ראו עוד מקרה בו השקיעו בפרקליטות משאבים אדירים כדי לתפור את מי שהיה ראש עירית יהוד, יוסי בן דוד, ובסוף יצא כל הרוח מהמפרשים והוא גמר עם 7 חודשי עבודות שירות ב 7/12/2018.  וואי וואי כל כך הרבה עבודה על כלום ושום דבר.  את העסקה הוא עשה כי לקח סנגורית מטומטמת, אירית באומהורן שלא משקיעה ולא נלחמת בחבריה מהפרקליטות….

אפילו 2 תיקי אונס ניסו לתפור לו ומהם הוא יצא בחוסר אשמה.  אחד עם זונה ואחד עם בוטיקאית.  חוסר אשמה!!!!

 

 

ראו פה חוות דעת סודית שהזמינה ליאת בן ארי מיחזקאל רישרד (מתמחה), עו”ד לואי עיאדאת ועו”ד אתי בן דור לנתח את הראיות בתיק.  זאת אחרי שהשקיעו כך כך הרבה עבודה בכל כך הרבה סיפורים והסתעפויות, הציקו לאין ספור עורכי דין בחקירות, פתחו עמדות האזנת סתר בכמויות כה גדולות שאפילו השלישיה לא הצליחה להתגבר על הכמות ולשמוע את הכל. כל הסיפורים יצאו פאלש.

נציין שהמתמחה יחזקאל רישרד לא נשאר בפרקליטות, ומייד כשקיבל רישיון הפך העו”ד הפרטי של גיידמק.

 

 

גם שני סיפורי אונס בדיוניים יצאו פאלש.  כמעט כל הסיפורים של שוחד והפרת אימונים יצאו חסרי אחיזה במציאות, ובכל זאת החליטה ליאת בן ארי לא לצאת בלי כלום, והגישה כתב אישום על סיוע לקבלן לפתח את מתחם מלון אביה….  העיקר לצאת עם משהו ולהצדיק את משאבי החקירה הבלתי נדלים שהושקעו בחקירה הזו.

ראו והביטו איך הם מוכנים לקחת כל שטות שמישהו מפליץ, כל בדל מידע שמישהו טוחן להם את המוח, ולרוץ עם זה קדימה לחפש בנרות משהו כדי לנעוץ בו שיניים.

היה ברור פה שהמתלונן הוא עבריין אינטרסנט, שמגיש תלונה לחיסול חשבונות אישי, ואפילו הפרקליטים לא האמינו לו, וסירבו לחתום איתו מעמד של עד מדינה, ובכל זאת המשיכו לחקור וליצור “פרשות” על גבי “פרשות”.  המטרה היא ליצור כלום משום דבר.

שימו לב איך הם מתייחסים לפתיתי מידע שהצטברו “המידע תמוה”.

הם מאזינים לשיחות תלושות מקונטקסט, שומעים רסיסי מילים ומחפשים בכוח איך אפשר ליצור מזה הפללה.  השיטה:  להגיד שזה “תמוה”.  אבל בטח שזה תמוה…. זה פשוט תלוש מקונטקסט, ובכלל מה הם מבינים בניהול עיר?????  הם פרקליטים (ויש גם מתמחה).  הם יחליטו לראש עיר איך לנהל את העיר, ומה תמוה ומה לא תמוה?

 

הפרקליטות סתם הרסה לו את החיים.  סתם חיפשו עליו בנירות ניצוצות של הפללה.  התעלקו עליו כמו מחבלי חמאס.  אבל לזכותו נאמר שהוא איש יפה, אשתו יפה מאוד, ילדיו מקסימים, והוא לא מוותר.

תלונת האונס:  ימית רחמני טענה שעסקה בזנות ונאנסה

 

ראו מה יצא מתלונת האונס (פל”א 216476/13).  נטען שבתאריך 19/5/2013 התלוננה הגב’ ימית רחמני כי בשנת 2009 נאנסה על ידי יוסי בן דוד, עת עסקה באופן חד פעמי בליווי. לטענתה נהג ממשרד הליווי הביא אותה לנקודת מפגש עם אריה נגר אשר לקח אותה לביתו ולשם הצטרף בהמשך בן דוד אשר אנס אותה בכוח ובניגוד לרצונה.

השלישיה הבודקת כתבה לליאת בן ארי ש”ימית רחמני מסרה פרטים בהודעתה שנמצאו לא נכונים. כך לדוגמא, עובדת היותה סטודנטית למשפטים באוניברסיטת בר אילן, כשבפועל לא למדה שם מעולם. כמו כן היא מסרה שסיפרה על האונס לרופאת המשפחה בקופת החולים, אשר התבררה כלא נכונה”…..   “כיוון שאין לנו המומחיות הנדרשת להכריע בתיק זה המלצנו להעביר ההחלטה בתיק לפרקליטות אחרת.  ביום 13/6/2016, לאחר שפרקליטים מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי), עו”ד ליאת גלבוע אמיר (טל.  050-6217061) ועו”ד אורי רינצקי, בחנו את חומר הראיות, הוחלט לגנוז תיק זה בהעדר אשמה.

 

 

 

 

תלונת האונס השניה בעובדת אורלי פרידמן מ”דה בסט טקסטיל יהוד” (פלא 117964/14)

 

הנה סיכום ראיות התלונה:  בתאריך 20/6/2013 מסר אדם בשם ישי אברהם כי בשנת 2005 עבדה בדה בסט בחורה בשם אורלי פרידמן. לגרסת העד, יום אחד קרא לה יוסי בן דוד למשרדו, ושם הם שהו למשך זמן ארוך. לאחר מכן העובדת אורלי יצאה מהחדר ובשלב מסוים אמרה שיוסי אנס אותה וזאת גם בנוכחות מרגלית זבארו.

בתאריך 26/2/2014 נגבתה הודעתה של אורלי פרידמן שהכחישה האמור. לטענתה בן דוד לא תקף או הטריד אותה ולא אנס אותה. נוכח דברים אלו צוות החקירה סבר כי לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת לצורך פתיחה בחקירה.  כיוון שאין לנו המומחיות הנדרשת להכריע בתיק זה המלצנו להעביר ההחלטה בתיק לפרקליטות אחרת. ביום 13/7/2016, לאחר שפרקליטים מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי), עו”ד ליאת גלבוע אמיר ועו”ד אורי רינצקי, בחנו את חומר הראיות, הוחלט לגנוז תיק זה בהעדר אשמה”.

זה כבר ממש בדיחה.  מישהו ב 2013 אומר על מישהי שב 2005 מישהו אנס אותה.  9 שנים אחרי ה”אירוע”.  מה יש לחקור פה?  המתלוננת לא מתלוננת.  לא באה להתלונן 9 שנים……  בשביל מה הזמינו אותה לחקירה?  יכלו בטלפון לשאול אותה אם היא רוצה להתלונן, ואם היא עונה שלא, אז אין מה לחקור בכלל.

ומה זה הקשקוש שלפרקליטים ממחלקת מיסוי וכלכלה אין מומחיות בתלונות אונס……  איזה שטויות.  אין פה בכלל תלונה של אונס.  מישהו אמר משהו על מישהי והיא לא מעוניינת בתלונה.  מה יש פה להעביר לפרקליטות אחרת?  על מה הם מבזבזים זמן ומשאבים?

הבחורה המסכנה, סתם נגררה למשטרה, בלי לדעת מה רוצים ממנה, אולי יחשידו אותה בשוחד מיני..   אולי סתם רוצים לנצל אותה כפיתיון להפיל מישהו אחר.  בשביל מה עשו לה את זה?  למה בכלל פתחו פה “פל”א אונס ומעשה מגונה”.  ואיך הם יודעים שזה גם אונס וגם מעשה מגונה, אם היא בכלל לא מעוניינת להתלונן?

אז מה יקרה עכשיו?  אם אנחנו שולחים תלונה למשטרה שהפרקליטה מאיה יוזבגי נאנסה על ידי עמית איסמן מאחורי דלת סגורה, אז פותחים נגד עמית איסמן פל”א של אונס ומעשה מגונה בכפופה?????

כשהוחלט להגיש כתב אישום מיד הפעילו את אלי סניור להכפיש

 

ראו כתבה בידיעות של אלי סניור 30/8/2017

עוד ראש עירייה לשעבר בדרך לדוכן הנאשמים: יוסי בן דוד, לשעבר ראש עיריית יהוד-מונוסון, נאשם במרמה, הפרת אמונים ועבירת מס. כתב אישום נגדו הוגש היום (ד’) לבית משפט השלום בראשון לציון על ידי פרקליטות מיסוי וכלכלה ובאישורו של פרקליט המדינה שי ניצן, לאחר שנדחו טענותיו של בן דוד בהליך השימוע שנערך לו.

 

לפי כתב האישום, במהלך השנים 2013-2009, כששימש כראש עירייה וכיו”ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה יהוד-מונוסון, פעל בן דוד לקדם את ענייניו של חברו אליהו עזרא, קבלן בנייה בעיר, במסגרת פרויקט בנייה במתחם מלון אוויה ביהוד, זאת כשבין השניים שוררת תלות כלכלית מהותית.

 

 

במסגרת פעולותיו של בן דוד בעסקת נדל”ן פרטית במרכז יהוד, הכוללת שני בתים ושתי חלקות מקרקעין המיועדות לבנייה, העמיד עזרא לבקשת בן דוד ערבות בנקאית לפירעון חובת הלוואה בסך של כשני מיליון שקל. ערבות זו יועדה להשלמת קניית שני הבתים באותם מקרקעין לטובת בן דוד.

 

בנוסף, למרות מגעים שונים של בן דוד עם בעלי הזכויות בקרקע לקניית שתי חלקות נוספות במקרקעין המיועדות לבנייה, בסופו של דבר נמכרו אותן חלקות לעזרא בהתאם לתנאי המכירה שסוכמו עם בן דוד. לפי כתב האישום, בהמשך נמכרו זכויותיו של עזרא במקרקעין לקרובי משפחתו של בן דוד בתמורה לכ-1.9 מיליון שקל. עד מועד הפתיחה בחקירה לא הועברו כל התשלומים המוסכמים בחוזה המכירה לעזרא.

 

על אף ניגוד העניינים שנבע מקשריו האישיים של בן דוד עם עזרא והתלות הכלכלית ששררה ביניהם, פעל בן דוד בתפקידו כראש העירייה לקידום ואישור פרויקט הבנייה במתחם מלון אוויה ביהוד בפני הוועדות לתכנון ובנייה, מנהל מקרקעי ישראל, היועץ המשפטי לממשלה וגופים רשמיים נוספים, מבלי שדיווח על ניגוד העניינים המהותי לאף אחד מן הגורמים מולם פעל לקידום הפרויקט, ותוך פגיעה ממשית בטוהר המידות של עובדי הציבור, אמון הציבור בעובדי הציבור ותקינות פעולת המנהל.

 

לפי כתב האישום, במהלך הצהרת הון שהוגשה על ידו בן דוד גם לא הצהיר לרשות המיסים על ארבעה נכסים שנמצאו בבעלותו, שהוא מיופה כוח בהם או משמש כנאמן בעניינם.

 

עורכת הדין אירית באומהורן, המייצגת את בן דוד, מסרה:

“יוסי בן דוד יודע כי כראש עירייה וכאיש ציבור הוא פעל כל שנות כהונתו אך ורק לטובת עירו ביושר ובנאמנות מוחלטת, והוא סמוך ובטוח כי ישוב וישרת את הציבור בעתיד. מכל העבירות החמורות בגינן נחקר ארוכות נותרה טענה על עבירת עוון, לכאורה הפרת אמונים בגין ניגוד עניינים, עבירה שתידון בבית משפט שלום. בן דוד כופר בכתב האישום שהוגש נגדו, ומשוכנע כי כפי שרוב הטענות נגדו בתחילת החקירה התבררו בלשון המעטה כלא נכונות וללא כל בסיס, כך יתברר גם לגבי השארית שנותרה”.

 

 

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5009797,00.html

 

הערת מערכת:  איזה טיפש יוסי בן דוד.  מה הוא לוקח סנגורית שהיא בהמת מגדר קלינית, פמיניסטית שתפרה תיק אונס לנשיא קצב על שקרים, שמתראיינת בטלוויזיה ומסנגרת על הפרקליטות ש”בפרקליטות לא מטייחים תיקים”.

נו באמת…..  הוא לא הבין שזאת לא הולכת להילחם בשבילו?  זאת לא הולכת לשכב על הגדר בשבילו?  זאת מתעבת אותו כי הוא גבר ורק רוצה שישלם לה????

ראו כתבה על הסדר הטיעון אצל רפי ארניה סרסור הישבנים

 

כתבה של מורן שכניק בערוץ 1 כאן 13/5/2019.  נזכיר שרפי ארניה הוא השופט ששלח את אשתו הסנגורית לשעבר סוזי עוזסיני ארניה לפתוח תחת לאפי נוה ובתמורה הוא ביקש שאפי נוה חסדר לו הקפצה למחוזי מרכז (את תפקיד הרשם של אבי פוארג).  הענייים הסתבכו שסוזי עוזסיני ארניה התמעכרה לגמירות השפיך של אפי בתחת שלה.

הסדר טיעון עם ראש עיריית יהוד-נווה מונוסון לשעבר

ראו חוות דעת סודית שיוסי בן דוד מעולם לא ראה, כמה עבדו כדי לתפור אותו. 

 

 

23.5.17

 

אל:       עו”ד ליאת בן ארי, פרקליטת מחוז ת”א מיסוי וכלכלה

מאת:    יחזקאל רישרד (מתמחה), עו”ד לואי עיאדאת, עו”ד אתי בן דור

חוו”ד בעניין פרשות שונות שנחקרו בעניינם של יוסי בן דוד ואח’

רקע

1. יוסי בן דוד (להלן: “בן דוד“), ראש העיר יהוד לשעבר, ואחרים (עובדי עיריית יהוד ובעלי עסקים שונים) עמדו במרכזן של מספר חקירות, סמויות וגלויות, אשר כולן הועברו לטיפולנו עם סיום החקירה:
   • פרשת סוקניק – פל”א 69187/13 (יאח”ה).
   • תיק מס – תיק חקר 139700439 (יהלום).
   • פרשת מוסך קמחי – פל”א 69187/13 (יאח”ה).
   • פרשת סאל פוד וואן וואי – פל”א 306729/11 (יאח”ה).
   • פרשת לוגאנו (לא נפתח תיק פל”א נפרד) (יאח”ה).
   • תלונת בנצי מורדוב – פל”א 516218/12 (תיק של מרחב דן) (קשור ללוגאנו).
   • תלונת יעקב יכיני – פל”א 305212/12 (תיק של מרחב דן) (קשור ללוגאנו).
   • חשד לביצוע אונס – פל”א 216476/13 (יאח”ה).
   • חשד לביצוע אונס ומעשים מגונים – פל”א 117964/14 (יאח”ה).
   • הצתת חנויות במתחם לוגאנו – פל”א 290831/12 (מרחב דן).

 

2. באמצע נובמבר 2015 נערכה אצלך ישיבה (בנוכחות לואי עיאדאת, אלון גילדין ואתי בן דור) בעניין פרשת סוקניק (פל”א 69187/13), בהסתמך על נייר עמדה מעודכן מיום 7.11.15 המהווה תוספת לחוות הדעת המרכזית שנכתבה בעבר. נייר עמדה זה והדברים שנאמרו בישיבה הובילו לקבלת החלטה כי תחת אישום של שוחד בפרשת סוקניק, תנוסח טיוטת כתב אישום בגין הפרת אמונים וישלח מכתב שימוע בהתאם. טיוטת כתב האישום נוסחה והועברה לאישורך.
3. מאז שהתקבלה ההחלטה האמורה עמלנו (לואי עיאדאת, אתי בן דור והמתמחה יחזקאל רישרד) על בחינת חומרי החקירה הרבים שנאספו במסגרת חקירת הפרשות הנוספות בהן היו בן דוד ואחרים חשודים בביצוע עבירות חמורות, כמפורט ברשימה מעלה. המדובר בתיקים שנחקרו ביאח”ה, ביחידות משטרה אחרות וביחידת יהלום.
4. בחינת החומרים הרבים בפרשות השונות, אשר חקירתן לוותה על ידי פמ”מ, הצריכה משאבים וזמן רב, בין היתר, בשל היקף החומרים שנאספו (נחקרים רבים, 19 עמדות האזנות הסתר, תפוסים רבים ועוד). הצורך לקבל החלטה כוללת בכלל הפרשות שנחקרו, הוביל להחלטה להשהות את שליחת מכתב השימוע בפרשת סוקניק.
5. בחודשים האחרונים עמלנו על כתיבת חוו”ד המרכזת את כלל החשדות, חומר הראיות, המסקנות וההתלבטויות. חוו”ד ראשונית הכוללת מסקנות ביניים הועברה לעיונך ביום 11.2.16 ואף קיימנו במחצית הראשונה של חודש פברואר ישיבות בעניינה. בשבועות שלאחר מכן, המשכנו לעבור על חומרי חקירה נוספים וגיבשנו חוו”ד סופית אשר הועברה לעיונך ביום 6.4.16. במסגרת שתי חווה”ד המלצנו על השלמות חקירה במספר פרשיות משנה וכן המלצנו לחדש את החקירה בפרשת לוגאנו, הכל כפי שיפורט להלן. בהנחייתך, חוו”ד זו, הועברה לעיונו של ראש יאח”ה וצוות החוקרים.
6. ביום 18.5.16, התקיימה פגישה בראשותך, בנוכחות מפקד יאח”ה, מר כורש בורנר ומפקד המפלג, מר אוהד דניס.  (הערת מערכת כנראה שגיאת כתיב והכוונה לאוהד גניס). במסגרת הפגישה, הוחלט לצמצם את השלמות החקירה אך לפרשת סאל-פוד ולהיבטי המס הקשורים בחשד להצהרת הון כוזבת. כמו כן הוחלט שלא לחדש את החקירה בפרשת לוגאנו. התייחסות ספציפית להחלטות וכן לממצאי השלמות החקירה יסקרו להלן, בפרקים הרלוונטיים.
7. חוו”ד זו לא כוללת התייחסות לפרשות העוסקות בחשדות לביצוע עבירות מין – פל”א 216476/13 ופלא 117964/14 וכן החשד להצתה במתחם לוגאנו – פל”א 290831/12. תיקים אלו הוחזרו לטיפול פמ”מ, אשר ביום 13.7.16 החליטו על סגירתם.

 

פרויקט לוגאנו – חשדות לביצוע עבירות פליליות

רקע כללי

8. בראשית שנות האלפיים, בעת כהונתו של עוזי מאיר (להלן: “מאיר“) כראש העיר יהוד ובעת שבן דוד כיהן כסגן ראש העיר וחבר הוועדה המקומית, החל להירקם פרויקט המכונה “פרויקט לוגאנו“, שתכליתו להפוך את מרכזה הישן של יהוד לפנינת נוי בהשראה שווייצרית.
9. תכנית יד/6156 (להלן: “תכנית לוגאנו“)[1] קודמה במשך חודשים ארוכים בוועדה המקומית יהוד – מונוסון (להלן: “הוועדה המקומית“), עד שביום 6.3.02 אושרה הפקדתה לוועדה המחוזית מרכז לתכנון ובניה (להלן: “הוועדה המחוזית“).
10. בן דוד שימש כראש העיר יהוד ויו”ר הוועדה המקומית בין השנים 2003- 2013. בשנים 2002- 2005, שנות כהונתו הראשונות של בן דוד, התקיימו דיונים בוועדה המחוזית בנוגע לתכנית לוגאנו עד אישורה למתן תוקף ביום 2.8.05 ופרסומה ברשומות ביום 6.3.06.
11. תכנית לוגאנו אושרה כתכנית מתארית בלבד, הטעונה הכנת תכנית מפורטת בוועדה המקומית כתנאי למימושה. בשנים 2005- 2009 קודמו במוסדות התכנון העירוניים תכניות מפורטות אשר מטרתן לאפשר הריסת מבני מספר ומגורים ישנים במרכז העיר והוצאת היתרי בניה.
12. במקביל לקידום התכניות המפורטות במוסדות התכנון המקומיים החלו במנהל מקרקעי ישראל (להלן: “המנהל“) לגבש מכרזים לביצוע הפינוי והבניה במסגרת פרויקט לוגאנו, שבעקבותיהם עתידים להיחתם חוזי חכירה מול המנהל.
13. ביולי 2010 פרסם[2] המנהל ביחד עם חברת עמידר הזמנה לקבלת הצעות לחכירת שלושה מתחמים עליהם חלה תכנית לוגאנו, לביצוע פינויים ולבניית 774 יחידות דיור ושטחי מסחר. הליכי המכרז התקיימו בחודשים שלאחר פרסומו וביום 24.11.10 פורסמו תוצאותיו. על פי תוצאות המכרז, בשני מתחמים – במדרחוב סעדיה חתוכה[3] וברחוב מקלב[4] – זכתה חברת פרויקט לוגאנו בע”מ (להלן: “חברת לוגאנו“) אשר הוקמה בשותפות של גבי מגנזי (להלן: “מגנזי“) ואלי פפושדו (להלן: “פפשודו“), ובמתחם השלישי זכתה חברת “אאורה ישראל-יזמות והשקעות בע”מ” (להלן: “אאורה“)[5].
14. לאחר הזכייה במכרז פעלה חברת לוגאנו להגיע להסכמות עם בעלי הנכסים הרלוונטיים בנוגע לפינוי הנכסים.
15. מחומר החקירה וכן ממידע מודיעיני עולה כי מגנזי, אשר הוא מושא לחקירה רחבת היקף המתנהלת נגדו ביאח”ה, הינו קבלן המקורב מאד לבן דוד.
16. פרויקט לוגאנו הינו פרויקט דגל של בן דוד, כחלק מתכניתו הכללית לבנות מעל אלף יחידות דיור ואלפי מ”ר של שטח מסחרי בפרויקטים של פינוי-בינוי במרכז העיר יהוד. כך עולה מהעיתונות באותה עת, מאתר העירייה וכן מהודעת מוניקה זר ציון (להלן: “זר ציון“), מהנדסת העיר[6].
17. במהלך חקירת המשטרה, נבדקו חשדות לפיהם בן דוד לקח שוחד לקידום פרויקט לוגאנו ופעל בניגוד עניינים עת קידם התכנית.
18. במסגרת בדיקת חשדות אלו נוהל מו”מ עם עד מדינה פוטנציאלי חיים כחלון (להלן: “כחלון“), נגבו הודעות מג’קלין סויסה (להלן: “סויסה“), עובדת עיריית יהוד לשעבר (ולוחמת אקטיבית ועקשנית נגד בן דוד), ומבנצי מורדוב (להלן: “מורדוב“), מקורב לשעבר לבן דוד שייצג חלק מהדיירים המיועדים לפינוי. כמו כן נעשו מספר בדיקות שנועדו לאמת את דברי כחלון.
19. בנוסף, הוגשו מספר תלונות נגד בן דוד בקשר לתכנית לוגאנו:

• פל”א 516218/12[7] – תיק שנפתח במרחב דן בעקבות תלונה שהגיש מורדוב, בגין חשד לרישום כוזב במסמכי תאגיד שבוצע, לכאורה, על ידי בן דוד, מנכ”ל העירייה, מודי בהירי (להלן: “בהירי“) ונתן בז’ה, יו”ר וועדת המשנה המקומית. בתאריך 9.10.13 הועבר התיק ליאח”ה. לטענת מורדוב, במסגרת דיון בוועדת המשנה המקומית מיום 8.11.12 פעלו ראש העיר ומנכ”ל העירייה בניגוד עניינים, לאור מעורבותם בקבלת החלטות בקשר למתחם “לוגאנו”, חרף היותם בעלי אינטרסים בפרויקט זה. לטענתו, פרוטוקול הדיון מיום 8.11.12 אינו משקף נכונה את האירועים שהתרחשו בדיון זה, ומכאן עולה חשד לביצוע עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד, מצד יו”ר הוועדה (בז’ה) וראש העיר. צוות החקירה סבר כי מעיון בחומר התלונה נראה כי אין בה כדי לבסס תשתית ראייתית לביצוע עבירה פלילית מצד מאן דהוא. לפיכך, החשדות לא נבדקו.
• פל”א 305212/12[8] – תיק נוסף שנפתח במרחב דן בעקבות תלונה שהגיש יעקב יכיני (להלן: “יכיני“), חוקר פרטי במקצועו, נגד מהנדסת העיר זר ציון ובן דוד, בחשד לביצוע עבירה של מרמה והפרת אמונים בעת שחתמו על היתר בנייה לבניין משרדים עבור חברת לוגאנו. לטענת יכיני, בן דוד היה מצוי בניגוד עניינים בעת שהשתתף בישיבת רשות הרישוי מיום 24.3.11 בה הוחלט על מתן היתר בניה לבניין המשרדים ולאחר מכן אף חתם על ההיתר. כמו כן טען יכיני כי האישור ניתן תוך חריגה מהוראות התכנית, לפיהן לא יוצא היתר כאמור אלא לאחר השגת הסכמתם של לפחות 85% מבעלי הנכסים במתחם לפינוי (הסכמה שלא היתה קיימת באותה עת). התלונה התקבלה ביאח”ה ביום 17.7.12. התלונה הנ”ל לא נחקרה שכן הינה חלק מהתלונות הנוגעות לפרויקט לוגאנו, שהוחלט לא לחקרו.

20. במהלך החקירה הסמויה בפרשת לוגאנו, אשר לוותה על ידי פמ”מ, התקבלה החלטה משותפת עם המשטרה שלא להמשיך לחקור את החשדות שעלו בה. יחד עם זאת, כל חומר החקירה שנאסף בקשר לפרויקט לוגאנו הועבר אלינו ביחד עם כלל חומרי החקירה הקשורים לבן דוד. כמו כן, הועברו לטיפולנו שני תיקי החקר הנוספים הקשורים לפרויקט לוגאנו (פל”א 516218/12 ופל”א 305212/12). לפיכך, במהלך בדיקת חומר החקירה בכל הפרשיות הקשורות לבן דוד ובשל הצורך לקבל החלטה בקשר לכלל התיקים שהועברו לטיפולנו, בדקנו את החומרים הקשורים לפרשת לוגאנו. בבדיקה שערכנו בחנו חומרים רלוונטיים שנאספו במהלך החקירה הגלויה בשילוב עם חומרים שאיתרנו באינטרנט, ואלו שופכים אור משמעותי על החומרים שנאספו בפרשייה זו בשלב הסמוי. הממצאים והמסקנות מפורטים להלן.

החשדות שהתעוררו במסגרת חקירת המשטרה

תמצית המידע שמסר כחלון

21. במסגרת החקירה הסמויה התקיימו מגעים עם כחלון בקשר להתנהלות בן דוד כראש העיר, בדגש על פרויקט לוגאנו. במהלך יולי 2011 נערכו מפגשים ראשונים בין צוות החקירה לבין כחלון. במהלך מפגשים אלו מסר כחלון פרטים כלליים על חשדות לביצוע עבירות בקשר לפרויקט לוגאנו וכן בקשר לעניינים נוספים הקשורים לבן דוד. על פי דו”ח סיכום החקירה, ביום 13.12.11 נחתם עם כחלון הסכם מקדים. בהמשך, לאורך 2011- 2012 נערכו מפגשים נוספים עם כחלון במהלכם מסר פרטים נוספים ונעשו בדיקות שונות לאימות דבריו. במהלך המפגשים סיפר כחלון כי הוא חושש ששיתוף הפעולה שלו עם המשטרה הגיע לידיעתו של בן דוד[9]. בשלב כלשהו סירב למסור הודעות מחשש לחייו. ביום 5.9.12 חידש כחלון קשר עם החוקרים ומסר כי אינו יכול לשאת עוד את “משטר הטרור” ביהוד, כי קיבל את כל הכסף המגיע לו מפרויקט לוגאנו וכי כעת הוא מעוניין למסור עדות במשטרה. מפגשים נוספים עם כחלון נערכו עד יוני 2013[10]. משיחה עם רפ”ק אלישע קוגן עולה כי ראש יאח”ה דאז, זיוה אגמי, החליטה שלא להתקדם לחתימה על הסכם עם כחלון, לאור סתירות מסוימות בגרסאותיו ולאור העובדה כי התעורר קושי לסמוך על רצונו לשתף פעולה.

    

22. במסגרת המו”מ שהתנהל אל מול כחלון, מסר הלה מידע על בן דוד, מגנזי, וברוך צ’פניק (להלן: “צ’פניק“) בקשר לקידום הבניה בפרויקט, אשר יפורט להלן בתמצית[11]:

• א. כחלון הינו שוטר לשעבר שעבר עבירה פלילית של מסירת מידע מתוך מחשבי המשטרה.
• ב. ברק לשם, יזם מסביון, הכיר בין כחלון ובין פפושדו, לשם הקמת שותפות שתגיש הצעה למכרז לוגאנו. לאחר מכן, ביום 1.9.10, הכיר כחלון בין מגנזי, קבלן המקורב לבן דוד, ליואב פפושדו, בנו של פפושדו, במטרה להקים את המיזם המשותף. הפניה למגנזי נעשתה בשל העובדה שהיה ידוע כי מגנזי מקורב מאוד לבן דוד. בין הצדדים נקבע, כי קבוצת מגנזי תהיה אחראית על הפינויים בפרויקט לוגאנו ואילו קבוצת פפושדו תהיה אחראית על שיווק הפרויקט.
• ג. לשם הגשת הצעה למכרז לוגאנו, הוקמה חברה אשר קבוצת פפושדו מחזיקה ב-60% ממניותיה ומגנזי ב-40% ממניותיה.
• ד. לאחר הקמת החברה הציע פפושדו להטיס את בן דוד על חשבונם ללונדון, על מנת לגייס את תמיכתו בהם טרם המכרז. כחלון הסביר, כי על אף העובדה כי המכרז מנוהל על ידי המנהל ועמידר, לתמיכת ראש העיר משמעות, הן בהיבט הפינויים העתידיים והן בהיבט התכנוני.
• ה. כחלון מסר כי בתאריכים 10-13.11.10 טסו ללונדון – בן דוד, כחלון ושותפו ברק לשם – ושהו במלון בבעלות פפושדו[12]. לדברי כחלון, פפושדו אירח אותם במלון אירוח “כיד המלך”. על פי גרסה מתפתחת של כחלון, הסיכום היה כי כחלון, ברק לשם, וקבוצת פפושדו יממנו השהות בלונדון, שלהערכתו הגיעה לכדי עלות של 30,000 ₪. לאחר הזכייה במכרז ולאחר שנודע ברבים כי בן דוד שהה בחו”ל על חשבון פפושדו, סוכם כי בן דוד ישלם מכיסו את מחיר כרטיס הטיסה לסוכן הנסיעות וכי אנשיו של פפושדו יחזירו לו את הכסף[13]. באחד המפגשים עמו סיפר כחלון על מפגש שהיה לו עם טוני דוידי (להלן: “טוני“), בתו של בן דוד, בו מסר לה 3,400 ₪ במזומן כהחזר עבור כרטיס הטיסה. טוני לקחה את הכסף לבדוק העניין מול אביה ומששבה החזירה את הכסף לעד. במפגש אחר סיפר כי הוא חושב שברק לשם החזיר את עלות הטיסה במזומן לבן דוד.
• ו. מגנזי סיפר לעד כי הוא מפריש לבן דוד 5% מכל מכרז שבו הוא זוכה ביהוד, וכי בפגישה בה סיפר לו הדברים נכח גם אמנון פחימה, מנכ”ל בקבוצת מגנזי[14].
• ז. לדברי כחלון, בן דוד סייע ליזמים באמצעות יצירת קשר עם מריוס לזרוביץ, עובד בעמידר שמסר לעד מידע פנימי על המשתתפים במכרז לוגאנו (כמות משתתפים ושמות המשתתפים), דבר שסייע לקבוצת פפושדו-מגנזי, לזכות במכרז. כחלון עמד בקשר עם לזרוביץ לאורך כל תקופת המכרז והלה סיפק לו מידע פנימי.
• ח. לדברי כחלון, קבלן המעוניין לעבוד ביהוד נדרש להגיע לפגישה בביתו של בן דוד בנוכחות צ’פניק, מי ששימש בעבר כיועצו של בן דוד לענייני נדל”ן. כחלון נכח בפגישה בביתו של בן דוד בה הוצג צ’פניק כעושה דברו של בן דוד והתבקש להעסיקו כ”מקדם פרויקטים” בחברה. במשכורת החודשית שמקבל צ’פניק, מתחלקים הוא ובן דוד. בפגישה האמורה נכח אף מנכ”ל חב’ אשדר או תדהר. בן דוד נשמע אומר בפגישות “צ’פניק זה אני, אני זה צ’פניק”.
• ט. בקשר לפרויקט לוגאנו סיפר כחלון כי קבוצת מגנזי – פפושדו קיבלה תוספת של 84 יחידות דיור באישור הוועדה המקומית, ללא סמכות.
• י. עוד לדברי כחלון, מגנזי רכש רכב מסוג פורש לגד בן דוד (להלן:”גד“), בנו של בן דוד.
• יא. כחלון אף סיפר כי בעת שנסע בעבר עם אדם בשם פליקס אבוטבול, הלה סיפר לו כי הוא משמש כגובה חובות של בן דוד, מאנשים להם נתן בן דוד הלוואות בריבית. לפי דברי כחלון, בן דוד הינו הבעלים של מסעדה בשם “שווארמה” הרשומה באופן פיקטיבי על שם אבוטבול, אשר מנהל אותה מטעמו של בן דוד.

23. נקודה נוספת ראויה לציון קשורה לטענות שהעלתה סויסה, בקשר ליחסים המיוחדים בין הזוכים במכרז לוגאנו לבין בן דוד. על פי טענתה (כעולה ממכתבים רבים שכתבה לאורך השנים לגורמים שונים, כולל לראש צוות החקירה), מגנזי הינו קבלן המקורב לבן דוד והוא זכה לאורך השנים במכרזי תשתית רבים בעיר יהוד. עוד לפי טענתה, בן דוד הינו שותף סמוי בחברת אאורה, באמצעות מקורבו ואיש סודו, צביקה פרגר.

חומר החקירה שנאסף לביסוס דברי כחלון

24. פרטי הנסיעה ללונדון נבדקו על ידי המשטרה, ולהלן הממצאים שנאספו בעניין זה:

• א. מהודעת עובדת בבריטיש ארוויס עולה, כי בימים 10-13.10.10 טסו בן דוד וכחלון ללונדון[15].
• ב. עוד עולה מחומר החקירה, כי הטיסה ע”ש בן דוד הוזמנה ע”י מזכירתו של פפושדו ביום 8.10.10. כחלון המציא תכתובות מייל מהן עולה כי התיאומים המקדימים להזמנת הטיסה נעשו מול כחלון[16]. מן החומר אף עולה, כי אלמלא בוצעה ההזמנה ע”י פפושדו, שהינו לקוח עסקי של סוכנות הנסיעות, לא ניתן היה לשלם על הנסיעה יותר מחודשיים לאחר מועדה, כפי שקרה במקרה זה[17].
• ג. בן דוד שילם לסוכנות הנסיעות סך של 3,407 ₪ עבור הטיסה רק ביום 2.1.11[18].
• ד. כחלון הציג תמונות אשר יש בהן כדי לתמוך בנסיעה ובמפגשים עם פפושדו בלונדון.

25. בעמדת האזנת הסתר של בן דוד נקלטו שיחות בין בן דוד לבין אישה בשם לירז, אשר הינה ככה”נ דוברת העירייה. השיחות התקיימו לאחר כתבה בעיתון דה-מרקר בה נחשף דבר הנסיעה ללונדון. במהלך השיחה אישר בן דוד את קיומה של הנסיעה ללונדון והשהות במלון של פפושדו. בן דוד טען כי הוא שילם עבור כרטיס הטיסה והן עבור השהות. מדבריו משתמע, כי התשלום בסך של כ-3,400 ₪ ששילם בכרטיס אשראי היה הן עבור הכרטיס והן עבור הטיסה. עוד טען כי הוא נוהג לשלם עבור כרטיסי הטיסה מספר חודשים לאחר הנסיעה. לטענתו, הוא נסע ללונדון כדי לעמוד על טיבם של היזמים ולהתרשם מהמלון של פפושדו, כחלק מקידום פרויקט לוגאנו. לגישתו, מדובר בנסיעת עבודה גרידא וכי פעל כפי שמצופה מראש עיר אקטיבי המקדם פרויקטים משמעותיים בעירייה. באשר לשאלה מדוע העירייה לא נשאה בעלות הנסיעה אם כטענתו מדובר בנסיעת עבודה, טען בן דוד כי מדובר בנסיעה ספונטנית, כי לא רצה לעבור את הבירוקרטיה העירונית הכרוכה באישור הנסיעה וכי הוא אדם עשיר שיכול לעמוד בעלות זו.
26. נדגיש, כי פרטים ראשוניים על הנסיעה ללונדון נמסרו למשטרה על ידי סויסה, אשר עמדה בקשר עם החוקרים לאורך תקופה ארוכה בקשר לשורה ארוכה של נושאים הקשורים לבן דוד.
27. כתמיכה לדברי כחלון בקשר להעסקת צ’פניק בפרויקט לוגאנו, יצוין כי אותרה בחומר החקירה טיוטת הסכם למתן ייעוץ לפרויקט מיום 31.8.11 בין חברת פרויקט לוגאנו בע”מ לבין צ’פניק.[19]
28. אינדיקציה נוספת למעורבות צ’פניק עולה גם משיחות האזנות סתר כפי שיפורט להלן.
29. במהלך החקירה לא הצליחו לאתר רכב המתאים לדברי כחלון.

חשד לניגוד העניינים בו מצוי בן דוד בקשר לפרויקט לוגאנו

30. במהלך המעבר על חומרי החקירה התבסס במידת מה החשד כי בן דוד פעל בניגוד עניינים בכל הקשור לקידום פרויקט לוגאנו. חשד זה מבוסס על קשרים קרובים מאד בין בן דוד למגנזי. הקשרים הקרובים מאד בין בן דוד למגנזי אינם מבוססים רק על הנסיעה ללונדון אלא גם משיחות האזנות סתר שונות להן האזנו בשבועות האחרונים. משיחות אלו עולה כי השניים נוהגים להיפגש לארוחות משותפות על בסיס קבוע, יוצאים לנופשים משותפים ועוד. את עוצמת ועומק היחסים ניתן יהיה להעריך באופן מלא רק לאחר חקירה כוללת.
31. החשד כי בן דוד פעל בניגוד עניינים מבוסס לא רק על היחסים בינו ובין מגנזי אלא גם על העובדה כי תכנית לוגאנו חלה על מדרחוב סעדיה חתוכה, אשר בן דוד מחזיק בו תשעה נכסים[20]:

גוש	חלקה	כתובת	אופי החזקת הנכס	מס’ נכסים
6729	69	סעדיה חתוכה 24, יהוד	חנות בדמי מפתח	1
6729	70	סעדיה חתוכה 21, יהוד	לא ידוע	4
6729	71	סעדיה חתוכה 18, יהוד	אחת החנויות הינה בדמי מפתח	4

 

 

 

 

 

 

 

32. בנוסף לנכסים אלו, קיימים ברחוב סעדיה חתוכה מספר נכסים נוספים אשר לגביהם ישנן אינדיקציות כי הם קשורים לבן דוד בדרך עקיפה[21].
33. העובדה כי בן דוד הינו הבעלים של נכסים עליהם חלה תכנית לוגאנו מקימה לו אינטרס כלכלי בקידומה, שכן כתנאי לבניה על פי התכנית נדרשים היזמים להשיג הסכמת מרבית בעלי הנכסים להריסת המבנים תמורת פיצוי.
34. בדיקת חומר החקירה מעלה חשד ראשוני לפיו בן דוד פעל לקידום התכנית בהיותו בניגוד עניינים, הן בתקופת קידום התכנית בעירייה ובוועדות התכנון והן בתקופה שבה החלו לקדם הבנייה בפועל. להלן ירוכזו הממצאים שהעלנו מתוך חומר החקירה המצומצם הקיים בעניין זה.
35. העובדה כי בן דוד היה בעל נכסים עליהם חלה תכנית לוגאנו היתה ידועה. משכך, השאלה שביקשנו לבדוק היא האם פעל בן דוד בניגוד עניינים אם לאו.

מעורבות בן דוד בהליכי תכנון תכנית לוגאנו

36. פרויקט לוגאנו קודם עוד בתקופתו של מאיר, אשר כיהן כראש העיר יהוד לפני בן דוד. בחומר החקירה אותרו שלוש מחברות פרוטוקולים של דיוני הוועדה המקומית ווועדת המשנה המקומית, מהם מצטיירת תמונה כללית כמפורט להלן.
37. תכנית לוגאנו קודמה בוועדה המקומית טרם הפקדתה לוועדה המחוזית. לאחר אישורה כתכנית מתארית בוועדה המחוזית קודמו מכוחה תכניות משנה בסמכות הוועדה המקומית:

• א. תכנית “מתחם הגבעה” – תכנית יד/מק/6156/א[22], אושרה סופית ביום 14.2.08.
• ב. תכנית לבניית מגרש כדורגל – תכנית יד/מק/6156/ב[23], אושרה סופית ביום 23.4.09.
• ג. תכנית המהווה תיקון לתכנית המתאר המחוזית ואשר נקראת תיקון מס’ 1 יד/6156 (נושאת גם מספר תכנית 411-0116277)[24]. התכנית אושרה ביום 15.10.15 ולא ברור באילו שנים היא קודמה. תכנית זו חלה על השטחים בהם נמצאים הנכסים שבבעלות בן דוד.
• ד. תכניות יד/מק/6156/ג וכן יד/מק/6156/ד שמטרתן הגדלת מספר יחידות הדיור בכ-10% כל אחת. לא ברור מה הסטטוס שלהן.

38. מפרוטוקול ישיבת הוועדה המקומית מיום 5.4.00 עולה, כי בן דוד ומאיר פנו ליועצת המשפטית של הוועדה המקומית, עו”ד נורית מצגר (להלן: “עו”ד מצגר“), בשאלה האם הם נמצאים בניגוד עניינים בשל בעלותם בנכסים עליהם חלה התכנית. על פי האמור בפרוטוקול, עמדת עו”ד מצגר הינה כי הם רשאים להשתתף בדיונים על התכנית משום שהם בחזקת דיירים מוגנים.
39. אין בידינו את חווה”ד המנומקת והפרטים שנמסרו לעו”ד מצגר על ידי בן דוד ומאיר. ייתכן שחווה”ד ניתנה על רק העובדה כי מדובר בנכסים אשר מוחזקים (כולם או חלקם) מכח חוזי דמי מפתח עם חברת עמידר, עובדה שככל הנראה יש לה משמעות בכל הנוגע לחובת הבעלים לפנות את הנכסים.
40. במהלך ישיבת הוועדה המקומית מיום 13.2.02, בה נדונה תכנית לוגאנו, הופץ מכתב הכולל נוהל ולפיו על כל חברי הוועדה להודיע בכתב מיד עם קבלת סדר היום של הישיבה וטרם תחילתה, אם הם מצויים בניגוד עניינים בקשר לתכנית שעתידה להינדון בישיבה, ואם כן – מאיזו סיבה. בן דוד לא נכח בישיבה זו.
41. במהלך ישיבת הוועדה המקומית מיום 6.3.02 אישרה הוועדה המקומית את הפקדת תכנית לוגאנו לוועדה המחוזית. מפרוטוקול הישיבה עולה, כי בן דוד נכח בישיבה אך לא נטל חלק בהצבעה.
42. נוהל מניעת ניגוד עניינים הוזכר אישית לבן דוד בישיבת הוועדה מיום 8.9.04. בישיבה זו עסקה הוועדה המקומית בסוגיה הקשורה לחניות ציבוריות בתכנית אחרת, ואגב דיון זה דנו גם בתכנית לוגאנו ופתרונות החניה המוצעים בה. ישיבה זו היתה סוערת במיוחד נוכח טענות שהועלו נגד צ’פניק, כמי שפועל בניגוד עניינים תחת חסותו של בן דוד.
43. בישיבה מיום 8.5.05, אגב דיון בתוכניות אחרות, הוזכרה החובה להצהיר בעת קבלת סדר היום של הישיבה על ניגוד עניינים אפשרי. בישיבה הועלו טענות נגד בן דוד אשר אינו פועל לפי הנוהל. בן דוד העלה טענות דומות גם נגד מאיר.
44. בישיבת וועדת המשנה המקומית מיום 17.5.07, אשר במהלכה דנו בתכניות יד/מק/6156/א ו-יד/מק/6156ב, ביקש בן דוד להעביר את ההחלטה לדיון בפני מועצת העיר בישיבתה כמליאת הוועדה המקומית, בשל ניגוד עניינים בו הוא מצוי. מהפרוטוקול עולה כי אף מאיר העלה את השאלה אם הוא מצוי בניגוד עניינים. עו”ד מצגר הזכירה כי עניין זה כבר עלה בעבר וכי כיוון שמדובר בתכניות גדולות, אין מאיר ובן דוד נמצאים בניגוד עניינים^[25].
45. מפרוטוקולים נוספים של וועדת המשנה עולה כי טענות בנוגע לכך שבן דוד מצוי בניגוד עניינים בקשר לתכניות שונות הועלו לעיתים קרובות באופן פומבי על ידי חברי וועדה ועוררו ויכוחים קולניים ואמוציונליים בינם לבין בן דוד.

מעורבות בן דוד בהוצאתה אל הפועל של תכנית לוגאנו

46. במקביל לקידום התכניות המפורטות במוסדות התכנון המקומיים, החלו במנהל ובעמידר לגבש את המכרז לחתימה על חוזי פיתוח לביצוע פינויים ובניה בהתאם לתכנית לוגאנו, שבעקבותיהם יחתמו חוזי חכירה. מחומר החקירה עולה כי בן דוד היה מעורב גם בהליכי קידום המכרז במנהל:

• א. ביום 20.3.07 התקיימה ישיבה במחוז מרכז במנהל, בנוכחות בן דוד, בסופה סוכם כי המכרז יכלול תנאי לפיו על היזם להשיג הסכמת 85% מבעלי הנכסים לפינוי, כתנאי לקיום לאישור זכייתו במכרז[26].
• ב. ביום 4.12.08 נערך דיון בלשכת מנהל המנהל, בו נכח גם בן דוד, ובו הגיעו להסכמה עקרונית כי המנהל יפעל לשיווק המתחמים השונים עליהם חלה התוכנית, וכי לא יתחילו בשיווק זה עד להבהרת המצב המשפטי של חובת הדיירים הגרים במתחם לוגאנו[27].
• ג. ביום 15.7.10, ערב פרסום חוברות המכרז לביצוע פרויקט לוגאנו, התקיים דיון במנהל בהשתתפות בן דוד[28].

47. ביולי 2010 פורסם המכרז לביצוע פרויקט לוגאנו[29]. המכרז חולק לשלושה מתחמים שונים. מאתר המנהל עולה, כי במהלך החודשים אוגוסט – ספטמבר 2010 (5.8.10) הופעל בחברת עמידר “חדר מצב” בו ניתן היה לעיין בחומר רלוונטי לגבי הנכסים המנוהלים על ידה עליהם חלה התכנית.
48. ביום 24.11.10 פורסמו תוצאות המכרז, לפיהן בשניים מהמתחמים – במדרחוב סעדיה חתוכה[30] וברחוב מקלב[31] – זכתה חברת לוגאנו. מאותה עת החלו לפעול לקידום הבנייה בפרויקט לוגאנו.

מעורבות בן דוד באישור בניית משרד מכירות

49. בן דוד לא נמנע מטיפול בפרויקט לוגאנו, אף בתקופה בה החלו לקדם הבנייה בפועל. כך עולה מן הדוגמאות הבאות:

• א. בתאריך 24.3.11 נערך דיון[32] בישיבת וועדת הרישוי המקומית בהשתתפות בן דוד, בסופו הוחלט לתת אישור לבניית משרד מכירות לחברת לוגאנו בכפוף לבדיקות נוספות.
• ב. בתאריך 19.5.11 נערכה ישיבת וועדת הרישוי המקומית בהשתתפות בן דוד בה הוחלט לאשר את בקשת חברת לוגאנו להציב שילוט וגידור לצורכי שילוט ייעודי לפרויקט בכפוף לבדיקות נוספות.[33]
• ג. בתאריך 6.6.11 הוצא היתר בנייה לבניית המשרדים החתום על ידי בן דוד.[34]
• ד. ביום 3.8.11 נערך דיון בוועדת רשות הרישוי המקומית בו נדונה בקשה לבטל החלטת הוועדה מיום 24.3.11 ובקשה לדיון מחודש בבקשה למתן היתר בניה זמני למשרד מכירות. הוועדה החליטה לאשר בכפוף לבדיקות נוספות. מהחומר עולה, כנטען על ידי יכיני[35], כי בנסיבות לא ברורות בתאריך 8.8.11 תוקן פרוטוקול הישיבה מיום 3.8.11[36] כך ששמו של בן דוד הוסר ממנו, על אף שנכח בישיבה.[37]

50. העובדות המוצגות מעלה תומכות בדברים עליהם התלונן יכיני במסגרת פל”א 305212/12.

מעורבות בן דוד בהשגת הסכמתם של בעלי זכויות במתחם פרויקט לוגאנו לפינוי

51. מורדוב מסר בהודעותיו כי בפגישה שהתקיימה בביתו, ביקש בן דוד ממורדוב לרכז את כל בעלי הזכויות במתחם “סעדיה חתוכה”, כדי לייצג אותם מול יזם שבעתיד יזכה במכרז של ממ”י בנסגרת פרויקט “לוגאנו”[38]. בנוסף מסר מורדוב כי בשנת 2006 התקיימה אסיפה בה נכחו בעלי הזכויות במתחם “סעדיה חתוכה”, מורדוב, עו”ד ליאור עמידור, ישראל רוזיו (אדריכל התכנית) ובן דוד.[39] במהלך האסיפה הציג בן דוד את מורדוב כאיש מקצוע מן המעלה הראשונה וכמי שיוכל לייצג את האינטרסים שלהם כדי לקבל את הפיצוי הראוי להם במסגרת הסכמי הפינוי – בינוי הצפויים[40]. בעלי הזכויות במתחם “סעדיה חתוכה” נתנו למורדוב[41] ייפוי כח לנהל מטעמם את המגעים מול הרשויות ומול יזמים פוטנציאלים[42]. בהמשך הדברים נקלע מורדוב לסכסוך עם בעלי חברת לוגאנו וכן עם בן דוד ועל כן יש להתייחס לדבריו בזהירות.
52. בתאריך 20.3.07 נערכה ישיבה במחוז מרכז במנהל, בה נכח בן דוד ובה סוכם כי המכרז יכלול תנאי לפיו על היזם להשיג הסכמת 85% מהדיירים לתכנית, כתנאי למימוש זכייתו[43].
53. לאחר זכייתה במכרז, פעלה חברת לוגאנו להשיג הסכמי פינוי – פיצוי מבעלי הנכסים, כמתחייב על פי הוראות המכרז בו זכתה.
54. בישיבת הוועדה המקומית מיום 22.10.12 טענו נציגי חברת לוגאנו כי בידיהם 85% מחתימות הדיירים במתחם בהתאם לסעיף 21ו’ של התוכנית[44]. ברם, במהלך הדיון התברר כי בידם 29 חתימות בלבד. עקב כך ביקשה חברת לוגאנו לערוך דיון חוזר בנושא במועד אחר.[45]
55. בתאריך 24.10.12 הגישה חברת לוגאנו בקשה לשינוי שלבי ביצוע לתוכנית יד/6156. החברה ביקשה להפחית את אחוז המחזיקים שיש להחתים לצורך קבלת היתר בניה מ-85% ל-65%[46].
56. בתאריך 8.11.12 התקיימה ישיבה של וועדת המשנה בעניין הפרויקט. מהפרוטוקול עולה כי בישיבה עלה לדיון נושא אחוז ההסכמות הדרוש לקידום הפרויקט. במסגרת התלונה שהגיש מורדוב (פל”א 516218/12) העביר לידי המשטרה דיסק ובו העתק צילום הוידאו של הישיבה ממנו עולה בבירור כי מנכ”ל העירייה, בהירי, נכח בדיון שלא כדין, שכן אין הוא חבר בוועדה. בהירי לקח חלק פעיל בדיון והתעמת עם חברי הוועדה בנוגע לקידום הפרויקט. נוכחותו של בהירי לא נרשמה בפרוטוקול הישיבה. לטענת מורדוב, בהירי נשלח על ידי בן דוד לקידום האינטרסים שלו. מורדוב אף הצביע על שיחת טלפון שקיים בהירי במהלך הדיון (כעולה מהוידאו) אשר הוא סבור כי קיים עם בן דוד.
57. במהלך החודשים דצמבר 2012 וינואר 2013 התקיימו דיונים בוועדה המקומית ובוועדה המחוזית בעניין הפרויקט. בדיונים אלו לא אותרה ישיבה בה נכח בן דוד. יחד עם זאת, מדיונים אלו עולים תהיות לגבי אופן השגת הסכמתם של 85% מבעלי הנכסים במתחם לפיצוי-פינוי.

פעולות בן דוד לקבלת פיצוי בגין פינוי נכסים בבעלות בשטח מתחם פרויקט לוגאנו

58. במקביל לאמור פעל בן דוד לקבלת פיצוי בגין פינוי בנכסים שבבעלותו בשטח מתחם לוגאנו, כעולה מן האמור להלן:

• א. ביום 29.5.11 שלח עו”ד אילן אורגד, בשם בן דוד, מכתב לאמנון פחימה, מנהל פרויקט לוגאנו, בו דרש לקבל מן היזם פיצוי בגין פינוי הנכסים שבבעלות בן דוד בדיוק כפי שיקבלו כל יתר המחזיקים במתחם[47].
• ב. בחומר החקירה איתרנו שני עותקים של הסכם בוררות, האחד ללא תאריך[48] והשני נושא תאריך 13.11.12[49], בין חברת לוגאנו לבין עו”ד טל כהן תורג’מן (להלן: “עו”ד תורג’מן“), מיופת כוחו של בן דוד. הסכם הבוררות עניינו הנכסים אותם מחזיק בן דוד וסוגיית הפיצויים להם הוא זכאי בגין פינוי הנכסים. על פי האמור בהסכם, בשל העובדה שבן דוד הינו ראש העיר, עו”ד תורג’מן מונתה לטפל במערכת היחסים בין בן דוד לחברת לוגאנו לרבות בסוגיית הפיצויים, על פי שיקול דעתה. עוד על פי ההסכם, הסכימו הצדדים על מינוי שופט עליון בדימוס אשר יקבע את שווי הפיצויים המגיעים לבן דוד בהתאם לאותם קריטריונים שנקבעו לגובה הפיצוי שקיבלו שאר המפונים בעלי זכויות דומות במתחם. עוד על פי ההסכם, הצורך במינוי בורר זה נעוץ בעובדה כי בן דוד הוא ראש העיר[50].
• ג. במהלך עדותו[51] הוצג לצ’פניק מייל מיום 4.3.13 שנשלח אליו מחברת ים סוף ונושא הכותרת “מסמך לדיירים – יוסי בן דוד”. למייל צורפה טיוטת מכתב המיועדת, ככה”נ, לבעלי הנכסים במתחם לוגאנו בעניין הסכמי פינוי-פיצוי[52]. בהתייחסו למסמך אמר צ’פניק: “… בפרוייקט לוגנו יש לר’ העיר בן דוד 9 נכסים בדיירות מוגנת והמסמך שצורף למייל עניינו החתמת הדיירים שחתמו על הסכמים על התנגדותם לערר שהוגש ע”י אלו שלא חתמו. לשאלתך במקרה של ר’ העיר עניין התמורות שר’ העיר אמור לקבל הרי שבגלל שהוא מצוי במצב של ניגוד עניינים הוסכם ע”י היזם לוגאנו ועורך הדין של בן דוד כי העניין יוכרע ע”י שופט עליון בדימוס“.

59. ממסמכים שהעבירה סויסה למשטרה[53] עולה הטענה כי בחנויות שבמתחם סעדיה חתוכה אשר בבעלות בן דוד ומקורביו היו, לאורך השנים, חריגות בנייה ופלישות לקרקע ציבורית בהיקפים משמעותיים. לטענת סויסה, חריגות אלו לא טופלו על ידי התובעת העירונית, בחסות בן דוד. עוד העלתה סויסה טענה, כי הפיצויים אותם דרש בן דוד כנגד פינוי הנכסים, לקחו בחשבון את היקפם החורג. סויסה העלתה טענותיה במכתבים רבים ששלחה לגורמים במנהל, בעירייה ובמשרד המשפטים.
60. אין בידינו מסמכים השופכים אור על התנהלות הצדדים בעת הזו ומשכך, לא ברור מדוע התעורר הצורך בהסכם הבוררות. אולם ברור, כי הסכם הבוררות מעורר תהיות רבות. אם אכן ביקש בן דוד לקבל פיצוי זהה לזה שקיבלו שאר בעלי הנכסים – מדוע היה צורך בהסכם בוררות? מדוע יש צורך למנות שופט עליון בדימוס לצורך קביעה זו? האם הסכם בוררות זה נועד “להכשיר” פיצויים גבוהים יותר?
61. עוד לא ברור מדוע היה צורך במינויה של עו”ד תורג’מן, בשלב מאוחר זה, לטפל – לכאורה על פי שיקול דעתה העצמאי – ביחסים מול חברת לוגאנו ובעניין הפיצוי. האם מינויה של עו”ד תורג’מן נותן מענה לבעיית ניגוד העניינים בו היה מצוי בן דוד? האם מדובר בפיקציה למראית עין בלבד? האם בן דוד פעל על בסיס חוו”ד משפטית?

האזנות סתר רלוונטיות

62. בפרשות השונות שנחקרו בעניין בן דוד הועלו עמדות רבות של האזנות סתר, אשר הניבו מעל 46,000 שיחות. טרם סיימנו את המעבר על השיחות ואת בדיקת סיווגן, אולם כבר כעת נוכל להצביע על מספר שיחות, אשר יש בהן כדי ללמד על מידת המעורבות של בן דוד בקידום הפרויקט, על הקשרים שבינו לבין מגנזי ועל מעורבות צ’פניק בפרויקט:

• א. בתאריך 13.9.11 התקיימה שיחה בן מגנזי לפפושדו בה ביקש פפושדו את ברכת הדרך של (בן דוד[54]) על מנת לבצע את השינויים הדרושים (בתוכנית לוגאנו), שכן מדובר באישור (בוועדה) המקומית ולא (בוועדה) המחוזית, ולכן צריך (שבן דוד) יהיה בתמונה. מגנזי השיב כי (בן דוד) כבר בתמונה ותומך. מגנזי מסר כי יתקשר (לבן דוד) על מנת לסדר פגישה לפפושדו וביקש כי פפושדו יאמר (לבן דוד) כי הוא (פפושדו) רוצה לוודא שלא יהיו התנגדויות למהלך.[55]
• ב. בתאריך 26.9.11 התקיימה שיחה בין צ’פניק לבין אדם בשם צביקה במהלכה מסר צ’פניק כי עדכן את בן דוד מה היה בוועדה “מהזווית המתאימה” וכן אמר לבן דוד כי הם (חברי הוועדה) “יודעים שהם צריכים לעשות את מה שאתה (יוסי) רוצה”[56]. צביקה אומר כי אכן חשוב (שבן דוד) ידע “לאן זה מתכוונן”.
• ג. בתאריך 27.11.11 התקיימה שיחה בין בן דוד לצ’פניק בקשר לערר שיזמי פרויקט לוגאנו רצו לדחות דיון בו. בן דוד אמר לצ’פניק כי “לא יכניס להם תיקים לוועדה אם לא יהיו הסכמות” וכי ידבר עם יואב (פפושדו) על העניין[57].
• ד. בתאריך 30.1.12 התקשר אדם לבן דוד (מתוכן השיחה ברור כי מדובר במקורב לבן דוד) בקשר לקניית דירה בפרויקט “לוגאנו” עבור בתו. בן דוד משיב שילך לבדוק וכי “ידברו איתם (ע”מ) שיעשו ל(ו) עוד משהו קטן”.[58]
• ה. בתאריך 8.2.12 נשמע גבי מגנזי משוחח עם יוסי בן דוד, מהשיחה[59] עולה שהשניים שוהים במלון הנסיכה באילת, כשגבי מבקש לשנות החדר בו הוא שוהה ומבקש מבן דוד לבדוק מול הקבלה מה הוא המחיר שנדרש לתשלום. מהשיחה משתמע שבן דוד הזמין החדרים בכובעו כראש עיר (כנראה הנחה המגיעה לראשי עיר).
• ו. בתאריך 8.5.13 יוסי בן דוד משוחח עם אחת בשם גלית, כנראה מהעירייה, ובמהלך השיחה בן דוד נשמע מתייחס לכתבה שפורסמה נגדו ושמעלה חשד לשחיתות בקשר לפרויקט לוגאנו ומתייחסת לאירוח בלונדון במלונות פופשדו. במהלך השיחה בן דוד מכחיש הדברים וטוען כי הוא שילם על כרטיס הנסיעה ושלא היה אירוח בחינם שכן הוא שילם על הכל. וכן הוא הכחיש קיומו של שוחד מיני או אחר. בן דוד טען כי מי שעומד מאחורי הפרסום זה בנצי מורדוב עמו הוא מסוכסך, אחיינו יניב בן דוד שהוא עבריין מורשע ומושחת וחיים כחלון שהוא שוטר לשעבר המקורב ליניב בן דוד.
• ז. בתאריך 21.5.13 בשעות הבוקר (יום לפני פרוץ החקירה בתיק), התקשר בן דוד לעירייה, בשתי שיחות נפרדות לשני גורמים בעירייה – באחת מהן שוחח עם אדם בשם דניאל ובשנייה עם מנכ”ל העירייה, בהירי. בן דוד נשמע מבקש מהגורמים בעירייה לבדוק ולמצוא חוות דעת של היועצת המשפטית לעירייה, מצגר, שבחנה ומצאה כי בן דוד פועל כדין ואינו נמצא בניגוד עניינים. כמו כן, בן דוד נשמע כמי שכועס מאוד על חוות דעת שניתנה נגדו והמצביעה שהוא פעל בניגוד עניינים (כנראה מדובר בחוות דעת מטעם הוועדה המייעצת למניעת ניגוד עניינים), כאשר הוא טוען כי אותה וועדה קיבלה בזמן אמת את כל הנתונים הרלוונטיים[60].

מסקנות ביניים

63. התמונה המצטיירת מן הראיות החלקיות המצויות בידינו מורכבת ומעוררת תהיות רבות.
64. מחד, מן החומר עולה כי על פי חוו”ד יועמ”ש הוועדה המקומית, עו”ד מצגר, לבן דוד לא היתה מניעה להשתתף בדיונים בהם דנו בתכנית לוגאנו. עוד עולה, כי בן דוד לא הסתפק בהחלטות וועדת המשנה המקומית, ובעניינים מהותיים העביר הדיון למליאת הוועדה. מנגד, משאין בידינו חווה”ד, לא ברור מה תוכנה המלא, מהו הרקע העובדתי על בסיסו ניתנה ומה היו המלצותיה. לא ברור האם חווה”ד ניתנה בקשר להשתתפות בן דוד בהליכי התכנון בוועדה המקומית או שמא היא ניתנה בקשר לכל ההיבטים הקשורים בתכנית. כך למשל – לא ברור אם חווה”ד הכשירה חתימה של בן דוד על היתרי בנייה, רישיונות שונים, השתתפות בישיבות במנהל בקשר ליישום התכנית ועוד כהנה וכהנה החלטות שקיבל לאורך השנים בקשר לקידום התכנית, הפינוי והבנייה בפועל.
65. משכך, אין בידינו לקבוע האם פעל בן דוד בגדרי חווה”ד המשפטית והאם זו הכשירה את מלוא היקף פעילותו לקידום הפרויקט.
66. בנוסף לאמור מעלה, לא נבדקה השאלה האם מתן ההיתר לבניית משרדי חברת לוגאנו נעשה תוך חריגה מהוראות תכנית לוגאנו. המסמכים הספורים הנמצאים בידינו לא נותנים מענה מספיק לשאלה זו.
67. לא נבדקה השאלה האם מינויה של עו”ד תורג’מן לטפל בנכסי בן דוד מהווה מענה אמיתי לבעיית ניגוד העניינים בו היה מצוי בן דוד או שמא מדובר ב”פיקציה”. עוד לא נבדקה השאלה האם מינוי זה מכשיר קבלת החלטות בן דוד בכל הנוגע לפרויקט לוגאנו.
68. לא נבדקו התלונות שהגישו מורדוב ויכיני, על אף שלכאורה יש בסיס לחשדות.
69. הסוגיות והשאלות המפורטות מעלה לא נבדקו בשל ההחלטה העקרונית שלא להתקדם לחתימה על הסכם עד מדינה עם כחלון ולא לפתוח בחקירה בכלל בקשר לחשדות העולים מפרשת לוגאנו. נבהיר, כי חלק מן החומרים המבססים חשד לביצוע עבירות של מרמה והפרת אמונים וזיוף אינם קשורים לעדותו של כחלון, כעולה מתמצית הדברים שהובאו בחוו”ד זו, ומשכך לא נהיר לנו מדוע עניינים אלו לא נחקרו.
70. באשר לחשדות לביצוע עבירת השוחד – החשדות המרכזיים (חשד למתן שוחד בדרך של מימון הנסיעה והשהייה בלונדון וחשדות ראשוניים בלבד (ובלתי מבוססים בשלב זה) לשוחד בדרך של קבלת 5% מרווחי הפרויקט ממגנזי לבן דוד ו/או שותפות סמויה של בן דוד באאורה, אחת החברות הזוכות בפרויקט) מבוססים הן על דבריו של כחלון והן על תחקיר עיתונאי, אשר שיחות אודותיו נקלטו בעמדת האזנת סתר כמפורט מעלה.
71. לביסוס חשדות אלו ניתן לחשוב על שני אפיקי חקירה – האחד לחדש המו”מ עם כחלון לשם חתימה על הסכם עד מדינה. השני – לחקור את מימון הנסיעה ללונדון והשהות שם, בהתבסס על האזנות הסתר. שני אפיקי חקירה אלו, יחייבו חקירת בן דוד, מגנזי, פפושדו, לשם ומעורבים נוספים.
72. כמפורט מעלה, התנהלות נוספת המעוררת תהיות קשורה לפיצויים שקיבל בן דוד על נכסיו במתחם המיועד לבנייה במסגרת פרויקט לוגאנו. מדובר בחשדות ראשוניים בלבד. אנו ממליצים לבחון את גובה הפיצויים שבן דוד קיבל ולהשוות אותם לפיצויים ששאר המפונים קיבלו; לבחון אם התקיימה בוררות בקשר לפיצוי ובאלו נסיבות הם התקיימו; לבחון את שאלת ניגוד העניינים בו היה מצוי בן דוד בכל הקשור לטיפול בפיצויים אלו.
73. עוד נבקש לציין, כי אין להוציא מכלל אפשרות כי דפוס הפעולה בו נקט מגנזי במכרזים אחרים (כעולה מחקירה רחבת היקף המתנהלת נגדו ביאח”ה בימים אלו) חוזר על עצמו גם בתיק זה. מעורבות מגזני בפרויקט לוגאנו הובאה לידיעת גורמי החקירה ביאח”ה, אשר העדיפו בשלב זה להתמקד בחשדות אחרים נגדו.

מסקנות סופיות

74. כאמור מעלה, בתום דיון שנערך בלשכתך ביום 18.5.16, הוחלט שלא לחדש את החקירה בכל הקשור לפרויקט לוגאנו. החלטה זו התקבלה לאור הנסיבות המיוחדות שנוצרו בתיק, לאור ההחלטה שהתקבלה בעבר שלא לקדם את החקירה בעניין לוגאנו, לאור חלוף הזמן ונוכח המשימות השונות איתן מתמודדת יאח”ה.

חשד להצתה במתחם לוגאנו (פל”א 290831/12)

75. מדובר בתלונה שהוגשה למרחב דן, בחשד להצתה במספר חנויות במתחם לוגאנו ביהוד, ועל רקע העדר הסכמת חלק מבעלי החנויות להתפנות מהמקום.
76. נחקרו מספר בעלי חנויות, שחלקם הצביעו על מעורבות יוסף בן דוד והקבלן גבי מגנזי.
77. צוות החקירה סבר כי מלבד חשדות בעלמא, אין ראיות של ממש התומכות בטענת חלק מבעלי החנויות. בשל כך, ובשל העובדה כי פרשת לוגאנו היתה אז בשלב הסמוי שלה, הוחלט שלא לפתוח בחקירה גלויה ולכן לא נחקרו חשודים בביצוע ההצתות.
78. כיוון שאין לנו המומחיות הנדרשת להכריע בתיק זה המלצנו להעביר ההחלטה בתיק לפרקליטות אחרת.
79. ביום 13.7.16, לאחר שפרקליטים מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי), עו”ד ליאת גלבוע אמיר ועו”ד אורי רינצקי, בחנו את חומר הראיות, הוחלט לגנוז תיק זה בהעדר אשמה[61].

ניהול עסקים פרטיים על ידי בן דוד

רקע כללי

80. סעיף 15ב לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל”ה-1975 (להלן: “חוק הרשויות המקומיות“) קובע את האיסורים הבאים על מי שמכהן כראש רשות:

ראש רשות או סגן ראש רשות הזכאי לקבל שכר ותנאי שירות לפי הוראות סעיף 15א1, לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף, למעט עיסוק כאמור בהתנדבות ובלא תמורה.

 …

(ג) (1) ראש רשות או סגן ראש רשות לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף אם יש בעיסוק כאמור אחד מאלה:

(א) פגיעה בכבוד הרשות המקומית, או במעמדו או בקיום חובותיו כראש רשות או כסגן ראש רשות;

(ב) חשש של ניצול לרעה או השגת כל יתרון או העדפה אישיים בשל היותו ראש רשות או סגן ראש רשות;

(ג) אפשרות של ניגוד ענינים בין העיסוק בעסק או בעיסוק הנוסף לבין תפקידו כראש רשות או כסגן ראש רשות;

(ד) …

(2) הוראת סעיף קטן זה תחול גם על עיסוק בכל עסק או עיסוק נוסף בהתנדבות ובלא תמורה או על עיסוק כאמור המותר לפי סעיפים קטנים (ב) ו-(ה).

(ד) ראש רשות או סגן ראש רשות, העוסק בעסק או בעיסוק נוסף בהתנדבות ובלא תמורה, ימסור על כך הודעה בכתב לשר הפנים ולמועצה ביום תחילת כהונתו; החל לעסוק בעסק או בעיסוק הנוסף לאחר תחילת כהונתו – במועד שבו החל לעסוק בו; ההודעה תכלול את הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב)(2).

(ה) לענין סעיף זה לא יראו כעיסוק בעסק או בעיסוק נוסף

(1) …

(2) …

(3) החזקה בלבד של מניות בתאגיד;

(4) קבלת הכנסות מנכס של ראש רשות או סגן ראש רשות או מנכס של משפחתו;

(5) …

(ו) לענין סעיף זה –

 “יעסוק” – בין בעצמו ובין בשיתוף עם אחר, לרבות כעובד או כשלוח;

 “עיסוק נוסף” – עיסוק נוסף על העיסוק כראש רשות או כסגן ראש רשות, לרבות עיסוק חד פעמי, ייצוג של אדם אחר, מתן ייעוץ או קיום פעילות שתדלנית למענו;

 “תמורה” – תמורה כספית או תמורה חומרית אחרת;

 “תמורה חומרית” – לרבות העמדת משרד ושירותי משרד לרשות ראש רשות או סגן ראש רשות לצרכיו הפרטיים, ולרבות העמדת רכב לרשותו הן לצרכיו הפרטיים והן לצורך העיסוק בהתנדבות ובלא תמורה.

81. על פי האיסורים הקבועים בסעיף זה, בן דוד היה מנוע מלעסוק בתמורה, בין בעצמו ובין בשיתוף עם אחר, בניהול עסקים פרטיים.
82. מחומר הראיות עולה חשד ממשי כי בן דוד היה שותף לניהול שלוש חברות בעת שכיהן כראש העיר, כמפורט להלן.
83. חברת דה-בסט טקסטיל בע”מ (להלן: “דה בסט“) הוקמה בשנת 1986 על ידי בן דוד והוא החזיק בכל מניותיה. דה בסט עוסקת בייבוא בדים ומכירה ליצרנים וכן מחזיקה בנכסי נדל”ן שונים המניבים הכנסה מדמי שכירות. לאחר שנבחר בן דוד לכהן כראש העיר, מינה את מקורבו, אברהם (אברום) פורת (להלן: “פורת“), לתפקיד מנהל החברה. בהודעתו, טען בן דוד כי פורת ניהל את החברה יחד עם ילדיו, גד וטוני[62]. באשר לבעלות בחברה:
    • בחברה 2,630 מניות רגילות ו-10 מניות הנהלה.
    • אותר הסכם נאמנות[63] מיום 13.7.04 בין בן דוד לבין פורת, לפיו העביר בן דוד לפורת את מניות החברה (הן המניות הרגילות והן מניות הנהלה) בנאמנות. על פי תנאי ההסכם פורת מנוע מלבצע כל פעולה משפטית מכח החזקתו במניות ללא הסכמת הנהנה, בן דוד, וכל הפירות שיצמחו מהמניות יהיו נכסי הנאמנות. להסכם צורף אף שטר העברת מניות חתום על ידי הצדדים.
    • אותרה הודעה על העברת מניות מיום 27.2.05 לפיה 2,630 המניות הרגילות בחברה הוחזרו לחזקתו של בן דוד[64]. העברה זו מקבלת חיזוק אף מהרישומים באתר רשם החברות, לפיהם בן דוד מחזיק במניות הרגילות ופורת מחזיק במניות ההנהלה.
    • בהצהרה שהגיש בן דוד ביום 31.12.09, בהתאם לדרישת חוק הרשות המקומית (הצהרת הון), התשנ”ד-1993 הצהיר בן דוד כי הוא הבעלים של החברה ב-100% בשל היותו מחזיק בכל 2,640 מניות החברה[65]. על פי ההצהרה תאריך רכישת המניות הוא בשנים 2007-8.
    • על אף היותו רשום כבעלים, פורת לא היה מורשה חתימה בחברה ולא ביצע פעולות בחשבון הבנק של החברה[66].
84. חברת וואן ווי בע”מ (להלן: “וואן וויי“) הוקמה בשנת 1990. החברה עסקה בעבר בייבוא יינות ובעת הרלוונטית פעלה בעסקי המכבסות. וואן וויי היתה מושא חקירה במסגרת תיק פלא 306729/11. כפי שיפורט בהמשך, החקירה בתיק פלא 306729/11 התמקדה בחשד למעורבות בן דוד בביצוע עבירות בקשר לפעילות חברת סאל פוד. במסגרת תיק זה נבדקה גם שאלת הקשר בין בן דוד לבין וואן וויי. בעל המניות הרשום בחברה זו הינו נתן בוקובזה[67] (להלן: “בוקובזה“) אך, לדברי גד, בנו של בן דוד, אין לו פעילות אופרטיבית בחברה[68]. מנהל החברה הרשום הינו פורת אך מהודעות החשודים עולה כי פורת אינו משמש כמנהל בפועל, וכי ניהול החברה נתון בידי גד בסיוע של טוני. פורת איננו מורשה חתימה בחברה זו חרף העובדה כי הוא רשום כמנהל. לדברי בן דוד, משביקש רוה”ח משה מועלם (להלן: “מעולם“) להפריד בין פעילות של כביסה למכירת בדים, הוקמה חברת וואן וויי אשר פעלה רק כמכבסה[69]. עוד לדבריו, וואן וויי אינה רשומה על שמו וילדיו מפעילים אותה[70].
85. חברת ג.נ.ב.ד השקעות בע”מ (להלן: “ג.נ.ב.ד“) עוסקת בהשכרת נכסי מקרקעין. מנהל החברה הרשום הינו פורת, אך אינו מורשה חתימה בה[71]. בהצהרה שהגיש בן דוד ביום 31.12.09, בהתאם לדרישת חוק הרשות המקומית (הצהרת הון), התשנ”ד-1993 הצהיר בן דוד כי הוא הבעלים של החברה ב-100%[72].

גרסאות המעורבים

86. על אף שסוגיית ניהול החברות על ידי בן דוד לא נחקרה לעומק, הרי שאגב חקירת הפרשיות השונות ובמסגרת חקירת תיק המס (החלקית) צפה ועלתה שאלת מעורבותו של בן דוד בניהול החברות השונות, ובעיקר חברת דה בסט, כמפורט להלן.
87. לגרסת בן דוד, הוא מינה את פורת למנהל דה בסט שעה שנבחר לתפקיד ציבורי, שכן החוק מאפשר לאיש ציבור להיות בעל מניות חברה אך לא לשמש בתפקיד של מנהל[73]. לדבריו, ילדיו מנהלים את החברה ביחד עם פורת ומתייעצים עמו בענייניה. כן הוסיף בן דוד, כי לבקשת ילדיו הוא מגיע עמם לפגישות בבנק, וזאת על מנת לשמש להם יועץ בשל ניסיונם המועט בתחום[74]. בן דוד מאשר כי הוא משוחח עם ילדיו בענייני ניהול החברות, אך כיועץ בלבד. לדבריו, פורת רשום כמנהל (חרף היותו “כולבויניק”) “משום שהוא רשום”, ובשל היותו איש בעל ניסיון. עוד הוסיף בן דוד כי תפקידו של פורת בעת “מהלך מסוכן” של גד או טוני הוא לעדכן את בן דוד על מנת שהוא ידבר עם ילדיו וייעץ להם.[75]
88. בן דוד לא אומת עם חומרי החקירה המפורטים בחוו”ד זו. בהתבסס על האמור לעיל, הוא צפוי לטעון כי שימש יועץ בלבד לילדיו. ברם, לטעמנו, רצף הראיות שלהלן מעלה תמונה של פעילות מתמשכת ואינטנסיבית בניהול החברות.
89. בהודעתו, טען פורת כי הוא מנהל את חטיבת הנדל”ן של דה בסט מאז שהתבקש לכך על ידי בן דוד. לדבריו, הוא לעיתים מתייעץ עם בן דוד בשאלות הנוגעות להשכרת דירות המגורים ומעדכן אותו בעניינן אחת לחודש.[76] עוד לדבריו, מניות דה בסט הועברו אליו לפני מספר שנים אך משהתבקש על ידי הבנק לחתום על טפסים בנקאיים בהיותו בעל מניות (הנהלה), ביקש שלא להחזיק בהן יותר[77]. עוד טען פורת, כי ניהול עניינו השוטפים של בן דוד, גם במישור הפרטי, נעשה במשרדי דה בסט ומסמכיו תויקו בקלסרים[78]. לעניין חברת ג.נ.ב.ד טען פורת כי איננו זוכר מיהו בעל החברה ואינו מבצע עבור חברה זו דבר מלבד הבאת שיקים וקבלות לידי מגי זברו (להלן: “זברו“), מנהלת החשבונות. אף לעניין וואן ווי טען פורת כי אינו פעיל בניהול החברה וכי למיטב ידיעתו מנהל החברה הינו גד[79].
90. טוני טענה כי אביה מייעץ לה מדי פעם לגבי עסקאות נדל”ן בג.נ.ב.ד, בענייני שוויו של נכס וכיוצ”ב[80]. לדבריה, פורת מונה להיות מנכל דה בסט, וואן וווי וג.נ.ב.ד על ידי אביה כאשר מתוקף תפקידו היה צריך להעביר המניות[81] ותפקידו בג.נ.ב.ד לטפל בנכסים ושכירויות במידה ויש בעיות מול הדיירים.[82] לדבריה, בן דוד התעניין במאזנים הכספיים של החברות ובחשבונות אבל לא התעסק בכל הקשור למקצוע הביגוד בפעול.[83]
91. טוני טענה אף היא כי חברת וואן וויי נפתחה על ידי בוקובזה יחד עם אשתו לשעבר של בן דוד לצורך ייבוא יינות. לדבריה, המהלך לא צלח ולאחריו עזב בוקובזה לחו”ל ונשאר רשום כבעל המניות, ברם אין לו מעורבות בחברה[84]. עוד סיפרה טוני, כי לאחרונה ביקש בוקובזה לייבא באמצעות וואן ואיי שומשום ואף העביר סכומי כסף לחברה לשם התחלת פעילות זו, אולם בהעדר אישור משרד הבריאות, המהלך לא צלח ובוקובזה ניתק קשר עם החברה[85] .
92. באשר להעברות כספים מדה בסט לוואן וואי, טענה טוני כי מדובר בהלוואה שניתנה לצורך הקמת המכבסה וכי ההלוואה הוחזרה על ידי וואן וויי לדה בסט. טוני הוסיפה כי לפני זמן מה וואן וואי נכנסה לקשיים כלכליים עקב חוב שצבר לקוח (בגובה של 3-4 מיליון ₪) ובעקבות כך דה בסט נתנה הלוואה לוואן וואי כדי לכסות הנזק, ושעתה חברת ואן ואי פורעת החוב מהלקוח באמצעות מימוש נכס שהעביר[86]. בהודעתה לא נתנה טוני הסבר משכנע לשאלה מדוע פורת אינו מורשה חתימה למרות היותו מנכל חברת וואן וואי.[87]
93. גד טען בהודעתו כי הוא משמש כמנהל בדה בסט ווואן וואי[88]. לדבריו, החל לנהל את דה בסט חצי שנה לפני הקדנציה הראשונה של אביו כראש עיר,[89] והוסיף כי משנבחר אביו לראשות העיר עברו סמכויות הניהול לפורת[90]. לדבריו, הוא מנהל את התחום המקצועי של הטקסטיל בעוד שטוני מנהלת את פן הנהלת החשבונות ופורת אינו משמש כמנהל בפעילות השוטפת של דה בסט[91]. גד הסביר כי ההלוואות ניתנו מדה בסט לוואן וואי על רקע קשיים תזרימיים ובשל העובדה כי דה בסט יכולה לקבל הלוואות ולמשכן נכסיה ונכסי בן דוד[92]. גד אישר כי בוקובזה אינו מעורב בחברת וואן ווי[93].
94. רו”ח מועלם הינו רו”ח הנותן שירותים לדה בסט ווואן ווי. לדבריו, בן דוד אינו משמש כמנהל בפועל בחברות הנ”ל מאז היבחרו לראשות העיר[94]. עוד הוסיף מועלם כי הוא נוהג לעבוד מול זברו מלבד במקרים חריגים, לדוגמא בזמן הסתבכות גד בפרשת חשבוניות פיקטיביות בחברה[95].
95. בהודעתה, התייחסה זברו לחברת וואן וויי ומסרה כי היא מנוהלת על ידי גד אך גם אישרה העברת כספים מחשבונו הפרטי של בן דוד לחברות וואן וויי, דה בסט וג.נ.ב.ד[96]. זברו אף התייחסה להעברות כספים בין חשבון דה בסט וחשבון בוטיק יוסי לחשבון הפרטי של בן דוד וטענה כי מדובר בהלוואות שנתן בן דוד לחברות והחזר הלוואות אלו[97].
96. בשנת 2012 נערכה חקירת מס אודות הפצת חשבוניות מס פיקטיביות בתחום הביגוד (פרשת “חוט השני”). באפריל 2013 הורשע גד, על פי הודאתו, בקיזוז חשבוניות פיקטיביות בוואן וויי ונידון לשישה חודשי עבודות שירות[98]. בפסק הדין נקבע כי גד, ולא פורת, שימש כמנהל. במסגרת חקירה זו חזר פורת על הטענה כי החברות הועברו על שמו ברשם החברות לאחר שבן דוד נבחר לשמש כראש העיר שכן על פי החוק אסור לנבחר ציבור לשמש כמנהל בחברות[99]. פורת טען כי תפקידו בחברות אלו הסתכם בטיפול בשיקים חוזרים, שליחויות לבנקים והשכרת הדירות השייכות לבני המשפחה. לדבריו, אין לו כל קשר לפעילות השוטפת של החברות, לא הכיר את הלקוחות והספקים של החברות, לא היה מורשה חתימה בחשבונות הבנק, ולא היה מוסמך לקבל החלטות ללא ידיעת הבעלים.[100] גרסה זו מחזקת את המסקנה כי מינויו של פורת הינו למראית עין בלבד וכי ההחלטות המהותיות בחברה התקבלו על ידי בן דוד, או לכל הפחות בשותפות עמו, זאת בניגוד לגרסת בן דוד[101]. לחיזוק המסקנה בדבר מעורבות בן דוד חשוב לציין כי על פי גרסתו, בשנים האחרונות השקיע 2-3 מיליון ₪ בדה בסט ובוואן ווי והיה ערב לחובותיהן בבנקים.[102]

ראיות המבססות המסקנה כי בן דוד היה שותף בניהול החברות

חברת דה בסט

97. ממסמכי הבנק הבינלאומי עולים הפרטים הבאים:
    • בתאריך 5.9.05 התקיימה פגישה במשרדי דה-בסט בנוכחותו של בן דוד לעניין הפעילות של החברה.[103] ממסמך המסכם פגישה זו עולה כי בניגוד לטענת בן דוד לפיה הוא רק מסייע לילדיו לנהל את עסקי החברה, הרי שאף אחד מהם לא נכח בישיבה מלבדו.
    • אותר מכתב פנימי בין יחידות שונות בבנק מתאריך 25.4.06, בו מתארת אחת העובדות כי ניהלה שיחה עם הלקוח – בן דוד – בקשר לדה בסט וואן ווי, ככה”נ אגב בקשה להלוואות. עובדת הבנק כתבה תרשומת אודות השיחה, במהלכה מסר לה בן דוד כי הוא עובד רק עם לקוחות שהינם ותיקים בתחום ולאחר שבדק באופן יסודי וקפדני את הלקוח.[104]
    • במכתב פנימי מתאריך 17.10.07 בין מנהלת סניף יהוד 110 לאגף בנקאות מסחרית בבנק הבינלאומי, נדונה פגישה שנערכה בתאריך 16.1.07 עם בן דוד בנוגע לחובות חברות דה-בסט וואן ויי[105].
    • מתכתובת מייל פנימית בבנק עולה כי בתאריך 8.8.07 פנה בן דוד למנהלת סניף יהוד בבקשה דחופה לקבלת הלוואה למימון מכונה לדה-בסט.[106]
    • מתעודת רישום שעבוד או משכנתא מיום 18.1.10[107], עולה שבן דוד מצהיר על עצמו כנושא משרה בחברה[108] וכמורשה חתימה.
    • מסמכים נוספים הקשורים לדה בסט מצביעים על בן דוד כמורשה חתימה בחברה. כך למשל, בן דוד חתום על שיק עצמי של חברת דה בסט מתאריך 19.1.09[109].
98. בנוסף, מהמסמכים אשר נגבו בפרשות השונות שנחקרו במסגרת תיק יהוד עולים הפרטים הבאים:
    • בתאריך 27.8.09 העביר עו”ד פדלון מחשבון הנאמנות לחשבון השייך לדה בסט, החזר למקדמה ששילם בן דוד עבור רכישת החלקה האחורית שברחוב סוקניק, מכונס הנכסים. כמפורט בחווה”ד בעניין סוקניק, בן דוד היה המניע והקובע בכל הקשור לרכישת החלקות בסוקניק[110]. העברה בנקאית זו מבססת המסקנה כי בן דוד שולט בעניינים הכספיים של דה בסט.
    • בתאריך 29.5.11 שלח עו”ד אילן אורגד- בשם בן דוד- מכתב לאמנון פחימה, מנהל פרויקט לוגאנו, בו דרש לקבל מן היזם פיצוי בגין פינוי הנכסים שבבעלות בן דוד שבמתחם (לוגאנו, והרשומים על שם דה בסט) בדיוק כפי שיקבלו כל יתר המחזיקים במתחם.[111] עובדה זו מוכיחה כי בן דוד המשיך לטפל בכל הקשור לפיצוי לה הייתה זכאית דה בסט עבור הדירות הרשומות על שמה תוך שהוא פועל בשמה, אף בעניין זה.[112]
    • בתאריך 20.1.13 נשלח לדה-בסט ולבן דוד מכתב מעו”ד שוקרון המסכם פגישה בעניין שכר טרחה בעבור ניהול מו”מ מול הכונס הרשמי להפחתת גובהו של הסכום אותו הסכימו בן דוד ודה-בסט לשלם על מנת לבטל את פס”ד שניתן נגדם. אין בידינו חומרים השופכים אור אודות נסיבות הסכם זה. יחד עם זאת מסמך זה מהווה ראיה נוספת לקשר של בן דוד לדה-בסט.[113]
99. אף שיחות האזנות סתר מבססות המסקנה כי בן דוד המשיך לנהל עסקיו, גם בשעה שהיה ראש העיר:
    • בשיחה בין טוני לבן דוד מתאריך 29.1.12 דיווחה טוני לאביה כי בשל האובליגו ושעבודים שונים, הועברו כספים מחשבונות הבנק של דה-בסט לחשבונות הבנק של וואן ווי. בן דוד הופתע מדברים אלו וביקש כי תילקח משכנתא על דירות על מנת לפתור סיטואציה שכזו.[114]
    • מרצף שיחות בין בן דוד, פורת ורוזיו נכסים אודות השכרת הדירה במגדלי –YOO (הרשומה על שם דה-בסט) עולה כי בן דוד לקח חלק פעיל בניהול ההשכרה ו/או מכירת הדירה תוך התעניינות בפרטים הפיננסים והטכניים של הדירה. [115]
    • בשיחה בין זברו לטוני מתאריך 30.1.12 ביקשה הלה להבין מיהם בעלי חברת דה בסט. טוני השיבה כי אביה הוא הבעלים של החברה והסבירה כי פורת משמש כמנכ”ל החברה רק משום שלאביה אסור להיות בעל מניות ניהול.[116]
    • באותו יום התנהלה שיחה בין טוני לציפי (עצמון, מנהלת סניף הבנק הבינלאומי ביהוד, להלן: “עצמון“) בה מסרה טוני כי אביה וגד יגיעו לפגישה בבנק על מנת לדון במצב הפיננסי של החברות.[117]
    • בשיחה מתאריך 2.2.12 בין בן דוד לזברו, מתעדכן בו דוד אודות הצ’קים לניכיון.[118] במהלך השיחה עדכנה זברו את בן דוד אודות הצ’קים (ככה”נ של השכרת הדירות) שפורת הביא, וכן דנה עמו אודות המצב הפיננסי של דה בסט וואן ווי.
    • בשיחה נוספת באותו התאריך בין בן דוד לזברו, הורה בן דוד לזברו לרשום בספרי החברה הלוואת בעלים על שמו. לשאלתה מאיזה חשבון עליה לקחת הלוואה זו, השיב בן דוד כי יש לקחת אותה מחשבון “בוטיק” (יוסי).[119] עוד באותו יום ביקש בן דוד מזברו לבדוק האם העירייה משלמת עבור עיתון הארץ שהוא מקבל או שמא “אנחנו” משלמים עבורו.[120]
    • בשיחה מתאריך 3.2.12 בין בן דוד לריקי (עובדת בעירייה) דנו הדוברים אודות השכר אותו הם מקבלים מהעירייה. בן דוד טען כי אף הוא אינו מתפרנס רק (מהמשכורת שלו) מהעירייה, שכן אילו היה מתפרנס ממנה בלבד, לא יכול היה להתקיים ממנה. לדבריו, להיות פוליטיקאי מחייב להיות אמיד ולקבל שכר גם ממקור נוסף מלבד הפוליטיקה.[121]
    • בשיחה מתאריך 5.2.12 ביקש בן דוד מזברו לבדוק עבורו את תשלומי המים שמשלמת חברת דה-בסט עבור הדירות השונות. במהלך השיחה בה דנו על הלוואה בנקאית שקיבלה דה-בסט, ביקש בן דוד מזברו לבדוק מול ציפי (מהבנק) אודות עמלת מסמך שכן זו נראית לו מוגזמת[122]. לסיום ביקש בן דוד להתעדכן אודות היתרה של חברת RED Z, אשר הינו לקוח ולו חוב בסך 3-4 מיליון ₪ לחברות וואן ווי ודה-בסט.[123]
    • בשיחה מתאריך 12.2.12 ביקשה זברו מבן דוד להורות לה היכן עליה להפקיד צ’ק (דמי שכירות) שקיבלה מפורת.[124]
    • בשיחה מתאריך 15.2.12 בין משה בנו, מנהל מרחב דרום בבנק דיסקונט, לטוני, מזכיר משה כי נפגש עם טוני ואביה יום קודם לכן בבנק דיסקונט.[125] בשיחה שאל משה מיהו פורת[126] וטוני השיבה כי מדובר במנהל אשר אינו מורשה חתימה (בחשבונות החברה) וכי לו מניות ניהול בלבד בגלל שלאביה אסור להחזיק בהם (מתוקף תפקידו).[127]
100. לדידנו, מכלל האמור מעלה עולה תמונה כי בן דוד המשיך לעסוק אף בעצמו בניהול השוטף של דה בסט, אף ללא נוכחות ילדיו, זאת בניגוד לדבריו בהודעתו.

חברת וואן ווי

101. אף בקשר לוואן ווי אותרו מספר ראיות המבססות המסקנה כי בן דוד המשיך להיות שותף בניהול החברה.
102. בהודעתה, ציינה עצמון כי חרף היות בוקובזה בעל המניות בחברה, הוא אינו מורשה חתימה בחשבונות החברה בבנק.[128] לדבריה, פגשה את בוקובזה פעם אחת בלבד, זאת כאשר הגיע הלה לסניף הבנק לחתום על הנחת הלוואת בעלים בחברה. עצמון הסבירה כי תכלית ההנחה הינה שבוקובזה לא ידרוש את החזר הלוואת הבעלים שנתן לחברה.[129] עוד הוסיפה עצמון כי מדובר במקרה נדיר בו בעל שליטה בחברה אינו מורשה חתימה בחשבון.[130]
103. בנוסף לאמור יצוין, כי מחומר בנקאי המתייחס ליום 8.5.12 עולה כי בן דוד מורשה חתימה בוואן ווי[131].
104. אף מספר שיחות שנקלטו בהאזנות הסתר מבססות המסקנה האמורה:
     • בשיחה מתאריך 2.2.12 בין בן דוד לבנו גד, התעדכן בן דוד במצב הפיננסי של וואן וויי, בין היתר, בהחזרת החובות לבנקים השונים.[132]
     • בשיחה מתאריך 7.5.13 בין שני הדוברים, ביקש שוב בן דוד לקבל עדכון אודות המצב הפיננסי של (וואן ווי) ובבקשות אשראי שביקשו מחברת וואן ווי, תוך שהוא מורה לבנו להיענות לבקשות אלו.[133]
     • בשיחת המשך בנושא זה עדכן גד את אביו כי אחד המבקשים סירב לתת ערבות אישית. חרף זאת מורה לו אביו להיענות לבקשת האשראי וגד משיב כי יפעל בדרך שבה אביו מורה לו[134].

חברת ג.נ.ב.ד

105. הראיות מלמדות כי בן דוד המשיך להיות מעורב גם בניהול ג.נ.ב.ד בתקופה בה כיהן כראש העיר.
106. בהודעתה, ציינה עצמון כי למיטב זיכרונה לבן דוד ולילדיו זכות חתימה בחשבונות החברה. כמו כן ציינה, כי האיש הדומיננטי בפעילות החברה הינו בן דוד[135] וכי הוא הנותן הוראות בנקאיות לרוב[136].
107. מהתכתבות דוא”ל פנימית של הבנק הבינלאומי עולה כי בתאריך 14.3.12 פנה בן דוד לעצמון, מנהלת סניף יהוד, וביקש הלוואה של כ- 160.000 ₪ עבור ג.נ.ב.ד (“חברה בבעלותו המלאה”) לצורך תשלום היטל השבחה למנהל[137].
108. אף שיחה בין טוני לבין אביה מיום 6.2.12, במהלכה דיווחה טוני לאביה כי ביקשה מפורת שלא לעסוק בנכסי נדל”ן השייכים לג.נ.ב.ד וקיבלה הסכמתו לעניין, מלמדת על מעורבותו בניהול החברה.[138]

תמורה

109. כאמור בהוראות חוק הרשויות המקומיות, כדי להוכיח הפרה של החוק יש להוכיח תמורה בעד ניהל החברות. כיוון שסוגיה זו לא נחקרה, נוכל להצביע בשלב זה על מספר תמורות אפשריות:
     • עיון בדו”חות האישיים שהגיש לרשות המיסים מעלה כי בן דוד דיווח על הכנסה שנצמחה לו מדמי שכירות של חנויות, אשר השכרתן נוהלה על ידי דה בסט. מדובר בהכנסה שמהותן לא נהירה לנו, בין היתר בשל העובדה כי מחומר החקירה לא ברור מי הבעלים של נכסים הללו. רו”ח מועלם התייחס לכך בהודעתו באגביות ומסר כי דה בסט מטפלת בכל האחזקה של החנויות ובהשכרתן ומשכך קיבלה בתמורה 45% מהשכירות ויוסי קיבל 55% מהשכירות. הכנסה זו חשודה בעינינו ככזו היכולה להוות תמורה עבור ניהול החברה.
     • תמורה חומרית נוספת באה לידי ביטוי בכך שהחברה נהגה, באמצעות פורת, לטפל ולתחזק גם את הדירות הפרטיות של בן דוד וילדיו ולדאוג להשכירן לשוכרים פוטנציאלים^[139].
     • תמורה חומרית אשר אף היא מחייבת בדיקה מתבטאת בעובדה שבן דוד נהג לקבל הלוואת מהבנק על סמך האיתנות הפיננסית של חברת דה בסט. במילים אחרות, חברת דה בסט היוותה ערבה למשכנתאות שבן דוד קיבל לצורך רכישת נכסים פרטיים.

מסקנות סופיות

110. חומר הראיות שהצטבר בחקירות השונות שנוהלו נגד בן דוד מצביע על כך שהלה היה שותף בניהול חברות עסקיות שבבעלותו, בתקופת כהונתו כראש העיר יהוד. מן החומר אף עולה חשש, אשר מצריך בדיקה וחקירה, כי בן דוד קיבל תמורה. אם חשדות אלו יתבררו כנכונים, הרי שבן דוד פעל בניגוד מוחלט להוראות חוק הרשויות המקומיות. חוק זה, המתווה את הכללים המנהליים לפעילותו של ראש עיר, אינו כולל בחובו סנקציה עונשית, ומשכך לא ניתן ליחס לבן דוד עבירה מכוחו.
111. במהלך קריאת חומרי החקירה וכתיבת חוו”ד זו, התלבטנו רבות בשאלה האם הפרה ברורה ומתמשכת של הוראות החוק יכולה להוות בסיס לחקירה בחשד לעבירה של הפרת אמונים. לא מצאנו מקרה בעבר בו הפרה של סעיף זה היוותה בסיס לחקירה פלילית. לאחר התלבטויות הגענו למסקנה, לא בלי היסוס, כי בשל חלוף הזמן אין מקום לפתוח בחקירה עצמאית בגין חשד לעבירה של הפרת אמונים בהקשר זה. יחד עם זאת, אם יוחלט לפתוח בחקירה בכל הקשור לפרויקט לוגאנו וניגוד העניינים בו היה מצוי בן דוד, הרי שהיינו שוקלים חקירה גם באפיק זה, על אף הקשיים הברורים הכרוכים בכך.

פרשת השווארמה וחברת ס.א.ל פוד מרקטינג בע”מ – פל”א 306729/11

רקע

112. במסגרת החקירות הפליליות שנוהלו נגד בן דוד נחקרו גם חשדות הקשורים לפעילות מסעדת שווארמה ביהוד. החשדות קשורים הן למעורבות בן דוד בבעלות ובניהול מסעדת השווארמה והן לקידום האינטרסים של השווארמה מתוקף תפקידו כראש העיר, בהיותו בניגוד עניינים.
113. מסעדת השוארמה הופעלה על ידי פליקס טייב (להלן: “טייב“), אדם המקורב מאד לבן דוד, החל משנת 2009 ועד למועד פתיחת החקירה (לכל הפחות)[140].
114. בשנים 2009-2010 פעלה המסעדה תחת חברת ס.א.ל פוד מרקטינג בע”מ (ח.פ. 514247808) (להלן: “סאל פוד“), חברה שנפתחה בתאריך 26.2.09, כאשר כל מטרתה הפעלת מסעדת השווארמה[141]. סאל פוד נרשמה על שם אביבה אלפסי (להלן: “אלפסי“), אשת קש, אשר אין לה כל קשר לפעילות המסעדה. במועד כלשהו במהלך שנת 2010 נפסקה פעילות סאל פוד, ומסעדת השווארמה המשיכה לפעול באמצעות חברה אחרת בשם עדן תכלת וארגמן (2010) בע”מ (ח.פ. 514517135) עד שגם זו התפרקה במהלך 2011-210[142]. ממועד פירוקה, פעלה המסעדה באמצעות עוסק מורשה על שם מישל איליה (להלן: “איליה“), איש קש נוסף[143] [144].
115. החקירה בפרשה זו נפתחה על בסיס החשד לפיו בן דוד היה הבעלים האמיתי של סאל פוד והיה מעורב בניהול מסעדת השווארמה, וזאת מבלי שהצהיר בתצהיר שהגיש למשרד הפנים בשנת 2009, כי הוא הבעלים של החברה והנהנה בחשבון הבנק שלה. עוד עלה החשד כי חברה זו משמשת כסות להלבנת כספים.
116. חשדות נוספים נוגעים לכך שבן דוד פעל באמצעות אחרים למנוע אכיפת הוראות חוקי בנייה ורישוי עסקים בקשר לפעילות מסעדת השווארמה, בהיותו בניגוד עניינים מהותי, ובכך עבר עבירה של מרמה והפרת אמונים.
117. בפרשייה זו נחקרו החשודים הבאים:
     • בן דוד נחקר בחשד ללקיחת שוחד, הפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: “פקודת מס הכנסה” או “הפקודה“) עבירות לפי חוק מיסוי מקרקעין ועבירות הלבנת הון.
     • טייב נחקר בחשד לעבירות הלבנת הון, אי מילוי הוראה חוקית ועבירות לפי פקודת מס הכנסה.
     • אלפסי נחקרה בחשד לרישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות לפי פקודת מס הכנסה ועבירות הלבנת הון.
     • איליה נחקר בחשד כי שימש איש קש, אשר עמד בפרונט של עסק לשווארמה ופתח חשבון בנק על שמו בשביל העסק, מבלי שהיה מעורב בניהול העסק ולא היה הבעלים של העסק, ומבלי שהצהיר על הנהנים האמיתיים בחשבון הבנק. האזהרה לא כוללת סעיף עבירה מפורש.
     • בנימין וידרריו (להלן: “וידרריו“), עוזר ראש העיר לענייני תכנון ובנייה, נחקר בחשד להפרת אמונים.
     • אברהם (אברום) פורת (להלן: “פורת“) נחקר בחשד לרישום כוזב במסמכי תאגיד וסיוע לעבירת הלבנת הון.
     • רוני בן שלוש (להלן: “בן שלוש“) נחקר בחשד לביצוע עבירות הלבנת הון.
     • גד בן דוד (להלן: “גד“) נחקר בחשד לסיוע להלבנת הון.

מעורבות בן דוד בבעלות ובניהול מסעדת השווארמה

118. החקירה התמקדה במעורבות בן דוד בהקמת והפעלת מסעדת השווארמה, כאשר רוב חומר החקירה שנאסף נוגע לתקופה שבה המסעדה פעלה תחת חברת סאל פוד. בחומר שנאסף, אותרו ראיות משמעותיות המצביעות על מעורבות אקטיבית של בן דוד בהקמת המסעדה, בפתיחת חברת סאל פוד ובפתיחת חשבון הבנק של החברה, וכן מעורבות אקטיבית בהפעלת המסעדה ובטיפול בקשיים שהתעוררו לאורך הדרך. להלן נפרט בתמצית ראיות אלו.
119. בן דוד אישר כי סייע לטייב, עבריין בשיקום המקורב לו, להקים את מסעדת השווארמה ואת חברת סאל פוד כחלק מתהליך השיקום וכחלק מהבטחה שנתן לפליקס אבוטבול (אשר טייב היה מקורב לו) לפני שהלה נרצח בפראג[145]. עוד אישר בן דוד כי סייע לטייב לשכור את השטח להקמת המסעדה מבן שלוש.
120. בן שלוש, בעל מוסך למזגנים לרכב ביהוד וחברו של בן דוד, סיפר, כי בשנת 2009 ביקש ממנו בן דוד להשכיר חלק ממתחם הנמצא בשליטתו לטייב, כדי שהאחרון יוכל להקים במקום עסק[146]. בן שלוש נענה לבקשה והקצה חלק מהמתחם לטייב, בתמורה לדמי שכירות חודשיים[147]. על פי גרסת בן שלוש בשנתיים שלוש האחרונות, טייב לא שילם דמי שכירות ואף צרך מים מהעסק של בן שלוש ללא תשלום[148].
121. חברת סאל פוד נפתחה בסיועו של עו”ד אורגד, מקורבו ועורך דינו של בן דוד. חשבון הבנק של סאל פוד (מספר 409-236578) נפתח בסניף הבנק הבינלאומי ביהוד, הסניף בו ניהל בן דוד את כל חשבונות החברות שבבעלותו (דה-בסט, וואן ווי וגנבד) וכן את חשבונותיו הפרטיים. חשבון הבנק והאשראי בו, ניתן לאחר שבן דוד התחייב בפני מנהלי הסניף (התחייבות בעל פה) כי הוא ערב לפעילותו של טייב[149].
122. זברו, מנהלת החשבונות של החברות בבעלות בן דוד, נתבקשה על ידי בן דוד להיות אחראית על הנהלת החשבונות של סאל פוד ואף לדאוג לניהול הפיננסי של המסעדה, זאת בשל בקיאותו הדלה של טייב בעניינים הכספיים. זברו היתה מורשית חתימה בסאל פוד, ולגרסתה פעלה בחשבון החברה לפי הנחיות טייב[150]. בן דוד לעומתה טען, כי מי ששלט בתזרים המזומנים בסאל פוד היתה זברו ולא טייב[151]. אף טייב אישר כי זברו ניהלה את הנהלת החשבונות מאחר ולא היה מעוניין לעסוק בנושא[152]. לגרסת זברו, היא ניהלה את חשבונות סאל פוד ללא תמורה, ואת משכורתה קיבלה מדה בסט בלבד[153]. שיקים של סאל פוד נרשמו לפקודתה, לגרסתה, לשם פריטתם למזומן לצורך תשלום לספקים או לבעלי עניין אחרים[154]. תמיכה לגרסה זו נמצאת בדברי בן דוד, לפיהם זברו ציפתה לקבל תוספת שכר מטייב, אך בשל קשייו הכלכליים נמנעה מלעשות זאת ובהמשך אף הפסיקה לתת לו שירות[155]. העובדה כי זברו היתה מעורבת בניהול הנהלת החשבונות של סאל פוד, וכי לאחר סגירת החברה פסקה מלעשות זאת, מקבלת חיזוק גם בגרסת טייב לפיה במועד פתיחת החקירה נעזר בשירותיו של מנהל חשבונות אחר[156].
123. רו”ח משה מועלם (להלן: “מועלם“), אשר שימש רו”ח חברות דה בסט ווואן ואי, שימש גם רוה”ח של סאל פוד. מועלם לא הצליח לומר למי חברת סאל פוד שייכת, אך מסר כי יוסי בן דוד הזרים אליה הרבה כספים. מועלם מסר, שבהתאם לזיכרונו החברה לא הייתה של יוסי בן דוד[157].
124. אלפסי, אשת הקש שנרשמה כבעלים של סאל פוד וכבעלת חשבון הבנק, אישרה כי עשתה כן לבקשת טייב, בתמורה לתשלום חודשי בסך 1,000 ₪, מבלי שהיתה הבעלים האמיתיים של העסק וללא כל מעורבות בניהולו. לדבריה, נהגה להגיע למשרדי דה בסט, לבקשת זברו, לשם חתימה על דו”חות סאל פוד, מבלי שידעה והבינה על מה היא חותמת[158]. אלפסי, אשר עבדה בדה בסט, אישרה כי היא מקורבת לבן דוד[159]. בן דוד אישר כי אלפסי התייעצה עמו לפני שהסכימה לשמש אשת קש, ובן דוד ייעץ לה לסייע לטייב[160]. לצד קרבתה לבן דוד, היתה אלפסי גם מקורבת לטייב, ובין השניים אף היתה מערכת יחסים זוגית.
125. מן האמור עולה, כי מקורביו של בן דוד מעורבים בפתיחת עסק השווארמה וניהולו השוטף. מעורבות בן דוד בניהול מסעדת השווארמה וחברת סאל פוד נלמדת לא רק ממסקנה זו, אלא אף מהעברות כספים בהיקפים משמעותיים מחשבון דה בסט לחשבון סאל פוד וכן מהקשר הישיר בין בן דוד לבין טייב.
126. לגרסת בן דוד, הוא נתן לטייב כמה מאות אלפי שקלים כהלוואות בלבד, לשם פתיחת העסק[161]. בן דוד אף אישר, כי משנקלע טייב לחובות ולקשיים תזרימיים, כיסה חובות אלו הן באמצעות כספים שהעביר מחשבון דה בסט והן באמצעות כספים שהעביר מחשבונו הפרטי[162]. לגרסתו, נתן הוראה לזברו להעביר כספים מסאל פוד לדה בסט לכיסוי ההלוואות בכל פעם שחשבון סאל פוד עמד על יתרת זכות^[163].
127. על פי גרסת טייב, הוא הבעלים האמיתי של סאל פוד, ובן דוד נתן לו סיוע כספי וייעוץ בלבד. טייב מסר כי בן דוד דאג להעביר לו הלוואה מחברת דה בסט בסדר גודל של כ-400,000- 500,000 ₪ וזו הוחזרה לו באופן שוטף מהרווחים של העסק. טייב אף מסר כי לקח הלוואות אישיות מבן דוד והחזיר לו אותן במזומן.
128. גרסאות בן דוד וטייב באשר להיקף הכספים שהעביר בן דוד לטייב עומדות בסתירה לתמונה המצטיירת מהנהלת החשבונות של דה בסט. ניתוח הנהח”ש מעלה, כי בשנים 2009- 2013 הועבר סכום עתק של כ- 2.2 מיליון ₪ מחשבון דה בסט לחשבון סאל פוד[164]. כנגד סכום זה הועברו שיקים עיתיים בסכומים נמוכים המצטברים לסך של כ-1.3 מיליון ₪ באופן שהכרטיס עמד במאי 2013 על יתרת חובה של כ-850,000 ₪. חלק נכבד מהכספים שהועברו מסאל פוד לדה בסט נרשמו כ”נכיון” ולא ברור מה מהותם. עוד עולה מהנהלת החשבונות כי חלק מהכספים שהועברו לסאל פוד מקורם בחשבונו הפרטי של יוסי. מן החומר אף עולה, כי בשנת 2012 שילמה דה בסט בעבור סאל פוד סכום העולה על 7,000 ₪ למע”מ ולרשם החברות.
129. הנהח”ש לא הוצגה לבן דוד, והפעילות העולה ממנה לא נהירה לנו עד הסוף. רוב ההעברות היו בשנים 2009- 2010 ומיעוטן בשנים 2011- 2013. ייתכן שהדבר נובע מהעובדה כי סאל פוד לא היתה פעילה לאחר שנת 2010 וייתכן שבן דוד תמך כלכלית בטייב רק בשנות הפעילות הראשונות של המסעדה, כפי שטען בחקירותיו^[165]. מכל מקום, נכון למועד פתיחת החקירה חובו של טייב לבן דוד, על פי הנהלת החשבונות, עמד על סך של כ-850,000 ₪.
130. ציפי עצמון (להלן: “עצמון“), מנהלת סניף הבנק הבינלאומי ביהוד, סיפרה, כי משחשבון הבנק של סאל פוד הגיע לחוב בסך של 30,000 ₪ במהלך שנת 2010, ומשפניותיה לבעלי החשבון לא הועילו, פנתה לבן דוד[166] והלה כיסה את החוב לפני סגירתו הסופית[167]. בן דוד אישר כי כיסה את החוב[168]. לטענת בן דוד, הניהול הכושל של טייב הוביל להתדרדרות העסק, על אף העצות הרבות שנתן לו לארגון מחודש של העסק.
131. העובדות המתוארות מעלה, מטילות ספק בטענת בן דוד כי הזרים כספים לטייב כהלוואות בלבד. היקפי ההעברות הכספיות לאורך תקופה ארוכה, כיסוי שוטף של חובות כספיים והוצאות שונות של העסק והביטחון הכלכלי שנתן בן דוד לטייב – תומכים כולם במסקנה כי לא מדובר בהלוואות גרידא אלא בשותפות של ממש.
132. מסקנה זו נתמכת גם בנייר עבודה שאותר בדפי הנחה”ש (אשר לא הוצג לנחקרים השונים) ובו נכתב כי סאל הינה “חברה קשורה” של דה בסט[169]. אף שתי מודעות בעיתון ידיעות אחרונות מיום 20.12.09 ומיום 20.7.10 (אשר אותרו בחומר הנהח”ש) בהן פרסמה דה בסט למכירה מסעדת שווארמה באזור המרכז, תומכות במסקנה זו. מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם עדותו של פורת, אשר מספר הטלפון שלו התנוסס על מודעות פרסום אלו. יצויין כי לא ניתן לקבוע בודאות אם אותו פרסום מתייחס למסעדת השווארמה הנחקרת. פורת טען בחקירתו, כי למיטב ידיעתו בן דוד היה שותף במסעדת השווארמה עד כשנתיים לפני מועד פתיחת החקירה. פורת ביסס דבריו על העובדה כי בן דוד נהג להביא לזברו את הכסף של קופות השווארמה[170][171].
133. כאמור, בשנת 2010 פעילותה של חברת סאל פוד נפסקה לאור הקשיים הכספיים בהם היתה נתונה. מסעדת השווארמה המשיכה לפעול[172] תחת חברת עדן תכלת, אשר בקשר לפעילותה לא קיימים חומרי חקירה. בהמשך, פעלה המסעדה תחת עוסק המורשה של איליה[173]. איליה אישר, כי לבקשת אחיו של טייב ובתמורה לסך של כ-2,000 ₪, נרשם כבעלים של העסק ואף פתח חשבון בנק על שמו לשם ניהול העסק בבנק מזרחי טפחות בנתניה, למרות שלא ניהל את העסק[174]. מלבד גרסת איליה, אשר נתמכת בדברי טייב בחקירתו, לא אותרו חומרי חקירה נוספים הקשורים לעוסק המורשה ואף דפי חשבון הבנק לא קיימים בחומר החקירה.
134. אינדיקציה מסוימת להמשך מעורבות בן דוד במסעדת השווארמה, גם לאחר תום פעילותה של סאל פוד, אותרה בשיחת האזנת סתר בין בן דוד לבין טייב, במהלכה התעניין בן דוד בהשפעת סגירת מסעדת קבאב בעיר על היקף המכירות של מסעדת השווארמה. בשיחה ביקש בן דוד מטייב כי יעזוב את “התימני” וכי זה יחזיר את החוב “לאט לאט”. טייב השיב כי יפעל ככל שבן דוד רוצה[175]. שיחה זו תומכת בטענה כי בן דוד היה מעורב בעסקיו של טייב אף במהלך שנת 2013, וייתכן כי יש בכוחן של השיחות נוספות בין בן דוד לטייב, אשר סווגו כלא רלוונטיות, כדי לשפוך אור נוסף על מערכת היחסים בין בן דוד לבין טייב.
135. מעורבות נוספת של בן דוד בניהול מסעדת השווארמה נלמדת גם מדבריו של בן שלוש, אשר כאמור נענה לבקשת בן דוד והשכיר שטח לטייב לשם פתיחת מסעדת השווארמה, תוך הסתמכות על בן דוד כמי שערב לתפקוד ולתשלומים.
136. בן שלוש סיפר בחקירתו, כי לאורך השנים טייב לא שילם לו שכר דירה ולא החזיר לו עבור השימוש במים, ושהוא פנה פעמים רבות לבן דוד כדי שיסדיר העניין מול טייב. בן שלוש אף סיפר כי הוציא למסעדה צו פינוי מבית המשפט, אך לא הפעיל אותו לאור בקשה של בן דוד אשר הבטיח כי ידאג שהכל יסתדר[176]. בחומר החקירה אף אותר מכתב שכתב בן שלוש לבן דוד, בו הוא מגולל את החובות הרבים של טייב ובו מבקש מבן דוד כי יסייע לו, כפי שהבטיח לעשות בעת שנענה לבקשתו להשכיר שטח לטייב. במכתב אף ציין בן שלוש, כי בן דוד אמר לו: “אין לך מה לדאוג אני אחראי להכל“[177]. המכתב נשלח מבן שלוש לבן דוד ככל הנראה על ידי וידרריו[178] והוא איננו נושא תאריך אך ניתן להעריך כי הוא נכתב בשנה האחרונה טרם החקירה[179]. מכתב זה נתפס בביתו של בן דוד[180].
137. וידרריו אישר כי בן שלוש שלח מכתב לבן דוד בקשר לחובותיו של טייב, וכי בן דוד הבטיח לבן שלוש כי טייב יחזיר לו חובותיו. על בסיס האמור טען כי בן דוד שותף במסעדה[181].
138. בן שלוש תיאר כי נאלץ לחתום על חוזה שכירות מול ניצבא, שבמסגרתו התחייב להכשיר את חריגות הבנייה על חשבונו. משכך בן שלוש פנה לבן דוד בעניין, לנוכח טענת בן דוד להיכרות מוקדמת עם קובי מימון[182] מניצבא, ולנוכח התחייבות בן דוד לפתור הבעיה[183].

בהמשך חקירתו של בן שלוש, ניתן ללמוד כי החוזה שנחתם בינו לבין ניצבא, נחתם ככל הנראה בפברואר 2013, והוא מתייחס רטרואקטיבית לתקופה שמיולי 2012[184].

139. בן דוד התייחס לעניין בחקירתו, עת מסר שהוא פנה לקובי מימון, וביקש ממנו להמשיך להשכיר הנכס לבן שלוש ולהימנע מסילוקו. בן דוד הבהיר כי הדבר נעשה, לבקשת טייב (אף שמהקשר הדברים ניתן להבין כי הדבר נעשה לבקשת בן שלוש), ועל רקע רצונה של ניצבא לסלק את בן שלוש מהשטח עקב בעיות בתשלומי ארנונה ושכירויות משנה[185].

האזנות סתר

140. ביום 3.1.12 נקלטה שיחה[186] בין פליקס טייב לבין יוסי בן דוד, במהלכה נשמע פליקס טייב מבקש מיוסי בן דוד להפעיל לחץ על ספק בשר לצורך הורדת מחירים. כמו כן פליקס נשמע כמשתף את יוסי בן דוד בהחלטות עסקיות באשר למחיר הפיתה וכהנה. יוסי בן דוד נשמע אומר לפליקס שהוא ייעץ לו לנהג כך כבר מזמן.
141. ביום 7.2.12 נקלטה שיחה בין פליקס טייב לבין יוסי בן דוד, במהלכה התנהל שיח חברי וקרוב בין השניים. מהשיחה עולה שפליקס מוסר ליוסי שהוא יוצא לשבוע חופש ואומר לבן דוד שאינו עובד קשה, בתגובה יוסי אינו מגלה יחס מיוחד לעסק ואינו מראה דאגה מיוחדת לניהול העסק.

סיכום ביניים

142. מניתוח הראיות המפורטות מעלה ניתן להסיק כי החל מראשית פעילותה של מסעדת השווארמה ובמהלך השנים 2009-2010, עת זו פעלה באמצעות חברת סאל פוד, מעורבותו של בן דוד בניהול העסק והחברה, בין בעצמו ובין באמצעות מקורביו, היתה משמעותית ביותר באופן המצביע על שותפות עסקית. מחומר החקירה עולה, כי בן דוד נטל על עצמו את הסיכונים הכלכליים לניהול העסק, ומשראה כי החברה אינה רווחית פעל לסגירת חשבון הבנק ופעילות החברה הופסקה.
143. מסקנה זו איננה נטולת קשיים ראייתיים, וזאת הן בשל העובדה כי נקודת התפר שבין סגירת סאל פוד והפעלת מסעדת השווארמה באמצעות אחרים לא נחקרה עד תום והן בשל פערים ראייתיים נוספים. לא ניתן לשלול לחלוטין המסקנה כי טייב היה לכל אורך התקופה הבעלים היחידי של מסעדת השווארמה והנהנה היחידי מרווחיה, וכי בן דוד אך סייע לו כלכלית לאורך השנים. העובדה כי טייב המשיך להפעיל המסעדה בעצמו ובאמצעות אנשים אשר אינם מקורביו של בן דוד, כמו גם גרסת טייב (אשר לא נבדקה עד תום) כי המשיך לכסות חובות סאל פוד אף בשנים מאוחרות יותר ועד פתיחת החקירה, מתוך רווחי המסעדה (אשר יצאה מן המשבר הכלכלי בו היתה נתונה)[187], תומכות במסקנה זו. מבחנים נוספים רלוונטיים לבחינת בעלות בעסק הינם: בניית המוניטין העסקי; הנאה מהסיכוי לרווח כלכלי והפעלת שקול דעת מקצועי בניהול העסק. בחומר הראיות אין תמיכה ראייתית לאפיקים אלה, ובכך יש להפחית מעוצמת הראיות המבססות המסקנה כי בן דוד היה שותף במסעדה ובסאל פוד.
144. על מנת לעבות את חומרי החקירה אשר יהיה בהם כדי לסייע בגיבוש מסקנה, ניתן לבצע את השלמות החקירה הבאות:
     • חקירת פורת על המודעות שפורסמו בעיתון ידיעות אחרונות בדבר מכירת מסעדת שווארמה באזור המרכז.
     • בדיקה אם הוצאה חוות דעת שמאי מקרקעין בגין מסעדת השווארמה ובחינה מי שילם בגין כך.
     • הוצאת פירוט חשבון הבנק של העסק המורשה ושמתנהל בבנק מזרחי טפחות ובחינת התנועות שבו. כמו כן לבחון העברת כספים של בן דוד לחשבון זה.
     • חקירת זברו בשנית, באשר לכוונתה בנייר עבודה עת התייחסה לסאל פוד כ”חברה קשורה”.
     • בחינת מידת מעורבותו של בן דוד, או אחת מחברותיו, בעסק העוקב של סאל פוד, קרי בחברת עדן תכלת וארגמן או בעסק המורשה של איליה.
     • בחינה כיצד שולמה השכירות ותשלומי המים בגין שטח מסעדת השווארמה לבן שלוש בשנים 2009-2010.
     • בדיקה מקיפה וממצה של היקף התנועות הכספיות בין בן דוד לבין טייב לאורך השנים.
     • איתור מסמכי סגירת חברת סאל פוד.
     • סיווג מחדש של שיחות בעמדות האזנות הסתר.
145. במידה ויוחלט שלא לבצע השלמות חקירה בשלב זה, יקשה עלינו לבסס מסקנה ברמה הנדרשת לפלילים כי בן דוד היה שותף בבעלות ובניהול של סאל פוד ושל מסעדת השווארמה בשנים 2009- 2010.

חשד לעבירה של הפרת אמונים

146. חשד מרכזי הקשור למסעדת השווארמה נוגע לעבירת מרמה והפרת אמונים.
147. אף אם יקשה עלינו להגיע למסקנה כי בן דוד היה שותף בבעלות ובניהול של מסעדת השווארמה, הרי שלבן דוד היה אינטרס אישי מובהק בהמשך הפעלת המסעדה. אינטרס זה מבוסס לא רק על הקשר האישי ההדוק בינו ובין טייב, אלא גם ובעיקר בשל האינטרסים הכלכליים האישיים שלו בהצלחת המסעדה. כאמור מעלה, אינטרסים אלו נובעים מהעובדה כי בשנים 2009-2010 הזרים בן דוד לטייב מעל שני מיליון שקלים, אשר נכון למועד פתיחת החקירה מאות רבות של אלפי שקלים טרם הוחזרו לבן דוד. אינטרס זה מבוסס גם על ההבטחה שנתן בן דוד לבן שלוש כי טייב ישלם לו בעבור דמי השכירות והשימוש במים, הבטחה שבן שלוש עמד על כך שתמומש לאור החובות הכבדים והסיכונים שצבר לאור פעילות המסעדה.
148. במהלך החקירה נבדק החשד כי בן דוד פעל לקידום האינטרסים של מסעדת השווארמה במסגרת תפקידו כראש העיר, בהיותו בניגוד עניינים.
149. במחלקת הגזברות של עיריית יהוד נתפס תיק פיקוח הבניה של השווארמה, ממנו עולות העובדות הבאות:
     • בתאריך 13.7.09 נערך על ידי הפקחים נפתלי קליין (להלן: “קליין“) ועודד צברי (להלן: “צברי“) דו”ח פיקוח ביחס לרחוב אלטלף 3-5 (המתחם בו הוקמה המסעדה). על פי הדו”ח, בוצעו במקום ביקורות בתאריכים 2.2.09, 17.2.09, 4.3.09 ו- 30.3.09 מהן עלה כי במתחם בוצעו עבודות בניה בניגוד לחוק.
     • בתאריך 13.7.09, נשלח לטייב מכתב התראה וזימון לגביית עדות, בחתימת קליין, ממנו עולה כי השימוש במקום לשם הפעלת מסעדת השווארמה הינו ללא היתר בניה. בתאריך 13.7.09 נשלח מכתב זהה גם לחברת נ.ת.מ. – נכסי תחבורה ומסחר בע”מ (ככה”נ הבעלים בנכס אשר השכירה אותו לבן שלוש). מכתב באותו נוסח נשלח ביום 14.7.09 לבן שלוש. העתק מהמכתב נשלח לזר ציון ולעו”ד שרית קפלן, התובעת העירונית (להלן: “עו”ד קפלן“).
     • רק בתאריך 21.4.13, בחלוף כארבע שנים וכחודש לפני פתיחת החקירה, נשלח לטייב ולבן שלוש בשנית מכתב התראה וזימון לגביית עדות. נכתב כי במקום נבנו, בניגוד לחוק, מבנים בהם נעשה שימוש למטרת מסעדה. העתק ממכתב זה נשלח לזר ציון ולעו”ד קפלן.
150. בחומר החקירה אותר מכתב (אשר שלחה סויסה למשטרה) בקשר להפרות בניה, אשר באופן תמוה לא נמצא בתיק פיקוח הבניה[188]. מדובר במכתב מיום 24.3.09 מב”כ חברת נ.ת.מ (הבעלים בנכס בו מופעל השווארמה) אל המפקח קליין, בהמשך למכתב התראה וזימון לגביית עדות שנשלח לחברה ביום 11.3.09 (אף מכתב זה לא אותר בתיק הפיקוח). בסעיף 3 למכתב מנ.ת.מ לקליין, נכתב כי למיטב ידיעתם הושגה הסכמה בין בן שלוש לבין מהנדסת הוועדה על הקפאת ההליכים, ולפיכך מבקשת החברה שלא להמשיך בהליכים נגדה ו/או נגד קובי מימון מטעמה.
151. במחלקת רישוי עסקים של עיריית יהוד נתפס תיק רישוי העסק של השווארמה, ממנו עולות העובדות הבאות:
     • בתאריך 12.3.09 ערך צברי ביקורת במסעדת השווארמה ובדו”ח הביקורת נכתב כי העסק בתהליכי הפעלה מתקדמים, כי אין למבנה היתרי בניה וכי לא הוגשה בקשה לרישיון עסק.
     • בתאריך 7.5.09 הגישה עו”ד קפלן, בשם עיריית יהוד, כתב אישום בבית משפט השלום בפתח תקווה נגד טייב בגין עיסוק ללא רישיון עסק.
     • בתאריך 7.1.10 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הודה והורשע טייב בעבירות המיוחסות לו. גזר הדין אימץ את ההסדר, והטיל על טייב קנס בסך 5,000 ₪ וכן ניתן צו סגירה ואיסור עיסוק בחצרים. הוסכם כי הצו ייכנס לתוקפו ביום 7.7.10 אלא אם יהיה בידי טייב רישיון עסק כדין.
     • בתאריך 4.7.10 שלחה עוה”ד קפלן לצברי ולזר-ציון דוא”ל, בו ביקשה לעקוב אחר ביצוע הצו שלעיל. עוד כתבה כי במידה והופר הצו יש להוציא הזמנה לגביית גרסה בגין עבירה של אי קיום צו.
     • רק שנה לאחר מכן, בתאריך 11.7.11, שלח צברי לטייב הזמנה לגביית גרסה בגין עבירה של אי קיום צו על ידי צברי.
     • ביום 12.7.11 ערך צברי ביקורת במסעדת השווארמה. ממצאיו של הלה היו כי אין לשווארמה רישיון עסק או אישורים ממשרד הבריאות ומכיבוי האש. כמו כן נמצא כי לא נפתחו הליכי רישוי כלל.
     • רק בתאריך 18.4.13, כחודש לפני פתיחת החקירה, הוגש כתב אישום נוסף נגד טייב בגין אי קיום הצו אשר הוציא בית משפט השלום בפתח תקווה בתאריך 7.1.10.
152. מהראיות עולה לכאורה כי היה כשל בטיפול באכיפה נגד מסעדת השווארמה, הן במישור של חוקי התכנון והבנייה והן במישור רישוי העסקים. העדר אכיפה במקרה זה לתקופה כה ארוכה והעדר מתן תגובה עונשית ומנהלית נגד המשך הפעילות של טייב, מעוררים חשדות של ממש לכך כי הדבר נעוץ בקשר שבין טייב לבין בן דוד.
153. בחומרים שנתפסו בעירייה לא נמצאה כל אינדיקציה למעורבות בן דוד בהליכים השונים שנוהלו נגד השווארמה. מעורבות זו נלמדת אך ורק מחקירותיהם של חלק מן המעורבים. מסקנה לפיה בן דוד פעל בהיותו בניגוד עניינים בהכרח תלויה במהימנות דברי המעורבים השונים, ולפיכך נביא חלק מן הגרסאות בפירוט יחסי.
154. וידרריו, אשר שימש עוזר ראש העיר לענייני תכנון ובניה, מסר בחקירתו כי למסעדת השווארמה אין היתרי בניה בשל חריגות בניה, ומשום כך לא היה לה רישיון עסק. לדבריו, נעשו מספר ביקורות בשנים 2010-2011 וכן הוצא צו הפסקת עבודה והוגש כתב אישום, ברם נכון לשנת 2013 המסעדה עדיין פועלת[189].
155. וידרריו עמד על ההבחנה בין הליך מנהלי והליך משפטי באכיפה נגד בניה בלתי חוקית וציין כי במרבית המקרים בוחרים בהליך משפטי על מנת למשוך זמן ומתוך כוונה כי בזמן זה יוציאו היתרי בניה ותאושר תב”ע נקודתי[190]. וידדריו הוסיף כי בצעד חריג שאינו אופייני לבן דוד, פנה אליו בן דוד וביקשו להחיל אכיפה נגד השווארמה במסגרת הליך אכיפה משפטי, כפי שנעשה במקרים דומים[191]. במהלך החקירה לא חודדה השאלה האם בן דוד פנה לוידרריו בבקשה זו בקשר להליכי התכנון והבניה או בקשר להליכי רישוי העסקים, אך מהקשר הדברים ניתן להבין כי הם נאמרו בקשר להפרות הוראות חוק התכנון והבנייה.
156. בשל חשיבות הדברים נביא ציטוט מדברי וידרריו באשר לבקשת בן דוד: “במסעדת השווארמה אמר לי ר’ העיר יהוד בן דוד שאני אנחה את הפקחים שלא יגעו בשלב זה במסעדת השוארמה. שלא יוציאו צווים המנהלים ויפעלו בהליך משפטי עד שהעניין יוסדר. כשהתחילו להרחיב את מסעדת השווארמה ברחוב אלטאלף 3 ביהוד פנה אלי ר’ העיר בן דוד וביקש לעכב את הצווים כגון הפסקה והריסה, עד שנטפל בזה בהליך של הקלה בקו בניין. אז הגשנו כתב אישום שלוקח יותר זמן וכל זאת בהנחיית ר’ העיר בן דוד“[192].

וידרריו נשאל מפורשות אם הנחה הפקחים לא לאכוף צווי הבנייה המתייחסים למסעדת השווארמה, והוא מסר “לגבי השווארמה ברחוב אלטלאף אני לא אמרתי לפקחים כלום“[193].

157. ככל שהדברים עניינם ברישוי עסק, וידרריו הסביר כי לא היה לשווארמה רישיון עסק, מאחר ולא היו היתרי בנייה בתוקף[194]. הוא אף הוסיף וטען כי בהתאם לזיכרונו הוא ביקש מצברי לא לתת רישיון עסק למסעדת השווארמה[195]. וידרריו אף הוסיף כי ביקר את צברי על כך שנתן רישיון עסק לעסק אחר שהיה עם חריגות בניה[196].
158. צברי תיאר את תהליך אישור רישיון עסק, והתהליך לאחר סיום ההליך המשפטי. צברי התייחס לעסק השווארמה ומסר כי המדובר באחד המקרים החריגים שמוכרים לו לפיו עסק המשיך לפעול ללא רישיון למרות הליך של אי קיום צו[197]. צברי הכחיש קיומו של חשש כלשהוא מטייב, ודחה קיומה של פנייה מאת בן דוד בעניין זה. הלה מסר, בזיכרון מעומעם, כי וידרריו הזהיר אותו מטייב מאחר ומדובר בעבריין[198].
159. צברי נמנע מלקשור את וידרריו באופן ודאי להנחיה כלשהי בקשר לשווארמה, והשיב לרוב השאלות בתשובה של “אינני זוכר”. צברי הוסיף כי מדי פעם וידרריו היה מעביר לו ולמפקחים מסר ברור או עמום לא לטפל בעסק מסוים, אם כי צברי לא הצליח לקשור את וידרריו למסר מסוים שהועבר בקשר לשווארמה. צברי הסביר כי טיב המסר היה בדרך כלל כדלקמן: “לא בדיוק לא לטפל, לעכב את הטיפול, לתת להם זמן“[199]. צברי הוסיף ומסר ביחס לשווארמה כדלקמן: “הפיקוח מבחינתנו הסתיים מהר. הם לא הגיעו לשימוע ב 2009 והתיק עבר למחלקה המשפטית”[200].
160. צברי גם התייחס להבדל בין הליך האכיפה המשפטי להליך האכיפה המנהלי ומסר “… התיק מועבר למחלקה המשפטית לשקול כיצד לטפל: האם להגיש כתב אישום, או לתת לו ארכה נוספת. יש לנו ישיבות עם המחלקה המשפטית ומקבלים הנחיות מה הלאה. גם אם יש כתב אישום עדין העסק יכול לתקן את המצב ולפעול להשיג רישיון ואני ממשיך לפניות לעסק שיפעל לרישיון, שיגיעו למשפט עם רישיון כדי להקל את חומרת העבירה. יש הליך אכיפתי נוסף של צו סגירה: עסק שיש לו בעיתיות גדולה להוציא רישיון, אין לו למשל היתר בניה או הוא בחריגות בניה או שתנאי התברואה ירודים מאד או שיש מכתב חמור של מפקח שירותי כבאות, או של כל אחד מהגורמים המאשרים רישיון עסק, במקרה כזה מוגש זימון לפני צו סגירה לבעל העסק, נותנים לו 48 יום ודוח הפיקוח עם המלצת גורם האישור על סגירת העסק מועבר למחלקה המשפטית וללשכת ראש העיר לחתימה“[201].
161. בהמשך נשאל צברי מדוע לא הכין דו”ח פיקוח לאחר שנדרש לעשות כן על ידי היועצת המשפטית ביולי 2010, ודחה זאת ליולי 2011, וצברי מסר כי זה “התעכב אצלי, אני לא חושב שפה מישהו אמר לי לעכב בעיתוי הזה“[202]. קשה לקבל תשובה זו, נוכח העובדה כי בסה”כ נדרש ממנו לבקר במסעדה ולכתוב דו”ח ביקורת. מנגד, יהיה קשה לטעון כי צברי ביקש לגונן על בן דוד, לאור העובדה כי במהלך חקירתו קשר את וידרריו ובן דוד באופן ישיר וחד משמעי להעדר הטיפול במסעדה בשם אמיגוס, אשר לטענתו, בן דוד היה קשור אליה (עובדה שלא נחקרה למרות שקיבלה ביסוס גם בדבריו של וידרריו בהודעתו).
162. עו”ד קפלן, התובעת העירונית מסרה כי השיהוי בטיפול נגד חריגות הבנייה של טייב נבע מעומס בלשכתה ובשיקולי תיעדוף של תיקים[203]. עו”ד קפלן טענה כי לא הגישה כתב אישום בעבירות של רישוי עסקים וחוק תכנון ובנייה משיקולים מקצועיים, וללא מעורבות זרה של גורם כלשהוא: “תיק התכנון והבנייה לטעמי, מורכב מבחינה ראייתית. אני ישבתי עליו אתמול ועדיין חסרים לי מעט פרטים בכדי להגיש כתב אישום, במיוחד בכל הנוגע, לזהות הבעלים של הקרקע, כאשר זהות המחזיק בפועל ידוע, זה פליקס טייב הזה. בנכס הזה תכננתי להגיש שני כתבי אישום יחד, אשר יגוללו את כל המסכת גם של אי קיום הצו וגם של הבנייה. מאחר ותיק תכנון ובנייה עדיין אינו בשל, ועבר כבר זמן רב, הגשתי כתב אישום על קיום הצו, בנושא רישוי עסקים. יש עוד שתי סיבות והן מצאנו לאחרונה בניה ברחוב הזה שמתבצעת ללא היתר, של דק האמור לשמש לעסק ורצינו לפעול לאכיפה אחידה ברחוב וגם קיבלתי שוב פנייה מהמפקח של הוועדה המחוזית, אשר הציף את התיק הזה שוב“[204].
163. עו”ד קפלן ציינה כי התיק צף בשנית לנוכח הפרות בנייה באותו רחוב המחייבות אכיפה רוחבית ולנוכח פניית מפקח הוועדה המחוזית בעניין[205]. עו”ד קפלן שללה שהעיכוב בטיפול בתיק נבע מפניה של מישהו “אף אחד לא פנה אלי חד משמעי“[206]. היא גם נשאלה מפורשות אם גורם מהעירייה פנה אליה בנושא, ומסרה “אני לא זוכרת“[207]. כאשר נשאלה שוב מה הסיבה לפיה נמנעה מלטפל באכיפה נגד המסעדה הן בגין עבירות התכנון והבנייה והן בגין עבירות רישוי עסקים הסבירה, כי ככל שהדברים עניינם בעבירות של תכנון ובנייה הרי שהתיק לא היה בשל להגשה עקב בעיות ראייתיות. על אף העובדה כי הטיפול בעניין רישוי העסקים איננו מסובך ולא דורש זמן רב, התעקשה עו”ד קפלן כי העדר הטיפול נבע מעומס עבודה ושאיפתה להגיש כתב אישום משותף (הן בקשר לתכנון והן בקשר לרישוי העסקים). כמו כן טענה כי האכיפה הפלילית לא תמיד אפקטיבית, שכן הרבה פעמים צו הפסקת העבודה לא מקוים ולחילופין סוגרים את העסקים ופותחים אותו תחת שם אחר[208].
164. שוש ברוך (להלן: “ברוך“), מנהלת מחלקת רישוי עסקים ביהוד, תיארה חשש של עובדי העירייה לאכוף החוק נגד טייב, ואף מסרה כי לאחר שיצאה לשטח עם התובעת העירונית לצלם המקום, היא הודחה מתפקידה על ידי מנכ”ל העירייה, בהירי. לטענת ברוך בדבר הקשר בין הדחתה לבין פעולת הפיקוח במסעדת השווארמה לא נמצאו תימוכין בראיות אחרות.
165. טייב אישר כי היה מודע לכך שפעל ללא רישיון עסק ושהמבנה שלו חורג מהתכנון והבנייה. טייב מסר כי הוא נמצא בתהליכים לטיפול בהסדרת רישיון העסק, אם כי בפעם האחרונה שהוא טיפל בכך היה לפני כשנה וחצי במפגש עם המפקח עודד מהעירייה[209]. טייב מסר כי לא הסדיר את רישיון העסק לנוכח הצורך בהקמת מערך כיבוי אש במסעדה, דבר המחייב הוצאה כספית בסכומים גבוהים שאינם בידו[210]. טייב תירץ את העדר הטיפול הראוי ברישיון בכך שבהרבה מאוד עסקים בארץ אין רישיון עסק ובכל זאת עובדים לפרנסתם. טייב שלל מעורבות כלשהיא של בן דוד להעדר אכיפת החוק נגדו ואף מסר כי בן דוד ביקש ממנו לפעול בהתאם לחוק ולשלם הקנסות שהוטלו עליו[211].
166. בן דוד הכחיש בתוקף החשד למניעת אכיפת חוקי התכנון והבנייה נגד העסק של טייב בשל מעורבותו, והסביר כי כל אזור התעשייה בעיר מצוי בחריגות בנייה וכי אכיפה באזור זה תביא לקריסת העסקים במקום[212]. לדבריו, הוחלט (על בסיס חוו”ד משפטיות) לא לאכוף באזור זה חריגות בניה אלא להמתין לאישור תב”ע חדשה שתכליתה העלאת זכויות הבניה. לפיכך, לא יתכן שיאכוף את צווי האכיפה נגד טייב בשל היותו חברו, ולא נגד בעלי עסקים אחרים שכן חובה שתהיה מדיניות אחידה כלפי כולם[213]. עוד טען בן דוד כי לא עסק בענייני הפיקוח וכי מעורבותו בתחום התמצתה בחתימה על צווי הריסה או צווי הפסקת עבודה בלבד[214]. עוד מסר בן דוד, כי לפי חוות דעת היועצת המשפטית של הוועדה, עו”ד מצגר, אשר אושרה על ידי משרד הפנים, ניתן לתת אישור שימוש חורג למבנה אם זה עומד בתנאים של אכלוס, אף אם העסק לא עומד בדרישות היתרי הבניה[215]. לדברי בן דוד, סוגיית שימוש החורג עוקף את דרישות היתרי הבניה, וכי היתרי בניה אינו תנאי חובה לקבל רישיון עסק[216].
167. גרסתו של בן דוד מעוררת קושי, גם לנוכח מדיניות העירייה בכל הקשור לאכיפת חוקי התכנון והבניה על מבנים היסטוריים. בנסיבות אלה, אין בעובדה כי המדובר במדיניות של העדר אכיפה נגד מבנים ישנים והיסטוריים כטענת בן דוד[217] או מחמת התיישנות כל רלוונטיות לבניית מבנים חדשים[218] באותו אזור. אף מעבר לכך, עו”ד קפלן הבהירה כי נמנעה מהגשת כתב אישום נגד טייב עקב בעיות ראייתיות ולא הזכירה כל קשר למדיניות כללית של אכיפה. אף בכל הקשור לרישיון עסק לא ברורה עמדת בן דוד.
168. התמונה המצטיירת מן האמור מעלה הינה בעייתית. מחד, האמונים על אכיפת החוק העירוני (חוק רישוי עסקים וחוק התכנון והבנייה) לא אכפו החוקים כמתבקש, ומשכו ההליכים במשך כארבע שנים. מסעדת השווארמה המשיכה לפעול ללא רישיון עסק ומבלי שהרשות פעלה להפסיק הפעילות, באופן שנראה כי הוא חורג מהמקובל. מנגד, גורמי האכיפה הרלוונטיים שללו מעורבות זרה ובלתי עניינית של בן דוד או מי מטעמו. ההסברים שניתנו לדחייה באכיפה נעוצים בעיקרם בצרכי עבודה או בשיקולים מקצועיים אחרים, הסברים שלא בנקל ניתן יהיה לדחות אותם על הסף. בשל האמור, נראה כי על בסיס הראיות הקיימות יהיה קושי להוכיח שהעובדה כי העסק המשיך לפעול ללא רישיון ומבלי שנאכפו לגביו הוראות חוק התכנון והבניה, נעוצה בהנחיה של בן דוד או מי מטעמו.
169. יחד עם זאת, עבירת הפרת אמונים איננה עבירה תוצאתית ודי להוכיח כי עובד הציבור פעל בהיותו בניגוד עניינים. לפיכך, אם יוכח כי בן דוד נתן הנחיה לוידרריו בקשר למסעדת השווארמה, אף אם הנחיה זו לא הועברה הלאה לפקידי העירייה, ייתכן ונעברה עבירה של הפרת אמונים. הוכחת האמור מחייבת הישענות משמעותית על גרסתו של וידרריו, באופן המעורר קושי. גרסתו של וידרריו לא היתה עקבית וחד משמעית, לא נעשתה בה אבחנה מספיקה בין הליכי הרישוי להליכי התכנון והבניה, לא הוצגו לו מסמכים והוא לא עומת עם טענות שונות של המעורבים. על כך יש להוסיף כי וידרריו סיפר שהוא נוטל תרופות לטיפול במחלת הפרקינסון אשר פוגעות בזיכרונו לטווח קצר[219]. עוד חשוב לציין שיחת האזנת סתר בין בן דוד לבהירי ימים ספורים לפני פתיחת החקירה, במהלכה טען בן דוד כי הגיעו אליו שמועות שוידרריו לוקח שוחד ולפיכך ביקש מבהירי לפטרו. לא ברור מה הרקע לשיחה והאם בן דוד פעל לפיטוריו בטרם נחקר וידרריו, ואם כן ייתכן שיש בכך כדי להשפיע על מהימנות עדותו.
170. לתמיכה בגרסת וידרריו חשוב לציין כי בן דוד לא טען באופן מפורש בחקירותיו כי לא עסק כלל בעניין השווארמה בשל ניגוד העניינים בו היה מצוי, הגם שייתכן שלכך התכוון באמירתו כי נתן הנחיה כללית לטפל בעניינו של טייב כפי שנוהגים בכל עסק אחר.
171. לכל האמור יש להוסיף כי ברקע הדברים אף עומדת העובדה כי טייב היה מוכר בעיר כעבריין, ולא ניתן לשלול לחלוטין השפעת עובדה זו על העדר אכיפה אפקטיבית. עוד לא ניתן לשלול לחלוטין העובדה כי עובדי העירייה פעלו מיוזמתם בפסיביות מתוך הבנה כי בן דוד קשור למסעדת השווארמה וזאת מבלי שקיבלו כל הנחיה מפורשת לפעול כך ומבלי שבן דוד נתן הנחיה כאמור.
172. חקירת החשדות לעבירת הפרת אמונים לא הגיעה לידי מיצוי ועל מנת לבסס כתב אישום יש לבצע פעולות חקירה נוספות. חקירה כאמור עשויה אף לשפוך אור נוסף על מעורבות בן דוד במניעת אכיפת חוקי התכנון השונים בקשר לפעילות סאל פוד והוראות בדבר רישיון העסק, היבט בו מתעוררים קשיים ראייתיים. פעולות ההשלמה שניתן לבצע הן כדלקמן:
     • חקירת המפקח קליין.
     • חקירה נוספת של וידרריו תוך ביצוע חידודים לאכיפת חוקי התכנון והבנייה וחוקי רישוי עסקים, וכן המועדים בהם הוא טען שבן דוד פנה אליו.
     • חקירה נוספת של עו”ד קפלן לחידוד משך הזמן הממוצע הנדרש לטיפול בתיקים דומים, מתן דוגמאות לתיקים אחרים בהם התעכב הטיפול במשך למעלה משלוש שנים, ובדיקת מצבים דומים בהם פעלה מסעדה ללא אישורים הכרחיים של משרד הבריאות, שירותי כבאות, המשרד לאיכות הסביבה ועוד.
     • חקירה נוספת של צברי לבדיקת הנושאים האמורים.
     • חקירה נוספת של טייב תוך בדיקה, בין היתר, של השאלה מדוע לא פעל להוציא רישיון עסק ואלו שיחות ניהל בעניין עם בן דוד וכיצד הלה הנחה אותו לפעול.
     • חקירה נוספת של בן דוד, תוך הצגת גרסתו של וידרריו ותוך בדיקה של השיחות שניהל בעניין עם טייב.

מסקנות סופיות

173. בתום הדיון מיום 18.5.16 הוחלט כי תבוצע השלמת חקירה בפרשייה זו. במסגרת השלמת החקירה נחקרו היועצת המשפטית, עו”ד קפלן; המפקח (לשעבר), קליין; יועץ ראש העיר לענייני הנדסה (לשעבר), וידרריו; ומהנדסת העירייה (לשעבר), זר ציון. להלן ממצאי ההשלמות.
174. עו”ד קפלן הבהירה כי העדר הטיפול בעבירות על חוק רישוי עסקים ועל חוק התכנון והבנייה במקרה של מסעדת השווארמה, נבע מעומס עבודה והצורך באיסוף ראיות. עו”ד קפלן דחתה על הסף פנייה מגורם כלשהו שביקש לעכב את הטיפול בהליך, והבהירה שאינה סרה למרותו של בן דוד ואינה חוששת ממנו. עוד היא הבהירה, שבנסיבות המקרה לא היה ניתן לנקוט בהליך אכיפה מנהלי, מאחר ועברה התקופה הקבועה בחוק המתירה אכיפה מנהלית שעומדת על 60 יום מיום סיום הבנייה הלא חוקית[220].
175. גם חקירת המפקח קליין לא הניבה ממצאים מספיקים. קליין הבהיר שתפקידו התמצא באכיפת חוקי התכנון והבנייה ולא הייתה לו נגיעה לעבירות של רישוי עסקים. קליין מסר כי אין בסיס לטענת בן דוד בדבר העדר אכיפת חוקי התכנון והבניה. לטענתו, כאשר מדובר במבנה ישן אז העדר אכיפה נובעת מבעיית התיישנות, וכאשר מדובר בבנייה חדשה מבוצעת אכיפה ואין מדיניות המונעת זאת[221]. קליין הסביר כי הפרוצדורה של הוצאת צו מנהלי, כרוכה בהכנת דו”ח פיקוח המועבר למהנדסת העירייה, המוציאה את צו ההריסה בחתימת ראש העיר. קליין הבהיר שבהליך מנהלי קיים תיק פיקוח נפרד. קליין שלל מכל וכל פניה מצד בן דוד או כל גורם אחר מטעמו, בעניין הטיפול בשווארמה או בכל עניין אחר[222]. קליין מסר שלדעתו במקרה של השווארמה הוצא צו הריסה מנהלי שאף נחתם על ידי מהנדסת העירייה מוניקה זר ציון וככל הנראה לא אושר על ידי בן דוד[223], אך אינו זוכר אם כך אכן נעשה. לקראת סוף חקירתו, קליין חזר וטען כי הכין צו הריסה למבנה, ושלדעתו הוצאו מסמכים מהתיק[224].
176. בתאריך 16.6.16 נעשתה פנייה נוספת לעיריית יהוד לצורך בדיקה אם ישנו תיק פיקוח מנהלי המתייחס למסעדת השווארמה או מסמכים רלוונטיים אחרים. בבדיקה שנערכה בארכיון העירייה לא נמצא תיק פיקוח מנהלי הדן במסעדת השווארמה. כך גם לא נמצאו נתונים או צווים מנהליים הקשורים לשווארמה במערכות המחשב של מחלקת הפיקוח בעירייה[225].
177. העובדות שעולות בקשר לתיק הפיקוח מעוררות תהיות רבות. אולם, על אף המאמצים, החקירה הגיעה למבוי סתום בהקשר זה.
178. בחקירה נוספת שנערכה לוידרריו, התגלה כי מדובר באדם הסובל ממספר לא מבוטל של מחלות, ובכלל זאת סובל מבעיית זיכרון[226]. בעיית הזיכרון של העד באה לידי ביטוי ברור בחקירתו, עת בהודעתו מיום 10.6.13 הוא טען שמי שפנה אליו בעניין השהיית הטיפול במסעדת השווארמה הוא בן דוד, בעוד שבחקירתו האחרונה טען שמי שפנה אליו בעניין זה הייתה מהנדסת העירייה, זר ציון[227]. עדותו של וידרריו הינה קריטית לביסוס החשדות בפרשייה זו, והקושי להסתמך על דבריו וזכרונו מהווים מכשול משמעותי בהוכחת העבירות.
179. מהנדסת העיר, זר ציון, הסבירה כי הפרוצדורה המנהלית מחייבת הוצאת צו הפסקת עבודה וצו הריסה מנהליים באישור ובחתימת ראש העיר, בתוך 60 יום מיום הבנייה. פרוצדורה זו מחייבת אישור מראש, הזמנת משטרה והזמנת קבלן הריסות. הליך אלטרנטיבי הוא הליך האכיפה הפלילית. לטענתה, נוכח חלוף הזמן בין מועד הביקורת במסעדה בפברואר 2009 ובין הדו”ח שהוצא ביולי 2009, לא ניתן היה לבצע אכיפה מנהלית[228]. זר ציון לא זכרה פרטים רבים, אולם שללה על הסף התערבות של בן דוד[229]. זר ציון טענה כי לא היתה לה סמכות להקפיא הליכים ולפיכך, בניגוד לאמור במכתב, היא לא הוציאה מכתב מטעמה המקפיא הליכים[230]. באשר לטענת בן דוד בקשר להעדר אכיפה במבנים היסטוריים בעיר, טענה זר ציון כי בתקופתה לא הוכרזו מבנים לשימור, וכי היא מניחה שבן דוד מתכוון לבעיית ההתיישנות על מבנים ישנים, אשר היוותה מכשול מפני אכיפת חוקי תכנון ובניה[231].
180. כללו של דבר, הראיות שנאספו במהלך החקירה בכל הקשור למעורבות בן דוד בהליכים העירוניים נגד מסעדת השווארמה, לא הבשילו לממצאים פליליים המספיקים להגשת כתב אישום נגד בן דוד בגין עבירה של הפרת המונים. השלמות החקירה לא הניבו ממצאים מספיקים לחיזוק הראיות. העד המרכזי שהתייחס ללחצים שהפעיל בן דוד, וידרריו, מסר גרסאות סותרות ונוכח בעיית הזיכרון ממנה הוא סובל והעדר תימוכין לגרסתו, לא ניתן להוכיח מעורבות בן דוד ברף הנדרש. כאמור מעלה, אף כיוון החקירה הקשור בתיק הפיקוח המנהלי הגיע למבוי סתום.
181. נוכח האמור, אנו סבורים שיש לסגור פרשה זו.

מכרז יועמ”ש 2012- עו”ד פדלון

182. אחד מהחשדות האלה נוגע למכרז למינוי יועץ משפטי בעיריית יהוד ולחלקו של בן דוד בוועדת הבוחנים לבחירת הזוכה במכרז.
183. מהראיות עולה כי בשנת 2012 התפרסם מכרז לתפקיד היועץ המשפטי לעיריית יהוד. בן דוד המליץ לפדלון לגשת למכרז, ולאחר התלבטות פדלון קיבל את ההמלצה.
184. מבחינה של נתוני המועמדים נראה כי נתוניו של פדלון נופלים מהנתונים של יתר המועמדים, הן בשנות ניסיונו בכלל והן בניסיונו המעשי בתחומים רלוונטיים כגון משפט מנהלי, דיני השלטון המקומי או דיני תכנון ובנייה. פדלון הינו עו”ד מאז שנת 2005 ובעל משרד פרטי. לטענתו, תחום העיסוק המרכזי בו צבר מומחיות הוא הגשת תביעות בהתאם לחוק נכי נפגעות הנאצים.
185. ביום 29.4.12 התכנסה וועדת הבוחנים במכרז, כאשר בן דוד היה אחד מהחברים בה. מהפרוטוקול עולה כי כשנכנס פדלון לחדר הוועדה אמר בן דוד:

“מבקש להבהיר כי הוא מכיר את אשר מהעבר ולפני שנתיים עשה לי חוזה של קנייה של נכס. אני מכיר אותו באופן אישי. מכיוון שאני מכיר אותו תנהלו אתם את השאלות”

186. חברי הוועדה נחקרו ואמרו כי בן דוד אכן אמר את הדברים. אולם, פדלון וחברי הוועדה זכרו פרט נוסף שלא נרשם בפרוטוקול והוא כי בן דוד אמר שפדלון הוא אדם ענייני וישר והוא ממליץ עליו בחום.
187. מהעדויות השונות עולה כי בן דוד לא אמר שפדלון נאמן עבורו בנכס בנכסי מקרקעין גם במועד התכנסות הוועדה, ועל כן לא גילה את מלוא ניגוד העניינים בו היה שרוי. היועצת המשפטית שנכחה בדיוני הוועדה לא מצאה לנכון לבקש ממנו לפסול את עצמו מהדיונים או לפחות לצאת מהחדר בשעה שפדלון נבחן.
188. מהפרוטוקול עולה כי לאחר מספר שאלות, נשאל פדלון איך הוא יתמודד בבתי משפט כנציג רשות מקומית, פדלון ענה שהוא לא רואה בעיה עם זה. על פי הפרוטוקול בן דוד התערב בשלב זה ואמר: “אשר מייצג בבית משפט ועומד מול שופטים בצורה הכי טובה שיש”. על פי הראיות בתיק, אך נראה כי יש מקום להשלמת חקירה כדי לבסס זאת, בן דוד מעולם לא ראה את פדלון מייצג בבית משפט.
189. לאחר מכן פדלון נשאל עוד כמה שאלות כלליות ובסופן נשאל שאלה מקצועית יחידה. תשובתו של פדלון היתה: “אי אפשר לתת תשובה נשלפת”.
190. מהפרוטוקול עולה כי לאחר בחינת כל המועמדים חברי הוועדה הצביעו. פדלון דורג ראשון על ידי ארבעה מחמשת חברי הוועדה, לרבות בן דוד. לאחר מכן הכתיב מנכ”ל העירייה החלטה כי הוועדה בחרה בפדלון וכי בן דוד לא השתתף בהצבעה בגלל הכרות מוקדמת עם פדלון. כאמור, משפט זה לא עונה בקנה אחד עם הפרוטוקול וחברי הוועדה שנחקרו לא ידעו להסביר את הסתירה.
191. יחד עם זאת, כותבת הפרוטוקול, עשירה מדיני, הבהירה בהודעתה מיום 18.6.13 כי הפרוטוקול משקף הדברים, ואולם לאור הסתירות שבו, אינה יכולה לומר בוודאות שבן דוד הצביע. כך בשורה אחת היא מסרה: “…במקרה הנ”ל היועצת המשפטית או המנכ”ל, לאחר שכולם הצביעו, למעט יוסי בן דוד, הם הכתיבו לי את ההחלטה” בהמשך היא נשאלה על כך שכתוב שבן דוד הצביע ומסרה: ” אין לי מושג. כנראה שמדובר בהצבעה ראשונית. על מנת לראות מי הם המועמדים המובילים… מבין המובלים ערכו הצבעה נוספת …וכאן יוסי בן דוד לא הצביע.”
192. אם כך בסופו של דבר, לא ברור עד תום מה היה חלקו של בן דוד בהצבעה במכרז. על כך יש להוסיף כי בן דוד דיווח על ניגוד העניינים והיועצת המשפטית שנכחה בדיון לא פסלה אותו מלהמשיך ולשבת בדיון. בנסיבות העניין, אנו ממליצים לסגור חשד זה בהעדר ראיות מספקות.
193. יש לציין, כי המינוי לא אושר בסופו של יום במשרד הפנים, וזאת מכיוון שפדלון לא דיווח בטופס ניגוד עניינים על קשריו עם בן דוד. בן דוד טען כי הוא זה שהעביר למשרד הפנים את המידע בנושא שהביא לפסילתו של פדלון. אם כי מהראיות עולה, שזה לא הועבר כלל למשרד הפנים אלא בוטל עוד בשלב מוקדם יותר בעירייה עצמה ללא קשר לבן דוד, וזאת כאשר התברר שעו”ד פדלון לא דיווח על הקשר של לבן דוד בהצהרה שהגיש, וזאת בניגוד לדיווח של בן דוד עצמו במסגרת המכרז.
194. האם תיק זה נחקר על ידי יאח”ה בכלל? ובמסגרת איזה פל”א??

עבירות מס

רקע

195. במסגרת חקירת תיק יהוד נערכה גם חקירה על ידי רשות המסים (יחידת יהלום) בחשד לביצוע עבירות מס. חקירת המס התמקדה בהיבטים הבאים:
     • הגשת הצהרת הון כוזבת – על פי החשד, בהצהרת ההון שהגיש בן דוד לשנת 2007, לא דיווח על מלוא הנכסים שהיו בבעלותו. החשד נוגע לנכסים שנרשמו על שם ילדיו של בן דוד ומקורבים אחרים, אולם באופן אמיתי היו בשליטתו ונוהלו על ידו.
     • הוצאות פרטיות – על פי החשד, חברות שהיו בבעלותו של בן דוד דיווחו על הוצאות פרטיות כהוצאות עסקיות בכוונה להתחמק ממס.
     • העלמת הכנסות מהשכרת דירות פרטיות – על פי החשד, דירות רבות הרשומות על שם ילדיו ומקורביו של בן דוד הן באופן אמיתי דירות אשר בבעלותו ובשליטתו של בן דוד. ההכנסה מדמי שכירות בגין דירות אלו כמו גם ההכנסה מדמי השכירות מהדירות הרשומות על שם בן דוד וילדיו דווחו לפי סעיף 122 לפקודת מס הכנסה – השכרה של דירות פרטיות. על פי החשד, ההכנסה מכלל הנכסים האמורים עולה לכדי הכנסה מעסק, ובן דוד לא דיווח על ההכנסה האמורה באופן זה במרמה ובכוונה להתחמק ממס.
     • פרשת סוקניק – על פי החשד, בן דוד העלים את ההכנסה שנצמחה לו מקבלת שוחד בפרשת סוקניק. עוד על פי החשד, בן דוד ביקש מעו”ד אורגד להגיש הצהרה למיסוי מקרקעין לפיה הבתים הבנויים בסוקניק 9 יהוד, אינם ראויים לאכלוס ויש צורך להרוס אותם, ובכך הפחית משווי הנכסים, ובהתאם ממס השבח שיש לשלם בגינם.
     • העדר דיווח על מכירת מספר מונית – על פי החשד בן דוד מכר מספר מונית שהיה ברשותו ולא דיווח על כך כהכנסה.

הגשת הצהרת הון כוזבת

196. בהצהרת ההון לשנת 2007 אשר הגיש בן דוד ביום 27.5.09 לא דווחו הנכסים המתוארים להלן[232] (להלן: “הצהרת ההון“). במסגרת החקירה נבדק החשד לפיו בן דוד לא דיווח על הנכסים בשל כוונה להתחמק ממס.
197. חשד דומה עלה גם לגבי הצהרת הון שהגיש בן דוד לשנת 2003 ונכסים שעל פי החשד היו בבעלותו על אף שנרשמו על שם אחרים. אולם, הצהרה זו לא נתפסה על ידי הרשות החוקרת, ובן דוד לא נחקר בעניין זה, וממילא חלה לגביה התיישנות.
198. החשדות מתייחסים למספר נכסים אשר היו, לכאורה, בבעלות בן דוד, על אף שהיו רשומים על שם אחרים:
     • מגרש ביהוד הידוע כגוש 6684 חלקה 103 וכגוש 6685 חלקה 82 (להלן: “המגרש בשז”ר“). המגרש בשז”ר נקנה על ידי בן דוד ביום 3.7.87 בעלות של 42,000$ לטובת עובדו, אברהם פורת (להלן: “פורת“)[233]. פורת הבהיר בעדותו מיום 9.3.14[234] כי כבר בשנת 1988, הוסכם כי המגרש יוחזר לבן דוד ומנגד בן דוד יעזור לו בקניית דירה ברמת גן. גרסה זו נתמכת בייפוי כוח שנתן פורת לבן דוד ובצוואה שכתב פורת בשנת 2001 בה הוריש את הנכס לבן דוד[235]. פורת הבהיר כי הבעלות לבן דוד לא הועברה מסיבות בירוקרטיות, אך מבחינה מהותית הנכס שייך לבן דוד. פורת הוסיף עוד, כי חוזה מכירת הנכס לבתו של בן דוד משנת 2012, הוא חוזה שנועד לגבות את צו הירושה ולתת מענה לחשש שבניו של פורת יתנגדו לצוואה לטובת בניו של בן דוד. פורת הבהיר בהקשר זה כי הוא לא קיבל התמורה המוסכמת בחוזה, וכי לא הייתה כוונה כלשהיא להעביר לו תמורה כמוסכם בחוזה.

על פי גרסת בן דוד, הנכס נרכש על ידו בתחילת שנות השמונים[236] כבונוס לפורת. ברם זה לא חפץ בו ומשום כך הומר בונוס זה בחלקו לכסף, על מנת לאפשר לפורת לרכוש בית בגבעתיים[237]. לדברי בן דוד, בין השניים שררה הבנה בעל פה כי בבוא העת יצטרך פורת למכור את הנכס לבתו של בן דוד במחיר הנמוך משיוויו. לדבריו, פורת לא הסכים לתנאי זה וקיבל סכום גבוה יחסית עבור הנכס[238] הנאמד בכ-1,200,000 ₪[239]. בתחילה טען בן דוד כי בשל העובדה שלא היה מעורב בהסכם שנרקם בין טוני לפורת אינו יודע באיזו דרך יקבל הלה את הסכום[240]. בהמשך, שינה את גרסתו וטען כי לאור חוסר במזומנים[241] הורה לטוני לסכם עם פורת שזה האחרון יקבל סכום של 10,000 ₪ כל חודש מדמי השכירות של ההכנסות הפרטיות אותן גובה בן דוד או מדמי השכירות של הדירות הרשומות על שם חברותיו, שכן אף הכנסות אלו שייכות לו בהיותו בעלן[242]. בן דוד הוסיף כי כאשר יחליט למכור בית אשר מתוכנן להיבנות על השטח[243], אזי יוכל לשלם לפורת את שאר הסכום אשר קבעו בינם לרכישת הנכס[244].

• דירה ברח’ אורי צבי גרינברג 10/24 ת”א (להלן: “הדירה בצבי גרינברג“). הדירה נרכשה במהלך 2003 על ידי בן דוד בתמורה לסך של 1.5 מיליון ₪ כאשר חוזה המכירה נחתם על ידי אחת בשם אסתר פרסי[245]. מהראיות עולה, כי אסתר פרסי היתה הידועה בציבור של בן דוד, ושהוא קנה לה הדירה כדי שתשרת אותה, ואולם הובטח כי הדירה תוחזר אל בן דוד ועזבונו לאחר מותה[246]. ישנה אינדיקציה כי גם בזמן אמת הבעלות המהותית בנכס היא של בן דוד. כך לדוגמא הנכס משועבד לאובליגו של החברות של בן דוד[247]. בנוסף פורת מסר כי לפעמים הוא עזר לאסתר למצוא שוכרים לנכס. עם זאת, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי בן דוד הוא הבעלים האמיתי של הנכס, שכן לכאורה אסתר פרסי מקבלת את דמי השכירות בגין הדירה, דבר שיש בו להצביע על הבעלות הקניינית בנכס בשלב זה, כך גם הצדדים מתייחסים לנכס כשייך לאסתר פרסי[248].
• דירה ברח’ יהודה המכבי 51, ת”א (להלן: “הדירה ביהודה מכבי“). הדירה נרכשה ביום 23.8.06 בתמורה לסך של 873,200 ₪ על ידי בתו של בן דוד, אורית בן דוד, כשהיא מיוצגת בנאמנות על ידי בן דוד[249]. ביום 1.9.06 הוגשה לאגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, הודעה על נאמנות והודעה על מכירת זכות במקרקעין, בה מצוין כי אורית בן דוד נהנית מדירה זו[250]. בן דוד אישר כי נכס זה הוא בבעלותו המהותית והוא מחליט לגביו בכל דבר ועניין[251]. עוד עולה כי השכירות המשולמת בגין נכס זה מועברת לחשבונו הפרטי של בן דוד[252].
• דירה ברח’ בוגרשוב 61 ת”א (להלן: “הדירה בבוגרשוב“). הדירה בבוגרשוב נקנתה ביום 10.10.00 על ידי בן דוד בעלות של 192,500 $ כאשר חוזה המכירה נחתם על ידי בנו של בן דוד, גד בן דוד^[253]. מהראיות עולה כי בן דוד שולט בנכס זה הלכה למעשה. בחומר הראיות נתפס ייפוי כוח של גד בן דוד לטובת בן דוד ואשתו המנוחה. בן דוד הוא זה שמימן את רכישת הנכס באמצעות ההלוואה שניטלה על ידי חברת דה בסט[254], אשר הייתה בעת הרלוונטית בבעלות בן דוד ובניהולו. בן דוד אישר כי נכס זה הוא בשליטתו המהותית, והוא מחליט לגביו בכל דבר ועניין[255]. עוד עולה כי השכירות המשולמת בגין נכס זה מועברת לחשבונו הפרטי של בן דוד[256]. בהצהרת ההון של גד בן דוד שהוגשה ביום 31.10.2001[257] ליום 31.12.2000 גד מצהיר על נכס זה (בר כוכבא 20 ת”א) כנכס השייך לו[258].
• דירה ברח’ ארלוזורוב 81 ת”א (להלן: “הדירה בארלוזורוב“)[259]. הדירה נרכשה ביום 7.2.01 בתמורה לסך של 135,000$ על ידי טוני בן דוד באמצעות בן דוד עצמו כמיופה כוחה[260]. בן דוד אישר כי נכס זה הוא בבעלותו המהותית, והוא מחליט לגביו בכל דבר ועניין[261]. עוד עולה כי השכירות המשולמת בגין נכס זה מועברת לחשבונו הפרטי של בן דוד[262].

199. באשר למגרש בשז”ר, ניתן לטעמנו לקבוע כי המדובר בבעלות מהותית של בן דוד, שהיה עליו להצהיר עליו בהצהרת ההון שלו.
200. באשר לדירה בצבי גרינברג, מתעורר קושי לקבוע כי בזמן הגשת הצהרת ההון הדירה הייתה בבעלות בן דוד. אכן עולה כי בן דוד קנה הדירה, והוא אף שיעבדה לטובת האובליגו של החברה שלו. אולם מהראיות עולה כי הדירה נמצאת בשליטתה האמיתית של אסתר פרסי והיא אף נהנית מהשכירות שלה. אכן, נקבע כי בעתיד, הנכס יועבר לבן דוד ואף נכתבה צוואה בעניין שאינה ניתנת לשינוי, אולם קשה לראות בכך אינדיקציה חד משמעית לכך שהנכס הוא בבעלות בן דוד, טרם ההעברה.
201. באשר לשלוש הדירות הרשומות על שם ילדיו של בן דוד – מהראיות עולה כי הנכסים נקנו על ידי בן דוד, דמי השכירות מועברים אליו[263] והוא מנהל את השכרתם. מאידך עולה לכאורה כי ההכנסה שצמחה מהשכרת הדירות הרשומות על שם ילדיו של בן דוד דווחו על ידם לרשויות המס, בהתאם לסעיף 122 לפקודת מס הכנסה[264].
202. בנסיבות העניין התלבטנו אם יש לראות בבן דוד כבעלים האמיתי והמהותי של הנכסים הרשומים על שמות בניו או שיש לראות בילדים כבעלים של הנכס כאשר בן דוד תמך בהם לקניית הנכסים.

הנטייה שלנו היא לראות בבן דוד כבעלים המהותי של הנכס. כפי שהצבענו לעיל, בן דוד היה יוזם הקנייה, מממן הקנייה וקיבל את דמי השכירות מהנכסים. בן דוד התייחס לעניין זה בצורה מפורשת ומסר: “לשאלתך כל מה שרשום כאן ברשימה של הדירות אני אחראי על הכל גם אם זה רשום על הילדים, אני המנהיג של הבית, אני אחראי למימון, להחלטות למכור אול לקנות, להשכיר או לגור שם. הם סומכים על הראש לי, אני אחראי למימון, אחראי לכול.”[265] גם בהתייחסות של בן דוד ברשימה הוא ציין את שמות הילדים שלו בכלליות כך גם ברשימה שרשם הוא ציין הדירות על שמות ילדיו, ללא התייחסות ספציפית למי מהם הדירה שייכת.

במקום אחר בן דוד מסר: “כל הנכסים ברשימה מוסדרים בצווי ירושה ומחולקים בין ילדי למקרה שיקרה לי משהו ושלא יריבו.” [266].

לנוכח האמור, אנו סבורים שיש לקבוע כי הנכסים נמצאים בבעלות המהותית של בן דוד.

203. שאלה נוספת הינה האם בנסיבות אלה היה על בן דוד להצהיר על הנכסים הרשומים על שמות בניו, כנכסים שלו במסגרת הצהרת ההון.
204. על פי הדרישה בסעיף ב’ להצהרת ההון, על המצהיר להצהיר על נכסים הנמצאים בבעלותו. כפי שהצבענו לעיל, הנכסים נמצאים בבעלותו המהותית של בן דוד, והם נרשמו במרמה על שמם של בניו והוצהר בכזב שאינם בבעלות בן דוד.
205. בת”פ 3988-08 מ”י נ’ תומר ברין (9.5.10), נדון עניין זהה לזה של הדירה בבוגרשוב, בו הבעלים הרשום דיווח על הדירה במסגרת הצהרת הון שהגיש בעוד שהבעלים המהותי נמנע מכך. בקצירת האומר דובר על אדם שמימן הדירה ואף גר בה אך אחיו הוא שנרשם כבעליה במרשם המקרקעין. בית המשפט השלום (כב’ השופטת שירזלי) קבע כי מאחר והדירה לא הייתה רשומה על שמו של הנאשם ולא היה ניתן להוכיח בעלות בכתב בנכס, אזי לא חלה עליו חובה לכלול זאת בהצהרת ההון. התיק נוהל על ידנו וקיימת תמימות דעים כי המדובר בטעות משפטית, לנוכח הניתוח שנצמד לדרישת הכתב להוכחת הבעלות הקניינית תוך התעלמות מהמרמה הפלילית, ואולם בסופו של יום לא הוגש ערעור על פסק הדין.

למעשה הקביעה לפיה יש לכרוך את האמור בהצהרת ההון ברישום בכתב במרשם המקרקעין, שומטת הקרקע מתחת לרציונל העומד מאחורי הצהרת ההון, שתכליתה למנוע הברחת נכסים על ידי רישומים כוזבים על שמות אנשים אחרים.

206. מעבר לכך, על פי הדרישה בסעיף ז’ להצהרת ההון, יש חובה לציין אם המצהיר משמש כמיופה כוח או נאמן לגבי רכוש. בנסיבות העניין, ניתן לראות כי בן דוד שימש כמיופה כוח בנכסים הבאים: המגרש בשז”ר, הדירה בבוגרשוב והדירה בארלוזורוב. כמו כן הוא שימש כנאמן בדירה ביהודה מכבי. חרף זאת בן דוד לא דיווח על היותו מיופה כוח או נאמן, במסגרת הצהרת ההון שהגיש.
207. בן דוד נשאל על עניין זה בחקירתו מיום 29.5.13, אך לא עומת עם כל נכס ונכס באופן ספציפי וחקירתו בהקשר זה הייתה כללית. בן דוד עומת עם רשימת הנכסים שהכין אל מול הצהרת ההון שהגיש ומסר שלדעתו אין טעויות בהצהרת ההון הכוזבת מלבד חנות ברח’ דיזנגוף 231 ת”א שעליה הוא בנה שתי דירות, שלוש חנויות ומשרד שנרשמו על שם גנבד.

בחקירה מיום 30.5.13, בן דוד טען כי המדובר בטעות, שכן באותה תקופה היו נגדו חקירות ולא היה לו “ראש לזה”. בד בבד בן דוד ציין כי הדירות טופלו על ידי פורת, כאשר הצהרת ההון מולאה על ידי רואה החשבון. אולם, בן דוד הדגיש כי הוא זה שמסר הפרטים לרואה החשבון, ושהוא עומד מאחורי הדברים ואחראי לטעויות[267].

208. בן דוד לא התייחס ולא עומת עם הממצאים המתייחסים לדירות הרשומות על שמות ילדיו והמפורטת לעיל, כך גם לא עומת ולא התייחס לדירה הנמצאת ברחוב התבור 21 שהוזכרה ברשימה שלו אך לא באה לידי ביטוי בהצהרת ההון שלו.

כך גם בן דוד, לא נשאל ולא עומת עם הצהרתו לפיה אינו משמש כמיופה כוח או כנאמן לנכסים כלשהם, בניגוד למצב בפועל.

209. רו”ח מועלם התייחס להצהרת ההון בהודעתו מיום 26.5.13 ומסר כי הנכסים המפורטים בה הם בבעלות בן דוד. מועלם לא תוחקר על מקור ידיעתו או על מידע נוסף לפיו הוא קבע כי נכסים אלו אכן נמצאים בבעלות בן דוד. מועלם גם לא נשאל לגבי טענת בן דוד, לפיה מי שמילא את הצהרת ההון הוא מועלם בעצמו. מועלם גם לא נשאל בייחס לנכסים האחרים הרשומים על שמות ילדיו של בן דוד, ומה טיב ידיעתו לגביהם.

בהודעה מיום 2.3.14 נשאל מועלם בייחס לדירות הרשומות על שמות ילדיו של בן דוד בהקשר של מיסוין ב 10% מההכנסה המתקבלת מהשכירות, והלה מסר כי הן ממוסות על שמות הילדים מאחר והנכסים רשומים על שמם והם בעליהם[268]. כך שבהתאם לתפיסתו ובהתאם לידיעתו הנכסים הם של בניו של בן דוד.

210. בהקשר זה תושאלה גם רו”ח טלי ליבוביץ ממשרדו של מועלם, ונשאלה לגבי הנכסים שבבעלות בן דוד ובבעלות החברות שברשותו[269]. טלי לא הצליחה למסור מידע וטענה כי מידע זה אמור להימצא אך בידיעת מגי זברו.
211. כללו של דבר, יש לערוך השלמת חקירה במסגרתה:
     • יישאל בן דוד לגבי כל נכס ונכס מהנכסים שהיו בשליטתו ושנרשמו על שמותיהם של אחרים ובכלל זאת בניו ופורת, וכן לבדוק את הדירות שנמצאות ברח’ דיזנגוף 231 ת”א ודירת התבור 21 ת”א.
     • יש לחקור את בניו של בן דוד בקשר לנכסים הרשומים על שמם ולבדוק מה הייתה מעורבותם בקניית הדירות.
     • יש לשאול באופן ספציפי את מועלם כיצד ועל סמך איזה מידע הוא מילא את הצהרת ההון של בן דוד.
212. לאחר השלמות החקירה ניתן יהיה לקבל החלטה באשר לטיב היסוד הנפשי בו פעל בן דוד – האם המדובר בהגשת הצהרת הון ובה פרטים כוזבים ללא הצדק סביר לפי סעיף 217 לפקודה או שמדובר במקרה בו ניתן להוכיח הכוונה הדרושה לפי סעיף 220(2) לפקודה.

מסקנות סופיות לעניין הצהרת ההון

213. בתום הדיון מיום 18.5.16 הוחלט כי תבוצע השלמת חקירה בפרשייה זו. השלמת החקירה הובילה למסקנה כי המדובר בעבירה לפי סעיף 217 לפקודה. להלן ממצאי החקירה.
214. בחקירתו מיום 11.7.16 הסביר בן דוד כי הנכסים המפורטים מעלה רשומים על שמות ילדיו, כי הם הבעלים של הנכסים בפועל וכי אין המדובר בנכסים בבעלותו. הוא הבהיר כי ההון ההתחלתי לקניית הנכסים מקורו בתכניות חיסכון של הילדים, וכי הוא סייע בידם לקנות את הנכסים ולנהל אותם, מתוך רצון לשמור על האינטרסים של ילדיו ולעזור להם[270].
215. באשר לשלוש הדירות הרשומות על שם הילדים – במסגרת הודעתו בהשלמת החקירה מיום 11.7.16 הבהיר בן דוד כי מדובר בדירות אשר ילדיו הם הבעלים האמיתיים שלהם. הוא הסביר כי רכש את הדירות שעה שילדיו היו צעירים, מתוך כוונה לדאוג עוד בחייו כי לכל אחד יהיו נכסים על שמו. ההון ההתחלתי ששימש לרכישת הנכסים היה מחסכונות שעשה לכל אחד מילדיו. בן דוד מאשר שלקח משכנתאות לכיסוי יתרת הרכישה ודאג להחזרים החודשיים, טיפל בהשכרת הנכסים וניהולם, וקיבל את דמי השכירות. במסגרת השלמת החקירה הציג בן דוד צוואה שנחתמה על ידו בתאריך 17.8.11[271]. בצוואה זו לא קיימת התייחסות לנכסים אלו, עובדה המחזקת את טענתו כי ראה בנכסים כנכסי הילדים.
216. בן דוד הבהיר, שהדירות הרשומות על שם הילדים לא נרשמו בהצהרת ההון שלו, משום שאיננו רואה את עצמו כבעלים של הנכסים. בן דוד הוסיף והסביר שלא הצהיר במסגרת הצהרת ההון שהוא נאמן או מיופה כוח, מאחר והוא לא ידע על חובה זו ורואה החשבון שלו לא הנחה אותו בעניין זה[272].
217. באשר למגרש בשז”ר בן דוד אישר כי הוא הבעלים של המגרש. בן דוד הסביר שבהתחלה הוא קנה המגרש לפורת, אולם מאחר והלה לא בנה ביתו במגרש, הוסכם שבן דוד יהיה הבעלים של הנכס. רק בהמשך, בתאריך 30.7.12, נחתם הסכם לפיו המגרש בשז”ר יימכר לבתו של בן דוד[273]. בן דוד הבהיר שלמעשה בטרם החתימה על החוזה, יש לראות בו כמי שנתן הלוואה לפורת ושעם חתימת החוזה הוא הופך לבעלים, כאשר התמורה תשמש להחזרת ההלוואה שנתן בן דוד והשאר לתשלומי המסים החלים על המגרש[274]. נכס זה כן מופיע בצוואה משנת 2011, כנכס שהוא מוריש לבנו גד[275]. הסתירה הקיימת בין זהות הנהנה מהנכס בהתאם לחוזה (אורית בן דוד) וזהות הנהנה מהנכס בהתאם להורשה (גד בן דוד), בהתווסף על עצם ההורשה טרם חתימת חוזה המכירה, מחזקת הטענה כי נכס זה בבעלותו המהותית של בן דוד.
218. באשר לנכס ברחוב התבור 21 – בן דוד סיפק הסבר מניח את הדעת בהשלמת החקירה[276].
219. ביום 2.8.16 נחקר רו”ח משה מועלם. במסגרת הודעתו, הוא פירט כי הנתונים המופיעים בהצהרת ההון התקבלו מבן דוד. רו”ח מועלם הבהיר באופן חד משמעי, כי הוא נוהג לעבור עם הלקוחות על כל סעיפי הצהרת ההון ובכלל זאת סעיף ז’ להצהרת ההון שעניינו נתונים בדבר היות המצהיר מיופה כח או נאמן בנכסים. רו”ח מועלם הבהיר כי בן דוד לא עדכן אותו בדבר היותו מיופה כוח או נאמן בנכסים, ומכל מקום הוא אף פעם לא ייעץ לו לא לרשום נתונים אלה בהצהרת ההון.
220. בתום השלמת החקירה התלבטנו בשאלה האם הדירות הרשומות על שם הילדים הינן דירות בבעלותו המהותית והאמיתית של בן דוד וכי הרישום על שם הילדים הוא פיקטיבי או שמא מתעורר ספק במסקנה זו.
221. לואי סבור כי הראיות המפורטות מעלה מספיקות על מנת לטעון כי בן דוד הינו הבעלים המהותי של הדירות, לנוכח שליטתו המוחלטת בנכסים, שבאה לידי ביטוי ברכישת הדירות, בקבלת דמי השכירות בגינן, בתחזוקת הדירות, וכן לנוכח הצהרתו החד משמעית במסגרת חקירתו, לפיה הוא האחראי על כל הנכסים והוא “המנהיג של הבית”[277]. אתי סבורה כי המסקנה לפיה בן דוד הינו הבעלים של הנכסים מעוררת קשיים וכי גרסתו של בן דוד מעוררת ספק במסקנה מפלילה זו.
222. על אף מחלוקת זו, שנינו סבורים כי בן דוד הינו מיופה כח ו/או נאמן בדירות הרשומות על שם הילדים, וככזה הוא שולט בנכסים בצורה כמעט מלאה. לפיכך, חלה עליו חובה להצהיר על נכסים אלו, בהתאם לפרק ז’ לדו”ח הצהרת ההון. בן דוד דיווח כי איננו מיופה כח או נאמן בנכסים, ולפיכך הצהרתו כוזבת.
223. באשר למגרש בשז”ר, לאור השלמת החקירה שנינו סבורים כי בן דוד הבעלים המהותי של הנכס ולפיכך היה צריך להצהיר עליו כנס שבבעלותו.
224. באשר להלך הרוח שליווה את בן דוד בעת הגשת הצהרת ההון, אנו סבורים שאין ראיות המצביעות על כוונה להתחמק ממס. יחד עם זאת, עולה כי הדברים נעשו ללא הצדק סביר ומשכך המדובר בעבירה של הגשת דו”ח וידיעות לא נכונים ללא הצדק סביר לפי סעיף 217 לפקודה.
225. בהתקיימות ראיות לכאורה המצביעות על ביצוע עבירה לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה, ובמתן הדעת לכך כי קיימות ראיות לכאורה המצביעות על ביצוע עבירת הפרת אמונים שתחייב לטעמנו הגשת כתב אישום, אנו סבורים כי קיים אינטרס ציבורי לייחס לבן דוד אישום נוסף בעבירה של הגשת הצהרת הון כוזבת ללא הצדק סביר מכוח סעיף 217 לפקודת מס הכנסה, זאת על אף הפליליות הנמוכה שהתלוותה למעשה.

השכרת הדירות הפרטיות

226. חשד נוסף שנבדק, נוגע להכנסה שנצמחה לבן דוד מהשכרת נכסים רבים כדירות מגורים. במהלך החקירה נבדקה השאלה האם השכרת הנכסים עולה כדי עסק, אשר יש לדווח על ההכנסה הנצמחת ממנו בהתאם לסעיף 2(1) לפקודה, או שמא אין המדובר בעסק ויש לדווח על ההכנסה כהכנסה פסיבית בהתאם לסעיף 6(2) וסעיף 122 לפקודה.
227. החשד נוגע לכ-20 יחידות דיור אשר הושכרו לאורך השנים 2007-2011[278]. מדובר הן בדירות הרשומות על שמו והן בדירות הרשומות על שם ילדיו.
228. שאלת סיווגן של הכנסות מדמי שכירות עלתה לאחרונה בפסקי דין אזרחיים ונמצאת כיום בדיון בביהמ”ש העליון.
229. בע”מ 49967-01-14 יהל ואח’ נ’ מדינת ישראל (להלן: “פס”ד יהל“) [פסה”ד באיסור פרסום] נדונה סוגיית סיווג דמי שכירות של 120 דירות אשר בבעלות שלושה בני משפחה, עליהם ביקשה המשפחה לשלם מס הכנסה לפי שיעור מוגבל של 10%, בהתאם לסעיף 122 לפקודה. ההכנסות עמדו בשנת 2008 על כ-2.73 מיליון ₪ ובשנת 2009 על כ-3.43 מיליון ₪. בפסק הדין ניתח השופט את אופן השכרת הדירות ואת הפעילויות הרבות הנצרכות והנובעות מכך וקבע כי השכרת מספר דירות כה רב אינה יכולה שלא לעלות עד לכדי עסק, שכן זו מחייבת, בין השאר, במקרה דנן: חידוש חוזים שנתיים של השוכרים, הפקדת המחאות השוכרים בבנק כל כמה ימים בשל ריבויים ושליחת אישור פירעון לדייר, שליחת הודעות לעיריית תל אביב, לחברת החשמל ולבזק בעת כניסת דייר חדש, החזקת קו טלפון נייח לקבלת שיחות משוכרים פוטנציאלים על ידי המשיבים, היות המשיבים בקשר עם בעלי מקצוע קבועים בעת קרות תקלה באחת הדירות וכיו”ב.
230. גם בעמ”ה (ת”א) 39515-01-12 דפנה לשם נ’ פקיד שומה תל-אביב 4 (22.07.2015) (להלן: “פס”ד לשם“) עלתה סוגיה זו. בעניין לשם השכירו המערערים 24 דירות. עשר דירות שימשו כמשרדים בידי השוכרים וההכנסה מהן לא הייתה זכאית לשיעור מס מופחת. מספר הדירות אשר שימשו למגורים ועל מיסוין הצדדים היו חלוקים, עמד על ארבע עשרה. ההכנסה השנתית של המערערים מכלל הנכסים המושכרים עמדה על כמיליון ₪. במקום העסק – משרד עו”ד בשד’ רוטשילד 31 בתל-אביב אשר אף אותו ירשו המשיבים מאביהם- ניהלו המשיבים מנגנון כלכלי מלא לצורך ניהול הנכסים. במקום העסק הועסקו שתי עובדות, מזכירה (במשרה מלאה) ומנהלת חשבונות (במשרה חלקית), שתפעלו באופן שוטף את המנגנון העסקי שהחזיקו המשיבים לצורך השכרת הנכסים. מרבית הנכסים הגיעו לידי המשיבים בירושה מאביהם המנוח, וחלקם הוענק להם במתנה על-ידי אביהם במהלך חייו. בית המשפט קבע כי יש לסווג את הכנסות דמי השכירות מהנכסים נשוא הערעורים כהכנסה פאסיבית לפי סעיף 2(6) לפקודה ולא כהכנסה עסקית.
231. לאחרונה הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין לשם. ההחלטה על ערעור זה טרם ניתנה[279], אך מהודעת הערעור שבידינו עולה כי טענת המדינה הינה שבית המשפט קמא טעה באשר לאופן יישום המבחנים אשר נקבעו בפסיקה לעניין סיווג ההכנסה מעסק וכנגזרת מכך טעה במסקנתו באשר לסיווג הנכון של הכנסת המשיבים מדמי השכירות. עוד טענו כי לעובדה כי המשיבים ירשו את מנגנון ההשכרה מאביהם המנוח ייחס, בשוגג, בית המשפט קמא חשיבות רבה אשר השפיעה על החלטתה שלא לסווג את דמי השכירות כהכנסה מעסק.
232. ככלל, המבחנים העיקריים שעוצבו בפסיקה ארוכת השנים להבחנה בין הכנסה הונית והכנסה פירותית, ואשר על פי הפסיקה מעלה מסייעים גם להבחנה בין הכנסה אקטיבית (עסק) להכנסה פאסיבית, הינם:
     • מבחן טיב הנכס ואופיו: נכס השקעתי לטווח ארוך אל מול נכס למסחר שוטף.
     • מבחן התדירות: תדירות הפעילות גבוהה יותר מצביעה על אופייה הפירותי.
     • מבחן היקף העסקאות: ככל שהיקף העסקאות גבוה יותר, ובייחוד ביחס להיקף המקורות האחרים של הכנסת הנישום, מלמד הדבר אף הוא על אופי פירותי של הפעילות.
     • קיומו של מנגנון כלכלי או פעילות קבועה ונמשכת: קיומו של מנגנון או פעילות כאמור המאפשרים את ייצור ההכנסה השוטפת מעידים על אופייה הפירותי של הפעילות.
     • מבחן המימון: מימון הפעילות בהון עצמי מלמד על אופיה ההוני, ואילו מימונה בהון זר, מלמד על אופייה הפירותי.
     • מבחן הבקיאות: על פי מבחן זה ככל שהבקיאות בתחום העסקה רבה יותר, מצביע הדבר על אופי פירותי. הבקיאות הנדרשת איננה בקיאות עילאית והיא לא חייבת להיות בקיאות המבצע עצמו, אלא, ניתן להשתמש גם בבקיאות שילוחית או בבקיאות יועצים.
     • פיתוח, טיפוח, השבחה, יזמות ושיווק: על פי מבחן זה, הכנסה, שלצורך הפקתה נדרש הנישום לביצוע הפעולות האמורות בנכסים מהם ההכנסה מופקת, הינה הכנסה עסקית.
     • מבחן הנסיבות: מבחן הגג שבמסגרתו נבחנת כל נסיבה רלוונטית שיש בה כדי לסייע בגיבוש קו ההבחנה בין הון לפירות.
233. החקירה בסוגיה זו לא הושלמה, ועל אף האמור חומר החקירה הועבר לעיוננו לפני מספר חודשים. אין בחומר החקירה נתונים חד משמעיים בדבר היקף דמי השכירות של כל נכס ונכס לאורך השנים; חקירת בני המשפחה ורוה”ח חלקית ובלתי ממצה; לא נערכה בדיקה מקיפה באשר להפקדת דמי השכירות לחשבונות הבנק של בן דוד; בן דוד לא נחקר על העניין ולא הוצגו לו החשדות בדבר קיומו של עסק.
234. יחד עם זאת, על בסיס חומר החקירה החלקי שנאסף, יש לטעמנו בסיס לטענה כי יישום המבחנים מצביע על קיומו של עסק:
     • מבחן טיב הנכס ואופיו: בשל מאפייניהם, נכסי נדל”ן יכולים לשמש הן כנכס להשקעה לטווח ארוך, והן כנכס לסחור בו. פעילות פירותית בנכסי נדל”ן יכול ותיעשה באמצעות רכישה וממכר (למשל בידי קבלנים ויזמים) או באמצעות השכרתם.
     • מבחן התדירות: בהתאם לפסיקה, בשל טיבה של פעילות במקרקעין, על מנת שהכנסה מפעילות זו תיחשב ל”פעילות עסקית”, נדרשת תדירות נמוכה יותר מזו הנדרשת מפעילויות עסקיות אחרות. במקרה שלפנינו, רובם המכריע של חוזי השכירות היו שנתיים, באופן שחידושם נדרש מידי שנה. העובדה שתחלופת השוכרים היתה מועטה באופן יחסי, אין בה כדי לשנות מהעובדה שבן דוד נדרש, לגבי רובם המכריע של הנכסים הרבים שהיו בשליטתם – מידי שנה בשנה, לחדש את חוזי השכירות, כל נכס במועד הרלוונטי לו, על כל הכרוך בכך.
     • מבחן היקף העסקאות: ככלל, אין בריבוי עסקאות, כשלעצמו, כדי להצביע על אופי מסחרי.
     • קיומו של מנגנון כלכלי או פעילות קבועה ונמשכת: מחומר הראיות עולה, כי מנגנון השכרת הדירות, כמו גם האחריות על התחזוקה השוטפת של הדירות, היה נתון לטיפולו של פורת. נזכיר, כי פורת היה רשום כמנהל בחברת דה בסט וטיפל מטעמו של בן דוד בהשכרת החנויות שהיו בבעלות החברה ואשר דווחו כחלק מהכנסת העסק[280] (על שאלת הניהול והשליטה של בן דוד בחברת דה בסט ראו חוו”ד נפרדת)[281]. התאמות הבנקים והנהלת החשבונות השוטפת היו נתונים לטיפולה של זברו[282]. עובדות אלו מחזקות הטענה, כי נדרש מנגנון מסודר לתפעול השכרת הדירות. לא זו אף זו, מדובר במנגנון אשר תפעל את השכרת החנויות שדווחו כהכנסה מעסק הוא אותו המנגנון אשר טיפל בהשכרת הדירות הפרטיות, ללא הבדל מהותי בין סוגי הנכסים. מנגנון זה תומך בטענה כי המדובר בעסק לכל דבר ועניין. על כך יש להוסיף כי על אף שדמי השכירות בגין הדירות הועברו לחשבון הבנק של בן דוד[283] ההוצאות בגין השכרת הדירות ותחזוקן שולמו ודווחו על ידי חברת דה בסט[284].
     • מבחן המימון: השאלה כיצד מימן בן דוד את קניית הנכסים לא נבדקה לעומק. מחומר הראיות עולה, כי ככלל פעל בן דוד באמצעות הלוואות ומינופים פיננסיים, עובדה המחזקת הטענה כי מדובר בהכנסה מעסק ולא בהשקעה הונית.
     • מבחן הבקיאות: בן דוד אישר כי הוא בקיא ובעל ניסיון בתחום השכרת נכסים[285].
     • פיתוח, טיפוח, השבחה, יזמות ושיווק: פורת נהג בעת הצורך לפרסם באתרי אינטרנט שונים את הדירות אותן ניתן להשכיר.
235. יחד עם זאת, הימצאות סוגיה זו במחלוקת אזרחית אמיתית בימים אלו ממש, אשר עומדת לפתחו של בית המשפט העליון, בדבר טיב הסיווג, מלמדת כי המעשה עצמו והנסיבות הרלוונטיות, אינן מוגדרות דיין כדי להקים את המסוימות הנדרשת מההוראה הפלילית והפומביות הנדרשת.
236. אולם, בנסיבות העניין, נוכח הזמן הרב שחלף מאז החקירה והזמן שיעבור עד ביצוע חקירת המס שנחקרה באופן חלקי בלבד, ולאור העובדה כי העניין מצוי במחלוקת אזרחית שטרם הוכרעה על ידי בית המשפט העליון, אנו ממליצים להימנע ממיצוי החקירה וסגירת חשד זה בהעדר אינטרס ציבורי. עם זאת, אנו ממליצים להעביר הטיפול למישור האזרחי.

הוצאות פרטיות

237. על פי החשד, במהלך השנים 2008- 2012, נרשמו חלק מההוצאות הפרטיות של בן דוד ומשפחתו בהנהלת החשבונות של חברת דה בסט טקסטיל וחברת גנבד, כהוצאות עסקיות המותרות בניכוי. החשד הראשוני נגע להוצאות פרטיות בהיקף של 1,067,779 ₪.
238. החקירה התמקדה אך בחלק מהחשבוניות שהוצאו, שהיו בסך של כ 300 אלף ש”ח בעוד שיתרת החשבוניות לא נבדקו. מתוך סך החשבוניות שנבדקו חלקן נמצאו כהוצאות פרטיות וחלקן כהוצאות עסקיות או מעורבות.
239. לצורך הערכה ראשונית באשר לכמות ההוצאות הפרטיות, נעשתה על ידנו בדיקה נוספת לחשבוניות, הן אלו שנחקרו על ידי החוקרים והן אלו שנזנחו. בבחינה ראשונית, ניתן לראות שמהסך הכולל של החשבוניות החשודות, סך של כ-290,000 ₪ הן הוצאות שניתן לראות בהן כהוצאות שהוצאו לצרכים פרטיים[286]. כאשר אלו הוצאו בהתאם לחשד, במהלך השנים 2008- 2012, בעוד שמחזור חברת דה בסט לאותן שנים היה בעשרות מילוני שקלים[287].

מעבר לבחינה זו ובמהלך המעבר על חומר החקירה, לוקטו מקלסרי חברת דה בסט ורוכזו החשבוניות המשקפות ההוצאות שהוצאו על הדירות הפרטיות שבבעלות בן דוד[288]. הסכום הכולל בחשבוניות אלו מגיע לסך של 250 אלף ₪. בשלב זה, לא ידוע אם חשבוניות אלו נרשמו כהוצאה עסקית ברישומים של חברת דה בסט או נרשמו במסגרת חו”ז הלוואת בעלים או לא נרשמו כלל. כמו כן לא ידוע אם חשבוניות אלו חופפות החשבוניות שנמצאו כחשודות על ידי החוקרת ואם הם נבחנו על ידיה. במידה ויוחלט לפתוח בחקירה הרי שיש לחקור גם חשבוניות אלו.

240. החשדות בקשר להכללת ההוצאות הפרטיות בספרי החברות לא הוצגו לבן דוד. התייחסות אגבית שלו לנושא ניתנה במהלך חקירה שעסקה בהשכרת נכסיו[289]: “בכל מקרה זה נרשם בכרטיס החזר הלוואת בעלים, אני אומר למגי לעשות את זה אני רושם לה את זה על פתק או שאומר לה בעל פה לעשות את זה“.
241. החוקרת ליה רבין הסבירה כי ההוצאות הפרטיות שבדקה לא נכללו בהוצאות של החזר הלוואת בעלים. המדובר בחשבוניות שנרשמו כהוצאות בחברת דה בסט, ושעקב הביקורת של החוקרת נמצאו כחשודות.
242. מנהלת החשבונות, זברו, נשאלה לגבי חלק מההוצאות הפרטיות, בעיקר לגבי הוצאות שעניינם שירותי עורכי דין, ביטוחים והטיפול הכולל בהשכרת הנכסים. זברו התייחסה לכך בכלליות וטענה שהדבר באחריותה ושמדובר בטעות שלה, שכן היא הייתה צריכה לכלול זאת במסגרת חו”ז בעלים[290].
243. בחומר הראיות נמצאו מספר אינדיקציות המצביעות על מעורבותו הישירה של בן דוד, בניהול ישיר ובמתן הוראות ישירות לתשלום חלק מהחשבוניות^[291], אף נמצאה חשבונית אחת עליה רשום “יוסי מאשר להוציא חן לגנבד”.[292] בשלב זה לא ידוע אם אכן תשלומים וחשבוניות אלו, היוו הוצאות פרטיות או הוצאות עסקיות כשרות.
244. בנסיבות העניין החקירה לא מוצתה, וישנו צורך בהשלמות חקירה לצורך הצגת התמונה הראייתית השלמה הנדרשת להכרעה בדבר קיומן הלכאורי של עבירות המס. ובכלל זאת:
     • נוכח טענתה של זברו לפי היה עליה לרשום ההוצאות הפרטיות בחו”ז הבעלים, הרי שיש למצוא ראיה ישירה הקושרת את בן דוד במתן הוראה לרישום החשבונית כהוצאה עסקית באחת מהחברות. בכלל זאת ניתן לבחון את החשבונית שנרשמה על שם גנבד מיום 14.12.11 לה התייחסנו לעיל.
     • קיימת האפשרות לייחס לבן דוד אחריות מכוח אחריותו של מנהל פעיל כאמור בסעיף 224א לפקודה. כפי שפורט בהרחבה לעיל בפרק שעניינו ניהול החברות והנכסים על ידי בן דוד[293], קיימות ראיות של ממש הקושרות את בן דוד בניהול החברות שבבעלותו. יש צורך לעמת את בן דוד עם תפקידו כמנהל כעולה מהראיות הרלוונטיות לעניין זה.
     • יש לחקור את נותני השירותים בכל החשבוניות החשודות ולבחון את טיב השירותים שנתנו.
     • יש לעמת את מגי זברו באשר לחשבוניות אלו, ולקבל התייחסותה.
     • יש לחקור את בן דוד בעניין בצורה ישירה.
245. בשיחה שקיימנו ביום 23.3.16 עם החוקרת ליה רבין, ולאחר שנועצה עם הממונים עליה, הובהר כי לא ניתן לקיים חקירה כוללת לגביית העדויות מכלל נותני השירות, ושיש להסתפק בחקירה מוגבלת למספר עדים בלבד.
246. בנסיבות העניין, לנוכח הראיות שהצטברו המלמדות כי החשבוניות החשודות כהוצאות פרטיות, הן בסכום נמוך יחסית; ולנוכח קבלת האחריות של זברו[294] שמרחיקה האחריות מבן דוד; ובהעדר אינדיקציה של ממש המלמדת על כוונה או שיטתיות (המדובר בסכומים נמוכים מאוד ביחס למחזור של החברה), אנו סבורים שאין הצדקה של ממש בהמשך חקירה בפרשה זו.
247. במידה ויוחלט לאמץ את המלצתנו לזנוח פרשה זו, היינו ממליצים לסגור חשדות אלו בהעדר ראיות מספיקות.

העדר דיווח על הכנסה משוחד

248. לאור העובדה כי הוחלט לשלוח מכתב שימוע בגין עבירה של הפרת אמונים, יש מקום לסגור התיק בחשד להעלמת הכנסה שמקורה בשוחד בהעדר ראיות מספיקות.

הגשת הצהרה כוזבת למיסוי מקרקעין

249. חשד נוסף שעלה נוגע לדיווח של עו”ד אורגד למיסוי מקרקעין, על כך שהבניינים בחלקות הקדמיות אינם ראויים למגורים וכי יש צורך להרוס אותם.
250. חשד נוסף שעולה מהראיות בתיק נוגע לתצהיר כוזב שהוגש לכאורה על ידי אורגד לרשויות המס בעת דיון בהשגה על מס שבח מקרקעין. כזכור, בשנת 2009 רכש פדלון בנאמנות את ארבעת החלקות המרכיבות את המגרש ברחוב סוקניק – החלקות הקדמיות לטובת בן דוד, והחלקות האחוריות לכאורה לטובת עזרא. במערכת החוזית בין הצדדים נקבע כי מס שבח, כמו גם מיסים אחרים המוטלים על הנכסים, ישולמו על ידי הקונים.
251. בהתאם לחוזה בין פדלון כנאמן לבן דוד למשפחות גרמוט ופרנקו לרכישת החלקות הקדמיות הוסכם כי מחיר הרכישה הוא 960,000 ₪ לכל אחת מהחלקות (יודגש, כי הדיון בסוגיית השוחד נגע לחלקות האחוריות). המפקחת במס שבח מקרקעין, גב’ אילנה עמוסי סברה כי ערך חלקה שכזו ביהוד באותה עת ביחד עם המבנה שבנוי עליה הינו 2.2 מיליון ₪. לפיכך קבעה המפקחת שווי זה לכל אחת מהחלקות, דבר שהביא כמובן לשומת מס שבח גבוהה.
252. בעקבות זאת הגיש אורגד ששימש כעורך דינו של בן דוד השגה וצירף אליה תצהיר שהוא עצמו ערך. בתצהיר זה כתב אורגד:

“… אני מעיד מידיעה אישית, ומביקור שערכתי בנכס, כי מדובר היה בשני שלדים נטושים אשר עמדו במצב מוזנח במיוחד ושימשו כמחסה לחסרי בית ונרקומנים […] השלדים, מכיוון שנבנו לפי סטנדרטים של יותר מ-10 שנים הצריכו התאמות לסטנדרטים של היום דבר שהצריך הריסה ושינוי, דבר שגרם לכך שהשלד היווה נטל מכביד והתיקונים בשלדים גרמו להוצאות מיותרות.”

253. התצהיר של אורגד אכן השפיע על רכזי מיסוי המקרקעין, גב’ צביה זעירא ומר ישי גמזו, וההשגה של אורגד התקבלה. קבלת ההשגה הביאה לכך שערך החלקות הקדמיות נקבע בסכום של 1.92 מיליון ₪ (כפי שהוצהר) במקום 4.4 מיליון ₪ (הערך שקבעה המפקחת עמוסי). תוצאה זו הביאה, על פי עדותה של גב’ צביה זעירא שטיפלה בהשגה, לתשלום מס בחסר בגובה של 920,000-540,000 ₪.
254. בן דוד עצמו סתר את הדברים באומרו באחת מחקירותיו: “ראיתי 2 וילות לקראת סיום, היו פינישים קטנים לגמור. היה צורך בריצוף, אלומיניום, מטבח ומעקה בתוך הבית. מעבר לזה הבית היה גמור…” לכך יש להוסיף מכתב ששלחה טוני לעירייה, בו הבהירה כי אין צורך בפינוי פסולת מאחר והבית הוא במצב בנוי. כלומר שלד המבנים לא דרש הריסה ולא היווה נטל על המקרקעין. נהפוך הוא, הבית הדו משפחתי היה בשלב קרוב מאד לכדי בית מוגמר הכשיר למגורים.
255. אילן אורגד, מסר בהודעתו מיום 22.5.13 כי הוא לא ביקר בנכס, ואולם בהודעת נוספת הוא מסר שמדובר בטעות שכן עד החתימה על החוזה הוא לא ביקר בנכס, ואולם בהמשך לכך הוא ביקר בנכס ועמד על מצבו הפיזי [הודעה מיום 17.10.13 ש’ 187]. אורגד הוסיף והבהיר כי כאשר מסר בתצהיר כי הוא יודע על הנכס “מידיעה אישית” אזי זה חל גם על ידע שקיבל מאנשים בעלי סמכא, ובכלל זאת הסתמכות על דברי עו”ד ריכליין, יוסי בן דוד, נמני וכן המוכרים [הודעה מיום 17.10.13 ש’ 199]. העד התעקש כי היה מדובר רק בשלד.
256. הגב’ אילנה עמוסי, הבהירה בהודעתה מיום 17.6.13 שהיא לא ביקרה בנכס ולא בחנה את טיבו. מנהל התחום שבפניו נערך הערר, מר ישי גמזו, הבהיר בהודעתו מיום 13.6.13 שגם הוא לא ביקר בנכס ולא בחן את טיבו, תוך שהוא מבהיר שכשהעניין הגיע לפתחו לא היה טעם לבחון הנכס שכן כבר עבר זמן מה מהמכירה והדברים בשטח השתנו. באותה הודעה, פירט מר גמזו, כי בנוסף לתצהיר של אורגד, נכח בפניו גם תצהירו של יוסף נמני הקבלן שבנה הבתים ברח’ סוקניק 9, שהצהיר שהנכס למעשה היה נטוש 10 שנים ולא מוגמר. אציין שגם המוכרים, דוד פרנקו ו אליעזר גרומנט, תמכו חלקית בגרסה זו כאשר תיארו שמדובר בשלדים גמורים, אך ללא גימור סופי, שהבניה בהם הופסקה בשנת 1997 [הודעת דוד פרנקו מיום 23.5.13, הודעת לפיו אליעזר גרומנט מיום 22.5.13].
257. בנסיבות אלו, בהם נטענה טענה עובדתית בדבר מצב הנכס שמוצאת לה אחיזות כאלה או אחרות בראיות, וכאשר פקידי המכס לא בדקו הנכס בעצמם ולא תיעדו את מצבו, יהיה קשה לסתור את גרסת עו”ד אורגד, בדבר מצבו האמיתי של הנכס ומשכך גם לא ניתן לקבוע שמדובר בהצהרה כוזבת.
258. בנסיבות אלו, אנו סבורים שאין ראיות חד משמעיות המלמדות שמדובר בתצהיר שקרי ומשכך ממליצים לסגור התיק נגד עו”ד אורגד בהעדר ראיות מספיקות.
259. באשר לבן דוד, הרי שהוא לא חתם על ההשגה שהוגשה, ואין ראיות כי ידע על תוכנה. על כן יש לטעמנו לסגור חשד זה, בהעדר ראיות מספיקות.

מכירת מספר מונית

260. חשד נוסף שעלה נוגע להכנסת רווח הון שנצמחה לבן דוד בהיקף של 129,870 ₪ ממכירת מספר מונית שהיה בבעלותו, ואשר על פי החשד לא דווחה לרשות המיסים.
261. מהראיות עולה כי ההכנסה ממכירת מספר המונית דווחה כהכנסה מעסק במסגרת דו”חות חברת דה-בסט[295], באופן שאחוז המס שנוכה מההכנסה המדווחת גבוה מזה שהיה מנוכה אילו ההכנסה היתה מדווחת כרווח הון.
262. בנסיבות אלו, בהן ההכנסה דווחה לרשות המסים וכי הדיווח נעשה על ידי רו”ח מועלם, אנו סבורים כי לא התקיימה עבירה, ומשכך יש לסגור התיק בנימוק של העדר אשמה.

פרשת מוסך קמחי

263. פרשה זו נחקרה במקביל לפרשת סוקניק במסגרת פל”א 69187/13.
264. צוות החקירה בתיק, בראשותו של רפ”ק אלישע קוגן, המליצו לסגור את התיק נגד החשודים בעילה של העדר תשתית ראייתית מספקת.
265. לאחר מעבר על כל חומר החקירה הרלוונטי לפרשה זו, הגענו לכלל מסקנה כי יש לסגור את התיק בעילה של העדר ראיות מספיקות, ובכך אנו מצטרפים למסקנת החוקרים.

רקע

266. שבתאי ויצחק קמחי (להלן: “משפחת קמחי” או “שבתאי” או “יצחק” בהתאמה) הינם הבעלים של מוסך בשם “קמחי עולם הרכב בע”מ” (להלן: “מוסך קמחי“) הפועל באזור תעשייה ישן ביהוד. על פי החשד שנבדק, בן דוד קיבל ממשפחת קמחי שוחד בסך של 100,000 ₪, באמצעות מתווך בשם אהרון יחזקאל, המכונה רוני (להלן: “יחזקאל“). בתמורה לשוחד, פעל במסגרת תפקידו כראש העיר יהוד, לקדם אינטרסים של משפחת קמחי (טיפול ברישיון עסק ומניעת הוצאת צווים כנגד המוסך).
267. החשודים והחשדות שנחקרו הם כדלקמן:
     • בן דוד נחקר בחשד ללקיחת שוחד, הפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירות על פקודת מס הכנסה, עבירות לפי חוק מיסוי מקרקעין ועבירות הלבנת הון.
     • שבתאי ויצחק נחקרו בחשד למתן שוחד, בעבירה על חוק איסור הלבנת הון ועבירות על פקודת מס הכנסה.
     • יחזקאל נחקר בחשד לתיווך בשוחד וסיוע ללקיחת שוחד.
     • וידרריו נחקר בחשד למרמה והפרת אמונים ועבירות לפי חוק התכנון והבנייה.
268. החקירה בתיק החלה בעקבות עדותו של יהושע לזרוביץ (להלן: “לזרוביץ“) שלהלן עיקריה:
     • לזרוביץ שכר ממשפחת קמחי חלק נכבד משטחי מוסך קמחי במהלך המחצית הראשונה של שנת 2012 והפעיל בו תחנה להתקנת גז לרכבים.
     • בעת שלזרוביץ שכר חלק מהמוסך היה שבתאי בעיצומו של שיפוץ המבנה הישן של המוסך. כחלק מההסכם בין לזרוביץ לשבתאי התחייב לזרוביץ לסיים את עבודות השיפוץ – לבנות גלריה (קומה שניה למוסך), יציקות בטון, משרדים ועבודות שיפוץ נוספות.
     • בסמוך לתחילת עבודות השיפוץ על ידי לזרוביץ הגיע פקח מטעם הוועדה המקומית יהוד שמסר לשבתאי צו הפסקת עבודה מנהלי.
     • בעקבות קבלת הצו, פעל שבתאי להוצאת היתר לביצוע השינויים המתוכננים במבנה. לשם כך, פנה שבתאי ליחזקאל, הידוע בקשריו עם בן דוד. יחזקאל יצר קשר עם האחראי על הפיקוח בעיריית יהוד וביקש ממנו לעצור את ההליכים וכן קבע פגישה עם בן דוד.
     • בסמוך לאמור, נפגשו יחזקאל, שבתאי ויצחק עם בן דוד בביתו. במסגרת הפגישה, נקבע כי בן דוד ידאג להסדיר העניינים למשפחת קמחי בתמורה לתשלום של 100,000 ₪.
     • לזרוביץ סיפר כי ראה את יצחק ואביו סופרים כסף במעטפה אותה הביא יצחק מהבנק. לזרוביץ הוסיף כי יצחק מסר לו שהכסף הוא “בשביל ראש העיר בשביל שקט שיהיה לנו פה בעסק בנושא הרישיון והבניה“.[296]
     • לזרוביץ הוסיף ומסר כי שעתיים לאחר ספירת הכסף, הגיע למוסך יחזקאל כשהוא נוהג ברכב שחור ולידו אדם נוסף, שאינו מוכר לו. שבתאי ויצחק ניגשו לרכב, לחצו לאדם שישב ליד יחזקאל את היד והעבירו לו הכסף. לזרוביץ טען כי בהמשך לכך נאמר לו כי המדובר בראש העיר, וכי כשהתפרסמה הפרשה הוא זיהה את בן דוד כאדם שראה ברכב עם יחזקאל.
     • לגרסת לזרוביץ, כעבור חודש וחצי – חודשיים הגיע למוסך שוב אותו פקח מהעירייה וצילם את קומת הגלריה שהוקמה. בעקבות ביקור זה, הוצא צו הפסקת עבודה מנהלי נוסף לעסק. שבתאי התקשר בנוכחות לזרוביץ ליחזקאל ובכעס רב הטיח בו “הבן זונה קיבל כסף והנה יש לנו עוד פעם בעיות“[297]. לאחר שבוע הודיע שבתאי ללזרוביץ כי העניין סודר וכי הוא יכול להמשיך בעבודת השיפוץ. לגרסת לזרוביץ זמן קצר לאחר מכן הגיע למוסך רישיון ניהול עסק לצמיתות, אשר עומד בסתירה לכך שנערך שיפוץ במבנה ללא היתר.
     • יצוין, כי על פי דו”ח סיכום החקירה בבדיקת פוליגרף שנעשתה ללזרוביץ יצא הנ”ל דובר שקר. בדיקת הפוליגרף לא אותרה בחומר החקירה.

תמצית הראיות שנאספו

269. במהלך החקירה נאספו ראיות שונות במטרה לבדוק מהימנות גרסתו של לזרוביץ, אשר עיקריהן יפורטו בחוות דעת זו.
270. מוסך קמחי נמצא במבנה היסטורי באזור התעשייה ביהוד. מהראיות עולה, כי מבנים רבים באזור נבנו ללא היתרי בנייה מתאימים ורישיונות עסק הוצאו למרות האמור, כדי לאפשר תפקוד העסקים באזור תעשייה זה.
271. בן דוד טען כי לא הוצאו צווי הריסה וניתנו רשויות לשימוש חורג במבנים ישנים באזור התעשייה, על בסיס חוו”ד משפטיות שונות (מטעם יועמ”ש הוועדה המקומית והמחלקה המשפטית של משרד הפנים), לפיהן ניתן לאפשר שימוש חורג למבנים כל עוד הם ראויים לאכלוס[298]. בן דוד סיפר כי הוא מכיר את יחזקאל מזה 30 שנה[299] ואת שבתאי קמחי מילדות[300]. לגרסת בן דוד, הבעיות במוסך קמחי לא הובאו לפתחו, והדברים היו באחריות אגף הפיקוח. עוד ציין שתפקידו הוא לחתום על צווי הריסה או על צווי הפסקת עבודה המובאים לפניו[301]. בן דוד טען כי לא זכור לו ששבתאי דיבר עמו על מוסך שבבעלותו או על בעיות תכנוניות שיש בו[302]. בן דוד ציין כי יחזקאל סייע לשבתאי מול העירייה בבעיה הקשורה לתשלומי ארנונה[303].
272. בדיקת חשבון הבנק של שבתאי בבנק הבינלאומי העלתה, כי ביום 3.5.12 משך יצחק סך של 100,000 ₪ מחשבון זה, לאחר שלקח הלוואה בסכום זהה[304]. שבתאי אישר כי החתימה המופיעה על בקשת ההלוואה הינה של יצחק וכי לא נכח בבנק בשעה שהלה משך את המזומנים.[305]
273. שבתאי טען כי הימצאותו של שבתאי בביתו של בן דוד בתאריך 2.5.12, יום לפני משיכת 100,000 ₪, לא הייתה למטרת נתינת שוחד לבן דוד על מנת שזה יטפל בבעיותיו ביחס להיתרי הבניה, וכי מדובר בצירוף מקרים בלבד.[306] שבתאי הוסיף כי פגש את בן דוד בביתו פעם אחת בלבד לפני יותר מחצי שנה. לדבריו, תכלית ביקורו היתה לקבל ממנו עצות כיצד עליו לפעול בעניין התביעה שהגישה עיריית יהוד בנוגע להיעדר רישיון העסק.[307] לדבריו, תשובת בן דוד הייתה כי עליו להרוס או לפנות את הקיוסק אלא שהדבר לקח זמן ומשום כך תבעו את שבתאי פעם שניה עד שפינה את הנכס.
274. יש לציין כי בן דוד לא נשאל בחקירתו על ביקור זה של שבתאי בביתו ולא הוצגה לו גרסת שבתאי לגבי מעורבות בן דוד בנושא רישיון העסק.
275. שבתאי טען כי פגש את בן דוד באזור המוסך לפני חג השבועות שכן הוא הגיע לאזור על מנת לראות את המדרכות החדשות שנעשו ליד המוסך.[308] בן דוד לא נשאל בחקירתו על נסיבות הגעתו לאזור המוסך.
276. כאמור, יצחק ושבתאי הכחישו מכל וכל כי סכום זה נועד לשם מתן שוחד לבן דוד, על מנת שלא יוצא צו הפסקת עבודה לעבודות השיפוץ במוסך וכדי שהעסק יוכל להמשיך לפעול, וסיפקו גרסה חלופית לשימוש בסכום שנמשך במזומן באותה עת.
277. לגרסת יצחק, הכסף נועד לשמש לקניית חברת אבטחה מיוסי שקור (להלן: “שקור“) בשותפות עם מקורבו, רועי רג’ואן (להלן: “רג’ואן“). על אף שגרסתו של יצחק היתה רצופת סתירות, ועל אף שגם גרסאות האחרים אינן אחידות, נמצאו לליבת הגרסה תימוכין בחומר הראיות, ולא ניתן לסתור הטענה כי הכספים נועדו לרכישת חברת אבטחה:
     • רג’ואן אישר כי חבר ליצחק לצורך קניית חברת אבטחה בתמורה לסך של 100,000 ₪. לגרסתו, על פי חלוקה ביניהם, יצחק נשא בתשלום של 80,000 ₪ ונתן לרג’ואן הלוואה בסך של 20,000 ₪ לכיסוי חלקו בקניית חברת האבטחה. לדבריו, יצחק העביר לשקור מעטפה חומה, אשר הוא מעריך כי היה בה מזומנים.
     • דברים אלו עולים בקנה אחד עם גרסת עו”ד בן אסולי, אשר אישר כי נחתמה במשרדו עסקה של מכירת חברת האבטחה, שבמסגרתה העביר יצחק מעטפה חומה לבעל החברה, שקור, אך לא ידע לומר כמה כסף היה בה[309]. עו”ד בן אסולי הוסיף כי שווי העסקה בהתאם לחוזה הוא 10,000 ₪ בלבד.
     • שקור מסר בהודעתו כי בתחילה ביקש סך של 240,000 ₪ תמורת החברה, ואולם בסוף הסתפק בסך של 100,000 ₪ ששימשו לכיסוי הוצאות[310]. שקור הוסיף כי מכר את החברה לרגואן ולא ליצחק[311]. דברים אלו עומדים בסתירה להסכם עליו חתום שקור ולפיו 2/3 ממניות החברה הועברו ליצחק ביום 15.5.12[312].
278. בהודעותיו הכחיש יחזקאל כל מעורבות בביצוע העברות וכל קשר פסול עם ראש העיר. לגרסתו, הוא לא עזר למשפחת קמחי בענייניהם מול עיריית יהוד שכן לא התבקש על ידם לסייע ואפילו טען שלא הייתה בידו האפשרות לסייע כלל אף אם היו מבקשים זאת.[313] לדבריו, שמע על בעיותיה של משפחת קמחי לראשונה בעת שמהנדסת העירייה, מוניקה זר ציון, ותובעת העירייה ערכו ביקור במוסך, שעה שגם הוא נכח במקום.[314] יחזקאל הוסיף, כי מטרת השיחה בינו לבין שבתאי במהלך ביקור הפקחים הייתה בקשת שבתאי להשיג את וידרריו בזמן שהיה עסוק עם הפקחים.[315]
279. גרסה זו עולה בקנה אחד עם גרסת שבתאי כי ראה את וידרריו מסתובב באזור ועל כן חשב שייתכן והוא נמצא אצל יחזקאל ומשום כך ביקש ממנו שיביאו למוסך. שבתאי טען כי תכלית רצונו להשיג את וידרריו היתה לבקש ממנו כי ידבר עם הפקח שנכח במוסך על מנת להורות לו להסתפק במסמכים הנמצאים במחשב ולוותר על דרישתו לקבלת הרישיון הממוסגר.[316]
280. באשר לעובדה כי יחזקאל נכח בביתו של בן דוד ביום בו הפקחים ערכו ביקור במוסך ויחזקאל נדרש לסייע על ידי שבתאי – טען יחזקאל כי מדובר ביד המקרה וכי אין קשר בין הדברים. לחיזוק גרסתו טוען, כי שיחת הטלפון הראשונה שקיבל משבתאי בעניין זה היתה בעת שכבר היה בדרכו לבן דוד ובוודאי שלא היתה מתוכננת.[317]
281. יחזקאל הציע לעבור בדיקת פוליגרף[318]. בדיקה זו בוצעה בתאריך 25.8.13 ויחזקאל יצא דובר אמת[319].
282. בהודעתו טען וידרריו כי בן דוד לא ביקש ממנו לטפל בנושא מוסך קמחי וכי כל הידוע לו בעניין הוא שזר ציון נתנה אישור לתחנת דלק בלי שאישור זה עבר את כל התהליכים הדרושים[320]. עוד ציין וידרריו כי איננו זוכר את המסרון מתאריך 7.5.13 אותו קיבל מיחזקאל וטען כי איננו יודע לקרוא מסרונים בנייד שלו[321].

סוגיית היתרי הבניה ורישיונות

283. החקירה בסוגיית היתרי הבניה ורישיונות העסק לא העלתה ממצאים חד משמעיים, אשר על בסיסם ניתן להסיק מסקנה כי בעת הרלוונטית למשיכת המזומנים בסך של 100,000 ₪ היה אינטרס לשלם שוחד לבן דוד.
284. מחד:
     • בקשה להיתר לעבודות השיפוץ לא אותרה במסמכי העירייה.
     • לא אותרו צווי הפסקת עבודה משנת 2012 במסמכי ומחשבי העירייה ואף לא צילומים מאותו מועד.
     • המסמכים שאותרו בקשר לעבודות פיקוח במוסך הם ממאי 2013, עת נערך תרגיל חקירה בסיוע שחר ממן, רכז פיקוח בניה מטעם משרד הפנים, במסגרתו ערך סיור במוסך ביום 7.5.13. במהלך הסיור נלקחו צילומים של המוסך מהם עלה כי נבנה מבנה חדש במקום ללא היתר. בעקבות הסיור ובהנחיית זר ציון, מהנדסת העיר, הוכן ביום 9.5.13 דוח פיקוח על הבניה ללא היתר[322]. מעדותה של זר ציון עולה כי לא ידעה על עבודות השיפוץ והבניה החדשה במוסך ואילו ידעה לא היתה מאשרת הוצאת רישיון עסק.
     • שבתאי טען כי לא היה צורך בהיתר בניה, הסביר כי הוא אך חידש את מעטפת המבנה והגג לאחר שהמבנה ספג פגיעה במהלך סופה חורפית, וטען כי לא הוצא צו הפסקת עבודה לשיפוצים.
285. מנגד:
     • דרור בחור (להלן: “בחור“), פקח בוועדה המקומית יהוד בין מאי 2011 לאוגוסט 2012, מתאר עבודת פיקוח שערך במוסך ביחד עם יוסף שכטר (להלן: “שכטר“) מפקח נוסף בוועדה המקומית יהוד. במהלך עבודות הפיקוח התברר כי נעשו עבודות שיפוץ בגג המוסך ללא היתר. בחור זכר כי ערך צילומים ודו”ח פיקוח אך לא זכר אם הוציא צו הפסקת עבודה. עוד הוא זכר כי מיד לאחר פעילות הפיקוח נקרא באופן חריג למשרדו של מנכ”ל העירייה, בהירי, וביקש לערוך בירור על העניין. על פי גרסת בחור, באותה הפגישה ודרריו, עוזר ראש העיר, שאל שאלות בעניין עבודות הפיקוח שערך בחור במוסך. לבחור לא היה הסבר מדוע התמונות והדוח לא אותרו בתיקי העירייה, ואף לא במחשב.
     • בהירי לא זכר את הפגישה עליה סיפר בחור[323].
     • בהודעתו, טען ודרריו[324] כי לא נכח בפגישה זו וכי הוא היה “מנודה” ע”י בהירי בשל יחסיו הלא טובים.
     • שכטר, מפקח בוועדה ממאי 2011, אישר כי כשנה לפני מועד גביית העדות, קרי במאי 2012, ערך ביקור במוסך ביחד עם בחור, על מנת לטפל בחלון שנפתח שלא כדין. לדבריו, החלון נסגר כנראה לאחר שוידרריו אמר לקמחי לעשות כן[325]. שכטר לא זכר אם בחור ערך דו”ח על ביקור זה.
     • אף על פי גרסת יצחק נערכה בעבר ביקורת במקום. יצחק טען כי הדבר התרחש כשלוש שנים לפני גביית העדות, בסמוך לתחילת השיפוץ, קרי בשנת 2010. לגרסתו, עמד בקשר עם מוניקה זר-ציון ושוש ברוך מהעירייה בקשר לצו הפסקת עבודה שהודבק לו במקום. לא ברור אם הסדיר את העניין, אך לא נראה כי ניתן לו צו הפסקת עבודה לאחר מכן.
     • גרסתם של שכטר ובחור עולה בקנה אחד עם גרסתו של לזרוביץ בעניין הפיקוח שנעשה בשנת 2012, ואשר בעקבותיו לא הוצא צו הפסקת עבודה. גרסאות אלו אף עולות בקנה אחד עם גרסת יצחק, אשר על אף שגרסתו לעניין המועד לא עולה בקנה אחד עם גרסת שכטר ובחור, היא תומכת בכך שהיו עבודות פיקוח קודם לשנת 2013 ומעוררת תהיות באשר לשאלה היכן המסמכים הקשורים לעבודות הפיקוח.
     • רישיון ניהול עסק לצמיתות, בחתימת בן דוד, עליו מצביע לזרוביץ כתמיכה בטענותיו כי בסמוך למאי 2012 הוסדרו עבודות השיפוץ במוסך במעורבות בן דוד, הינו מיום 19.6.11.[326] עובדה זו מנתקת את הקשר בין רישיון זה לבין השיפוצים שנערכו ללא היתר במהלך 2012 וטענותיו של לזרוביץ בעניין זה.
     • על מעורבות המעוררת שאלות של מנכ”ל העירייה בהוצאת רישיון העסק למוסך ניתן ללמוד מהדברים הבאים: מפקח בשם עודד צברי (להלן: “צברי“) מסר[327] כי הוזמן לבהירי לפגישה בה נכחו גם יצחק, יחזקאל וחנה נגר[328]. לזיכרונו, פגישה זו הפגישה נערכה ימים ספורים עד כשבוע לפני שהוצא הרישיון, ובמהלכה ערך בהירי בירור בשאלה מדוע ההליך למתן רישיון עסק מתעכב[329]. צברי נתן רישיון עסק למוסך קמחי ולדבריו הדבר נעשה במעורבות ישירה של בהירי, מנכ”ל העירייה אשר ביקש לזרז את ההליך “במסגרת החוקית”[330]. לדברי צברי, ההחלטה לשנות את סוג הרישיון שהופק למוסך קמחי מ”שנתי” ל”צמיתות” הינה החלטה שלו[331]. צברי סיפר כי קמחי השלימו את הדרישות לקבלת רישיון עסק במהירות שהפתיעה אותו ואת שוש ברוך, עובדת מחלקת הרישוי. לגרסת שוש ברוך העובדה כי הופק רישיון עסק ללא שהושלמה מסירת כל המסמכים הרלוונטיים היא יוצאת דופן. עוד טענה שוש ברוך כי העובדה שבחמישה ימים התקבל הרישיון מעוררת תהיות ולדבריה: “מישהו עבד 24 שעות מסביב השעון”[332].
     • מעורבותו של בהירי בעניין רישיון העסק ובעניין היתרי הבניה (כמפורט מעלה) מעוררת אמנם תהיות, אך לא ניתן לקשור מעורבות זו לחשד לביצוע עבירות שלו ואין די ראיות להראות כי פעל בהנחיה או בלחץ של בן דוד לקידום האינטרסים של משפחת קמחי. אף יתרה מזו: בהודעתו טען בהירי כי לא ידוע לו כלל כי בן דוד מעורב בעניין של קמחי[333].

האזנות סתר רלוונטיות

286. מעמדת האזנה למספר הטלפון של שבתאי עולות השיחות הבאות:
     • בשיחה מתאריך 7.5.13 בין יחזקאל לשבתאי, עדכן האחרון את בן שיחו כי פקחים מטעם העירייה נמצאים במוסך, ושאל אותו כיצד עליו לפעול. יחזקאל משיב כי הוא נמצא בדרך לביתו של בן דוד וכי יברר מולו.[334]
     • גרסת יחזקאל בחקירתו, למשמע שיחה זו, היתה כי משפנה לבן דוד בעניין הפקחים, השיב לו בן דוד כי לא יבקש ממנו דבר בעת בחירות שכן הוא ראש עיר ולא מאכער.[335]
     • בשיחת המשך בין יחזקאל ליצחק[336] סיפר האחרון כי המפקח אמר שהוא חייב לבדוק את הנושא בעירייה. יחזקאל סיפר כי הגיעו לאוזניו שמועות כי ביקור הפקחים הינו תוצאה של תלונה שהוגשה על ידי שכן, וכי הוא נמצא בביתו של בן דוד ממתין לשוחח עמו כדי לבדוק מה ניתן לעשות בנדון.[337]
     • בשיחה נוספת בין שני הדוברים משיב יחזקאל לשאלת בן שיחו כי על מנת לקבל את הגרמושקה שנמצאת בתיק ואותה מבקשים המפקחים, על יצחק להפנות את המפקחים לוידרריו.[338]
     • בשיחה מתאריך 9.5.13 בין שבתאי לנורית (לקוחה של שבתאי[339]), ביקשה הלה לקבל פרטים אודות ביקור הפקחים במוסך. קמחי השיב כי בתאריך 7.5.13 הגיע מפקח בשם שחר ממן מהוועדה המחוזית וכי הגיעו אליו פקחים פעם נוספת היום מטעם העירייה. עוד הוסיף שבתאי כי ככה”נ הנושא “יסודר פנימית”.[340]
     • שיחה זו הושמעה לשבתאי, והלה הסביר כי ראה את ודירריו ברחוב ועדכן אותו על נוכחות הפקחים מהוועדה המחוזית. לדבריו, כוונתו במילים “הדבר יסודר פנימית” הינה לוידרריו [341], שכן כאשר שאל אותו וידרריו האם הפקחים השאירו מסמך כלשהו והשיב בשלילה אמר לו וידרריו כי יבדוק את העניין. מכאן הבין שבתאי כי הדבר סגור.[342]
     • בשיחה מתאריך 12.5.13 בין שבתאי לנורית סיפר שבתאי כי הוא ביקש לבדוק את הסטטוס בעניינו בעירייה וכי מנכ”ל העירייה, בהירי, לוחץ על מהנדסת העיר לסדר את העניין.[343]
287. מעמדת האזנה למספר הטלפון של יחזקאל עולות השיחות הבאות:

• בתאריך 7.5.13 שלח יחזקאל מסרון לוידרריו בזו הלשון: “תבוא דחוף לשבתאי יש פקחים“[344]. יחזקאל אישר בהודעתו כי שלח את המסרון וטען כי עשה זאת לבקשת שבתאי[345].
• בשיחה מתאריך 8.5.13 סיפר יחזקאל לחברו אודי כי משפחת קמחי מתחננים בפניו שיעזור להם עם העירייה שכן באו אליהם פקחים מהפיקוח על המבנה. יחזקאל המשיך וסיפר לבן שיחו כי בגלל משפחת שבתאי יש לו פגישה עם מנכ”ל העירייה. בן שיחו הציע ליחזקאל כי ייתן למשפחת קמחי “לפרפר” עוד קצת.[346]
• בשיחה מתאריך 8.5.13 פירט בהירי בפני יחזקאל כי כאשר זר ציון, שרית קפלן (התובעת העירונית) והמפקח, יוסי שכטר, יחזרו מהביקור באזור המוסך, ידון עימם בעניין ביקור הפקחים ממשרד הפנים, על מנת להבין מהי הבעיה. עד אז הסביר בהירי ליחזקאל, אין לו הסבר לתת מלבד הבנתו כי טענות זר ציון הינן ביחס לשני מבנים בעיתיים במקום וכי התקבלה תלונה מהמחוז אשר כופה על העירייה תגובה מהירה. בשיחה, שב בהירי ווידא מול בן שיחו כי אין במקום בניה חדשה שלא כדין, יחזקאל השיב בחיוב וציין כי רק הגג הוחלף לפני שלוש שנים בגלל הברד. השניים מסכימים כי אין לדבר על אישיות המתלונן בטלפון[347].

288. בעמדת האזנת הסתר שהועלתה על הטלפון של וידרריו לא אותרו שיחות מול המעורבים הרלוונטיים למוסך קמחי.
289. אין בשיחות האזנות הסתר המפורטות מעלה כדי לבסס מעורבות בן דוד בנוגע למוסך קמחי, ואף לא ניתן להצביע על פעולות חריגות של וידרריו בעניין זה.

מסקנות והמלצות

290. בין בן דוד לבין שבתאי יחסי חברות לאורך שנים. בנסיבות אלה, לא ברור מה הצורך של שבתאי לפנות למתווך שיש לו “קשרים” עם בן דוד לצורך תשלום שוחד וקבלת רישיון עסק.
291. מהראיות עולה כי בין לזרוביץ לבין משפחת קמחי נתגלע סכסוך עסקי על רקע שכירת חלק ממוסך קמחי. סכסוך זה הוביל לסילוקו של לזרוביץ תוך קיומן של טענות הדדיות לחובות כספיים. סכסוך זה מקים אינטרס ברור להפליל את משפחת קמחי.
292. לנוכח כלל האמור אנו ממליצים לסגור התיק נגד החשודים בעילות הבאות:
     • בן דוד: לא נמצאו ראיות כי הכספים שנמשכו מהבנק של יצחק נועדו לבן דוד ונמסרו לו כשוחד. להיפך, נמצאה ראיות שיש בהן כדי לתמוך בגרסת משפחת קמחי כי הכספים שנמשכו נועדו לרכישת חברת האבטחה. לעניין מתן רישיון עסק למוסך קימחי, אכן נמצא רישיון עסק לצמיתות אשר נחתם על ידי בן דוד. יחד עם זאת, אף אם רישיון העסק ניתן ללא אישור משרד התחבורה, עדיין אין בו לענות על כלל הנדבכים הדרושים בעבירת הפרת אימונים. משכך, אנו ממליצים לסגור את התיק בעילה של העדר ראיות.
     • יצחק ושבתאי: לא נמצאו ראיות מספיקות לתמיכה בגרסת לזרוביץ כי הכספים שמשך יצחק מחשבון הבנק נועדו לבן דוד ונמסרו לו. משכך, אנו ממליצים לסגור את התיק בעילה של העדר ראיות.
     • יחזקאל: משלא נמצאו ראיות מספיקות לתמיכה בגרסת לזרוביץ כי הכספים שמשך יצחק מחשבון הבנק נועדו לבן דוד ונמסרו לו, הרי שממילא לא מתקיימות במקרה דנן עבירות תיווך בשוחד וסיוע ללקיחת שוחד. משכך, אנו ממליצים לסגור את התיק בעילה של העדר ראיות.
     • וידרריו: אף אם בחומרים שברשותנו עולים כי ממעשיו של בנימין נודף ריח רע של יחס מעודף בתיקי מקורבים, עדיין לא נמצאו ראיות העולות עד לכדי מרמה והפרת אמונים קל וחומר לא בפעולותיו עבור משפחת קמחי. על כן בנסיבות העניין ממליצים על סגירת התיק בעילה של העדר אשמה.

חשדות ביחס לברוך צ’פניק

293. צ’פניק נחקר באזהרה במסגרת פרשת סוקניק (פל”א 201253/13) בעבירות של קבלת שוחד ותיווך בשוחד לאיש ציבור, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס עפ”י פקודת מס הכנסה.
294. מחקירת פרשה זו, כמו גם מבחינת חומר החקירה בכלל הפרשות המיוחסות לבן דוד, עולה כי צ’פניק פעל במספר כובעים במשך שנות כהונתו של בן דוד כראש העיר.
295. צ’פניק הינו מנהל חברת “ביצוע – ברוך צ’פניק יזמות וקידום פרויקטים בע”מ” ויועץ ראש העיר לשעבר – ופעל בתחום הנדל”ן ביהוד במספר כובעים שונים.
296. הכובע הראשון של צ’פניק נוגע להעסקתו כיועץ ראש העיר בתקופות שונות כדלקמן[348]:
     • בתקופה שבין 28.7.04 לבין 1.10.06 הועסק צ’פניק כיועץ ראש העיר למנהל הנדסה, התכנון והבניה וקידום פרויקטים של פינוי בינוי:
       • בהסכם מתאריך 28.7.04 הצהיר צ’פניק כי הוא קשור בחוזה עם חברות שאפ בע”מ, א.דורי ואזורים למען קידום וביצוע פרויקטים של פינוי בינוי, וכי יחדל ממתן שירותים עם תחילת העסקתו בעירייה.[349]
       • העסקת צ’פניק אושרה בישיבת מועצת העיר מיום 20.4.04[350].
       • בפרוטוקול ישבת מליאה מיום 8.9.04 עלתה סוגיית העסקת צ’פניק ושאלת הימצאותו בניגוד עניינים. בן דוד נכח בדיון זה שהיה סוער במיוחד.
       • במכתב מתאריך 23.7.06 הודיע צ’פניק על סיום ההתקשרות בינו לבין העירייה החל מה- 1.10.06.
       • לגרסת צ’פניק לאחר תאריך זה המשיך לסייע לעירייה בהתנדבות[351].
     • בתאריך8.11 חתם צ’פניק על חוזה עם העירייה למתן 100 שעות עבודה בשכר כיועץ לראש העיר[352]. אין בידינו הסכם זה, אך סביר כי הוא כולל סעיף המונע ניגוד עניינים (כפי שקיים בהסכמים אחרים).
     • בתאריך5.12 חתם צ’פניק על חוזה מחודש עם העירייה למתן 100 שעות עבודה נוספות בשכר כיועץ לעירייה[353]. על פי סעיף 4 לחוזה הצהיר צ’פניק כי הוא לא מצוי בניגוד עניינים והתחייב להודיע על כל ניגוד עניינים עתידי בו יהיה מצוי.
     • בתאריך1.13 חתם צפ’ניק על חוזה עם העירייה למתן 100 שעות עבודה נוספות בשכר כיועץ לעירייה בנוגע לזכויות במקרקעין של העירייה מול מנהל מקרקעי ישראל[354]. בחוזה זה נקבע כי שאר התנאים המפורטים בחוזה מתאריך 3.8.11 ימשיכו לחול על הצדדים.
297. כובעו השני של צ’פניק הוא כנותן שירותים לעזרא לקידום פרויקט אוויה בשנים 2012-2009. במהלך תקופה זו עזרא שילם לצ’פניק 200,000 ₪ עבור שירותיו[355].
298. חרף העסקת צ’פניק כנותן שירותים המקדם את פרויקט אוויה, הוא מופיע בפרוטוקולים שונים כמי שייצג את העירייה בדיונים בנוגע לתכנית, למרות שבאותה עת לא היה הסכם בתוקף מול העירייה:
     • בפרוטוקול ישיבה שהתקיימה בלשכת התכנון המחוזית מיום 12.4.10 רשום צ’פניק כמייצג העירייה. בישיבה זו נכחו גם נציגי היזמים.[356]
     • ביום 10.5.10 הוצג צ’פניק בפני המנהל כעובד מטעם העירייה אף שבאותה עת עבד מטעם היזמים ולא מטעם העירייה. פרוטוקול הישיבה לא נמצא, הדברים מבוססים על עדות עובד המנהל[357].
     • בסיכום דיון בין המנהל לבין העירייה מיום 15.7.10 רשום צ’פניק כמייצג מטעם העירייה. בישיבה זו נכחו גם נציגי היזמים.[358]
299. צ’פניק הודה כי השתתף בישיבות במנהל בקשר לפרויקט אוויה כנציג של העירייה כאשר באותה עת הוא נתן שירותים לעזרא ביחס לאותו פרויקט:

“בהחלט ייתכן שהשתתפתי בישיבות עם מנהל מקרקעי ישראל בערך ב 2012, שאז ישבתי בישיבות מטעם העירייה, אבל יוסי ידע שעבדתי בשביל אלה ואני חושב שכבר סיימתי לעבוד עם אלה כי זה כבר עבר בוועדה המקומית. הפרויקט היה חשוב מאוד ליוסי, הוא רצה מאוד לקדם אותו ולכן בכל פעם שנדרשתי לעזור ליישם את מדיניות ראש העיר, עשיתי זאת.”[359]

300. צ’פניק נשאל אודות הגדרתו כמייצג מטעם העיריה בדיונים ב- 15.7.10 וב- 10.2.10 וטען כי מדובר בטעות. עוד הוסיף כי אינו זוכר על ידי מי מהצדדים הוזמן לישיבה, ברם לדעתו, משלא קיבל שכר מעיריית יהוד, אין הוא רואה בכך ניגוד עניינים.[360] על הגדרתו כמייצג העירייה בשאר הישיבות לא נשאל כלל.
301. החקירה בנוגע לשאלה האם ומתי פעל צ’פניק הן כיועץ ראש העיר והן כנותן שירותים לעזרא לא מוצתה. העובדות המפורטות מעלה מעוררות תהיות רבות. הראיות בתיק לא מבססות עבירות של שוחד, הלבנת הון או עבירות מס.
302. אם אכן שימש צ’פניק כיועץ ראש העיר ופעל מטעמו בנושא פרויקט אוויה (אפילו היה זה בהתנדבות) ובמקביל נתן שירותים לעזרא לקידום הפרויקט, אזי מתעורר חשד כי פעל בניגוד עניינים אשר יכול לעלות לכדי הפרת אמונים. אלא שמהראיות בתיק לא ניתן לצייר תמונה עובדתית קוהרנטית היכולה להוות בסיס לדיון משפטי בשאלה האם ביצע עבירה של הפרת אמונים. לאור חלוף הזמן וההשלמות שכבר בוצעו בפרשת סוקניק, והרצון להתקדם בתיק, אנו ממליצים שלא לבצע השלמות חקירה נוספות בעניינו של צ’פניק בפרשת סוקניק.
303. חשד נוסף שעלה בחקירה בקשר למעורבות צ’פניק בפרויקט אוויה עולה מתוך עדות של וידרריו. על פי וידרריו, צ’פניק פנה אליו בבקשה כי לא יפקחו על חריגות הבניה בחלקות הקדמיות אשר בבעלות בן דוד במתחם סוקניק. לחשד זה אין די ראיות. על פי וידרריו, עובד העירייה משה ויזן הנחה מפקח בשם דרור בחור להפחית את פעילות הפיקוח של המגרש והבנוי עליו. דא עקא, גם ויזן וגם בחור הכחישו את הדברים. מעבר לכך, נראה שאין גם הרבה היגיון בגרסתו של וידרריו. חריגות הבנייה במגרש היו ידועות ודווחו לעירייה על ידי בן דוד עצמו באמצעות טוני בתו. הדבר אף יצר שיח פוליטי בעיר כפי שעולה מפרוטוקול ישיבה של וועדת התכנון והבנייה המקומית מיום 29.8.11. הוועדות הרלוונטיות אשרו את ההקלה שהתבקשה. בנוסף, עובדי העירייה במחלקת ההנדסה העידו כי לא היה בכך כל דבר חריג. לכן נראה שממילא לא נדרש פיקוח בנכסים אלה.
304. כובעו השלישי של צ’פניק הוא כנותן שירותים לחברת לוגאנו. בחומר החקירה אותרה טיוטת הסכם למתן שירותים מיום 31.8.11 בין צ’פניק לבין לוגאנו. לא ברור מתי ואם נחתם ההסכם ואם אכן עבד עבור לוגאנו. בהאזנות הסתר אותרו מספר שיחות רלוונטיות לעניין:
     • בשיחה מתאריך 8.11.11 בין יוסי צליח, יו”ר חברת אאורה, לצ’פניק משיב צ’פניק לשאלת בן שיחו כי הוא לא עובד עבור חברת לוגאנו וכי אין לו שום הסכם איתם. צ’פניק מבהיר כי אין זה נושא לטלפון אך מציין כי ביקשו ממנו להסביר ללוגאנו כי הם צריכים “לתרום יותר חנויות” ממה שהם נדרשים עפ”י התב”ע. צ’פניק ציין בפני בן שיחו כי אף מבלי לנקוב בשמות הרי שהוא יכול להסיק מי הטיל עליו את התפקיד.[361]
     • בשיחה מתאריך 14.2.12 בין צ’פניק לבין מגנזי ביקש צ’פניק מבן שיחו כי ידאג ל”תשלום” המגיע לו בסך 48,000 ₪.[362] לדידנו, שיחה זו מעניינת שכן היא מעלה החשש כי צ’פניק קיבל שכר ממגנזי עת הועסק כיועץ לראש העיר יהוד. אם לא עבד עבור לוגאנו, הרי שתשלום זה תמוה עוד יותר.
     • חשוב לציין כי משיחותיו של צ’פניק שנשמעו עד עתה מצטייר בבירור רצונו להימנע ככל הניתן מלשוחח בטלפון מחשש שמאזינים לו. עקב כך, ישנן שיחות לא מעטות מהן עולה, בין היתר, סממנים לחשש עליו באה חוו”ד זו לדון, אך על מנת להבין את תוכנן עד תום מתחייבת הצגתן לאחד הדוברים.
305. בנסיבות העניין, ומשנתקבלה החלטה לא לחקור את פרויקט לוגאנו וכפועל יוצא מכך, גם לא לחקור את מיקומו של צ’פניק בפרויקט, אנו ממליצים לסגור התיק נגד צ’פניק בעילה של העדר ראיות מספיקות.

חשד לעבירת אונס (פל”א 216476/13)

306. בתאריך 19.5.13 התלוננה הגב’ ימית רחמני כי בשנת 2009 נאנסה על ידי בן דוד, עת עסקה באופן חד פעמי בליווי. לטענתה נהג ממשרד הליווי הביא אותה לנקודת מפגש עם אריה נגר אשר לקח אותה לביתו ולשם הצטרף בהמשך בן דוד אשר אנס אותה בכוח ובניגוד לרצונה.
307. המתלוננת מסרה פרטים בהודעתה שנמצאו לא נכונים. כך לדוגמא, עובדת היותה סטודנטית למשפטים באוניברסיטת בר אילן, כשבפועל לא למדה שם מעולם. כמו כן היא מסרה שסיפרה על האונס לרופאת המשפחה בקופת החולים, אשר התבררה כלא נכונה.
308. לנוכח דברים אלה צוות החקירה סבר כי לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת לצורך פתיחה בחקירה.
309. כיוון שאין לנו המומחיות הנדרשת להכריע בתיק זה המלצנו להעביר ההחלטה בתיק לפרקליטות אחרת.
310. ביום 13.7.16, לאחר שפרקליטים מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי), עו”ד ליאת גלבוע אמיר ועו”ד אורי רינצקי, בחנו את חומר הראיות, הוחלט לגנוז תיק זה בהעדר אשמה [363].

חשד לאונס ומעשים מגונים בעובדת דה בסט (פלא 117964/14)

311. בתאריך 20.6.13 מסר אדם בשם ישי אברהם, כי בשנת 2005 עבדה בדה בסט בחורה בשם אורלי פרידמן. לגרסת העד, יום אחד קרא לה בן דוד למשרדו, ושם הם שהו למשך זמן ארוך. לאחר מכן העובדת אורלי יצאה מהחדר ובשלב מסוים אמרה שיוסי אנס אותה וזאת גם בנוכחות מרגלית זבארו.
312. בתאריך 26.2.14 נגבתה הודעתה של אורלי פרידמן שהכחישה האמור. לטענתה בן דוד לא תקף או הטריד אותה ולא אנס אותה.
313. נוכח דברים אלו צוות החקירה סבר כי לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת לצורך פתיחה בחקירה.
314. כיוון שאין לנו המומחיות הנדרשת להכריע בתיק זה המלצנו להעביר ההחלטה בתיק לפרקליטות אחרת.
315. ביום 13.7.16, לאחר שפרקליטים מפרקליטות מחוז מרכז (פלילי), עו”ד ליאת גלבוע אמיר ועו”ד אורי רינצקי, בחנו את חומר הראיות, הוחלט לגנוז תיק זה בהעדר אשמה [364].

[1] הוראות תכנית יד/6156 שבסמכות הוועדה המחוזית הורדו מתוך אתר האינטרנט של המנהל. קישור למסמך.

[2] הוראות המכרז הורדו מאתר האינטרנט של המנהל. קישור למסמך.

[3] תוצאות המכרז מתוך אתר האינטרנט של המנהל. קישור למסמך

[4] תוצאות המכרז מתוך אתר האינטרנט של המנהל. קישור למסמך

[5] תוצאות המכרז מתוך אתר האינטרנט של המנהל. קישור למסמך

[6] הודעת זר-ציון מתאריך 18.12.13 ש’ 132-136.

[7] פלא 516218/12 (קלסר 237, קרגל 25).

[8] פלא 305212/12 (קלסר 236, קרגל 25)

[9] זכ”ד מתאריך 19.9.11 – שיחת טלפון עם כחלון. קישור למסמך.

[10] ריכוז הזכ”דים המתעדים את המפגשים עם כחלון בסדר כרונולוגי – כניסה למסמך.

[11] זכ”ד מתאריך 10.7.11 – מפגש עם כחלון. קישור למסמך.

[12] כחלון העביר למשטרה תמונות של הנסיעה ללונדון. קישור למסמך. בן דוד ופפושדו לא נשאלו על כך וכן לא בוצעו בדיקות לתשלום השהות בבית המלון על מנת לברר האם שילם בן דוד את שהותו במלון.

[13] זכ”ד מתאריך 16.6.13 – פגישה עם כחלון ביום 11.6.13. קישור למסמך

[14] שם.

[15] במהלך עדותה מתאריך 6.7.11, מסרה תמר הדס (עובדת בבריטיש איירוויס) מסמכים המאשרים עליה למטוס של בן דוד. קישור למסמך. יש לציין כי הוצאו צווי המצאת מסמכים לחב’ התעופה בריטיש איירוויס ולסוכנות הנסיעות ממנה הוזמנו כרטיסי הטיסה – סוכנות טרבקס בת”א. כמו כן נגבו הודעות מהגורמים הרלוונטיים, בסוכנות ובחברת התעופה, להזמנת הטיסה.

[16] תכתובות מייל שהעביר כחלון. קישור למסמך

[17] הודעת אבי אליאן (מנהל סניףTRAVEX ת”א) מתאריך 10.7.11 ש’ 23-26. קישור למסמך.

[18] אישור קבלה על תשלום הטיסה על ידי בן דוד כצרופה להודעת טלי טל מתאריך 7.7.11. קישור למסמך.

אישור כרטיס האשראי של בן דוד כצרופה להודעת אהובה בוגוסלבסקי שטרם מתאריך 6.7.11. קישור למסמך.

[19] טיוטת הסכם בין חברת פרויקט לוגנו בע”מ לצ’פניק יזמות וקידום פרויקטים בע”מ. קישור למסמך.

[20] הודעת זברו מיום 3.2.14 ש’ 124-137. קישור למסמך. הודעת בן דוד מיום 28.5.13. – לא ברור האם החנויות בבעלות ישירה של בן דוד או בבעלות דה-בסט (חברה שבבעלותו). לצורך ניגוד העניינים בו היה מצוי – אין זה משנה.

[21] מדובר בנכסים הרשומים על שמו של מאיר, ראש העיר הקודם. על פי דברי בן דוד, הוא נתן למאיר הלוואות שככל הנראה לא הוחזרו. עוד טוען בן דוד כי מאיר היה אמור להעביר את הנכסים ברחוב סעדיה חתוכה על שמו של בן דוד, כאשר הרקע להעברה זו לא לגמרי ברור. לאור התנגדות חברת עמידר הנכסים לא הועברו על שמו של בן דוד. הנושא הובא לפתחו של בית המשפט והצדדים הגיעו להסכמה כי שלוש חנויות יועברו על שמו של בן דוד (הודעת בן דוד מתאריך 23.5.13 ש’ 211-215) (במאגר נבו נמצאה רק החלטה על בקשה לרשות אישור להתגונן שניתנה ע”י בית המשפט השלום בפתח תקווה). לא ברור סטטוס נכסים אלו. מכל מקום – אין באמור כדי לשנות את התמונה המרכזית ולפיה לבן דוד נכסים במתחמים עליהם חלה תכנית לוגאנו.

[22] תוכנית שינוי מפורטת מקומית יד\מק\6156\ב’ – “מתחם הגבעה” מתוך אתר האינטרנט של המנהל. קישור למסמך.

[23] תוכנית שינוי מפורטת מקומית יד\מק\6156\א’ – “מתחם הכדורגל” מתוך אתר האינטרנט של המנהל. קישור למסמך.

[24] קישור למסמך.

[25] ראו מחברת כחולה מסומנת 52.

[26] סיכום דיון מחוז מרכז מתאריך 20.3.07. צרופה להודעת ז’קלין סויסה מתאריך 22.9.11. קישור למסמך. (קלסר 202, קרגל 20)

[27] דיון בלשכת מנהל המנהל מתאריך 4.12.08 (קלסר 240, קרגל 25)

[28] תיקייה לבנה מסומנת 240.

[29] הוראות המכרז מתוך אתר האינטרנט של המנהל. קישור למסמך.

[30] תוצאות המכרז מתוך אתר האינטרנט של המנהל. קישור למסמך.

[31] תוצאות הכרז מתוך אתר האינטרנט של המנהל. קישור למסמך.

[32] פרוטוקול ישיבת רשות רישוי מקומית מתאריך 24.3.11. קישור למסמך.

[33] פרוטוקול ישיבת רשות רישוי מקומית מתאריך 19.5.11. קישור למסמך.

[34] היתר בניה למשרד מכירות פרויקט לוגאנו חתום על ידי בן דוד. קישור למסמך.

[35] הודעת יכיני מתאריך 17.2.12 – פל”א 305212/12.

[36] פרוטוקול ישיבה רשות רישוי מקומית מתאריך 3.8.11. קישור למסמך.

[37] פרוטוקול ישיבת רשות רישוי מקומית מתאריך 3.8.11. קישור למסמך.

[38] הודעת מורדוב מתאריך 26.12.12 ש’ 8.

[39] הודעת מורדוב מתאריך 26.12.12 ש’ 20.

[40] שם, ש’ 22

[41] מהתכתבויות דוא”ל של הבנק בו מוחזק חשבונותיו של בן דוד עולה כי מורדוב ובן דוד רכשו יחד בית דירות בחיפה למטרות השקעה כארבעה חודשים לאחר סיום המכרז. קישור למסמך. (קלסר 192, קרגל 42)

[42] צרופים להודעת מורדוב מתאריך 2.1.13, (קלסר 202, קרגל 20)

[43] צרופה להודעת סויסה מתאריך 22.9.11 (קלסר 202, קרגל 20)

[44] בתכנית יד/6156 נקבע בסעיף 21ו’ כי: “בכל מבנן פינוי ינתן היתר בניה רק כנגד הצגת לפחות 85% הסכמי פינוי של הדיירים להנחת דעתה של הוועדה המקומית לפינוי עם כל המחזיקים בבניינים המיועדים לפינוי, המפורטים בטור ב’ אל מול אותו מבנן פינוי, כאלה שאינם מפורטים אך הכרחיים לדעת הוועדה המקומית לביצוע הבניה והתשתיות, במידה והמבנה לפינוי לא מפריע לבניה בפועל”.

[45] פרוטוקול וועדת משנה מספר 2012009, אלישע קוגן 1 27.12.12. קישור למסמך.

[46] פרוטוקול וועדת משנה מספר 2012010, אלישע קוגן 3 27.12.12. קישור למסמך.

[47] מכתב מאת עו”ד אורגד למנהל חברת לוגאנו בע”מ. קישור למסמך. (מעטפה 53, קרגל 6)

[48] הסכם בוררות בין חברת לוגאנו בע”מ לבן דוד ללא תאריך. קישור למסמך. (קרגל 43, קלסר 195).

[49] הסכם בוררות בין חברת לוגאנו בע”מ לבן דוד עם תאריך. קישור למסמך.  (ממעטפה 53, קרגל 6)

[50] ראו גם הודעת טל כהן- תורג’מן מתאריך 27.5.13 ש’ 94-97, 132-133 –

[51] הודעת צ’פניק מתאריך 23.5.13 ש’ 227-235

[52] הוצג כצרופה להודעת צ’פניק מתאריך 30.5.13. קישור למסמך.

[53] תיקייה לבנה מסומנת 240.

[54] לפי שיחה מספר 1255 מתאריך 14.9.11 עמדה 58033

[55] שיחה מספר 1088 מתאריך 13.9.11 עמדה 58033. קישור לשיחה.

[56] שיחה מספר 1024 מתאריך 26.9.11 עמדה 58035. קישור לשיחה

[57] שיחה מספר 3034 מתאריך 27.11.11 עמדה 58035. קישור לשיחה

[58] שיחה מספר 213 מתאריך 30.1.12 עמדה מספר 63327. קישור לשיחה.

[59] שיחה מספר 1950 מתאריך 8.2.12 עמדה מספר 63327. ראו עוד בהקשר זה שיחה מספר 1944 ושיחה 1946 לעמדה 63327.

[60] שיחה מספר 253 ו 254 מתאריך 21.5.13 עמדה מספר 63667.

[61] חוות דעת סגירה מתאריך 13.7.16 מאת עו”ד ליאת גלבוע אמיר ועו”ד אורי רינצקי. קישור לחווה”ד.

[62] הודעת בן דוד מתאריך 22.5.13 ש’ 45-61

[63] בתאריך 13.7.04 חתמו בן דוד ופורת על הסכם נאמנות ביחס למנויות שהחזיק בן דוד בחברת דה-בסט הסכם נאמנות בין בן דוד לפורת ביחס למניות חברת דה-בסט. קישור למסמך (קלסר 195, קרגל 43). לעניין החזקת מניות ההנהלה ראו המשך

[64] הודעה על העברת מניות בחברה פרטית. קישור למסמך.

[65] הצהרת הון לפי חוק רשות מקומית – מעטפה 53 קרגל 6. קישור למסמך.

[66] הודעת עצמון מתאריך 22.5.13 ש’ 91

[67] הודעת טוני דוידי מתאריך 23.5.13 ש’ 229

[68] הודעת טוני דוידי מתאריך 23.5.13 ש’ 245

[69] הודעת בן דוד מתאריך 22.5.13 ש’ 65-70

[70] הודעת בן דוד מתאריך 28.5.13 ש’ 58.

[71] הודעת פורת מתאריך 22.5.13 ש’ 246-249

[72] הצהרת הון לפי חוק רשות מקומית – מעטפה 53 קרגל 6. קישור למסמך.

[73] הודעת בן דוד מתאריך 22.5.13 ש’ 45-61

[74] הודעת בן דוד מתאריך 22.5.13 ש’ 51-55

[75] הודעת בן דוד מתאריך 28.5.13 ש’ 61, 83-86

[76] הודעת פורת מתאריך 9.3.14 ש’ 22-23, 163, 176

[77] הודעת פורת מתאריך 22.5.13 ש’ 227-234

[78] הודעת פורת מתאריך 9.3.14 ש’ 116

[79] הודעת פורת מאתריך 22.5.13 ש’ 157, 173

[80] הודעת טוני דוידי מתאריך 23.5.13 ש’ 29-30

[81] הודעת טוני דוידי מתאריך 23.5.13 ש’ 120. בהודעתה מתאריך 23.5.13 ש’ 260-261 הושמעה לדוידי שיחה עם אביה בענייני החברה. לדבריה, אביה מייעץ להם בענייני כספים ואין זה הופך אותו להיות מנהל החברה. עוד הוסיפה טוני כי הוא הבעלים של החברות ומכאן שטבעי כי ייעץ.

[82] הודעת טוני דוידי מתאריך 23.5.13 ש’ 111

[83] הודעת טוני דוידי מתאריך 23.5.13 ש’ 211

[84] הודעת טוני בן דוד מיום 23.5.13 ש’ 192- 199.

[85] הודעת טוני בן דוד מיום 23.5.13 ש’ 232- 251.

[86] הודעת טוני בן דוד מיום 23.5.13 ש’ 222- 226.

[87] הודעת טוני דוידי מתאריך 23.5.13 ש’ 127-140. לדבריה פורת פחות מתעסק בפעילות של וואן ויי שכן היא וגד עושים את עיקר הדברים. לשאלת החוקר מדוע מונה אם כן להיות מנהל השיבה כי בשנת 2003 היה פורת יותר דומיננטי וכי בתקופה האחרונה גד והיא הפכו להיות דומיננטיים יותר שכן פורת חולה ומבוגר ועבר אירוע לב קשה.

[88] הודעת גד בן דוד מתאריך 23.5.13 ש’ 52.

[89] הודעת גד בן דוד מתאריך 23.5.13 ש’ 125

[90] הודעת גד בן דוד מתאריך 23.5.13 ש’ 191

[91] הודעת גד בן דוד מתאריך 23.5.13 ש’ 134

[92] הודעת גד בן דוד מיום 23.5.13 ש’ 60- 65.

[93] הודעת גד בן דוד מתאריך 23.5.13 ש’ 154

[94] הודעת משה מועלם מתאריך 22.5.13 דף 3 ש’ 16

[95] הודעת משה מועלם מתאריך 22.5.13 דף 2 ש’ 6

[96] הודעת זבארו מיום 22.5.13 ש’ 65, 140.

[97] הודעת זבארו מיום 3.2.14 ש’ 64-66.

[98] מ”י נ’ וואן ווי בע”מ ואח’ 30-04-2013

[99] הודעת פורת מתאריך 19.3.12 עמ’ 2 ש’ 21. קישור למסמך.

[100] הודעת פורת מתאריך 19.3.12 עמ’ 2. קישור למסמך.

[101] הודעת בן דוד מתאריך 20.3.12 עמ’ 2-3. קישור למסמך.

[102] הודעת בן דוד מתאריך 20.3.12 עמ’ 3. קישור למסמך.

[103] חומרי יחידת יהלום, (מסמכי בנק מהבנק הבינלאומי בו מתנהל חשבונות הבנק של בן דוד והחברות שלו). קישור למסמך. (קלסר 192, קרגל 42)

[104] חומרי יחידת יהלום, (מסמכי בנק מהבנק הבינלאומי בו מתנהל חשבונות הבנק של בן דוד והחברות שלו). קישור למסמך. (קלסר 192, קרגל 42)

[105] חומרי יחידת יהלום, (מסמכי בנק מהבנק הבינלאומי בו מתנהל חשבונות הבנק של בן דוד והחברות שלו). קישור למסמך. (קלסר 192, קרגל 42)

[106] חומרי יחידת יהלום, (מסמכי בנק מהבנק הבינלאומי בו מתנהל חשבונות הבנק של בן דוד והחברות שלו) קישור למסמך. (קלסר 192, קרגל 42)

[107] קלסר 21 קרגל 3.

[108] תשומת הלב כי הטופס כולל הצהרה מובנית לפיו המדובר בנושא משרה בהתאם לסעיף 39 לחוק, כאשר החוק הרלבנטי הוא פקודת החברות, תשמ”ג-1983. ואולם בבחינת החוק בוטל סעיף זה (כנראה עקב התיקון בשנת 1999). אולם נמצאת הגדרה לנושא משרה בסעיף 1 לחוק, המגדיר זאת “כמנהל … או נושא משרה אחר”.

[109] ראה שיק שנמצא בקלסר 138 קרגל 29.

[110] ראו חוות דעת בעניין סוקניק.

[111] מכתב מאת עו”ד אורגן למנהל פרויקט לוגאנו בדבר הפיצוי לנכס שבבעלות בן דוד. קישור למסמך. (מעטפה 53, קרגל 6)

[112] ראו חוו”ד בעניין ניגוד עניינים של בן דוד בפרויקט לוגאנו. קישור למסמך.

[113] מכתב סיכום פגישה מאת עו”ד שוקרון לחברת דה-בסט ולבן דוד. קישור למסמך. (מתוך מעטפה 62, קרגל 6)

[114] שיחה מספר 76 מתאריך 29.1.12 מספר עמדה 63316. קישור לשיחה.

[115] שיחה מספר 180 מתאריך 30.1.12 מספר עמדה 63327. קישור לשיחה. שיחה מספר 352 מתאריך 31.1.12 מספר עמדה 63327. קישור לשיחה. שיחה מספר 355 מתאריך 31.1.12 מספר עמדה 63327. קישור לשיחה . שיחה מספר 355 מתאריך 31.1.12 מספר עמדה 63327. קישור לשיחה. שיחה מספר 377 מתאריך 31.1.12 מספר עמדה 63327. קישור לשיחה.

[116] שיחה מספר 156 מתאריך 30.1.12 מספר עמדה 63316. קישור לשיחה.

[117] שיחה מספר 188 מתאריך 30.1.12 מספר עמדה 63316. קישור לשיחה.

[118] שיחה מספר 1 מתאריך 2.2.12 עמדה מספר 63667. קישור לשיחה.

[119] שיחה מספר 7 מתאריך 2.212 עמדה מספר 63667. קישור לשיחה.

[120] שיחה מספר 3 מתאריך 2.2.12 עמדה מספר 63668. קישור לשיחה.

[121] שיחה מספר 1513 מתאריך 3.2.12 עמדה מספר 63327. קישור לשיחה.

[122] שיחה מספר 42 מתאריך 5.2.12 עמדה מספר 63668. קישור לשיחה.

[123] הודעת טוני דוידי מתאריך 23.5.13 ש’ 223

[124] שיחה מספר 162 מתאריך 12.2.12 עמדה מספר 63668. קישור לשיחה. שיחה זו הושמעה לפורת בחקירתו מתאריך 22.5.13.

[125] שיחה זו הושמעה לדוידי בהודעתה מתאריך 23.5.13. וידוי נשאלה אודות תכלית השיחה והשיבה כי בנו הוכר לה על ידי אביה שכן הוא (בנו) חשב שבכוונת וואן וואי לפתוח חשבון נוסף בבנק דיסקונט (בנוסף לחשבון הקיים של חברת של דה-בסט) (הודעת דוידי מתאריך 23.5.13 ש’ 186-190))

[126] שיחה זו הושמעה גם לפורת בחקירתו מתאריך 22.5.13. לדבריו שיחה זו מחזקת את דבריו כי אין לו מניות בחברה, כי הוא אינו מורשה חתימה וכי הוא אינו אלא עובד בדה-בסט. (הודעת פורת מתאריך 22.5.13 ש’ 497)

[127] שיחה מספר 1325 מתאריך 15.2.12 עמדה מספר 63313. קישור לשיחה.

[128] הודעת ציפי עצמון מתאריך 22.5.13 ש’ 122

[129] שם, ש’ 124

[130] שם, ש’ 129

[131] מסמך שנמצא בקלסר 25 קרגל 3.

[132] שיחה מספר 579 מתאריך 2.2.12 עמדה מספר 63327. קישור לשיחה.

[133] שיחה מספר 2446 מתאריך 7.5.13 עמדה מספר 63327. קישור לשיחה.

[134] שיחה מספר 2449 מתאריך 7.5.13 עמדה מספר 63327. קישור לשיחה.

[135] הודעת ציפי עצמון מתאריך 22.5.13 ש’ 80

[136] שם, ש’ 84

[137] חומרי יחידת יהלום, (מסמכי בנק מהבנק הבינלאומי בו מתנהל חשבונות הבנק של בן דוד והחברות שלו). קישור למסמך. (קלסר 192, קרגל 42)

[138] שיחה מספר 1755 מתאריך 6.2.12 עמדה מספר 63327. קישור לשיחה.

[139] הודעת פורת מתאריך 9.3.14 ש’ 145-158. הודעת זברו 1.7.13 שעה 17:19 עמ’ 1 ש’ 4- 8.

[140] מבדיקה מול ליה רבין (חוקרת יהלום) עולה כי לא היו תיקי חקר במס הכנסה ומע”מ לטייב.

[141] תעודת התאגדות של חברת ס.א.ל פוד מרקטינג בע”מ. קישור למסמך. (מתוך קרגל 21, מעטפה 105, מסמכי יחידת יהלום). מבדיקה מול ליה רבין (חוקרת יהלום) עולה כי לא היו תיקי חקר במס הכנסה ומע”מ לח.פ. של סאל פוד.

[142] מבדיקה מול ליה רבין (חוקרת יהלום) עולה כי לא היו תיקי חקר במס הכנסה ומע”מ לח.פ. של עדן תכלת.

[143] מבדיקה מול ליה רבין (חוקרת יהלום) עולה כי לא היו תיקי חקר במס הכנסה למישל איליה. מהשע”מ עולה כי היה תיק חקר במע”מ על ניכוי תשומות שלא כדין (מספר תיק חקר 451450258) – נפתח בשנת 2014 ונסגר באותה שנה בהליך מנהלי (סכום של 25,000 ₪)

[144] ראו פירוט של פליקס טייב לגבי הסדר בו פעלה מסעדת השווארמה ותחת איזה גופים משפטיים, בהודעת פליקס טייב מיום 22.5.13 שעה 10:42 ש’ 27.

[145] הודעת בן דוד מיום 22.5.13 ש’ 86-155.

[146] הודעת בן שלוש מתאריך 22.5.13 ש’ 50-51

[147] הודעת בן שלוש מתאריך 22.5.13 ש’ 63-66

[148] הודעת בן שלוש מתאריך 22.5.13 ש’ 68-71

[149] תמליל הודעת בן דוד מתאריך 26.5.13 עמ’ 64

[150] הודעת זברו מתאריך 22.5.13 ש’ 126-182.

[151] הודעת בן דוד מיום 26.5.13 ש’ 185-210, הודעת בן דוד מיום 23.5.13 ש’ 30-74.

[152] הודעה מיום 22.5.13 שעה 10:42 ושעה 16:08.

[153] הודעת זברו מיום 22.5.13 עמ’ 5-6.

[154] הודעה מיום 29.5.13 ע’ 13.

[155] תמליל הודעת בן דוד מתאריך 22.5.13 עמ’ 47 ש’ 16-19; תמליל הודעת בן דוד מתאריך 23.5.13 עמ’ 14 ש’ 21-25.

[156] הודעת טייב מיום 22.5.13 ש’ 112- 113.

[157] הודעה מיום 22.5.13 ש’ 21.

[158] הודעת אלפסי מתאריך 22.5.13 ש’ 23-27, 76, 250

[159] אינדיקציה נוספת לקשר בין אלפסי לבן דוד קיימת בשיחת האזנת סתר במהלכה שוחחה אלפסי עם אישה בשם רות, וסיפרה לה כי היא נמצאת בדרכה לפגוש את ורד, אשתו של בן דוד, על מנת לדבר עמה על שכירות דירתה כדי שזו תדבר עם בן דוד לגבי סיוע כספי (שיחה מספר 483 מתאריך 18.12.11 עמדה מספר 61344). קישור לשיחה.

[160] תמלול הודעת בן דוד מתאריך 26.5.13 עמ’ 61-63.

[161] הודעת בן דוד מתאריך 23.5.13 ש’ 33- 44.

[162] תמלול הודעת בן דוד מתאריך 26.5.13 עמ’ 62 -63.

[163] תמלול הודעת בן דוד מתאריך 26.5.13 עמ’ 60 ש’ 9-11

[164] כרטסת דה בסט 2011, עמ 855. קישור למסמך. כרטסת דה בסט 2012, עמ 773. קישור למסמך.

[165] תמליל הודעת בן דוד מתאריך 26.5.13 עמ’ 64 ש’ 1-7

[166] במסמכי הבנק נכתבה הערה כי בבקשה לאישור ההלוואה לסאל פוד נכתב כי הלקוח מקורב לבן דוד (ראו גיליון אשראי מקוצר בקלסר 23).

[167] הודעת עצמון מתאריך 22.5.13 ש’ 134-147

[168] תמליל הודעת בן דוד מתאריך 26.5.13 עמ’ 64, תמליל הודעת בן דוד מתאריך 22.5.13 עמ 24 ש’ 10-30.

[169] ראו מסמך מקרגל 43 קלסר 194.

[170] הודעת פורת מתאריך 22.5.13 ש’ 510

[171] הודעת פורת מתאריך 22.5.13 ש’ 515

[172] ראה דוח פעולה של השוטר שניר שטרן מיום 22.5.13 [קלסר 204 דף 24].

[173] ראו פירוט של פליקס טייב לגבי הסדר בו פעלה מסעדת השווארמה ותחת איזה גופים משפטיים, בהודעת פליקס טייב מיום 22.5.13 שעה 10:42 ש’ 27.

[174] הודעת איליה מתאריך 27.5.13.

[175] שיחה מספר 4347 מתאריך 19.5.13 עמדה מספר 63327. קישור לשיחה.

[176] הודעת רוני בן שלוש מתאריך 22.5.13 ש’ 72-77

[177] מכתב מבן שלוש לבן דוד. קישור למסמך.

[178] וידרריו מסר שבמהלך שטיפת מכוניתו בעסק של רוני בן שלוש, מסר לו האחרון מכתב סגור, שהוא המכתב המדובר, וביקשו להעבירו ליוסי בן דוד. ראו הודעת בנימין וידדריו מיום 10.6.13 ש’ 72- 80. בן שלוש אישר כי הוא שלח המכתב עם וידרריו, הודעת רוני בן שלוש מיום 22.5.13 ש’ 173- 178.

[179] וידרריו ציין כי הדבר נעשה לפני חצי שנה או יותר מיום חקירתו (10.6.13) ראו הודעת בנימין וידדריו מיום 10.6.13 ש’ 72- 80.

[180] ראו המכתב מסומן 13- 14 שמתוייק במעטפה מסומנת 59 לקרגל 6.

[181] הודעת וידרריו מתאריך 10.6.13 ש’ 69, 73, 125

[182] בהתאם לחומר החקירה, עולה כי קובי מימון הוא מנהל פעיל בחברת “נ.ת.מ” המחזיקה בשטח המושכר לבן שלוש, ושעליו מוקם העסק שלו וכן מסעדת השווארמה [ראו לדוגמא מכתב העירייה מיום 13.7.09 שנשלח לקובי מימון; דו”ח מרשם החברות; מכתב חברת נת”מ לעירייה מיום 27.11.06 והסכם רכישת המקרקעין מיום 31.12.89. כל זאת בקלסר פיקוח תכנון ובנייה מסומן 97]

[183] הודעת רוני בן שלוש מיום 22.5.13 ש’ 111- 116.

[184] הודעת רוני בן שלוש מיום 22.5.13 ש’ 164- 165.

[185] הודעת יוסי בן דוד מיום 22.5.13 ש’ 137- 142.

[186] שיחה מספר 264 לעמדה 63327.

[187] הודעת טייב מיום 22.5.13 שעה 16:08 ש’ 96-102 ממנה עולה כי במועד פתיחת החקירה המסעדה היתה רווחית.

[188] המכתב מתויק בתיקייה לבנה מספר 240. קישור למסמך.

[189] הודעת וידרריו מתאריך 10.6.13 ש’ 59-60, 169

[190] הודעת וידרריו מתאריך 10.6.13 ש’ 113-118 וידרריו מסר: “אני אמרתי ליוסי בן דוד שהיתרי הבנייה לא חוקיים אז הוא אמר לי תעשה מה שהחוק מותיר לך… ואמר שזה פוליטיקה… אמר לי ללכת בהליך משפטי כמו שהולכים עם מרבית העסקים ללא היתר. יוסי בן דוד אמר לי שההליך לוקח הרבה זמן ובזמן הזה יוציאו התרי בניה ותב”ע נקודתית”.

[191] הודעת וידרריו מיום 10.6.13 ע’ 5.

[192] הודעת וידרריו מיום 10.6.13 ש’ 206- 211.

[193] הודעת וידרריו מיום 10.6.13 ש’ 164- 165.

[194] הודעת וידרריו מיום 10.6.13 ש’ 169.

[195] הודעת וידרריו מיום 10.6.13 ש’ 174.

[196] הודעת וידרריו מיום 10.6.13 ש’ 177- 179.

[197] הודעת צברי מיום 27.5.13 ש’ 49- 51.

[198] הודעת צברי מיום 27.5.13 ש’ 5.

[199] הודעת צברי מיום 27.5.13 ש’ 224.

[200] הודעת צברי מיום 27.5.13 ש’ 227- 228.

[201] הודעת צברי מיום 27.5.13 ש’ 27- 41.

[202] הודעת צברי מיום 27.5.13 ש’ 297.

[203] הודעת קפלן מיום 28.5.13.

[204] הודעת קפלן מיום 28.5.13 ש’ 85-94.

[205] הודעת קפלן מיום 28.5.13 ש’ 111-113.

[206] הודעת קפלן מיום 28.5.13 ש’ 97.

[207] הודעת קפלן מיום 28.5.13 ש’ 146.

[208] הודעת קפלן מיום 28.5.13 ש’ 9.

[209] הודע טייב מיום 22.5.13 שעה 16:08 ש’ 127-129.

[210] הודעה טייב מיום 30.5.13 ע’ 3 ש’ 8.

[211] הודעת טייב מיום 30.5.13 ע’ 4 ש’ 8.

[212] הודעת בן דוד מיום 23.5.13 ש’ 48-53.

[213] הודעת בן דוד מיום 23.5.13 ש’ 60-62.

[214] תמליל הודעת בן דוד מיום 22.5.13 עמ’ 105 ש’ 17-20.

[215] תמליל הודעת בן דוד מיום 22.5.13 עמ’ 107 ש’ 1-20.

[216] תמליל הודעת בן דוד מיום 22.5.13 עמ’ 108 ש’ 1-6. טענה זו סותרת את דבריו של וידרריו כי רישיון עסק מחייב היתר בניה.

[217] ראו גרסת בן דוד לעיל ושבאה לידי ביטוי בהודעתו מיום 23.5.13 ש’ 48- 62. הטענה של בן דוד לגבי מדיניות אכיפה כללית לא אומתה ולא נחקרה, אך קיבלה אישור חלקי בעדויות שנגבו במסגרת חקירת פרשת קמחי, כשנטען שנותנים רישיון עסק למבנה ללא רישיון כאשר מדובר במבנים ישנים מתקופת המנדט- ראו הודעת שוש ברוך מיום 26.5.13; וכן על העדר אכיפה מחמת התיישנות ראו איזכור של מוניקה בהודעתה מיום 30.5.13 שעה 15:05ש’ 267- 270.

[218] מדוח הפיקוח, ניתן לראות כי מדובר בשני מבנים חדשים ובמשטח עץ- ראו דוח פיקוח מס’ 2009040 מיום 13.7.09.

[219] הודעה מיום 28.5.13 ש’ 71- 75.

[220] הודעת שרית קפלן מתאריך 6.6.16.

[221] הודעת נפתלי קליין מתאריך 8.6.16 202.

[222] הודעת נפתלי קליין מתאריך 8.6.16 שורה 94 ו שורה 169.

[223] הודעת נפתלי קליין מתאריך 8.6.16 שורה 113- 114.

[224] הודעת נפתלי קליין מתאריך 8.6.16 שורה 205-208

[225] זכ”ד החוקרת ליאת שניידר מיום 19.6.16.

[226] הודעת בני וידרריו מתאריך 13.6.16 ש’ 65. באותו מועד נכחתי (לואי עיאדאת) ביאח”ה ועיינתי במסמכים המאשרים את דברי העד.

[227] הודעת בני וידרריו מתאריך 13.6.16 שורה 70- 71.

[228] הודעת מוניקה זר ציון מתאריך 3.7.16 שורות 63- 64.

[229] הודעת מוניקה זר ציון מתאריך 3.7.16 עמוד 4- 6.

[230] הודעת מוניקה זר ציון מתאריך 3.7.16 שורות 128-134

[231] הודעת מוניקה זר ציון מתאריך 3.7.16 שורות 154-157

[232] הצהרת ההון מסומנת ל.ר.6 29.5.13 ומצ”ב להודעת בן דוד מיום 29.5.13. אין עותק מקורי.

[233] כך ניתן לראות בהתאם לחוזה מיום 3.7.87.

[234] ראו עוד הודעת פורת מתאריך 9.3.14.

[235] ראו יפוי הכוח וצו הירושה משנת 2001 המאושרים על ידי נוטריון, מצ”ב לחקירת פורת מיום 9.3.14; ראו עוד תשלום בגין המגרש בשז”ר על ידי חברת דה בסט נמצא בקלסר 83 קרגל 17 [אף אחד לא נחקרו עליו].

[236] הודעת בן דוד מיום 28.5.13 ש’ 119

[237] הודעת בן דוד מיום 28.5.13 ש’ 126-127

[238] הודעת בן דוד מיום 28.5.13 ש’ 128-131

[239] הודעת בן דוד מיום 28.5.13 ש’ 139

[240] הודעת בן דוד מיום 28.5.13 ש’ 134-137

[241] הודעת בן דוד מיום 28.5.13 ש’ 164

[242] הודעת בן דוד מיום 28.5.13 ש’ 137-141

[243] הודעת בן דוד מיום 28.5.13 ש’ 164-167

[244] הודעת בן דוד מיום 28.5.13 ש’ 162

[245] בהתאם להודעת אסתר פרסי מיום 27.5.13 הדירה נרכשה ב 2003 על ידי בן דוד תמורת כ 1.5 מיליון, כאשר אסתר שילמה כ 200,000 ₪ (שהוחזרו לה בהמשך) ובן דוד לקח הלוואה על אחת מהחברות שיש לו על סך 1.3 מיליון. לא נתפס חוזה המכירה.

[246] ראו הודעת אסתר פרסי מיום 27.5.13 והצוואה המצורפת.

[247] ראו הודעת בן דוד מיום 9.6.13, ש’ 107.

[248] הודעת אסתר פרסי מיום 27.5.13, ובמיוחד הודעת בן דוד מיום 9.6.13.

[249] ראו חוזה המכירה מיום 23.8.06

[250] מסומן ל.ר. 3 להודעת יוסי בן דוד מיום 11.7.16

[251] הודעת בן דוד מיום 29.5.13, שם מסר “…כל מה שרשום ברשימה של הדירות אני אחראי על הכל גם אם זה רשום על הילדים, אני המנהיג של הבית, אני אחראי למימון, להחלטות למכור או לקנות, להשכיר או לגור שם.” [ ש’ 35- 37]

[252] הודעת זברו מיום 1.7.13 שעה 17:19 ע’ 1 ש’ 11- 12; הודעת בן דוד מיום 29.5.13 ש’ 131- 143.

[253] ראו חוזה הרכישה לדירת בוגרשוב מיום 10.10.2000.

[254] ראו יפוי כוח בין גד בן דוד לטובת בן דוד ואשתו המנוחה מיום 19.11.2000, וכן ההלוואה לרכישת הדירה ע”י החברה של בן דוד מיום 18.10.2000.

[255] הודעת בן דוד מיום 29.5.13, שם מסר “…כל מה שרשום ברשימה של הדירות אני אחראי על הכל גם אם זה רשום על הילדים, אני המנהיג של הבית, אני אחראי למימון, להחלטות למכור או לקנות, להשכיר או לגור שם.” [ ש’ 35- 37]

[256] הודעת זברו מיום 1.7.13 שעה 17:19 ע’ 1 ש’ 11- 12; הודעת בן דוד מיום 29.5.13 ש’ 131- 143.

[257] ראו הצהרת הון שנתקבלה מהחוקרת ליה מיום 31.7.16.

[258] מצ”ב להודעת משה מועלם מיום 26.5.13.

[259] בדוח מתייחסים אליה כדירה שברח’ אבן גבירול 95 ת”א.

[260] ראו חוזה המכירה מיום 7.2.01.

[261] הודעת בן דוד מיום 29.5.13, שם מסר “…כל מה שרשום ברשימה של הדירות אני אחראי על הכל גם אם זה רשום על הילדים, אני המנהיג של הבית, אני אחראי למימון, להחלטות למכור או לקנות, להשכיר או לגור שם.” [ ש’ 35- 37]

[262] הודעת זברו מיום 1.7.13 שעה 17:19 ע’ 1 ש’ 11- 12; הודעת בן דוד מיום 29.5.13 ש’ 139.

[263] הודעת זברו מיום 1.7.13 שעה 17:19 ע’ 1 ש’ 11- 12; הודעת בן דוד מיום 29.5.13 ש’ 139.

[264] כך החוקרת טענה בהסתמך על מסמכים שע”מ- התבקשה ומסרה שתעביר אסמכתאות.

[265] הודעת בן דוד מיום 29.5.13 גרסה מעובה, ש’ 90- 93.

[266] הודעת בן דוד מיום 29.5.13 ש’ 105- 107.

[267] ראו עוד בחקירתו מיום 29.5.13 ש’ 237.

[268] הודעת משה מועלם מיום 2.3.14 ש’ 75- 76.

[269] הודעת טלי ליבוביץ מיום 26.5.13.

[270] הודעת בן דוד מיום 11.7.16 במיוחד ש’ 259.

[271] מסומן ל.ר 13 מצורפת להודעת בן דוד מיום 11.7.16.

[272] הודעת בן דוד מיום 11.7.16 ש’ 267- 269.

[273] ראו החוזה מיום 30.7.12 בין פורת לבין עו”ד תורגמן כנאמן (נמצא בקרגל 1 קלסר 4 לחקירות יהלום). ראו הסכם הנאמנות בין הנאמן עו”ד תורגמן לנהנה אורית בן דוד מאותו יום הנמצא כצרופה להודעתה של עו”ד תורג’מן מיום 27.5.13 עמ’ 6-7. קישור להודעה.

[274] הודעת בן דוד מיום 11.7.16 ע’ 7- 8.

[275] מסומן ל.ר.13 להודעת יוסי בן דוד מיום 11.7.16.

[276] הודעת בן דוד מיום 11.7.16 ש’ 70-71.

[277] הודעת בן דוד מיום 29.5.13 גרסה מעובה, ש’ 90- 93.

[278] הודעת פורת מיום 9.3.14 ש’ 147- 158.

[279] ע”א 15/ 7204 מדינת ישראל פקיד שומה ת”א 4 נ’ דפנה לשם

[280] הודעת זברו מיום 1.7.13 ש’ 18- 19.

[281] הודעת פורת מיום 9.3.14 ש’ 22- 23 – “חטיבת הנדל”ן של דה בסט טקסטיל, גנבד חברה להשקעות בע”מ ונכסים הפרטיים של משפחת בן דוד…”. הודעת זברו 1.7.13 שעה 17:19 ע’ 1 ש’ 4- 8.

[282] הודעת אבי מנדלסון מתאריך 4.11.13 ש’ 19

[283] הודעת זברו מיום 1.7.13 שעה 17:19 ע’ 1 ש’ 11- 12. הודעת זברו מיום 3.2.14 ש’ 58- 69.

[284] הודעת זברו מיום 1.7.13 “…כל יתר ההוצאות של שכירויות שיפוצים של דירות וחנויות אני משלמת בהוראה של אברום בדרך כלל מחשבון של דה בסט טקסטיל בע”מ (בוטיק),…” [ע’ 2 ש’ 30- 33].

[285] הודעת בן דוד מתאריך 22.5.1 ש’ 55.

[286] ראו נייר העבודה, ברירית ההוצאות הפרטיות תלמד שההוצאות הפרטיות הן: שנת 2008 כ 70 אלף ₪; שנת 2009 כ 60 אלף ₪; שנת 2010 כ 90 אלף ₪; שנת 2011- 46 אלף ₪; שנת 2012- 25 אלף ₪. קישור למסמך.

[287] ראו הדוחות השנתיים של חברת דה בסט, שנת 2008- 11,697,622 ₪, שנת 2009- 11,314,980, שנת 2010- 9,188,734 ₪, שנת 2011- 13,745,173 ₪.

[288] נייר עבודה אודות תשלומים על ידי דה-בסט עבור ניהול הדירות. קישור למסמך.

[289] הודעת בן דוד מיום 29.5.13 ש’ 211-213.

[290] הודעת זברו מיום 1.7.13 שעה 10:25 עמ’ 2 ש’ 30-39: “…כל יתר ההוצאות של שכירויות שיפוצים של דירות וחנויות אני משלמת בהוראה של אברום בדרך כלל מחשבון של דה בסט טקסטיל בע”מ (בוטיק), כלומר כל מה שקשור לתפעול השכירויות אברום אומר לי להוציא מהחשבון של דה בסט (בוטיק) ואילו כל מה שקשור לניירת כגון עורכי דין, ביטוחים עבור הנכסים המושכרים טוני אומרת לי להוציא תשלום מהחשבון של דה בסט (בוטיק), אני רוצה להגיד שאני עשיתי טעות כי זה שאומרים לי מאיפה להוציא את השקים זה אחריות של מי שאומר לי אבל לגבי רישום ההוצאה בספרים אני אחראית ואני צרכיה לבדוק לשם מה יצאה ההוצאה ולחייב חוז בעלים ואני לא עשיתי את זה.”

[291] נאשם 1 אישר מספר פעמים לרשום הוצאות פרטיות כהוצאות של החברה, ראו לדוגמא: חשבונית מיום 21.1.09; חשבונית מיום 11.6.09; חשבונית מיום 13.1.08.

[292] חשבונית על שם ג.נ.ב.ד מיום 14.12.11.

[293] לעניין זה ראה חוות דעת בעניין הפרת אמונים של בן דוד בניהול החברות. קישור למסמך.

[294] נציין שמגי זברו לא הוחשדה אלא בחקירתה מיום 3.2.14 ולא נפתח נגדה תיק בעניין זה.

[295] הודעת משה מועלם מתאריך 2.3.14 ש’ 131-137.

[296] הודעת לזרוביץ מיום 10.2.13 ש’ 101-102.

[297] הודעת לזרוביץ מיום 10.2.13 ש’ 131-132.

[298] הודעת בן דוד מתאריך 22.5.13 ש’ 286-290.

[299] הודעת בן דוד מתאריך 22.5.13 ש’ 352

[300] הודעת בן דוד מתאריך 22.5.13 ש’ 326

[301] הודעת בן דוד מתאריך 22.5.13 ש’ 330

[302] הודעת בן דוד מתאריך 22.5.13 ש’ 355

[303] הודעת בן דוד מתאריך 22.5.13 ש’ 300-310

[304] בקשת הלוואה מתאריך 3.5.12. קישור למסמך. (קרגל 12 מעטפה 149)

[305] הודעת שבתאי קמחי מתאריך 24.5.13 ש’ 148

[306] שם, ש’ 187

[307] הודעת שבתאי קמחי מתאריך 22.5.13 ש’ 50

[308] הודעת שבתאי קמחי מתאריך 22.5.13 ש’ 43

[309] הודעת אוריאל בן אסואלי מיום 27.5.13 ש’ 76.

[310] הודעת יוסף שוקר מיום 24.5.13.

[311] הודעת יוסף שקור מיום 24.5.13 ש’ 79- 82.

[312] מצ”ב להודעת העו”ד שערך העסקה, אוריאל בן אסולי מיום 27.5.13.

[313] הודעת אהרון יחזקאל (רוני) מתאריך 22.5.13 ש’ 62

[314] הודעת אהרון יחזקאל (רוני) מתאריך 23.5.13, ש’ 28

[315] הודעת אהרון יחזקאל (רוני) מתאריך 27.5.13 ש’ 81

[316] הודעת שבתאי קמחי מתאריך 23.5.13 ש’ 356 – 360

[317] הודעת אהרון יחזקאל (רוני) מתאריך 27.5.13 ש’ 45.

[318] הודעת אהרון (רוני) יחזקאל מתאריך 22.5.13 ש’ 152

[319] תוצאת בדיקת פוליגרף אהרון (רוני) יחזקאל. קישור למסמך.

[320] הודעת וידרריו מתאריך 28.5.13 ש’ 217.

[321] הודעת בנימין וידרריו מיום 28.5.13 ש’341- 342.

[322] הודעה על הגשת תיק פיקוח לתובעת עירונית. קישור למסמך. (מתוך קרגל 8, קלסר 86)

[323] הודעת מודי בהירי מתאריך 29.5.13 ש’ 253

[324] הודעת בנימין וידרריו מתאריך 28.5.13 ש’ 157

[325] הודעת יוסף שכטר מתאריך 21.5.13 ש’ 112

[326] רישיון לניהול עסק מתאריך 19.6.11. קישור למסמך. (מתוך קרגל 8, מעטפה 162)

[327] הודעת עודד צברי מתאריך 27.5.13 ש’ 36

[328] חנה נגר אמרה כי, למיטב זיכרונה היא לא נכחה בפגישה זו, שכן היא חתמה על הטופס המופנה לוועדה ולכן חשבה שלא היה צורך בנוכחותה בישיבה. (הודעת חנה נגר מתאריך 28.5.13 ש’ 8

[329] שם, ש’ 69

[330] שם, ש’ 72

[331] שם, ש’ 246

[332] הודעת שוש ברוך מתאריך 26.5.13 ש’ 139

[333] הודעת מודי בהירי מתאריך 29.5.13 ש’ 271

[334] שיחה מספר 95 מתאריך 7.5.13 עמדה מספר 88599. קישור לשיחה.

[335] הודעת יחזקאל מתאריך 24.5.13 ש’ 203-204

[336] שיחת המשך קפצה בעמדה מספר 88597

[337] שיחה מספר 1287 מתאריך 7.5.13 עמדה מספר 88597. קישור לשיחה.

[338] שיחה מספר 96 מתאריך 7.5.13 עמדה מספר 88599. קישור לשיחה. יש לציין כי שיחה זו הושמעה ליחזקאל בחקירתו מתאריך 24.5.13. יחזקאל טען כי הוא אינו יודע מדובר שבתאי שואל אות שאלה זו או משהי גרמושקה. (ש’ 187)

[339] הודעת שבתאי מתאריך 24.5.13 ש’ 212

[340] שיחה מספר 128 מתאריך 9.5.13 עמדה מספר 88599. קישור לשיחה.

[341] הודעת שבתאי מתאריך 24.5.13 ש’ 230

[342] הודעת שבתאי מתאריך 24.5.13 ש’ 236-237

[343] שיחה מספר 152 מתאריך 12.5.13 עמדה מספר 88599. קישור לשיחה.

[344] שיחה מס’ 1304 מיום 7.5.13 עמדה מס’ 88597. קישור למסרון.

[345] רוני מסר: “אני שלחתי מה ששבתאי אמר לי לשלוח. לשאלתך, למה שבני יבוא, אני משיב, שלא יודע. שבתאי ביקש ממני להתקשר אליו, ובני לא ענה, אז סימסתי.” [הודעה מיום 24.5.13 ש’ 209- 210].

[346] שיחה מספר 1799 מתאריך 8.5.13 עמדה מספר 88597. קישור לשיחה.

[347] שיחה מספר 1625 מתאריך 8.5.13 עמדה מספר 88597. קישור לשיחה.

[348] הסכמים ותוספות לשירות ייעוץ שנמסרו על ידי סויסה 31.1.13. קישור למסמך.

[349] הסכם למתן שירותי ייעץ בין עיריית יהוד לצ’פניק מתאריך 28.7.04. קישור למסמך.

[350] פרוטוקול ישיבת מועצת עיר מתאריך 20.4.4. כניסה למסמך.

[351] הודעת צ’פניק מתאריך 30.5.13 ש’ 47-49.

[352] כאמור, חוזה זה טרם נמצא אך נכתב במפורש בתוספת להסכם מתאריך 6.1.13

[353] הסכם למתן שירותי ייעץ בין עיריית יהוד לצ’פניק מתאריך 14.5.12. קישור למסמך.

[354] תוספת להסכם למתן שירותי ייעץ בין עיריית יהוד לצ’פניק מתאריך 6.1.13. כניסה למסמך.

[355] הודעת צ’פניק מתאריך 30.5.13 ש’ 27-37

[356] בפרוטוקול מטעם משרד פנים- לשכת התכנון המחוזית מיום 12.4.10. קישור למסמך.

[357] דוד אמגדי, נציג המינהל, הבהיר כי בכל האינטראקציה עם צ’פניק, בקשר לתוכנית מלון אוויה, הוא סבר כי מדובר בעובד עירייה (הודעת אמגדי מיום 11.12.13 ע’ 2; הודעת אמגדי מיום 28.5.13 ש’ 281)

[358] בסיכום דיון בין המנהל לבין העירייה מיום 15.7.10. קישור למסמך.

[359] הודעת צ’פניק מיום 24.12.13 ש’ 125- 129.

[360] הודעת ברוך צ’פניק מתאריך 30.5.13 שורות 152-154 וכן שורה 164.

[361] שיחה מספר 1808 מתאריך 8.11.11 עמדה מספר 58035. קישור לשיחה.

[362] שיחה מספר 5859 מתאריך 14.2.12 עמדה 58035. קישור לשיחה.

[363] חוות דעת סגירה מתאריך 13.7.16 מאת עו”ד ליאת גלבוע אמיר ועו”ד אורי רינצקי. קישור לחווה”ד.

[364] חוות דעת סגירה מתאריך 13.7.16 מאת עו”ד ליאת גלבוע אמיר ועו”ד אורי רינצקי. קישור לחווה”ד.

 

 

PDF

חוות דעת לליאת בן ארי על יוסי בן דוד ראש עירית יהוד