הנה החלטה בעליון בערעור של אבא שהגיש עתירה נגד הרווחה וטוען כי הרווחה בבאר שבע מפלים גברים.  עוזי פוגלמן דחה את הערעור וכתב “בשים לב למאטריה שבה עסקינן, לא מצאתי להיעתר לבקשתו של המערער לפרסום שמו“.  לפיכך פסק הדין נושא הכותרת “פלוני נ’ משרד הרווחה”, עע”ם 6610/22.

אבל כשמסתכלים במספר העתירה במחוזי ב”ש רואים שבמחוזי ב”ש השם כן פורסם: עת”מ 17768-09-22 משה יצחק שרווד נ’ הרווחה.  כמו כן רואים שהעו”ס הנבלה שהתעללה בו היא עו”ס נילי מדר.  העתירה נמחקה באר שבע ע”י השופט אליה ביתן ביום בו נפתחה: 8/9/2022.

לא מבינים.  השופט עוזי פוגלמן לא מכיר את הביטוי רצונו של אדם כבודו”?  ומה זו הפטרוניות הזו שהוא מחליט שלא לפרסם את שמו של העותר בערעור בעליון, כאשר בערכאה קמה השם כבר פורסם?  מה קרה השופט עוזי פוגלמן לא מכיר את הביטוי הסוסים יצאו מהאורווה?  רק בישראל אפשר ששופט יחליט שהסוסים הם בתוך האורווה כשהם כבר מחו לאורווה ויהפוך פנטזיה מדומיינית לאמת משפטי.

מי זה השופט אליהו ביתן שעליו הוגש הערעור???

בפוסטה כתבו עליו “אליהו ביתן מונה לשופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב 2007 אחרי 25 שנים כעו”ד עצמאי בסיומן מונה היישר למחוזי, ויש הסבורים שבסיוע קשרים אישיים “בעייתיים” בצמרת הפרקליטות במחוז דרום, וגם בצמרת המשטרה, אחיו הוא ניצב דוד ביתן מפקד מחוז דרום במשטרה.

איתמר בן גביר פיטר את האח השוטר המושחת דוד ביתן והעיף אותו לכל הרוחות ב 19/12/2022.

לדברי סנגורים המופיעים בבתי משפט בדרום, בשנותיו כשופט הוגשו נגדו בקשות פסילה רבות…, וחיכוך מתמיד עם עורכי דין המופיעים בפניו. מרבית בקשות הפסילה לא התפרסמו בשל איסור פרסום. גם ההחלטה האחרונה לפסילת השופט היתה בסטטוס זה, עד שהנשיאה נאור הוציאה אותה לאור בכך שהיא אפשרה את פרסומה.

השופט ביתן מביע את דעתו הנחרצת על תיקים תוך כדי שמיעתם, אמרו ל”פוסטה” כמה עורכי הדין, והפרוטוקולים שלו רחוקים מלשקף את הנאמר באולמו ואת התנהגותו המתנשאת. לסנגורים יש טענות קשות לפיהן השופט “מכתיב” פרוטוקולים, משנה דברים שעדים אמרו, משמיט אמירות, מתבטא באופן לא מקובל, ו”רודה” בבעלי הדין משני הצדדים תוך הפעלת לחץ קשה על נאשמים להודות ולסגור עסקאות.

עו”ד קובי סודרי אמר עליו “שופט רשאי לא לכבד הסדר, ואז נגיש ערעור, אבל אסור לו לקבוע עמדה מראש. במקרה הזה, בית המשפט לא רק נקט מהלך לא חוקי, אלא גם מהלך שמונע מההגנה אפשרות להגיש בהמשך ערעור על גזר הדין. יצאתי מהדיון נסער, ובהמשך לכך פרקליטים וסנגורים אמרו לי: זה השופט ביתן. עזוב, ככה הוא, לא יעזור לך. בחרתי לפנות לבית משפט העליון”.

לדברי סנגורית, “קשה מאוד לנהל אצלו תיקים. הוא פונה בצורה פוגענית לעורכי הדין. סנגורים מתחננים לרשום דברים בפרוטוקול והוא מסרב. הוא מחליט מה יירשם, איך ומה. הוא מתערב בחקירות עדים. אנו בשיטת משפט אדברסרית – השופט יכול לשאול שאלה, אך השופט ביתן ממש חוקר עדים.

התופעה הכי קשה אצלו היא של אי כיבוד הסדרי טיעון, מה שצריך להיות חריג שבחריגים, ואצלו זה דבר של מה בכך. ברור שזה לא לטובת המערכת, ובא ממקום של אגו: “אתם תביאו לי הסדרי טיעון ואני אחתום?”.

במקרה שהיה לפני מספר שנים ספג אחד מבכירי עורכי הדין בארץ מכה צורבת מהשופט ביתן, במהלך אולי חסר תקדים בהיסטוריה המשפטית של ישראל. הסנגור והפרקליטות הגיעו להסדר של בין שנה וחצי לשנתיים וחצי מאסר לנאשמים בתיק שוד. בבית המשפט, כשהוצג ההסדר שנחשב מקל, השופט ביתן הדהים והחליט לסטות מההסדר – ולתת לנאשמים עונש קל יותר.

אחד מלקוחותיו המפורסמים שלהשופט ביתן בהיותו עורך דין היה הרב יעקב איפרגן הרנטגן , שנותר חבר קרוב של השופט והרב של משפחת ביתן המורחבת. דומרני פעל בעבר למען הרב שלו, הרב יורם אברג’ל המנוח, שנחשב ליריב פוליטי של הרב איפרגן במה
שזכה לכינוי “מלחמת הבאבות בנתיבות”, פעילות שכאשר היא נחשפה עוררה סערה ציבורית גדולה, דומרני נעצר, הורשע בסחיטה באיומים של הרב איפרגן ונשפט לשמונה חודשי מאסר. המטענים האמוציונלים בין שניהם מאז לא הספיקו
לשופט כדי לפסול את עצמו מלדון בעניינו.

בתחילת דרכו על כס השיפוט, בשנת ביתן לחקירת פרשה חמורה של ניגודי עניינים במערכת המשפט. עוד לפני שמונה לשיפוט, ייצג עו”ד ביתן את הפרקליטה הבכירה חנה מגד, שהיתה מנהלת המחלקה בפרקליטות מחוז דרום.

הפלילית ומספר 2 עו”ד מגד היתה בין מוזהרי ועדת זיילר, שחקרה את מחדלי המשטרה והפרקליטות בפרשת פריניאן. התברר אז, כי במקביל לכך שעו”ד ביתן ייצג את הפרקליטה מגד בועדת זיילר, הוא ייצג לקוחות אחרים שלו בתיקים מולה – ומגד פעלה כדי להקל
על לקוחותיו וסגרה לו עסקת טיעון מקלה. בסיום בדיקה של נציבות שירות המדינה, הפרקליטה הבכירה מגד הועמדה לדין משמעתי ופרשה בטרם הודחה רשמית. היא חתמה על הסכם טיעון בו הודתה כי פעלה תוך “חשש ממשי לקיום ניגוד עניינים”.

לאחר מכן נכנס לתמונה נציב תלונות הציבור נגד שופטים, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, שבאופן חריג בדק אז את התנהלותו של השופט ביתן בתקופה שלפני מינויו. למרות שביתן השיג על פי החשד הקלות מעו”ד מגד, אשר הודחה בשל כך, הוא כמי שהיה צד שני לכאורה לסיפור לא נפגע.

https://posta.co.il/article/%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%A8%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95-%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%9F/

להלן פסק הדין בעליון של עוזי פוגלמן:

המשנה לנשיאה ע’ פוגלמן:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב’ סגן הנשיאה א’ ביתן) מיום 8.9.2022, בגדרו נמחקה עתירת המערער.

1. ביום 8.9.2022 הגיש המערער עתירה שבמסגרתה העלה שורה של טענות כלפי משרד הרווחה (הוא המשיב 1 בערעור; להלן גם: המדינה), שלטענתו נוקט במדיניות מפלה כלפיו וכלפי אבות בכלל, וזאת על רקע הליך המתנהל בינו לבין גרושתו בבית הדין הרבני האזורי בחיפה (להלן: ההליך בבית הדין הרבני). בו ביום ניתן פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע (כב’ סגן הנשיאה א’ ביתן) שהורה על מחיקת העתירה. בית המשפט קבע כי טענות המערער הן “כלליות ובלתי ממוקדות”; וכן כי הן לא מתייחסות להחלטה מינהלית מסוימת שמצויה במסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים. עוד נקבע כי העתירה אינה מפרטת את מקור הסמכות העניינית והמקומית של בית המשפט קמא לדון בה. ביום 9.9.2022 וביום 13.9.2022 הגיש המערער בקשות לעיון חוזר בפסק הדין, ואלו נדחו ביום 13.9.2022. בהחלטתו ציין בית המשפט שלא ראה לשנות מפסק הדין, והוסיף כי “העתירה חסרת פרטים ברמה העובדתית והמשפטית ועל פני הדברים לא קדם לה מיצוי הליכים מתבקש”.

2. המערער, אשר אינו מיוצג בהליך זה, טוען כי לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות לדון בעתירות שעניינן פגיעה של רשות מקומית ואגף הרווחה באזרח, ומשכך לא היה מקום למחיקת עתירתו. לטענתו, העתירה מפרטת תשתית עובדתית לעניין המדיניות המפלה שמשרד הרווחה נוקט נגדו בשל היותו גבר, ובפרט את הפגיעה שנגרמת לו על ידי העו”ס לסדרי דין בהליך בעניינו (להלן: המשיבה 2). עוד נטען כי קיים מחסור בכוח אדם בלשכת הרווחה בעיר בה הוא מתגורר. כן מעלה המערער טענות נוספות ביחס להתנהלות המשיבה 2 בהליך בבית הדין הרבני. המערער מבקש כי נורה, בין היתר, על הקמת מרכז אל-מגור בעיר שבה הוא מתגורר; וכן על פסילת התסקירים שהוגשו על ידי המשיבה 2 בהליך שמתנהל בבית הדין הרבני. לשלמות התמונה יצוין כי לצד הערעור הגיש המערער “בקשה לדלתיים פתוחות” בגדרה ביקש להתיר את פרסום שמו.

3. ביום 29.1.2023 הגישה המדינה בקשה לדחיית הערעור על הסף. לטענתה, הערעור לוקה בחוסר בהירות וכוללניות באופן שאינו מאפשר לברר את טענות המערער לגופן, וכן בשל אי-מיצוי הליכים, היעדר עילה ומחמת קיומו של סעד חלופי. כמו כן, ציינה המדינה ביחס לסעד שעניינו הקמת מרכז אל-מגור בעיר שבה מתגורר המערער כי: “מרכז אל-מגור הוא שמו של המרכז למניעת אלימות במשפחה בעיר קריית אתא, כך שלא מדובר בקטגוריה של שירות שניתן […] מבדיקה שנערכה על ידי גורמי [המדינה] עלה, כי קיים בעיר [שבה מתגורר המבקש] מרכז למניעת אלימות במשפחה” (סעיף 11 לבקשה).

4. ביום 31.1.2023 הגיש המערער בקשת רשות להוספת תגובה. במסגרת זאת טוען המערער כי מיצה הליכים עובר להגשת העתירה וכי לא קיים סעד חלופי בעניינו מאחר שההליך בבית הדין הרבני מתעכב. כמו כן, דוחה המערער את הטענה כי עתירתו לוקה בחוסר בהירות, וחוזר על טענתו כי הוא מופלה מחמת היותו גבר.

5. לאחר העיון בערעור, בנספחיו ובבקשת המשיב 1, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות על הסף, וזאת בהתאם לתקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018 בצירוף תקנה 34(א) לתקנות בתי המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס”א-2000.

כפי שציין בית המשפט לעניינים מינהליים בפסק דינו, טענות העותר בעתירתו, כמו גם בערעור שלפנינו, אינן מכוונות להחלטה מינהלית מסוימת שמצויה במסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים, ואף המערער לא הצביע על מקור סמכות כאמור. כמו כן, העתירה מנוסחת באופן כוללני והיא נעדרת תשתית עובדתית ומשפטית שנחוצה להכרעה בה (ראו והשוו: בג”ץ 1260/23 פלק נ’ משטרת ישראל (14.2.2023);  בג”ץ 955/23 פלונית נ’ בית הדין הרבני האזורי (7.2.2023)). בנוסף, באשר לטענות המערער שמכוונות להתנהלות המשיבה 2, המסגרת הדיונית המתאימה לבירור טענות אלו היא ההליך בבית הדין הרבני ומשכך דינן להידחות גם מחמת סעד חלופי (ראו והשוו: בג”ץ 1664/22 פלונית נ’ שר הרווחה והביטחון החברתי, פסקאות 9-8 (20.3.2022)). לבסוף, כפי שציין בית המשפט לעניינים מינהליים, המערער לא מיצה הליכים כנדרש מול הגורמים הרלוונטיים כלפיהם מועלות הטענות בעתירתו (ראו והשוו: בג”ץ 4289/21 רובינשטיין נ’ השר לביטחון הפנים, פסקה 4 (10.8.2021); בג”ץ 3498/22 שגב נ’ ממשלת ישראל, פסקה 7 (26.5.2022)).

בשים לב למאטריה שבה עסקינן, לא מצאתי להיעתר לבקשתו של המערער לפרסום שמו.

על רקע כל האמור, הערעור נדחה. בנסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ‏כ”ה בשבט התשפ”ג (‏16.2.2023).

PDF

הטוען הרבני אברהם כהן (נתיבות) גם דפק את שרווד ב 30,000 ש”ח

שווד המסכן החליף כמה מיצגים בבית דין רבני.  האחרון שלקח היה טוכען רבני אברהם כהן אשר הוציא ממנו 20,000 ש”ח +3,000 ש”ח מעמ לדיון אחד, ולדיון השני דרש עוד 7,000 ש”ח ברגע האחרון ששרווד שילם לו.  לטענתו של שרווד הייצוג היה כושל, אברהם כהן הכין תגובות רשלנית ואפילו לא חתם עליהם, אלא שלח את שרווד להגיש אותם בעצמו בחתימתו, והתוצאה הסופית גם היתה גרועה, הוא חוץ מזונות גבוהים יותר.

השופטת הפמיניסטי רחל טיקטין עדולם עשתה שמינית באוויר כדחי להוציא את הטוען הרבני בלעי פגע, טענה שהמסמכים שהכין היו סבירים ושגם התוצאה החיוב הגבוה במזונות היתה סבירה ולא נגרם על נזק…

מה שמפתיע זה שהטוען הרבני הקליט את הלקוח שלו, כשהוא ניסה לסחוט עוד 7,000 ש”ח והציג את ההקלטה לרחל טיקטין עדולם.  בדיון היא לחצה על שרווד לוותר על חיסיון עו”ד לקוח, שמעה את ההקלטה וטענה שבגלל ששרווד לא ממש נרעש כאשר הוא נסחט בעוד 7,000 ש”ח, אז חזקה שהסכים ושהסכום היה סביר….   ת“ק 7744-06-21: משה יצחק שרווד נ’ אברהם כהן.

PDF