בבתי המשפט למשפחה אין גבול ליצירתיות המשפטית כי מדובר בג’ונגל וכל אחד יכול להמציא איזה טענה שבא לו.

הנה משהו חדש:  ניכור הורי בגיל הזהב או ניכור הורי בגיל השלישי, כפי שהשופט ניר זיתוני קורא לזה.

במה מדובר?  כשההורים מתקרבים לגיל בו הם עומדים בפני המוות, הצאצאים הבגירים מתחילים לחשוש מי יקבל ירושה.  כשמתחילים לריב על הצוואה נטענות טענות כגון “היא בכלל לא הגיעה לבקר”, ומנגד “היא השפיעה והסיתה את האמא (או אבא) נגדי”.

על מנת להתכונן לטענות האלה מראש הומצא המושג “ניכור הורי בגיל הזהב”, טענה לפיה האמא או אבא מתכחשים לאחד הילדים ולא רוצים לפגוש אותו.  טענה זו מלווה בבקשות למנות אפוטרופוס על הגוף וגם הרכוש, בקשות להזמין חוות דעת של עו”ס, למנות מומחה פסיכו-גריאטרי, ולדרוש טיפולים.

ניר זיתוני ופטרנליזם גריאטרי

הבעיה עם הדבר הזה היא שמדובר בפטרנליזם ופגיעה באוטונומיה של אנשים בגירים שפתאום מתחילים הילדים שלהם לגרור אותם לבית המשפט, להציק להם עם עובדות סוציאליות שמחטטות בחיים שלהם, לגרום להם הוצאות משפטיות, והדבר הכי מגעיל זה הצורך להתנגד לטיפולים של מטפלים שרלטנים למינהם.  תארו לכם שבגיל 70 אישה זקנה צריכה להסביר לשופט ולעו”ס למה לא בא לה לראות את אחת הילדות שלה, שהיא בת 50, נגיד???

זה בדיוק מה שקרה בפסק דין זה.  אמא זקנה עם 2 בנות שאחת היא אהובה, ואחת שנואה.  השנואה באמצעות עו”ד ענבל כספי גאון הגישה תביעה לניכור הורי בגיל הזהב ולמינוי אפוטרופוס.  השופט ניר זיתוני אמנם דחה את התביעה הזו, אולם הוא עשה את זה רק אחרי שפלש לצפונות ליבה של הזקנה, גרם לה להגיע למפגשים עם הבת השנואה, גרם לה להתייצב בפני עו”ס לזקנים, וגרם לה להתאבחן אצל 2 מומחים לגיל הגריאטרי, ישראל רבינוביץ ואילן בר.

בתמונה הגריאטר ישראל רבינוביץ

למה הזקנה היתה צריכה לעבור פלישה לבחירותיה האישיות?

בשביל מה ניר זיתוני עשה את כל זה?  בשביל מה בזבז זמן על עו”סיות ומומחים?  אם הזקנה כותבת שהיא לא רוצה להיפגש, זה אמור להיות סוף הסיפור.  לא צריך להפריע לה בחייה ולא צריך לכפות עליה טיפולים וראיונות מתישים אצל עו”סיות.  התיק הזה היה צריך להיסגר ביום בו כתבה הזקנה שהיא לא מעוניינת שיפלשו לה לחייה הפרטיים.

למה ניר זיתוני כותב פסק דין עם ספויילר? 

הספויילר בפסק הדין הוא שהשופר ניר זיתוני שכל כך טרח לפרט את כל מה שעשה (לדבריו “יצא מגדרו”) אפילו לא מספר לקוראיו הנאמנים (עדנה קרנבל למשל) למה הזקנה לא רצתה לפגוש את הבת שלה.  כל מה שהוא אומר שלזקנה היה נימוק הגיוני.  אז קודם כל ככה לא כותבים פסק דין.  צריך לנמק.  ודבר שני, למה הנימוק ההגיוני של הזקנה לא הספיק ביום הראשון לסגור את התיק בלי כל ההטרדות וההצקות?

בתמונה:  עו”ד ענבל כספי גאון שייצגה את הבת השנואה שטענה להיכור הורי בגיל הזהב

להלן פסק הדין:

1. לפני בקשת פלונית מיום 11.11.21 למנותה כאפוט’ על כל עניניה של אימה , המשיבה 1 . עוד מבוקש למנות לאם אפוט’ לדין , למנות עו”ס לקשיש , למנות פסיכוגריאטר שיתן חוות דעת , לתת צווים לצדדי ג’ שונים ( קופות החולים , בנקים , רשות מקרקעי ישראל ) ולקבוע הסדרי שהות של פלונית אצל האם לפחות פעמיים בשבוע . נטען כי מערכת היחסים בין המבקשת לבין אחותה אלמונית היתה מאז ומעולם טובה כאשר שתיהן פעלו לטובת אימן  . עם פרוץ מגפת הקורונה החליטו הבנות כי אמן לא יכולה להמשיך לגור לבדה . האם הסכימה לעבור לגור עם אלמונית  בחודש 8.20 . מאז המעבר החלה מערכת היחסים בין האם לבין המבקשת להתערער עד כדי נתק מוחלט . נטען כי האם סובלת מתסמונת ניכור בגיל השלישי שכן התנהגותה אינה רציונלית . חרף הנתק , גילתה המבקשת , בדרך לא דרך , שהאם סובלת מדמנציה ומצבה הולך ומחמיר . נטען כי אלמונית מסיתה את האם נגד המבקשת . דירתה של האם מושכרת והמבקשת לא יודעת לאן הולכים כספי השכירות . בתמ”ש 33666-05-21 הורה בית המשפט על הליך גישור במטרה לחדש את הקשר בין המבקשת לבין האם , אך ההליך לא צלח . במהלך ניסיונות חידוש הקשר אמרה האם למבקשת שלא רצתה לעשות צוואה ולא נשאר לה כלום .
2. ביום 24.11.21 הגישה המבקשת בקשה דחופה לקיום מפגשים בינה לבין האם . בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 16.12.21 , למרות שלא הונחו לפני תגובות של מי מהמשיבים .
3. ביום 27.1.22 הוגש לתיק תסקיר מקיף של עו”ס לסדרי דין הנושא תאריך 26.1.22 . העו”ס צירפה לתסקיר שתי הערכות גריאטריות של שני מומחים שונים . ביום 11.3.21 בדק את האם ד”ר ישראל רבינוביץ , מומחה לגריאטריה , ומצא כי אין לאם כל ירידה קוגניטיבית והיא כשירה לקבל החלטות בכל תחומי חייה . ביום 8.12.21 קבע הגריאטר והפסיכו גריאטר ד”ר אילן בר , לאחר שהתייחס לתביעה בתיק זה , כי האם צלולה , כשירה להחליט בעניניה ואינה זקוקה לאפוט’ . העו”ס , שהשתתפה בדיון בתיק הקשור ביום 15.7.21 , נפגשה עם כל הנוגעות בדבר ועיינה בתדפיסי עו”ש לשלושה חודשים . עורכת התסקיר הדגישה כי היא מתייחסת רק לסוגיית האפוט’ ואינה דנה בנושא ניכור בגיל השלישי .  האם מסרה לעו”ס כי אם יתקיים דיון בתביעה היא אינה מעוניינת להגיע לדיון . עוד מסרה כי אלמונית ובעלה מטפלים בה במסירות והיא מרגישה נוח בביתם . העו”ס התרשמה אף היא כי האם יכולה לנהל ענייניה בכוחות עצמה ואינה זקוקה למינוי אפוט’ .
4. ניתנה החלטה המורה לצדדים להגיב לאמור בתסקיר .
5. המשיבות 1 ו 2 לא הגיבו לתסקיר אך עמדתן פורטה בהרחבה הן בתסקיר עצמו והן בתגובת ב”כ המשיבות 1 ו 2 מיום 16.12.21 . מוסבר כי כבר במענה לפניית ב”כ קודם של המבקשת , נמסר כי המבקשת מוזמנת לקיים קשר עם האם . אלמונית אף הסיעה את האם לבקר את פלונית בביתה . בעקבות תגובה זו הגיעה פלונית לבית אלמונית במטרה לשכנע את האם לגור איתה . האם סירבה . בתגובה המבקשת הגישה תלונות סרק במשטרה וברווחה ונקטה בהליכים משפטיים . עו”ס לסדרי דין הגיעה לבית בו גרות המשיבות 1 ו 2  , כבר בהליך הקודם , ולא מצאה כל בסיס לטענות המבקשת . כך קבעה גם כב’ השופטת היימן בהחלטתה מיום 15.7.21 , אשר ניתנה בגמר דיון במעמד הצדדים . אין כל בסיס למינוי אפוט’ לאור הוראות החוק ושתי חוות הדעת המצויות בתיק . ככל שיש גורם מנכר במקרה דנן זו המבקשת עצמה . על כן מבוקש לדחות את הבקשה ולחייב בהוצאות .
6. ביום 3.2.22 הוגשה תגובת ב”כ היועמ”ש לפיה אין צורך במינוי אפוט’ ולא ניתן לקבוע מפגשים בין המבקשת לבין האם . ככל שהמבקשת תעמוד על בקשתה , מוצע לקבוע דיון בנוכחות כל הנוגעים בדבר , לרבות האם עצמה .
7. ביום 11.2.22 הוגשה תגובת המבקשת . נטען כי היה על העו”ס לבדוק את טענת הניכור בגיל השלישי . נטען לפער בין תוכן חוות הדעת של ד”ר בר לבין המסקנה הסופית . התקיים מפגש אחד במשרדו של ב”כ המשיבות ביום 27.12.21 אך כל נסיון לקיים מפגש נוסף לא צלח . המבקשת עומדת על דעתה כי יש לשלוח את האם לבדיקה אצל פסיכוגריאטר ניטרלי , שכן האם חווה התעללות פיזית , נפשית ומנטלית בבית של אלמונית .
8. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוצגה תשתית ראשונית המצדיקה בחינה נוספת בדיון באולם בית המשפט של טענות המבקשת ומינוי מומחה נוסף לבדיקתה של האם , מהטעמים שיפורטו להלן .
9. ראשית , מלכתחילה הוגשה הבקשה ללא תשתית רפואית מינימלית המלמדת על כך שהאם זקוקה למינוי אפוט’ . טענות המבקשת , כפי שהועלו בבקשה , נבחנו באופן מעמיק בהליך קודם , לרבות באמצעות תסקיר ודיון באולם בית המשפט , ונמצא בהחלטה שיפוטית חלוטה כי אין בהן ממש .
10. שנית , לצורך הכנת התסקיר קיבלה העו”ס שתי הערכות גריאטריות  שנערכו בפרקי זמן שונים ע”י שני מומחים שונים . אף אחת מאותן חוות דעת אינה מציבה ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענות המבקשת לפיהן האם זקוקה לאפוט’ . בניגוד לנטען ע”י המבקשת , שני המומחים מסבירים באופן ברור מדוע הקושי של המבקשת להתמצא בזמן ובתאריכים נובע מהעדר ידיעת קרוא וכתוב ולא מירידה קוגניטיבית .
11. שלישית , טענת המבקשת לפיה הסירוב של האם לקיים איתה קשר הוא פרי ניכור הורי בגיל השלישי זכתה להתייחסות מקיפה וברורה הן ע”י כב’ השופטת היימן בתיק הקשור והן ע”י ד”ר בר . הן כב’ השופטת היימן והן ד”ר בר הגיעו למסקנה כי הנימוק של האם לכך שאינה רוצה להיות בקשר עם המבקשת הוא הגיוני . לא מצאתי כל הצדקה להטריח את האם לדיון שני בבית המשפט באותו ענין , כאשר האם אינה מעוניינת להגיע לדיון שכזה , כפי שציינה בפגישה נפרדת אותה ערכה עם עו”ס לסדרי דין . החובה לכבד את רצונו של האדם לו מבקשים למנות אפוט’ ע”י קביעת דיון בנוכחותו טרם מתן החלטה בעניינו , כוללת בתוכה גם את החובה לכבד את רצונה של האם שלא להגיע לדיון שני בעניין דומה , כאשר בהליך הקודם נבחנו הטענות ונמצא כי אין בהן ממש .
12. רביעית , הנתק בין האם לבין המבקשת הוא מצער . עם זאת , בית המשפט יצא מגדרו במסגרת ההליך הקודם כדי להתגבר על הנתק , גם במסגרת הליך טיפולי . גם במסגרת הליך זה התקיים מפגש אחד , לדברי ב”כ המבקשת , שלא הוביל למרבה הצער למפגשים נוספים . איני סבור כי בקשה למינוי אפוט’ שאין לה בסיס רפואי , היא המסגרת המתאימה לפקח על המשך הניסיונות לחידוש הקשר . נהפוך הוא , אני סבור כי הבאת הליך זה לכדי סיום , תוכל לקדם את האפשרות לאיחוי הקרע בין המבקשת לבין אימה .
13. על כן , אני דוחה את הבקשה למנות את המבקשת כאפוט’ של המשיבה 1 .

על יסוד החומר המצוי בתיק ובתיק הקשור , אני קובע כי המשיבה 1 אינה זקוקה לאפוט’ .

אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבות 1 ו 2 הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ . ההוצאות נפסקו על הצד הנמוך בהתחשב בכך שלא התקיים דיון ובשל הרצון להכשיר את הקרקע לחידוש הקשר בין המבקשת לבין המשיבה 1 .

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום מהיום .

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק .

פסק הדין המקורי ניתן ביום 11.2.22 .

ניתן היום,  י”ז אדר א’ תשפ”ב, 18 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.

ניר זיתוני

חתימה