות היא אוטומטית, בלי קשר לעושר או עוני של רונאל פישר.

ואנו אומרים הגיע הזמן שהפרקליטות תמחק סעיפים חמורים שמגיעים ל 10 שנות מאסר ותודיע שהיא לא תדרוש יותר מ 9 שנים ו 11 חודש.

זה יאלץ את רונאל פישר לממן עו”ד משל עצמו, ויפסקו ההצגות הבלתי פוסקות שהסנגוריה לא מוצאת עבורו מייצגים.

הרי ברור שהוא לא יקבל 10 שנים בכלא.  הוא הרי היה יקיר המערכת.  הוא חישחש פרקליטה בכירה רות דוד (שעד עכשיו ישבה בשקט).  זה צווארון לבן.  מי ייתן לו 10 שנים????  אבל לפחות אפשר לבטל לו את המימון הציבורי אם הפרקליטה תפחית קצת את חומרת האישומים לפחות מ 10 שנים, או תיתן הצהרה בכתב שהיא לא תדרוש יותר מ 9 שנים ו 11 חודשים.

בינגו….  עדנה קרנבל פתרה את הבעיה.

רונאל פישר רוצה לדחות את עדותו בטענה שאין סנגור זמין שיתגבר את עו”ד אלי פרי

את הפרקליטות מייצגים שירה קני טל אלוש (טל. 050-6217266) ,קרן אלטמן ובריג’יט ויטלי.  סגן ראש צוות החקירה במח”ש היה דרור תא-שמע, ולפיקודו שירת החוקר אלון שפיצר.  בתיק אחר השופטת רות אגמון גונן אמרה על השוטר דרור תא שמע שהוא עבריין, שקרן ונוכל ופסלה לחלוטין את המזכרים שלו, הדו”חות שלו והיציאה זיכוי. ת”פ 664-06-17, מדינת ישראל נ’ חיים מור, אהרון בנימינוב, מהרטו יאלאו….

כל מי שהגיע לדיונים דיווח שהפרקליטה שירה קני טל אלוש היא זו שמורחת את הדיונים, ממש לא בא לה לקדם את ההרשעה, ושהיא פועלת פי הוראות לייבש את התיק בגלל מעמדה של הנאשמת רות דוד, והטינופת שעלולה לצוץ.  בשנת 2022 שלחו אותה להרווארד על חשבון הקרן של וקסנר….

למה הסנגוריה ממשיכה לממן את רונאל פישר במיליוני שקלים?

מדוע הסנגוריה לא זורקת את רונאל פישר כלקוח לכל הרוחות?  איך זה שדווקא עליו שפכו מעל 2,000,000 ש”ח בשכר טרחה, ולאנשים רגילים מאשרים לא יותר מ 5,000 ש”ח על כל הייצוג קומפלט?

הנאשם רונאל פישר נהנה מתשלום שכ”ט לעורכי דינו על ידי הציבור . עתירה נגד המשך המימון בג”צ 8694-19 שהוגשה על ידי נפגע העבירה יהושוע לובינסקי נדחתה על ידי בית המשפט העליון (ענת ברון, שהיא חברה ותאומת נפש של רות דוד).

רונאל פישר מתלונן שהעו”ד שלו אלי פרי ניסה למכור אותו

אלי פרי העו”ד של רונאל פישר מטעם הסנגוריה ניסה לעשות עסקה עם הפרקליטות ללא ידיעתו של רונאל פישר.  פישר התלונן אצל השופט שהעו”ד שלו ניסה למכור אותו:

“אני מודיע לבית המשפט שלא יהיה הסדר ואני לא אסכים לעולם להסדר. אני מצטער מאד שהולכתי שולל ככה. התחננתי לעו”ד פרי אין ספור פעמים, שיניח לעניין ושהוא גורם לי נזק בלתי הפיך. אני עכשיו מונח בפני בית המשפט כמי אשר שש להסדר ומעוניין בו, כמי שאינו חף מפשע, כמי שעושה הצגה, זה הרי מזעזע. המקום הזה שהסנגור הוליך אותי אליו הוא נורא. מה אני אמור להגיד לבית המשפט? שיניח, שכל זה היה הצגה?… “

נו….  זה לא סיבה מספיק טובה לפטר את אלי פרי ולהעמיד את רונאל פישר פני עובדה מוגמרת שמעתה ואילך הוא יממן לעצמו עו”ד או שייצג את עצמו?  הרי פישר אומר בברור שהעו”ד שלו פעל מאחורי גבו.  אחרי כזה דבר אלי פרי חייב להיות מפוטר של קרע וחוסר אמון.

כתבה של זיבה קריסטל בפוסטה 21/10/2024

10 שנים למשפט רונאל פישר: בקשות לדחיית עלייתו לדוכן העדים

 

האסטרטגיה של פישר

בנקודה זו אפשר להזכיר כי רונאל פישר בחר להיות מיוצג באמצעות הסנגוריה הציבורית ולהעמיס על המדינה את עלות ייצוגו, ועל כן אין לו להלין שבמגה-תיק כזה אין הוא מקבל ייצוג ברמה פרטית.

כמובן שהעובדה הזו אינה מונעת מפישר לאחוז במקל בשני קצותיו, וכנאשם המושך בחוטים הוא הקפיד לומר לשופט מספר מילים גם בהקשר זה: “יש לנו בעיה גדולה של ייצוג בגלל שעורך דין פרי לבד, אז ככה אנו צריכים להתנהל עכשיו שנים?!”.

משמע, גם את פרשת ההגנה רונאל פישר מתכנן למשוך שנים רבות.

באשר לטענת הסנגור פרי, שהלקוח מטרפד עסקה, רונאל פישר חידד אותה בעוד אחד מהמונולוגים שהוא נושא מדי פעם, ללמדך מי באמת מנהל את ההגנה בתיק הזה.

 

“אני מודיע לבית המשפט שלא יהיה הסדר ואני לא אסכים לעולם להסדר. אני מצטער מאד שהולכתי שולל ככה. התחננתי לעו”ד פרי אין ספור פעמים, שיניח לעניין ושהוא גורם לי נזק בלתי הפיך. אני עכשיו מונח בפני בית המשפט כמי אשר שש להסדר ומעוניין בו, כמי שאינו חף מפשע, כמי שעושה הצגה, זה הרי מזעזע. המקום הזה שהסנגור הוליך אותי אליו הוא נורא. מה אני אמור להגיד לבית המשפט? שיניח, שכל זה היה הצגה?… 

“אם זה הולך למקום שמעדיף את האינטרס הציבורי על פני ההגנה שלי, אז בוא נסיים היום ונחליט שאין הגנה, שאדוני ייתן פסק דין וזה מה שיהיה”.

התובעת הראשית, עו”ד שירה קני טל, הבהירה את דעתה על בקשות הסנגור המבקש דחיות אין סוף באופן ציני: “זה כמו הריון – כולם יודעים שבסוף הריון יש לידה. גם בסוף פרשת תביעה, יש פרשת הגנה. אני זוכרת שפרשת ההגנה היתה אמורה להתחיל מזמן, המון פעמים… לא שמענו דבר אחד שעשה חברי כדי לעמוד בלוחות הזמנים הנדיבים”.

ב-15 אוקטובר 2024, ערב סוכות, השופט סובל נתן את ההחלטה הבאה: “לפני שנתיים וחצי הודיע בית המשפט לצוות ההגנה כי עליהם להתחיל בהכנת הטענות המקדמיות… לפני שמונה חודשים הסתיימה פרשת התביעה… אין בבקשת הנאשם כל חדש… ניאותי להותיר בידי ההגנה פרק זמן חריג אף בהשוואה למקובל במגה תיקים, דבר לא התבצע… בינתיים, גיל התיק עלה וכעת הוא נושק לתשע שנים וחצי”.

השופט הוסיף כי הוא מכיר ב”מצוקה המקצועית והאישית”, שבה נתון הסנגור, וכי האחריות מוטלת על הסניגוריה הציבורית שלא העמידה עורכי דין נוספים לניהול פרשת ההגנה.

לנוכח ההחלטה, עוד בערב החג, הסנגור הציבורי הראשי במחוז ירושלים, עו”ד ודים שוב, מיהר להגיש “בקשה לשינוי מועד הדיון”, שהיא למעשה בקשה לעיון חוזר בהחלטת השופט.

 

עו”ד ודים שוב ביקש כי יתקיים דיון נוסף, בהשתתפותו, לצורך דחיית פתיחת עדויות ההגנה. הוא הבטיח כי בדיון הזה “יגובש מתווה מוסכם להמשך ניהול ההליך, באופן שלא יקפח את זכות הנאשם להליך הוגן מחד גיסא… ומתוך תשומת לב להתמשכות ההליכים הניכרת בתיק מאידך גיסא”.

השופט סובל דחה גם את הבקשה הזו וקבע כי הדיון ישאר במועדו – 28 אוקטובר.

למרות זאת, הסנגור הציבורי המחוזי עו”ד ודים שוב יתייצב בתחילת הדיון, וינסה לשכנע את השופט שהעד הראשי אינו מוכן לעדות, וגם הטענות המקדמיות עדיין לא מנוסחות כהלכה, ואין טעם להשיב על האשמה כאשר ההגנה טוענת חוסר אשמה!

https://posta.co.il/article/5832612-2/

להלן ההחלטה בעליון מדוע רונאל פישר ממשיך להיות ממומן ע”ח הסנגוריה

השופטת שכתבה את פסק הדין היא הנבלה ענת ברון.  הסנגוריה התעקשה שלפי החוק כאשר העונש הצופי הוא 10 שנים ומעלה, הנאשם לא צריך להיות חסר אמצעים והזכאות היא אוטומטית.  השופטת קיבלה את עמדת הסנגוריה. בג”ץ  8694/19. 

השופטת ע’ ברון:

1. המשיב 4, רונאל פישר, מואשם במסגרת ת”פ 28759-05-15 בעבירות שעיקרן מרמה, שוחד, הפרת אמונים והלבנת הון, והוא מיוצג באותו הליך על ידי הסניגוריה הציבורית (להלן: פישר ו-ההליך הפלילי, בהתאמה); העותר לדבריו הוא אחד מקורבנות העבירות שביצע פישר. במסגרת העתירה שלפנינו מבקש העותר כי נורה על הפסקת ייצוגו של פישר על ידי הסניגוריה הציבורית, שעליו הורה הסניגור הציבורי הארצי מבלי שהציב מגבלה תקציבית כלשהי (להלן: הסניגור הציבורי). עוד מתבקש כי נחייב את המשיבים 3-1 לדרוש מפישר להשיב לקופה הציבורית את שכר הטרחה ושכר העדים שבהן נשאה הסניגוריה הציבורית בקשר עם ייצוגו (להלן: הוצאות ההגנה), וזאת למן המועד שבו הורה בית משפט על שחרור עיקר רכושו של פישר שחולט במסגרת ההליך הפלילי (ע”פ 6145/15 פישר נ’ מדינת ישראל (25.10.2015)). לחלופין, מבוקש כי נוציא צו שלפיו במידה שפישר יורשע בדין בהליך הפלילי, יהא עליו להשיב לקופה הציבורית את הוצאות ההגנה במלואן. יצוין כי לדברי העותר, הוצאות ההגנה של פישר מסתכמות בסך של מיליון ש”ח עד כה – ולנוכח התמשכות ההליכים בעניינו, היד עוד נטויה.

2. לטענת העותר, פישר אינו עומד בתנאי הזכאות הקבועים בדין לקבלת ייצוג משפטי מאת הסניגוריה הציבורית – וזאת בהינתן האמצעים הכלכליים הנכבדים העומדים לרשותו, ובפרט לאחר שעיקר הרכוש שחולט בראשית ההליך הפלילי, בשווי של מיליוני שקלים, שוחרר לידיו זה מכבר. בתוך כך נטען כי פישר זוכה ליחס מיטיב ומפלה ביחס לנאשמים אחרים, וכי ההחלטה לאפשר לו ייצוג משפטי שאינו מוגבל בסכום לוקה בחוסר סבירות קיצוני. עוד טוען העותר כי מימון ההגנה מהקופה הציבורית מנוצל לרעה על ידי פישר, הן לגרירת ההליך הפלילי על פני שנים רבות הן לנקיטה בהליכים משפטיים נגד עדי תביעה – במטרה להלך עליהם אימים.

עמדת הסניגור הציבורי היא שדין העתירה להידחות על הסף, משום שהסעדים המבוקשים מנוגדים להוראות הדין המטילות חובת ייצוג על ידי הסניגוריה הציבורית בעניינו של פישר – והכוונה היא להוראות סעיף 18(א)(1) לחוק הסניגוריה הציבורית, התשנ”ו-1995 (להלן: חוק הסניגוריה הציבורית), המפנה להוראות סעיפים 15(א)(1) ו-15(א)(5) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982 (להלן: חסד”פ). על פי הנטען, יסודה של העתירה בהבנה שגויה מצד העותר של המצב החוקי הנוהג, שכן חובת מינוי סניגור ציבורי בעניינו של פישר אינה נטועה במבחני יכולת כלכלית אלא נובעת משתי עילות חלופיות אחרות. פישר זכאי לייצוג מאת הסניגוריה הציבורית משום שכתב האישום שהוגש נגדו כולל עבירה שעונשה עשר שנות מאסר ומעלה; וכן משום שהתביעה הודיעה כי קיימת אפשרות שתבקש מבית משפט להשית על פישר עונש מאסר בפועל. עוד נטען כי לא קיים מקור נורמטיבי כלשהו המעניק לסניגוריה הציבורית סמכות לדרוש ממי שיוצג על ידה החזר כספים, למעט תשלום אגרה בסך של 1,255 ש”ח כקבוע בתקנות הסניגוריה הציבורית (חובת תשלום של זכאים לייצוג), התשע”ב-2011. ולמען שלמות התמונה צוין, כי אף שתקנה 9 לתקנות הסניגוריה הציבורית, התשנ”ו-1996 מאפשרת לבית משפט שהורה על הפסקת ייצוגו של אדם, לחייבו בהחזר ההוצאות שהוצאו בעניינו – במקרה דנן אין כל עילה להפסקת ייצוגו של פישר, ובכל מקרה אין למי מהמשיבים סמכות לחייב בתשלום זה.

המשיבים 2-1 ופישר מצטרפים לאמור בתגובה לעתירה מאת הסניגור הציבורי, בכל הנוגע לחובת הייצוג בעניינו של פישר הקבועה בסעיף 15 לחסד”פ. פישר מוסיף וטוען כי הוא כופר בזכות העמידה של העותר בעתירה דנן; ולדבריו יש לדחות את העתירה על הסף גם משום שהעותר לא הקדים פנייה בנדון לפישר עצמו, ובשל כך שניסח את עתירתו בלשון משתלחת ובוטה. העותר השיב לתגובת פישר לעתירה, ובתוך כך טען כי הלה “בחר להמשיך בדרכיו הכוזבות בשיבוש ההליך המשפטי תוך פגיעה בשמו הטוב של העותר”. למען הסדר יצוין כי המשיב 5, המייצג את פישר בהליך הפלילי, לא הגיב לעתירה.

3. לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה, על נספחיהן, הגענו לכלל דעה כי דינה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו.

כפי שנטען על ידי הסניגור הציבורי, זכאותו של פישר לייצוג משפטי בהליך הפלילי המתנהל נגדו מעוגנת בסעיף 18(א)(1) לחוק הסניגוריה הציבורית, המפנה לעילות המנויות בסעיף 15(א) לחסד”פ. העילות הרלוונטיות לעניינו של פישר קבועות בסעיפים 15(א)(1) ו-15(א)(5), כדלקמן:

15. (א)  נאשם שאין לו סניגור, או חשוד בעבירה אשר לשם בירורה הוחלט לגבות עדות לאלתר לפי סעיף 117 ואין לו סניגור, ימנה לו בית המשפט סניגור אם נתקיים בו אחד מאלה:

(1)   הוא הואשם ברצח או בעבירה שדינה מיתה או מאסר עולם או שהואשם בבית משפט מחוזי בעבירה שדינה מאסר עשר שנים או יותר, או שהוא חשוד בביצוע עבירה כאמור;

[…]

(5)   התובע מסר הודעה כאמור בסעיף 15א(א) או (ב) לגבי הנאשם, בדבר האפשרות שהתובע יבקש מבית המשפט להטיל עליו עונש מאסר בפועל אם יורשע;

חובת ייצוגו של פישר בהליך הפלילי אינה נובעת אפוא מחוסר יכולת כלכלית, אלא מחומרת העבירות המיוחסות לו ולנוכח כוונת התביעה לבקש מבית משפט להטיל עליו עונש מאסר בפועל. ויובהר כי בהתקיים אחת מעילות הזכאות לייצוג משפטי הקבועות בסעיף 15(א) לחסד”פ, שומה על הסניגור הציבורי להורות על מינוי כאמור והדבר אינו נתון לשיקול דעתו ואף לא לשיקול דעת בית משפט:

“סעיף זה, כמו-גם הוראות חוק נוספות הנוגעות בייצוגם של נאשם וחשוד בפלילים (וראו למשל: סעיפים 15א – 15ב לחוק), הם ביטוי למרכזיותה של הזכות לייצוג בהליך פלילי, למחויבות לקיום משפט הוגן ולאפשר לנאשם להוכיח את חפותו בעמדו כפרט בודד אל מול המדינה על עוצמתה וסמכויותיה. הסעיף נוקט לשון ‘ימנה’ ואינו מותיר לבית המשפט שיקול דעת האם יש צורך במינוי הסנגור אם לאו. מינויו של הסנגור אף אינו מותנה בהצגת דרישה שכזו מטעם הנאשם או החשוד או בהבעת התנגדות לדרישה שכזו מטעמו” (ע”פ 10067/08 הסניגוריה הציבורית נ’ אוחיון, פסקה 4 (15.12.2008); וראו גם: ע”פ 7335/05‏ הסניגוריה הציבורית, מחוז נצרת והצפון נ’ מדינת ישראל, פסקה 4 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) ד’ ביניש (15.9.2005)).

הנה כי כן, בהינתן האמור טענות העותר לעניין יכולתו הכלכלית של פישר, אף אם יש בהן ממש ובלא להביע עמדה בנדון, אינן מבססות כל עילה למתן הצווים המבוקשים בקשר עם ייצוגו של פישר בהליך הפלילי נגדו. טענות אלה נתבררו כבלתי רלוונטיות, משהעילה למינוי סניגור מהסניגוריה הציבורית נעוצה בחומרת העבירות המיוחסות לפישר ובדרישת התביעה להטיל עליו עונש מאסר בפועל. בהיעדר הוראת חוק המאפשרת לסניגוריה הציבורית או למי מהמשיבים האחרים להטיל מגבלה תקציבית על הייצוג המשפטי הניתן מטעמה, או לדרוש מנאשם החזר של הוצאות ההגנה (מעבר לאגרה הקבועה בתקנות), ברי כי אין יסוד לטענות העותר גם במישור זה. שינוי ההסדר החקיקתי הוא עניין למחוקק לענות בו.

4. התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה על הסף. לא בלי התלבטות, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏כ”ב באדר התש”ף (‏18.3.2020).

PDF

על ענת ברון והפדיחות שלה קראו כאן

פדיחה של ענת ברון גרמה תקדים ענק מבי”ד אירופי לזכויות אדם שפוסל הכרה בפסקי דין ישראלים בנזיקין בשל הפרת זכויות למשפט הוגן וגביית עדות לפי אמנה בינלאומית

להלן החלטה בבקשה של רונאל פישר לזימון חוזר של החוקרים שלו

שימו לב.  שני החוקרים שחקרו את רונאל פישר, דובי שרצר ומר דרור תא-שמע, נתפסו ב 4 מקרים כחוקרים נוכלים ונכתבה עליהם ביקורת נוקבת ובמקרה אחד גם נפסלו תוצרי החקירות שלהם.  רונאל פישר ביקש בצדק לזמן אותם כדי להוכיח שיטה של חקירות פסולות, אולם השופט דחה את בקשתו.  שלא בצדק לדעתנו.

1. עניינה של החלטה זו בבקשה של נאשם 2 (להלן – הנאשם) שהוגשה ביום 7.7.2022 לזימון חוזר של עדי התביעה מר דובי שרצר ומר דרור תא-שמע לחקירה נגדית משלימה. לטענת הנאשם, לאחר החקירות הנגדיות של שרצר ותא-שמע בהליך הנוכחי ניתנו (בהליכים פליליים אחרים) החלטות שיפוטיות שבהן זוכו נאשמים ונפסלו ראיות בגין אמצעי חקירה פסולים שנקטו עדים אלו, תוך שנקבע כי עדויותיהם בבית המשפט אינן ראויות לאמון. הנאשם טוען כי הקביעות בהליכים האחרים רלוונטיות להליך הנוכחי היות שגם בו נקטו שני העדים באמצעי חקירה פסולים דומים ואף חמורים. עוד לטענתו, עומדת לו הזכות להביא בפני בית המשפט כל ראיה שיש בה ללמד על חוסר המהימנות של העדים.
2. הבקשה מתייחסת לארבעה הליכים פליליים:

• ת”פ (מחוזי ב”ש) 4135-01-15 מדינת ישראל נ’ סבג ואח’ (הכרעת דין מזכה מיום 23.6.2016);
• ת”פ (שלום ב”ש) 42966-09-17 מדינת ישראל נ’ סימן (הכרעת דין מזכה מיום 16.6.2019);
• ת”פ (שלום ראשל”צ) 26290-04-18 מדינת ישראל נ’ ברק (הכרעת דין מזכה מיום 31.3.2022);
• ת”פ (מחוזי ת”א) 664-06-17 מדינת ישראל נ’ מור ואח’ (החלטה במשפט זוטא מיום 29.6.2022).

3. בבקשה נטען כי למעט הכרעת הדין בפרשת סבג, ההחלטות בשלוש הפרשות האחרות ניתנו לאחר החקירות הנגדיות של שרצר ותא-שמע בהליך הנוכחי, ולפיכך לא היה ניתן לעמת את העדים עם החלטות אלו במסגרת חקירותיהם הנגדיות (סעיף 54 לבקשה).

אולם בנוגע לפרשת סימן, הטענה נכונה רק לעניין חקירתו הנגדית של תא-שמע (שנערכה בחודש ינואר 2019). לא כן לעניין חקירתו הנגדית של שרצר, שנערכה במחצית השנייה של שנת 2020. ואכן, בחקירה הנגדית של שרצר מיום 26.11.2020 הוא נשאל על ידי ב”כ הנאשם לא רק לגבי פרשת סבג (עמ’ 19081-19076) אלא גם לגבי פרשת סימן (עמ’ 19091-19093).

כמו כן, תא-שמע נשאל והשיב אף הוא אודות פרשת סבג בחקירה הנגדית שערך לו ב”כ הנאשם ביום 31.1.2019 (עמ’ 8403-8398, 8416, 8432-8428, 8452-8451).

די בכך כדי לדחות את הבקשה ככל שעניינה בהכרעות הדין בפרשת סבג (לגבי שני העדים) ובפרשת סימן (לגבי שרצר).

4. אעבור אפוא להחלטות בהליכים האחרים שניתנו לאחר החקירות הנגדיות של תא-שמע ושרצר.

בדיון שהתקיים ביום 29.9.2022 טענה ב”כ המאשימה כי הבקשה אינה עומדת בקריטריונים להחזרת עד לדוכן העדים. זאת בין היתר מאחר שהחקירה הנגדית המשלימה אינה צפויה לעסוק בגופם של האישומים בהליך הנוכחי או בהערכת הראיות שהובאו על ידי התביעה להוכחת אישומים אלו, אלא כל כולה בהתנהלות העדים בתיקים אחרים שגם בהם שימשו כחוקרי מח”ש. מדובר, לטענתה, בנושאים צדדיים אשר לגביהם אין לאפשר התמשכותה של עדות, לא כל שכן זימון חוזר של שני העדים בחלוף מספר שנים מסיום עדותם ולאחר שהתאפשר להגנה לחקור אותם באריכות מופלגת (עדותו של שרצר נפרסה על פני כ-30 ישיבות). לכך מצטרפת העובדה ששרצר ותא-שמע הם חוקרים ולא עדי תביעה מהותיים, כך שעדותם החוזרת אינה צפויה להועיל לקידום חקר האמת ולבירור שאלה הנוגעת להליך הנוכחי. נטען כי בנסיבות אלו יש לתת משקל ראוי לערכים של יעילות דיונית ולשים סוף להתמשכות ההליך עקב בקשות מסוג זה. ב”כ המאשימה הוסיפה והפנתה לפסיקה הקובעת כי ממצאי מהימנות במשפט אחד אינם קבילים במשפט אחר, וכך גם קביעה עובדתית בהליך מסוים אינה ניתנת לשימוש בהליך אחר אף אם שני ההליכים עוסקים באותו אירוע או באותו אדם (בכפוף לדוקטרינת מעשה בית דין).

במענה לטענות אלו אישר ב”כ הנאשם כי לצורך ההליך הנוכחי אין נפקות לממצאים שנקבעו בהליכים אחרים לגבי מהימנות העדים או לגבי כל עובדה אחרת הטעונה הוכחה בהליך הנוכחי. עם זאת, לטענתו אין בכך כדי לגרוע מהרלוונטיות הקיימת לצורך ההליך הנוכחי של התנהלות שרצר ותא-שמע בחקירות מח”ש שנדונו בהליכים האחרים. הטעם לכך נעוץ בכוונתה של ההגנה להעלות עם סיום פרשת התביעה בקשה לפסילת ראיות שהושגו כתוצאה מההתנהלות של חוקרי מח”ש, הדומה להתנהלותם אשר הובילה לזיכוי הנאשמים ולפסילת הראיות בהליכים האחרים. לדברי ב”כ הנאשם, בקשה זו תתבסס הן על דוקטרינת הפסילה הפסיקתית שהוכרה לראשונה בהלכת יששכרוב והן על הוראת סעיף 56א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל”א-1971 שנחקק לאחרונה, המקנה לבית המשפט סמכות לפסול ראיה שהושגה שלא כדין “אם שוכנע שקבלתה במשפט תפגע באופן מהותי בזכות להליך הוגן, בשים לב לאופייה ולחומרתה של ההפרה, למידת ההשפעה של ההפרה על הראיה שהושגה ולעניין הציבורי שבקבלת הראיה או באי-קבלתה”. לטענתו, היות שאחד השיקולים המנויים בסעיף החדש בפקודה לפסילתה של ראיה שהושגה שלא כדין הוא האופי והחומרה של ההפרה, ובהינתן שפסקי הדין העוסקים בדוקטרינת הפסילה הפסיקתית ייחסו חשיבות למידת החומרה של התנהלות החוקר, ממילא העובדה ששרצר ותא-שמע נקטו באמצעי חקירה פסולים גם בהליכים אחרים רלוונטית להליך הנוכחי. זאת לצורך ביסוס הטענה שמדובר בדפוס התנהלות שיטתי ומכוון של החוקרים ולא בהפרה נקודתית שארעה בתום לב, ובמיוחד בהתחשב בכך שחלק מההחלטות שלגביהן מתבקשת החקירה הנגדית המשלימה עוסקות בחקירות שנערכו על ידי שני העדים לאחר שהתקיים בפרקליטות המדינה הליך של הפקת לקחים וחידוד הנהלים בעקבות הכרעת הדין בפרשת סבג. ב”כ הנאשם הוסיף והזכיר בהקשר זה את טענת ההגנה מן הצדק, שלגביה נקבעה בפסיקה הבחנה בין מצב שבו הרשות התובעת טעתה בניהול ההליך הפלילי בתום לב ובין מצב שבו מאחורי פעולות החקירה וההעמדה לדין עמדה כוונת זדון.

5. אין זו הפעם הראשונה שבה עומדת לדיון טענת הנאשם בדבר זכות העומדת לו להציג בחקירה נגדית של חוקר מח”ש שאלות הנוגעות לקביעות של בתי משפט בהליכים פליליים אחרים בדבר התנהלות החוקר באותם הליכים, וזאת כחלק מביסוס התשתית לבקשותיו לפסילת ראיות ולהגנה מן הצדק. דיון בנושא זה נערך כבר במסגרת החקירה הנגדית של שרצר. נוכח התנגדות המאשימה להרחבת החקירה הנגדית של שרצר בעניינים אלו, הבהיר ב”כ הנאשם בדיון מיום 9.11.2020 כי ההפניה להתנהלות העד בהליכים האחרים נועדה להצביע “על היסוד הנפשי, על המחשבה… מה שאני מבקש הוא שהמקרים שם ילמדו אותנו שהייתה כוונה… אני רוצה להראות שמדובר בהתנהגות שיטתית כפולה, זאת אומרת פעם אחת הוא עושה את זה במזיד ופעם שנייה שהוא מתנצל בבית המשפט ואומר לא התכוונתי… אני מבקש מבית המשפט לאור התיקים האחרים לא להאמין לו ובעצם לומר שהוא עושה תרגיל… הסיבה היחידה שאנחנו רוצים להביא מקרים אחרים היא לעניין ההתנצלות שלו להראות שזאת ממש תכנית” (עמ’ 18906-18900). ב”כ המאשימה פירטה באותו דיון את הטעמים שביסוד התנגדותה העקרונית להרחבת החקירה הנגדית כאמור (עמ’ 18920-18907). לבסוף התקבלה הצעתי כי התנגדות המאשימה תועלה באופן פרטני לגבי שאלות קונקרטיות ככל שיוצגו בפני העד בחקירתו הנגדית בנוגע לתיקים אחרים (עמ’ 18926-18925). בדיון העוקב מיום 12.11.2020 הבהרתי כי למרות שראיתי להתיר קו חקירה שעניינו בטענה כי ההתנהלות של שרצר בחקירה, שלדעת הנאשם הייתה פסולה, ננקטה באופן שיטתי ומכוון, עדיין לעת שאדרש בחקירה הנגדית להחליט האם להתיר שאלות קונקרטיות לגבי חקירות אחרות שבהן שרצר היה מעורב, “היד שלי תהיה קפוצה… אני הולך להיות מאוד מאוד מצמצם כי זה בכל זאת תיקים אחרים” (עמ’ 18982, 18991). קו זה יושם הלכה למעשה בהוראות שנתתי במהלך החקירה הנגדית של שרצר מיום 26.11.2020 (עמ’ 19076-19075, 19091, 19093, 19113-19112) ומיום 3.12.2020 (עמ’ 19268).
6. השאלה שבה עלי להכריע עתה היא, האם לאור הגבולות המצומצמים ביותר – כפי שהוצבו עוד בשעה ששרצר עמד על דוכן העדים – בכל הנוגע לחקירתו הנגדית על קביעות שיפוטיות בהליכים אחרים בהתייחס לאירועים שהתרחשו בהם (במובחן מהתרחשויות בחקירות מח”ש בהליך הנוכחי); ובהינתן ששרצר ותא-שמע כבר נשאלו בחקירותיהם הנגדיות אודות הכרעת הדין בפרשת סבג, ושרצר נשאל גם אודות הכרעת הדין בפרשת סימן – האם לאור כל זאת קיימת הצדקה להחזיר את שני העדים לחקירה נגדית משלימה אודות הכרעת הדין בפרשת ברק וההחלטה בפרשת מור (ולגבי תא-שמע גם באשר להכרעת הדין בפרשת סימן).

תשובתי לשאלה זו היא בשלילה.

7. סמכותו של בית המשפט להיעתר לבקשה של בעל דין להזמנה חוזרת של עד שסיים להעיד נלמדת הן מ”שורת ההיגיון” (ע”פ 36/74 מדינת ישראל נ’ אלון, פ”ד כח(2) 443, 446 (1974)) והן, בקל-וחומר, מהסמכות להזמנת עד מטעם בית המשפט לפי סעיף 167 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב-1982 (ע”פ 24/73‏ מייזל נ’ מדינת ישראל, פ”ד כז(2) 421, 424 (1973)). בתורת שכזו מותנית ההזמנה החוזרת, כלשון הסעיף, בכך שבית המשפט על פי שיקול דעתו “ראה צורך בכך” (שם, שם). ההלכה הפסוקה הציבה אמות מידה להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט, לרבות במצבים שבהם ההגנה היא זו שמבקשת לחקור שוב עד תביעה שסיים להעיד.

כך, נקבע כי יש מקום להבחנה בין חקירה נגדית נוספת שנועדה לקבל את התייחסות העד ל”חומר הראיות שנאסף בעת החקירה המשטרתית” ולא היה ברשות ההגנה בעת שחקרה אותו לראשונה, ובין חקירה נגדית נוספת שנועדה לברר עם העד “עדויות שהושמעו בבית המשפט לאחר הגשת כתב האישום, כחלק מניהול המשפט עצמו”. בעוד שיש במצב הראשון “כדי לבסס בצורה משכנעת את הטענה, שלשם מניעת אי-צדק מן הדין להחזיר את העדה לדוכן העדים לחקירה נגדית נוספת”, הרי “אם במהלך המשפט גופו נשמעות עדויות או מתבררות נקודות חדשות, אשר לאורן רצוי היה לסניגוריה להציג שאלות נוספות לעדה הראשית, כאן אי-קריאת העדה בחזרה אינה מצביעה לכאורה על עיוות-דין אפשרי, רק מהטעם שהעדות נגבתה בשלב מוקדם” (ע”פ 516/86 חטיב נ’ מדינת ישראל, פ”ד מא(4) 805, 809-810 (1988)).

שיקול נוסף לגבי בקשת ההגנה להחזרת עד תביעה להשלמת חקירה הוא במיקום נושא החקירה המשלימה המתבקשת ביחס לגרעין העובדות נושא כתב האישום. בהקשר זה מופעל הכלל בדבר סופיות תשובות העד בעניינים צדדיים. כשם שאין מתירים להגנה להביא עדות מפריכה “בענינים שאינם בעלי השלכה ישירה להליך והם מצטמצמים למהימנותו של עד ב’נושאים צדדיים'” (ע”פ 6586/98 אלסיבצקי נ’ מדינת ישראל (18.5.1999)), כך אין מאפשרים החזרת עד תביעה להשלמת חקירה נגדית בעניינים שכאלה. ברוח זו נדחתה בקשה לזימון עדי תביעה לחקירה נגדית נוספת, וזאת מהטעם ש”החזרת עד לדוכן העדים היא הליך חריג ונדרשים נימוקים טובים שיצדיקו את הדבר. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בעדים שנחקרו חקירות נגדיות ארוכות ומפורטות… הבקשה להשלמת חקירת העדים נוגעת לעדויותיהם בנוגע לנאשם בתיק המקביל, שאינן מתייחסות ישירות לנאשמים שבפני… המטרה העיקרית העולה מהבקשה היא לבסס את ממצאי המהימנות שנקבעו בהכרעת הדין בתיק המקביל, ולהביא לכך שיאומצו גם בהליך זה… אין הצדקה להחזיר את העדים לדוכן העדים ולשמוע את עדויותיהם על אירוע שאינו נכלל בכתב האישום בתיק שבפני, על מנת לאמץ את ממצאי המהימנות שנקבעו בתיק המקביל” (ת”פ (מחוזי י-ם) 16520-01-18 מדינת ישראל נ’ אבו ניג’מה (13.5.2019)).

8. הכרעות הדין בפרשות סימן וברק וההחלטה בפרשת מור הן חיצוניות להליך הנוכחי, לא נוצרו במסגרתו ולא נמצאו ברשות המאשימה או ברשות ההגנה במועד החקירה הנגדית של תא-שמע (שלוש הפרשות) ושל שרצר (שתי הפרשות האחרונות). מבחינה זאת, הבקשה הנוכחית אינה מגלה מובהקוּת לא בכיוון של דחייתה ולא בכיוון של קבלתה. אמנם החומר שעליו מבוקש לחקור בשנית את העדים בא לעולם רק לאחר שהסתיימו חקירותיהם הנגדיות. אולם מנגד, אין מדובר בחומר שהיה על המאשימה למסור להגנה בעת שנשמעו העדויות של שני החוקרים.

בכך אין כדי לגרוע מתחולתו במקרה הנוכחי של הכלל שלפיו “עד נקרא אל דוכן העדים פעם אחת בלבד, ואין לחזור ולקרוא לו להעיד פעם נוספת באותו הליך, אלא מטעמים חריגים” (ת”פ (מחוזי חי’) 35871-07-20 מדינת ישראל נ’ אבו רומי, פסקה 5 (18.11.2021)); “החריג חל רק כאשר יש נסיבות מיוחדות המצדיקות לסטות מהכלל האמור” (ת”פ (מחוזי ת”א) 15164-01-19 דדון  נ’ מדינת ישראל, פסקה 10 (24.3.2022)).

9. דעתי היא שהכרעות הדין בפרשות סימן וברק וההחלטה בפרשת מור אינן מהוות נסיבות מיוחדת המקימות טעם חריג לסטייה מהכלל שלפיו עד אינו מעיד פעמיים ואינו מוחזר לבית המשפט לאחר שעדותו הסתיימה. שלוש פרשות אלו עוסקות בנאשמים אחרים ובאירועים אחרים, ואין להן נגיעה ישירה לנאשמים ולאירועים הנדונים בהליך הנוכחי. הנגיעה היחידה להליך הנוכחי אשר בעטיה מבקש הנאשם לחקור שוב את שרצר ותא-שמע נעוצה, כאמור, בטענתו הגורסת כי בהליך הנוכחי ננקטו על ידם אמצעי חקירה פסולים באופן שיטתי ומכוון וכי אין מדובר במשגה בתום לב. אולם הטענה שלפיה ההתנהלות הייתה שיטתית ומכוונת כבר הוצגה בחקירות הנגדיות של תא-שמע (לדוגמא פרוטוקול מיום 31.1.2019 עמ’ 8381, 8388, 8457, 8481) ושל שרצר (לדוגמא פרוטוקול מיום 29.7.2020 עמ’ 17246, ומיום 26.11.2020 עמ’ 19052-19037, 19088-19076), והתייחסות שני העדים לטענה זו ניתנה שם. בה בעת, למרות הביקורת שנמתחה על תא-שמע בהכרעות הדין בפרשות סימן וברק, אין בהן קביעה באשר להתנהלות שיטתית או מכוונת שלו. בנוסף, חקירות מח”ש באותן פרשות נערכו בשנת 2017, לאחר חקירת מח”ש בהליך הנוכחי, באופן המחליש מעיקרא את הפוטנציאל הטמון בפרשות סימן וברק ללמד על אירועים מהשנים שקדמו להן.

אמנם חקירת מח”ש בפרשת מור נערכה בדצמבר 2014, לפני חקירת מח”ש משנת 2015 בהליך הנוכחי. אף נכון הוא שבהחלטה בפרשת מור נקבע כי “ההתנהלות של הוצאת נחקרים ל’הפסקה’ וחקירתם ללא תיעוד במהלכה, אינה זרה לחוקר שרצר, על אף שבית משפט במותב אחר כבר קבע קביעות אלו לגביו” (פסקה 76), כשכוונת הדברים היא להכרעת הדין בפרשת סבג אודות חקירת מח”ש שגם אותה ערך שרצר בדצמבר 2014. אולם מאחר ששרצר ותא-שמע נשאלו שניהם בחקירותיהם הנגדיות לגבי הכרעת הדין בפרשת סבג, ולאור התשובות שניתנו על ידם לעניין זה, אינני סבור כי התועלת שאותה ההגנה סבורה להפיק מקבלת התייחסותם אל הקביעות הנוגעות להתנהלות החקירה בפרשת מור – מעבר להתנהלות בפרשת סבג שלגביה כבר נשמעה התייחסותם – טומנת בחובה פוטנציאל ממשי לקידום קו ההגנה של הנאשם עד שיש בכך לגבור על הכלל שלפיו אין מחזירים עד לדוכן אלא במקרים חריגים. בהקשר זה לא למותר להדגיש שוב כי קביעות בית המשפט בפרשת מור לא יוכלו בכל מקרה להתקבל כראיה בהליך הנוכחי, וכך גם ציטוטים בהחלטה מדברי העדים שהעידו באותו הליך, שכן הקבילוּת מוגבלת אפריורית לדברים שייאמרו כאן על ידי שרצר או תא-שמע, גם אם בהתייחס לעדויותיהם בפרשה האחרת (ע”פ 2309/90 סבאח נ’ מדינת ישראל (24.12.1991); ע”פ 7443/06 ארקה נ’ מדינת ישראל, פסקה 40 (28.9.2008)). כמו כן, גִזְרת הדיון הנוכחי היא בנושאים שלגביהם הוגבלו על ידי בית המשפט מלכתחילה “מאוד מאוד” גבולות החקירה הנגדית של חוקרי מח”ש (ראו לעיל פסקה 5). ואם כך לעת החקירות הנגדיות המקוריות של החוקרים, לא כל שכן שכך כאשר נשקלת הזמנתם לחקירה נגדית נוספת לאחר שכבר הסתיימה עדותם, מהלך שבנסיבות המתוארות הוא בבחינת חריג-דחריג.

למען שלמות התמונה ולנוכח מה שנטען בבקשה, יובהר כי לצד הקביעות בפרשת מור לגבי הפגמים הקשים שנפלו בחקירת מח”ש שנדונה שם, לא מצויה קביעה פוזיטיבית באשר להתנהלות מכוונת של החוקרים (ובכלל זה בפסקאות 64, 77 ו-127 להחלטה).

10. אשר על כן, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב”כ הצדדים.

ניתנה היום, כ”ג חשוון תשפ”ג, 17 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.

משה סובל

PDF