כספיח לפרשת כתב האישום נגד ח”כ דוד ביתן נציג בפניכם החלטה של עידו דרויאן, שופט הומו מהגרועים ביותר שיש.
השופט קובע שבקשת הנאשמים לקבל חומרי חקירה מהאזנות מיקרופוניות לעד מדינה תידחה, כי המשטרה סיננה את החומרים ויש לסמוך על המשטרה שהסינונים שלה נעשו ב”אמונה ויושר”. מדובר בהאזנות שסווגו כ”אינטימיות”, “פרטיות” או “חסויות עם בעלי מקצוע”.
יש משהו יותר מצחיק מזה? הנאשמים נדרשים לסמוך על מי שרוצה לתפור להם תיק פלילי שתופרי התיק נוהגים באמונה ויושר. בפרקליטות. במשטרה. בסיגינט. נו….. זה מצחיק או לא???? וחכו תראו מה אמר הזבל יצחק עמית…….
פרשת השטינקר משה יוסף והמיקרופונים ששמו לו
מדובר בבקשה של אחד הנאשמים (קבלן שמואשם שהבטיח דירה לח”כ ביתן) לקבל את תוצרי האזנות הנפח לשטינקר עד המדינה משה יוסף. מדובר במכשירי הקלטה אודיו + וידאו (מה שנקרא האזנה מיקרופונית).
במשטרה השטינקר התעמת עם הקבלנים ואמר להם שהבטיחו לתת לביתן דירה כשוחד, והם הכחישו זאת מכל וכל. עורך הדין ערן צלניקר, פרקליטו של הקבלן, אמר על השטינקר משה יוסף כי “עד אינטרסנטי לקח התנהלות עסקית שגרתית ולגיטימית והחליט להפוך אותה בכוח לפלילית. אין למרשי שום דבר להסתיר והוא מסר גרסה מפורטת וענה לכל שאלות החוקרים. לא בכדי הוא היחיד ששוחרר לביתו מיד עם תום החקירה”.
למה הסנגורים לא מקבלים את חומרי החקירה המיקרופונית???
הסנגורים (בינהם ערן צלניקר) קיבלו רק חלקיקים מתוצרי האזנות הנפח המיקרופוניות, והם מתלוננים על כך. המשטרה טוענת שהאזנות הסתר עברו סינון “לפי הפסיקה” והמשטרה החליטה מה ראוי שהנאשמים יקבלו, ומה ראוי שהם לא יקבלו, ואת הסינון הזה יש לקבל כמו שהוא ואין לפקפק בו בגלל חזקת התקינות וההגינות של המשטרה והפרקליטות.
עידו דרויאן: אין לפקפק בסינוני חומרי החקירה של המשטרה
ומה החליט עידו דרויאן גמליאל? כצפוי. אין לפקפק בסיווגים של המשטרה. היא זו שמחליטה מה מהווה חומרי חקירה ומה יישאר מחוץ למומרי החקירה, והנאשמים צריכים להגיד תודה שבכלל נותנים להם “טעימות” ממה שיש.
השופט עידו דרויאן טען שאת מלאכת הסיווג הטיל בית המשפט העליון על המשטרה בהלכת זאבי. ברגע שהמשטרה החליטה, כל מה שמוסתר מהנאשמים הוא חסוי, ויש שלל טענות שטותיות שמצדיקות את החיסיון: פגיעה בפרטיות של אנשים, העדר תועלת לנאשם וכמובן “חזקת התקינות”.
איך בדיוק הנאשם יכול להצביע על “תועלת” אם הוא לא יודע מה יש שם?
תמיד רק אחרי שצופים בחומר אפשר לדעת מה התועלת שיש בו. ברור שלמשטרה יש אינטרס להציג רק את מה שמפליל ומה שמזכה אןין להם ענין שזה יגיע לידי הנאשמים.
בגלל החלטות כאלה יש ריבוי דיונים וסחבת כי הנאשמים לא מאמינים למשטרה, לא מאמינים שהסינונים “לפי הלכת זאבי” הם מוצדקים, והאמת היא שתמיד, אבל תמיד…. כל החומר העסיסי וכל החומר שיכול לזכות….מסונן.
מה זה הלכת זאבי???? “אין מנוס מכך שבית המשפט והנאשם יתנו אמון בגורמי החקירה ובפרקליטות, שחזקה עליהם כי יבצעו את המיון והסיווג כהלכה ובאמונה וביושר”
ראו כאן איך השופט יצחק עמית מסביר מה זה הלכת זאבי בפרשת רונאל פישר בש”פ 6071/17.
“בבש”פ 2043/05 מדינת ישראל נ’ זאבי, פ”ד ס (2) 446 (2005) (להלן: עניין זאבי) התוותה השופטת פרוקצ’יה את הדרך בה יש לנהוג בהאזנות סתר. נקבע, כי יש לסווג את החומרים שנקלטו בהאזנות הסתר על פי שלוש קטגוריות כלהלן: בקבוצה הראשונה – חומר בו הרשות “נתקלה” באקראי, שלא קשור לאישומים מושא האישום. חומר זה אינו נכלל כלל בגדרו של סעיף 74 לחוק; בקבוצה השניה – חומר שנאסף או נרשם על ידי הרשות החוקרת, שהנגיעה שלו לכתב האישום רחוקה ואינה הופכת אותו לחומר חקירה במובנו של סעיף 74. חומר זה יש לראות כ”נאסף או נרשם”, והנאשם זכאי לקבל פירוט שלו ברשימה; בקבוצה השלישית – חומר חקירה שסווג ככזה על ידי גורמי החקירה.
המתווה בעניין זאבי אושרר בפסיקה (ראו, לדוגמה, עניין ברקו; בש”פ 1226/13 אוחיון נ’ מדינת ישראל (25.2.2013); בש”פ 3599/13 ז’אן נ’ מדינת ישראל (10.6.2013)). בהמשך, נדחתה הטענה כי תיקון 75 לחסד”פ הרחיב את זכות העיון של הנאשם בתוצרי האזנות סתר מעבר לגבולות הגזרה שהותוו בהלכת זאבי (השופטת דפנה ברק-ארז בבש”פ 3488/17 ג’רושי נ’ מדינת ישראל (22.6.2017)). הלכת זאבי נזכרת בפסיקה כהלכה מנחה לא רק בהקשר של האזנות סתר, אלא גם במקרים אחרים בהם מדובר בכמות גדולה של חומר (ראו, לדוגמה, החלטת השופט מזוז בבש”פ 163/17 מדינת ישראל נ’ חג’ג (1.2.2017)).
בעניין זאבי נקבע כי אין מנוס מכך שבית המשפט והנאשם יתנו אמון בגורמי החקירה ובפרקליטות, שחזקה עליהם כי יבצעו את המיון והסיווג כהלכה ובאמונה וביושר: “הנחת היסוד היא כי גורמים אלה מבצעים את מלאכתם נאמנה ובאופן מקצועי ונטול פניות […] חזקה על גורמי התביעה כי יעשו את מלאכתם נאמנה ויעבירו להגנה את מלוא חומר החקירה הנוגע לעניינם” (השופטת אסתר חיות בבש”פ 5913/16 אזולאי נ’ מדינת ישראל, בפסקה 7 (1.9.2016) (להלן: עניין אזולאי); השופט אליקים רובינשטיין בבש”פ 3553/13 מור נ’ מדינת ישראל (16.6.2013)). בהיבט זה, חובת התביעה לנהוג במקצועיות ובהגינות, אינה שונה מחובתה להעביר חומר חקירה “פיזי” שאינו ממוחשב”.
סיריוסלי???? הציבור מצופה להאמין שאלה שרוטצים להרשיע ולתפור תיק יסווגו את התוצרים של האזנות הסתר “כהלכה ובאמונה וביושר”?
יש את זה ביותר צביעות???? הרי זה שקר גס. אין למשטרה שום ענין לסווג את התוצרים באמונה וביושר. בדיוק להיפך!!!!
ראו גם כמה פעמים ההלכה הזו אותגרה בבתי המשפט, וכמה ציטוטים מביא יצחק עמית. זה רק מראה שכל פעם מחדש הסנגורים לא מאמינים לתביעה, מרגישים שמרמים אותם, ומנסים את מזלם אולי הם יצליחו לשנות את הפסיקה המרושעת, “הלכת זאבי”.
נדרש תיקון חקיקה להלכת זאבי – ולמסור הכל לסנגורים
כמובן שעמדתה של עדנה קרנבל היא שאת כל התוצרים ללא יוצא מהכלל יש להעמיד לרשות ההגנה. שיחה המסווגת “אינטימית” למשל, יכול מאוד להיות שעד המדינה פולט דברים מזכים בזמן שהמזכירה שלו מוצצת לו. אז זה לא “אינטימי”. אין מה לעשות. אם המשטרה מחליטה להתקין מיקרופונים, אז כל מה שנקלט זה חומרי חקירה, והסיווג הצבוע של הלכת זאבי פשוט חוסם את הנאשמים מלהגיע אל החומר המזכה שפשוט מחכה להם שם במשרדי הסיגינט…
האם רק למשטרה יש פריבילגיה לפגוע בפרטיות של החשודים והנאשמים? ראו איך המשטרה והפרקליטות פגעו בפרטיות של עו”ד קרן סידקובסקי כשהביאו אותה למשטרה כדי להפוך את ניר חפץ לעד מדינה. אז מה זה אומר? שרק למשטרה יש מונופול על ה”פגיעה בפרטיות” ו”פגיעה באינטימיות”?
טוב יעשו חברי הכנסת אם יסגרו את הפירצה הזו בסע’ 74 לחסד”פ שמפורשת ע”י השופטים בצורה כל כך מחפירה, ויבהירו שכל מה שנקלט בהאזנות, לא יוצא מהכלל. זה חומרי חקירה.
בכלל החוצפה של שופטי העליון להגיד על חומר חקירה (הרי זה נתפס בהאזנה שהיא חלק מהחקירה) שזה לא חומר חקירה, זו חוצפה שרק שופטים ישראלים יכולים לעשות. בחו”ל אין בכלל שאלה. הכל כולל הכל עובר לידי ההגנה.
צביעותו הגועלית של יצחק עמית
באותו פסק דין של רונאל פישר אמר יצחק עמית, זה שרוצה להיות נשיא עוד 4 חודשים כך:
“הליכי עיון בהליך הפלילי – כללי…הארכתי בתיאור השתלשלות הדברים כדי להמחיש עד כמה הפך נושא העיון והעתקה בסעיף 74 לחסד”פ למשקולת כבדה על רגלי ההליך העיקרי, כדי כך, שבמקרה דנן אף הופסקו הליכי ההוכחות משך מספר חודשים. כבר נזדמן לי לעמוד על תופעה זו:
“התנהלות זו ממחישה עד כמה ההליך הפלילי הפך למסורבל בשל ההליכים הנלווים לתיק העיקרי, ודומה כי הליכים אלה הולכים ותופסים את מרכז הבימה במקום ההליך העיקרי עצמו. הנה כי כן, המחוקק קבע סד זמנים של תשעה חודשים לסיום משפט כאשר הנאשם שוהה במעצר (ולגבי קטין ששה חודשים), אך יש ופרק זמן נכבד מתבזבז לריק בהמתנה עד למתן החלטה בבקשה לפי סעיף 74 לחסד”פ או בהמתנה לתעודת חיסיון או בעתירה לפי סעיף 44-45 לפקודה, והמקרה שבפנינו יוכיח” (בש”פ 120/10 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקאות 29-30 (24.2.2010) (להלן: בש”פ 120/10))”.
הבנתם מה הוא אומר: מצד אחד המשטרה מסתירה חומרים כי המשטרה היא זו שמסננת את חומרי החקירה והיא זו שמחליטה מה זה חומרי חקירה, ומצד שני יצחק עמית מתלונן למה הנאשמים בכלל מבקשים את חומרי החקירה שמסתירים מהם, שהרי יש “סד זמנים” וצריך לתקתק משפטים, לטענתו.
כשיצחק עמית אומר שיש סד זמנים והבקשות לחומרי חקירה מפריעות לעשיית הצדק ותוקעות מקלות בגלגלים, הוא פשוט אומר שהוא לא מבין מדוע הנאשמים לא מתקפלים ומודים. למה הם בכלל נלחמים על חפותם???. זה דבר שלא נתפש אצלו. אצלו כל מי שהוגש נגדו כתב אישום הוא כבר אשם מראש, וכל ניסיון לחלץ אותו מהבוץ זה מטרד.
וזה הכלב שרוצה להיות נשיא בית המשפט העליון.
איך הפכו את משה יוסף לשטינקר עד מדינה נגד ביתן?
על הדרך בה הפכו את לעד מדינה קראו כאן בכתבה של אלי סניור פורסם 14/12/2017.
פרסום ראשון: לחץ על משה יוסף “הבנקאי של ביטן” להפוך לעד מדינה, עו”ד אילן סופר הוקפץ למשטרה
פרקליטו של איש העסקים משה יוסף, החשוד ששימש ציר מרכזי בהעברת כספי שוחד ליו”ר הקואליציה, נקרא למשרדי להב 433. אליו הצטרף עו”ד אילן סופר, שהכין את הסכם עד המדינה בפרשת הצוללות. דיון בהארכת מעצרו של יוסף נדחה. ההצעה: להעיד רק נגד פוליטיקאים ולא נגד עבריינים
תיק 1803 והשחיתות בראשל”צ: המשטרה מפעילה לחץ כבד על משה יוסף, איש העסקים שהוגדר “הבנקאי” של ח”כ דוד ביטן, כדי שיהפוך לעד מדינה. ל-ynet נודע כי עורכי דינו, גיל דחוח, אילן סופר וגלית רוטנברג, הוקפצו הבוקר (יום ה’) למשרדי להב 433 של המשטרה. עו”ד סופר, שצורף לצוות ההגנה, הוא שהכין את הסכם עד המדינה למיקי גנור בפרשת הצוללות וכלי השיט. כמו כן נדחה דיון במחוזי בערעור על הארכת המעצר של יוסף, שהיה אמור להתקיים היום.
יוסף, היחידי שעצור מאז חשיפת הפרשה, היה על פי החשד ציר מרכזי בהעברת כספי השוחד ליו”ר הקואליציה. גורמים הקשורים לפרשה אמרו שייתכן שהמשטרה תציע לו לשמש עד מדינה רק נגד ביטן ונגד הפוליטיקאים החשודים בפרשה, ולא נגד העבריינים המעורבים בה, דבר שאמור להקל עליו לחתום.
בתמונה: אילן סופר המומחה לייצוג שטינקרים. למה הוא הוקפץ????? מי הקפיץ אותו? האם המשטרה הכינה אותו מראש “בהיכון” כדי להקפיץ אותו ברגע שמשה יוסף מתהפך????
כדי ללחוץ על יוסף נקראו רבים ממכריו לחקירה ברשות המיסים, הוקפאו נכסים וחשבונות בנקים שלו, והמשטרה למעשה הטילה מצור כלכלי על משפחתו. כל חשבונית שהוצאה מהעסק שלו בשנים האחרונות – חנות “רהיטי מצדה” – נבדקת לעומק, ומאות אנשים מזומנים להעיד על מה ששילמו ליוסף.
במשטרה חושדים שמדובר בכספים שהועברו במסווה לדוד ביטן.
עוד לפני שנחשפה הפרשה סימנו בלהב 433 את יוסף כדמות המקשרת בין כל החשודים. בשלב מסוים עלה חשד לביצוע עבירות מיסים, ואז הוציאה המשטרה צו שהתיר האזנות סתר. אלה נמשכו יותר משנה.
לפני כמה חודשים הותקנו מצלמות נסתרות בתוך “רהיטי מצדה” שבבעלותו, ובמשך חודשים אספו החוקרים ראיות לעבירות מיסים לכאורה בשווי מיליוני שקלים. בין היתר מדובר בעבירות של חשבוניות פיקטיביות והלבנת הון.
ההאזנות ליוסף חשפו את הקשר ההדוק עם ביטן. זה נהג להגיע מדי יום לחנות ודיבר עימו על פרויקט “מתחם 1000” בראשל”צ – שטח שעומד במרכז אחת ההסתעפויות של הפרשה, ובמסגרתה קידם ביטן אינטרסים נדל”ניים של גורמים שונים בהיותו סגן ראש העיר ראשל”צ. על פי אחד החשדות, בין השאר העניק יוסף לביטן 260 אלף שקלים למימון חתונת בתו.
בידי המשטרה הקלטת שיחה שבה דיברו יוסף וביטן על העברת כספים. לפי ערוץ 10, יוסף אמר לביטן בשיחה המוקלטת: “הבאתי לך את ה-1,500 דולר שביקשת”.
ביטן: תודה. כמה זה יוצא בשקלים?
יוסף: 5,600 או 5,700, משהו כזה.
ביטן: תעגל את זה ל-6,000 ותביא לי.
“על פי החשד הוא היה ה’בנק’ של דוד ביטן”, אמר גורם המעורה בפרטי החקירה. “הגיעו אליו כספים רבים. הוא הלבין, הלווה וגם העביר לביטן כספים. ממש לא התעסק רק ברהיטים”.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5056790,00.html
את הקבלן דוד שעיה שטוענים שנתן שוחד בגובה עשרות אלפי שקלים לדוד ביטן כדי לקדם פרויקט בניה בבת ים ייצג ירון גיגי. הקבלן שוחרר ממעצר לא בזכות יכולות פנומנליות של ירון גיגי, אלא רק בגלל שהמטרה הבינה שממנו לא ייצא להם שום דבר אם יחזיקו אותו במעצר. ירון גיגי ידוע גם כמי שמוכר את הלקוחות שלו.
להלן ההחלטה של עידו דרואין
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע”ח 25416-08-22
בפני
כבוד ה שופט עידו דרויאן-גמליאל
מבקשים
- מהרדד שהבני [נאשם 5]
- מסא.א.א. דיור מוגן בע”מ [נאשמת 6]
נגד
משיבה
מדינת ישראל
ב”כ המבקשים עו”ד ערן צלניקר
ב”כ המשיבה עוה”ד אתי בן דור ורוי גורדון
החלטה
לפני בקשת ההגנה לקבלת חומרי חקירה לעיון ולהעתקה, לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נ”מ], תשמ”ב-1982. נושאים מסוימים יושבו בין הצדדים ואחרים נדונו והוכרעו במסגרת דיון מאוחד, בו נדונו גם בקשות של נאשמים אחרים בתיק העיקרי [דיון ביום 23.10.22 בתיק בע”ח 60501-06-22; ת”פ 21212-08-22].
עתה נותרה סוגיה יחידה שלא נדונה בדיון המאוחד, שעניינה האזנת נפח במשרדו של עד המדינה, שאין חולק על חשיבותם הראייתית של תוצריה [סעיפים 16-20 בבקשה] :
במשרדו של עד המדינה הותקן ציוד האזנת נפח, לפי צווים שגדרו תקופה כוללת החל מאוגוסט ועד נובמבר בשנת 2017, כשלידיעת ההגנה נמסרו 216 שיחות , שהראשונה שבהן מספטמבר והאחרונה בתחילת נובמבר. מתוך 216 השיחות סווגו 136 כ”רלוונטיות”, 68 סווגו כ”נוגעות” ו-13 סווגו כ” חסויות”, שעניינן תקשורת חסויה לפי דין, דוגמת חסיון עו”ד ולקוח, רופא והנזקק לשירותיו, וגם סוד שיחו של חבר כנסת בעניין הנוגע לכהונתו (נאשם 1 בתיק העיקרי היה ועודנו חבר כנסת) ;
בנוסף, שיחות רבות מכילות קטעי-שיחה שסווגו כ”אינטימיים”. התביעה סירבה למסור פרטים נוספים על מהותם של שיחות וקטעי-שיחות שסווגו כחסויים או אינטימיים, ולו על-דרך סיווגי-משנה כלליים;
מבחינה טכנית, שיחות וקטעי-שיחות חסויים או אינטימיים ‘הושקטו’ בעותקי ההקלטות המצויים ביד התביעה ושנמסרו להגנה, וכמובן שלא תומללו;
בקשתה של ההגנה ממוקדת ב”פירוט בסיסי”, שלטענתה נדרש לה כדי לכלכל את צעדיה ולהגיש לפי הצורך בקשות נוספות:
כמה שיחות נקלטו בפועל במהלך הפעלתה של ההאזנה, האם ההאזנה היתה יומיומית ורציפה, והאם נקלט ה כל שיחה שהתקיימה במהלך תקופת חלותם של הצווים?
מה משמעות הסיווג הכוללני “אינטימי”, בו הוכתרו קטעי-שיחה רבים, ומה תוכנן של שיחות אינטימיות להן היה עד המדינה שותף, ולו בתיאור כללי בלבד?
מהו תוכנן, ולו בקווים כלליים, של השיחות שסווגו כחסויות, ומה זהות הדוברים?
הסוגיה לובנה בכתבי טענות ובדיון ביום 21.11.22, שהתקיים בשני חלקים: תחילה נשמעו טיעוני הצדדים מפי באי-כוחם המלומדים; לאחר מכן התקיים דיון במעמד התביעה בלבד, במסגרתו נשמעו מפי ב”כ המשיבה ומפי קצינות משטרה בכירות הסברים ותשובות לשאלות בית המשפט.
הבסיס לדיון ולהכרעה – ההלכה הפסוקה :
אין חולק כי חומר הנוגע ישירות לנושאי האישום הוא “חומר חקירה” החייב במסירה לפי סעיף 74 הנ”ל, וברגיל כך יוכרע גם עניינו של חומר שנגיעתו בנושאי האישום היא עקיפה או שאינה מיידית, ובלבד שהיא ממשית. עדיין קבועים גדרות וסייגים לסוגי החומר שניתן להגדירם כ”חומר חקירה”, ועליהם להיות קשורים עניינית ולו במידת-מה לנושאי האישומים (“מבחן הרלוונטיות”): ככל שחומר מסוים רחוק יותר מנושאי האישום, יגדל משקלם של ערכים נוגדים, כגון פגיעה בפרטיותם של אחרים, בין אם נפגעי עבירה ועדים ובין אם צדדים שלישיים, ועד-כדי העדפתם על-פני האינטרס (הקלוש) של הנאשם המבקש לעיין בו (וראו לדוגמה בש”פ 2948/19 טייב נ’ מ.י. (2019) ותמצית הלכה והפניות ב בש”פ 4227/19 פונטה נ’ מ.י. (2019)). האזנת סתר היא מהחמורים שבמופעים האפשריים לפגיעה בפרטיות על-ידי פעולת רשות, כפי שנפסק לא פעם;
ועוד: במרוצת השנים נמצא כי בהרחבה לא-נשלטת או לא-מוצדקת של חיוב התביעה במסירת חומרים לא-רלוונטיים להגנה, נגרמת תקלה קשה נוספת הפוגעת באינטרס הציבורי בהגנה על יעילות ההליך הפלילי [וראו בש”פ 3603/19 משה נ’ מ.י. (2019) ו בש”פ 2886/16 גורבאן נ’ מ.י (2016) ];
משהתרבו החקירות הכוללות האזנות למספר רב של שיחות, נוצר הצורך באיזון בין ערכים אלה לבין זכותו המהותית והבסיסית של הנאשם להליך הוגן ובקביעת מנגנון בדיקה וסיווג שיגשים את נוסחת האיזון הראוי. ההסדר שנמצא ומצוי גם כיום בקונצנזוס שיפוטי גובש בעניין זאבי הנ”ל , שאומץ שוב ושוב בפסיקה, וראו למשל בש”פ 3488/17 ג’רושי נ’ מ.י. (2017) ו בע”ח (מרכז) 45911-05-19 יונגסטר נ’ מ.י. (2019) ;
הנחת המוצא הינה כי המשטרה והתביעה פועלות ומפעילות את שיקול דעתן בהגינות וביושר ומתבססות על ניסיונן ומומחיותן המקצועית בקביעה מהו חומר החקירה בתיק. חזקת התקינות המנהלית עומדת לרשויות התביעה, אם ההגנה לא הציבה בסיס לסתירתה [עניין משה הנ” ל];
ולענייננו:
ככלל, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים והסברים מפי קצינות המשטרה, נחה דעתי כי סיווגם של השיחות וקטעי השיחות נעשה באופן קפדני ומסודר, בהתאם להוראות הפסיקה (למעט שיחות חסויות מכוח חסיון שבדין, שלא סווגו אלא ‘נסגרו’, כפי שיפורט בהמשך). הפרקליטות פיקחה על מלאכת הסיווג, בחנה שיחות והורתה במקרים מסוימים על שינוי סיווג, ובמקרים אחרים הורתה לפנות לנשיא או לסגן נשיא לבחינת היתר להאזין לשיחה חסויה. חזקת התקינות המנהלית לא נסתרה, ולא ברורה התועלת שתפיק ההגנה מתוספת המידע המבוקשת, לסוגיה.
מכאן, לפרטי הבקשות.
כמות השיחות הכוללת שנקלטה בפועל וכן אופן הפעלתה של האזנה, מדי יום או פלג-יום וכיו”ב:
היענות לבקשת ההגנה, משמעה סטייה משמעותית ולא-מוצדקת ממנגנון האיזון הראוי שיסודו בעניין זאבי, שכן בדרך צדדית זו תקבל ההגנה מידע על חומר לא-רלוונטי, שבדרך המלך שהתוותה הפסיקה אינה זכאית לקבלו. כפי שהודגש בעניין ג’רושי, מדובר ב”חומר נוסף אשר אינו רלוונטי כלל לאישום והגיע לידי הרשות החוקרת רק בשל האופן שבו מתנהלות האזנות סתר, דהיינו איסוף אקראי של חומרי שיחות. השיחות המשתייכות לקטגוריה זו אינן נכנסות לגדרו של סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי ואין כל זכות עיון ביחס אליהן”;
באותו עניין נקבע כי להגנה אין זכות לקבל רשימה של השיחות הלא-רלוונטיות שנקלטו בהאזנת סתר. הגיונה של הקביעה הפסיקתית תקף בענייננו גם אם ‘תסתפק’ ההגנה במידע לגבי אופן הפעלתה של ההאזנה וכמות השיחות שנקלטו, ואין הצדקה לפרוץ גדר;
שיחות שסווגו כ”אינטימיות” – דרישה לסיווג-משנה ומסירת תיאור של תוכנן :
שיחות שסווגו כך, הן שיחות “רלבנטיות” או “נוגעות”, שכן שיחות לא רלוונטיות לא נכללו בחומר החקירה לפי כללי זאבי, כאמור לעיל. מדובר בשיחות או קטעי-שיחות שעניינן יחסי אישות או עניינים רפואיים, שמצויים ב”ליבת צנעת הפרט” כהגדרת ב”כ המשיבה. קשה להעלות על הדעת, כיצד ניתן לתאר את תוכנם של קטעי-שיחות כאלה, מבלי לפגוע קשות בצנעת הפרט של הדוברים, ומנגד – לא ברור כלל מה תועלת תפיק ההגנה מתיאורים, או מסיווגי-משנה, של תכני הקטעים ה”אינטימיים”.
תיאור כללי, לרבות זהות דוברים, של שיחות החסויות לפי דין (“חסיונות מקצועיים”):
שיחות או קטעי-שיחות חסויים אינם ניתנים לסיווג לפי כללי זאבי, שכן הן “נסגרות” ולא ניתן להקשיב להן ולו לצורך סיווג – אלא באישורו של נשיא או סגן נשיא בבית משפט מחוזי, שמוסמך לתת את צו האזנת הסתר . ב”כ המשיבה מסרה כי גם בפרשה זו ננקטה דרך זו לגבי שיחות מסוימות, לרבות שיחות של נאשם 1 [פרוט’, ע’ 4 וע’ 6 ], וכן סווגו לפי כללי זאבי שיחות בין עד המדינה לעורך-דינו, לאחר שהעד התיר להסיר את החיסיון [פרוט’, ע’ 5];
כפי שהדגים הסניגור בעצמו במהלך הדיון [פרוט’, ע’ 3], שימוש במידע ממקורות אחרים ואפילו הצלבה בין נתוני התקשורת עצמם, מאפשרים את זיהוי הדוברים בשיחות חסויות, ומכאן קצרה הדרך לפגיעה לא-מוצדקת בהגנה על תקשורת חסויה. הוספת סיווג-משנה או תיאור כללי לכל שיחה מסוג זה, תוסיף ותחורר את ההגנה על תקשורת חסויה באופן קשה ולא-מוצדק. מכל מקום, גם הסניגור התקשה להציע סיווג-משנה שלא יוביל לפגיעה בחיסיון [שם, ע’ 7], ולא מפאת חסרון בכישרונותיו, אלא מחמת העובדה הפשוטה – כל תוספת מלל, בסיווג-משנה או בתיאור, תפגע בחיסיון.
מול סיכון זה, הכורך יחד את ודאות הפגיעה בחסיון ואת עוצמתה, לא הצביעה ההגנה על תועלת שבכך, פרט לתקווה שמשהו יצוץ, קרי “מסע דיג”.
סוף-דבר: בקשת ההגנה נדחית.
ניתנה היום, כ”ט חשוון תשפ”ג, 23 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.
עידו דרויאן החלטה בסע 74 לחסדפ חומרי חקירה האזנות מיקרופוניות פרשת דוד ביתן 25416-08-22
One Comment
השופטים בני התשפוכת פשוט יכולים היו להורות למשטרה הארורה לאפשר לסניגור או למי מטעמו להקשיב להקלטות במשרדי הפרקליטות תוך אפשרות לערוך רישומים אך לא להוציא העתקים החוצה. לאחר מכן היו יכולים לבקש הקלטה ספציפית במסגרת סעיף 4. אך הם- כמו שופטי הרייך שסימנו מטרות מראש- העדיפו לייחס אמינות וחזקת תקינות לשוטרים העבריינים קבלני ההרשעות. השופטים גם אוהבים לחפות על פשעי שוטרים ובלבד שלא יתגלה שלמעשה כמעט כל השוטרים עבריינים. תשאלו, למשל, את השופט יואב עטר ממחוזי ב”ש, זה שחיפה ומחפה לא מעט על שוטרים עבריינים. שוטרים ששיקרו וכתבו מזכרי שקר והעידו על כך בפניו ונשברו בחקירתם הנגדית כשהודו שכתבו דברי שקר, אלו כלל לא יזכו להתייחסות מעטר בהכרעות דין ובכלל. מה הפלא, הרי הנ”ל דופק קצינת משטרה בתחת כמעט בכל לילה , מדובר באשתו. מעבר לכך היה תובע משטרתי בעבר. וזו רק דוגמא ליותר ממאה שופטים שנמצאים בתחת של המשטרע.