בפניי תביעה למזונות שהגישה התובעת 1 (להלן: “הקטינה”), ילידת XXXX, באמצעות אמה, כנגד אביה (להלן: “הנתבע” ו/או “האב”).

רקע עובדתי

1. התובעת 2 (להלן: “האם” או “התובעת”) והנתבע (להלן: “הצדדים”), יהודים, ישראלים, מעולם לא נישאו ולא התגוררו תחת קורת גג אחת. האם פנויה, והאב  מקיים חיי משפחה אך אינו נשוי.

2. התובעת XXXX במקצועה. הצדדים הכירו בתקופה בה המשרד בו עבדה התובעת ייצג את הנתבע במסגרת הליך פלילי שהתנהל כנגדו (ס’ 2 לתצהיר הנתבע, עמ’ 25 לפרוטוקול, ש’ 2, עמ’ 26 לפרוטוקול, ש’ 26). לטענת התובעת, בין הצדדים התפתחה ידידות (ס’ 2 לתצהירה), בעוד הנתבע שולל זאת (ס’ 9 לתצהירו).

3. במסגרת יחסים אלו, התובעת ביקשה להרות באמצעות זרעו של הנתבע. בין הצדדים לא התקיימו יחסי אישות. הנתבע הסכים לתהליך של הזרעה מלאכותית, והתהליך בוצע בידיעתו ובהסכמתו המלאה.

4. הצדדים חלוקים באשר לטיב הסכמת הנתבע. לטענת התובעת, מדובר בהסכמה להולדת ילד משותף בדרך של הזרעה, לפיה יגדלוהו יחד בהורות משותפת (ס’ 2 לתצהירה). לעומתה, טוען הנתבע כי מדובר בתרומת זרע בלבד על בסיס לא אנונימי אשר ניתנה בדומה לתרומת זרע אנונימית (ס’ 5 לתצהירו).

5. כתוצאה ממתן תרומת הזרע נולדה הקטינה. ביום 16/5/13 ניתן על ידי פסק דין בתביעת האבהות (תמ”ש 35407-04-12) לפיו, בהתאם לבדיקת רקמות שבוצעה נמצא כי הנתבע הינו אביה של הקטינה.

6. ביום 23/1/12 הוגשה התביעה דנן.  בהחלטותיי מיום 3/6/13 ו- 14/7/13 נפסקו מזונות זמניים על סך 1500 ₪ לחודש החל מיום 3/6/13. בנוסף, נקבע כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות, הכל כמפורט בהחלטות.

7. בדיון מיום 9/12/14 התבקש ב”כ התובעת לפנות בתוך 7 ימים לתיק הפש”ר בהתאם להוראות סעיף 22 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש”ם- 1980, על מנת שישקול המשך ההליכים בתיק זה (עמ’ 69 לפרוטוקול). טרם הוגשה הודעה באשר להחלטת בית המשפט המחוזי (בקשה מס’ 33).

תמצית טענות התובעת

8. הנתבע, כאביה של הקטינה, חייב במזונותיה על פי כל דין (ס’ 1א’ לסיכומי התובעת).

9. בחודש יוני 2010 נחתם בין התובעת לבין הנתבע הסכם ל”הורות משותפת” בבית החולים איכילוב שבתל אביב (להלן: “ההסכם הראשון”) ( ס’ 3 לסיכומי התובעת).

10. הנתבע אף הביע את רצונו והסכמתו להולדת ילד שני שיישמר בהקפאה כך שלשני הילדים יהיה אב ביולוגי אחד (ס’ 4 לתצהיר התובעת).

11. הנתבע הצהיר בפניי חברותיה של התובעת כי יישא בעלויות גידול הילד ברווחה ואף יעביר סכומים נכבדים לאחר שחרורו ממאסר (ס’ 6 לתצהיר התובעת).

12. הנתבע חתם על תצהיר אבהות ואף פגש בקטינה (עמ’ 4 לסיכומי התובעת).

13. הנתבע שב וחזר על הבטחותיו במסגרת אימיילים ומסרונים רבים , חרף זאת לא שולמו מזונות לקטינה.

14. מוכחש כי התובעת ויתרה על תשלומי מזונות לקטינה.

15. הנתבע מרוויח כדבעי ובידו נכסים. במקביל, הנתבע אינו מעוניין להגדיל את הכנסתו בטענה כי זו תגיע לידי הנאמן (ס’ 10 לסיכומי התובעת).

16. תמיכתו הכספית של XXXX בתובעת ובקטינה הינה הלוואה שעל התובעת להחזיר.

תמצית טענות הנתבע

17. הנתבע כופר בחבותו לשאת במזונות הקטינה. לחילופין, ככל וייקבע כי הינו חב במזונותיה, יש ל”חלק” את הנטל בין ההורים, כאשר מדובר במזונות מדין צדקה (ס’ 11 לכתב ההגנה).

18. אין מדובר בהורות משותפת אלא בתרומת זרע בלבד שאינה אנונימית (ס’ 5 לתצהירו). התובעת הציגה מצג לפיו מבוקשה בתרומת זרע בלבד וכי לא תהיה לנתבע כל התחייבות משפטית ו/או כלכלית ו/או הורית כלפיה או כלפי היילוד, כפי שעולה מההתכתבויות בין הצדדים (ס’ 4 לסיכומי הנתבע).

19. התובעת דרשה וויתור על זכויותיו בכל הכרוך באבהות ונטלה על עצמה בלבד את הזכות והחובה ההורית (ס’ 38 לתצהיר הנתבע).

20. ביום 21.8.11 נערך, לבקשת התובעת, הסכם המסדיר את תרומת הזרע ומבטא את כוונות הצדדים, אשר נחתם באמצעות הודעה במייל (ס’ 25 לסיכומי הנתבע) (להלן: “ההסכם השני”). לטענתו, הסכם זה גובר על ההסכם הראשון  (ס’ 14 לתצהירו).

21. תרומת הזרע ניתנה על ידו באופן שאינו אנונימי וזאת כשטובת הילד לנגד עיניו (ס’ א לסיכומי הנתבע).

22. התובעת פנתה בבקשת תרומת הזרע במסגרת מילוי תפקידה המקצועי ובעת ייצוגו של הנתבע, כאשר הוא היה מושפע ותלוי בה באופן מוחלט (עמ’ 2 לכתב ההגנה).

23. לטענתו, עד לתחילת ההזרעות התקיימו פגישות בודדות שעיקר עניינן היה האספקטים הטכניים של תרומת הזרע (ס’ 9 לתצהיר הנתבע). הנתבע לא נכח לצד התובעת במהלך ההזרעה ואף לא המתין לה במהלך התהליך (ס’ 27 לתצהיר הנתבע). לא התקיימה כל פגישה בין הצדדים במהלך ההריון ורוב ההתקשרות הייתה במסרונים ואימיילים (ס’ 33 לתצהיר הנתבע). הנתבע לא נכח בלידה ולא ביקר את התובעת לפני ואחרי הלידה (ס’ 33 לתצהיר הנתבע).

24. הנתבע מכחיש כי רצונו היה שהתובעת תלד ילד שני מזרעו. הנתבע הצהיר כי דרש בתוקף השמדת הזרע שהוקפא בבית החולים איכילוב ללא שימוש (ס’ 35 לתצהיר הנתבע).

25. לטענתו, לאור מצבו הכלכלי הקשה בעת מתן תרומת הזרע, לו ידע שהתובעת “סומכת” על מזונותיו, לא היה מסכים לתרום זרע כאשר אינו יכול לתמוך כלכלית ביילוד (ס’ 44 לתצהיר הנתבע).

ראיות הצדדים

26. מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה ושתי חברותיה, הגב’ XXXX והגב’ XXXX, באשר לרצונם המשותף של הצדדים להביא ילד משותף לעולם ולקיים ביניהם הורות משותפת. בנוסף, העיד XXXX, ידיד קרוב של התובעת (עמ’ 46 לפרוטוקול, ש’ 33), באשר למימון צרכיה של הקטינה באמצעות הלוואה לתובעת הכוללת תשלום מדור, מעון יום, ביגוד ומזון, החזקת רכב לרבות ביטוח, רישוי , דלק וקניית מוצרים נלווים לקטינה בעלות כוללת של כ- 10,000 ₪ בחודש.

27. מטעם הנתבע לא העידו גורמים נוספים, למעט הוא בעצמו.

 דיון

28. גדר המחלוקת הינה שאלת חבותו של הנתבע לזון את הקטינה. בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אדרש למספר שאלות הטעונות הכרעה;

א.      האם עסקינן בהסכם בין הצדדים להורות משותפת או לתרומת זרע.

ב.      האם תרומת זרע מתורם מזוהה וידוע שקולה כתרומת זרע אנונימית.

ג.       ככל התשובה לשאלות א’ ו- ב’ תהא בחיוב, תתעורר שאלת החיוב במזונות, לרבות צרכי הקטינה, יכולתו של האב וגובה השתתפות האם.

המסגרת הדיונית

29. כשיקול על יש להעמיד את עיקרון טובת הילד וזכויותיו. זהו העיקרון המנחה העומד לנגד עיניי בית המשפט בהכרעתו בתובענה זו.

ההסכמות בין הצדדים

30. פרשנות חוזה נעשית לפי אומד דעתם של הצדדים, ובמסגרתה על הפרשן לפנות ללשונו של החוזה ולנסיבות העניין (ראו סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973, דנ”א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית נ’ מדינת ישראל , סא (2) 1 (פורסם בנבו)(11.5.2006), רע”א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ’ סהר חברה לתביעות בע”מ מגדל חברה לביטוח בע”מ (פורסם בנבו) (26.2.2012)).

31. בע”א 4628/93 מדינת ישראל נ’ אפרופים שיכון ויזום (1991) בע”מ פ”ד מט(2) 265, 311, נקבע כי:

“… חוזה מתפרש על-פי אומד דעתם של הצדדים. אומד דעת זה הוא המטרות, היעדים, האינטרסים, והתכנית אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. על אומד הדעת למד הפרשן מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. שני מקורות אלה “קבילים” הם. בעזרתם מגבש הפרשן את אומד דעתם המשותף של הצדדים. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני (הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה במילוי תנאים מוקדמים כלשהם. לא נדרשת כל בחינה מוקדמת, אם לשון החוזה היא ברורה אם לאו. שאלה זו תתבהר רק בסיומו של התהליך הפרשני…

…לאחר שהפרשן גיבש את אומד דעתם (המשותף) של הצדדים, הוא בוחן אם אומד דעת זה “משתמע” – כלומר, יש לו עיגון – מתוך החוזה. אם התשובה היא בחיוב, יפורש החוזה על-פי אומד דעת זה, שבגיבושו שימשו בערבוביה נתונים הבאים מהחוזה ומחוצה לו”.

32. ברע”א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ’ סהר חברה לתביעות בע”מ [פורסם בנבו] (מיום 26.2.12) נאמרו על ידי כבוד השופט ריבלין, הדברים הבאים:

“… חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי.”

33. בע”א 3894/11 דלק בע”מ נ’ ניר בן שלום [פורסם בנבו] (מיום 6.6.13) קובע כב’ השופט ג’ובראן:

“כאמור, בפרשת סהר נקבעה ההלכה, שעל פיה התיקון לחוק עיגן בחוק החוזים את כללי הפרשנות שפותחו בפסיקה. זאת, משלושה טעמים:  ראשית, נקבע כי זוהי התכלית הסובייקטיבית של החקיקה, כפי שעולה מדברי ההסבר לתיקון החוק ומהליכי החקיקה עצמם.

שנית, נקבע כי זוהי הפרשנות המתחייבת מלשון הסעיף עצמו, וכי פרשנות המאמצת את מודל שני השלבים תעקר מתוכן את קביעתו של המחוקק, שעל פיה החוזה יפורש הן על פי לשון החוזה והן מנסיבות העניין, ורק מקום בו אומר דעת הצדדים משתמע מפורשות מלשון החוזה, תינתן הבכורה ללשון. …..

שלישית, נקבע כי כללי פרשנות החוזה האמורים משקפים גם את פרשנות תכליתית-אובייקטיבית של חוק החוזים. בהקשר זה נקבע כי בבסיס החקיקה עומדים שני ערכים אותם ביקש המחוקק לקדם – רצון הצדדים לחוזה וודאות משפטית. וברי, כי שני הערכים אינם עולים בהכרח בקנה אחד. הערך של קידוש רצון הצדדים לחוזה דורש העמקה בנסיבות החוזה, בכדי לבחון את הרצון הסובייקטיבי שלהם. ערך הודאות המשפטית דורש מתן משקל מוגבר ללשון החוזה, ככל שהיא ברורה, ומאפשרת ללמד אודות ההסכמה הסבירה ביניהם.”

34. מהאמור לעיל עולה כי יש להתחקות אחר התכלית הסובייקטיבית באמצעות לשון החוזה ונסיבותיו, אך זאת תוך הדגשת מקומה המשמעותי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות. יש להעניק להסכם את המשמעות הפשוטה והברורה העולה מלשונו. ככל שלשון ההסכם ברורה חזקה עליה שמשקפת את אומד דעת הצדדים.

35. בהתאם לאמור, תבחן הסוגיה דנן.

36. לטענת התובעת, ביום 6/6/10 נחתם בין הצדדים הסכם לצורך טיפולי פריון (נספחים א1-א2 לתצהיר התובעת) המבטא את רצונם בהורות משותפת (עמ’ 26 לפרוטוקול, ש’ 27-32).

37. כתימוכין לטענתה הפנתה התובעת להסכם הראשון הקובע את הסכמת הצדדים לפיה הם “…אינם מקיימים מערכת זוגית וברצונם להעמיד צאצא משותף” (עמ’ 27 לפרוטוקול, ש’ 1-2). לשיטתה, מסעיף זה נלמד כי מדובר בגידול משותף של ילד על כל המשתמע מכך (עמ’ 27 לפרוטוקול, ש’ 4). בנוסף, הפנתה התובעת לסעיף 2 בהסכם זה המסדיר, לשיטתה, את עניין המזונות (עמ’ 27 לפרוטוקול, ש’ 12).

38. מנגד, טוען הנתבע כי אין מדובר בהסכם להורות משותפת כי אם לתרומת זרע. לדבריו, ההסכם הראשון הינו הסכם סטנדרטי, בלעדיו לא ניתן היה לבצע את ההזרעה וכי ההסכמות בין הצדדים היו שונות (עמ’ 60 לפרוטוקול, ש’ 20-21). בנוסף, ההסכם מעולם לא התבצע מאחר וההזרעה התבצעה בXXXX ולא בבית החולים איכילוב (עמ’ 60 לפרוטוקול, ש’ 30-31).

39. לטענת הנתבע, ביום 21/8/11 נערך מטעמו, לבקשתה של התובעת, הסכם המסדיר את תרומת הזרע וויתור על זכויותיו כאב ביולוגי  אשר גובר על ההסכם הראשון (ס’ 22 לסיכומי הנתבע, עמ’ 60 לפרוטוקול, ש’ 32).

40. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, ועניינתי בכל החומר המצוי בפני, סבורני כי אין מדובר בהסכם להורות משותפת וכי ההסכם השני גובר וזאת מן הנימוקים הבאים:

ההסכם הראשון

41. ההסכם הראשון שעניינו טיפול פריון בבית החולים איכילוב מתייחס לרצון הצדדים להעמיד צאצא משותף. הגם שבסופו של יום תהליך ההזרעה לא התבצע בבית החולים איכילוב, הרי שניתן ללמוד ממנו על כוונת הצדדים בזמן אמת.

42. נוכח חשיבות ההסכם, להלן נוסח הסעיפים הרלוונטיים ככתבם וכלשונם:

“הואיל: וצד א’ וצד ב’ אינם מקיימים מערכת זוגית וברצונם להעמיד צאצא משותף.

והואיל: וצד א’ וצד ב’ מצהירים כי אינם נשואים.

צד א’ מצהיר כי הינו גרוש וצד ב’ מצהירה כי הינה רווקה.

לפיכך הוצהר והותנה והוסכם בין הצדדים כדלקמן:

…..

2. צד א’ מצהיר כי הוא מעוניין כי צד ב’ תופרה מזרעו וכי הוא מודע לכך כי חובותיו כלפי הילוד אינן תלויות בתוקפו של ההסכם שבינו לבין צד ב’ ותחולנה עליו בכל מקרה, כהורה ביולוגי….”

43. בעניין זה, לשאלת בית המשפט השיבה התובעת כי הסכם זה היה תנאי להתחלת תהליך ההזרעה (עמ’ 29 לפרוטוקול, ש’ 15-16). בחקירתה העידה התובעת כי “זה הסכם סטנדרטי שקיבלנו מבית החולים וקיבלנו אותו ביד. קיבלתי אותו כטופס הארד קופי” (עמ’ 29 לפרוטוקול, ש’ 17). יחד עם זאת, בהמשך העידה כי ההסכם נערך על ידה ולא צורף ההסכם הסטנדרטי המקורי (עמ’ 30 לפרוטוקול, ש’ 1-12). ככל שאכן ניתן היה לבצע שינויים בהסכם כטענת התובעת, הרי שתמוהה העובדה כי ההסכם אינו כולל כל התייחסות לחובותיו של הנתבע כלפי היילוד או להסכמה אחרת בין הצדדים. לטעמי ניתן ללמוד על מהעדרם של פרטים אלו כחיזוק לגרסת הנתבע.

44. להתרשמותי, ככל שכוונת הצדדים הייתה להורות משותפת הרי שהדבר היה צריך לבוא לידי ביטוי באופן מפורש בהסכם בין הצדדים, וודאי כשמדובר בהסכם כה מהותי. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהסכם אשר התובעת לקחה חלק בעריכת השינויים בו (עמ’ 29 לפרוטוקול, ש’ 17). לא מצאתי ממש בטענה כי הורות משותפת נלמדת מן הביטוי “צאצא משותף” (עמ’ 26 לפרוטוקול, ש’ 28). עיון בהסכם מלמד כי הוא אינו מתייחס לאופן השותפות; אין כל פירוט אודות החובות של האב כלפי הילוד, לא מצוין איזה שם יישא היילוד, מהי המשמורת, מהם הסדרי הראייה, היקף חובת המזונות (עמ’ 27 לפרוטוקול, ש’ 14), מקום מגורי היילוד, הסכמות בנוגע למצבים קיצוניים, הסכמות באשר להחלטות בתקופת ההריון והלידה וכן הסכמות בנוגע לגידולו, אופן חינוכו (עמ’ 27 לפרוטוקול, ש’ 16-17) וכיו”ב. לטעמי מדובר בהסכם שנערך אך ורק “לצורך טיפולי פיריון”, ואין בו כדי ללמד על כוונת הצדדים ליצור יחסי מחויבות כטענת התובעת.

45. אומנם בסעיף 2 להסכם נקבע כי חובותיו של הנתבע כלפי הילוד תחולנה עליו בכל מקרה, כהורה ביולוגי. יחד עם זאת, האמנתי לעדותו של הנתבע כי הוצג בפניו שמדובר בהסכם סטנדרטי שלא ניתן לשינוי ולכן ככל שחפץ היה לבצע את תרומת הזרע, הרי שהיה עליו להסכים לאמור. משכך אין בחתימתו על הסכם זה כדי ללמדנו על הסכמה בדבר הורות משותפת.

ההסכם השני

46. להלן הסעיפים הרלוונטיים כפי שנקבע בהסכם השני:

” 2.XXXX מצהיר כי הוא מוותר לחלוטין על כל תביעת אבהות או זכות לאבהות על הילוד של XXXX   מזרעו כולל זכויות ראיה ו/או כל זכות אחרת המוקנית לו לכאורה מעצם היותו אב ביולוגי לילוד. לפני משורת הדין וכמחווה של רצון טוב, XXXX מצהיר כי ישמח לעזור במזונות לילוד אם יוכל וככל יכולתו אך למען הסר ספק, לא תהיה זו זכות מוקנית לXXXX או לילוד היות וXXXX הינו תורם זרע בלבד ואין לו כל תביעות, זכויות או חובות אבהות החלות על הורה ביולוגי.

3. XXXX מצהיר בזאת כי הוא מסכים מראש לכל החלטה של XXXX בהקשר לילוד למשך כל תקופת חיי הילוד וללא כל תנאי או מיגבלה, וכמו כן, XXXX מסכים ולא יתנגד לרישום אבהות לילוד ע”י כל אדם אחר על פי החלטתה הבלעדית של XXXX ושיקול דעתה.

4. XXXX מצהירה כי אין לה ולא יהיו לה כל תביעות מXXXX בכל עניין ונושא שהוא הקשור לתרומת הזרע ו/או אבהות על הילוד מזרעו.

5. XXXX מצהירה כי ברור וידוע לה כי היחסים בינה לבין XXXX הם יחסי תורם ונתרמת בלבד ואין כל מחוייבות לקשר כלשהו ע”י מי מן הצדדים לכל עניין שלא יהיה סביב תרומות הזרע או הילוד וגורלו. XXXX תהיה האחראית היחידה לגורלו של הילוד והחלטות בהקשר לחינוכו ובריאותו וכל הקשור בחייו ללא כל מחוייבות של XXXX או כל זכות של XXXX להתערבות בעניינים אלו…”

47. במסגרת הסכם זה הצהיר הנתבע כי הוא מוותר על אבהותו אולם “ישמח לעזור במזונות” אשר אין בהם זכות מוקנית לקטינה (סעיף 2 להסכם) וכי הוא מסכים מראש לכל החלטה של האם בהקשר לילוד למשך כל תקופת חיי הילוד וללא כל תנאי או מגבלה (סעיף 3 להסכם). במקביל, נדרשה האם להצהיר כי אין ולא יהיו לה כל תביעות מהאב בכל עניין ונושא שהוא הקשור לתרומת הזרע ו/או אבהות על הילוד מזרעו (סעיף 4 להסכם) וכי ברור לה כי היחסים בין הצדדים הם יחסי תורם ונתרמת בלבד וכי היא תהיה האחראית היחידה לגורלו של הילוד והחלטות בהקשר לחינוכו ובריאותו וכל הקשור בחייו ללא כל מחויבות או זכות של האב להתערבות בעניינים אלו (סעיף 5 להסכם).

48. על ההסכם חתום הנתבע בלבד. הנתבע צרף לתצהירו מייל מיום 21/8/11 (נספח ב’ לתצהירו) בו הוא מבקש את חתימתה של התובעת על ההסכם. בתגובה השיבה התובעת “בשבילי הוא תקף”. גם לשאלת בית המשפט השיבה התובעת כי היא ראתה הסכם זה (עמ’ 34 לפרוטוקול, ש’ 18). לעומת זאת, בחקירתה העידה התובעת כי לא חתמה על ההסכם וכי מבחינתה הוא אינו תקף (עמ’ 33 לפרוטוקול, ש’ 12,14). לטענתה, המטרה לשמה נוצר ההסכם הינה יחסי אגו (עמ’ 34 לפרוטוקול, ש’ 22).

49. אינני מקבל את גרסת התובעת; במייל מיום 24/8/11 מאשרת התובעת כי ברצונה “לחתום על החוזה” (נספח ז לתצהיר הנתבע). לשאלת בית המשפט לאיזה חוזה התכוונה, השיבה התובעת שאינה יודעת (עמ’ 35 לפרוטוקול, ש’ 11-14). בהתחשב בגרסת התובעת לפיה למעט ההסכם הראשון, לא היה הסכם כתוב נוסף אלא רק הסכמים בעל פה (עמ’ 34 לפרוטוקול, ש’ 12), ניכר כי תשובתה מתחמקת. זאת ועוד, באותה ההודעה הוסיפה התובעת “דרך אגב אין לי זכות לגעת בתרומת הזרע באיכילוב מכיוון שלא פניתי בסוף לבית החולים מיד אחרי התרומה שלך.” נראה כי תגובתה זו מתייחסת לסעיף 6 להסכם שעניינו תרומת זרע שהוקפאה ולא נעשה בה שימוש ובכך היא קושרת  את עצמה להסכם הנ”ל.

50. זאת ועוד, התובעת העידה כי לאחר הודעת המייל בה טענה כי ההסכם תקף, נשלח מיסרון בפלאפון המתקן אמירה זו, אף על פי כן התובעת לא הפנתה ו/או צרפה ראיה זו (עמ’ 33 לפרוטוקול, ש’ 25).

51. לאור האמור, סבורני כי הסכם השני הוא זה אשר משקף את הסכמות הצדדים לפיהן מדובר בתרומת זרע כגרסת הנתבע ולא בכוונה להורות משותפת כגרסת התובעת.

התנהגות הצדדים

התכתובת בין הצדדים

52. ביום 21/8/11 התובעת ביקשה מהנתבע לחתום לה על שני משפטים שכתובים על ידו והם: “האחד שזו הייתה תרומת זרע בלבד” ו”השני שאתה מוותר על אבהות, ואין לך שום התנגדות לאמוץ ע”י כל אדם” (נספח ו’ לתצהיר הנתבע). בתגובה משיב הנתבע כי הדבר “יבוצע”. בחקירתה השיבה התובעת לשאלת בית המשפט כי המשפטים הנ”ל נאמרו מתוך כעס (עמ’ 32 לפרוטוקול, ש’ 13-16).

53. בהמשך אותו יום הנתבע אף מודיע לתובעת כי אין להם בסיס לתקשורת וחותם את הודעתו כך: “אני מאחל לך ולביתך את הטוב ביותר מכל ליבי. לא אענה לשום אימייל שלך מעתה ולא לטלפונים כי זה חסר כל טעם לתקשר. הרמתי ידיים. תדאגי לילדתך ותעשי כמיטב יכולתך לעשותה מאושרת. אני משוכנע שתהיי אם נהדרת. אם אי פעם היא תרצה לראותי אזי אשמח אבל לא אצור כל קשר איתך או איתה כבקשתך המקורית ביום בו ביקשת ממני לתרום לך זרע.” מהודעתו נראה כי בשלב זה הנתבע חדל מלהיות מעורב בחייהן של השתיים.

54. בהודעת מייל, ככל הנראה מיום 12/7/11 (נספח ג’ לתצהיר הנתבע), כותב הנתבע “התרומה היא תרומה בלבד ואינני מעוניין בכל קשר לחינוך הילדה ועתידה מלבד ענייני פיקוח נפש שלהם אהיה מוכן תמיד לתמוך בכם ללא כל תנאי, כפי שכבר הבהרתי פעמים רבות”. במייל אחר, שלא ברור כדבעי הקשרו, כותב הנתבע “שלחתי אותו על מנת שיהיה תיעוד לחילופי הדברים בינינו. אין לי כל מטרה משפטית. מטרתי היחידה היא שיהיה לי מה להראות לילדה היה ויום אחד היא תפגוש אותי בעצמה…” (נספח ד/6 לתצהיר התובעת). בהצהרתו כך, בזמן אמת, אנו למדים כי התובע לא התכוון להיות מעורב באופן אקטיבי בגידול הקטינה אלא הותיר לפתחה את ההחלטה להיפגש עמו בבוא היום.

55. זאת ועוד, ניכר כי כל מעורבותו בחיי הקטינה יסודה בפניה יזומה מטעם התובעת לחוות דעתו (עמ’ 56 לפרוטוקול, ש’ 10-11, עמ’ 57 לפרוטוקול, ש’ 7-13). לטענתו, לא היה הבדל מבחינתו בין דעה זו לבין כל דעה אחרת שביקש ממנו הורה לילד עת היה מרצה בנושא (עמ’ 57 לפרוטוקול, ש’ 13).

56. אף במייל מיום 14/8/11 מתייחס הנתבע לעובדה שהצדדים אינם מצליחים להסכים ביניהם על פגישה במשך שישה חודשים ואינם מתפקדים כצוות. מכאן נלמד כי משך תקופה ארוכה לא היה שיתוף פעולה בין הצדדים.

57. ויוער כי התובעת העלתה טענות לפיהן הודעות המייל הוצאו מהקשרם (עמ’ 31 לפרוטוקול, ש’ 25-26). יחד עם זאת, לא הוגשו קבצי המייל המקוריים (עמ’ 32 לפרוטוקול, ש’ 23) ולא צורפו כל המיילים והמסרונים על אף שניתנה בידי התובעת האפשרות לעשות כן (עמ’ 32 לפרוטוקול, ש’ 1). בנוסף, התובעת העידה כי אין מחלוקת לאמיתותם (עמ’ 32 לפרוטוקול, ש’ 2). לפיכך, אין בידי לקבל טענותיה לעניין זה.

58. מן התכתובות בין הצדדים נלמד כי הם הסכימו ביניהם על תרומת זרע ומכל מקום לא התנהלו במשותף לאחר תהליך ההזרעה ולאורך תהליך ההריון.

השימוש בביטוי “תרומת זרע”

59. במסגרת ההתכתבות בין הצדדים נראה כי התובעת השתמשה בביטוי “תרומת זרע” בעוד אין תיעוד לביטוי “הורות משותפת” (ס’ 13,16 לסיכומי הנתבע).

60. בחקירתה השיבה על כך התובעת בכך שהפנתה למייל מיום 14/8/11 (נספח ד’ לתצהיר התובעת) בו כותב הנתבע “איזה דבר טהור או יפה יצא מזוג הורים שלא מסוגלים להסכים על פגישה במשך שישה חודשים?! תתעוררי. אם הילדה תצא טוב, זה לא יהיה כי אנחנו מתקשרים בינינו כצוות” (עמ’ 28 לפרוטוקול, ש’ 7-9). לשיטתה, על בסיס המייל הנ”ל וההסכם הראשון היא מקישה כי מדובר בהורות משותפת (עמ’ 28 לפרוטוקול, ש’ 12). כאמור, לא הוכח לטעמי כי עסקינן בהורות משותפת. אדרבא, במייל מיום 13/7/11 מבקשת התובעת מהנתבע לשמור על חשאיות תרומת הזרע (נספח ד’ לתצהיר הנתבע) ובמייל מיום 21/8/11 מבקשת התובעת כי הנתבע יחתום על כך שמדובר בתרומת זרע בלבד (נספח ו’ לתצהיר הנתבע).

61. עוד הוסיפה התובעת כי השימוש שעשתה בביטוי תרומת זרע מקביל מבחינתה להזרעה (עמ’ 31 לפרוטוקול, ש’ 6). אין בידי לקבל טענתה זו שעה שהתובעת הינה עורכת דין ומבינה את משמעות השימוש בביטוי בעל מעמד משפטי, הגם שאיננה עוסקת בתחום. סבורני כי השינויים המילוליים שביצעה התובעת נוצרו בדיעבד ואין בהם כדי להצביע על כוונת הצדדים בזמן אמת.

אפוטרופסות יחיד

62. התובעת העידה כי ביקשה לקבוע אפוטרופסות יחיד על הקטינה מאחר והנתבע ישב במאסר, לפיכך היה עליה לקבוע אפוטרופסות יחיד לצורך הוצאת הקטינה לחו”ל, רישום לגן והופעה בטלוויזיה או בפרסומת (עמ’ 28 לפרוטוקול, ש’ 15-19).

63. מחקירתה של התובעת עולה כי הנתבע נתן הסכמתו לכל אחת מבקשותיה המנויות לעיל. לטעמי, הגם שייתכן וההמתנה ארכה זמן, הרי שעצם פעולה זו של התובעת יש בה גם כדי להצביע על העדר כוונתה בדבר הורות משותפת.

עדויות מטעם התובעת

64. הגב’ XXXX הצהירה כי בתחילת שנת 2011 התובעת סיפרה לה על הרצון המשותף שלה ושל הנתבע להביא ילד משותף ולקיים הורות משותפת (ס’ 2 לתצהיר אוחיון). לדבריה, בשיחה בינה לבין הנתבע נאמר לה במפורש כי הוא מבקש להיות מעורב בגידול הילד שיוולד (עמ’ 51 לפרוטוקול, ש’ 4).

65. בנוסף, הצהירה הגב’ XXXX כי משיחתה עם הנתבע, טרם הליך תרומת הזרע, היא התרשמה שהנתבע בחר בתובעת ורצה ילד משותף ששני הצדדים יהיו שותפים מלאים לגידולו וכן שרצונו להיות מעורב בכל אבני הדרך החשובות בחייו (ס’ 3,9 לתצהיר).

66. כבר עתה אומר, כי ככל שיש ממש בעדויות אלה הרי שמדובר בעדויות של חברות התובעת המעידות על שיחות שהתנהלו בפניהן בלבד וכך יש להתייחס אליהן. משכך, ברי כי מדובר בהתרשמותן הסובייקטיבית כפי שעלתה מהשיחות הנ”ל.

67. בעניין זה, התובעת נשאלה על ידי בית המשפט האם הייתה נכנסת לתהליך לו היה מדובר בתרומת זרע בלבד ולא בהורות משותפת, והשיבה: ” לא הייתי נכנסת לתהליך הזה בכלל. בהתחלה זה עלה לי בראש עד שדיברתי עם החברות שלי והם סיפרו לי שהם דיברו איתו ושהוא לא מוכן לא להיות בקשר עם הילדה ולכן נכנסתי לתהליך שהוא יהיה מוכן נפשית” (עמ’ 36 לפרוטוקול, ש’ 5-11). להתרשמותי, כוונתה הראשונית של התובעת הייתה לקיים הורות יחידנית ולא הורות משותפת. הגב’ XXXX העידה כי כשהכירה את התובעת היא הייתה מעוניינת להביא ילד לעולם ללא שותף (עמ’ 43 לפרוטוקול, ש’ 24). לדבריה, התובעת רצתה להביא ילד באמצעות תרומת זרע שאינה בהכרח אנונימית, כאשר גם אם היא תדע מי האב, לא בהכרח שהוא יהיה מעורב  בגידול הילד (עמ’ 43 לפרוטוקול, ש’ 26). עוד הוסיפה כי בין הצדדים היו חילוקי דעות באשר לאופן גידול היילוד (ס’ 6 לתצהירה) כאשר התובעת לא הייתה בטוחה שהיא רוצה מעורבות של האב בעוד הנתבע ביקש להיות מעורב (עמ’ 44 לפרוטוקול, ש’ 29-30).

68. לדברי  הגב’ XXXX, התנהלה שיחה בינה ובין הנתבע שמטרתה הייתה לשכנע את התובעת לגדל בשיתוף פעולה עם הנתבע את היילוד (עמ’ 43 לפרוטוקול, ש’ 23).לשאלת בית המשפט מהי הסיבה לקיום השיחה בינה לבין הנתבע, השיבה העדה כך:

“…באותה תקופה היינו מאוד קשורות רגשית והיא התלבטה המון עד שהגיעה להחלטה וכשהיא אמרה לי על ההחלטה שלה שהיא רוצה לגדל ילד לבד, זה עוד לא היה מוחלט במי מדובר, אז היא אמרה לי שהוא מאוד רוצה ומה אני חושבת ורצתה שאדבר איתו בכדי שאשמע את הדעה שלו ומה אני חושבת…” (עמ’ 44 לפרוטוקול, ש’ 9-12).

מכאן נלמד כי התובעת רצתה לגדל ילד באופן יחידני וכל מבוקשה במעורבות חברתה היה לשמוע חוות דעת נוספת באשר לבחירת האב המיועד.

בחקירתה העידה הגב’ XXXX כי הנחת היסוד הייתה שהתובעת לא רצתה מעורבות בחיי הילד שיוולד (עמ’ 44 לפרוטוקול, ש’ 31-32, עמ’ 45 לפרוטוקול, ש’ 8). לשאלה עד מתי התובעת לא רצתה מעורבות, השיבה “…אני חושבת אחרי השיחה הזאת היא הייתה אצלי והייתה לנו שיחה רצינית…” (עמ’ 45 לפרוטוקול, ש’ 1-6). לשיטתה, לפני שהחל התהליך התובעת לא רצתה מעורבות אולם משהתחיל התהליך הפיזי זה היה כבר לאחר שהתובעת “הבינה והסכימה והפנימה שהוא יהיה חלק שותף בגידול הילד” (עמ’ 45 לפרוטוקול, ש’ 7-12) . לדבריה, התובעת שאלה אותה “אם נראה לי שזה רציני ובאמת יהיה מעורב בחיי הילד, ואמרתי לה שאני חושבת שכן לפי מה שהוא אמר…” (עמ’ 44 לפרוטוקול, ש’ 13-14).

אינני סבור כי התובעת שינתה מתפיסתה בנושא כה מהותי וזאת רק בעקבות שיחה שנעשתה באמצעי תיווך. זאת ועוד, עצם הצורך במתווכים מלמד כי הצדדים כבר בתהליך ההריון לא התנהלו במשותף. גם הגב’ XXXX העידה כי שימשה מתווכת להעברת האינפורמציה בין הצדדים ובתוך כך הועבר מידע לתובעת כי הנתבע ביקש להיות מעורב בגידול היילוד (עמ’ 50 לפרוטוקול, ש’ 31-32, עמ’ 51 לפרוטוקול, ש’ 1- 4).

69. מן המקובץ, אני קובע כממצא עובדתי כי בין הצדדים הוסכם קיומו של הליך תרומת זרע בלבד, כגרסת הנתבע, ולא הליך הורות משותפת, כגרסת התובעת.

70. יחד עם זאת, בכך אין  די.   לטעמי, כפי שיפורט להלן בהרחבה, לצורך קביעת חיוב במזונות קטין, אין דין תרומת זרע אנונימית  כדין תרומת זרע מגורם ידוע.

תרומת זרע אנונימית לעומת תרומת זרע מגורם ידוע

71. בסיכומיו מפנה הנתבע לפסיקה בעולם המערבי המכירה בכך שכל הזרעה של תרומת זרע שנעשתה במרפאה מורשית נותנת מעמד של “תורם זרע ידוע” סטטוטורי לתורם ללא כל אחריות הורית ו/או כלכלית של התורם כלפיי היילוד. לשיטתו, הכרה זו השקולה במעמדה המשפטי לתרומת זרע אנונימית, תיטיב פסיכולוגית עם היילוד ותתן מזור לבעיית האנונימיות אשר מקפחת את זכויות הילד לזהות עצמית, גורמת לפגיעה בזכותו לאיתור שורשיו ומעלה חשש לגילוי עריות ומומים מולדים עקב נישואיי אח ואחות גנטיים (ס’ א’ לסיכומי הנתבע).

72. לטענתו, המודל המכיר בתרומת זרע לא אנונימית משקף את רוח האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד משנת 1989 אשר אושררה בישראל בשנת 1991 (ס’ 6 לסיכומי הנתבע).

73. מנגד, טוענת התובעת בסיכומי התשובה כי אין הדבר מוסדר בחוק ובפסיקה הישראלית (ס’ א’ לסיכומי התשובה) , כי את הדין הזר יש להוכיח באמצעות מומחה בתחום (ס’ 5 לסיכומי התשובה) וכי ראיות אלו מוזכרות לראשונה בסיכומיו של הנתבע (ס’ 5-6 לסיכומי התשובה).

74. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אינני סבור כי בענייננו יש מקום לדיון התיאורטי בדבר הדין הזר. תרומת זרע וניהול בנקי הזרע בישראל אינם מוסדרים לפי שעה בחקיקה ראשית כי אם בתקנות בריאות העם (בנק זרע), תשל”ט-1979 וחוזרי המנהל הכללי של משרד הבריאות המוצאים מכוחן (ר’ בג”ץ 4077/12 פלונית נ’ משרד הבריאות). כיום, נושא תרומת הזרע מתייחס אך ורק לתרומות זרע מגורם אנונימי כאשר במקרה כזה האב אינו ידוע ואינו מחויב במזונות או בכל חבות הורית אחרת.

75. הפסיקה התייחסה, במסגרת תביעות לאבהות, למקרים דומים של תרומת זרע שאיננה אנונימית תוך השוואת מעמדו של האב לתורם זרע אנונימי (ר’ תמ”ש (ת”א) 3521/98 פלוני (קטין) נ’ אלמוני). בתמ”ש (ר”ג) 1241-05 ט.ר. נ’ ק.פ בו נידונה שאלת המזונות נקבע כי חלה על האב חובת תשלום מזונות.

76. בהתאם להלכה, במקרים בהם נדונה סוגיית חיוב במזונות שעה שהאב כלל לא רצה בהולדת הקטין, כגון בטענות “גניבת זרע”, נדחו הטענות על ידי בתי המשפט, ונקבע חיוב במזונות. כך מהטעם שאין להפלות בין ילד שנולד בנישואין לילד שנולד מחוץ לנישואין [ע”א 620/74 מור נ’ פלונית, פורסם במאגרים המקוונים], כך מהטעם שיש לראות בגבר המקיים יחסי מין עם אישה כאחראי לתוצאה הטבעית של מעשהו [ע”א 5464/93 פלוני, פורסם במאגרים המקוונים], וכך מהטעם שאין לזקוף לחובת הקטין את חטאי אמו [תמ”ש [י”ם], 24281/06 דבריו של כבוד השופט פלקס, פורסם במאגרים המקוונים]. לטעמי, במקרה דנן, הדברים מקבלים משנה תוקף ונכונים מלשון “קל וחומר”.

77. אין בידי לקבל את טענות הנתבע בדבר מעמדה המשפטי של תרומתו;

78. הנתבע השיב לשאלת בית המשפט בדבר אחריותו ההורית כי “…למרות רצוני שלא תהיה תרומה אנונימית אני סבור כי אין לי מחויבות מוסרית כלפי הילד, אבקש לדייק שעצם הסרת האנונימיות אינה מייצרת בפני עצמה חבות הורית כלכלית או אחרת…” (עמ’ 64 לפרוטוקול, ש’ 1-5). אין בידי לקבל טענה זו;

79. אין הדעת סובלת מצב בו אב ביולוגי מוכר וידוע מסיר מעל עצמו כל אחריות הורית מיוצא חלציו, ועליו האחריות לפרנסתו ולרווחתו של ילדו. בענייננו, הנתבע אינו “תורם אנונימי”. אבהותו, כאמור, הוכחה. תהליך ההפריה התבצע בידיעתו, בהסכמתו ותוך שיתוף פעולה מטעמו . הנתבע היה מעורב בתהליך ההריון ולאחריו,  הנתבע הגיע לעיר חדרה לצורך מתן תרומת זרע לתובעת, נתן לקטינה את שמו כאב ביולוגי (עמ’ 59 לפרוטוקול, ש’ 13-14) ואף יצר עמה  קשר מס’ פעמים  (עמ’ 58 לפרוטוקול, ש’ 23-29). מעורבותו של הנתבע בתהליך ההריון ולאחריו, כפי שפורטה לעיל, איננה מתיישבת עם האנונימיות אותה מבקש הנתבע להשוות למעמדו כתורם זרע ידוע (ר’ תמ”ש (ר”ג) 1241/05 ט.ר נ’ ק.פ. (פורסם בנבו, 31.5.10)).

80. לעניין זה יפים דבריו של כב’ השופט חשין ב עא 3077/90 פלונית נ’ פלוני פ”ד מט(2) 578,607, בדבר חשיבות הכלל המחייב אב לזון את ילדיו, ומעמדו:

“ראשית לכול נזכור, שחובת המזונות חלה על אדם כלפי “הילדים הקטינים שלו”, ו”ילד” הוא – כאמור בסעיף 1 לחוק המזונות – “בין שנולד מנישואין ובין שלא מנישואין….”. “ילדו” של אדם הוא ילדו הטבעי, יוצא-ירכו. אין ילד “חוקי” ובצדו ילד “בלתי חוקי”. אדם חייב במזונות יוצאי-חלציו באשר יוצאי-חלציו הם. נושא זה כבר הזכרנו במקום אחר (ראה לעיל, פיסקה 23). חובה היא על אב לזון את ילדיו: זה כלל גדול בחוק המזונות, והוא כלל מן המעלה הקונסטיטוציונית, כלל הנמנה עם אותם כללים היוצרים דמותם של אדם וחברה ועם ומדינה”.

81. בנוסף, אין בידי לקבל את ניסיונו של הנתבע להסיר מעליו את חובותיו ההוריות במסגרת ההסכמים בינו לבין התובעת; על הנתבע להבין כי אין עסקינן בהתקשרות עסקית- מסחרית כי אם במערכת יחסים רגישה ומורכבת שעניינה בראש ובראשונה הוא טובתה של הקטינה. לפיכך, דין תניית הפטור ממזונות שהתיימר הנתבע להותיר בידו במסגרת ההסכם השני איננה מוסרית וככל שאכן הייתה כזו הרי שהיה עליה להיפסל מטעמים שבתקנת הציבור. זאת ועוד, כידוע, ההסכם בין ההורים אינו מחייב את הילד לעניין המזונות. לטעמי, הדבר נלמד מהשוואה להסכמות הורים בהסכם גירושין אשר אין בהן לחייב את הקטין מבחינת גובה המזונות שייפסקו עבורו.

82. לאור האמור, סבורני כי מעמדו של הנתבע אינו שקול לתורם זרע אנונימי ומשכך חלות עליו חובותיו כאביה הביולוגי של הקטינה, לרבות חובת תשלום מזונות.

מזונות קטינים- הכלל המשפטי

83. החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט – 1959 קובע, כי מי שיש לו דין אישי, יחויב במזונות ילדיו על פי דינו האישי. במקרה דנן, שני הצדדים הנם יהודים והקטינה מתחת לגיל 15 שנים.  על כן, האב מחויב על פי הדין לשאת בצרכים ההכרחיים ושני הצדדים חבים במימון וסיפוק הצרכים מדין צדקה, בהתאם להכנסותיהם הפנויות (ע”א 591/81 פורטוגז נ’ פורטוגז, פ”ד לו(3) 449; בע”מ 1356/08 פלוני נ’ פלונית, [פורסם במאגרים המקוונים]).

84. בהתאם לדין האישי החל, על האב לספק את מזונות ילדיו, ובכלל זה מדורם. העובדה שיש לאם קורת גג לשכן את הילד אינה צריכה לפטור את האב מהוצאה הכרחית זו, ואפילו אם השכירה האם את הדירה והתגוררה בדירה שכורה, סביר שהאב יחויב בדמי מדור בגין חלקו של הקטין (ראה שלם וגריידי, מזונות ילדים, עמ’ 144).

85. החיוב מעבר לצרכיהם ההכרחיים של הקטינים הוא “מדין צדקה”, והוא כולל את החובה לספק לקטינים את האמצעים הדרושים לשם קיום רמת החיים אשר אליה הורגלו או שהם ראויים לה. קיומו של חיוב זה ושיעורו הינם בהתאם ליכולתו הכלכלית של האב. החיוב מדין צדקה חל על שני ההורים בשווה, לפי יכולתו של כל אחד מהם ובהתחשב בצרכיהם של הקטינים. (ר’ ע”א 180/80 תמיר נ’ תמיר פ”ד לד(4) 499, 501-502; ע”א 302/80 אגלזיאס נ’ אגלזיאס פ”ד לד(4) 529.

86. בהתאם לפסיקה, צרכיו הכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות ואשר מצויים בידיעה כללית שיפוטית, עומדים כיום על סך של 1,250 – 1,300 ₪ ללא הוצאות מדור וללא הוצאות חינוך. עבור דמי מדור, נקבע בפסיקה כי עבור ילד אחד הסכום המקובל הוא 20% משכר הדירה.

87. עוד קבעה הפסיקה, כי חובת אב בתשלום המזונות נמדדת לא רק לפי השתכרותו אלא גם לפי יכולתו ממקורות אחרים ובעיקר עסקינן בהתחשבות ברכוש ונכסים נזילים (רע”א 250/09 פלוני נ’ פלונים, 2/6/2009 ; רע”א 130/83 פרייס נ’ פרייס, פ”ד לח(1) 721 (1984) ; ע”א 210/82 גלבר נ’ גלבר, פ”ד לח(2) 14 (1984)).

88. בהעדר ראיה על צורכיהם של הקטינים, רשאי בית המשפט לאמוד את צורכיהם לפי ניסיון החיים שלו כשופט היושב בתוך עמו (ע”א 687/83 מזור ואח’ נ’ מזור [פורסם במאגרים המקוונים], ע”א 93/85 שגב נ’ שגב פ”דלט(3) 824)

מן הכלל אל הפרט

89. לאור האמור לעיל, לטעמי, בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, בהן אם פנויה החליטה להביא ילד לעולם מחוץ למסגרת הנישואין (בהזרעה מלאכותית), כאשר בין הצדדים לא הוסכם על הורות משותפת, הרי שמלכתחילה התובעת לקחה על עצמה אחריות גדולה יותר.

90. במקרה זה, לטעמי, חובת האב מצטמצמת כדי תשלום דמי מזונות הכרחיים ואף מופחתים (ר’ תמ”ש (ר”ג) 1241/05 ט.ר נ’ ק.פ (פורסם בנבו)( 31.5.2010), תמ”ש (ת”א) 35431-06-11 ר.ג. נ’ נ.ח (פורסם בנבו) (31.10.2013), בע”מ 4751/12 אלמוני נגד אלמונית ואח’) (פורסם בנבו) (29.8.2013).

השתכרות הנתבע

91. הנתבע, xxxx, עובד כxxxx (עמ’ 63 לפרוטוקול, ס’ 9,11) וזאת במסגרת עבודה נדרשת בשחרור מוקדם ממאסר על ידי רש”א (עמ’ 63 לפרוטוקול, ש’ 10). משכורתו הינה 19,000 ₪ (עמ’ 63 לפרוטוקול, ש’ 7).

92. זאת ועוד, הנתבע מצוי בהליך של פשיטת רגל בעקבות חובותיו בסך 200 מיליון ₪ (הרצאת פרטים) . לפיכך, לטענתו, כל הכנסתו, למעט משכורת מינימום בסך 4500 ₪, מוקנית לנאמן עו”ד xxxx(עמ’ 63 לפרוטוקול, ש’ 5-6).

93. הנתבע העיד כי לבת זוגו, הגב’ xxxx, יש סטרט-אפ שמייצר xxxx. לדבריו, החברה של זוגתו אינה פעילה. לשאלת בית המשפט, השיב הנתבע כי בת זוגו, ככל עובדי החברה, פוטרה וכי אין לה עיסוק נוסף ואין לה הכנסות. לשיטתו, היא חידשה את ניסיונותיה לגייס משקיעים.

94. הנתבע העיד כי הוא וזוגתו מתגוררים בבית שכור בxxxx יחד עם ילדם המשותף וכן הוא מגדל את שני ילדיו הנוספים מבת זוג קודמת. לדבריו, המשפחה מסתייעת בכלכלתה  במשפחתה של בת זוגו, בחברים ובעמותות צדקה שבעבר תרם להן כספים (עמ’ 67 לפרוטוקול, ש’ 12-32).

95. בנסיבות המקרה אני סבור כי כיום קיים קושי לאמוד את פוטנציאל השתכרותו של הנתבע. נראה כי לאור חובותיו הרבים, הנתבע אינו מצליח לכלכל את משפחתו וכי משכורתו הינה מינימאלית. מנגד, ניכר כי לאור עברו המצליח של הנתבע יש סיכוי רב כי יחזור לתא הפיננסי (עמ’ 67 לפרוטוקול, 28) וכן קיים פוטנציאל להכנסות מחברת הסטרט אפ של בת זוגו כאשר יימצא משקיע. בנוסף, להתרשמותי, הנתבע לא מממש את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלו באמצעות מתן הרצאות בנושא xxxx, כפי שנהג לעשות בעבר ללא תשלום, ולו בעבור תשלום מינימאלי (עמ’ 69 לפרוטוקול, ש’ 1-3).

השתכרות התובעת

96. התובעת, xxxx עצמאית, חדלה לעבוד החל מן המחצית השניה של שנת 2011, בסמוך לסיום תקופת הריונה, ועד לשנת 2013 (ס’ 11-12 לתצהירה), וזאת על מנת לגדל את הקטינה (ס’ 7 לכתב התביעה המתוקן).

97. התובעת צרפה אישורי רו”ח בדבר העדר הכנסותיה בשנת 2012 (נספח ז’ לתצהירה) ובדבר מחזור הכנסותיה לתקופה ינואר- ספטמבר 2013 אשר עמד על סך 30,000 ₪ (נספח ט’ לתצהירה). לטענתה, שכרה הממוצע לחודש בשנת 2013 היה בסך 3,333 ₪ (הרצאת פרטים). זאת ועוד, בשנת 2014 התובעת עבדה עם xxxx ביזמות (עמ’ 41 לפרוטוקול, ש’ 4) ולטענתה הכנסותיה לשנה זו היו מזעריות (עמ’ 42 לפרוטוקול, ש’ 11).

98. מיום 1/9/13 התובעות מתגוררות בדירה שכורה שעלויותיה הן: שכר דירה בסך 3300 ₪, ארנונה בסך 275 ש”ח ותשלום חשבונות חשמל, גז ומים המוערכים בכ600 ₪ (בעת עדכון הנתונים מאת התובעת, טרם נתקבלו חשבונות לתשלום, בקשה מס’ 17). קודם לכן, מיום 25/10/11 ולפחות עד ליום 28/5/13 התובעות התגוררו בביתו של xxxx בעלות של 2,500 ₪ לחודש אשר ניתנה כהלוואה לאם (תצהיר עו”ד שפטל).

99. התובעת צרפה תצהיר של xxxx לפיו מאז לידתה של הקטינה ביום 25/10/11 הוא מממן כהלוואה את הוצאותיהן החודשיות של התובעות בסך של כ- 10,000 ₪ הכוללות מדור, מעון, ביגוד ומזון, החזקת רכב ורכישת ציוד תינוקות וצעצועים.

100. התובעת לא צרפה אסמכתאות בדבר הכנסותיה כxxxx עצמאית טרם לידתה אשר יאפשרו לקבוע את משכורתה הממוצעת לאורך השנים. נראה כי בעשותה כן מנסה התובעת למזער הכנסותיה האמתיות. בנוסף, טענותיה של התובעת כאילו אינה שותפה במשרדו של  xxxx אינן עולות בקנה אחד עם ראיונותיה בעיתונות (נספח י”א לתצהיר הנתבע). גם טענותיה של התובעת בדבר חובותיה לxxxx בגין הסכם ההלוואה ביניהם, אין בידי לקבל; בחקירתו העיד xxxx כי בין הצדדים לא נחתם חוזה בכתב אלא הוסכם כי כאשר התובעת תהיה מסוגלת להחזיר את ההלוואה, היא תחזיר אותה והוא לא יפנה להוצל”פ (עמ’ 48 לפרוטוקול, ש’ 30-32). לתצהירו של xxxx  לא צורפו אסמכתאות בדבר חובותיה של התובעת ונראה כי הסכום שננקב הינו אומדן גרידא.

צרכי הקטינה

101. בכתב התביעה עותרת התובעת לחיוב הנתבע בדמי מזונות עבור הקטינה בסך של 4900 ₪ לחודש, הכוללים: מזון לתינוקות בסך 500 ₪, טיטולים בסך 400 ₪, בגדים וצעצועים בסך 500 ₪, מעון וצהרון בסך 3000 ₪ ונסיעות בסך 500 ש”ח. במסגרת בקשה מיום 28/10/13 לעדכון הנתונים בתביעת המזונות (בקשה מס’ 17) צרפה התובעת את מחצית עלויות המדור בסך 2087 ₪ וכן עלות חוג בסך 200 ₪, ובסך הכל 7187 ₪ לחודש.

102. לאור הכנסותיהם העמומות של הצדדים ואי הבהירות באשר לצרכי הקטינה כיום, בדעתי לקבוע את מזונות הקטינה במקרה זה, בהתאם לשיקול דעתי, ועל פי העקרונות שנפסקו בפסיקה.

103. אשר על כן, לאחר ששמעתי את הצדדים והתרשמתי מהם, שקלתי טענותיהם ועיינתי בכל החומר המצוי בפני, נוכח הדין האישי החל, גילה של הקטינה, צרכיה, הכנסות הצדדים ונסיבות המקרה המיוחדות, אני מורה כדלקמן:

• החל מיום הגשת התביעה הנתבע ישלם דמי מזונות עבור הקטינה, באמצעות אמה, סך של 1500 ₪ לחודש כולל מדור והוצאות מדור (להלן: “דמי מזונות”). דמי המזונות ישולמו לאם בכל 10 לכל חודש מראש, זאת באמצעות הוראת קבע לחשבון בנק של האם שאת פרטיו  תמציא האם לאב. דמי המזונות ישולמו עד הגיעה הקטינה לגיל 18 או סיום לימודי התיכון, המאוחר מבין השניים. החל מאותו מועד ועד תום תקופת השירות הצבאי (חובה), או שירות לאומי יעמדו דמי המזונות על שליש.

• דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן והם יעודכנו אחת ל- 3 חודשים (ללא חיובים רטרואקטיביים) כאשר המדד הבסיסי לחישוב ההצמדה הינו המדד שפורסם ביום 15/7/15.

• קצבת הילדים מאת המוסד לביטוח לאומי תתווסף לדמי המזונות והיא תשתלם לידי האם.

• הצדדים ישאו בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא שאינן כלולות בסל הבריאות לרבות: טיפולי שיניים וטיפולים אורטודנטיים, אבחונים וטיפולים פסיכולוגיים.  כל החלטה על הוצאה רפואית, שאינה במצב חרום, תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם, ועל יסוד הוראה רפואית המאשרת את נחיצותה.  האב יהיה מחויב למימון ההוצאה ובלבד שהאם שלחה לו דרישה בדואר רשום וזאת תוך 15 יום מיום משלוח הדואר הרשום. אין האם מחויבת להוכיח כי האב קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלחה בדואר רשום.  האב יהיה רשאי לשלוח הצעה נגדית מטעמו בתוך 10 ימים.  במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה יכריע במחלוקת רופא המשפחה המטפל בקטינה או רופא מומחה בתחום הדרוש המוסכם על הצדדים.

• הצדדים יישאו בהוצאות חינוך לרבות:  צהרון [עד סוף כתה ב’], קייטנות [מחזור אחד בקיץ ואחד בחופשת הפסח], חוגים [עד שני חוגים], ספרים, אגרות חינוך, רישום לביה”ס, לוועד הכיתה שעורים פרטיים, תנועת נוער, בקיזוז ההטבה שתקבל האם מהמל”ל.   כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית  תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם.  האב יהיה מחויב למימון ההוצאה ובלבד שהאם שלחה לו דרישה בדואר רשום וזאת תוך 15 יום מיום משלוח הדואר הרשום. אין האם מחויבת להוכיח כי האב קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלחה בדואר רשום.  האב יהיה רשאי לשלוח הצעה נגדית מטעמו בתוך 10 ימים.  במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המקובל על הצדדים.

• אופן חלוקת ההוצאות הנוספות המפורטות בסעיפים ה’ ו’ לעיל, ומועד התשלום – נוכח נסיבות המקרה, יחולקו ההוצאות כאמור בין הצדדים באופן שבו התובעת תשא ב- 75% מההוצאות והנתבע ישא ב- 25% מההוצאות. תשלום ההוצאות הנוספות על ידי הנתבע לתובעת יתווסף לדמי המזונות השוטפים, בחודש שלאחר ביצוע ההוצאה, ולצורכי גביה יחשבו הוצאות אלו כדמי מזונות לכל דבר ועניין.

• חוב מזונות עבר – האב רשאי לשלם את ההפרשים אשר הצטברו במזונות ב – 12 תשלומים חודשיים שווים וצמודים שיצטרפו לדמי המזונות השוטפים.

קציבת מזונות והליך הפש”ר בו מצוי הנתבע

104. כאמור לעיל, הנתבע מצוי בהליך פש”ר. בפסיקה נקבע כי קיימים שני שלבים – שלב ראשון – בו פוסק בית המשפט למשפחה סכום המזונות שהיה על החייב לשלם אילו היה סולבנטי. שלב שני – על בית משפט של פש”ר לאזן בין הזכאי למזונות לשאר נושי החייב באופן שבו הוא מקציב את דמי המזונות.  [ר’ ס’ 128 [א] לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש”ם- 1980 וכן רע”א 8015/12 פלוני , פורסם במאגרים המקוונים].  לאור האמור, על הצדדים להגיש פסק דין זה לבית המשפט לפשיטת רגל לצורך הקצבת המזונות.

105. נוכח מסקנתי כי בין הצדדים הוסכם על תרומת זרע בלבד, ולא על הורות משותפת, ולאור תביעתה של האם כלפיי האב לתשלום מזונות חרף המוסכם ביניהם, סבור אני כי במישור היחסים בין התובעת לנתבע, עומדת לנתבע זכות תביעה נפרדת לשיפוי מן האם, וזאת לאחר הגיע הקטינה לגיל 18. כידוע, אין אוכפים על האישה לקיים את חובתה , אלא עד “שתעשיר” או עד לבגירת הקטין, באופן המאפשר פירעון מבלי שתפגע טובתו (ראו פסק דינו של כבוד השופט נמרוד פלקס בתמ”ש 24281/06, תמ”ש 22317-08-11 מ.ו. נ’ צ.ש. ו., פורסם במאגרים המקוונים)

106. לעניין ההוצאות שהוטלו על התובעת לטובת אוצר המדינה, לאחר ששקלתי טענות התובעת לא מצאתי לשנות מהחלטתי מיום 14/5/14.

107. נוכח התוצאה אליה הגעתי אינני עושה צו להוצאות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ככל שלא תתקבל הודעה נוספת מהצדדים בתוך 15 יום מהיום, ניתן לפרסם פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים [ימי הפגרה במניין].

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום,  ז’ אב תשע”ה, 23 יולי 2015, בהעדר הצדדים.