שוד גברים בבאר שבע.  השודד שופט המשפחה בן שלו.  מארגן השוד עו”ד דן מלכיאלי בא כוח הנקבה.  שווי השוד:  25% מערך דירה בבאר שבע.

ובמה מדובר?  אישה יוצגה ע”י עו”ד דן מלכיאלי (זנזון ידוע מהסיוע המשפטי שמייצג כלבות וזונות).  דן מלכיאלי הצליח לסחוט מגבר שיוותר על 50% מהדירה שלו, ושיסכים שהשווי שלו בדירה זה רק 25%.  הצליחו גם לעבוד על הגבר שצריך לתת לאישה לגדל את הילדים ושימתין לפירוק השיתוף עד שהילדים יגדלו.  זה טריק ידוע מפעילים לחץ אמוציונלי על האבא “מה אתה לא רוצה שיהיה לילדים שלך מקום לגדול”???  אחר כך מזיינים את האבא ושודדים אותו היטב.

בתמונה:  השודד עו”ד דן מלכאלי מבאר שבע, עו”ד מבוקש מאוד בסיוע המשפטי ע”י נשים כלבות, ערפדות, צרעות וסתם זונות משוקמות ולא משוקמות.

אלא מאי?  בחוזה לא נכתב מתי האישה תיתן לאיש את ה 25% שלו בדירה.  האיש הגיש תביעה ל”תיקון פגם בהסכם”.  הפגם הוא שלא היה בהסכם מועד לתשלום ה 25% של הגבר לגבר.

מה החליט השופט הנבלה הקוקסינל בן עוולה השופט בן שלו?  שאם לא כתוב בחוזה מתי האישה צריכה לשלם לגבר, אז היא לא צריכה לשלם לו בכלל……

איך זה עובד?  השופט קבע שהאישה יכולה להחליט מתי למכור ורק כשהיא תחליט מתי למכור ולשלם לגבר, אז הוא יקבל את ה 25% שלו – ואם היא תחליט שלא למכור, אז הגבר יקבל זין בעין, ויישאר עם הזין ביד.

כך שופטי המשפחה בישראל, סליחה סדום, מחולללים שואה נגד גברים גרושים ופשוט שודדים אותו, מפשיטים אותם מהרכוש שלהם ושולחים אותם לבית קברות לחפש מצבה.

האיש היה זכאי להגיש פירוק שיתוף מייד ולקבל את כספו.  על פי דיני שותפות אין לכפות על שניים להיות שותפים זה לזה ותמיד יש לפרק שותפות מהר ככל האפשר.  האיש חיכה עד שהילד הכי קטן יהיה בן 18 ואז תבע את כספו. לכל הפחות היה צריך השופט לתקן את הפגם, להחליט מתי סביר שהאישה תשלם לאיש את כספו ולתת החלטה נורמלית….  אבל לבוא והגיד שהאישה תחליט מתי מתחשק לה לשלם, זו פשוט זנות שיפוטית עם ניחוח של גסטפו פמינאצי.

לצערנו הרב האיש קיבל שופט נבלה ונאלח וזו התוצאה לפניכם:  השופט בן שלו ובא כוח האישה שדדו את ה 25% בעלות של הגבר בדירה. 

להלן תמונה של קצין הגספטו הפמינאצי בבאר שבע השופט בן שלו.  טינופת.

להלן כתבה באתר מאקו, 6/12/2021:

ביקש לחייב את גרושתו למכור את הדירה שקיבלה בגירושים – ונדחה

בהסכם הגירושים נקבע שכשהאישה תמכור את הדירה יקבל הגרוש רבע מהתמורה. בתביעה הוא טען כי הייתה אמורה למכור כשמלאו לבנם הקטן 18 אבל השופט קבע כי לתיאוריה הזו אין שום ביסוס

בית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה לאכיפת הסכם גירושים או תיקון פגם בהסכם, שהגיש גבר גרוש נגד אשתו לשעבר. בתביעה נטען כי האישה מפרה תנאי בהסכם שחייב אותה למכור את הדירה שקיבלה במסגרת הגירושים כשהילד הצעיר מגיע לגיל 18 ולתת לגרוש שלה רבע מהתמורה. אלא שהשופט בן שלו קבע כי ההסכם לא קובע מועד מסוים למכירת הדירה. למעשה, מהלשון הפשוטה והברורה של הסעיף הספציפי עולה כי האישה קיבלה את הזכות הבלעדית להחליט מתי למכור את הדירה, אם בכלל.

בני הזוג לשעבר, הורים לשניים, התגרשו ב-2007 וחתמו על הסכם גירושים כולל שאושר בבית המשפט למשפחה. בהסכם הם קבעו בין היתר כי הזכויות של הבעל בדירה המשותפת יעברו לאישה, והיא תכסה את המשכנתה לבד. עוד נקבע כי האישה תעשה בדירה כרצונה אבל אם תחליט ביום מן הימים למכור אותה תעביר לבעלה 25% מהתמורה.

לפני כשנתיים תבע הבעל לשעבר את גרושתו בטענה שהיא לא מקיימת את התחייבותה בהסכם כיוון שהיא מסרבת למכור את הדירה. לפי גרסתו, אף שהסעיף שעסק במכירה נוסח בצורה ערטילאית, הכוונה הייתה שהיא תמכור ברגע שהילדים שלהם יגיעו לבגרות והילד הקטן כבר הגיע לגיל 18.

האישה שללה את התיאוריה שהציג בעלה לשעבר וטענה שמדובר בתביעת סרק שצריכה להידחות. היא הדגישה כי בהסכם אין כל אזכור למועד מכירה מסוים והיא קיבלה את הזכות לעשות בדירה כרצונה. היא הוסיפה כי בעלה לשעבר מבקש להתערב בסעיף אחד מתוך הסכם גירושים כולל שבמסגרתו עשתה ויתורים לא מעטים בין היתר על כתובה, על ציוד בעסק של בעלה ועל הרכב המשותף. עוד היא הדגישה כי הסכימה לתת לבעלה רבע מהתמורה רק כדי להתגרש אפילו שזה לא השתלם לה כיוון שנאלצה לכסות לבד את המשכנתה הגבוהה על הדירה.

ציפיות אישיות של התובע

השופט בן שלו קבע כי “התובע כשל לשכנע כי לתזה העובדתית לה טען, ישנה אחיזה של ממש במציאות הדברים העובדתית”. הוא ציין כי ההוראה המדוברת בהסכם נוסחה בצורה פשוטה וברורה והיא מעניקה לאישה את שיקול הדעת הבלעדי להחליט האם ומתי הדירה תימכר.

השופט הבהיר כי התובע לא הצליח להוכיח שהיו איזשהן הסכמות שונות בעל-פה ונראה כי מדובר בציפיות האישיות שלו. בהקשר הזה ציין השופט כי אם הכוונה הייתה שהדירה תימכר במועד מסוים, אז לא ברור מדוע הדברים לא נכתבו מפורשות בהסכם, בפרט כשמדובר בהסכם שגובש בהליך גישור. יותר מזה, התובע גם לא ביקש “לזקק ולדייק” את הסעיף המדובר בעת אישור ההסכם בבית המשפט.

השופט ציין עוד כי דווקא התכתבויות ותמליל שיחה שהגיש התובע כדי לתמוך בגרסתו מעידים שהנתבעת מעולם לא התחייבה למכור את הדירה במועד מסוים. יותר מזה, הם מחזקים את הגרסה שלה שהסכימה להוסיף את הסעיף רק כדי “להיפטר” ממנו אף שלא היה כדאי עבורה.

פיכך השופט דחה את התביעה וחייב את התובע לשלם לגרושתו הוצאות של 20,000 שקלים.

ב”כ התובע: עו”ד משפחה, יצחק קארו

ב”כ הנתבעת: עו”ד דן מלכיאלי

https://www.mako.co.il/finances-law/family-law/Article-34989b903be8d71026.htm