מי לא מכיר את ההסתה נגד גברים: היא חוקית והיא הדבר הכי מקובל בחברה המערבית, עד כדי כך שנושאות השלטים גברים לגז או להרוג את כל הגברים הופכות לגיבורות היום ואילו קומץ הגברים שצועק כי ככל שמדובר בפמיניזים הרי כי מדובר בתנועת שנאת גברים מוצגים כם על ידי גברים כהזויים

הנה דוגמה מונפשת העברת מסר בעזרת GIF המותאם לגיל הרך שנועד להכשיר רצח גברים.

ההסתה וההכללה נגד גברים בישראל ובעולם: תמונת מצב

מנקודת המבט של ג’רי הראל – פורסם במידה משורר, בלוגר ומתרגם.

הדעות הנחשבות לנאורות תופסות כיום את המחצית הגברית של אוכלוסיית העולם באופן שהיה מוקע כגזענות וכהכללה כלפי כל קבוצה אחרת ממש כפי שהסיתה התעמולה הנאצית כך מסיתה היום התעמולה הפמינאצית לאור היום ואז כמו היום הציבור מסרב להפנים כי המסרים הללו מכשירים את רצח הגברים הסיטונאי שיבוא עלינו בקרוב וכמובן שהכל יהיה חוקי, כמו אז לחובבי הנוסטלגיה.

בבית ספר במדינת ויקטוריה שבאוסטרליה, הוקרן לאחרונה סרט על אונס ותקיפה מינית למתבגרים באזור גיל 12 ולאחר ההקרנה הושמעה להם הרצאה על חומרת פשעים אלה. בית הספר לא הסתפק בכך וחייב את כל התלמידים הבנים להתייצב מול כל  התלמידות ולהתנצל בשם כל הגברים באשר הם על עצם קיומם של מעשי אונס ופגיעה מינית.

נסו לדמיין מפגש בין תלמידים יהודים וערבים בו ידָרשו כל הילדים הערבים להתנצל על פיגועים בפני התלמידים היהודים. לפני הקורונה, פגש כותב שורות אלו לא אחת בתיירים גרמנים ומעולם לא פקד על מי מהם עוון שלא ביצע במו ידיו. ואכן, האמהות באותה תקרית באוסטרליה הגיבו בזעם על המסר המכליל והפוגעני שהוחדר בבניהן, ואחת היטיבה לנסח: לו היתי קורבן לפשע כזה, לא הייתי מאשימה אף גבר מלבד האנס.

עושה רושם שאוסטרליה לא לבד, ובמובן מסוים גם ישראל לוקה בהנחלת תפיסות דומות לתלמידיה הצעירים, אם כי באופן פחות בוטה. מדינת ישראל החליטה לחנך את ילדיה שטוב לבו של היצור האנושי, ומנגד – רשעותו, נובעות מכרומוזום ה-X או ה-Y ממנו קורץ. כך, במסגרת שיעורי מגדר, הורה משרד החינוך כי על הבנות להכיר בערך המוסף הנשי שלהן וכי גם על הבנים להכיר בערך המוסף הנשי של הבנות. הלאה השוויון ותחי העליונות הנשית. גם בסילבוס של הפקולטה למגדר באוניברסיטת תל אביב מדובר על קיומן של “תכונות נשיות, חמלה ואמפאתיה”, וגם ספרה של ולרי סולאנס ׳מניפסט החלאה׳ הקורא להכחדת כל הגברים נלמד כספר לגיטימי ומתואר על ידי הוצאת רסלינג כ“קריאה חדשנית לשינוי רדיקלי”.

תארו לעצמכם שגברים היו חובשים קסדה עליה מצויין כי הכניסה לנשים אסורה. איזו מהומה אלוהים היה גורם

הלך רוח זה רווח כיום גם מחוץ לכותלי המוסדות הלימודיים בארץ ובעולם. כך, לדברים אלה מצטרפים בין השאר הביטוי השגור ״גבריות רעילה״, התבטאויותיו של מזכ״ל האו״ם לפיהן הקורונה היא באשמת השליטה הגברית בעולם ושהסבל ממנה כמו גם ההתמודדות המוערכת מולה היא עניין נשי ואת הקליפ של נטע ברזילי בו היא רוצחת את הדוגמן שמסרב להתחתן איתה. מסרים דומים מופיעים בסרטים הוליוודיים החל מסוף שנות השמונים, כגון ׳יחי ההבדל הקטן׳, ׳אישה שטן׳ ו׳אבות ובנות׳ שמסריהם נעים בין העובדה כי רצח הוא דבר מידתי ולגיטימי כנקמה בגבר בוגדני לבין ההנחה כי נשים אינן מסוגלות לרוע. בכל המקרים הללו מקבלת החברה את המסרים המכלילים והאנטי-גבריים הקיצוניים במחיאות כפיים, ולרוב בלי גרם של ביקורת.

השיח הציבורי נגד חצי מהעולם

הפרחולה תותן עינב וינהולד לא עוצרת באדום, למי שחשב שבגלל שהיא הייתה צעירה וטפשה ניתן להתעלם ממה שהיא כתבה אז מסתבר שהטמטום רק גדל עם השנים ומופץ כמו חיידק אלים באויר ומדבק ויום יבוא והמגיפה תגיע ממש כשם שהמגיפה הנאצית חלחלה בכל העולם עד היום.

התקשורת בארץ ובעולם נוהגת לטייח את מוצאם של האנסים, ולעתים אף את מקרי האונס עצמם, במקרה שהדבר עלול לעורר סטיגמות אודות קבוצת מוצא מסוימת. כך נוהגת התקשורת הישראלית במקרי אונס קבוצתי המבוצעים בידי בני מיעוטים וכך במקרי רצח נשים בידי בני זוגן המתרחשים במגזר הערבי בשיעור של בערך פי ארבעה מחלקו באוכלוסייה.

הכללת כלל המין הגברי בצורה בוטה חוזרת גם במאמר שפרסם הסופר והפובליציסט שי גולדן במגזין ׳ליברל׳ בנושא הומופוביה. במאמר שוזר גולדן פנינים כגון “ההסטוריה הוכיחה שגברים הם בבונים שמחפשים תמיד את הפתרון הקל”, “פסיכולוגיה עקומה להתמודד עם חששותיך לגבי עצמך בעזרת דפיקת מכות למישהו שלא עשה לך כלום, אבל לגברים יש פסיכולוגיה עקומה, נשים יודעות על מה אני מדבר”, “עם פחות גברים העולם יהפוך למקום טוב יותר”, ועוד כהנה וכהנה אמרות שפר שהיו מכניסות את כותבן לכלא על פשעי שנאה והסתה אם רק היו נכתבות על אריתראים, פיליפינים, בולגרים או לסביות, ובקיצור – כל קבוצה המהווה פחות ממחצית האנשים על כדור הארץ.

מאמריו של ניסן שור בעיתון ׳הארץ׳ חוזרים אף הם על דפוס ההכללה ואף לוקחים אותו צעד קדימה בכל הקשור לחריפות התבטאויותיו. כך, כתב שור בין השאר כי “כל הגברים חרא” ו“במקום לטפל באבולה, טפלו במחלה של העולם: הגברים” (כולנו כמובן זוכרים מה קרה כשיהודים הוכרזו כמחלה של העולם). נוצר מצב כה אבסורד, עד כי לאור השנאה היוקדת כלפי גברים ולאור המודעות הרבה לסבלם של בעלי חיים במקביל, יש אנשים בעולם המייחסים לתרנגולת יותר קדושת חיים מאשר לחצי מבני האדם בכדור הארץ, לפחות מרגע שחצו גיל מסוים.

מדי פעם פורצת בישראל מחאה נגד רצח נשים. מחאות אלו נענות לרוב בתזכורת כי גברים נרצחים פי עשרה, כשעל כך משיבים בקהילת המגדר, ולא רק בה, כי נשים נרצחות לרוב בידי גברים בעוד שגברים נרצחים בידי גברים כמוהם. גם אמירות על הגברים הלא-חמושים והלא-מעורבים שנהרגים במלחמות נענות באמירה לפיה גברים יכולים למנוע זאת אם רק יפסיקו לצאת למלחמות.

לא ברורה לי עזות המצח בה מסוגלים אנשים להתעלם מההפרדה בין הרוצח לקורבנו, בין השליט המכריז מלחמה לבין החייל שהוא שולח, או בין החייל שנשלח להדוף אותו לבין האזרח הבלתי חמוש.

האם הכרזנו על כל הגברים כעל חלאות אלימות ורצחניות באופן המאפשר את נקודת ההנחה לפיה הקורבן חולק אופי נוראי עם רוצחו? האם החלטנו שהיות שנשים כקבוצה ״מייצרות״ פחות אלימות, הרי שזכותן לחיים עולה על זכותו של גבר? תהא הלוגיקה אשר תהא, אף אחד לא יטיח אותה בפרצופה של אישה שבנה או בן זוגה נרצחו על מקום חניה או נהרגו במבצע צבאי. איש גם לא ירשה לעצמו לדבר באופן דומה על ערבים, אפריקנים ואחרים.

את הטענה כי לו היו מדינות העולם מונהגות על ידי נשים היו נחסכים מדפי ההיסטוריה הרג, מלחמות ועימותים, קל להפריך. העובדות וההיסטוריה מראות כי נשים בעמדות כוח מעולם לא היו ואינן אכזריות פחות או הומאניות יותר מגברים שהחזיקו בעמדות השליטה.

כך, מראשית העת החדשה ועד לתחילת המאה העשרים, הכריזו מלכות באירופה על יותר מלחמות משעשו כן המלכים, כפי שהוכיחו שני חוקרים מאוניברסיטת קולומביה; רצח העם שמבצעת מיאנמר בעם הרוהינגיה מתקיים כשבראש מיאנמר עומדת כלת פרס נובל לשלום, אונג סאן סו קיי; בהנהגת מיליציית אונס שפעלה ברצח העם ברואנדה הורשעה בהאג פאולין נייראמאסוהוקו, שכיהנה כשרה למעמד האשה; ואינדירה גנדי, ראש ממשלת הודו לשעבר, היא זו שציידה את הודו בפצצה גרעינית וסתמה את הגולל על פתרון דמוקרטי בשלום לסכסוך קשמיר. היא נרצחה, אגב, מפני ששפכה דם של עשרות מליוני סיקהים בקודש הקודשים.

דמוקרטיה לנשים בלבד

חלק מהקולות הנשמעים כיום בנושא, מגדילים לעשות ולא רק מאשימים את המין הגברי בחוליי ההיסטוריה, אלא אף מציעים אמצעי מנע כדי לדאוג שאותם משגים לא יחזרו על עצמם. בסרטון שהפך למאמר באתר הפמיניסטי ׳Onlife׳, קראה ליאת ברטוב-שדה לבטל את זכות ההצבעה לגברים מאחר שלטענתה גברים מצביעים תמיד למועמדים שדוגלים במלחמות ובסבל, בעוד שנשים תומכות תמיד ברווחה ובשלום. לא היו לה שום תוצאות בחירות או סקר דעת קהל שיצביעו על הבדל כזה בדפוסי ההצבעה, ולמעשה, מאז 1945, המערב כמעט תמיד מעדיף רווחה על פני מלחמות (חוץ מארה״ב, שגם היא נלחמה בנאצים ובאל-קאעידה ולא בדובוני אכפת לי או ביצירי הטוהר מהסרט אווטאר, למרות שגם על זה אפשר להתווכח).

וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן

הפמיניזים לא התחיל היום יש לו רקע היסטורי עשיר, אך הפמיניזם בימנו אנו הינו פמיניזים משודרג ששורשיו בפמיניזים דור 3 בתקופת הרייך שהתשדרג היום לפמיניזים דור 4 ואפשר וכדאי להסתכל עליו נכוחה מדובר ברייך הרביעי שהוא חי ונושם וחזק מתמיד

בעקבות הסרטון של ליאת, העליתי פוסט המביא את העובדות ההיסטוריות בנושא. משום מה, המוני אנשים אינטליגנטיים פשוט לא הצליחו להבין כיצד אני מסרב לקשר את תכונות האדם למינו ולמגדרו, או שהבינו אבל הסירוב הרתיח את דמם. הואשמתי בשבירת שיאי מיזוגניה, בטינוף על נשים, באינסליות מיתממת, בזלזול באונס, בגילוי עריות (כן, גם אני עדיין תוהה מה הקשר) ובהתעלמות מכך שאימי היא אישה. קיבלתי חסימות והתנפלויות אפילו ממכרים ותיקים.

קצינות SS זה לא המצאה שלנו. החיה הנאצית לא הופיעה רק בזכר אלא גם בנקבה והיו לא מעט כאלו, הם נראות נחמדות ויפות אך הן רצחו יהודים ומכל הבא ליד.

הפיגוע בישיבת מרכז הרב זכה בשעתו לכ-80 אחוזי תמיכה בציבור הפלסטיני, והמדינות העניות והאלימות ביותר מנוהלות ומאוכלסות בידי שחורי עור. על אף שני נתונים אלו, איש לא היה מעז לבצע הכללה ולקבוע כי כל הפלסטינים תומכי טרור וכי כל שחורי העור אלימים וכושלים מדינית. מדוע אם כן כשזה מגיע לגברים, כל הכללה, ולו המכוערת ביותר, נתפסת כלגיטימית ואף מתקבלת לעיתים במחיאות כפיים?