לפנינו סיפור על פסק דין מטורלל של רשם מטורלל מילאד תנחמי העוסק ב”הפרת פרטיות”. אישה בשם נעמה עמית וייצמן בת 40 שהיא יועצת מינית, ובעלת קליניקה ליעוץ פריון פרסמה כתב תביעה שבו זכה קוקסינל זהר קטן בהרבה כסף רק בגלל שרוקחת בניו פארם של שופרסל דיברה אליו בלשון זכר, ולא בלשון נקבה. הקוקסינל הוא גבר שלא חתך את הזין, ונראה כמו גבר ונשמע כמו גבר.
הקוקסינלית שקוראת לעצמה “איזבל רש” מסתובבת עם סקיני וככה נראים האשכים שלה:
הרוקחת אמרה לזהר קטן “אתה” ולא “את”. הקוקסית נעלבה ותבעה אצל השופטת פנינה נויבירט.
הרוקח אמר שהקוקסית זהר קטן נראתה כמו גבר עם פיאה, ולא נראתה כמו אישה. מטבע הדברים בכתב תביעה יש שם, תעודת זהות וכתובת וכתבי תביעה כאלה מתפרסמים כל הזמן ואף אחד לא מתרגש מזה. נעמה ויצמן פרסמה את כתב התביעה של הקוקסית וחטפה בעצמה תביעה מזהר קטן. ת”ק 67264-08-23.
עתירות נגד חברי כנסת וחברי ממשלה שמגישים ארגוני המחאה והעמותות לזכויות נוחבה מפורסמות כל הזמן עם הת”ז והכתובות והטלפונים של חברי הכנסת והשרים, ואף אחד לא תובע. שמות, כתובות ותעודות זהות שמופיעים על כתבי תביעה אזרחיים אינם מהווים “הפרת פרטיות”.
כל מי שפונה לבית משפט לוקח סיכון שהדיון יהיה בדלתיים פתוחות, או שהדלתיים הסגורות ייפתחו ולכן אין שום עילת תביעה על פרסום מידע שמופיע בכתב תביעה. גם התוכן של כתב התביעה, כשמצטטים אותו, אינו עילה ללשון הרע, ובטח שאינו עילה להפרת פרטיות. הנחת היסוד היא שהדלתיים פתוחות.
שימו לב איך שהקוקסית נראית. הקול שלה הוא קול של גבר, על הצד הנשי אבל לא יותר שונה מזה של הראל סקעת למשל או של עידן רול. כלומר הקול הוא בסקאלה הרגילה של אינפופים של אוחצ’ות.
היא מסתובבת לבושה בג’ינס סקיני שמראה שאין לה קימורים. הרגליים שלה עבות כמו של גבר עם רגליים שומניות, אבל אין סילואט של אישה.
הפרצוף חד משמעית נראה כמו גבר.
השיער נוזל עד מתחת לכתפיים, ונראה שחשמל סטטי גורם לשיער לצאת המסגרת, כלומר זה שיער סינטטי. פאות כאלה עולות $10 בעלי אקספרס.
תביטו בבייצים! הואבוס חמינדוס של בת יענה
גולת הכותרת זה הביצים. משום מה נראה שנשארו במכנסיים ביצים של בת יענה.
בימינו אנו נדיר מאוד שגברים מחפיצים את האשכים שלהם במכנסיים צמודות. זה לא קורה. אבל אם באה מולכם קוקסית ומחפיצה אשכים כאלה גדולות, מה אתם אמורים לחשוב???
השופטת פנינה נויבירט פשוט משוגעת
רוקחת: מה, אתה בא להתווכח איתי? אני לא מבינה.
בל: אני לא הבנתי אותך.
רוקחת: לפי הקול אתה זכר, אני לא יודעת, ככה אני חושבת, לא?”
מנהל: אני
איזבל: למה היא פונה אליי בלשון זכר?
מוכרת: לא מבינה את השאלה, אם פנית למנהל אז מה, מה אתה רוצה להגיד בזה?
איזבל: לא הבנתי אני רוצה שתכבדי אותי אני טרנס סקסואל
מוכרת: למה אתה חושב שאני לא מכבדת אותך
איזבל: למה את פונה אליי ככה?
מנהל: היא צודקת מה
מוכרת: מה השאלה בכלל לא מבינה מה השאלה
איזבל: מה זה מה השאלה למה את פונה אליי בלשון זכר כשאני פונה כשאני מדברת בלשון
נקבה
מוכרת: אז פניתי אליך בלשון זכר וטעיתי נו אז מה קרה
איזבל: את ממשיכה עכשיו את לא מתקנת את עצמך את ממשיכה להגיד
מוכרת: ואתה כן מתקן את עצמך.”
חוותה בשל התעקשות המוכרת לפנות אליה בלשון זכר.
עצמה, במועד בו התרחש המקרה היתה “בעיצומו של מהפך מגדרי”, כלשונה (סעיף 15 להשלמת הטיעונים מטעמה).
להלן פסק הדין המשוגע של פנינה נויבירט
| בית משפט השלום בתל אביב – יפו
|
| ת”א 48936-04-19 רש נ’ שופרסל בע”מ |
| לפני כבוד השופטת פנינה נויבירט | |
| התובעת: | איזבל רש |
| נגד | |
| הנתבעת: | שופרסל בע”מ |
| פסק דין |
ביום 2.8.18 נכנסה התובעת, הגב’ איזבל רש (להלן: “איזבל”), לחנות “ניו פארם” שבבעלות הנתבעת, שופרסל בע”מ (להלן: “שופרסל”). איזבל פנתה לקבלת שירות ממוכרת בבית המרקחת בחנות (להלן: “המוכרת”). המוכרת פנתה אל איזבל בלשון זכר. איזבל, המגדירה עצמה כאשה טרנסג’נדרית, עמדה על כך שהמוכרת תפנה אליה בלשון נקבה, אך התובעת המשיכה לפנות אליה בלשון זכר. על נסיבות אלה נסובה תביעה זו.
הצדדים הסכימו, כי בית המשפט יכריע בתביעה ללא שמיעת עדים, לאחר הגשת סיכומיהם.
תמצית טענות הצדדים
תמצית טענות איזבל
פניית המוכרת אל איזבל בלשון זכר, על אף שאיזבל ביקשה ממנה לפנות אליה בלשון נקבה, מהווה לשון הרע אסורה, הוצאת דיבה, רשלנות, הטרדה מינית, איסור אפליה ופגיעה בפרטיות.
אמירותיה של המוכרת כלפי איזבל עולות כדי לשון הרע, בהיותן מבזות ופוגעות בזכות איזבל להגדרה עצמית ולכבוד. המוכרת חזרה על האמירות מספר פעמים, בכוונת זדון ובמתכוון, תוך שהמוכרת מצחקקת, מקניטה את איזבל ולועגת לה, ומסרבת לחדול חרף הפצרותיה של איזבל. אמירות אלו נאמרו לאיזבל בשל היותה אישה טרנסג’נדרית – פגם גנטי עמו נולדה.
האדם הסביר היה חש ביזוי לו היה נמצא בסיטואציה בה הועמדה איזבל. האדם הסביר אף היה פונה לדמות הלבושה בבגדי נשים בלשון נקבה ולמצער מתעניין לפי איזה מגדר הייתה מעוניינת שיפנו אליה, ונמנע מלחזור על אמירותיו בלשון זכר לאחר שהנפגע העיר לו על כך. שופרסל אינה יכולה להיבנות מהגנת תום הלב או מהגנת אמת דיברתי.
התנהלות המוכרת מהווה הפליה אסורה. שופרסל היא חוליה במערכת הבריאות והרפואה, ומוטלת עליה אחריות קפידה. ההפליה באה לידי ביטוי ביחס המשפיל של המוכרת כלפי איזבל. הפליה זו מתקיימת אף בהיעדר כוונה להשפיל או להפלות. גם סירוב המוכרת לאפשר לאיזבל לשלם בקופת בית המרקחת מהווה הפליה באי מתן השירות. הפליה מגדרית שוות ערך להפליה על רקע מין. לא ניתן לקבוע כלל גורף לפיו השתייכותו של אדם והגדרתו העצמית מתבססת על מינו הביולוגי בלבד.
אוכלוסיית הטרנסג’נדרים מתאפיינת כקבוצה חשודה המצויה בגרעין הקשה של הפליה וזאת על רקע ההפליה ממנה סבלה אוכלוסייה זו בעבר אשר פגיעה בה מהווה פגיעה קשה בכבודו של האדם. קביעה זו אף באה לידי ביטוי במאמרים מקצועיים ובמחקר שנערך בתחום זה.
אפליה מגדרית שוות ערך לאפליה על רקע מין. לא ניתן לקבוע כלל גורף לפיו השתייכותו של אדם והגדרתו העצמית מתבססת על מינו הביולוגי בלבד
שופרסל חשפה את ענייניה הפרטיים של איזבל לעיני כל ובכך הפרה את חוק הגנת הפרטיות, שופרסל פגעה בזכויותיה החוקתיות של איזבל ובהן הזכות לשם טוב.
תמצית טענות שופרסל
פניית המוכרת אל איזבל בלשון זכר אינה מהווה לשון הרע. על פי מינה הביולוגי איזבל היא גבר בעוד איזבל בחרה להגדיר עצמה כאשה. על כן פנייה לאיזבל בהתאם למינה הביולוגי אינה משפילה או מבזה, בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות.
הנורמה החברתית הנוהגת היא כיבני אדם מזוהים בהתאם למינם הביולוגי. פנייה לאדם שמינו הביולוגי זכר בלשון זכר, על אף שאותו אדם בחר במגדר אחר או עטה לבוש המזוהה כלבוש נשים, אינה מבזה, כי אם מתארת מצב כהווייתו.
איזבל בחרה לפרסם הסרטון בו תועד האירוע במדיה החברתית. בכך העידה על עצמה כי לא נפגעה מהפרסום, ומכל מקום התנהלותה העצימה הפגיעה בה.
פניית המוכרת לאיזבל בלשון זכר, בהתאם למינה הביולוגי, חוסה תחת הגנת אמת דיברתי. המוכרת לא ידעה ולא הייתה צריכה לדעת כי היא מפרסמת לשון הרע. המוכרת פנתה לאיזבל, כפי שניתן להתרשם מתיעוד האירוע, בהתאם למראה הוויזואלי והקולי של איזבל – קרי, בלשון זכר. המוכרת לא זלזלה ולא צחקקה על איזבל.
טענת איזבל לאחריות קפידה הועלתה לראשונה בסיכומיה ודינה להידחות. על פי חוק איסור לשון הרע יש להוכיח את כוונת המפרסם ועל כן טענת אחריות קפידה אינה יכולה להישמע. טעם נוסף לכך נעוץ כי אף לשיטת איזבל עצמה, כפי שהרחיבה על כך בכתבי טענותיה, יש לייחס לנתבעת כוונה להרע ולפגוע בה במזיד – אם כך הוא הדבר הכיצד יכולה היא לטעון לאחריות קפידה? שופרסל אף אינה חוליה בשרשרת הרפואה.
טענות איזבל לפגיעה בפרטיותה ולהטרדתה המינית נטענו לראשונה בהשלמת טיעוניה ועל כן דינן להידחות בהיותן הרחבת חזית אסורה.
איזבל לא הופלתה על ידי המוכרת. המוכרת לא סירבה למכור מוצר לאיזבל או ליתן לה שירות. אף הפניית איזבל לקופת היציאה בחנות לתשלום היתה מספקת וראויה. טענת איזבל לפיה התבטאותה המזלזלת של המוכרת כלפיה מהווה הפליה תוצאתית – אין לה מקום להישמע והיא עומדת בניגוד לחוק איסור הפליה.
בין איזבל לשופרסל יחסים צרכניים בלבד. לא חלה על שופרסל חובת סודיות. מינה הביולוגי של איזבל, אשר בא לידי ביטוי במאפייניה החזותיים והקוליים, אינו עניין פרטי. לפיכך, הנתבעת לא פגעה בפרטיותה של התובעת.
ההגנה המוקנית לזכות לשם טוב בחוק לאיסור לשון הרע אינה אבסולוטית, ויש למצוא האיזון הראוי בין ערכים מתנגשים שונים, בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב, מתוך התייחסות חברתית כללית לביטוי החשוד כלשון הרע.
דיון והכרעה
איזבל פנתה לקבלת שירות ממוכרת בדוכן בית מרקחת בחנות ניו פארם שבבעלות שופרסל.
כעולה מתמלול הקלטת השיחה שנערכה בין איזבל לבין המוכרת, המוכרת פנתה אל איזבל בלשון זכר. איזבל מחתה על כך, אך חרף זאת המשיכה המוכרת לפנות אליה בלשון זכר, כדלקמן:
“בל: למה את מדברת אליי בלשון זכר? אני נראית לך גבר?
רוקחת: מה, אתה בא להתווכח איתי? אני לא מבינה.
בל: אני לא הבנתי אותך.
רוקחת: לפי הקול אתה זכר, אני לא יודעת, ככה אני חושבת, לא?”
בעקבות כך עירבה איזבל את מנהל בית המרקחת באירוע, והלינה על התנהלות המוכרת. המנהל הכיר בדרישת איזבל, אך המוכרת המשיכה לפנות אליה בלשון זכר, כעולה מסרטון שתיעד את האירוע ושהוגש בתיק (איזבל לא הגישה תמלול של השיחה בין איזבל, המנהל והמוכרת. התמלול נערך על ידי בית המשפט לאחר הצפיה בסרטון), כדלקמן:
“איזבל: מי המנהל שלה?
מנהל: אני
איזבל: למה היא פונה אליי בלשון זכר?
מוכרת: לא מבינה את השאלה, אם פנית למנהל אז מה, מה אתה רוצה להגיד בזה?
איזבל: לא הבנתי אני רוצה שתכבדי אותי אני טרנס סקסואל
מוכרת: למה אתה חושב שאני לא מכבדת אותך
איזבל: למה את פונה אליי ככה?
מנהל: היא צודקת מה
מוכרת: מה השאלה בכלל לא מבינה מה השאלה
איזבל: מה זה מה השאלה למה את פונה אליי בלשון זכר כשאני פונה כשאני מדברת בלשון נקבה
מוכרת: אז פניתי אליך בלשון זכר וטעיתי נו אז מה קרה
איזבל: את ממשיכה עכשיו את לא מתקנת את עצמך את ממשיכה להגיד
מוכרת: ואתה כן מתקן את עצמך.”
הצדדים אינם חלוקים על עובדות המקרה, כי אם על הנפקות המשפטית של התנהלות המוכרת. לטענת איזבל התנהלות המוכרת עולה כדי פרסום לשון הרע, הפליה אסורה, הטדרה מינית, רשלנות ואחריות קפידה. מנגד, לטענת שופרסל, לא נפל פגם בהתנהלות המוכרת.
לאחר שעיינתי בכל שהובא לפני הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
דברי המוכרת לאיזבל עולים כדי פרסום לשון הרע
לשון הרע מוגדר בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ”ה-1965, כדלקמן:
1.לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;
אני מתרשמת, כי פניותיה החוזרות והשונות של המוכרת לאיזבל בלשון זכר באות בגדרה של לשון הרע כהגדרתה כאמור. על פי אמות מידה אובייקטיביות, נראה כי בנסיבות המקרה האדם הסביר, היה חש כי פרסום דברים אלה עלול להשפילו בעיני הבריות, או לעשותו מטרה לשנאה, בוז או לעג מצידם, לבזותו בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו ואף בשל נטייתו המינית (להרחבה במבחן האובייקטיביות לשם תחולת הגדרת “לשון הרע” ו”פרסום” לשון הרע ראו, בין היתר, בע”א 740/86 יגאל תומרקין נ’ אליקים העצני, פ”ד מג(2) 337; א’ שנהר דיני לשון הרע 110 (1997)).
איזבל מגדירה עצמה אשה טרנסג’נדרית. היא היתה לבושה בבגדי נשים ודיברה בלשון נקבה. איזבל הדגישה בפני המוכרת כי רצונה כי זו תפנה אליה בלשון נקבה, וכי כאשר זו פונה אליה בלשון זכר היא אינה מכבדת אותה, ובלשונה: “אני רוצה שתכבדי אותי אני טרנס סקסואל”. אמירותיה אלה של איזבל לא הותירו מקום לספק בדבר רצונה כי יפנו אליה בלשון נקבה, ובדבר הפגיעה שהיא חוותה בשל התעקשות המוכרת לפנות אליה בלשון זכר.
על פניו, לו היה האירוע מסתכם בפנייה ראשונה של המוכרת לאיזבל באופן ענייני ובלשון זכר, לא היה בכך בהכרח משום לשון הרע. ספק אם עצם הפנייה בלשון מגדרית מסויימת אל אדם עולה כדי לשון הרע, וספק אם ניתן לצפות מאדם כי יבין כיצד הזולת מבקש להתקרא, אך ורק על סמך התבוננות בו, מבלי שהזולת יבהיר הדבר באופן מפורש. זאת בפרט במקרה שלפני, עת לדברי איזבל עצמה, במועד בו התרחש המקרה היתה “בעיצומו של מהפך מגדרי”, כלשונה (סעיף 15 להשלמת הטיעונים מטעמה). אין עסקינן בסיטואציה מובהקת בה ניתן היה להבין את רצונותיה של איזבל רק על סמך התבוננות בה. אף יש להניח, כי במקרה זה היתה חלה הגנת תום הלב על המוכרת, כפי שארחיב להלן.
אך במקרה שלפני איזבל הבהירה ושבה והבהירה למוכרת כי היא מבקשת כי יפנו אליה כאשה, ואף אמרה כי הפניה אליה בלשון זכר אינה מכבדת אותה. אך המוכרת לא כיבדה את מבוקשה של איזבל, המשיכה לפנות אליה בלשון זכר, ואף לעגה לה במרומז (אף כי לא התרשמתי כי המוכרת צחקקה כטענת איזבל).
כך, במענה לשאלתה של איזבל מדוע המוכרת פונה אליה בלשון זכר השיבה המוכרת: “לפי הקול אתה זכר, אני לא יודעת, ככה אני חושבת, לא?”. במענה לבקשתה של איזבל כי המוכרת תכבד את זהותה כטרנס סקסואל (ועל כן תפנה אליה בלשון נקבה) השיבה המוכרת: “למה אתה חושב שאני לא מכבדת אותך”, תוך שהיא שבה ופונה לאיזבל בלשון זכר. בהמשך המוכרת ביטלה את החשיבות שייחסה איזבל לפניה אליה בלשון זכר, עת אמרה: “אז פניתי אֵלֶיךָ בלשון זכר וטעיתי נו אז מה קרה”. למעלה מכך, המוכרת השיבה לשאלתה של איזבל: “את לא מתקנת את עצמך את ממשיכה להגיד” במילים: “ואתה כן מתקן את עצמך”.
כאמור, איזבל עירבה את מנהל בית המרקחת (להלן:” המנהל”) בפרשה. המנהל הצדיק את איזבל ותמה על התעקשות המוכרת לכנותה בלשון זכר, כדלקמן:
“מוכרת: למה אתה חושב שאני לא מכבדת אותך
איזבל: למה את פונה אליי ככה?
מנהל: היא צודקת מה”
אך המוכרת התעלמה אף מהערתו של המנהל בעניין, והמשיכה לפנות אל איזבל בלשון זכר חרף הערה זו.
עולה, אם כן, כי אחר שאיזבל הבהירה את מבוקשה כי יפנו אליה בלשון נקבה, היתה המוכרת מודעת לזהותה המגדרית המוצהרת של איזבל. אף המנהל העיר למוכרת על כך. ובכל זאת, התעקשה לפנות לאיזבל בלשון זכר.
ההלכה הפסוקה הכירה בהתבטאות המייחסת לאדם נטייה מינית השונה מנטייתו האמיתית כלשון הרע, ובלשון כב’ השופטת אביגיל כהן (ת”א 165592-09 אלעד רוט, עו”ד נ’ טיים אאוט (מגזין) ישראל בע”מ (פורסם במאגרים 16.1.11), בפסקה 5):
“כאשר עורכים מבחן אובייקטיבי, ניתן להגיע למסקנה ולפיה אדם, בין אם הוא הטרוסקסואל ובין אם הוא הומוסקסואל מוצהר, לא ירצה למצוא עצמו “משויך” ב”פרסום” כלשהו, כבעל נטייה שונה מנטייתו האמיתית.” (ההדגשה במקור).
על דרך ההיקש, אני מתרשמת כי התבטאויות המוכרת, שייחסו לאיזבל זהות מגדרית שונה מהזהות המגדרית שאיזבל מבקשת כי יכירו בה, תוך התעלמות מרצונה המופגן של איזבל ומבקשותיה, עולות כדי לשון הרע. האדם הסביר לא היה רוצה לראות עצמו כמשוייך לזהות מגדרית השונה מהזהות המגדרית עליה הצהיר.
המוכרת לא רק התעלמה ממבוקשה של איזבל, כי אם העליבה אותה במרומז. הדבר בא לידי ביטוי באמירתה של המוכרת “ואתה כן מתקן את עצמך”, במענה למחאתה של איזבל על כך שהמוכרת אינה מתקנת את עצמה וממשיכה לכנותה בלשון זכר. בכך רמזה המוכרת כי נטייתה המינית של איזבל ומבוקשה כי יפנו אליה בלשון נקבה – טעונים תיקון. רמיזה זו עולה אף היא כדי ביזוי אדם בשל נטייתו המינית בהתאם לסעיף 1(4) לחוק איסור לשון הרע.
מהאמור עולה, כי יש לראות באמירותיה של המוכרת לאיזבל משום לשון הרע. אמירותיה של המוכרת כלפי איזבל לא נאמרו בחלל הריק, כי אם בחנות, בנוכחות אנשים, בהם אף המנהל. ככאלה, עולות האמירות כדי פרסום לשון הרע, כהגדרתו בסעיף 2(ב) לחוק איסור לשון הרע.
לטענת שופרסל, מקרה זה עולה לכל היותר כדי פגיעה סובייקטיבית באיזבל, אך האדם הסביר לא היה רואה בהתבטאויות המוכרת משום אמירות מבזות ומשפילות. שופרסל טענה, כי מאחר שקהילת הטרנסג’נדרים היא מיעוט בחברה, הרי שהנורמה היא זהות בין המין הביולוגי למגדר והחריג לנורמה היא בחירת מגדר חלופי. משמע שמנקודת מבטה של החברה כולה, אין פגם בהתייחסות למי שמינו הביולוגי זכר בלשון זכר, גם אם היא עוטה שמלה. עוד טענה שופרסל, כי מאחר שקיימת הלימה בין זהות למגדר ברובה המכריע של החברה, יתקשה האדם הסביר להבין כיצד כינוי בלשון זכר את מי שאינו זכר מבחינה ביולוגית מהווה עלבון. בנוסף, טענה שופרסל, כי דווקא מחמת הקולות למיגור ההבחנה בין המגדרים, העולות מצידה של קהילת הטרנסג’נדרים, לפיהם הם עצמם מבקשים להתייחס לעצמם הן בלשון זכר והן בלשון נקבה, אין להכיר בהתבטאות המוכרת כלשון הרע. לא מצאתי ממש בטענות אלה.
כפי שביארתי לעיל, ההתעקשות המתמדת והמופגנת של המוכרת להתעלם ממבוקשה של איזבל, חרף הערת המנהל, כמו גם הפגיעה המרומזת באיזבל – כל אלה עולים כדי ביזוי והשפלה, גם בעיני האדם הממוצע, שאינו בהכרח משתייך לקהילת הטרנסג’נדרים. על כן בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות וברוח ההלכה הפסוקה ראוי להכיר בהתנהלות המוכרת כלשון הרע אסורה.
בהשלמת הטיעונים מטעמה טענה שופרסל, כי יש להתחשב באלה המחזיקים ופועלים בהתאם לאמונות שאינן מקבלות את שינוי המגדר, ואף מורות על פניה בהלימה למין הביולוגי. בסיכומיה זנחה שופרסל טענה זו, ועל כן מתייתרת ההכרעה בה. למעלה מן הצורך, המוכרת לא מסרה עדות בהליך. לא ניתן להניח על סמך טענות שופרסל וחזותה הדתית של המוכרת במה היא מאמינה או לא מאמינה. אף לא הוצגה גושפנקא הלכתית להתנהלותה של המוכרת, זולת הפניה לתשובה לאקונית שפורסמה באתר אינטרנט, כאשר ספק אם זהות המשיב ידועה למוכרת. זו אינה אסמכתא הלכתית, ומכל מקום אין אף בה כדי לתרץ את התנהלות המוכרת, ולבטח את העלבון המרומז שהטיחה באיזבל.
לטענת שופרסל פנייתה של המוכרת לאיזבל בלשון זכר חוסה תחת הגנת “אמת דיברתי”, המעוגנת בהוראת סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. זאת מאחר שאיזבל היא “גבר לפי מינה הביולוגי ואישה בהתאם למגדר שנבחר על ידה”, כלשון שופרסל (סעיף 1 לסיכומים). לדברי שופרסל, מאחר שמינה הביולוגי של איזבל הוא זכר, הרי שבפנותה אל איזבל בלשון זכר נמצאה המוכרת דוברת אמת. עוד טענה שופרסל, כי המוכרת פעלה בתום לב. היא לא ידעה, ולא היה עליה לדעת, כי פנייתה אל איזבל שזוהתה באופן ויזואלי וקולי כזכר – עולה כדי פרסום לשון הרע. לפיכך התבטאויותיה חוסות תחת הגנת סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, מבלי שתחול החזקה כי הפרסום נעשה בחוסר תום לב, כמפורט בסעיף 16(ב) לחוק. איני מקבלת טענות אלה.
אמירותיה של המוכרת לאיזבל אינן התייחסות תמימה לאיזבל כ”גבר לפי מינה הביולוגי”. המוכרת התעקשה להתעלם ממבוקשה של איזבל כי יפנו אליה בלשון נקבה, שבה ופנתה לאיזבל בלשון זכר חרף מחאותיה, ואף הקניטה את איזבל במרומז. התנהלות פוגענית זו אינה עולה כדי אמירת אמת. אף לא היה בפרסום עניין ציבורי, כדרישת הוראת סעיף 14 לחוק.
יתר על כן, התנהלות המוכרת לא היתה תמת לב. המוכרת היתה מודעת לכך שאמירותיה נעשות בניגוד לרצונה של איזבל, ותשומת ליבה לעניין הוסבה אף על ידי המנהל. היא המשיכה בשלה ללא התחשבות ברגשותיה של איזבל ואף הקניטה את איזבל במרומז. על כן אין מקרה זה נופל בגדרי סעיפי המשנה של הוראת סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, ואין לראותו ככזה שחלה לגביו חזקת תום הלב המעוגנת בסעיף 16(א) לחוק. ההיפך הוא הנכון, מודעות המוכרת לכך שהתבטאויותיה מנוגדות לרצונה של איזבל ופוגעות בה מקימה החזקה שהפרסום נעשה שלא בתום לב בהתאם להוראת סעיף 16(ב) לחוק.
לא הוכחה הפליה אסורה
לטענת איזבל, התנהלותה של המוכרת עולה כדי הפליית איזבל במתן שירות במקום ציבורי, אך בשל השתייכותה הקבוצתית, בניגוד להוראות חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס”א-2000. ההפליה התבטאה ביחס המשפיל של המוכרת כלפי איזבל, שהיה שונה מהיחס שהוענק ללקוחות אחרים שהיו במקום. על אף טענותיה בעניין, איזבל לא תבעה פיצוי נוסף בגין הפלייתה הנטענת, ודי בכך כדי לייתר הכרעה בטענה זו. אף לגופם של דברים לא השתכנעתי מהנטען.
איזבל לא הכחישה כי השירות שביקשה ניתן לה על ידי המוכרת “מיד לאחר” שביקשה אותו, כלשונה (סעיף 9 לכתב התביעה). טענתה הסתכמה בכך שעצם היחס שקיבלה מהמוכרת עולה כדי הפלייתה האסורה. לדבריה, אופן התבטאות המזלזל היווה “הפליה תוצאתית”, אך בשל השתייכותה הקבוצתית. ברם גם אם אניח כי החנות היא מקום ציבורי וכי איזבל משתייכת למי מבין הקבוצות המנויות בסעיף 3(א) לחוק איסור הפליה, הרי שלא הוכח כי איזבל הופלתה בניגוד לחוק. בהתאם להלכה הפסוקה, קיומה של הפליה במתן יחס או ממניע פסול אינו קל להוכחה. לא כל טענה ליחס בלתי הולם בעת מתן שירותים מיתרגמת להפליה. למעלה מכך, גם הפליה תוצאתית, קרי תוצאה בלתי שוויונית, אינה מלמדת בהכרח על הפליה (עע”מ 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ’ עיריית ירושלים, סד(2) 1 (2010), פסקה 46). במקרה זה לא הוכחה הפליה מובהקת במתן השירות. המוכרת לא מנעה מאיזבל את השירות, נענתה מייד לבקשתה של איזבל וסיפקה לה את המוצר המבוקש. המוכרת אמנם פנתה לאיזבל בלשון זכר כבר בראשית השיחה עם איזבל, אך עיקר התבטאויותיה הפוגעניות כלפי איזבל נעשו לאחר שנענתה לבקשתה של איזבל לקבלת שירות, כפי שהרחבתי לעיל. התבטאויות אלה עולות כדי לשון הרע אסורה, אך ספק אם מהוות הפליה, בנסיבות האמורות, וספק אם יש בהן כדי להצדיק פיצוי נוסף בגין הנזק האחד שנגרם כתוצאה מהפרסום. מכל מקום, וכאמור, מאחר שאיזבל לא תבעה פיצוי נוסף בגין ההפלייה הנטענת, אין מקום להרחיב בעניין.
לראשונה בסיכומיה טענה איזבל כי יש לראות בשופרסל משום “חוליה בשרשרת נותני שירותי רפואה”, הנושאת באחריות קפידה, כלשונה. אך לא מצאתי בטענה זו ממש. טענה זו לא הועלתה עד לשלב הסיכומים, ודי בכך כדי להביא לדחייתה. אף אין להסיק מעצם העובדה כי האירוע התרחש בבית מרקחת כי שופרסל שימשה באירוע זה כחוליה בשרשרת נותני שירותי הרפואה. המוכרת אינה רוקחת, כי אם זבנית, שסיפקה לאיזבל מוצר מבית המרקחת. על כן ספק אם מקרה זה כפוף לנורמות מיוחדות מעבר לנורמות החלות על יחסי צרכן – מוכר.
עוד טענה איזבל, כי המוכרת סירבה לאפשר לה לשלם בקופת בית המרקחת, ושלחה אותה לשלם בקופה ביציאה, ובכך הפלתה אותה על דרך אי מתן שירות. אך בתיק לא התקיימה חקירת עדים ולא הוצגה תשתית ראייתית לנסיבות הפנייתה של איזבל לתשלום בקופה ביציאה. לא הוכח כי ההפנייה לקופה ביציאה נבעה בהכרח מהפלייה לרעה ולא מאילוץ אחר. אף לא הוצגו ראיות לכך שהמוכרת איפשרה ללקוחות אחרים לשלם בקופת בית המרקחת אך מנעה האפשרות מאיזבל בלבד. לפיכך דין טענותיה של איזבל בעניין להידחות.
לא הוכחה פגיעה בפרטיות
בסיכומיה, טענה איזבל כי פניית המוכרת אליה בלשון זכר, חרף בקשותיה החוזרות של איזבל להפסיק לעשות כן, עולה כדי פגיעה בפרטיות, בהיותה עבירה ועוולה על פי סעיפים 2(7) ו- 2(11) לחוק הגנת הפרטיות תשמ”א-1981. אך איזבל נמנעה מכל התייחסות להוראות חוק הגנת הפרטיות בכתב התביעה. היא אמנם טענה באופן לאקוני לפגיעה בפרטיותה (בסעיף 3 לכתב התביעה), אך זאת ללא פירוט או הסבר. איזבל העלתה לראשונה טענה להפרת חובת הסודיות ופגיעה בצנעת חייה בהתאם לחוק הגנת הפרטיות בהשלמת טיעונים שהגישה במסגרת הליך זה ביום 21.12.19, אך באופן תמציתי בלבד, על דרך הפנייה להוראות סעיפי חוק הגנת הפרטיות גרידא, וללא הנמקה. יתר על כן, איזבל לא תבעה פיצוי נוסף בגין הפגיעה הנטענת בפרטיותה. מאחר שכך, אין מקום להידרש לטענותיה החדשות של איזבל, בהיותן הרחבת חזית אסורה.
למעלה מן הצורך, לא השתכנעתי מטענותיה. איזבל לא הוכיחה כל חובת סודיות שחלה על המוכרת ושהופרה מכוח הוראות סעיף 2(7) לחוק הגנת הפרטיות. בסיכומיה טענה איזבל לראשונה, כי חובת הסודיות נבעה מכך ששופרסל חוליה במערכת הבריאות והרפואה. אך כפי שפירטתי לעיל, טענה חדשה זו לא הועלתה עד לשלב הסיכומים ועל כן יש לדחותה. אף לגופם של דברים לא הוכח כי קמה חובת סודיות מכוח יחסי צרכן – מוכר שהתקיימו בין איזבל לשופרסל. אף לא הוכח כי התנהלות המוכרת עולה כדי פרסום עניין הנוגע לצנעת חייה האישיים של איזבל בהתאם להוראות סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות. המוכרת לא חשפה דבר הנוגע לצנעת חייה של איזבל, ולבטח לא התייחסה לעברה המיני, מצבה הבריאותי או לדפוסי התנהגותה ברשות היחיד, כמפורט בסעיף. כל שעשתה המוכרת הוא לפנות אל איזבל בלשון זכר, על סמך מאפיינים מגדריים חזותיים וקוליים של איזבל, חרף רצונה הברור של איזבל. התנהלות זו עולה כדי לשון הרע אסורה, כאמור, אך לא כדי פגיעה בפרטיות.
לא הוכחו הטרדה מינית ורשלנות
בסיכומיה, טענה איזבל לראשונה כי התנהלותה של המוכרת עולה כדי הטרדה מינית. טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה ובהשלמת הטיעונים מטעם איזבל. למעלה מכך, איזבל לא תבעה פיצויים מכוח הוראות החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ”ח-1988. על כן אין מקום להידרש לטענתה. אף לגופם של דברים איני מוצאת בטענה זו ממש. טענתה של איזבל להטרדה מינית נטענה בעלמא, ללא הנמקה. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם המקרים שהוגדרו על ידי המחוקק כהטרדה מינית בסעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית ובהלכה הפסוקה (ראו, בין היתר, בעש”מ 5771/01 פודלובסקי נ’ נציב שירות המדינה, פ”ד נו(1) 463). על כן דינה של הטענה להטרדה מינית להידחות.
בכתב התביעה טענה איזבל, כי מעשיה של המוכרת עולים כדי רשלנות בהתאם לסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], וכן כדי עוולת הפרת חובה חקוקה בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין. בהשלמת הטיעונים מטעמה ובסיכומיה אמנם טענה איזבל להתנהלות רשלנית מצד המוכרת, אך נמנעה מלהפנות להוראות פקודת הנזיקין, ועל כן אני מניחה שטענותיה בעניין נזנחו. במאמר מוסגר אציין, כי בהתאם להלכה הפסוקה, ניתן להסתפק בדיון בעוולת לשון הרע, מבלי להיזקק לעוולות נוספות מכוח פקודת הנזיקין, בהיעדר אינדיקציה להצדקה לפסיקת פיצויים בגין עוולות שונות באותו מקרה ממנו נבע נזק יחיד (ע”א 7426/14 פלונית נ’ אורי דניאל (פורסם במאגרים 14.3.16) בפסקה 66; ע”א 243/83 עיריית ירושלים נ’ גורדון, פ”ד לט(1) 113, 128-123 (1985); ע”א 558/84 כרמלי נ’ מדינת ישראל, פ”ד מא(3) 757 (1987)).
הנזק וגובה הפיצוי
בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע ולהלכה הפסוקה, בפסיקת הפיצוי הסטטוטרי, המעוגן בהוראות סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה בשמו הטוב של התובע, במידת הפסול בהתנהגותו של הנתבע, באופי הפגיעה ונסיבותיה, מעמד הפוגע והנפגע, היקף תפוצת הפרסום, והתנהגות התובע קודם לפרסום (ת”א 14264-11-14 כנפו נ’ גינבורסקי, (פורסם במאגרים 4.1.18); ע”א 7426/14 פלונית נ’ עו”ד דניאל, (פורסם במאגרים 14.3.16); רע”א 3832/11 פישביין נ’ בומבך (פורסם במאגרים 18.1.12); ע”א 89/04 נודלמן נ’ שרנסקי, (פורסם במאגרים 4.8.08)).
במקרה שלפני, עסקינן בפרסום אחד, באירוע ממוקד, שנמשך דקות בודדות, ושהחשיפה לו היתה מוגבלת. לא הוצגו ראיות להיקף הקהל שנכח באירוע, על כן יש להניח כי לכל היותר היו עדים לו לקוחות בודדים. איזבל היא שבחרה להגדיל את תפוצת העדים לאירוע עת פרסמה את המקרה בפוסט בדף הפייסבוק שבבעלותה. בחירתה של איזבל לפרסם האירוע מלמדת כי לדידה מידת הפגיעה בשמה הטוב כתוצאה מהאירוע אינה גדולה, וגם בכך יש להתחשב בפסיקת הפיצוי.
איני מתרשמת כי איזבל הוכיחה פרסום לשון הרע “בכוונה לפגוע”, באופן המזכה אותה בכפל הפיצוי הסטטוטורי בהתאם להוראות סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. בהתאם להלכה הפסוקה, המבחנים להוכחת “כוונה לפגוע” לצורך העבירה הפלילית של לשון הרע בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע חלים אף לשם הוכחת “כוונה לפגוע” לצרכי כפל פיצוי לפי הוראת סעיף 7א(ג) האמורה (ע”א 32031-10-12 דנון תקשורת תדמיתית בע”מ נ’ הרב אמנון יצחק (פורסם במאגרים 09.05.2013, להלן: “עניין דנון תקשורת”), בפסקה 14). בהתאם, נדרשת הוכחת כוונה של ממש להרע לאחר, המונעת מזדון ורשעות, או ממזימות ארסיות (עניין דנון תקשורת, בפסקה 19, ע”פ 677/83 בורוכוב נ’ יפת פ”ד לט(3), 205, 281 – 219). במקרה זה המוכרת אמנם התעקשה לפנות לאיזבל בלשון זכר חרף מבוקשה, ואף השמיעה הערה פוגענית מרומזת, אך נמנעה מהשמעת אמירות פוגעניות מפורשות. התנהלות זו מצדיקה פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע, אך אין בה כשלעצמה כדי להוכיח כוונה של ממש של המוכרת להרע לאיזבל מתוך זדון, רשעות או מזימות ארסיות. בהיעדר ראיות נוספות לכוונה לפגוע כנטען, דין טענותיה של איזבל בעניין להידחות. למעלה מן הצורך, טענתה של איזבל לזכאות לכפל פיצוי סטטוטורי לפי סעיף 7א(ג) וזאת בנוסף לפיצוי הסטטורי לפי סעיף 7א(ב) מנוגדת לפשט הוראת סעיף 7א(ד) לחוק, לפיו לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק בשל אותה לשון הרע יותר מפעם אחת.
בסיכומיה טענה איזבל לראשונה כי המוכרת נושאת באחריות קפידה, ומכאן שאינה מחויבת בהוכחת היסוד הנפשי של כוונת הפרסום. כפי שהרחבתי לעיל, טענה זו לא הועלתה עד לשלב הסיכומים ודי בכך כדי להביא לדחייתה. אף לגופם של דברים לא מצאתי טענה זו משכנעת, בהיעדר הוכחה כי שופרסל שימשה באירוע זה כחולייה במערכת הבריאות והרפואה, מכוחה נושאת היא באחריות קפידה כנטען. אף לא הוצג כל עוגן משפטי לטענה כי ניתן לזכות בכפל פיצוי סטטוטרי ללא הוכחת כוונה לפגוע מכוח חוק איסור לשון הרע כנטען. על כן דין טענותיה בעניין להידחות.
מנגד, איני מקבלת את טענת שופרסל כי יש להתחשב לטובתה בכך שהמוכרת היתה משוכנעת באמיתותה של לשון הרע, בהתאם להקלה הקבועה בסעיף 19(ב) לחוק איסור לשון הרע או כי המוכרת לא התכוונה לפגוע, מחמת העובדה כי פנייתה לאיזבל נעשתה מתוך בלבול או אי הבנת התרחיש, בהתאם להקלה הקבועה בסעיף 10(3) לחוק איסור לשון הרע. בתיק לא נשמעו ראיות, ולא ניתן היה להתרשם מכוונותיה של המוכרת או ממצבה התודעתי, זולת באמצעות צפיה בסרטון. התעקשות המוכרת לפנות אל איזבל בלשון זכר ואף להעליבה במרומז, כמתועד בסרטון, אינה מלמדת על שכנוע באמיתות לשון הרע. לכל היותר היא מלמדת על שכנוע בצדקת דרכה של המוכרת, אך לא בהכרח באמת. אף לא התרשמתי מצפייה בסרטון כי המוכרת פעלה מתוך אי הבנה או בלבול. ניכר היה כי המוכרת הבינה היטב את המצב ואת רצונה של איזבל כי יפנו אליה בלשון נקבה, ובכל זאת בחרה להתנהל באופן בו התנהלה.
לאור האמור, מתוך התחשבות באופי ההתבטאויות, היקף החשיפה המוגבל ועצמת הפגיעה באיזבל, ובהיעדר הצדקה לכפל פיצוי, אני מוצאת להעמיד הפיצוי על סך של 25,000 ₪.
סוף דבר
הנתבעת, שופרסל בע”מ, תשלם לתובעת, איזבל רש, פיצוי בסך של 25,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן אגרת בית משפט, כפי ששולמה, והוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך של 7,500 ₪. הסך הכולל ישולם בתוך שלושים יום.
בפסיקת הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד התחשבתי בפער שבין סכום התביעה (250,000 ₪) לבין הסכום בו חויבה הנתבעת בפועל, מחד גיסא, ובאופן הענייני בו נוהל ההליך, ללא שמיעת ראיות, מאידך גיסא.
ניתן היום, כ”ז תמוז תשפ”א, 07 יולי 2021, בהעדר הצדדים.
הדיון אצל הרשם הערבי מילאד
בתמונה הנתבעת נעמה עמית
כאמור, הקוקסית הזו תבעה על פגיעה בפרטיות בטענה שהיא אישה מוחלשת, חשה מושפלת ומזולזלת, ו”פרסום שמה, כתובת מגוריה ומספר תעודת הזהות של התובעת פגעו בפרטיותה בשלוותה ובתחושת הביטחון האישי שלה”.
הרשם פסק לו/לה 35,000 ש”ח פיצוי על השטות הזו ב 25/8/2024. ואנו אומרים שהרשם מטורלל. נט המשפט עצמו ודוברות הנהלת בתי המשפט משחררים פסקי דין עם שמות ותעודות זהות כל הזמן. בעצם כל פסק דין שמתאר סיטואציות אישיות הוא פגיעה בפרטיות, אבל מה לעשות שבית משפט אמור להיות בדלתיים פתוחות???
שופטים שצריכים להתקדם מיצרים פסקי דין מטומטמים כדי להראות PC
מה הרשם הזה חשב שהוא יפיק מפסק דין כזה? שהוא יוכל להציג אותו בוועדה לקידום שופטים לצורך קידום, שהוא עלק שופט מודרני ונאור? שהוא PC?
הרי זה זבל של שופט. זו תביעת סרק. כתבי תביעה של בית משפט מוגנים מפני תביעות כי הם כתבי תביעה של בית משפט…..
בסרטון יועצת המין שצריכה לשלם 35,000 ש”ח. נעמה.
להלן כתבה באתר הליקוקים לחונטה השיפוטית של שלמה בוצ’צ’ה פורסם 29/8/2024
הרשם מילאד תלחמי “פעילה חברתית תפצה ב-35 אלף שקלים אישה טרנסג’נדרית”
בית המשפט קבע לאחרונה פיצויים בסכום של 34,600 שקלים לתובעת, אישה טרנסג’נדרית, בעקבות פגיעה בפרטיותה מצד פעילה ידועה ברשתות החברתיות, נעמה ויצמן. השאלה המרכזית בתביעה עסקה בפרסום בלתי מורשה של מידע אישי בפייסבוק ובטוויטר, שנמשך כמעט שנה.
לפני יותר משנה, פרסמה נעמה ויצמן פוסט בפייסבוק תחת הכותרת “אייטם ראשוני! תביעה הוגשה הבוקר נגד סופר פארם כי רוקח אמר ‘אתה’ למישהו שהזדהה כאישה”. הפוסט כלל את כתב התביעה, בו הופיעו פרטים אישיים כגון שם התובעת, כתובתה ומספר תעודת הזהות שלה. פרסום דומה פורסם גם בחשבון הטוויטר של הנתבעת, בו נוספה האמירה: “התחלנו רשמית. בהצלחה שיהיה פה!”
למחרת, ביקשה התובעת מויצמן להוריד את הפוסט או לצנזר את פרטיה האישיים, אך היא מחקה את הפרטים האישיים רק לאחר כ-17 שעות, ולא עשתה זאת בחשבון הטוויטר – אלא רק לאחר כשנה.
לטענת התובעת מדובר בפגיעה חמורה בפרטיותה, כאשר פרסום פרטיה האישיים ברשתות החברתיות גרם לה להשפלה, פחד ואיומים מצד משתמשים אחרים. בנוסף, ציינה התובעת כי יש לכך בהשלכות חמורות על שמה הטוב, בעיקר לאור היותה חלק מקהילה פגיעה ומוחלשת.
מנגד, טענה ויצמן כי הפרסום נעשה בתום לב, וכי מדובר בזכות הציבור לדעת ובחופש הביטוי. לטענתה, לא הייתה כל מניעה חוקית לפרסם את כתב התביעה, ולא הייתה מודעות לפגיעה שיגרום הפרסום.
הרשם הבכיר, מילאד תלחמי (בצילום), קבע כי אכן הייתה פגיעה בפרטיותה של התובעת, וכי פרסום פרטים אישיים, כולל מספר תעודת הזהות וכתובת המגורים, מהווה פגיעה חמורה בפרטיות, כפי שמוגדר בחוק הגנת הפרטיות. הרשם ציין כי הפרסום לא בוצע בתום לב, וכי התנהלותה של ויצמן, בעיקר בהמשך, מעידה על חוסר רגישות וזלזול כלפי רגשות התובעת, “פרסום שמה, כתובת מגוריה ומספר תעודת הזהות של התובעת פגעו בפרטיותה בשלוותה ובתחושת הביטחון האישי שלה”.
https://www.beithamishpat.co.il/post/court-777
להלן כתבה באתר ישראל היום פורסם ע”י אבי כהן 27/8/2024
פרסמה פרטים אישיים – ונתבעה: פעילה חברתית תפצה ב-35 אלף שקלים אישה טרנסג’נדרית
ביהמ”ש קבע כי נעמה ויצמן תשלם 34,600 שקלים לאישה שאת פרטיה האישיים פרסמה בפייסבוק ובטוויטר • הפוסט כלל כתב תביעה נגד סופר פארם, יחד עם שמה, כתובתה ומספר תעודת הזהות של התובעת • ויצמן טענה כי הפרסום נעשה בתום לב • התובעת: “לפרסום יש השלכות חמורות על שמי הטוב, בעיקר לאור היותי חלק מקהילה מועדת לפגיעה”
בית המשפט פסק לאחרונה פיצויים בסך 34,600 שקלים לתובעת, אישה טרנסג’נדרית, בגין פגיעה בפרטיותה מצד פעילה מוכרת ברשתות החברתיות, נעמה ויצמן. הסוגיה המרכזית בתביעה עסקה בפרסום בלתי מורשה של פרטים אישיים בפייסבוק ובטוויטר, שנמשך על פני כמעט שנה.
לפני קצת יותר משנה, פרסמה ויצמן פוסט בפייסבוק תחת הכותרת “אייטם ראשוני! תביעה הוגשה הבוקר נגד סופר פארם כי רוקח אמר ‘אתה’ למישהו שהזדהה כאישה”. הפוסט כלל את כתב התביעה, בו הופיעו פרטים אישיים כגון שם התובעת, כתובתה ומספר תעודת הזהות שלה. פרסום דומה פורסם גם בחשבון הטוויטר של הנתבעת, בו נוספה האמירה: “התחלנו רשמית. בהצלחה שיהיה פה!”
למחרת, ביקשה התובעת מויצמן להסיר את הפוסט או לצנזר את הפרטים האישיים שלה, אך זו מחקה את הפרטים האישיים רק לאחר כ-17 שעות, ולא עשתה כן בטוויטר – אלא רק לאחר כשנה.
התובעת טענה כי מדובר בפגיעה חמורה בפרטיותה, כאשר פרסום פרטיה האישיים ברשתות החברתיות גרם לה להשפלה, פחד ואיומים מצד משתמשים אחרים. בנוסף, הדגישה התובעת כי מדובר בהשלכות חמורות על שמה הטוב, בעיקר לאור היותה חלק מקהילה מוחלשת ומועדת לפגיעה.
מנגד, טענה ויצמן כי הפרסום נעשה בתום לב, וכי מדובר בזכות הציבור לדעת ובחופש הביטוי. לטענתה, לא הייתה כל מניעה חוקית לפרסם את כתב התביעה, ולא הייתה מודעות לפגיעה שיגרום הפרסום.
הרשם הבכיר, מילאד תלחמי, פסק כי אכן הייתה פגיעה בפרטיותה של התובעת, וכי פרסום של פרטים אישיים, כולל מספר תעודת הזהות וכתובת המגורים, מהווה פגיעה חמורה בפרטיות, כפי שמוגדר בחוק הגנת הפרטיות. השופט קבע כי הפרסום לא נעשה בתום לב, וכי התנהלותה של ויצמן, בעיקר בהמשך, מעידה על חוסר רגישות וזלזול כלפי תחושותיה של התובעת.
“פרסום שמה, כתובת מגוריה ומספר תעודת הזהות של התובעת פגעו בפרטיותה בשלוותה ובתחושת הביטחון האישי שלה,” קבע. עוד הוסיף כי “מדובר באמירה המעידה על זלזול וחוסר רגישות כלפי תחושות התובעת והפגיעה בפרטיותה”.
https://www.israelhayom.co.il/news/law/article/16344283
הנה פה זהר קטן – הרצאה על מיגור הטרנספוביה.
להלן פסק הדין בתביעות קטנות
| בית משפט לתביעות קטנות בחיפה | |
| כ”א אב תשפ”ד, 25 אוגוסט 2024 | |
| ת”ק 67264-08-23 פלונית (זהר קטן) נ’ ויצמן | |
| בפני | כב’ הרשם הבכיר, מילאד תלחמי | |
| תובעת | פלונית (זהר קטן) | |
| נגד | ||
| נתבעת | נעמה ויצמן | |
| פסק דין |
- בפניי תביעה בגין פגיעה נטענת בפרטיות, על סך 34,600 ₪.
ביום 19.6.23 פרסמה הנתבעת, העוסקת בין השאר ביצירת תוכן ואקטיביסטית חברתית, פוסט בחשבון הפייסבוק שלה תחת הכותרת “אייטום ראשוני! תביעה הוגשה הבוקר נגד סופר פארם כי רוקח אמר “אתה” למישהו שהזדהה כאשה“. לפוסט צורף כתב התביעה שהגישה התובעת נגד סופר פארם שכלל, שם התובעת, כתובת מגוריה ומספר הזהות (להלן – ת”ז) המלא.
פוסט זה פורסם גם בחשבון הטוויטר X של הנתבעת עם אותה כותרת כמו בפוסט בפייסבוק אך התווסף לו: “התחלנו רשמית.. בהצלחה שיהיה פה!”
ביום 20.6.23 פנתה התובעת לנתבעת באמצעות אפליקציית מסנג’ר של פייסבוק וכתבה לה: “שלום כאן פלונית, מי שפרסמת את התביעה שלה נגד סופרפארם. מבקשת ממך למחוק את הפוסט או לכל הפחות לצנזר את הפרטים האישיים שלי (שם, ת.ז. וכתובת) אם לא תעשי זאת אאלץ לנקוט באמצעים משפטיים” (שמה המלא של התובעת נרשם בהודעתה לנתבעת, מ’ ת’). בתגובה השיבה הנתבעת: “נאמר לי שאין צו איסור פרסום על הנושא… ועדיין כיבדתי ומחקתי את הפרטים“.
כעבור כ-17 שעות ממועד הפרסום, מחקה הנתבעת את הפרטים האישיים (שם, כתובת מגורים ומספר ת”ז) של התובעת מהפוסט אך לא דאגה למחוק פרטים אלה מהפוסט בחשבון הטוויטר X.
טענות הצדדים
- לטענת התובעת, מדובר בתביעה קטנה שיש לה חשיבות רבה בכל הנוגע לגבולות הביטוי באינטרנט ולביקורת על שיח השנאה שמשתולל ברשתות החברתיות ביחס לקהילות מוחלשות בכלל, ולחברי הקהילה הטרנסג’נדרית בפרט. התביעה נסובה על התבטאויותיה הפוגעניות של הנתבעת כלפי הקהילה הטרנסג’נדרית ברשתות החברויות, בפרט על שני פרסומים שבהן הוציאה את דיבתה של התובעת ופגעה בפרטיותה.
- לטענת התובעת, לפני כחודשיים מיום הגשת תביעה זו, הגישה לבית המשפט לתביעות קטנות תביעה אחרת נגד חברת סופר-פארם בגין פגיעה נטענת על ידי עובד סופר-פארם (להלן – התביעה הקודמת), כאשר התביעה הקודמת עומדת בלב הפרסומים הפוגעים שפרסמה הנתבעת.
- עוד נטען, כי הנתבעת משמשת כ”אושיית רשת” אשר פועלת ברשתות החברתיות ולה עשרות אלפי עוקבים אשר חשופים לפרסומים. בין היתר, הנתבעת מפרסמת לעיתים קרובות פרסומים המשפילים ומבזים את הטרנסג’נדרים.
- עוד הוסיפה התובעת כי היא אישה טרנסג’נדרית, החיה עם זהות מגדרית בגלוי מזה כמה שנים לטענתה, והפנייה אליה היא בלשון נקבה. עוד טענה התובעת כי עקב היותה טרנסג’נדרית חוותה אלימות, השפלות ואיומים במספר הזדמנויות.
- ביום 12.6.2023 הגישה התובעת תביעה נגד חברת סופר-פארם, שלטענתה עברה אירוע של השפלה על ידי עובד הסופר, וזאת על רקע היותה טרנסג’נדרית. בסופו של יום נמחקה התביעה.
- ביום 19.6.2023. פרסמה הנתבעת בחשבון הפייסבוק שלה את כתב התביעה שהגישה התובעת נגד סופר-פארם ובין היתר פרסמה שם התובעת, מספר ת”ז שלה וכתובת מגוריה.
- פרסום זה על ידי הנתבעת זכה לכותרת: “אייטם ראשוני! תביעה הוגשה הבוקר נגד סופר פארם כי רוקח אמר “אתה” למישהו שהזדהה כאישה”. התובעת צרפה צילום פרסום הנתבעת בפייסבוק. לטענת התובעת, פרסום זה גרר אחריו תגובות רבות של “קהל טרנסופובי” שגרם לה להשפלה, ביזוי ופחד מאיומים.
- בסעיף 10 בכתב התביעה נטען כי פרסום זה נגדה אמנם נלקח מכתב התביעה אשר קיים במנוע חיפושים משפטיים, אך פרסומו יחד עם פרטיה האישיים, בצירוף אמירות משפילות, והכל במסגרת “טרנסופובית מול קהל טרנספובי” גרם לתובעת השפלה, פחד, כעס וסכנה.
- לתמיכה בטענתה צרפה התובעת צילום תגובות שנרשמו תחת אותו פוסט. אחד המגיבים בטוויטר מיום 19.6.2023 כתב: “טרוריסט הטרנס הזה“. בתגובה אחרת בפייסבוק נרשם: “אידיוט מחופש לאישה, רוצה שיפנו אליו בלשון נקבה רק כי הוא מחופש?”. בתגובה נוספת בטוויטר נרשם: “צריך לאשפז אנשים כאלה, במקום זה נותנים למשוגעים האלה במה“. לכתב התביעה צורפו תגובות פוגעות נוספות.
- אחד המגיבים בטוויטר רשם למשל: “אסור לפרסם פרטים אישיים של צדדים בכתבי טענות…“.
- בסעיף 12 לכתב התביעה טענה התובעת: “ואדגיש כי מרוב תחושת פחד, איום וחוסר ביטחון אישי, החלטתי לנסוע באותו יום ללון בבית אחי כך שארגיש מוגנת“. עוד הוסיפה התובעת כי ביום 20.6.2023 פנתה לנתבעת דרך אפליקציית מסנג’ר של פייסבוק, ובקשה ממנה למחוק את הפרסום, או לחלופין, להסתיר פרטים אישיים. וכך נרשם:” שלום, כאן פלונית, מי שפרסמת את התביעה שלה נגד סופרפארם. מבקשת ממך למחוק את הפוסט, או לכל הפחות לצנזר את הפרטים האישיים שלי (שם, ת.ז. וכתובת), אם לא תעשי זאת אאלץ לנקוט באמצעים משפטיים” (שמה המלא של התובעת נרשם בהודעה ששלחה, מ’ ת’). בתגובה השיבה הנתבעת: “נאמר לי שאין צו איסור פרסום על הנושא… ועדיין, כיבדתי ומחקתי את הפרטים”.
- בסעיף 14 לכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבעת העלתה את אותו התוכן לרשת “טוויטר”, שם לא הסירה את פרטיה האישיים, ואף לא מחקה את הביטויים הפוגעניים. התובעת צרפה פרסום הנתבעת בטוויטר שם מופיע, נוסח התביעה וכן שמה של התובעת, מקום מגוריה ומספר ת”ז שלה. בכותרת נכתב: “אייטם ראשוני! תביעה הוגשה הבוקר נגד סופר פארם כי רוקח אמר “אתה” למישהו שהתחפש לאשה. התחלנו רשמית… בהצלחה שיהיה פה!”.
- הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי מדובר בתביעה קנטרנית שנועדה להלך אימים ולהשתיק את מי שלא מיישר קו עם דעה פרוגרסיבית קיצונית שאין לה שום אחיזה במציאות. לטענת הנתבעת, אין שום הוראה חוקית האוסרת לפרסם כתב טענות, בוודאי במקרה זה לא הוגשה בקשת חיסיון ושיש בו עניין לציבור. עוד טענה הנתבעת, כי במאגרים משפטיים קיימים אין ספור כתבי בי דין המפורסמים, וכל עוד לא קיים צו איסור פרסום, המידע חשוף לכל, ולציבור קיימת הזכות לדעת ש”התובע” הגיש כתב תביעה והיה עליו לדעת כי מדובר במסמך חשוף לכל העתיד להתפרסם.
- עוד טענה הנתבעת כי האמירה “מזדהה כאישה” היא הבעת דעה לגיטימית בנושא השנוי במחלוקת ציבורית, והיא עומדת תחת הגנת חופש הביטוי, ואמת דברתי. עוד טענה הנתבעת כי ה”תובע” כלל לא “הוכיח” שהוא אישה, ולא סתר את האמת הפשוטה שהוא גבר שהחליט להזדהות כאישה. אשר על כן, אין לתביעה הזו שום בסיס עובדתי והיא צריכה להידחות על הסף.
- עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי לדעתה ולדעת רבים וטובים, שינוי מגדר אינו מהווה שינוי מין והוא חוסה תחת ההגדרה גבר המזדהה כאישה. עוד טענה, כי בחר התובע לתבוע את הנתבעת על תגובות של אחרים ואין לנתבעת שום אחריות על כל התגובות שציטט התובע בתביעתו, והבחירה שלו לתבוע דווקא את הנתבעת כשהיא לא אמרה שום דבר פוגעני כלפיו אלא פרסמה את הסיפור, הוא ניסיון להשתמש בבית המשפט כדי להשתיק ולהלך אימים את מי שדעותיה לא מוצאי חן בעיני התובע.
- לסיכום, טענה הנתבעת כי מבוקש לדחות את התביעה שאין לה יד ורגל וכי מדובר בתביעה קנטרנית ובניסיון להלך אימים ולפגוע פגיעה קשה בחופש הביטוי. האמירה של הנתבעת ביחס לכתב התביעה שפורסם באתרים משפטיים, חוסה תחת ההגנה של אמת דברתי וחופש הבעת הדעה. יצוין, כי התובעת מוגדרת בתביעה זו כ”תובעת” אך בכתב ההגנה התעלמה הנתבעת מכך והתייחסה אליה כ”תובע”.
- התובעת בקשה להיות מיוצגת בהליך זה אך בקשתה נדחתה, וזאת על מנת לא לסרבל את ההליך שאמור להיות מהיר, יעיל וזול לשני הצדדים. בשלב יותר מאוחר ולקראת הדיון שנקבע בתיק, גם הנתבעת בקשה להיות מיוצגת בהליך, ומאותם נימוקים גם בקשתה נדחתה.
- בדיון בפניי חזרו הצדדים על טענותיהם.
לטענת התובעת: “… בין היתר בתוך החומר הזה היה שם שלי, כתובת, ת”ז. הנתבעת היא אושיית רשת עם המון עוקבים – 13 אלף בפייסבוק ו-512 בטוויטר, ובעצם הנתבעת גם מרבה לפרסם כל מיני תכנים שהם נגד הקהילה כבדרך כלל” פרו’ עמ’ 1 ש’ 14-15.
“היא שמה את הכתובת שלי, זאת הכתובת הנכונה שלי. באותו לילה הלכתי לישון אצל אחי מחשש שמשהו יקרה. מדובר בציבור שהוא שונא את הקהילה הטרנסג’נדרית. חששתי. לא שמעתי עליה לפני זה. מישהי שלחה לי הודעה שפרסמו עלי דברים, פורסמו יום לפני. בבוקר התעוררתי עם הודעה כזאת. התגובות אמנם היא לא שולטת עליהן אבל ניתן היה לצפות שהתגובות יהיו מאוד לא אוהדות. היא מחקה אחרי 17 שעות את הפרטים אבל לא בטוויטר, שם כתוב עדיין” פרו’ עמ’ 1 ש’ 17-22.
- לטענת הנתבעת: “… אני יוצרת תוכן ואקטיביסטית חברתית. כל מה שאני אומרת ברשת הוא לא נגד הקהילה הטרנסג’נדרית, הוא נגד כת הפרוגרס, המגדר, שמוחקת אנשים כמוני מהזכויות במרחב הציבורי. את הפוסט שפרסמתי ראיתי תחילה בטוויטר, אני לא זוכרת אם העברתי מהטוויטר או הורדתי תמונה ושמתי. כפי שאני יודעת הפרטים גלויים ברשת ואין מניעה לפרסם אותם.
לא עשיתי שום מאמץ מיוחד להשיג את זה, זה פורסם, היו גם עיתונאים שפרסמו את זה. כשפנו אלי הסרתי את זה, באותו רגע כשקיבלתי הודעה הסרתי את זה הבנתי שזה יכול לפגוע בהתנסחות, מחקתי את כל הפרטים, שיניתי את ההתנסחות כי הבנתי שלכתוב גבר שהתחפש לאישה זה לא נעים, זה לא היה משהו אישי, נלחמתי על הזכות שלי ושל הילדים שלי לחיות במרחב הפרטי שלנו ולחיות במוגנות” פרו’ עמ’ 2 ש’ 6-15.
- במהלך הדיון בקשה הנתבעת להתייעץ ולאחר הפסקה טענה לראשונה כי הפרסום נעשה ב”תום לב”. מבחינתה מדובר בתביעת השתקה וניסיון להשתיק בשל היותה פעילת רשת. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי “עשיתי את זה בתום לב. כשביקשו הסרתי. בטוויטר לא זכרתי שפרסמתי. אני גם כמעט לא פעילה בכלל בטוויטר” פרו’ עמ’ 3 ש’ 1-2.
- עוד טענה הנתבעת: “לשאלת בית המשפט – הכוונה לא לכתב התביעה, אלא פגיעה בפרטיות של התובעת במשך 17 שעות. אני משיבה שאני תוהה כי הסברתי את עצמי כמה פעמים, שעשיתי את זה בתום לב, לא בכוונה ספציפית, אני נעמה נלחמת בתופעה חברתית לפי דעותיי, אמונותיי, הרגשתי, תופעות שפוגעות לי בפרטיות” פרו’ עמ’ 3 ש’ 5-8.
- בתגובה לטענת הנתבעת כי הפרסום נעשה ב”תום לב”, טענה התובעת: “אני משיבה שהשמירה על הפרטיות שלי וההגנה עליה לא נמצאת בסדר עדיפויות שלה והיא התנהגה בחוסר אחריות, גם אם היא כן התנהגה בתום לב הנזק נעשה. עד נכון לפני שבוע זה היה מפורסם בטוויטר, הנזק נעשה. אפשר לראות בנספחים, מישהו פרסם פלונית ואני לא רוצה להמשיך לצטט. מישהו שפרסם תמונה שלי” (שמה המלא של התובעת נרשם בפרוטוקול, מ’ ת’). פרו’ עמ’ 4 ש’ 10-13.
- מבחינת הנתבעת, הורדת פרטי התובעת בפוסט שפרסמה בפייסבוק מהווה “לקיחת אחריות” (עמ’ 4 ש’ 26-27). עוד הוסיפה הנתבעת: “היא לא כתבה גם בטוויטר כי אם היתה כותבת הייתי מורידה גם בטוויטר” עמ’ 4 ש’ 27-28. עם זאת ובמהלך הדיון הצהירה הנתבעת כי: “אני אסיר את הפרסום מהטוויטר לבקשתה” עמ’ 5 ש’ 6.
- בעניין הנזק הנטען וחשש התובעת לאחר פרסום פרטיה, הוסיפה הנתבעת: ” נאמר ש-17 שעות אחרי היא הלכה לישון אצל אחיה, כבר עבר לילה. בנוסף אנו כבר שנה אחרי. אני רוצה להבין איזה נזק נעשה. אף אחד לא הגיע הביתה, שום דבר לא קרה …”. עמ’ 5 ש’ 12-13.
- בתגובה טענה התובעת: “הלילה שבו ישנתי אצל אחי, זה לא הלילה של כמה שעות אחרי שפורסם, אלא לילה שבין 19-20 לא הייתי עדיין מודעת לפרסום. בלילה של 20.6 הלכתי לישון אצל אחי. הלכתי לישון אצלו מתוך חשש בעקבות הפרסום מאחר שכבר היו מקרים שאנשים הגיעו לביתם של נשים טרנסיות על מנת לאיים ולפגוע.
לשאלת בית המשפט – היית עדה לאירוע כזה? אני משיבה שנפגעתי כמה פעמים מאלימות ישירה, זרקו עלי אבנים, השפילו אותי בציבור, עברתי …”, “זוהי מנת חלקנו של הקהילה. לאושיות רשת יש אחריות ויש לה כוח בידיים שלדעתי לא נלקחה האחריות”. פרו’ 5 ש’ 23-29.
- יצוין, כי במהלך הדיון ובכל פעם שבקשה הנתבעת לצאת להתייעץ בסוגיות שעלו בדיון, נתנה הפסקה ואפשרתי זאת.
על זכות לפרטיות
- הזכות לפרטיות היא מהחשובות שבזכויות אדם. ראו ע”א (י-ם) 6185-08-20 כרם נבות בע”מ נ’ אביחי שורשן (מיום 23.9.21).
“הזכות לפרטיות היא מהחשובות שבזכויות האדם. היא אחת החירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי. ממועד קבלתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אף מוקנה לה מעמד חוקתי (סעיף 7 לחוק היסוד). הפרטיות מאפשרת לאדם לפתח את עצמיותו ולקבוע את מידת המעורבות של החברה בהתנהגותו ובמעשיו הפרטיים. הזכות לפרטיות מותחת את הקו בין הפרט לבין הכלל, בין “האני” לבין החברה, ומגלמת את אינטרס היחיד שלא להיות מוטרד בצנעת חייו על ידי אחרים. זוהי זכותו של אדם “להעזב לנפשו”. בכל הנוגע לביתו של אדם, הפרטיות מבטיחה את זכותו של אדם לנהל את אורח החיים שבו הוא חפץ בדלת אמות ביתו, בלא הפרעה מבחוץ. הזכות לפרטיות נועדה, על כן, להבטיח כי אדם לא יהא שבוי בביתו ולא יהא אנוס לחשוף עצמו בביתו להפרעות שאין הוא רוצה בהן (בג”ץ 2481/93 דיין נ’ מפקד מחוז ירושלים, פ”ד מח(2) 456, 471-470; בג”ץ 6650/04 פלונית נ’ בית הדין הרבני האזורי בנתניה, פ”ד סא(1) 581; ע”א 1697/11 א. גוטסמן אדריכלות בע”מ נ’ ורדי [פורסם בנבו] (23.1.2013) (להלן: פרשת גוטסמן))”.
- לפי פרק ד’ לחוק מרשם האוכלוסין, תשכ”ה-1965, תעודת זהות מונפקת לכל תושב הנמצא בישראל שמלאו לו 16 שנה ותכלול פרטים כמפורט בפרק זה כולל מספר ת”ז. מספר ת”ז הוא מספר המלווה את האדם כל ימי חייו.
- בית המשפט העליון בבג”ץ 6824/07 ד”ר עאדל מנאע ואח’ נ’ רשות המסים ואח’ (להלן – פרשת מנאע) קבע: ” […] אין חולק כי יש זיקה בין השימוש שנעשה במספר הזהות של אדם לבין זכותו לפרטיות. אכן, מספר הזהות אינו רצף ספרות בעלמא. המספר, אשר ניתן לתושב ישראל לראשונה עם לידתו, מלווה אותו בכל צעדיו. הוא מופיע בתעודת הזהות שלו, בדרכונו, ברישיון הנהיגה שלו, במסמכי הבנק, בתעודות הצבא, במסמכי המסים, במסמכים משפטיים שונים, בעסקאות שהוא צד להן וכן – לאחר מותו – בתעודת הפטירה ובצווי הירושה. מספר הזהות אינו ניתן לשינוי והוא אינו נמחק ממרשם האוכלוסין גם כשהנישום נפטר או עוזב את הארץ. משכך, ברי כי מן המספר ניתן ללמוד מידע ונתונים הנוגעים למעשיו, עיסוקיו, טעמו ומאפייניו של בעליו במגוון תחומים עד כי נוצרת זהות בין האדם לבין מספר הזהות שמאחוריו (ראו בירנהק, בעמ’ 42). שליטה של אחר במידע מעין זה, לא כל שכן הצלבתו עם מקור מידע נוסף, ניתוחו והעברתו לצדדים שלישיים, וקבלת החלטות בהסתמך על מידע זה, פוגעים בפרטיות (בירנהק, שם)”.
- איסור הפגיעה בפרטיות מעוגן בחוק הגנת הפרטיות, תשמ”א-1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות). סעיף 1 לחוק קובע כי “לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו“. סעיף 2 קובע מהי פגיעה בפרטיות ומונה רשימה סגורה של נסיבות היוצרות פגיעה בפרטיות. על מנת לאזן בין האינטרס להגנת הפרטיות לבין אינטרסים נוגדים אחרים קבע המחוקק בסעיף 18 לחוק שורה של הגנות, בהן פגיעה שנעשתה בתום לב בנסיבות מסויימות (סעיף 18(2)) או פגיעה שהיה בה עניין ציבורי המצדיק אותה בנסיבות העניין, ובלבד שאם היתה בדרך של פרסום – הפרסום לא היה כוזב (סעיף 18(3)).
- סעיף 2(9) לחוק קובע כי “שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה” מהווה פגיעה בפרטיות.
- סעיף 2(11) קובע כי “פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, לרבות עברו המיני, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד”.
דיו והכרעה
- כאמור, הזכות לפרטיות היא מהחשובות שבזכויות אדם. היא אחת החירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי.
- השאלה המצריכה הכרעה במקרה זה – האם נפגעה זכות התובעת לפרטיות לאחר פרסום פרטיה האישים, שם כתובת מגורים ומספר ת”ז, במשך קרוב ל 17 שעות בפוסט שפרסמה הנתבעת בפייסבוק ופרסום ממושך בטוויטר X, שלא הוסר במשך קרוב לשנה.
- סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות קובע כי שימוש בידיעה על ענייניו של אדם או מסירתו לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה, מהווה פגיעה בפרטיות. פרסום מספר ת”ז באמצעות פוסט שפרסמה הנתבעת בפייסבוק, עונה להגדרה שבסעיף זה, מאחר שמספר ת”ז לא נועד לצורך פרסום ברבים ונועד למטרות אחרות, כגון הזדהות בפני רשויות המדינה או לצורך שימוש האדם עצמו. שימוש במידע זה ללא הסכמת בעליו או שלא למטרה שלשמה נמסר, או מסירתו לגורם שלישי באמצעות פרסום, מהווה פגיעה בפרטיות. ראו לעיל פרשת מנאע.
- כמו כן, גם פרסום כתובת מגוריה של התובעת מהווה פגיעה בפרטיות. ביתה של התובעת הוא מבצרה ואין כל הצדקה לפרסום כתובת מגוריה בפוסט.
- אני מקבל את דברי התובעת כי חוותה בעבר אלימות ואיומים בשל שייכותה לקהילה טרנסג’נדריט וכי בסמוך לפרסום נאלצה לגור אצל אחיה בשל חשש ופחד. לא נעלמה מעיני התגובות שפורסמו בעקבות אותו פוסט, כמו למשל: “טרוריסט הטרנס הזה“, פרסום מיום 19.6.23. פרסום אסור זה, רק מחזק את טענת התובעת כי חששה לחייה ולכן עברה לישון בבית אחיה.
- פרסום שמה, כתובת מגוריה ומספר הת”ז של התובעת פגעו בפרטיותה, בשלוותה ובתחושת הביטחון האישי שלה. ראו למשל, ע”א 8483/02 אלוניאל בע”מ ואח’ נ’ מקדונלנד (מיום 30.3.04).
“אף הפסיקה, אשר אימצה את הגדרתם האמורה של וורן וברנדייס לזכות לפרטיות, מיקדה אותה בצנעת הפרט, בהנחת האדם לנפשו ובחירותו. במילותיו של הנשיא (אז – המשנה לנשיא) ברק:
“…זכות הפרטיות מותחת את הקו בין הפרט לבין הכלל, בין ‘האני’ לבין החברה. היא משרטטת מיתחם אשר בו מניחים את הפרט לנפשו, לפיתוח ‘האני’ שלו, בלא מעורבות של הזולת…” (בג”ץ 2481/93 דיין נ’ מפקד מחוז ירושלים [11], בעמ’ 471).
גם הנשיא שמגר הסביר בפרשת ועקנין הנ”ל [10], בעמ’ 851, כי פגיעה בפרטיות קיימת מקום שבו:
“מעשה… עלול להדיר אדם משלוותו, מהרגשת הביטחון האישי שלו ומתחושתו, כי הוא יכול לנהל את חייו לעצמו, בלי שענייניו הפרטיים הופכים לתצוגה לאחרים…” (וראו גם דבריו של שופט המיעוט באותה פרשה, השופט בך, בעמ’ 864).
עניינה של זכות הפרטיות הוא אפוא באינטרס האישי של האדם בפיתוח האוטונומיה שלו, במנוחת נפשו, בזכותו להיות עם עצמו ובזכותו לכבוד ולחירות…”.
- איני מקבל את טענת הנתבעת כי הפרסום נעשה בתום לב, ולכן עומדת לה הגנה. מדובר בטענה שנטענה לראשונה רק בדיון ולאחר התייעצות עם אדם חיצוני ולא מן הנמנע עו”ד. הנתבעת כמשפיעה ברשת החברתית “חפשה” לפרסם “אייטום ראשוני” עבור קהל רחב של עוקבים, בעניין שהיא מתנגדת לו ואף “נלחמת בתופעה חברתית” (פרו’ עמ’ 3 ש’ 7) אליה משתייכת התובעת .
- כמו כן, תגובתה הראשונית של הנתבעת לאחר שנתבקשה על ידי התובעת להסיר את הפרטים האישיים, מספר ת”ז וכתובת מגורים, אינה מלמדת על תום לב וכך היא כתבה: “נאמר לי שאין צו איסור פרסום על הנושא… ועדיין כיבדתי ומחקתי את הפרטים“. היה מצופה מאדם שפרסם ברבים פרטים שאסור לפרסם, כמו מספר ת”ז וכתובת מגורים, לציין כבר בהזדמנות הראשונה כי הדברים נעשו בתום לב. כמו כן, ככל שלטענת הנתבעת, רק בדיון, כי מדובר בתום לב, מדוע הפרסום בטוויטר לא הוסר מיד עם פניית התובעת. כאמור, מדובר בנתבעת שהיא משפיעה ברשת.
- איני מקבל את טענת הנתבעת כי “שום דבר לא קרה” (עמ’ 5 ש’ 13). מדובר באמירה המעידה על זלזול וחוסר רגישות כלפי תחושות התובעת והפגיעה בפרטיותה. חיזוק לכך באי הסרת הפרסום בטוויטר. היה מצופה מהנתבעת, כפעילת רשת ומשפיעה, לדעת שיש השלכות מהפרסום האסור.
- כמו כן, גם סעיף 2(11) לחוק הגנת הפרטיות רלוונטי בענייננו. מדובר בפרסום הנוגע לצנעת חייה האישיים של התובעת, פרסום שגרם לה ללעג והשפלה כפי שעולה בתגובות בפייסבוק וגם בטוויטר.
- הנתבעת טענה כי הפרסום של כתב התביעה יש לו עניין ציבורי ואמת דברה, אך אין לכך כל רלוונטיות לפגיעה המתוארת בפרטיות, לאחר שבחרה לפרסם גם שם התובעת, מקום מגורים ומספר ת”ז. כמו כן, אותו “אייטם ראשוני” של הפוסט גרר אחריו תגובות פוגעות, משפילות ובעלות אופי אלים (השוואת התובעת ל”טרוריסט”), כאשר שמה, כתובת מגוריה ומספר ת”ז של התובעת גלויים, ללא הצדקה.
- לאור כל האמור, זכאית התובעת לפסיקת פיצוי לטובתה כתוצאה מהפגיעה בזכותה לפרטיות.
- מאחר ולא ניתן להוכיח או לכמת את הנזק שנגרם בגין עוולה זו, הרי שהחוק קבע את הפיצוי הסטטוטורי, ללא הוכחת נזק, שבית המשפט יכול לפסוק, נגד מעוול. אין עסקינן בסכום נקוב שאין לסטות ממנו, ולבית המשפט נתון שיקול הדעת, בהתחשב בפרמטרים שונים, נסיבות הפגיעה, היקפה, השלכותיה, משך הפגיעה כדי לקבוע את סכום הפיצוי הראוי לפסוק, וכך במקרה דנן.
- בדומה לפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק איסור לשון הרע,התשכ”ה-1965, גם בחוק הגנת הפרטיות, בסעיף 29א’ , קובע את הפיצוי הסטטוטורי, שלא יעלה על סך 50,000 ש”ח , ללא הוכחת הנזק, כאשר הוראה זו של אותו סעיף, חוקקה בשל הקושי להוכיח, או לכמת נזק בגין עוולה זו, ועל כן, לבית המשפט נתון שיקול הדעת לקבוע את גובה הפיצוי, ללא שהובאו לפניו ראיות לגבי נזק ספציפי, ממשי.
- הפגיעה בתובעת הייתה פגיעה ממושכת, בשים לב כי הפרסום בחשבון הטוויטר לא הוסר עד למועד הדיון בתיק, שרק אז נזכרה הנתבעת להצהיר כי תסיר, תוך שפרטיה האישיים, שמה, כתובת מגוריה ומספר ת”ז, פורסמו במשך שנה, פרסום שגרם לה פחד, לעג והשפלה ללא כל הצדקה ובניגוד לחוק.
- בנסיבות אלו, ולאור הדברים שציינתי לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 34,600 ש”ח, סכום שיש בו כדי להוות פיצוי הולם בעקבות הפגיעה בזכותה של התובעת. כפי שציינתי לעיל, מדובר בפגיעה ממושכת קרוב לשנה, ולא רק בפגיעה במשך 17 שעות.
- בנוסף, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות על סך 800 ₪.
- סכומים אלה ישולמו לתובעת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום מיום המצאת ההחלטה לידיו.
ניתן היום, כ”א אב תשפ”ד, 25 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
אחרי שראיתם איך נראית הקוקסית זהר קטן, מה דעתכם על הקוקסית אהוד רופא????
לכל מי שחשש שהתובעת היא עו”ד שני רופא, לשעבר אהוד רופא, אפשר להרגיע. אמנם הקוקסית שני רופא, עו”ד הידועה כ”אהוד רופא דיספוריה חרמנית” היא משוגעת שתובעת את כל העולם, אבל זו לא היא.
בתמונה אהוד רופא עד 2016.
בתמונה משמאל: עו”ד שני רופא החל מ 2016 עם פאה ואיפור. מימין זה עו”ד איל בסרגליק שהיא עוגבת עליו ללא הצלחה.
התביעה של הקוקסית “איזבל רש” נגד סופרפארם קיבלה 32,500 ש”ח מפנינה נויבירט
עובדות המקרה: ביום 2.8.18 נכנסה התובעת זהר קטן לחנות בבעלות הנתבעת. התובעת פנתה לקבלת שירות ממוכרת אשר פנתה אליה בלשון זכר.
התובעת, אשה טרנסג׳נדרית, ביקשה כי המוכרת תפנה אליה בלשון נקבה ונתקלה בסירוב והתייחסויות חוזרות בלשון זכר. הצדדים אינם חלוקים על עובדות המקרה, אלא על הנפקות המשפטית של התנהלות המוכרת.
התובעת טוענת כי הפניות נעשו בכוונת זדון תוך הקנטה ולעג לזהותה המגדרית, פגם גנטי עמו נולדה. התובעת טענה כי מעשי המוכרת מהווים לשון הרע, דיבה, רשלנות, הטרדה מינית, איסור אפליה ופגיעה בפרטיות, וכי שופרסל אינה יכולה להבנות מהגנת תום לב או ״אמת דיברתי״, וכי ההתנהלות מהווה הפליה אסורה שכן אוכלוסיית הטרנסג׳נדרים מתאפיינת כקבוצה חשודה.
עוד נטען כי שופרסל חשפה את ענייניה הפרטיים של התובעת לעיני כל ובכך הפרה את חוק הגנת הפרטיות ואף פגעה בזכויותיה החוקתיות של איזבל ובהן הזכות לשם טוב.
הנתבעת טוענת כי התנהלות המוכרת אינה מהווה לשון הרע ואינה משפילה או מבזה בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות – מינה הביולוגי של התובעת. התובעת פרסמה סרטון בו תועד המקרה ברשתות החברתיות ובכך העידה כי לא נפגעה מהפרסום. המקרה חוסה תחת הגנת ״אמת דיברתי״ שכן המוכרת לא ידעה ולא הייתה צריכה לדעת כי היא מפרסמת לשון הרע. לפי חוק איסור לשון הרע יש להוכיח את כוונת המפרסם ולכן טענת אחריות קפידה אינה יכולה להישמע.
מינה הביולוגי של התובעת אינו עניין פרטי ולא חלה על הנתבעת חובת סודיות. לבסוף, טענה הרשת כי יש למצוא איזון ראוי בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב.
הכרעת הדין:
פניותיה החוזרות ונשנות של המוכרת לתובעת באות בגדר סעיף 2(ב) לחוק לשון הרע. לפי אמות מידה אובייקטיביות, נראה כי בנסיבות המקרה האדם הסביר היה חש כי פרסום דברים אלה עלול להשפילו בעיני הבריות, לעשותו למטרה לשנאה, בוז או לעג בשל מעשים התנהגות או תכונות המיוחסות לו ואף בשל נטייתו המינית.
התובעת שבה והבהירה למוכרת כי היא מבקשת לפנות אליה כאשה, אך המוכרת לא כיבדה את מבוקשה ואף לעגה לה, על אף הצהרותיו של המנהל כי התובעת צודקת בבקשתה.
האדם הסביר לא היה רוצה לראות עצמו משויך לזהות מגדרית השונה מזו שעליה הצהיר. רמיזתה של המוכרת כי זהותה המינית של איזבל ומבוקשה כי יפנו אליה בלשון נקבה טעונים תיקון אף עולים לביזוי אדם בשל נטייה מינית בהתאם לסעיף 1(4) לחוק איסור לשון הרע.
אין ממש בטענות הנתבעת כי אין פגם בפנייה בלשון מגדר שונה או כי אין להכיר בהתבטאויות אלו כלשון הרע מכיוון שקהילת הטרנסג׳נדרים עצמה מבקשת להתייחס למגדר לסרוגין, ואין לקבל את הגנות תום הלב או ״אמת דיברתי״ שמעוגנות בסעיפים 15 ו-16(ב) לחוק, שכן המוכרת לא הייתה תמת לב ומודעת לכך שאמירותיה נעשו בניגוד לרצונה של התובעת. חזותה הדתית של המוכרת אינה מהווה גושפנקא לאמונתה או להתנהלותה ההלכתית, שאין בה כדי לתרץ את התנהלות המוכרת ולבטח את העלבון שהטיחה בלקוחה-תובעת. לא הוכחה במקרה הפליה אסורה, השירות ניתן ללקוחה וגם הפליה תוצאתית אינה מלמדת בהכרח על הפליה. בחירתה של התובעת לפרסם את האירוע מלמדת כי מידת הפגיעה בשמה הטוב אינה גדולה, ויש להתחשב בכך בפסיקת הפיצוי.
אין במעשי המוכרת כוונה של ממש להרע המונעת מזדון ורשעות לפי סעיף 7א(ג), אין לקבל את טענות הנתבעת לאמיתות דברים או בלבול ואי הבנת התרחיש. נפסקו פיצויים בסך 25 אלף ש״ח.
