הפוסטמה הזאת, שירה בן עמי, אחראית למערך הדיגיטל הלאומי. לדבריה היא בעלת ניסיון של יותר מעשור בתפקידי ניהול בכירים, המשלבים טרנספורמציה דיגיטלית עם יישום חדשנות טכנולוגית, להוביל קפיצת מדרגה לאומית בשירותים הדיגיטליים של ממשלת ישראל”, אומרת לב עמי. “הכלים הדיגיטליים ומינוף דטה מאפשרים לשים את לקוחות הממשלה במרכז, לצמצם פערים ולקדם את המשק הישראלי לצמיחה, תוך חיזוק שיתופי הפעולה בין משרדי הממשלה והרשויות השונות. אני מתרגשת לעבוד יחד עם האנשים המצוינים של מערך הדיגיטל למימוש החזון”.
הפוסטמה הזו היא כישלון בראש ובראשונה בגלל שהגנות הסייבר נכשלו ותיבות הדואר של הפרקליטות נפרצו.
שנית, שירותי מערך הדיגיטל הלאומי שמבטחים “חדשנות” בכלל לא נגישים בעצמם. אין להם אתר ואין איך לפנות אליהם. לא מייל ולא טלפון. אפילו לא פקס.
אבל הכי חמור זה שכדי לקבל שירותים מגופים שונים של מדינת ישראל, נט המשפט, כלים שלובים וכו’, “צריך הזדהות לאומית”. אלא מאי? מאות אלפי אנשים לא יכוולים להזדהות כי שאלות הזיהוי הן בכלל לא רלבנטיות.
כדי לקבל קוד להזדהות לאומית/ממשלתית צריך לענות על שאלות כמה קיבלת מענק דיון? מתי עלית לארץ? ועוד כל מיני שאלות מוזרות שרוב האנשים לא יכולים לענות עליהן ולכן לא יכולים להיכנס לנט המשפט או כלים שלובים.
בחנו את עצמכם: כמה מכם יכולים לענות על השאלות האלה כדי לקבל הזדהות ממשלתית?
במקום לשאול באיזה כתובת גרת, או מה שם הסבא, או שאלות שאנים יודעים את התשובות שלהן, השאלות שצריך לענות אליהן הן פשוט בלתי אפשריות.
ובכלל רוב אתרי הממשלה דלים במידע. כותבים כמה מילים רק כדי לצאת ידי חובה. אפילו אלפון טלפונים ושמות של בעלי תפקידים, אין ואי אפשר למצוא.
והפוסטמה חושבת שהיא פרצה את תקרת הזכוכית……
