שירותי יחסי הציבור של העובדות הסוציאליות לעצמן ולכלבה שמכהנת יו"ר איגוד העו"סיות בהסתדרות, ענבל חרמוני, עובדים שעות נוספות למנף כל אירוע לטובת יחסי הציבור שלהן. הפעם באתר "דבר" הן מפרסמות שבמגזר הערבי יורים על הבתים של עובדות סוציאליות ושורפים להן מכוניות. המסקנה שהן מבקשות לטעת בתודעה הציבורית זה ש"חסר תקציבים".
לדברי ענבל חרמוני חוסר בתקציבים מתורגם לאלימות כלפי עובדות סוציאליות, בפרט במגזר הערבי.
אם כולם שונאים את העובדות הסוציאליות בשביל מה הן צריכות עוד תקציבים?
יש לעובדות הסוציאליות מזל שהיהודים הם עם פחדן ושהיהודים לא שורפים להן מכוניות ולא יורים על הבתים שלהן, למרות שאם תשאלו כל גבר יהודי בגירושין מה הוא מייחל לעובדת הסוציאלית שבית משפט למשפחה מינה לו "לכתוב תסקיר" התשובה תהיה אחידה: איחולי מוות ורק מוות, לכל עובדת סוציאלית באשר היא.
עובדות סוציאליות לא מבינות שהבעיה היא לא הציבור אותו הן "משרתות" אלא הן עצמן, וה"מענים" שהן מספקות. עבודה סוציאלית היא מקצוע מיותר, מקצוע פרזיטי שמנוקזות אליו תמיד האשפה של האשפה, נשים שלא הצליחו לקבל פסיכומטרי נורמלי, והדבר היחיד שפתוח להן ברמת המשכל הנמוכה שלהן זה לימודי עבודה סוציאלית. רובן בקושי עובדות 3 שעות ביום, כאשר 50% מהשבוע מבוזבז על ימי נופש ימי העשרה, גיבושונים, ימי מחלה, וימי התפרפרות.
עבודה הן לא ממש נותנות כי הן יודעות שכולם שונאים אותן ושכולם צריכים להמתין להן בין 3 ל 9 חודשים. כלומר כשהעו"ס תהיה זמינה לכתוב תסקיר, זה כבר לא יעניין אף אחד, כי נקבעו עובדות בשטח.
את תוספת התקציבים אפשר להשקיע בהסבת מקצוע לעו"סיות
במקום לבקש יותר תקציבים כדי לתת שירות שאף אחד לא רוצה, מן הראוי היה שאותה ענבל חרמוני תבקש תקציבים להסבת מקצוע לעובדות הסוציאליות. ככל שיהיו פחות עובדות סוציאליות בחברה, כל החברה תהיה בריאה יותר, מייטיבה יותר ונורמלית יותר.
עובדות סוציאליות מביאות איתן רק רוע צרוף. כולם מכשפות איומות שעוברות הכשרה פמיניסטית בבית הספר לעבודה סוציאלית שמנוהל ע"י ויצו ונעמת. את הכלים הפמיניסטים האלה הן מנסות לכפות על החברה, והתוצאה היא שבסופו של דבר כולם שונאים אותם. אם שונאים אותן, יורים להן על הבית ושורפים להן מכוניות, למה הן רוצות להישאר במקצוע.
כשעובדות סוציאליות מקבלות עוד תקציבים לאן זה הולך? לעובדות הסוציאליות, למשכורות שלהן, ולבניית לשכות רווחה מפוארות, שנשארות ריקות, כי אף אחד לא בא לבקר אותן מרצונו החופשי.
ראו כמה מכוערות העובדות הסוציאליות. הנה רות מטות. כלבה זדונית. כולם שונאים אותה. מי מעוניין שאחת עם פרצוף של השטן תטפל בו?
אף עובדת סוציאלית לא עומדת בלוח זמנים כי הן פרזיטיות
בתיקי גירושין המצב חמור. שופטים התרגלו "להזמין תסקיר". במקום לנהל דיון ולשמוע את 2 ההורים, השופט מזמין תסקיר והעו"ס היא זו ששומעת את ההורים ולא השופט. בשביל מה זה טוב? מה התועלת בזה? הרי השופטת לא מתפקדת כשופטת, אלא כסדרנית עבודה לעו"סיות.
ואז מה קורה? השופטת מזמינה תסקיר לעוד 30 יום, ומייד מקבלת מכתב שהעו"סיות עמוסות ואת התסקיר (2-3 עמודים של התרשמות משיחות עם ההורים) הן יכולות להגיש רק בעוד 90 יום. בעוד 90 יום עוד פעם יש עומס והן מבקשות עוד 90 יום. רישמות ההמתנה לתסקיר הן בדר"כ 9 חודשים. זה נקרא שירות לציבור? בעוד 9 חודשים.
הנה פה עו"ס מרמת השרון, שרון מאיירס מודיעה לשופטת המשפחה סיגלית אופק שיש "תור המתנה באגפנו" והשופטת כותב שאין מנוס אלא להמתין 90 יום. ומה קוקה במשך אותם 90 יום? כלום כי השופטת סבורה שרק העו"ס יכולה לשמוע את ההורים, ולכן צריך להמתין. וככה כולם ממתינים.
האמת היא שהעו"סות העירוניות עמוסות כי במקביל יש להן קליניקות פרטיות
וזה תמיד היה ככה. כבר 20 שנים שהעו"סיות עובדות ככה עם רשימות המתנה של חצי שנה עד 9 חודשים. הן בוכות לאוצר שהן רוצות תקציבים וכשתקציב מגיע הן לוקחות את התקציב לעצמן למשכורות. כלומר, בור ללא תחתית.
ולמה הפוסטמה הזו שרון מאייר קליין כה עסוקה ועמוסה? כי בזמן שהיא עובדת עירייה ברמת השרון, היא גם משווקת עצמה לחלטורות באופן פרטי כ"מטפלת זוגית להתמודדות עם הפרידה והדרכות הורים להורים בגירושין" בקליניקה שנמצאת בקיבוץ עינת.
אז למה שהיא תשקיע מרץ על תיקי גירושין מהעירייה של רמת השרון, כשהיא מקבלת משכורת עם או בלי עבודה, והיא יכולה במקביל לעשות כסף מהצד כמטפלת זוגית?
שרון מקבלת לקוחות מהצד בפרטי גם ל"טיפול דיאדי, טיפול זוגי וטיפול משפחתי. מטפלת במבוגרים. בהתמודדות עם יחסי הורים-ילדים"….. לטיפולים האלה היא זמינה מהיום להיום או מהיום למחר, אבל לזוגות שממתינים לה בבתי משפט… אין מנוס אלא להמתין לכלבה ברשימת המתנה של לפחות 3 חודשים…..
הנה עוד זונה מסופלסת, ניבה מילנר. זאת מסוגלת לתת "מענים סוציאלים"? אפילו לניחוחות הצחנה העולה מהכוס שלה אין לה מענים.. שיהיה ברור…. זאת כלבה מאושוויץ.
להלן כתבה באתר המפלגה הקומוניסטית דבר, מאת יניב שרון פורסם 4/12/2025
"יורים על הבתים של עובדים סוציאליים, שורפים מכוניות. איך הם יגנו על אחרים?"
יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים ענבל חרמוני מעריכה שהאלימות כלפי העובדים עלתה השנה פי 3: "נעשה הכול להגן עליהם, מבחינתי שלא יהיה טיפול לתושבים" | יו"ר פורום מנהלי הרווחה ברשויות המקומיות, פתחי אבו יונס, מספר על תקיפות קשות ותכופות, וקורא להציב מצלמות ומאבטחים במחלקות הרווחה
"אם יש איומים ואלימות כלפי העובדות והעובדים הסוציאליים – מבחינתי שלא יהיה טיפול לתושבים", אמרה יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים ענבל חרמוני. "שלום העו"סים והמנהלים נמצא אצלי בראש סדר העדיפויות, ונעשה כל צעד שהכרחי להגנה על חייהם. בלי ביטחון אישי אין שירות, אין טיפול ואין רווחה". במספר מקרים קודמים השנה האיגוד השבית את המחלקות לשירותים חברתיים.
חרמוני אמרה את הדברים בכנס מנהלי מחלקות לשירותים חברתיים בחברה הערבית, שנערך אתמול (רביעי) בחדרה. לדבריה, בשנה האחרונה האלימות כלפי עובדים ועובדות סוציאליים עלתה בשנה האחרונה פי 3, כחלק מ"עלייה דרמטית באלימות ב-3 השנים האחרונות בכל רחבי המדינה, במיוחד בחברה הערבית". היא אמרה שהאלימות הגואה היא תוצאה של "הזנחה פושעת ומכוונת, גזענות, הדרה ועוני".
עובדים רבים מותקפים, אך אין איסוף נתונים
פתחי אבו יונס, מנהל מחלקת הרווחה בסח'נין ויו"ר פורום מנהלי הרווחה ברשויות המקומיות, חשוף לאלימות כלפי עובדים סוציאליים בקרוב. "זה יוצא מגבולות העבודה ומגיע לרחוב, לסופרמרקט, לבית משפחתו של העובד", אומר יונס ל'דבר', "לא מעט עובדים סובלים אלימות פיזית קשה, אפילו ירי על הבתים שלהם, שריפת המכוניות שלהם". התקיפות האלו פוגעות לדבריו ביכולת של העובדים לממש את תפקידם המקצועי.
אבו יונס מספר על עובד לשעבר שלו שהותקף פיזית, כולל ירי לעבר בֵּיתו. האלימות שהופנתה כלפיו וכלפי משפחתו השפיעה עליו נפשית, עד שלא הצליח לתפקד מקצועית, והמחלקה נאלצה לסיים את עבודתו. "כדי לטפל באנשים אתה צריך להרגיש מוגן. אם אני לא יכול להגן על עצמי, איך אני יכול להגן על אחרים?"
אבו יונס מדגיש כי למרות שכיחות האלימות כלפי עובדים ועובדות סוציאליות, אין מעקב צמוד אחרי התופעה או ריכוז מידע מסודר על היקפה. הוא מקווה שזה ישתנה: "ישבנו היום יחד עם כל הגורמים, גם בממשלה וגם בשלטון המקומי, כדי לעמוד על היקף הבעיה וגם להציב תוכניות ודרכי פעולה".
המחסור בתקציבים מיתרגם לאלימות
כנס מנהלי המחלקות שם זרקור על מצבם של עובדי הרווחה העובדים עם קורבנות האלימות והפשיעה בחברה הערבית, מחולליה והעדים לה. לצד איגוד העובדים והעובדות הסוציאליים, הכנס נערך בשותפות של הגורמים הבולטים בתחום: האגף למוגנות במשרד הרווחה, מרכז השלטון המקומי, פורום מנהלי הרווחה ברשויות הערביות, וארגון 'תמר' הפועל בתחום בריאות הנפש בחברה הבדואית.
מנכ"ל משרד הרווחה, ינון אהרוני, סיפר על המאבק לתקצב את התוכנית הכלכלית לצמצום פערים בחברה הערבית. יו"ר ועד הרשויות הערביות וראש עיריית סכנין, מאזן גנאים, התייחס לקיצוץ המתוכנן בהחלטת הממשלה 550: "יש חשש גדול מגניזת התקציבים של התוכניות הכלכליות לצמצום פערים בחברה הערבית, ומלקיחת תקציבים מתחומי הרווחה, הבריאות והחברה לטובת משטרת ישראל".
גם קרן גרין, ראש מועצת קדימה צורן ויו"ר וועדת הרווחה במרכז השלטון המקומי, קראה "לשמור על כספי החלטה 550". היא פנתה לכ-70 מנהלי המחלקות לשירותים חברתיים בחברה הערבית שנכחו בכנס: "אתם ואתן מנהיגים את הרווחה ברשויות שלכם בתנאים לא פשוטים, לא תמיד יש לכם את הכלים והאמצעים".
גם מבחינת אבו יונס, המחסור במשאבים הוא דרמטי, ומהווה אחד הגורמים להתגברות האלימות כלפי העובדים. "העובד הסוציאלי עמוס במספר תיקים גדול, שלא מאפשר לו להקדיש מספיק תשומת לב. הכול מתנקז לשולחן שלו. הציפיות ממנו עולות, אבל התנאים לו מאפשרים לו לעמוד בהן, וכאן מתפתחת אלימות כלפיו".
ביחס לאלימות עצמה, הוא קורא לצייד את מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות במצלמות, לתת לכל עובד זמזם מצוקה ולהציב מאבטחים במחלקות. "משרד הרווחה צריך להיכנס לעניין, מרכז השלטון המקומי צריך להיכנס לעניין, ולעתים גם המשטרה צריכה להיכנס לעניין. אנחנו לא נשלח עובד סוציאלי להתמודד עם כל הבעיות של כל העולם לבד, חשוף מול כל הסכנות".
אך אבו יונס, כמו גם במחלקות אחרות, לא יכול להמתין לפתרונות מערכתיים רחבים, והוא עסוק בגיבוש כלים. "אנחנו עורכים סדנאות והשתלמויות. איך מזהים סכנה לאלימות, בן אדם שהעולם חשך עליו ומצליח לבטא את עצמו רק בדרכים אלימות". גם כאן, הוא אומר, אין נוהל מסודר: "אנחנו מנסים ללמוד מעמיתים. אין תורה סדורה בנושא, אנחנו ממציאים את התורה".
https://www.davar1.co.il/642969/