כבר שנים שמספרים לציבור סיפורי כזב שבבתי הדין הרבניים הגבר שולט ושהדיינים פוסקים לטובת הגבר ודופקים את האישה. הסיפור הזה מצוץ מהאצבע. מזמן, אבל ממש מזמן, בתי הדין הרבניים נכבשו ע”י שדולת הנשים שמאיימות על הדיינים שאם לא יבצעו חיסול ממוקד בכל גבר שמגיע אליהם, הן תעברנה חוק שיבטל את בתי הדין הרבניים לחלוטין – ואז הדיינים יאבדו את הפרנסה. תארו לעצמכם את הדיין דניאל אדרי מחיפה מחפש עבודה כמשגיח כשרות במפעל לקרדות?
התוצאה היא שאחד אחד צועדים גברים לתוך בתי דין רבניים (לרוב בגלל שעורכי דין מטופשים המליצו להם ללכת לרבני) ושם הדיינים מבצעים בהם מטווח ברווזים. מחסלים אותם, מרוששים אותם, מעבירים את הדירות והרכוש שלהם לנשים, מפיצים עליהם שקרים, מנתקים אותם מהילדים שלהם ושולחם אותם לבית הסוהר.
לדיינים האלה שמשמשים מריונטות, בובות על חוט של שדולת הנשים, קוראים “דיין בולען“. הנה דוגמא מובהקת לבולען שכזה, שלמה שטסמן, מריונטה של וגינות:
קריקטורה מתוך הקונטרס:
כיום בראש כנופיית דייני הכזב עומד הפמיניסט הדגול דוד לאו, הסוגד לאלוהי הוגינה. הכיפה שעל ראשו היא תחפושת, לא יותר מפיסת בד. בבתי הדין האזוריים שולטים דייני פמינאציה גועליים כמו שלמה שטסמן (תל אביב), דניאל אדרי (חיפה), ויקותיאל כהן.
את תופעת הגיטין המעושים ניתן להמחיש בקריקטורה הבאה:
קונטרס דייני הכזב אסופת סיפורי בלהות על דייני בית דין רבני בשליחות שדולת הנשים לחיסול גברים דתיים (2)
One Comment
מעניין שאחרי 919/15, במירוץ הסמכויות – כל הנשים לרבות הפמיניסטיות רוצות את בית הדין ואילו גברים את בית המשפט לענייני משפחה – אין עקרונות, אין שנאה לדת – הן הולכות בתקווה לקבל מזונות מוגדלים. כל עניין הגירושין מתחילתו ועד סופו עוסק בכסף , טובת הילד לא מעניינת אותן ואת המערכת שעוטפת אותן.
נקווה שהילדים של הדור הבא יגיעו רק מפונדקאות עם אשה, לגבי השאר מבחינת שיקולי עלות- תועלת , ממליץ על יחסים קצרי טווח ומתועדים , אולי הסכם ממון – זה המצב
מושג המשפחה נהרס אצל החילונים, בהמשך גם אצל הדתיים לאומיים. מה שהן לא יודעות שאין בצד הזה מנצחים.
גברים לומדים ומגיבים, אינפורמציה זורמת חופשי , מאזן אימה כבר היום פוגע בנשים. הנחת היסוד של גברים לא יכולים בלי זוגיות, קורסת בגלל שבמבחן עלות תועלת. העלות לגבר רק עולה והתועלת יורדת, מגמה זו רק תלך ותתעצם.
די מזכיר קצת את ההיסטוריה והדיבורים על “גן עדן קומיניסטי” בשנות החמישים של המאה הקודמת. המבין יבין