מח”ש המחלקה לחקירות שוטרים חוקרת רק דגי רקק מסכנים כדי לייצר מראית עין של פעילות אבל את השוטרים הבכירים אלו שמשקרים, מעלילים ותופרים תיקים לא חוקרים. להם יש פטור במח”ש מחקירות. לפנינו דוגמא למקרה בו מח”ש מתנפלת על בחור מסכן בן 20, ניר זנו בתול, חלש אופי, ללא שום רקע של הטרדת נשים, חרדי, וטופלים עליו הטרדה מינית במהלך משמרת עם בחורה חרמנית אש שהתחילה איתו, ואחר כך שינתה דעתה ודפקה לו תלונה. מקריאת גזר הדין של השופט דוד שאול גבאי ריכטר מירושלים עולה שהבחור ששימש שוטר משמר הגבול בבסיס מג”ב בירושלים, איננו מסוג הבחורים שמציקים לבנות ובכלל אין לו ביטחון עצמי עם בנות. הוא בא מרקע חרדי ובגיל 20 הוא היה בכלל בתול. כל מה שמתואר עליו הוא תיאורים של המתלוננת, אשר הנאשם טוען שהיא פיתתה אותו, ואחר כך דפקה לו תלונה. אנחנו מאמינים לו שלא היה כלום, ובכלל אין שום ראיות בתיק הזה למעט סיפורי השוטרת שהוצבה איתו באותה משמרת. נראה לנו שבגלל התקפי קנאה של החבר שלה (בגלל שהיא משתרללת ופתיינית) הלכה ודפקה לו תלונה.

בתמונה: עו”ד קרן בר מנחם (בהמת מגדר פמיניסטית) ראש מח”ש מי שמטייחת את פשעי השוטרים הבכירים ורודפת אחרי דגי רקק לייצר מראית עין של ניקיון אורוות במשטרה. לטעמנו היא המושחתת הכי גדולה במשטרה.

את ההרשעה תפר לבחור השופט פאול שטרק, שופט זבל דתי עם כיפה שהיה פעם שופט משפחה שהתעלל בגברים עד שזרקו אותו מבית המשפט למשפחה בירושלים. לבחור לא היה כל סיכוי אצל פאול שטרק. את גזר הדין כתב דוד שאול גבאי ריכטר. היתה לו אפשרות לסגור את התיק באי הרשעה בגלל שזה תיק רקק ואפילו תסקיר קצינהות המבחן אמרו שהבחור אינו מסוכן מינית ושהערכים שלו נורמטיביים. אבל מפחד שדולת הנשים השופט בחר כן להרשיע ולגזור עונש. השופט דוד שאול גבאי ריכטר באופן סדרתי דוחה בקשות לחומרי חקירה.

בתמונה הנאשם המסכן ניר זנו. הוא עדיין מתפאר במדי המשטרה ומשמר הגבול. לא למד לקח הבחור?

ברור מהתיק הזה שראש מח”ש קרן בר מנחם שהיא פמיניסטית דגולה, בהמת מגדר קטלנית, נתנה הוראה למח”ש להתעסק רק עם תיקי רקק כמו ניר זנו , במקום לחשוף את כל השוטרים בתפקידים הבכירים שתופרים תיקים ומבצעים פשעים.

בכל מקרה השופט דוד שאול גבאי ריכטר החליט לחמול על הבחור, ומחק את שמו מפסק הדין כך שאנו רואים רק את המילה “פלוני”. אלא שהקלדת מספר התיק בגוגל מעלה תיק אחר בעליון בו הבחור ביקש להעביר את התיק מירושלים לחיפה, והשופט ענת ברון דחתה בקשתו זו. התיק בעליון פורסם בשמו המלא של הבחור, ניר (אשר) ז’נו. אם כך מה התועלת של ההחלטה של השופט בכותרת גזר הדין ש”גרסה זו מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים של הנאשם“? אכן הגרסה מפורסמת ללא פרטים מזהים שלו, אבל כאשר מצמידים את הבקשה שלו בעליון ששם השם שלו אינו חסוי, הרי שהגרסה של גבאי ריכטר + ההחלטה של ענת ברון, מביאה לזיהויו של הנאשם (המסכן). ראו צילום מסך מגוגל:

אם לא די בכך, אמיר זוהר וזיו קריסטל כבר פרסמו את שמו של ניר המסכן הבתול באתר פוסטה:

להלן הכתבה באתר פוסטה שחושפת את השם: שוטר מג”ב הטריד מינית טירונית וביצע בה מעשים מגונים

אישום: שוטר מג”ב הטריד מינית טירונית וביצע בה מעשים מגונים

• נכתב על ידי אמיר זוהר
• ב 23/04/2017
• 08:02

מח”ש טוענת כי במהלך משמרת משותפת ניסה הנאשם שוב ושוב לנשק את המתלוננת ואף יותר מכך. נטען שבתום המשמרת אמר לה: “מה שהיה במשמרת, יישאר במשמרת”

המחלקה לחקירות שוטרים הגישה כתב אישום נגד ניר ז’נו (20) מטירת הכרמל, בטענה שכאשר היה שוטר במשמר הגבול בירושלים, הוא ביצע מעשים מגונים בכוח בטירונית  שלמדה בקורס, במהלך משמרת משותפת וכאשר היתה כפופה להוראותיו בשטח.

על פי כתב האישום, שהוגש על ידי עו”ד לינוי בן חמו, הטירונית לחדר אוכל בבסיס והתיישבה אקראית לצד השולחן שלצדו ישב גם ז’נו, אותו לא הכירה קודם לכן. לפי האישום, הוא פנה אליה ואמר לה שהיא נראית “ילדה טובה”, סיפר לה שהוא בן 20, שאל אותה מהיכן היא, וגם האם היא נמצאת בזוגיות. הצעירה השיבה לו שיש לה בן זוג, והשיחה בן השניים הסתיימה.

בכתב האישום נטען, כי למחרת התייצבה הטירונית בבסיס במטרה לתגבר את חיילי מג”ב במשמרות אבטחה. ז’נו, שהיה אמור לצאת למשמרת אבטחה רגלית משותפת עם טירונית שח”מ באזור חומות העיר העתיקה, אמר לצעירה שהיא מוצבת למשמרת איתו והורה לה להתלוות אליו. בעת הסיורים שביצעו, כך נטען, אמר לה שהוא בחר דווקא בה לתגבר אותו במשמרת כיוון שהיא “נראית ילדה טובה” וכי “מגיע לה להתפנק במשמרת שלא עושים בה כלום”, כלשונו.

מח”ש טוענת כי כאשר הגיעו השניים לעמדת תצפית במעלה החומות, ביקש ממנה ז’נו שתצטלם  איתו, והטירונית נעתרה לבקשתו ונעמדה בסמוך אליו, כשלפתע הניח ז’נו את ידו על מותנה של תוך שהוא מנסה לקרבה אליו. נטען כי הצעירה התנגדה ואמרה לו כי יש לה בן זוג, אולם הוא בתגובה ביקש שיתקרבו זה לזה “רק בשביל התמונה”. היא השיבה שוב בשלילה, כך נטען, אולם ז’נו לא ויתר ולאחר זמן מה ביקש ממנה שוב להצטלם, כאשר גם הפעם אחז במותנה וניסה לקרבה אליו, ושוב – הצעירה ביקשה ממנו להפסיק והוא הוריד את ידו.

מכתב האישום עולה, כי כאשר ז’נו והמתלוננת התיישבו לנוח על אבן סמוכה, ז’נו התקרב אליה, חיבק את כתפיה ונישק אותה על לחיה. נטען עוד, כי היא בתגובה הדפה אותו, אך לאחר מספר שניות הוא שוב ניסה לחבק ולנשק אותה, תוך שהוא אומר לה: “רק בלחי, נו אל תהי כבדה”. מח”ש טוענת כי הצעירה הדפה אותו, אך מיד לאחר מכן הוא ניסה שוב.

לאחר הסיור, טוענת מח”ש, ז’נו הורה לצעירה להתיישב על אבן רחבה והתקרב אליה תוך שאמר לה לשכב אחורנית. על פי הנטען, בשלב זה הוא אחז בכתפיה וניסה להשכבה בכוח, אך היא בתגובה הדפה אותו בכוח וביקשה שימשיכו ללכת. לפי האישום, הוא צבט אותה בלחיה ואמר לה “איזו חמודה את”, אך היא הסיטה את ידו. על פי מח”ש, ז’נו לא ויתר, התקרב אל הצעירה, משך אותה אליו, אחז בישבנה, תחב ידו מתחת לשכפ”ץ אותו לבשה, נגע בחזה וקירב את פניו לפיה , למרות התנגדותה ותוך כדי שהוא אומר לה: “מה הייתי עושה לך, איזה סקסית את”. מיד לאחר מכן, טוענת מח”ש, הוא אחז בגבה, הצמיד  את גופה אליו, ולאחר שהדפה אותו אמר לה: את קשה… יאללה עופי”.

לפי כתב אישום, בהמשך המשמרת – כאשר התיישבו לנוח על מדרגות בדרכם אל עמדת תצפית – ז’נו חייך אליה והורה לה להתיישב על ברכיו. לאחר שסירבה, כך נטען, הוא אחז ברגלה ומשך אותה אליו, תפס במותניה והושיב אותה על ברכיו בכוח תוך שהוא כורך את רגליו בחוזקה סביב רגליה ומחבק אותה. בכתב האישום נטען כי הוא אחז בחוזקה בזרועה חרף בקשותיה שיחדל, עד שהצליחה להשתחרר מאחיזתו, אך כתוצאה ממעשיו נגרמה לה חבלה.

בהמשך הסיור, כך על פי כתב האישום, ז’נו הצמיד שוב את גופו לגופה וניסה לנשק אותה פעם נוספת, למרות שהדפה אותו ממנה, אך הוא לא הרפה. היא הסיטה את ראשה, כך נטען, והוא נישק אותה על הלחי מספר פעמים עד שהצליחה להדוף אותו.

לפי האישום, כאשר הגיעו לגרם מדרגות, ז’נו לפת  את הצעירה בחוזקה והושיב אותה בכוח על ברכיו. על פי הנטען, הוא כרך את ידיו סביב גופה, קירב אותה אליו ונישק אותה חרף בקשותיה שיחדל. הוא ניסה שוב, כך נטען, ואף כרך ידיו סביב צווארה, אך היא אמרה לו שהיא נחנקת, ולאחר שהצליחה להשתחרר מאחיזתו, סטרה לו והתרחקה מהמקום.

מח”ש טוענת כי לאחר מספר דקות התקשר אליה ז’נו וגער בה על כך שעזבה את המקום מבלי לדווח לו. היא המתינה לו עד שהגיע למקום, ומיד לאחר מכן שלחה הצעירה הודעת וואטסאפ לקצין המבצעים הפלוגתי, וביקשה לעבור עמדת משמרת. הקצין התקשר אליה ושאל אותה לפשר בקשתה, אך היא נמנעה מלהשיב לו כיוון שחששה מז’נו אשר עמד באותה עת לצידה. בחלוף כשעה, לאחר שהבינה כי לא תועבר לעמדה  אחרת, פרצה בבכי. ז’נו, כך נטען, ניגש אליה ושאל אותה האם בוכה בגלל מעשיו במהלך המשמרת. לפי הצעירה, נוכח חששה ממנו, היא השיבה לו שהיא בוכה מתוך שעמום.

מכתב האישום עולה כי לאחר סיום המשמרת שוחחה הצעירה עם בן זוגה, וכאשר הבחינה בז’נו מתקרב לכיוונה, ניתקה את השיחה. כאשר שאל אותה האם שוחחה עם חבר שלה והאם היא נוהגת לספר לו הכל, היא השיבה לו בחיוב. לפי האישום, הוא אמר לה בתגובה: “מה שהיה במשמרת, יישאר במשמרת”.

כתב האישום מיחס לז’נו ריבוי עבירות של מעשה מגונה ומעשה מגונה בכוח. הדיון בעניינו נקבע ל-3 במאי בפני השופט פאול שטרק בבית משפט השלום בירושלים.  

בתמונה: דוד שאול גבאי ריכטר, השופט שגזר את הדין לאחר ההרשעה של השופט הפסיכופט פאול שטרק.

קראו גם את ההחלטה של השופטת הפמינאצית ענת ברון בעליון בענין הסירוב להעביר את התיק מירושלים לחיפה. השופטת הפמינאצית ענת ברון כותבת “העברת הדיון ללא הודאה בעובדות כתב האישום נעשית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן“. אנו מתקשים להבין את המשמעות של ההבלים האלה!!!! אדם עומד לדין פלילי. זכותו לכפור באשמה. זכותו גם לקבל ערכאה ניטרלית ולהעביר למחוז אחר, בלי להודות באשמה מראש. אם הוא יודה באשמה מראש כתנאי להעברת התיק, אז בשביל מה בכלל צריך להעביר את התיק????? אנו מקווים שהבנתם איך שופטים בעליון ממציאים הלכות ישר מספרי החוקים של סדום, ופשוט דופקים את הציבור במילים יפות כמו “הלכה מושרשת”. אבל מי הדביל הראשון בבית המשפט העליון שהשריש את ההלכה הסוטה וההזויה הזו – שקודם צריך להודות בתיק, ורק אז יעבירו אותו למחוז אחר???? בבתי ספר למשפטים מלמדים שהזכות להימנע מהפללה עצמית היא זכות יסוד. נראה שהשופטת ענת ברון לא מכירה את הזכויות האלה, והסיבה ברורה: ענת ברון היא בהמת מגדר קלינית.

בש”פ 4817/17 ניר(אשר) ז’נו נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק בש”פ 4817/17 בבית המשפט העליון

בש”פ 4817/17

לפני:
כבוד השופטת ע’ ברון

המבקש:
ניר (אשר) ז’נו

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

בקשה להעברת מקום דיון מיום 14.6.2017

בשם המבקש: עו”ד סמי איליה

החלטה

לפניי בקשה להעברת מקום דיון ב-ת”פ 8651-04-17 מבית משפט השלום בירושלים לבית משפט השלום בחיפה.

מעיון בבקשה עולה כי המבקש הוא חייל משמר הגבול בשירות סדיר הנאשם בביצוע ריבוי עבירות של מעשים מגונים, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וריבוי עבירות של מעשים מגונים בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, בחיילת ששירתה תחת פיקודו במשמרת אבטחה שהתקיימה בירושלים ביום 10.11.2016. המבקש טוען בבקשתו כי הוא מתגורר בטירת הכרמל; כי אמו נכה המוכרת בידי המוסד לביטוח לאומי ומעוניינת ללוות את המבקש בדיונים שיתקיימו בעניינו; כי במקרה שינוהל משפט הוכחות צפויים להעיד המתלוננת שאינה גרה בירושלים, עדים נוספים שמתגוררים באזור אשקלון ואופקים וכן שוטרים המשרתים בתחנות תל אביב וירושלים; וכי המרחק ממקום מגוריו ייקר את עלויות הייצוג שלו. עוד נכתב בבקשה כי טרם התקיימו דיונים בתיק. המבקש מציין בבקשתו כי הוא כופר במיוחס לו בכתב האישום, וכי המשיבה מתנגדת לבקשה, ואולם לטענתו נסיבותיו האישיות מצדיקות את העברת הדיון.

דין הבקשה להידחות. ככלל, אין מעבירים דיון מבית משפט אחד לבית משפט אחר אם יהיה צורך בשמיעת עדויות להוכחת העבירה בבית המשפט הנעבר. זאת משום שהדבר כרוך, לרוב, בנסיעת עדים מהמקום הרגיל שבו הם משרתים לבית משפט במקום אחר, ובענייננו המבקש בעצמו הצביע על כך שחלק מן העדים משרתים בירושלים, חלקם מתל אביב ואחרים מאזור הדרום, ולא צוין בבקשה כי העברת הדיון לאזור חיפה תיטיב עימם. העברת הדיון ללא הודאה בעובדות כתב האישום נעשית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן. במקרה דנן, המבקש לא הצביע על טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מן הכלל. מיותר לומר כי המבקש זכאי לכפור במיוחס לו. בהינתן כל האמור, יש להותיר את הדיון בתיק בבית משפט השלום בירושלים.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ‏כ”ד בסיון התשע”ז (‏18.6.2017).

ש ו פ ט ת