לפנינו פסק דין של השופט איתי רגב מכפר סבא בעניינה של רומי קנבל (רוחמה עני) שתבעה את הרופא רם ירון, כשרומי קנבל מייצגת את אשתו בהליכי הגירושין. התביעה מבוססת על מסרונים שרופא בשם רם ירון שלח לאשתו שבהן הוא כתב לה שרומי הזדיינה עם אפי נוה. רומי זכתה והרופא הפסיד. השופט איתי רגב בוגר הפצ"ריה החטיף לו 36,000 ש"ח פיצוי לטובת קנבל.
האישה היא זו שהראתה לרומי קנבל את המסרון, ורומי קנבל טענה שזו הפצת לשון הרע לציבור. כלומר שהאישה היא הציבור שלשון הרע הופצה לו. נחזור שנית…. הציבור שאליו הופצה לשון הרע היא אשתו של הגבר שהיא הלקוחה של רומי קנבל…
הנה המסרון שהבעל כתב לאשתו: האישה כתבה "איזה מזל שאין לך [עורך דין] ושאתה לא מבזבז כסף …", והוא ענה "שומר לדברים חיונים ולא לעורכת דין שהזדיינה עם אפי נווה". הכוונה שהוא שומר את הכסף ומייצג את עצמו.
השופט איתי רגב הפעיל לחץ על העו"ד של הגבר לא לחקור את רומי קנבל
עכשיו לכאורה קנבל יכולה לטעון ששופט אישר לה בהליך שיפוטי שהיא לא הזדיינה עם אפי נוה, אבל…. מסתבר שהשופט לא ניהל הליך הוכחות. השופט לחץ על עורכי הדין לוותר על עדים וחקירות, ולהגיש סיכומים במקום. העו"ד של הרופא רון אביב (טל. 052-8777554) הסכים, וכך רם ירון אכל אותה בפסק דין ללא חקירות. ברור שהוא יפסיד. למה לוותר על חקירה של רומי קיבל ואפי נוה?
איזה פיגור???? נותנים לך חקירה של אשתך על מגש של כסף…. ואתה מוותר עליה? איזה פיגור.
הרי הוויכוח בין האיש לאישה היה שהיא מבזבזת כסף על עו"ד יקרנית (רומי קנבל), בעוד האיש מייצג את עצמו. הסיבה היחידה שהאיש מתלונן על הבזבוז הזה זה כנראה בגלל שרומי קנבל אמרה לאישה לרוקן אץ כל החשבונות ולגנוב את כל הכסף.
אמנם זה לא כתוב בפסק הדין, אבל לא ייתכן שרומי קנבל לא שלחה את האישה למשטרה להתלונן שהגבר אלים והרביץ לה, ושהיא הוציאה אותו מהבית באמצעות תלונת שווא. אין אישה שרומי קנבל לא יועצת לה את זה. אחרת למה שהאיש יכעס?
ועוד נשהו שלא כתוב בפסק הדין זה שרומי קנבל כתבה על הגבר שהוא היה אלים כלכלית כלפי אשתו, בעוד שאותה אישה שרומי קנבל מציגה אותה כקורבן אלימות כלכית, נתנה לרומי קנבל בין 200,000 ש"ח ל 300,000 ש"ח. אז למה העו"ד של הגבר וויתר על החקירה של רומי קנבל????
השופט איתי רגב בוגר הפצ"ריה היה צריך לפסול עצמו
איתי רגב בוגר הפצ"ריה חבר של יפעת תומר ירושלמי. הוא מרמת השרון והיא מרמת השרון. האם לא די בכך כדי לדעת מראש מה העמדות שלו??? בוגר פצ"ריה למען השם…. הרי ברור שהוא פרו חונטה, פרו אהרון ברק ופרו פלסטינים. הוא יושב בכפר סבא, שזה מחוז מרכז.
רומי קנבל היא דמות משפיעה על קידום שופטים בהיותה יו"ר מחוז מרכז של הלשכה. היא יכולה לרשום המלצות לשופטים שבמחוז שלה, ומי במחוז שלה בבית משפט שלום עם שאיפה לקידום למחוזי בלוד? איתי רגב.
איך זה שהעו"ד של רם ירון לא נקט מהלכים להוציא את התיק ממחוז מרכז, ולו למען מראית פני הצדק או ניקיון הדעת?
בתמונה: איתי רגב בוגר הפצ"ריה חבר של יפעת תומר ירושלמי
עדנה קרנבל חוזרת ומזהירה: אסור לוותר על חקירות נגדיות וישיבת הוכחות!!!
לפי פסק הדין עולה שרם ירון הוא קורא נלהב של עדנה קרנבל, והשם עדנה קרנבל עלה בפני השופט כמקור למידע שרומי קנבל הזדיינה עם אפי, ואם הוא אכן קורא אצלנו היה צריך לדעת שאנחנו מזהירים אין ספור פעמים לא ליפול בפח הזה השופטים טומנים שהם מציעים במתק שפתיים לוותר על החקירות. בקיצור, עו"ד רון אביב נפל בפח ומכר את הלקוח שלו.
לא רק שאסור היה בתיק הזה לוותר על החקירה של רומי קנבל, אלא שהיה צריך להביא לעדות גם את אפי נוה ועוד 20 נימפומניות ששכבו איתו כדי להראות לשופט את התופעה של מין תמורת מינוי.
סביר להניח שברגע שאפי נוה היה מוזמן לחקירה כזו, רומי קנבל היתה מתקפלת על ארבע. פשוט טעות פטאלית בלתי נסלחת.
האישה היא זו שהפיצה לרומי קנבל את "לשון הרע", לא הגבר
משפטית פסק הדין הזה חמור ביותר כי היחידה שהרופא אמר לה שרומי מזדיינת היא אשתו, והשופט בעתם פולש לתחום שבין איש ואשתו. רומי לא היתה נוכחת ולא ראתה או שמעה את זה. האישה היא זו שהודיעה לה ומסרה לה את הראיה. כלומר האישה היא זו שפרסמה לרומי קנבל את לשון הרע, ולא הנתבע.
פסק הדין הוא חמור מאוד כי עכשיו כל מי שמדבר עם בן או בת הזוג שלו במהלך גירושין על צד ג' בכלל ועל עורכי הדין בפרט עלול לחטוף תביעת נזיקין בלשון הרע, אם האישה הולכת ומראה צילומי מסך לעורכת דין שלה. זו החלטה חמורה ביותר שכן היא זו פלישה ליחסים שבינו ובינה. אם הוא היה מאיים על אשתו, איום פלילי, אז כן, יש עילה משפטית לאותה אישה, אבל לרומי קנבל שלא נכחה בשיחה יש עילה בלשון הרע?
שימו לב שזה פסק דין על 2 תביעות שהגישה רומי קנבל נגד הרופא בתביעה השניה היא מלינה על פרסומים שבו הנתבע קרא לעורכי הדין בזמן בחירות להצביע לרומי קנבל, כי היא מזוהמת כמו אבי חימי….. על זה יש המון פסיקה שבזמן בחירות מותר לציבור לחשוף חוסר ניקיון כפיים של המועמדים, ולכן גם בגין העילות האלה ההחלטה היא שגויה משפטית.
להלן פסק הדין רומי קנבל נגד רם ירון
| לפני | כבוד השופט איתי רגב | |
|
תובעת |
רומי קנבל ע"י ב"כ עוה"ד ג'ורנו | |
|
נגד |
||
| נתבע | רם ירון ע"י ב"כ עוה"ד אביב | |
| פסק דין
|
- לפני שתי תביעות כספיות שהדיון בהן אוחד.
בתאד"מ 18821-01-23 (ההליך הראשון) נטען בכתב התביעה, בתמצית, כלהלן:
- התובעת עורכת דין במקצועה, בעלת תפקיד בלשכת עורכי הדין, ותחום התמחותה בעיקר בדיני משפחה. הנתבע, רופא במקצועו, נמצא בהליכי גירושין – והתובעת מייצגת בהם את רעייתו.
- ביום 14.12.22 שלח הנתבע הודעות לרעייתו ובהן טען, בין היתר, טענות מכפישות נגד התובעת תוך שהוא מייחס לה ניאוף וקיום יחסי מין עם עו"ד אפי נווה (להלן: נווה), מי שהיה בעבר ראש לשכת עורכי הדין. לבד מכך שהתובעת אישה נשואה, אם לילדים ובעלת משפחה מזה שנים רבות, הרמיזות כאילו קיימה יחסים עם נווה בתמורה לקידום או לתפקיד אין להן אחיזה במציאות. התובעת לא הכירה את נווה, לא נמנתה על אנשי שלומו והתמודדה על תפקיד בלשכה ברשימה עצמאית.
- נטען כי ההודעות שנשלחו בין שני אנשים, והומצאו למי שאינו התובעת בעצמה, עולות כדי לשון הרע – וכי על הנתבע לפצות את התובעת בסך 50,000 ₪ בגין הפגיעה בשמה.
- יום לאחר הגשת התביעה הגישה התובעת הודעה לתיק ובה טענה כי לאחר שהמציאה את כתב התביעה לידי הנתבע שלח זה לרעייתו הודעה נוספת, כינה בה את התובעת כעורכת דין "ידועה לשמצה בעגת עורכי הדין", וציינה כי ראוי שהנתבע יחדול מהכפשותיו.
בתאד"מ 25214-04-23 (ההליך השני) נטען בכתב התביעה כלהלן:
- לאחר הגשת התביעה בהליך הראשון, ואף לאחר הגשת העדכון בדבר הודעה מכפישה נוספת ששלח הנתבע, המשיך הנתבע ופרסם פרסומים מכפישים אודותיה. בדף הפייסבוק של התובעת, בו הודיעה על כוונתה להתמודד פעם נוספת לתפקיד בלשכת עורכי הדין, הגיב הנתבע בהודעה בה קרא שלא להצביע לתובעת כי "צריך דם חדש ונקי משחיתות ממסדית, נקי מקשרים מפוקפקים". הנתבע חזר על תגובתו שלוש פעמים, והפנה לפרסומים נגד התובעת מאתר "עדנה קרנבל" – אתר מפוקפק, כלשונה של התובעת, שנגד בעליו הנמצא בחו"ל הוצא צו מעצר וכי שרתיו לא בארץ אף הם.
- התובעת ניסתה למחוק את התגובות אך הצליחה רק להסתירן, ובתגובה לכך העלה הנתבע פרסום בעמוד הפייסבוק שלו ובו קרא לעורכי הדין להצביע ל-"מישהו נקי, ללא קשרים עם אנשים שחירבו וקילקלו" את שמם הטוב של עורכי הדין, למועמדים שלא קשורים "לחימי או לנווה, נקיים מכל רבב". הנתבע הפנה לפרסומים נוספים באותו אתר, שם נכתב כי לתובעת קשר מיני עם נווה שקידם אותה. את הפרסום בעמוד הפייסבוק שלו ערך הנתבע למחרת פרסומו המקורי (הפרסום היה ביום 7.4.23 והוא נערך למחרת), אך לא שינה באופן מהותי את תוכנו.
- בגין הפרסומים הנוספים עותרת התובעת לחייב את הנתבע בסך 50,000 ₪ נוספים.
בהליך הראשון הגיש הנתבע כתב הגנה ביום 9.3.23, ובו טען בתמצית כלהלן:
- מדובר בתביעת השתקה בה עושה התובעת שימוש בכוחה העודף במטרה לפגוע בנתבע, לגרום לו לחשוש מעימות עתידי עמה, ולמנוע ממנו להתנהל כהבנתו במסגרת הליכי הגירושין מול רעייתו, לקוחתה של התובעת. לבד מכך, נטען כי מדובר בזוטי דברים שאין בית המשפט ראוי שיידרש להם, וכי לנתבע עומדת ההגנה שבס' 13(5) לחוק איסור לשון הרע – הגנה מפני דברים המוחלפים בין צדדים בקשר להליך משפטי.
- הנתבע טען כי התובעת הופכת עצמה למעורבת אישית בסכסוך בינו ובין רעייתו, וכי היא חוצה את הקווים וחוטאת לתפקידה כמייצגת.
- באשר לפרסום הראשון שהוזכר בכתב התביעה, בו נטען כי נכתב שיש "כל מיני עורכי דין ששונאים" את התובעת, הדגיש הנתבע כי זו אמירה שהיא בגדר עובדה – כי אין אדם שאין לו שונאים, ומכל וחומר למי שעוסק בליטיגציה בכלל ובתחום דיני המשפחה בפרט.
- הנתבע הוסיף כי אין לו היכרות עם התובעת לבד "ממה שנדרש ממנו בהליך [הגירושין]", כי שמע אודותיה דברים מאחרים, וכי הפרסומים בתקשורת אודות נווה (שזכו לכינוי "מין תמורת מינוי") היו זמן רב בכותרות.
- לטענת הנתבע, הדברים שאמר לרעייתו (גרושתו) – והדגיש כי נאמרו רק לה – אין בהם אלא משום חיזוק ומחמאה לתובעת, שכן הם מלמדים על הצלחתה של התובעת, כבאת כח רעייתו, "לעצבן כל כך" את הנתבע.
- התובעת הגישה כתב תשובה לתיק בית המשפט.
- ביום 2.6.23 הורה בית המשפט (ס' הנשיא, כב' הש' פרייז) על איחוד הדיון בשני ההליכים.
- ביום 8.8.23 הוגש כתב הגנה ביחס להליך המאוחד. לבד מחזרה על הטענות שנותרו רלוונטיות מכתב ההגנה המקורי, הוסיף הנתבע וציין כי התכתבות בינו ובין רעייתו, שלא נועדה לפרסום, אינה בגדר פרסום שחוק איסור לשון הרע חל עליו. הנתבע הוסיף כי הפנה לפרסום אודות התובעת, הציע לקרוא אותו, והביע את דעתו הלגיטימית אודותיה. לעמדתו, חוסר היכולת של התובעת לתבוע את האתר בו היה הפרסום האמור לא יכול להיות אמתלה לתבוע אותו דווקא. הנתבע הוסיף כי ביחס לאותו פרסום עומדת לו הגנת "אמת דיברתי", והפנה לדרישה שהציגה התובעת לאחד מערוצי הטלויזיה, שנטען כי בפרסומיו יצר רושם כאילו התובעת היא עורכת הדין שנטען בשעתו בתקשורת שקיימה יחסים עם ראש לשכת עורכי הדין אז, עו"ד אבי חימי. לעמדתו, הפניה למקור מוגנת כהבעת דעה, ובפרט שלא היתה כל אמירה אודות נכונות המקור או אמינותו.
- בדיון קדם המשפט הוברר, כפי שעולה גם מכתבי הטענות, שאין מחלוקת באשר לעצם הפרסומים – והצדדים הסכימו (הנתבע בדיון והתובעת לאחר מכן; ר' הסדר דיוני מיום 7.1.25) כי יוגשו תצהירים וסיכומים לתיק, וכי פסק הדין יינתן ללא צורך בדיון הוכחות.
- התצהירים (של בעלי הדין עצמם) והסיכומים הוגשו לתיק.
- בסיכומיה חזרה התובעת על עיקרי טענותיה, והפנתה לפסיקה התומכת בעמדתה כי בשונה מגרסת הנתבע, אין מדובר בדברים שהם בגדר הבעת דעה (כך, למשל, הפנתה לת"א (פ"ת) 17041-02-20 ולע"א (מחוזי מרכז) 29596-05-22). התובעת הדגישה את חשיבות הערכים המוגנים בחוק איסור לשון הרע, ציינה כי המבחנים להיותו של הפרסום אסור הם אובייקטיבים (וכוונת הנתבע לא רלוונטית להכרעה הנדרשת) ועתרה לחייב את הנתבע במלוא סכום התביעות.
- הנתבע, בסיכומיו, חזר אף הוא על עיקרי טענותיו, ציין כי גם תחושתו האישית של התובע בהליך לשון הרע לא מעלה ולא מורידה מההכרעה הנדרשת, והדגיש כי אין בפרסומים נשוא התביעה משום לשון הרע. הנתבע הפנה לפסיקה במקרים דומים (למשל, ת"א (אשק') 2-09-13) שם נמצא כי לא היה מדובר אלא בעלבון ולא בדברים העולים כדי לשון הרע, בפרט כאשר מדובר היה בחילופי דברים בין בני זוג הנמצאים בהליך גירושין, שראוי כי יהיו מוגנים. ביחס להליך השני, שנטען כי התביעה בו הוגשה לאחר שהתברר לתובעת שמההליך הראשון לא תצמח לה תועלת, הוסיף הנתבע כי כאשר העמידה עצמה התובעת לבחירה לתפקיד בלשכת עורכי הדין היה עליה לצפות גם לביקורת, והפנה לפסיקה בעניין אמירות ביחס לנבחרי ציבור, בפרט בתקופת בחירות. נטען כי הפרסומים בהם עוסק ההליך השני אינם בגדר לשון הרע – הראשון הוא משום הבעת דעה והשני (לפני ואחרי שנערך) עניינו הליך בחירות לתפקיד אחר בלשכה. הנתבע סיכם כי דין התביעות להדחות, וכי גם אם ייפסק אחרת – סכום הפיצויים שייפסק צריך להיות נמוך ביותר, אם בכלל ייפסקו (והפנה לפסיקה התומכת בטענה זו).
דיון והכרעה
- בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך [נבו] (8.2.212, סעיף 6), קבע כב' השופט י' עמית (כתוארו אז) את הדרך בה יש לבחון תביעת לשון הרע, וכך נפסק:
"בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים האם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות – דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים האם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה – אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים".
- על כן, תחילה יש לבחון כל פרסום (אם הוא אכן פרסום) ולקבוע האם הוא עולה כדי גדר לשון הרע, ובהתאם לכך לבחון האם הוא נהנה מחסינות או שקמה לנתבע מי מההגנות הקבועות בחוק.
- לשון הרע מהו? סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע:
"1. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
- להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
- לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
- לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
- לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"
- ופרסום מהו? ס' 2 לחוק קובע:
- 2. (א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
- אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
- אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.
אמירותיו של הנתבע (שכאמור, הוא לא כפר בהן) הן כלהלן:
בהליך הראשון –
- מסרון לרעייתו (14.12.22): "אלחם בך בכל האמצעים שיש ברשותי, אפעיל את כל הפציינטים שהי פעם היו לי, כולל קשרים במשרד הפנים, וגם כל מיני עורכי דין ששונאים את העורכת דין שלך" (הפיסוק לא במקור, טעות ההקלדה במקור – א"ר). (פרסום ראשון)
- מסרון נוסף לרעייתו (במענה להודעה: "איזה מזל שאין לך [עורך דין] ושאתה לא מבזבז כסף …"): "שומר לדברים חיונים ולא לעורכת דין שהזדיינה עם אפי נווה". (פרסום שני)
בהליך השני –
- תגובות בעמוד הפייסבוק של התובעת: "לכל הגברים ולעורכי הדין שדין משפחות ודין הגברים במשפחה חשוב להם קחו את הזמן ותקראו כתבות על המועמדת הזו. כל מי שהמילה 'משפחה' חשובה לו אל תצביעו לאשה הזו. צריך דם חדש ונקי משחיתות ממסדית נקי מקשרים מפוקפקים" (הפיסוק לא במקור – א"ר). בהמשך – צילום מסך (עם קישור?) לתמונות של התובעת לצד עו"ד אבי חימי תחת הכותרת: "הזוהמה שנדבקה לאבי חימי נדבקת גם לרוחמה קנבל …" (פרסום שלישי)
- פרסום בעמוד הפייסבוק של הנתבע (7.4.23): "רבותי חברי עורכי דין נכבדים, בימים אילו מתקיימות בחירות ליור הלשכה. אנא בחרו נכון, למענכם ולמען האזרחים שמביטים אליכם באחריות. ביחרו במישהו נקי. ללא קשרים עם אנשים שחירבו וקילקלו את שמכם הטוב. ישנם כמה מועמדים שלא קשורים כלל לחימי או לנווה, נקיים מכל רבב. מקווה שתהיו נבונים ולא עדר. לכאורה, כל הזכויות שמורות לעיתון". בהמשך, אותו צילום מסך של תמונותיה של התובעת לצד עו"ד חימי, וצילום מסך נוסף של התובעת לצד עו"ד נווה והכותרת: "נזכיר שרומי קנבל הגיעה למה שהגיעה כיו"ר מחוז מרכז של לשכת עורכי הדין בזכות משגליה עם אפי נוה ש"קידם" אותה." (פרסום רביעי)
- פרסום זה כאמור נערך, נוספה בו המילה "נכבדים" בפתיח, והמילים "לשכת עורכי הדין בישראל" בסיום. תוכן הפרסום לא השתנה.
- מבלי לגרוע מטענות הנתבע כי קמות לו הגנות ביחס לאמירותיו, הרי שבכל המקרים המדוברים ענייננו בפרסומים. "לצורך עוולה אזרחית, להבדיל מעבירה פלילית, די בכך שהפרסום נעשה לאדם אחד פרט לנפגע. משלוח פנייה בכתב לצד שלישי, אשר הגיעה לאותו צד שלישי, היא פרסום לפי החוק" (ת"א (מחוזי ת"א) 25977-01-16 איתן כהן נ' יובל ארונוב (נבו 25.1.2021)).
האם מדובר בלשון הרע?
- בפרסום הראשון האמירה המתייחסת לתובעת היא כי ישנם עורכי דין ששונאים אותה. אין מדובר באמירה ישירה אודות התובעת, אלא אמירה הנוגעת לה בעקיפין, ואשר יכול ונוגעת לשמה המקצועי (לפחות בעיני עורכי דין אחרים מסוימים). אמירה על התובעת שהיא אדם שנוא עשויה להיות, בעיני הקורא הסביר, משום כזו שיש בה כדי להשפיל את התובעת או לעשותה למטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצד אחרים. מדובר, לפיכך, באמירה שהיא בגדר לשון הרע.
- בפרסום השני התשובה ברורה ומפורשת יותר. האמירה מתייחסת במפורש לתובעת (כבאת כח רעייתו של הנתבע), וייחוס קיום קשר מיני שהתקיים בינה ובין אחר שאינו בן זוגה, ובפרט בהקשרם של הדברים שציין הנתבע בעצמו בדבר הפרסומים באותה עת בתקשורת בעניינו של אותו אחר, היא אמירה שיש בה לבזות את התובעת ולפגוע בה ובמשרתה במפורש. גם אמירה זו נכנסת בגדרה של הגדרת לשון הרע.
- הפרסום השלישי יוצר זיקה בין התובעת לבין "שחיתות ממסדית" ו-"קשרים מפוקפקים", וצירוף ההפניה לצילום המסך ולכותרת שבו מחזקים זיקה זו. לא יכול להיות ספק כי אמירות מעין אלו עומדות בתנאי הגדרת לשון הרע בחוק.
- הפרסום הרביעי, לכאורה, מתייחס לבחירות לתפקיד יו"ר לשכת עורכי הדין (ולא לתפקיד אליו הודיעה התובעת כי היא מתמודדת) ולכן, כשלעצמו, לא עוסק בתובעת עצמה. ואולם, המשך הפרסום וצילומי המסך שצורפו לטקסט עוסקים בתובעת (בצירוף תמונותיה וציון שמה), והכותרת שם (יצירת זיקה בין "הזוהמה שנדבקה לאבי חימי" וטענה כי התובעת קודמה בזכות יחסי אישות שקיימה עם עו"ד נווה) יוצרים תמונה כוללת שיש בה כדי להקים את תנאיה של הגדרת לשון הרע.
- אני קובע, לפיכך, כי בכל הפרסומים נשוא התביעות הוכיחה התובעת את דבר היותם פרסומים שהם משום לשון הרע.
- האם עומדת לנתבע הגנה ביחס לפרסומים?
- הנתבע טען לשתי הגנות עיקריות – האחת, כי מדובר בהבעת דעה. השניה, כי הפרסומים בהליך הראשון הם בין בני זוג בקשר להליך גירושין, וכחלק מהליך משפטי.
- באשר לטענת ההגנה כי הדברים שכתב הנתבע הם בגדר "הבעת דעה". ביטוי זה מופיע בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע המתייחס להגנת תום הלב:
"(4) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;
(5) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע –
- … כבא כוחו של בעל-דין …
(ב)..
או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;"
- על כן, ראשית יש לבחון האם מדובר בהבעת דעה, לאחר מכן האם הבעת הדעה עניינה בהתנהגות הנפגע בקשר לעניין ציבורי, או על אפיו, עברו מעשיו ודעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות, ולבסוף יש לבחון האם הפרסום נעשה בתום לב, אם לאו.
- במקום אחר (ת"א (שלום כ"ס) 38995-09-21 נוגה ויזל נ' לינוי בר גפן (נבו 9.2.2025)) כתבתי:
"הפסיקה התייחסה לטענת הגנה זו [של הבעת דעה] בפסקי דין רבים. החשוב והמרכזי בהם הוא רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (פורסם במאגרים [נבו] ביום 12.11.06, סעיף 29) שם נפסק: 'ביחס לשאלה הראשונה – סיווג הפרסום כהבעת דעה – הוכר זה מכבר הקושי, המתעורר לעיתים, לקבוע האם התבטאות מסוימת באה לשקף מציאות אובייקטיבית או שמא באה לבטא עמדה סובייקטיבית. 'השאלה, אם קטעי כתבה שונים מהווים תיאור עובדתי או שיש בהם משום הבעת דעתו גרידא של הכותב, איננה פשוטה, והינה סוגיה עובדתית משפטית מעורבת' (ע"א 259/89 הוצאת מודיעין בע"מ נ' ספירו, פ"ד מו(3) 48, 55).'
בהמשך שואל בית המשפט ומשיב:
'מהם הכלים שבידי בית המשפט בבואו לבצע את הסיווג? השכל הישר וכללי ההגיון, לאחר שיעיין בכתבה בשלמותה" (פרשת ספירו הנ"ל, בעמ' 55); 'הרושם הכללי שיוצר מירקם הכתבה בעיני הקורא הסביר' (ע"א קראוס …, בעמ' 857). הודגש, כי 'ככלל, על מנת לקבוע את משמעותו של פרסום בעיני האדם הסביר, יש להביא בחשבון גם את ההקשר הענייני שבו נאמרו, או נכתבו, הדברים מעוררי המחלוקת' (פרשת בנזמין …, בעמ' 263; פרשת פלוס …, בעמ' 876-874)."
על משמעות האבחנה עמד ביהמ"ש ברע"א 817/23 עמותת חוזה חדש נ' ח"כ מיקי זוהר [נבו] (30.5.23), שם נקבע כי אמנם הבעת עמדה וקביעת עובדה יכולים להחשב כלשון הרע, '… ואולם על הספקטרום שבין הביטויים המהווים לשון הרע, לבין אלו שאינם כאלה, ברי כי פרסומים שיאופיינו כהבעת עמדה, ככלל, יהיו קרובים יותר לקוטב השני מאשר לזה הראשון'."
- הקשר בין התובעת ובין הנתבע היה נוכח היותה באת-כוחה של רעייתו במסגרת הליכי הגירושין שלה מהנתבע, אך בנוסף – התובעת מעידה על עצמה כמי שהיא אשת-ציבור, נושאת תפקיד בלשכת עורכי הדין אליו נבחרה בבחירות בהן מצביעים בעלי זכות הבחירה בלשכה. הערה זו נדרשת, שכן כבר נקבע (בין השאר בפסקי הדין בעניין בן גביר נ' דנקנר ובעניין עמותת חוזה חדש נ' זוהר) כי כאשר מדובר בפרסום לשון הרע על איש ציבור, ובפרט כשהפרסום נוגע לענייניו הציבוריים, נקודת האיזון בין הזכות לשם טוב לבין חופש הביטוי נוטה באופן מוגבר לטובת חופש הביטוי. זאת, מתוך הכרה בחשיבותו של השיח הציבורי הפתוח והחופשי בחברה דמוקרטית, המאפשר ביקורת על פעילות השלטון ואישי הציבור.
- לכן, גם אם יתכן שבאשר לאמירה על היותה של התובעת שנואה, ובמידה פחותה אך לא בלתי אפשרית גם ביחס להצבת הטענות בעניין השחיתות תוך יצירה אסוציאציה אצל הקורא כלפי התובעת, ניתן היה לשקול לקבל את עמדת הנתבע כי מדובר בהבעת דעה – הרי שנוכח מכלול האמירות, והצגת הטענות בדבר קשרים מיניים נטענים בין התובעת לבין ראשי לשכת עורכי הדין, תוך אמירות שזכתה למעמדה המקצועי-הציבורי מכח אותם קשרים ולא בזכות, המסקנה ההכרחית היא שבעיני הקורא הסביר מדובר בנסיון "לשקף מציאות אובייקטיבית". הקשרם של הדברים "צובע" באופן זה את האמירות כולן.
- ביחס לאמירות הראשונות הועלתה גם טענה כי אלו חילופי דברים בין בני זוג שנאמרו במסגרת הליך משפטי, וככאלה – הם מוגנים.
- חוק איסור לשון הרע קובע בסעיף 13(5) כי פרסום שנעשה על ידי שופט, חבר בית דין דתי, בורר, בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, "תוך כדי דיון" בפניהם או בהחלטתם, לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי. הגנה זו היא "הגנה מוחלטת", שכן היא אינה מותנית בדרישת אמיתות הפרסום או בדרישת תום הלב, בניגוד להגנות אחרות בחוק. הפסיקה העניקה פרשנות רחבה לביטוי "תוך כדי דיון", והחסינות חלה על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך המשפטי, בכל שלב משלביו השונים. זה כולל הגשת כתבי טענות, תצהירים, מסמכים לבית המשפט, החלפת מסמכים בין בעלי דין לפני הגשתם, ואף מכתבי התראה לפני נקיטת הליך משפטי, כל עוד הם חלק מהמהלך הרגיל של המשפט. (ר', למשל, ת"א (שלום ראשל"צ) 45576-09-15 חנן חדאד נ' עידו אליעזר קונסט (נבו 24.2.2016) – ס' 11 לפסק הדין וההפניות שם).
- מטרת החסינות האמורה היא למנוע מצב שבו ירחף מעל המעורבים בהליך משפטי האיום של תביעת לשון הרע, ובכך למנוע מהם לרסן את עצמם יתר על המידה באופן שיחבל בתקינות ההליך. ההגנה נועדה להבטיח את קיומו של משפט הוגן ולאפשר למשתתפים בו להתבטא בחופשיות, גם אם הדברים אינם נעימים. זהו "רע הכרחי" שנובע מאיזון בין הזכות לשם טוב לבין האינטרס הציבורי בשמירה על הגינותו ויעילותו של ההליך השיפוטי. ר' רע"א 1104/07 עו"ד פואד חיר נ' עו"ד עודד גיל, סג(2) 511 (2009).
- על אף היותה של ההגנה מוחלטת, היא אינה מתירה השתלחות חסרת רסן מחוץ למסגרת הדיון המשפטי. אך במקרים של התבטאויות לא ראויות או זדוניות בתוך ההליך, הטיפול הראוי הוא באמצעות כלים משמעתיים (למשל, על ידי לשכת עורכי הדין, אם ההתבטאויות נעשו על ידי עורכי הדין בהליך) או באמצעות סמכויות בית המשפט לקבוע את רמת הדיון ואת מסגרת השיח, ולא באמצעות תביעות לשון הרע. (ר' בעניין עו"ד חיר נ' עו"ד גיל, לעיל).
- באשר לעובדה כי חילופי הדברים היו בין בני זוג בקשר להליך הגירושין ביניהם הפנה הנתבע לת"א (שלום אש') 2-09-13 ארנון ברק עו"ד נ' יהורם אלביליה (נבו 2.1.2016) ולקביעות בית המשפט שם כי "בשיחה בין בני הזוג, כינה הנתבע את עורך דינה של אשתו, "עורך הדין הנוכל שלך", לאור טיב הפרסום ונסיבותיו, מצאתי כי אינו מהווה לשון הרע וגם אם מדובר בפרסום אסור, עומדת לנתבע הגנת הבעת הדעה", וכן: "בגדר האיזונים שבחוק איסור לשון הרע, ניתן לסבול פרסומים בוטים אשר לא זוכים להד ופרסום מעבר לשיחה בין שני אנשים". (יוער כי על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, ע"א 54445-03-16, ומעיון במערכת נט המשפט עולה כי זה נמחק בהסכמת הצדדים).
- מכל המקובץ, נוכח האמירות בפסיקה בקשר לנסיבות ההתבטאויות (בהתכתבות בין בני זוג בעיצומו של הליך גירושין ובזיקה לכך) ולאופי ההגנה על אמירות בין בעלי דין במסגרת הליך משפטי, אני מוצא כי האמירה הראשונה, בדבר היותה של התובעת שנואה, היא בגדר אמירה בוטה אך כזו הנופלת במסגרת אותו "רע הכרחי", והיא אכן מוגנת.
- אין כך הדברים ביחס לאמירה השניה, על הקשר המיני הנטען בין התובעת לעו"ד נווה. גם אם אמירה על עורך דין של הצד שכנגד המכנה אותו "נוכל" (כפי שעלה בעניין ברק נ' אלביליה) או "שנוא" יכולה להתקבל כלא-ראויה אך מסתברת בגדר איזוני האינטרסים שקובע חוק איסור לשון הרע, אין כך הם פני הדברים ביחס לאמירה הנוספת – שבינה ובין עיסוקה המקצועי של התובעת אין דבר. אמירה זו גם לא נוגעת, ולו בעקיפין, לתפקודה של התובעת כבאת-כוחה של רעיית הנתבע, ואני לא מוצא שראוי להגן עליה גם בהקשר זה.
- מאחר שלאמירה זו נוספים הפרסומים הנוספים, בפייסבוק, וללא הטענה להגנה בדבר שיח בין בני זוג בקשר להליך משפטי – הרי שלמסקנה משנה תוקף גם בהקשר הרחב יותר של התבטאויות הנתבע.
- התוצאה היא כי ביחס לשלושה מבין ארבעה הפרסומים הוכיחה התובעת טענתה כי מדובר היה בפרסומים אסורים על פי דיני איסור לשון הרע – ומכאן, כי יש לבחון את זכותה לפיצוי כפועל יוצא מכך.
- מה שיעור הפיצוי הראוי, אם כך?
"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיבידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשוי להוות אמצעי בעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו" (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה (5), עמ' 525).
"[ב]קביעת שיעור הפיצוי ניתן להתחשב בשיקולים שונים, ביניהם חומרת הפגיעה בתובע, הנזק שנגרם לו, תפוצת הפרסום, התנהלות הצדדים לרבות במהלך הדיון המשפטי, האם נהג הנתבע ברשלנות, קלות דעת או זדון, האם נקט הנתבע צעדים לצמצום תפוצת הפרסום ושיקולי הרתעה וחינוך … לעניין זה ניתן לתת את הדעת לסכומי הפיצוי שנפסקו בתביעות לשון הרע אחרות … זאת הגם שמובן שכל מקרה ונסיבותיו." תא"מ (שלום הרצ') 4374-11-19 גיל ניצן נ' עמוס גואטה (נבו 14.05.2022)
- בהנתן כי שתיים מהאמירות היו במסגרת חילופי הדברים בין הנתבע לרעייתו (אחת מהן, כאמור, נמצא כי נהנית מהגנה), אך כי שתי האחרות היו בעמודי הפייסבוק של התובעת ושל הנתבע וככאלה זכו לפרסום פוטנציאלי רחב היקף; ונוכח אופי האמירות – שיש בהן גם כדי לפגוע בתובעת באופן אישי ומשפחתי והן להטיל דופי בכישוריה המקצועיים ולהנציח סטיגמות מפלות ופוגעניות – מצאתי להעמיד את סכום הפיצוי ביחס למכלול פרסומיו של הנתבע על סך 30,000 ₪.
לעניין גובה הפיצויים ר', בין היתר, את הדוגמאות הבאות: רע"א 1688/18 יגאל סרנה נ' בנימין נתניהו (נבו 15.4.2018); ת"א (שלום ת"א) 37304-10-20 עמית סגל נ' עומר נחמני (נבו 17.4.2025); ת"א (שלום רח') 28614-05-21 לירן לוי נ' אשר עזרי (נבו 9.5.2024); ת"א (שלום פ"ת) 31589-10-16 אופיר אוסטרי נ' סתיו גרוסמן (נבו 19.12.2019). בעניין אוסטרי נכתב: "הפיצויים בגין לשון הרע נועדו לפצות את הנפגע על הפגיעה בשמו הטוב; לפצות על העוולה; לתקן את העוול שנגרם לו. לסכום הפיצוי יש תפקיד משמעותי בכך; פסיקת פיצוי נמוך מאד, ביחס למספר הפרסומים, לחומרתם ולנסיבותיהם, עלול להשיג מטרה הפוכה. על הפיצוי לבטא גם את יחסה של החברה לשמו הטוב של אדם (אשר, כזכור, מהווה זכות יסוד חשובה), ולאופן הראוי בו יש להשמיע דברי ביקורת".
- הנתבע ישלם לתובעת סך 30,000 ₪, בצירוף אגרת בית משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. לסכומים אלו תצטרף ריבית שקלית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, כ' אב תשפ"ה, 14 אוגוסט 2025, בהעדר הצדדים.
פסד לשון הרע רומי קנבל נ רם ירון זיונים עם אפי נוה 18821-01-23