לפנינו פסק דין בערעור של השופטת הנבלה פאני גילת מהמחוזי בבאר שבע.  מדובר בבקשה של אישה להגירה של 3 ילדים לארצות הברית.  השופט רמי בז’ה מינה לגבר אפוטרופסית לגוף, כך שהוא לא היה מיוצג לפי רצונו, והאפוטרופסית יכלה להחליט בשמו מה שבא לה. רמ”ש 65573-05-23.

האפוטרופסית הנבלה באה במשא ומתן עם בא כוח האישה (יאן קרומין) והסכימה איתו שהגבר ייתן הסכמתו העקרונית (כשהיא זו שמחליטה ולא הוא כי הוא חסוי) להגירה, והאישה תפקיד ערבויות לשמירת הקשר, ושהגבר גם ישלם מזונות לפי הדין הישראלי מפמינאצי ולא לפי הדין השוויוני של בארה”ב.

האפוטרפסית הנבלה גם הגיעה להסכמות בישראל על סכומי המזונות שהגבר ישלם לאישה כשהיא מגדלת את הילדים בארצות הברית…..

אלא שההסכם היה מסוג של קשקשוים באוויר, דיבורים לא סגורים, ללא חתימה וללא הגשה של מסמך הסכמה סגור מא’ ועד ת’.

האבא שהתעשת על עצמו וראה איך הנבלה מהסיוע המשפטי דפקה אותו, ממש זיינה אותו זיון עמוק בתחת, לקח את התותחית לילך אלאלוף להגיש ערעור לביטול ההסכמות, שקשה בכלל לקרוא למה שהיה שם הסכמות.

רמי בז’ה הנבלה סירב לבטל את ההסכמות, וקבע שהדיון בכלל לא הסתים כי עדיין לא הגיעו להסכמות על גובה הערבויות.

הנבלה פאני גילת לא רוצה להתערב כי גבר שמאבד את ילדיו זה לא מזיז לה את הכוס

לילך אלאלוף הגישה בר”ע שהגיע אל הנבלה פאני גילת.  גם זו ראתה שמדובר בגבר ולכן מצווה לזיין אותו באבו אבוהה, שהרי מדובר בפמיניסטאן ובפמיניסטאן השופטים רוקדים לפי חליל הווגינה.

בתמונה:  עו”ד יאן קרומין שמסייע לנשים נוכלות וזונות לחטוף ילדים לחו”ל בחינם על חשבון הסיוע המשפטי לזונות של משרד המשפטים הישראהלי.

הערעור שהגישה לילך אלאלוף היה מוצדק לכל הדעות.  קודם כל לא היה פה משפט ולא התקבלו ראיות ולא נחקרו הצדדים ובעלי המקצוע.  תקנת הציבור היא שמשפטים יקבעו על סמך חקירות נגדיות במשפט אדברסרי.

האפוטרופא אמנם הגיעה להסכמות וכפתה על הגבר לחתום, אולם אלה הסכמו הכפופות להסכמות נוספות שעוד לא גובשו:  “נקבע עוד, כי באי כוח הצדדים יבואו ביניהם בדברים לצורך גיבוש הסכם כולל על יסוד העקרונות הללו, והסכם כאמור יוגש לאישור בית המשפט תוך 30 יום. בנוסף הוסכם, כי ככל שיוותרו מחלוקות שלא יעלה בידי הצדדים ליישב ביניהם, יוסמך בית המשפט להכריע בהן בהתאם להוראת סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט”.  כלומר ההסכמות לא היו חלוטות.

שנית, האב לא היה מיוצג ע”י עורך דין.  האב היה מיוצג ע”י אפוטרופא מהסיוע הפמיניסטי שמינו לו בעל כורחו מטעם הסיוע המשפטי- ארגון של בהמות מגדר פמינאציות.

האב טוען שהאפוטרופא שמינו לו פעלה בניגוד לרצונו, שהוא לא הסכים להיפרד מילדיו, ושעשו נגדו קנוניה.  אנחנו מאמינים לו.  לא פלא שהשופטים הנבלות רמי בז’ה ופאני גילת לא מוכנים לגלות מי האפוטרופא שמכרה את הלקוח שלה.

אין אפילו בדל של הסבר למה האבא היה צריך אפוטרופא ולא יכול היה לייצג את עצמו כאדם בגיר ועצמאי, ולא כחסוי, ואין בדל של הסבר מי ביקש את המינוי עליו?  האישה?  העו”ד של האישה?

שלישית, בכל ההיסטוריה של מדינת ישראל לא הייתה בקשה להגירה אחת שאושרה לאישה, והיא דאגה שלילדים יהיה קשר עם האבא שהושאר מאחור.  בדרך כלל הן מצהירות שהן רוצות להגר למדינה X, ואז נעלמות מהר מאוד למדינה Y.

בדרך כלל לא דורשים מהמהגרות האלה להשאיר עירבון רציני שייכנס לתוקף מייד כאשר האישה מתחילה עם המשחקים שלה,   ברגע שהיא כבר נוחתת במדינה הזרה אליה אושר לה להגר, ונעלמת לבעל לשעבר מהחיים עם הילדים.

השופטים לא מוכנים לעקל את הערבונות האלה.  כי מדובר באישה!!!!

אישור הגירה לאישה פירושו של דבר אישור לחטיפת ילדים בחסות ה”חוק”.

ועוד דבר נבזי שהאפוטרופא עשתה, היא הסכימה שהאבא ישלם מזונות מישראל עבור הילדים שיחיו בחו”ל, עוד לפני שבכלל ידוע מה תהיה רמת המשכורת של האישה בחו”ל, ואין שום חוות דעת אם לפי הנוסחה של מזונות באותה מדינה האב בכלל לא היה חייב במזונות, או שאולי יהיה חייב רק  10% ממה שמחייבים בישראל?

איזה “סמכות” יש בכלל לכפות על הגבר לשלם מזונות בישראל מראש על ילדים שיחיו במדינה אחרת, וכל הסיכויים שהאבא בכלל לא יראה אותם יותר?

בארה”ב בתביעות הגירה כאלה מטילים על האישה המבקשת לממן לפחות 3 נסיעות של הילדים אל האבא, פעמיים בשנה בחגים וחודש בחופש הגדול.  בישראל האישה רוצה להגר והגבר עוד צריך לממן לה את ההגירה.

פמיניסטאן זה כאן.

להלן ההחלטה הבזויה של הנבלה הפמינסטנית פאני גילת. יש להצטער על כך שלא נחטפה לעזה.

ערעור על הסכמה עקרונית באמצעות אפוטרופא לגבר הגירה לארה”ב (כבוד השמנדוזה פאני גילת) רמש 65573-05-23

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

רמ”ש 65573-05-23 פלוני נ’ אלמונית

בקשת רשות הערעור שלפנינו מכוונת כנגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב’ השופט רמי בז’ה) מיום 01.05.2023 שניתנה ב-תלה”מ 42898-10-21 בגדרה נדחתה בקשת המבקש לביטול החלטה מיום 01.02.2023 במסגרתה אושרו הסכמות הצדדים באשר גובשו על ידם במהלך דיון בשלוש תובענות שהגישה המשיבה כנגד המבקש: תביעה שעניינה  אחריות הורית וחלוקת זמני שהות הקטינים עם הוריהם-הצדדים; תביעה למזונות הקטינים; ותביעה להתיר הגירת הקטינים עם המשיבה לארה”ב.

השאלה שבלב ההחלטה שלפנינו היא, אפוא, האם יש לבטל ההחלטה האמורה ולהתיר דיון מחדש בכל ההליכים המתנהלים בפני בית המשפט קמא (אם כי המבקש מרכז טיעוניו סביב סוגיית ההגירה של הקטינים לארה”ב).   

רקע כללי והשתלשלות ההליכים בבית המשפט קמא

1. הצדדים הם בני זוג לשעבר, שהכירו ונישאו בארה”ב, עת המשיבה ילידת ארה”ב ואילו המבקש ישראלי שהתגורר בארה”ב לאחר השירות הצבאי.

2. לצדדים נולדו שלושה ילדים, הקטינים שבכותרת, הנושאים אזרחות ישראלית ואמריקאית.

3. לאורך שנות הנישואין התגוררו הצדדים בארץ ובארה”ב. יחסיהם ידעו משברים, ותוך תקווה כי יהא בכך להביא לשיפור במערכת היחסים ביניהם, שבו במהלך שנת 2019 למגורים בישראל.

4. דא עקא, תקוותם נכזבה, ובמהלך שנת 2021 נקטה המשיבה בהליכים משפטיים כנגד המבקש הנסובים סביב ענייני הקטינים, כמפורט לעיל.

5. זמן קצר לאחר שנפתחו ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה הצדדים, בראשית שנת 2022, התגרשו הצדדים זה מזו בגט פיטורין.

6. אגב ניהול ההליכים בבית המשפט קמא מונתה לקטינים אפוטרופה לדין, ונוכח מצבו הרפואי של המבקש, מונתה גם לו, כבר בראשיתם, אפוטרופה לדין – שתיהן באמצעות הלשכה לסיוע משפטי.

7. בית המשפט קמא קיים דיונים מספר והוגשו לפניו תסקירים של עו”ס לסדרי דין ודיווחי האפוטרופה לדין של הקטינים.

8. ההליכים נקבעו לשמיעת ראיות ביום 01.02.2023. כעולה מפרוטוקול הדיון, במהלך הישיבה האמורה, בה נכחו הצדדים, באי כוחם והאפוטרופה לדין, התקיים שיח בין הצדדים, מרביתו מחוץ לפרוטוקול, ועלה בידיהם להגיע להסדר פשרה, המסיים, דה פקטו, כלל המחלוקות ביניהם. ההסכמות שגובשו על ידם תועדו בפרוטוקול הדיון, נוסחו כהסכם ובו מקום לחתימתם, חתמו עליו יחד עם באי כוחם ובית המשפט קמא אישרן ונתן להן תוקף של החלטה.

9. בתמצית יצוין, כי בהתאם למוסכם ביניהם, התקבלה תביעת המשיבה להגירת הקטינים לארה”ב בכפוף לתניות שנקבעו בעניין הסדרי הקשר שלהם עם המבקש; נקבע גובה המזונות החודשיים שעל המבקש לשלם עבור הקטינים; הוסדרו עניינים הקשורים בחינוך הקטינים בארה”ב ואורח החיים שינהלו שם ושמירה על זהותם היהודית; נקבע כי ההסכם יאושר בארה”ב כפסק חוץ; הוסדר עניין הרכב המשותף; ונקבע עוד, כי באי כוח הצדדים יבואו ביניהם בדברים לצורך גיבוש הסכם כולל על יסוד העקרונות הללו, והסכם כאמור יוגש לאישור בית המשפט תוך 30 יום. בנוסף הוסכם, כי ככל שיוותרו מחלוקות שלא יעלה בידי הצדדים ליישב ביניהם, יוסמך בית המשפט להכריע בהן בהתאם להוראת סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט.

10. ביום 21.02.2023 פנה המבקש לבית המשפט, לאחר שייצוגו התחלף, באמצעות באת כוחו החדשה, המייצגת אותו גם בהליך דנא, בבקשה שהוכתרה כבקשה לביטול ההחלטה בדבר העתקת מקום מגורי הקטינים לארה”ב.

11. לאחר שנתקבלה תגובת המשיבה, התקיים דיון בבקשה במסגרתו נשמעו טענותיהם והמבקש נחקר ע”י בית המשפט, ע”י ב”כ המשיבה וע”י האפוטרופה לדין.

12. בית המשפט הוציא תחת ידיו ביום 01.05.2023 החלטה מנומקת ומפורטת, היא ההחלטה נושא הבקשה שלפנינו, על פיה נדחתה, כאמור בקשת המבקש.

עיקרי ההחלטה נושא הבקשה

13. במסגרת ההחלטה ערך בית המשפט הבחנה בין הסדר דיוני להסכם פשרה בהקשר הנדון, דהיינו ביטול החלטה שיפוטית המאשרת אותם, והגיע למסקנה כי במקרה דנא עסקינן בהסכם פשרה-מהותי, הגם שהוסכם במסגרתו, בין היתר, כי עקרונותיו ינוסחו בידי באי כוח הצדדים כהסכם כולל שיובא לאישור בית המשפט.

14. עוד נקבע, כי טענות המבקש עליהן נשענת הבקשה הן במישור ההסכמי, להבדיל מזה השיפוטי לצד טענות נוספות הקשורות בטובת הקטינים.

15. בית המשפט התייחס לכל טענות המבקש בעניין פגמים ברצון, לכאורה, ולאחר שניתח אותן בראי הדין, הנסיבות, התשתית הראייתית שלפניו והשכל הישר הגיע למסקנה, כי דינן להידחות.

16. ובאשר לטענות המבקש הנסובות סביב טובת הקטינים נמצא, כי אין להן אחיזה בתשתית הראייתית ובמסד העובדתי שנפרסו בפני בית המשפט ואף לא בהמלצות העו”ס לסדרי דין באשר הובאו בתסקירה ובעמדת אפוטרופסיתם לדין של הקטינים.

17. על יסוד הממצאים האמורים, דחה בית המשפט הבקשה לביטול ההחלטה מיום 01.20.2023 וקבע עוד, כי שעה שההסכמות בין הצדדים מפורטות דיין ונוגעות לכלל ההיבטים הקשורים בהגירת הקטינים לארה”ב עם המשיבה, עת כל שנותר להסדרה הוא הערבויות להבטחת הקשר בין הקטינים והמבקש, ניתן להסתפק בהן ככתבן וכלשונן ללא כל תוספת או שינוי.

תמצית טענות הצדדים בהליך דנא

18. לטענת המבקש, מתווה ההסכמות בין הצדדים מיום 01.02.2023 לא היה על דעתו, הוא לא הבין משמעות ההסכמות והשלכותיהן, ומתנגד בתוקף לקיום המתווה; המתווה לא נחתם בידי הצדדים ולא קיבל תוקף של פסק דין; כן נטען על ידו, כי לכל אורך ניהול ההליכים בבית המשפט קמא הוא הביע התנגדות להגירת הקטינים לארה”ב, הגם שכפי הנראה עמדה זו אינה משתקפת כדבעי מכתבי הטענות באשר הוגשו ע”י באת כוחו הקודמת (ששימשה כאפוטרופסיתו לדין);

המבקש מוסיף וטוען, כי מתווה ההסכמות התקבל כתוצאה מלחץ שהופעל על הצדדים ע”י באי כוחם וע”י בית המשפט קמא ואינו משקף את רצונו וכוונתו, כי אם את אלו של המשיבה בלבד; לטענתו, עסקינן בהסכם שאינו בר ביצוע, אשר לא ניתן לאוכפו, משהמשיבה מתעתדת לשוב לארה”ב עם הקטינים ובידה אזרחות אמריקאית, ומביע חשש מפני התבוללות הקטינים; כן טוען המבקש, כי פרט לכך שהוא חתם על ההסכם תחת כפיה, הוא עשה כן על מנת לרצות הקטינים, שהורגלו לחשוב כי הגירתם לארה”ב היא המהלך הטוב ביותר עבורם, וחששו מפני כעסם כלפיו;

המבקש מציין, כי הוא סובל מהפרעה דו-קוטבית, הגורמת לו חולשה שכלית ועובדה זו לא זכתה להתייחסות לאורך ניהול ההליכים בבית המשפט קמא;

בפי המבקש טענות גם כנגד מהימנות התכנית הכלכלית הנוגעת למעבר לארה”ב, באשר הוגשה ע”י המשיבה בהתאם להחלטת בית המשפט; לטענתו, טובת הקטינים מחייבת הותרתם בארץ;

המבקש מלין גם כנגד איכות הייצוג שלו בהליכים בבית משפט קמא בידי אפוטרופסיתו לדין. המבקש טוען, אפוא, כי נפלו כשלים מהותיים באופן בו נתקבלו הסכמות הצדדים ואישורן בידי בית המשפט, ולכן עותר לביטול ההחלטה מיום 01.05.2023 ולהשבת הדיון בתביעה להגירת הקטינים לבית המשפט קמא.

19. המשיבה מצדה טוענת, כי יש לסלק הבקשה על הסף, היות שהיא מכוונת כנגד החלטת ביניים הנושאת אופי דיוני, וככזו אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה; לדידה, ההחלטה בעניין הגירת הקטינים לארה”ב ניתנה לאחר כשנתיים בהן לוותה המשפחה ע”י גורמי הרווחה ועדכון בית המשפט קמא באופן רציף. מתסקירי העו”ס לסדרי דין עולה, כי הגירת הקטינים לארה”ב עולה בקנה אחד עם טובתם ולא עלה בידי המבקש לסתור המלצות העו”ס לסדרי דין וממצאיה; בית המשפט מעורה היטב בעניינם של הקטינים ולאורך ניהול ההליכים לפניו ניתנה לצדדים הזדמנות להביא בפניו טענותיהם, והוא היה קשוב להן; ההחלטה נושא הבקשה מפורטת ומנומקת כדבעי, יש בה התייחסות לכלל טענות הצדדים ולמסד העובדתי ולא נפל בה כל פגם המצדיק התערבות של ערכאת הערעור בה;

המשיבה מצטטת מתוך ההחלטה הקביעות והממצאים של בית המשפט קמא (ויוער, כי ראוי להוסיף מירכאות עת מביאים דבר בשם אומרו); ההחלטה נשענת גם על המלצות העו”ס לסדרי דין והאפוטרופה לדין; אין יסוד לטענות המבקש בדבר החשש מפני ניתוק הקשר עם הקטינים לאחר ההגירה לארה”ב, משאינן עולות בקנה אחד עם התנהלותה האחראית עד כה; טובת הקטינים ורצונם מצדיקים המעבר שלהם לארה”ב; המשיבה מבהירה, כי בניגוד לנטען ע”י המבקש, ההסכמות ביניהם גובשו לאחר דיון ממושך באולם הדיונים ומחוצה לו, ניתנה להם ההזדמנות לקרוא מתווה ההסכמות שתועד בפרוטוקול הדיון והם אף חתמו עליו; המשיבה מוסיפה וטוענת כי הבקשה נגועה בחוסר תום לב, ובאמצעותה עושה המבקש שימוש לרעה בהליכי המשפט, תוך שהוא שב על הטענות שהועלו בפני בית המשפט קמא ונדחו על ידו ותוך גלגול האחריות לפתחה של באת כוחו לשעבר;

לדידה, הגשת הבקשה דנא לא נועדה אלא לעכב המעבר לארה”ב מכוח ההחלטה שנתקבלה לאחר פרק זמן לא מבוטל של התדיינות בין הצדדים. לפיכך עותרת המשיבה לדחיית הבקשה.

דיון והכרעה

20. לאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי בתיקים המתנהלים בבית המשפט קמא, ובהתבסס על הוראת תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018 באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

21. ראשית, כידוע, כי עניין לנו “בהחלטה אחרת” ולא בפסק דין, אשר הערעור עליה ברשות ולא בזכות, ואף כי אינה החלטה דיונית-ניהולית כנטען ע”י המשיבה, אלא כזו הנושאת סממנים מהותיים וכבדי משקל, לא מצאתי, שיש מקום להתערב בה משלא מצאתי, כי נסיבות העניין מצדיקות התערבות ערכאת הערעור טרם סיום ההליך.

22. בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ”ד-1984 שעניינו ערעור על החלטות ביניים בהליכים אזרחיים המתנהלים בבתי משפט השלום נקבע לאמור:

“החלטה אחרת של בית משפט שלום בענין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה”.  

23. בית המשפט העליון (כב’ השופט י. עמית) הביע דעתו על פיה לשון ההוראה מלמד, כי תכליתה היא צמצום האפשרות של הגשת בקשות רשות ערעור, שעה שהדבר גורם לרוב לפיצול הדיון, להשהייתו ולסיבוכו. לדידו, השימוש במילים “אם שוכנע בית המשפט” מלמד, כי המחוקק הציב רף גבוה מזה שהיה בעבר לצורך מתן רשות ערעור, וכל זאת כחלק מן המגמה הכללית לצמצום העומס המוטל על ערכאת הערעור, מניעת הפיצול בבירור ההליך המשפטי ומניעת עיכוב בהתקדמותו (רע”א 368/13 הרשות הפלסטינית נ’ ליטבק נורזי’ק ואח’, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

24. הנה כי כן וברוח הוראת החוק האמורה והרציונל שבבסיסה, הלך ונתגבש בפסיקה הכלל לפיו, ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, וככלל ייעשה הדבר במסגרת הערעור על פסק הדין אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור להראות כי דחיית הבירור באותה השגה על החלטת הביניים לשלב הערעור על פסק הדין עלולה לגרום לו נזק ממשי, וכי הערכאה הדיונית טעתה טעות ברורה והתעלמה משיקולים מרכזיים שהייתה צריכה לתת דעתה עליהם [ראו למשל: רמ”ש (חיפה) 7867-03-14 פלוני נ’ א.א, פורסם במאגרים האלקטרוניים].

25. על פניו, ההחלטה חורצת גורל ההליכים בבית המשפט קמא ובפרט ההליך בעניין הגירת הקטינים לארה”ב – סוגיה שלא ניתן להפריז בחשיבותה.

26. ברם, בית המשפט קמא טרם השלים מלאכתו וטרם הוכרעה שאלת הערובות שעל המשיבה להעמיד להבטחת הקשר בין המבקש והקטינים לאחר המעבר לארה”ב.

27. בנסיבות אלו היה על המבקש להמתין להשלמת הבירור ע”י הערכאה הדיונית ואז לערער, כהבנתו, על פסק הדין, לרבות ההחלטה נושא דיוננו.

28. מבלי לנתח ממצאי בית המשפט ותוצאת הניתוח המשפטי ולהקדים בכך את המאוחר יצוין, כי מעיון בתיק המתנהל בבית המשפט קמא עולה, שזכויותיו הדיוניות של המבקש נשמרו כדבעי, ומשנטען על ידו לפגמים ברצון בשלב גיבוש ההסכמות בין הצדדים, קיים בית המשפט בירור עובדתי במסגרת דיון שכונס במיוחד לשם כך ולאחריו ניתנה ההחלטה שלפנינו – החלטה מקיפה ומנומקת הנשענת על אדנים שבדין ובעובדות. בית המשפט קמא הפך כל אבן והתייחס למלוא טענות המבקש.

29. בנסיבות אלו, בפרט בהינתן השלב בו מצוי ההליך המתנהל בבית המשפט קמא, לא מצאתי כי בהעדר התערבות של ערכאת הערעור יגרם למבקש נזק או עוול. יתר על כן, מוטב היה אלמלא הוגשה הבקשה דנא, שגרמה לעיכוב בבירור ההליכים בבית המשפט קמא תוך הותרת הקטינים בחוסר וודאות באופן החותר תחת טובתם.

31. על יסוד האמור, הבקשה נדחית.

32. בראי כלל הנסיבות ושעה שהמשיבה מיוצגת ע”י הלשכה לסיוע משפטי, יישא המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,500 ₪ מתוך העירבון שהופקד על ידו. היתרה על פירותיה תוחזר לידיו.

33. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותסגור התיק.

34. ההחלטה ניתנת לפרסום, תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

ניתנה היום, כ”ט אב תשפ”ג, 16 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.

פאני גילת כהן

PDF