איזה רוסיה אחת רצתה להתגרש.  פאינה ליפובצקי שמה.  פאינה שכרה את שירותי ענבל כספי גאון.  ענבל כספי גאון החתימה אותה על הסכם שכר טרחה לפיו פאינה תשלם 25,000 ש”ח פלוס מעמ על ניהול מו”מ ופגישות בחידת הסיוע, ועוד 30,000 ש”ח להגשת תביעות.

ענבל קיבלה את התשלום הראשון, הרימה טלפון, ניסתה לסחוט את הבעל.  הבעל לא הסכים ואחרי שבועיים צלצלה ענבל כספי גאון לאישה, הודיעה לה שהמו”מ נכשל ודרשה עוד 30,000 ש”ח להגיש תביעות.  פאינה קיבלה את שוק חייה כי היא בכלל לא ידעה מה ענבל דורשת בשמה ולא היתה שותפה למגעים ובכלל ענבל היתה צריכה ללוות אותה לפגישות ביחידת הסיוע שזה תהליך של חודשיים.

פאינה פיטרה את ענבל ודרשה את הכסף של בחזרה “בניכוי שכר ראוי”.

ענבל כספי גאון אכלה אותה. תניית בוררות בלשכה לא תיאכף

ענבל התנגדה להליכי בית המשפט וטענה שצריך למנות בורר מהרשימה של לשכת עורכי הדין לפי תניית בוררות שבחוזה.  הרשמת השתכנעה שפאינה בכלל לא קיבלה את החוזה כך שהיא לא ראתה את תניית הבוררות וגם לא הבינה מה זה ובמה מדובר.  השופטת החליטה לבטל את תניית הבוררות ולהמשיך במשפט.

קראנו את ההחלטה וגם אנחנו קיבלנו שוק.  מה זו ההתנהלות הזו של העו”ד?  25,000 ש”ח על כמה טלפונים?  מי לוקח סכומים כאלה על כמה טלפונים כשלא מדובר בעשירון העליון?

סך הכל מדובר ב 65,000 ש”ח כולל את המע”מ שזה סכום אדיר.  מה כבר הבטיחה ענבל ללקוחה הזו שהיא תעשה עבורה תמורת הסכום האדיר הזה?

25,000 ש”ח על פגישות גישור ביח”ס???  סיריוסלי????

כל זה מעיד על כישלון מוחלט של הרציונל שבגינו מירב מיכאלי קידמה את חוק הסדר התדיינויות במשפחה שמחייב גישור ביחידת הסיוע לפני שמתחילים במשפטי הגירושי עצמן.  זה אמור היה להיות פיתרון זול ונוח בלי עורכי דין להגיע להסכמות בגישור, והנה עורכות דין מנצלות נשים קשות יום עבור שירות שבכלל לא צריך בו ליווי משפטי וסוחטת 25,000 ש”ח על כמה טלפונים וליווי לפגישות יח”ס שהיא בכלל לא ביצעה.

וזו הרשמת דנה ביאלר.  עשתה שמיניות באוויר לעזור לאישה גרושה להשיג חזרה את כספה.  אילו היה זה גבר היתה דופקת לו הוצאות כמובן.

להלן ההחלטה:

תאדמ 49219-03/21 ענבל כספי גאון נ’ פאינה ליפובצקי

בין הצדדים התגלע סכסוך בעניין שכר טרחת עו”ד, אשר שולם על ידי המשיבה למבקשת. המשיבה הגישה ביום 22.3.2021 תביעה להשבתו של שכר הטרחה ששולם על ידה למבקשת.

טרם הוגש כתב הגנה על ידי המבקשת-הנתבעת, הוגשה על ידה בקשה לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ”ח-1968 (להלן – “חוק הבוררות“) בשל תניית בוררות שבהסכם שכר הטרחה.

בפני הכרעה בבקשה להעברת הסכסוך לבורר כאמור בהסכם.

הרקע בקצרה:

1. ביום 22.9.2019 הגיעה המשיבה למשרדה של המבקשת במטרה שזו תייצגה בהליכי גירושין. לטענת המשיבה הגיעה למשרדה של המבקשת כשהיא במצב נפשי קשה. על פגישה זו שילמה המשיבה למבקשת סך של 500 ₪ ובין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה לפיו תשלם המשיבה למבקשת בשלב ראשון סך של 25,000 ₪ בצירוף מע”מ בגין פגישת הייעוץ, ניהול מו”מ עם הצד השני ופגישות ביחידת הסיוע. בשלב שני סוכם כי ישולם למבקשת סך נוסף של 30,000 ₪ בצירוף מע”מ בגין “הגשת תביעות”.
2. מעיון בסעיף 16 להסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים ביום 22.9.2019 (להלן – “ההסכם“) עולה כי כל מחלוקת בקשר עם שכר הטרחה תוכרע על ידי בורר שימונה על ידי יו”ר ועד המחוז של לשכת עורכי הדין.
3. לטענת המשיבה לא ניתן לה עותק מההסכם במועד החתימה עליו אלא רק ביום 6.10.2019, מועד בו הופסק מתן השירות על ידי המבקשת.
4. מספר ימים לאחר חתימת ההסכם (2/3.10.2019) פנתה המבקשת למשיבה בדרישה לתשלום חלקו השני של שכר הטרחה, בהסתיים הליך המשא ומתן מול הצד שכנגד. במועד זה נודע למשיבה לראשונה על ניהול מו”מ כאמור ולאחר בירור נודע אף כי תוכנו לא היה מקובל עליה משלא סוכם עמה מראש, כך לטענתה. עניין זה הביא את המשיבה להחלטה להפסיק את שירותי המבקשת.
5. ביום 6.10.2019 נחתם בין הצדדים מסמך נושא כותרת “סיום התקשרות” לפיו בהתאם לבקשת המשיבה מסתיים טיפול המבקשת (להלן – “מסמך סיום התקשרות“).
6. ביום 20.8.2020 פנתה המשיבה למבקשת בבקשה להשבת שכר הטרחה ששולם לה, בניכוי שכר ראוי על אשר בוצע על ידי המבקשת. משלא נענתה – נשלחה פנייה נוספת, התראה טרם פתיחה בהליכים משפטיים, ביום 7.9.2020 (נשלחה בדואר רשום והתקבלה אצל המבקשת ביום 30.9.2020). גם פנייה זו, כך לטענת המשיבה, נותרה ללא מענה, על כן הוגשה התביעה מושא תיק זה.

דיון והכרעה:

7. דין הבקשה להידחות. אפרט להלן את נימוקיי:
8. ראשית, הפנתה המשיבה להעדרו של יסוד ההסכמה אשר למעשה עומד כתנאי בלעדיו אין בכל הסכם בוררות או תניית בוררות בין צדדים. הדברים עולים מחוק הבוררות, ומסעיף 5 לו באופן מיוחד, עת נדרשת שם הסכמה מפורשת של הצדדים לברר סכסוך ביניהם בהליך בוררות תחת הפנייה לערכאות אשר היא זכות יסוד. הרציונל העומד בבסיס הוראה זו היא כי ויתור על זכות יסוד צריך שייעשה באופן מפורש ולא במשתמע.
9. לטענת המשיבה, עותק מההסכם לא נמסר לה במועד החתימה עליו. כמו כן טוענת המשיבה כי במועד החתימה עליו הדגישה המבקשת בפני המשיבה אך את ענייני התשלום שבהסכם תוך שלא הזכירה דבר על אודות תניית הבוררות ומשמעותה (ויתור על זכות הגישה לערכאות כאמור). לטענה זו הוריתי למבקשת להתייחס באופן מפורש, אך לא מצאתי בתגובתה הכחשה של טענת המשיבה, זולת טענת המבקשת כי עותק מההסכם נמסר עוד במעמד החתימה.
10. בנסיבות אלה, ובהיעדר הכחשה מפורשת של המבקשת, מקובלת עלי טענת המשיבה כי יסוד ההסכמה הנדרש לשם פנייה להליך בוררות מוטל בספק ממשי.
11. שנית, תנאי נוסף הקבוע בסעיף 5 חוק הבוררות הנו “שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.” מקובלת עלי טענת המשיבה כי על מנת למלא אחר דרישה זו היה על המבקשת להשיב לדרישות המשיבה, גם אם לא לגופן, לכל הפחות להפנותה לתניית הבוררות שבהסכם, אך זאת לא נעשה על ידי המבקשת.
12. בנסיבות אלה לא מצאתי כי רישת הדרישה התקיימה אלא רק הסייפא שלה. אמנם נכונה היא גם טענת המבקשת כי אף המשיבה לא הזכירה את תניית הבוררות שבהסכם בפניותיה, אך חובה זו חלה בהתאם ללשון סעיף 5 על “המבקש” בלבד, ועל כן התנהלות זו אינה נזקפת לחובתה של המשיבה.
13. שלישית, בהתייחסות המבקשת לטענות המשיבה כי המבקשת הותירה פניותיה בכתב (20.8.2020 ו- 7.9.2020) ללא מענה, השיבה המבקשת כי המשיבה בטענתה זו “נסמכת על מכתבים בלבד” ואינה מציינת את הפעולות הרבות שנעשו על ידי המבקשת בעניינה, לרבות ניסיון להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט. עם כל הכבוד, המדובר על פניו בטענות בעלמא בלא כל פירוט על אודות פעולות אשר נעשו, דוגמת: תכתובות דוא”ל, מועדי שיחות טלפוניות, כמות שיחות טלפוניות שנעשו ככל שנעשו וכיוצא באלה. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי בטענות אלה של המבקשת, ועל כן מצאתי כי הדברים תומכים שוב בטענה כי המבקשת לא הפנתה את המשיבה לתניית הבוררות ובכך לא עמדה בתנאי סעיף 5 לחוק הבוררות.
14. רביעית, טענה בפניי המבקשת כי חתימת המשיבה על מסמך סיום ההתקשרות מובילה למסקנה כי “אין לה כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה” כלפי המבקשת. אפנה לסעיף 6 לבקשה מיום 18.5.2021. בשים לב לעובדה כי לטענה זו אין כל סימוכין בכתובים בהתחשב בהיות המבקשת עורכת דין אשר ככל שחפצה להסכים כך עם המשיבה על כי מסמך ההתקשרות מהווה גם מסמך ויתור טענות/תביעות, כי אז מצופה ממנה לכתיבת הסכמות אלה באופן מפורש. פעם נוספת מצאתי כי טענות מועלות על ידי המבקשת בעלמא, ויש בכך כדי לחזק את התרשמותי ועל כן גם את מסקנתי.

סיכום:

15. אני מוצאת כי לא הוכח בפני יסוד ההסכמה של המשיבה באופן פוזיטיבי להעביר הכרעה בסכסוך בינה ובין המבקשת לידי בורר ובכך לוותר על זכות הגישה לערכאות אשר היא זכות יסוד. זאת בשים לב למצב שבו ככל הנראה הייתה בעת החתימה על ההסכם ובשים לב לטענה כי עותק מההסכם לא נמסר לה אלא בעת הפסקת ההתקשרות בין הצדדים.
16. לא שוכנעתי כי המבקשת עמדה בתנאי סעיף 5 לחוק הבוררות והייתה מוכנה לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות, ויודגש: דרישה זו מופנית למגיש הבקשה לעיכוב ההליכים בלבד.
17. בנסיבות אלה אני מוצאת כי התקיים הטעם המיוחד הנדרש בסעיף 5(ג) לחוק הבוררות שלא להיעתר לבקשה לעיכוב ההליכים והעברת הסכסוך להליך בוררות.
18. בשים לב ללשונה של תקנה 49 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 לא מצאתי לקבל את פרשנות המשיבה לפיה עמדה למבקשת החובה להגיש כתב הגנה ורק לאחר מכן או ביחד עם כתב ההגנה – את הבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. בנסיבות אלה ועל מנת לאפשר בירור המחלוקת לגופה באופן יעיל, ותוך איזון היות התקנות עדיין בגדר ‘חדשות’, אני מורה למבקשת להגיש כתב הגנה עד ליום 19.9.2021 כשהפגרה תבוא במניין הימים. לאחר הגשת כתב הגנה יובא התיק בפני לקביעת מועד דיון.
19. בגין בקשה זו אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיבה בסך 1,500 ₪ אשר ישולמו ללא תלות בהליך העיקרי ובתוצאותיו.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותקבע תז”פ בהתאם.

ניתנה היום, ט”ז אלול תשפ”א, 24 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.