עו”ס מיטל טרומפר מראשון לציון הגישה לשופט רפי ארניה מספר בקשות במעמד צד אחד להורות למשטרה להוציא ניידת ולהכניס לניידת קטינים שהיא חושדת בהם שהם “מוגבלים שכלית” לצורך הבאה לוועדת אבחון שתאבחן אם הם באמת מוגבלים שכלית.
השופט רפי ארניה קבע שאי אפשר להביא קטינים בניידת, אבל אפשר ללכוד את ההורים שלהם ולהכניס אותם לניידת וכן המליץ למחוקק להרחיב את החוק שיאפשרו לו גם להכניס קטינים החשודים בפיגור שכלי לתוך ניידת ולהביא אותם לוועדת איבחון.
לא הצלחנו להבין את ה”שכליות” של רפי ארניה עצמו. אם הוא טוען שהחוק מאפשר להוציא צו הבאה לתפוס את ההורים ולהביא אותם לוועדת אבחון שנועדה לקטינים….. את מי יאבחנו בוועדה? את ההורים שהם עצמם לא מוגבלים שכלית?
נראה לנו שהפיגור השכלי רובץ לפיתחו של רפי ארניה בעצמו. כלומר שהוא המפגר שכלית.
גם עצם העובדה ששלח את אשתו סוזי עוזסיני ארניה לפתוח תחת אצל אפי נוה, כדי שהוא יקודם למחוזי לוד…. גם זה מעיד על פיגור שכלי.
אולי שרפי ארניה יוציא צו הבאה לעצמו שאותו ייקחו לוועדה לאיבחון פיגור שכלי??????
רפי ארניה: איך שופט שמרביץ לקטינים דן בענייני קטינים?
רפי ארניה הוא “השופט המכה”. אשתו הראשונה התלוננה עליו שהיכה את ילדיו מכות רצח. הוא להגנתו טען שזה היה בסך הכל אלימות חינוכית ושזה מקובל בתרבות הטורקית ממנה הגיע.
בגלל תלונה זו הוא ישב שנה בבית בהשעייה משפיטה, עד שבת זוגו החדשה סוזי עוזסיני ארניה (ביתם של אוליגרכים טורקיים) סידרה לו יחצ”ן (איתי הר אור) שסידר לו חזרה לשפיטה.
על רקע זה אנו שואלים איך נשיא בית משפט השלום בראשל”צ מאפשרת לשופט שהרביץ לילדים שלו לדון בתיקי קטינים ותיקי נוער ועוד להמליץ למחוקק לתקן את החוק ולאפשר להוציא צווים למשטרה לתפוס קטינים עם פיגור בכפייה ובכוח?
עו”ס מיטל טרומפר מבקשת שהמשטרה תתפוס קטינים עם פיגור שכלי
בתיק דנן לשכת הרווחה המשועממת של ראשל”צ הגישה מספר בקשות במעמד צד אחד לשופטים בראשל”צ להוציא צו הבאה באמצעות משטרה של קטינים החשודים במוגבלות שכלית ולוועדת אבחון לקטינים מוגבלים שכלית.
השופט ארניה קבע שאין סמכות להוציא צו הבאה של הקטינה (במקרה שלפניו זו היתה ילדה קטינה) למשטרה שתוציא ניידת לתפוס את הקטינה, אבל…. הוא מציע לעו”סיות להוציא צו הבאה נגד ההורים הבגירים, ואף קורא למחוקק לתקן את חוק הסעד כך שהוא יוכל להוציא צווי הבאה משטרתיים גם נגד קטינים מוגבלים שכלית.
לא פלא שההורים מסרבים לשתף פעולה עם לשכת הרווחה בראשל”צ. הם יודעים שזה צעד ראשון לקראת חטיפת הבת שלהם למוסדות רווחה, ואח”כ העו”ס תזמין אותם לפגישת פרידה מהילדה שלהם. בפעם הבאה שיראו אותה הילדה תהיה זומבי מרוב סמים פסיכיאטרים ותרופות.
להלן פסק הדין:
ת”א 68283-05-22 מחלקה לשירותים חברתיים – ראשון לציון נ’ אלמוני
| המבקשת: | מחלקה לשירותים חברתיים – ראשון לציון | |
| נגד | ||
| המשיבים: | 1. אלמוני
2. אלמונית |
|
| החלטה – עותק מותר בפירסום |
בפני בקשה להורות על הבאתה של בתם של המשיבים, קטינה שהינה אדם בעל מוגבלות שכלית, בפני ועדת איבחון, באמצעות משטרת ישראל, וזאת בהתאם לחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית – התפתחותית), תשכ”ט – 1969 – להלן: “חוק הסעד”.
לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי לדחותה.
לגופם של דברים, הבקשה הובאה בפני רק היום, והיא מתייחסת לישיבת ועדת איבחון שאמורה היתה להיערך מוקדם יותר היום, ועל כן העוקץ בבקשה ניטל ממילא.
מעבר לנדרש אוסיף, ומאחר והשאלה התעוררה כבר מספר פעמים, אתייחס לסמכותו העניינית של בית המשפט להוציא צווי הבאה להבאת אנשים בעלי מוגבלות בפני ועדת איבחון.
סעיף 11 לחוק הסעד קובע כי אמצעי הכפייה שניתן לנקוט בגין אי הבאת קטין לועדת איבחון אשר, הינן העמדת האדם תחת השגחת עובד סוציאלי או החזקתו במעון. אין בהוראה זו כל הסמכה לבית המשפט להוציא צווי הבאה בהקשר זה.
ראוי להשוות בעניין זה לסעיף 18(ג) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש”ך – 1960, המקנה לבית המשפט סמכות מפורשת להוציא צווים למשטרת ישראל לסייע בנקיטת אמצעי חירום בהתאם לסעיף 11 לחוק זה.
סמכות כזו לא ניתנה בחוק הסעד.
עיון מעמיק בסעיף 11 לחוק הסעד מלמד כי לאמצעי הכפיה המפורטים בו קדמה המילה “לרבות”. דהיינו, אמצעים אלה הינם רק חלק משלל האמצעים שניתן לנוקטם. ראיה לכך שקיימים אמצעים נוספים נלמד גם מסעיף 12 לחוק הסעד המסמיך את בית המשפט לקבוע גוף אחר אשר ינקוט באמצעי הכפיה.
ואולם, עדיין, השאלה הטבעית המתעוררת האם המילה “לרבות” מסמיכה את בית המשפט לנקוט גם בהליך של צו הבאה, בהקשר חוק הסעד.
הוראת סעיף 73 לחוק בתי המשפט, התשמ”ד – 1984, מקנה לבית המשפט סמכות להוציא צו הבאה אך ורק כנגד אדם שהוזמן להעיד ולא התייצב (או נצטווה להמציא מסמך ולא המציאו).
הנה כי כן, בהיעדר הסמכה מפורשת בחוק הסעד, בית המשפט אינו מוסמך להוציא צו הבאה שעניינו כפיית הבאת אדם עם מוגבלות שכלית בפני ועדת איבחון.
על כן, דרך המלך במקרה בו אחראי על אדם בעל מוגבלות אינו מביא אותו בפני ועדת איבחון הינה הבאתו של האחראי בפני בית המשפט באמצעות צו הבאה. במסגרת הדיון בצו ההבאה רשאי בית המשפט, מכח סמכותו הכללית ליתן כל סעד, להורות לאחראי להביא את הקטין בפני ועדת האיבחון. ככל שהאחראי לא יעשה כן, יהיה ניתן לפעול כנגד האחראי באמצעות פקודת ביזיון בית המשפט.
ואולם, בית המשפט לא הוסמך להוציא צו הבאה אשר עניינו הוראה למשטרת ישראל להביא את האדם בעל המוגבלות בכפייה בפני ועדת האיבחון.
עם זאת, ברור שמצב משפטי זה אינו משביע רצון, וראוי לתקן את חוק הסעד באופן שתימסר בו סמכות להביא אדם בעל מגבלות אשר האחראי עליו אינו מביא אותו בפני ועדת האיבחון, בכפייה, על ידי משטרת ישראל, בדומה לסמכות הקיימת בסעיף 18(ג) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש”ך – 1960. עניין זה מסור למחוקק, וראוי שהדברים יובאו בפניו על ידי הרשויות הרלוונטיות.
עקב חשיבותה של החלטה זו אני מורה על פירסומה ללא ציון הפרטים המזהים של המשיבים.
ניתנה היום, ח’ תמוז תשפ”ב, 07 יולי 2022, בהעדר הצדדים.
רפי ארניה
רפי ארניה העדר סמכות להוציא צו הבאה של קטין מוגבל שכלית לוועדת אבחון למוגבלים שכלית
One Comment
לדעתי הלא מלומדת זה מצב של “התעללות בחסר ישע” ע”י שופט. תחושתי לפי החסינות המוחלטת לשופטים, שהן יכולות לרצוח אדם ולא יואשמו ברצח. לדעתי כל השיטה רקובה מהיסוד.