שירן טייב אלמקיאס, חוקרת עוני ומדיניות רווחה, דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית באוני’ העברית. הכלבה משמשת שופר לתעמולה של העובדות הסוציאלית שחוזרת על עצמה כל 3 חודשים.
כל 3 חודשים העו”סיות הנבלות מחפשות פרצוף חדש שיפמפם את אותם מסרים: שיש מחסור, שהן לא מקבלות מספיק כסף ושהם עושות מלאכת קודש.
אם היו סוגרים את כל לשכות הרווחה ואת הכסף שנחסך היו מעבירים לנזקקי הרווחה באמצעות הדלת הביטוח הלאומי, המצב בישראל היה משתפר פלאים.
בתי המשפט למשפחה, שכיום משועבדים לתסקירים של עו”ס (עם רשימת המתנה של 9 חודשים), יוכלו לתקתק תיקי משמורת והסדרי ראיה ב 4 חודשים.
בתי המשפט הפלילים שישתחררו מקצינות המבחן יוכלו לשחרר לחלופת מעצר בלי רשימת המתמנה של חודשיים לתסקיר מעצר.
האבות יצאו במחולות שכן העו”סיות הן השטן הנוחבתי שממרר להם את החיים.
וגם נשים עניות תפסקנה לפחוד שתבוא עו”ס כלבה ותחטוף לה את הילד.
גם את מרכזי הקשר אפשר לסגור ולחסוך הרבה כסף.
גם את יחידות הסיוע של בית המשפט שלא יוצא שם כלום מגישורי הסרק של העו”סיות, גם את זה אפשר לסגור.
ואז: שישו ושמחו.
שירן טייב אלמקייס זנזונת הפמינאציה והפטריאך שמשגל אותה
לגבי כמות הסטודנטיות לעבודה סוציאלית שמשתוקקות לעבודה…. אפשר לצמצם את הפקולטות לעבודה סוציאלית ב 90%.
לגבי השכר, הן כמעט ולא עשות כלום. כל היום מרכלות ויש להם ימי עיון, ימי גיבוש, ימי כוס, ימי פודרה. פרזיטיות!!!!!
לגבי התקינה, הן משקרות. התקינה לא רלבנטית. הן מבקשות שחברות שלהן יצלצלו בעילום שם, כדי לפצוח תיקים ולייל שהן קורסות. הן באות למשפחה פעם אחת, מספרות סיפורים ונעלמות, אבל אז יש להם עוד משפחה נזקקת בתקינה. הן יוצאות לבתי יולדות לחפש נשים שאפשר לחטוף מהן תינוקות, ואז יש להם עוד מקרה בתקינה…….
להלן הכתבה בידיעות פרסם 3/6/2024
המחסור בעו”סים היה חמור – ואז נוספו עוד רבבות נפגעי טרור ומלחמה שנזקקים להם
במשרד הביטחון מטפל כל עובד סוציאלי באלף (!) חיילים פצועים, ובשירותים החברתיים ממונה כל עו”סית על מאות תיקים. בשוק יש היצע גדול של אנשי מקצוע בעלי רישיון לעבודה סוציאלית, אבל בכל הארץ חסרים לפחות מאה עו”סים באופן מיידי, ומשרד הרווחה לא מצליח לאייש את התקנים. ההשלכות של המצב עשויות להיות חמורות. מה רצוי וראוי לעשות על מנת לצמצם את הבעיה
אירועי שבעה באוקטובר הוסיפו למניין “נפגעי פעולות איבה” של ישראל עוד 834 אזרחים חללים, ומאז פרצה מלחמת “חרבות ברזל” נוספו יותר מ-62 אלף אזרחים, שהוכרו רשמית בביטוח הלאומי כמי שנפגעו כתוצאה מפעולות הטרור (בהם נפגעי פסטיבל נובה, נפגעים מתוך יישובי הגדר והערים בעוטף עזה שאליהם חדרו המחבלים, וכן אזרחים שנפגעו במהלך הלחימה). למעגל השכול האזרחי נוספו עוד 1,355 אחים, 693 הורים, 630 יתומים ו-177 אלמנים ואלמנות.
אם מוסיפים לספירה גם משפחות של חטופים ונעדרים, אזרחים שפונו מביתם, חיילים שחוזרים משדה הקרב, משפחות של חיילי מילואים ועוד – מדובר במעגל של מאות אלפי אנשים, שהמכנה המשותף העיקרי להם הוא שבחודשים האחרונים הם פגשו, לפחות פעם אחת, עובדת סוציאלית.
עובדת סוציאלית המקצוע הכי בזוי במדינה פרזיטיות שרק גורמות נזק
מאז השעות הראשונות ללחימה, עזבו העובדות והעובדים הסוציאליים את עיסוקיהם השגרתיים וניתבו את מרצם וזמנם (לעיתים בהתנדבות) למען מי שנפגעו במעגלים הראשונים והשניים. הם עסקו, ועוסקים גם כיום, בליווי ובסיוע נפשי, בהליכים ביורוקרטיים של מיצוי זכויות, כמו גם בסיוע חומרי. הם עושים לילות כימים למען גברים, נשים, חיילים, ילדים וקשישים.
במשרד הביטחון יודעים לומר שכל עובד סוציאלי אחד נותן מענה לאלף חיילים פצועים (!), ובביטוח הלאומי מדברים על מחסור מיידי של כ-100 עובדים סוציאליים בכל הארץ. אבל, זה זמן רב, ולמעשה עוד הרבה לפני המלחמה, שבמחלקות לשירותים חברתיים יש יותר מ-700 תקנים בלתי מאוישים של עובדים סוציאליים.
בדו”ח מבקר המדינה לשנת 2021 ציין המבקר במפורש, כי משרד הרווחה והשירותים החברתיים הקצה פחות תקנים למחלקות לשירותים חברתיים ברשויות מקומיות מאשכולות חברתיים-כלכליים חלשים, וכן לאשכולות פריפריאליים (המרוחקים מן המרכז) – בהשוואה לרשויות מהאשכולות האחרים. תקנים בלתי מאוישים, כמו גם מספר מצומצם של תקנים קיימים, יוצרים מצב שבו עובדות סוציאליות רבות נדרשות לטפל במאות תיקים כל אחת.
הערפדות הסוציאליות חולבות את אוצר המדינה עבור משכורות מיותרות
סוגיית המחסור בעובדים הסוציאליים הונחה באחרונה גם על שולחנה של הכנסת. לפני כשלושה חודשים התקיים דיון מיוחד בוועדת העבודה והרווחה בנושא, ובאמצע חודש מאי הובא הנושא לדיון נוסף בוועדה המיוחדת לפניות הציבור.
על פי הערכת איגוד העובדים הסוציאליים נכון לסוף שנת 2023, רק כ-45 אחוז מבין המחזיקים ברישיון המתיר לעסוק במקצוע העבודה הסוציאלית – אכן עוסקים בפועל במקצוע. אז אם קיים היצע של עובדות סוציאליות, נשאלת השאלה מדוע הביקוש לעיסוק במקצוע נשאר נמוך כל כך?
לפי פרופ’ ג’וני גל, ראש תוכנית מדיניות הרווחה ב”מרכז טאוב” ומרצה לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית בירושלים, כדי להתמודד עם המצב והצרכים שנוצרו והתגברו בעקבות המלחמה, היה צורך לאייש את התקנים הקיימים ולהרחיב באופן ניכר את מספר תקני כוח האדם בשירותי הרווחה המקומיים בפריפריות הדרומית והצפונית. לשם כך, הוא מציע בספר “רווחה בעקבות מלחמה” לשפר את תנאי העבודה של העובדים והעובדות הסוציאליות, ולתמרץ עובדות ועובדים להצטרף לעבודה במערכת הרווחה בפריפריה.
ההצעה לשפר את תנאי העבודה של העובדות הסוציאליות, כדי לאייש תקנים של כוח אדם, עולה בקנה אחד עם ממצאי מחקרן של ד”ר עיינה הלפרן ויערה מן מטעם קרן ברל כצנלסון. מממצאי המחקר עולה כי שיפור תנאי העבודה כרוך גם בשיפור תחושת המוגנות של העובדות הסוציאליות, מתן ייעוץ והדרכה להתמודד עם מצוקות רגשיות כתוצאה מהעבודה, שיפור תנאי השכר והעלאת הדימוי החברתי והמקצועי של העבודה הסוציאלית והעוסקות בה.
שיעור מדאיג של 83 אחוז מהעובדות הסוציאליות דיווח כי סבלו מאלימות שהופנתה אליהן במהלך עבודתן… עוד נמצא במחקר כי רק 13 אחוז מהעובדות הסוציאליות מרגישות מוערכות בידי הציבור
במחקר נמצא כי שיעור מדאיג של 83 אחוז מהעובדות הסוציאליות דיווח כי סבלו מאלימות שהופנתה אליהן במהלך עבודתן. אף שבשנים האחרונות נעשים מאמצים רבים לשיפור התנאים ומבנה השכר, כדוגמת צו הרחבה משנת 2017, הסכם ביניים לשכר מ-2020 ורפורמה במבנה השכר מהשנה האחרונה – עדיין 52 אחוז מהעובדות הסוציאליות שהשתתפו במחקר חשו תסכול ושחיקה בעבודתן כתוצאה משכר לא מספק.
בנוסף לעומס הפיזי המוטל על עובדות סוציאליות, שנאלצות להתמודד עם פניות רבות, קיים בעיסוק בתחום גם עומס רגשי ומנטלי, כזה שעלול להשליך על חייהן האישיים: 64 אחוז מהעובדות הסוציאליות שהשתתפו במחקר, ציינו כי הקושי הרגשי שעמו הן מתמודדות לא מקבל מענה של הדרכה, הכוונה וליווי במסגרת העבודה, והן נותרות לבדן עם הקשיים הללו. עוד נמצא במחקר כי רק 13 אחוז מהעובדות הסוציאליות מרגישות מוערכות בידי הציבור.
האמצעים להתגבר על בעיית המחסור הם שיפור תנאי שכר, קביעת תקינה של טיפול בתיקים לכל עובד/ת סוציאלי/ת, מתן הדרכה והכוונה לעובדים סוציאליים במקומות עבודתם, ואיוש תקנים קיימים באמצעות תמריצים והרחבת תקני כוח אדם, בייחוד בפריפריה
למחסור בעובדות סוציאליות עשויות להיות השלכות חמורות וארוכות טווח על חוסנה החברתי של ישראל. נראה כי בעיית המחסור ברורה לקובעי המדיניות וכפי שעולה ממחקרים שנכתבו בנושא, האמצעים להתגבר עליה הם שיפור תנאי ההעסקה של העובדים הסוציאליים באמצעות שיפור תנאי שכר, קביעת תקינה של טיפול בתיקים לכל עובד/ת סוציאלי/ת, מתן הדרכה והכוונה לעובדים סוציאליים במקומות עבודתם, וכן איוש תקנים קיימים באמצעות מתן תמריצים והרחבת תקני כוח אדם, בייחוד באזורי הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.
שירן טייב אלמקייס נוחבה סוציומטית בשירות זונות הרווחה
