להלן פרסום של מתי דוד משנת 2014 על עיתון הארץ. בואו ניזכר במה התעסק עיתון הארץ ב 2014 לפני 10 שנים. העיתון מופץ לכל השופטים, והנהלת בתי המשפט משלמת לחברת יפעת לתעד ממנו מאמרים ולהפיץ לשופטים. רשויות המדינה משלמות להארץ עבור פרסומים רשמיים שמופיעים בילקוט הפרסומים. כונסי נכסים משלמים להם על מכירות דירות. די לבזבוז.
מתי מייבשים את המעיין? מתי זירמת השפכים הבלתי פוסקת הזו תיגדע?
פורסם והופץ ע”י מתי דוד 13/7/2014. צחוק הגורל הוא שהכתבה נמצאה בטלפונים הפרוצים של אהוד ברק…..
כתב אשמה נגד עיתון “הארץ”. “הארץ”: ביטאון פוליטי שמנהל ג’יהאד תקשורתי אנטי ישראלי
זכות הציבור לדעת שעיתון “הארץ” איבד את הדעת. “הארץ” הפך לחריג מחוץ לקונצנזוס הלאומי, הציוני והביטחוני
עורכי העיתון זקוקים לשינוי כיוון ולריפוי תודעתי ועריכתי, כדי למנוע התרסקות כלכלית, בדידות ציבורית ושקיעה מקצועית.
מדובר במסמך ביקורתי על עיתון “הארץ” שהפך לביטאון פוליטי קיצוני, פוסט ציוני פרו פלסטיני. המסמך מבוסס על מעקב מתמשך של קריאת מאמרי המערכת ומאמריהם של רוב העיתונאים בעלי האג’נדה הכותבים בעיתון. הפרטים והאסמכתאות (ציטטות ותאריכים) למסקנות הביקורתיות שלי על הארץ, כמנוי וכקורא וותיק שביטל המנוי, מצויות במאמרים הרבים שפירסמתי בבלוג שלי באתר NEWS1.
בנספח למאמר זה מופיעות הכותרות והקישוריות של מאמרי הביקורת שלי על הארץ.
העורך: אלוף בן
כך נראית ישראל בעיני “הוגי הדעות” של הארץ
ישראל מדינה גזענית פשיסטית ולאומנית.
ישראל מדינה מבודדת, מצורעת ומתפוררת.
ישראל מדינה מיליטריסטית קלריקליסטית.
ישראל מדינה קולוניאליסטית אימפריאליסטית.
ישראל מדינה בשליטה מסוכנת של הציונות והלאומנות.
ישראל נישלטת ע”י מנהיגות ריאקציוניט של פטריוטיזם מזויף.
ישראל מדינה של ריקבון ללא חזון ופתרון שאשמה בהעדר השלום.
כך נראה “הארץ” בעיני רוב האנשים החושבים, השקולים והפטריוטים
• מועדון של נותני חסות וגיבוי לכל מי שמסית ומעליל על ישראל.
• במה של חנופה והערצה לכל אינטלקטואל מתוסכל שרוגז על ישראל.
• עיר מקלט לדעותיהם של כל סוגי האנרכיסטים של השמאל הקיצוני.
• מוקד הפצת שקרים (המהדורה האנגלית) שגורמים לדה לגיטימציה של ישראל בעולם.
• מקור מידע שמסייע לתעמולת ההסברה של הפלסטינים.
מערכת “הארץ” סובלת מחידק קטלני של אגו הרסני
מדובר בקבוצת אנשים שרואים את עצמם כאליטה של “מתקני עולם” שיש להם שלמות התבונה, החוכמה, והפתרון לכל נושא וענין, כולל חלום השלום. קבוצה מתנשאת של אריסטוקרטים ו”אנשי רוח” בעיני עצמם, המאופינת בהרגלי עליונות, שחצנות, לעג וזלזול כלפי כל מי שלא בדעתה. מדובר באנשים שיש להם אלרגיה בלתי נישלטת, נגד כל הממסדים והסמלים הלאומיים, הציוניים, הביטחוניים והיהודיים. ריח רע של בגידה ואובדן האמון בחזון הציוני עולה מדפי הארץ.
מי ראוי ומי פסול בעיני “הארץ”
כל מי שדעותיו מסווגים בעיני “הארץ” כימין הוא תמיד כשלון, אסון וריקבון. ואילו כל מי שדעותיו מסווגים כשמאל הוא תמיד אדם של חזון, פתרון ונכון. הארץ הפך מזמן לביטאון שמאלני קיצוני ומונוליטי בסגנון של פעם. קבוצת העיתונאים שקובעת את אופיו של העיתון רואה את עצמה “כרשות הפוסקת” מעל למחוקקת ולשופטת. הם פוסקים מי הוא המשיח ואת מי יש להדיח. הם רואים עצמם כמוסמכים לקבוע מהו ביטחון ומהו אסון. הארץ הפך למקור העיקרי בעולם למידע אנטי ישראלי, בעיקר באמצעות המהדורה האנגלית. “תרומתו” של הארץ לדמוניזציה של ישראל תיזכר לדירעון עולם.
“האידאולוגים” של הארץ חולמים על מהפכת תחריר ישראלי
הגיע הזמן לנפץ את החזות הכביכול אלטיסטית של “הארץ”, ולחשוף את האמת המניפולטיסטית המוסתרת מהציבור. מדובר בביטאון פוליטי שמאלני, אנרכיסטי, אנטי ציוני של חבורת אנשי אקדמיה חריגים, “אנשי רוח” מתוסכלים ועיתונאים מהפכניים, שרואים את עצמם “כמתקני עולם” ומבשרי חלום השלום לכולם. הם חולמים על מהפכת תחריר ישראלי באמצעות החלפת השלטון המיושן, הציוני והלאומני בשלטן שמאלני הומניסטי “מתקדם”.
מושגים ועמדות המקובלות בקונצנזוס הלאומי ניפסלים ב”הארץ”
לרוב הכותבים הקבועים בהארץ יש מושגים שליליים של ערכים לאומיים. מושגים המקובלים במדינה בנושאים ציוניים, לאומיים ופטריוטים ניפסלים על ידי קובעי מדיניות העריכה של הארץ.
הם לועגים לפטריוטיזם (מפלטו של הנבל). הם בזים לקונצנזוס לאומי (מזויף). הם מתנגדים ללאומיות (פשיזם). הם מבקרים את אלופי צה”ל (מיליטריסטים). הם תוקפים את צה”ל (צבא כיבוש). הם מזלזלים במתריעים על סכנות (יצרני פאניקה).
למה מתנגד הארץ ובמי הוא תומך ?
במאמרי המערכת ובמאמריהם של “דמויות המופת” של הארץ מופגנת הדעה של התנגדות “אידיאולוגית” לנושאים הבאים: נגד הממשלה. נגד צה”ל. נגד חוק השבות. נגד קק”ל. נגד המשלחות לפולין. נגד יהוד הגליל והנגב. נגד גדר הביטחון. נגד המתנחלים. נגד הליכוד. נגד העבודה. נגד ההסתדרות. נגד ועדי העובדים. נגד מצעד החיים. נגד העיסוק בזכרון השואה. נגד מתן הטבות והעדפות לחיילי צה”ל המשתחררים. נגד הפצת סיפרו של הגיבור הלוחם, מאיר הר ציון, לחניכי קורס הקצינים. נגד כניסת קציני צה”ל לבתי הספר להרצאות בנושאי הגיוס והשרות בצה”ל.
הארץ תומך אך ורק בפלסטינים, במר”צ, ברוב הארגונים הקיצונים ובמנדט הבריטי.
כיצד עורכי “הארץ” רואים את עצמם בעיני עצמם ?
הם רואים את עצמם “כרשות הפוסקת”, הנאורה והמתקדמת שמעל לרשות המחוקקת והשופטת במדינה. הם רואים את עצמם כאחראיים להובלת מועדון אלטיסטי בעיני עצמו, לליבון רעיונות ודעות שמעסיקות אותם, במנותק מהמציאות הראלית של סביבתם. המדובר בחבורה של אנשי אקדמיה שמתווכחים בינם לבין עצמם, בהתפארות עצמית חלולה. הם סרבני התפכחות להשתלבות במציאות. להט הויכוחים של אותם אנשי האקדמיה החברים במועדון “הארץ”, מלווה לרוב בפירסום מאמרים “פילוסופים” מבולבלים שלא מתאימים לעיתון יומי.
מחקרים מוכיחים שדווקא המשכילים יותר הם גם האטומים והתקועים ביותר בדעותיהם, מבלי יכולת ורצון להשתנות, לאור המציאות המשתנה. הקיבעון המחשבתי שלהם ושל עורכי הארץ הופך אותם ללא רלבנטים וללא חשובים בעיני רוב האנשים שחושבים אחרת שהם גם אלה שקובעים בחברה ובממשל.
מדוע הארץ מבקר את מפקדי צה”ל בנושא השואה ?!
מאמר בהארץ: “מתי התחלנו לפחד מהשואה ? (3.6.13) – עורך הארץ “מאשים” שני מפקדים בכירים של צה”ל בכך שהם שותפים פעילים בהשלטת זיכרון השואה בצה”ל, ובשליחת משלחות (“עדים במדים”) של אנשי קבע למחנות ההשמדה בפולין.
עורך הארץ “מאשים” אותם שהם פועלים להשגת המטרות הבאות: “הפיכת המפקד לנאמן ביחידתו ובסביבתו להנחלת זיכרון השואה”. “חיזוק תחושת המפקד בצה”ל. למדינת ישראל ולעם היהודי”.
עורך הארץ איבד את ההבנה של הצו ההיסטורי של לקחי זיכרון השואה להבטחת עתידנו
מקומם הדבר שעורך עיתון ישראלי יהודי סבור שהעיסוק בזיכרון השואה מפריע כביכול לסיכויים להגיע לשלום. לדעתו חובה על יישראל להכיר באסון (הנאקבה) הפלסטיני, כתנאי לסיכויי להגיע לפתרון. (“די לשכתוב ההיסטוריה” 19.5.13)
עקרונות מדיניות העריכה של עיתון “הארץ”
מדיניות העריכה של העיתון מבוססת על שלשה עקרונות:
א. “בעד הנגד” – נגד כל הממסדים, האתוסים והמיתוסים הלאומים הציוניים, הביטחוניים והיהודיים, על רקע “השקפת עולם” קוסמופוליטית.
ב. “תביעה לנסיגה – ישראל תמיד אשמה” – בהעדר השלום ופתרון הבעיה הפלסטינית, על רקע “השקפת העולם” של הארץ התומך בצדק הפלסטיני ומתנגד ל”צדק הציוני” הגזעני, הפשיסטי והלאומני.
ג. “בעד הבעד” – תמיכה קבועה ומתמשכת בפלסטינים, במר”צ, באירגוני השמאל האנרכיסטי, בכל העמותות הקיצוניות, בכל אנשי האקדמיה הפוסט ציוניים ובמנדט הבריטי.
ד. נוסחת הפירסום הפרובוקטיבית של הארץ ועיתונאיו קובעת: פרסם את כל “הנאשמים” ו”הנידונים” שלך כרצונך, על פי דמיונך ויכולתך כי זו שליחותך ואין דבר שיעמוד נגדך. אתה העיתונאי האיש הכל יכול, השופט בין ימין לשמאל, הקובע מיהו המשיח ואת מי יש להדיח, מהו ביטחון ומהו אסון. “אמת דיברתי את כולם חיסלתי”. מערכת המשפט תמיד תגן עליך.
זו כל האמת על מדיניות העריכה ב”הארץ”
במסווה של כביכול מדיניות עריכה “מקצועית נטו”, נייטרלית ואובייקטיבית, “הארץ” מנוהל על ידי מדיניות עריכה מונוליטית פוליטית בכותרות, בכתבות, בפרשנויות ובמאמרי אורחים. עריכה “שמצטיינת” במגמתיות של הבלטה והאדרת כל נושא וכל דובר שתומך באינטרסים הפלסטינים ומבקר את ישראל. עריכה שיטתית שמנסה לעצב דעת קהל של ייאוש ודמורליזציה של מציאות חיינו, הכל ב”באשמת” הממשלה, הימין, המתנחלים, הכיבוש וצה”ל. מדיניות של חוסר איזון ופלורליזם תקשורתי של מכלול הדעות הקיימות בפסיפס החברתי והפוליטי במדינה. הבלטה מתמדת כמעט אך ורק לדעותיהם של אנשי האקדמיה בעלי הדעות השמאלניות הפרו פלסטינית.
מדיניות עריכה שהפכה את המהדורה האנגלית של “הארץ” למקור המידע העיקרי על ישראל בעולם, שמפיץ שקרים הגורמים דמוניזציה של ישראל. “תרומתו” של הארץ בעניין זה תיזכר לדיראון עולם.
מדיניות עריכה שמוכנה לשעבד ולקעקע כל אינטרס וסמל לאומי וציוני ל”מען השלום”, על פי הנוסחה הקובעת שישראל תמיד “אשמה” בהעדר השלום והסבל הפלסטיני, בגלל ישראל הגזענית, הלאומנית, הכובשת הקולוניאליסטית והאימפריאליסטית. הארץ הפך לביטאון פוליטי של פעם, המשך ל”על המשמר” של מפ”ם שדגלה “באחוות עמים”, סולידריות” ו”סוציאליזם”.
מדוע מבקרים ושונאים את הארץ ?
בגלל שריח רע של בגידה בחזון הציוני עולה מדפיו של “הארץ”.
בגלל מסכת השקרים שהעיתון הפיץ על ישראל כגזענית ופשיסטית.
בגלל הבדיות של העיתון שמתאר את ישראל כמצורעת, מבודדת ומתפוררת.
בגלל תאורה של ישראל כמדינת אפרטהייד שהפכה לכישלון ולריקבון.
בגלל פרסום סודות ביטחוניים בסיסמה “חופש ביטוי” (אורי בלאו – ענת קם).
בגלל שהעיתון הפך עיר מקלט לחבורת אנרכיסטים “הוגי דעות” קיצוניים.
ולמרות כל העלילות הנ”ל שהארץ הפיץ, כל הפיגומים של מלל ההסתה הזה התבדו, התנפצו והתרסקו. ישראל לא מבודדת, לא מצורעת לא מתפוררת, לא פשיסטית ולא גזענית. הארץ מבודד ומתפורר.
המותג העיתונאי של הארץ הולך וגווע
הארץ מצוי במשבר כלכלי ומקצועי מתמשך. מספר המינויים הקבועים יורד. מספר מינויים וותיקים פרשו בגלל מדיניות העריכה. ההכנסות ממודעות בירידה גדולה. העיתון איבד הכנסה גדולה בגלל ש”ישראל היום” הפסיק להדפיס אותו בדפוס הארץ. העיתון שורד בינתיים בזכות שני מיליונרים, משפחת דימונט הגרמנית, והאוליגרך היהודי ליאוניד נבזלין, שהשקיעו בעיתון מאות מיליונים, בתמורה לרכישת 20% של מניות הארץ, כל אחד מהם. הארץ בסכנת משבר לקיומו. “ועידת השלום” שהעיתון ארגן הפכה לקוריוז.
שני עורכים ראשיים לשעבר פרשו בגלל חילוקי דעות על מדיניות העריכה. חנוך מרמרי ומתי גולן. מי שקובע באמת את מדיניות העיתון לאחרונה הוא “האידיאולוג” גדעון לוי בחסות המו”ל עמוס שוקן.
זעזוע בצמרת עיתון הארץ
מדובר באירוע חריג ובלתי מקובל בעולם התקשורת. בראשית שנת 2014 נחשף בפומבי, מעל דפי העיתון ויכוח ומחלוקת חריפה בין המו”ל עמוס שוקן, לבין הפובליציסט הכי חשוב והכי מוכר ומוערך בציבור, ארי שביט. (פרשן בערוץ 1). ארי שביט “העיז”, בניגוד לדעתו של המול עמוס שוקן, לכתוב מאמר שבו ביקר את השמאל ואת הפלסטינים, ולתמוך בנתניהו בעניין ההכרה במדינה יהודית. על כך הגיב עמוס שוקן במאמר ביקורתי נגדו.
ארי שביט לא הסס להגיב בעוקצנות ובביקורת במאמר תגובה: “שומרי החומות” – 27.3.14 . בלעג ובציניות מוצדקת כתב ארי שביט נגד עמוס שוקן. “האוויר הצח של חירות שאנחנו עדיין נושמים בארץ הוא במידה רבה האוויר של הארץ שאותו שוקן ושותפיו מאפשרים לנו לנשום.” “שוקן תקף אותי בפראות שמולי”ם של “ניו יורק טיימס” ו”וושינגטון פוסט” לא היו מעלים בדעתם לעשות”.
הזעזוע הפומבי הזה בצמרת הארץ בימים אלה, ובנוסף על רקע התפטרותם בעבר הרחוק יותר של שני עורכים ראשיים, חנוך מרמרי ומתי גולן, חושפים את העמקת המשבר בעיתון, וסכנה לקיומו גם על רקע המשבר הכלכלי.
פיטר בינרט,תגבורת אנטי ציונית למערכת הארץ
עיתונאי יהודי אמריקאי בשם, פיטר בינרט הצטרף לאחרונה למערכת הארץ. הוא צורף להארץ גם ב”זכות” סיפרו “קריסת הציונות”. תזה שמתאימה “להשקפת העולם” של הארץ.
דוגמאות של הנושאים המעסיקים את מאמרי המערכת ב”הארץ”
“אנטישמיות מגויסת” – 19.5.14 – הארץ “מאשים” את נתניהו “בניצול” האנטישמיות לצרכים פוליטיים.
“די לשכתוב ההיסטוריה” – 19.5.13 – הארץ “מאשים” את ישראל ואת מערכת החינוך בשכתוב ההיסטוריה, בהעלמת האסון
(הנאכבה) הפלסטינית, בהיווצרות בעיית הפליטים, ובסירוב להכיר בבעיה, שבלעדיה לא יהיה שלום.
“סכנה ושמה יעלון” – 19.3.14 – הארץ “מאשים” את שר הביטחון יעלון שהוא לדעתה סכנה למדינה.
“המופת המצרי” – 27.5.14 – הארץ נותן גיבוי עקיף לפעילות ההסתה של ריאד סאלח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלמית, בכך שהוא מתנגד לרצונו של נתניהו להוציא אותו מחוץ לחוק, כפי שעשה מנהיג מצרים, אסיסי, שהוציא מחוץ לחוק את תנועת “האחים המוסלמים”.
“מתי התחלנו לפחד מהשואה” – 3.6.13 – הארץ “מאשים” אלופים בצה”ל בכך שהם שותפים פעילים בהשלטת זיכרון השואה בצה”ל ובשליחת משלחות (“עדים במקום”) של אנשי קבע למחנות בפולין. המאמר “מאשים” אותם בהשגת המטרות הבאות: “הפיכת המפקד לנאמן ביחידתו להנחלת השואה”, וגם ב”חיזוק תחושת המפקד למדינת ישראל ולעם היהודי”. הארץ ביקר גם את מטס חיל האוויר מעל אושויץ. כל ה”נימוקים” האלה לדעת הארץ מונעים השגת השלום.
כותרת ראשית (6 טורים) ביום הזיכרון לשואה 2012
“שכונה חדשה על קרקע פרטית בגדה” !
זו הידיעה החשובה ביותר ביום השואה בעיני הארץ !
טקסי יום הזיכרון, סיפורי ניצולי השואה, מצעד החיים, ושאר האסונות “הרגילים”, הם משניים ולא חשובים בעיני הארץ.
לקרוא ולא להאמין שעיתון “ישראלי” מפרסם “דעות” שכאלה
הכרות עם דעותיהם הקיצוניות של “דמויות המופת” הכותבים בהארץ
• בתי הספר בישראל הם מכונה מיליטריסטית המחדירה בתלמידיה שנאה ולאומנות. אין ליהודים זכויות בארץ הזו יותר מאשר לפלסטינים. (גדעון לוי 30.1.14).
• ישראל היא תוצר ושריד של הקולוניאליזם וכלי משחק של האימפריאליזם האמריקאי. האוניברסיטאות, מערכת החינוך, המדע, האמנות, הספורט והעיתונות, כולם הם בתי ספר של משתפים עם השלטון הישראלי, ואינם מתגייסים נגד הכיבוש.
(קרולין לנדסמן 22.5.14).
• הכת המשיחית הגזענית הדתית היא התנועה הקיבוצית בימינו. (ספי רכלבסקי, ממאמרו פייגלין וחמורו 12.12.12).
• המדינה היהודית היא מנגנון השמדה עצמית של מדינת ישראל. (ענת שלו 13.5.14).
• מציע לערביי ישראל להתנתק “מהדמוקרטיה” הישראלית שהיא בלוף, ולהקים “פרלמנט ערבי ישראלי” עצמאי. (קובי ניב 19.3.14).
• ישראל לא נבנתה על אלפי שנות כיסופים, אלא על חורבות כפרים ערבים. (רווית הכט 19.3.14).
• מאשים את ישראל באחריות ההיסטורית לגורל אלפי יושבי מחנה הפליטים הפלסטינים במחנה ירמוך בסוריה, שגורשו בזמנו מהשטחים. מציע שישראל תקלוט אותם ותציל אותם ממלחמת האזרחים בסוריה. (גדעון לוי 23.1.14).
• אדם שעומד לבדו בביתו בזמן הצפירה (ביום השואה או לזיכרון חללי צה”ל) משום שהוא מפחד. הוא מפחד מהמדינה שהצליחה לשוות לעצמה מאפיינים אלהיים. (אלון עידן, מוסף הארץ 12.4.13).
• הסופרת שהם סמיט מציעה לקיים בימי הזיכרון לחללי צה”ל, “צפירה דו לשונית” בעברית ובערבית. צפירה גם לזכר הנאכבה של האסון הפלסטיני. (שהם סמיט 15.4.13)
• לעג, ציניות, וביזוי כלפי “פרס היצירה הציונית”. (אלון עידן 4.5.12).
• תפיסת אונית הטילים KLOSC רחוק בים סוף ע”י צה”ל, הייתה לדעת גדעון לוי, פעולת ראוה של פיראטים ישראלים. “המלט האיראני והטיח הישראלי”. (גדעון לוי).
• בצמרת השב”כ יש יותר מדי חובשי כיפה דתיים. (אמיר אורן 26.1.14).
• מבצע “עופרת יצוקה” הוא הנפשע במבצעים של ישראל. ישראל היא “ארגון פשע” של ממלכת רקב. הכיבוש הוא מעשה השחיתות הגדול של ישראל. אולמרט הוא ראש ממשלת פשעי המלחמה. הוא היה צריך לעמוד לדין על פשעי עזה ולבנון. (גדעון לוי 3.4.14 “מדינת חוק”).
• זיכרון השואה מנוצל ניצול ציני ופוליטי ע”י החברה הישראלית. (פרופ’ יאיר אורון 18.2.14).
• לעג ציני כלפי ראש ממשלת קנדה הארפר, שהשמיע בכנסת נאום תמיכה נלהב בישראל. הלעג של הכתב המדיני, רביד ברק, שכתב הדברים, בגלל שהוא לא הזכיר בנאומו את הפלסטינים ואת הכיבוש. (ברק רביד).
• המדינה מגדלת דורות של אנדרואידים לאומנים ומפיצה בערות. (יצחק לאור 8.4.13 “האפר שוחק”).
• “זוהי מדינה היהודית” ולכן תמותת התינוקות של ילדים ערבים גבוהה יותר, לכן הם זכאים לפחות השכלה, לכן העוני (שלהם מ.ד.) מכפיל עצמו, לכן האזרחים הערבים בישראל חיים תחת אפליה גזענית. (יצחק לאור 16.4.13. “ולתפארת מדינת ישראל”).
• המחירון של הגזענות הישראלית, נקבע בעסקת שחרור גלעד שליט, לפיו יהודי אחד שווה 1027 ערבים. (אלון עידן 28.10.11).
• 22 אחוז מכלל הזוכים בפרס נובל הם יהודים ולכן מוסטפה חמימי נהרג בנבי סאלח. (אלון עידן, מוסף הארץ 16.12.11)
• כאשר המלך השוודי לחץ את ידו של מקבל פרס נובל, היהודי פרופ’ שכטמן, לחץ חייל צה”ל על ההדק והרג מפגין ערבי.
(אלון אידן, מוסף הארץ 16.12.11).
• כל השדים והמזיקים נוצרים משגגת הזרע היהודי ! (ספי רכלבסקי ממאמרו “פירוניזם”).
• ב-65 שנות קיומה היא (מדינת ישראל מ.ד.) נהפכה לגידול ממאיר המכתיב את התנהלותה המדינית והדיפלומטית של ישראל. (ד”ר יוחנן מנדל במאמרו “קללת החד צדדיות”).
• פקודות הצבא אונסות את מפקדת בית הספר לקצינים של צה”ל להשליט מידת סדום בבסיס. (אליה ליבוביץ מתוך מאמרו “סדום שליד מצפה רמון”).
• אחרי יממה של שירים עצובים, סיפורים עצובים, ונאומים עצובים אני מבקש להצהיר: יש לי ארץ אחרת. (אורי משגב תאור יום הזיכרון לחללי צה”ל 17.4.13).
• יום השואה וזכר השואה נהפכו לחלק ממנגנון המגייס את השואה לכל עניין. טעם רע שולט במסלול השואה בתרבות הישראלית. הכל מתגלם בהרבה קיטש תעמולתי. (יצחק לאור 8.4.13 “האפר שותק”).
• כל מה שמצוי בתודעה הלאומית הקולקטיבית הוא שקר. צריך לדעת שמדובר באחת המדינות הגזעניות ביותר (ישראל מ.ד.).
(גדעון לוי במאמרו 17.3.13).
• זיכרון השואה מנוצל ניצול ציני ופוליטי ע”י החברה הישראלית. (פרופ’ (פרופ’ יאיר אורון 18.2.14).
אלה תמצית דעותיהם הקיצוניות של “הוגי הדעות” בהארץ
• תביעה מישראל להכיר בנאכבה הפלסטינית שב”אשמת” ישראל.
• “תלונה” על כי יש יותר מדי חובשי כיפות בצמרת השב”כ.
• טענה שהעיסוק בזיכרון השואה בצה”ל ובחינוך מונע השגת השלום.
• ניפוץ דמותו של דוד בן גוריון שאחראי לפגיעה בפלסטינים.
• התנגדות למשלחות צה”ל ומשלחות נוער למחנות ההשמדה בפולין.
• לעג לראש ממשלת קנדה הארפר, על נאומו הציוני בכנסת.
• האשמה כלפי נתניהו ש”מנצל” את האנטישמיות לצרכים פוליטיים.
• לעג וביקורת על המשלחת הגדולה של החכי”ם לאושויץ.
• תמיכה בפרסום כל סוד ביטחוני ומדיני בשם “חופש הביטוי”.
• התנגדות וביקורת על מבצע “עמוד ענן” ומבצע “חומת מגן”.
• תמיכה ב”דיון ציבורי” בכל נושא ביטחוני סודי בשם “זכות הציבור לדעת”.
• ערעור על צדקת חוק השבות. הצעה לביטולו.
• התנגדות למתן הטבות ועדיפויות לחיילים משוחריי צה”ל.
• האשמת המדינה היהודית כמנגנון להשמדה עצמית של ישראל.
• תמיכה בהדלפות מועדת חוץ וביטחון בשם “זכות הציבור לדעת”.
• האשמת האוניברסיטאות ובתי הספר כ”משתפים של משטר הכיבוש”.
• האשמת ישראל שהיא “ארגון פשע” ו”ממלכת הרקב”.
• האשמת ישראל באחריות ההיסטורית לגורל אלפי פליטים פלסטינים בסוריה.
• לעג למבצע תפיסת ספינת הטילים כפעולת ראווה של פיראטים ישראלית.
• תביעה למנוע הפצת ספרו של גיבור ישראל, מאיר הר ציון בבה”ד 1.
• תמיכה בהקמת “פרלמנט ערבי אוטונומי” והתנתקות מהדמוקרטיה הישראלית שהוא בלופ.
• תמיכה במורה שהטיף נגד הגיוס לצבא הכיבוש.
• התנגדות להוצאה מחוץ לחוק המטיף המוסלמי ריאד סלאח.
• האשמת בתי הספר כמכינה מיליטריסטית שמחדירה שנאה לאומנית.
• האשמה שישראל הפכה את קיטש האבל כנושא יחיד של תרבותה.
מתי דוד
כיהן בעבר כדירקטור בחברת החדשות 2, ובהנהלות שני ערוצי הטלוויזיה 1.2. חבר בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות. כלכלן במשרד מבקר המדינה לשעבר. כיהן במסודות העליונים של ההסתדרות לשעבר. פובליציסט ומרצה במגוון נושאים. במהלך השנים פירסם בעיתונות 740 מכתבים למערכת, 115 מאמרים, וכן 350 מאמרים באינטרנט בבלוג שלי באתר News1.
רמת אפעל. ת.ד. 9053. טל: 03-6353235, נייד 0522-925655
רשימת מאמרים ביקורתיים על עיתון “הארץ” מאת מתי דוד
1. ישראל בעיני הארץ היא ארץ מתפוררת
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-83271-00.html
2. הקשר בין האנטישמיות, הנאכבה והארץ
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-92939-00.html
3. יום השואה בעיניי הארץ
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-92335-00.html
4. עלילות האשמותיו של פרופ’ אמריקני
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-91885-00.html
5. הארץ קובע אג’נדה לנשיא אובמה
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-90715-00.html?t=113048
6. הארץ לועג לראש ממשלת קנדה התומך בישראל
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-89809-00.html
7. מה כותבים בהארץ על מה שקורה בארץ?
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-89629-00.html
8. להציב גבול להסתה של גדעון לוי
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-85506-00.html
9. הארץ: העיסוק בזיכרון השואה מונע שלום
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-84731-00.html
10. הארץ ממשיך במסע התמיכה בשמאל הקיצוני
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-84465-00.html
11. הארץ מנפץ את דמותו של בן גוריון ותומך בנאכבה
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-84138-00.html?t=143327
12. הארץ הוא תועמלן תומך בנאכבה הפלסטינית
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-83880-00.html
13. מבט על גליון החג של עיתון הארץ
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-83795-00.html
14. לועגים לנוהגי הזכרון הלאומי בהארץ
http://www.news1.co.il/Archive/0017-D-83289-00.html?t=050852
15. היכרות עם הגיגי “דמויות המופת” בהארץ
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-83191-00.html
16. כשלון התחזיות והפרשנויות של הארץ
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-78956-00.html
17. הדמוקרטיה הישראלית תתקיים גם בלי הארץ
http://www.news1.co.il/Archive/0017-D-76992-00.html
18. מדוע עורך הארץ מתוסכל ודורש “דיון ציבורי”
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-76685-00.html?t=133625
19. מי האיש המחליט באמת בעיתון הארץ
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-75555-00.html
20. עיתונאי של הארץ מתחזה ל”אדם רציונלי”
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-75218-00.html
21. הדלפות לעיתונאי אינה קדושה וחסינה מענישה
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-74221-00.html?t=131205
22. מכתב גלוי לעמוס שוקן מו”ל הארץ
http://www.news1.co.il/Archive/0017-D-73551-00.html
23. ביטויי שנאה והסתה נגד יהודים בהארץ
http://www.news1.co.il/Archive/0017-D-73141-00.html
24. דעותיו הקיצוניות של עורך המאמרים בהארץ
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-72827-00.html?t=150427
25. השליחות העיתונאית אינה עדיפה על בטחון המדינה
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-65527-00.html
26. “האני מאמין” של העיתונאי
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-93536-00.html
27. עיתונאים נגד עיתונאים
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-44264-00.html
28. התקשורת שלנו איבה אחריות ושיקול דעת (גדעון לוי)
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-94214-00.html
29. השידור הישראלי: במה לטובת הצד השני
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-93942-00.html
