וואי וואי איזה בושות לעו”ד מיה גד בבית משפט מחוזי בלוד.  הנ”ל הגישה תביעה ייצוגית נגד קימברלי קלארק החברה שמוכרת חיתולי האגיס.  השופטים דרשו ממה להביא תצהירים של אנשים שנפגעו – כלומר שדלף להם החיתול.

עו”ד מאיה גד אספה 6,600 חתימות כאלה אבל היא הוציאה מכל חותם 50 ש”ח וביחד אספה לעצמה 330,000 ש”ח.  אלא מאי?  אף אחד לא אישר לה לגבות כסף עבור אישורי חתימה מהלקוחות, ובכלל היא מקבלת שכר יפה מאוד של חצי מיליון מקימברלי קלארק.

בבית המשפט היא טענה שרק כדי להקים מנגנון לאיסוף החתימות עלה לה 407,000 ש”ח.  השופטים קבעו שהיא צריכה להחזיר את הכסף.  אנו מרחמים עליה,  רק כמות ההתעסקות עם 6,600 איש להחזיר לכל אחד כזה את הכסף שלו…  הזמן של המזכירה, הזמן של עו”ד, הבולים על המעטפות, הצ’קים שצריך להוציא….

אבל כל זה קורה בגלל שהשופטים המטורללים בישראל חמומי מוח על הגשת תצהירים גם כשאין בהם שום צורך.  מה זה נותן להגיש תצהיר?  הרי אף אחד לא יחקור את הלקוח אם הוא רכש האגיס או רכש טיטולים של חברה אחרת.  והעלות….  השופטים פשוט שוכחים מה העלות של חתימה על התצהירים האלה וכמה טרחה זה דורש להגיע לעו”ד, להזדהות בפניו, לשלם כסף (במקרה זה על הצד הנמוך) – וכל זה בשביל מה?  הרי מספיק היה לבקש למלא טופס בהצהרה עצמית.

עו”ד מאיה גד השיגה הסדר לפיו ההורים שהשתמשו בהאגיז והחיתול דלף – כלומר כשמסתכלים על התינוק רואים כאילו הוא הרטיב, יקבלו 85 ש”ח לחתול עד 40 חיתולים, מה שיכול להגיע ל 2,550 ש”ח לילד.

תארו לעצמכם שמישהו השתמש בהאגיס פעם אחת ומגיע לו 85 ש”ח אבל הוא צריך לחתום על תצהיר שעולה לו 50 ש”ח – האם הוא בכלל יטרח?

השופטים דרשו את הדרישה לתצהיר אבל זה בדיוק מה שמבריח את הלקוחות מלהתעסק עם פיצויים כאלה – שפשוט מוציאים את כל החשק לטרוח ולבקש את הכסף.

למאיה גד עצמה הובטח שכר טרחה של 5% “כתובעת ייצוגית”.  בית המשפט המחוזי קבע שחברת חוגלה־קימברלי תפצה את לקוחותיה בקרוב ל־16 מיליון שקל.  אולם החברה ערערה לעליון ובעקבות הערעור הפחית בית המשפט העליון את סכום הפיצוי ללא פחות מ־9,930,890 מיליון שקל.  לפי המחוזי היא הייתה אמורה לקבל 800,000 ש”ח, אבל אחרי הערעור ירד לה הגמול ל 500,000 ש”ח.

לדבריה “כשהופחת סכום הפיצוי בעליון, הופחת גם הסכום עבורי, לדעתי באופן לא צודק ולא מידתי ביחס לעשר השנים שבהן נאבקתי ללא הרף. אני סבורה שהסכום שנפסק כגמול לתובע, בניכוי מיסים, הוא נמוך מאוד ואינו מתיישב עם ההשקעה שהייתה בתיק הזה בעשור האחרון. הניצחון שהובלתי על תאגיד ענק כמו חוגלה־קימברלי, אשר גרם עוול לכל כך הרבה משפחות – הוא שכר הטרחה הכי מתוק שיצא לי מהתביעה הזו”.

לא הצלחנו להבין.  האם לא מגיע לה גם גמול תובעת ייצוגית וגם שכר טרחה כמייצגת משפטית????

בכל מקרה מדוע עמדה בפני השופטים והסכימה להחתים אלפי לקוחות על תצהירים מבלי להתלונן בפני השופטים שהדרישה לתצהיר כרוכה בעבודה רבה ומיותרת, ושמספיק להפיץ טופס בחתימה עצמית של הלקוחות?

ראו את ההפסד של מאיה גד בעליון אצל השופטת הנבלה ענת ברון.  ענת ברון טענה שבית המשפט המחוזי החליט עובדתית שיוצרו במפעל הדליפות בעפולה 300,000 חיתולים, כשבפועל המפעל הצמהיר כי ייצר בעפולה רק 160,000 חבילות של חיתולים דולפים.  בגלל זה היא סברה שצריך להקטין את הסכום לפיצוי הניזוקים.

לא כל כך הבנו מה זה משנה אם כל ניזוק מקבל 85 ש”ח פיצוי.  מה זה משנה אם ייצרו 300,000 או 160,000?

את קימברלי קלארק יצרנית חיתולי האגיס ייצג גדי טיכו שהצליח למרוח את ההליכים 10 שנים: