מי זאת מ.כ. (מאיה כץ מהרצליה)?   יש אחת שחושקת במשרה של ראש העיר הרצליה, ושמה מאיה כץ.  היא מתראיינת בכל הערוצים הפמיניסטים ומספרת כמה קשה לחדור לפוליטיקה בעולם פטריאכלי, וכמה היא ותעצומות הנפש שלה מתגברים על כל תקרות הזכוכית שהיא נאלצת להילחם בהם.

מה שהיא לא מספרת בראיונות הפמיניסטים זה שאת הפוליטיקה היא למדה דרך המיטה בזיונים עם פוליטיקאי בכיר. לפרטים נוספים חייגו 972526027779+.

למה גדעון סער פרש מפוליטיקה ב 2014? 

מסופר שמאיה כץ פנתה לביבי ב 2013 בגיל 27 ואמרה לו שאסור למנות את גדעון סער בממשלתו.  עוד מסופר שגדעון סער פנה לנוחי דנקנר וביקש שיפטר את העיתונאי שלום ירושלמי שחשף את הפרשה.  עוד מסופר שגאולה אבן עשתה טלפונים לכל העולם ואחותו ואיימה שלא יפרסמו כלום על הגדעון שלה.

למי שלא הבין?  מאיה כץ חשבה שגדעון יתחתן איתה.  כשהבינה שגאולה אבן חוגגת על הזין שלו ושהסיכוי שלה לקבל טבעת יהלום נדף, ושמי שתקבל את הטבעת זו גאולה אבן, הנקמה הנשית בערה בה, והיא זו שהלכה להלשין לביבי.  ריזלט:  גדעון פרש זמנית.

לדבריה הגברים בישראל כל כך אלימים ופטריאכלים שאין מנוס וכל אישה חייבת ללמוד להתגונן.   “בנות צריכות להתאמן באומנות לחימה, ולדעת שהן יכולות להגן על עצמן. הספורט הזה מעצים נשים”.

עוד פרטים בהחלטה של השופטת הפמיניסטית ענת ברון בבג”ץ 502/22 מתאריך 6/4/2022.

השופטת ע’ ברון:

1. העתירה שלפנינו מופנית כלפי החלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית באף אחת מארבע התלונות שהגיש העותר. תלונותיו של העותר כוונו בעיקרן נגד המשיב 2, שר המשפטים גדעון סער, ובחלקן הועלו טענות גם נגד המשיבה 3, חה”כ שרן השכל (להלן: השר ו-חברת הכנסת, בהתאמה; השר וחברת הכנסת יכונו יחדיו: המשיבים).

           יצוין כי מאז שניתנה ההחלטה שבמוקד עתירה זו, היועץ המשפטי לממשלה דאז ד”ר אביחי מנדלבליט סיים את כהונתו, וכיום המשיבה 1, עו”ד גלי בהרב מיארה, משמשת כיועצת המשפטית לממשלה (להלן: היועמ”ש הקודם ו-היועמ”ש, בהתאמה).

רקע עובדתי וטענות הצדדים בתמצית

2. העותר, מר יואב פרנק, הגיש את תלונתו הראשונה ליועמ”ש הקודם ביום 14.7.2021. במוקד תלונה זו ניצבות טענות בדבר עבירות מין שהשר לכאורה ביצע לאורך מספר שנים בנשים שונות וכן טענות שלפיהן השר היה מעורב בפרשיית שוחד מיני (להלן: התלונה בעניין עבירות המין). העותר טען שהשר נטל שוחד מיני מאישה שעמה היה במערכת יחסים (להלן: פלונית), בתמורה לקידום האינטרסים שלה בפרויקט שזכה לתקצוב ממשרד החינוך, שבראשו עמד השר. מעבר לכך, העותר הוסיף ופירט בתלונתו כי באותם ימים שבהם השר כיהן כשר חינוך, הלה ביצע שורה של עבירות מין בנשים שונות, בין היתר בעובדות שהיו נתונות למרותו.

           בחלוף כשבועיים ממועד הגשת התלונה בעניין עבירות המין, ביום 26.7.2021, העותר הגיש ליועמ”ש הקודם תלונה נוספת, שבה ייחס למשיבים עבירות של מתן שוחד בחירות הקשורות למועצה המקומית כסרא סמיע (להלן: התלונה בעניין המועצה המקומית). העותר טען כי הגיש את תלונתו בעקבות תחקיר עיתונאי ששודר ב”חדשות 13″ ממנו עלה שהשר יזם עסקה מול בני משפחה מסוימת ביישוב סמיע. לפי העסקה הנטענת, תושבי היישוב סמיע יצביעו בבחירות לכנסת ה-24 למפלגת תקווה חדשה שבראשה עומד השר, ובתמורה המפלגה תגיש הצעת חוק לפיצול המועצה המקומית כסרא סמיע; כך שהיישוב סמיע יהפוך למועצה מקומית נפרדת. בתלונתו, העותר הפנה לכך שתושבי סמיע הצביעו למפלגת תקווה חדשה בשיעור של כ-47%, ולכך שחברת הכנסת הגישה ביום 9.6.2021 את הצעת החוק לפיצול המועצה המקומית. העותר טען בתלונתו כי בתור חברת מפלגת תקווה חדשה, חברת הכנסת פעלה בשליחותו ובהנחייתו של השר, שכן עובדה היא שכאשר נשאלה בתחקיר העיתונאי שפורסם בנוגע להצעת החוק שהגישה, היא השיבה שמעולם לא ביקרה בכסרא סמיע וכי היא לא בקיאה בעובדות הרלוונטיות.

           בהמשך, ביום 9.8.2021 פנה העותר ליועמ”ש הקודם בתלונה נוספת, שלישית במספר, אף היא מכוונת נגד המשיבים. בתלונה זו העותר טען כי מתעורר חשד שהמשיבים מעורבים בעבירת שוחד ומרמה נוספת, שבמהלכה נטלו שוחד מאיש עסקים מסוים, בתמורה לקידום רפורמת הקנביס שתיטיב עם חברה שבראשות האחרון (להלן: איש העסקים ו-התלונה בעניין רפורמת הקנביס, בהתאמה). במסגרת אותה תלונה נטען שלקראת הבחירות לכנסת ה-24, איש העסקים העמיד למפלגת תקווה חדשה ערבות בסכום של 4 מיליון ש”ח, כאשר הדבר נעשה בתמורה לקידום רפורמה בתחום הקנביס ובתמורה לקידום הצעת חוק פרטית של חברת הכנסת לאי-הפללת צרכני קנביס. במסגרת התלונה בעניין רפורמת הקנביס העותר הפנה את גורמי האכיפה לכך שהשר הסתיר את זיקתו לאיש העסקים בשאלון ניגוד העניינים שמילא במהלך חודש יולי 2021.

3. בינתיים, לשכת פרקליט המדינה השיבה ביום 29.8.2021 לתלונת העותר בעניין עבירות המין. במכתב צוין כי לאחר עיון בתלונה, נמצא כי לא קיימת הצדקה לסטות מ”דרך המלך” של הגשת תלונה במשטרה, מקום שבו העותר סבור שיש עילה לפתיחה בחקירה פלילית. למעלה מן הצורך צוין במכתב מלשכת פרקליט המדינה, כי לא נמצא בתלונה בעניין עבירות המין הסבר בדבר המקור למידע בנוגע לחשדות המפורטים בה, ואף הועלה ספק באשר לאפשרות שיש לחשדות אלה תימוכין כלשהם, מעבר לשמועות.

           למחרת העותר השיב למכתב מלשכת פרקליט המדינה, ובתגובתו הבהיר שבניגוד למצוין בו, הוא אכן פעל והגיש תלונה למשטרה כבר במועד הגשת התלונה ליועמ”ש הקודם. בתוך כך, העותר ביקש במכתבו שפרקליט המדינה יורה למשטרת ישראל לזמנו למסירת עדות בנוגע למידע שהגיע לידיו לאחר הגשת התלונה בעניין עבירות המין. כעבור זמן מה, לאחר שהעותר לא זומן למתן עדות, העותר פנה ביום 3.10.2021 במכתב נוסף וביקש בשנית כי יזומן למסור עדות ביחס למידע שהגיע לידיו. בחלוף מספר שבועות העותר פנה בשלישית בבקשה שיזמנו אותו למתן עדות, הפעם ציין כי עובדת שהייתה נתונה למרותו של השר יצרה איתו קשר ומסרה לו מידע על אודות עבירות שהשר ביצע בה.

4. במקביל, ביום 30.9.2021 העותר פנה ליועמ”ש הקודם בתלונה נוספת, רביעית במספר, שעניינה בכספי שוחד שהשר לכאורה קיבל מאיש עסקים זר (להלן: איש העסקים הזר ו-התלונה בעניין הדרכון, בהתאמה). על פי המתואר בתלונה בעניין הדרכון, במהלך שנת 2010 בהיותו שר חינוך, השר פנה במכתב רשמי אל ראש מינהל האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים, וביקש מגורמי המשרד לשקול לאשר לאיש העסקים הזר דרכון ישראלי לתקופה של 10 שנים. העותר הוסיף וטען במכתבו, כי חרף העובדה שבשנת 2008 איש העסקים הזר תרם לשר 10,000 ש”ח בבחירות המקדימות לכנסת ה-18, השר לא ציין בפנייתו למשרד הפנים כי יש לו קשרים עם איש העסקים הזר. נוסף על כך, העותר ציין בתלונתו שלקראת הבחירות המקדימות לכנסת ה-19, בשנת 2012, איש העסקים הזר תרם לשר שתי תרומות נוספות בסך 10,000 ש”ח כל אחת.

5. לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) השיבה לעותר על דעת פרקליט המדינה במכתב ביום 17.11.2021 ביחס לתלונה בעניין המועצה המקומית. במכתב צוין כי לאחר בחינת התלונה, ולאחר שהתקבלה חוות דעת מאת אגף חקירות ומודיעין של משטרת ישראל, לא נמצא שקיימת הצדקה לפתיחה בחקירה פלילית נגד המשיבים. הפרקליטות הטעימה את קביעתה בכך שלא הוצגה ראיה המבססת את החשד בדבר עסקה למתן שוחד בתמורה לקולותיהם של תושבי היישוב סמיע. עוד הודגש במכתב כי אין ראיה בעניין הבטחת בחירות לפעול לפיצול הרשות המקומית, וכי לא ניתן להסיק על דבר קיומה מנתוני ההצבעה הרשמיים. מעבר לכך, הובהר כי אף אם ניתנה הבטחה כאמור, ספק אם ניתן לראותה כעבירה פלילית בנסיבות העניין.

6. על רקע ארבע תלונותיו, העותר שלח ביום 28.10.2021 מכתב הממוען לכל חברי הוועדה לבחירת שופטים, שבו קשר את התלונות יחדיו והלין על כך שהשר עומד בראש הוועדה לבחירת שופטים, בו בזמן שתלונותיו ממתינות לבירור. בהתאם לכך, העותר ביקש מחברי הוועדה לפעול ולהוביל לכך שהשר ישעה את עצמו מדיוני הוועדה.

           בתגובה, ביום 28.12.2021 נמסר לעותר מכתב מלשכת היועמ”ש הקודם, במסגרתו צוין כי ארבע התלונות נבחנו על ידי גורמי המקצוע השונים ובסופו של דבר הוחלט שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד השר (להלן: החלטת היועמ”ש הקודם). בהחלטת היועמ”ש הקודם הודגש שהתלונות כולן נבחנו באגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל ובפרקליטות המדינה, ובהמשך גם על ידי ראש אגף חקירות ומודיעין במשטרת ישראל, המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) וכן על ידי פרקליט המדינה; וכי עמדת גורמי המקצוע שבחנו את התלונות הייתה כי אין בהן ממש. מלשכת היועמ”ש הקודם נמסר כי לאחר בחינה של כל אחת מהתלונות, נמצא שלא קיימת בהן תשתית ראייתית ראשונית לביצוע עבירות על ידי השר, זאת הן בבחינה של כל אחת מהתלונות כשלעצמה, הן בבחינתן כמכלול. לבסוף, הודגש שגם היועמ”ש הקודם בחן את ארבע התלונות והגיע למסקנה דומה. משכך, נמסר לעותר כי אין ממש בתלונותיו וכי לא נמצא מקום להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד השר, וממילא נמצא שאין פגם בהשתתפות השר בישיבות הוועדה לבחירת שופטים.

7. לנוכח החלטת היועמ”ש הקודם הגיש העותר את העתירה שלפנינו. לטענתו, ההחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני, שכן היא מתעלמת מהתשתית הראייתית הברורה שהוצגה בכל אחת מתלונותיו. לאורך עתירתו, העותר טוען שהחלטת היועמ”ש הקודם שלא לפתוח בחקירה פלילית מבטאת עיוות דין מהותי, נגועה בשיקולים זרים ומעוררת חשש כבד לאכיפה בררנית. העותר מדגיש שגם אם נניח שישנו ספק בדבר קיומה של תשתית ראייתית ראשונית, הרי שלנוכח הרצון לשמר את אמון הציבור במערכת האכיפה היה מצופה מהיועמ”ש הקודם לפעול בהתאם לסעיף 9 להנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.2204 “בדיקה מקדימה” (2.10.2018) ולהורות על פתיחה בבדיקה של כל אחת מהתלונות.

           באופן פרטני ביחס לכל אחת מארבע תלונותיו, העותר מפנה באריכות לראיות שלטענתו מבססות לכאורה כל אחת מהן. בתמצית יצוין כי בכל הנוגע לתלונה בעניין רפורמת הקנביס – העותר סבור שהחלטת היועמ”ש הקודם מתעלמת מהפרסומים הרבים בעיתונות הכלכלית ובמדיה החברתית הנוגעים לפעילותו של איש העסקים בשוק הקנביס. עוד מדגיש העותר ביחס לתלונה זו כי החלטת היועמ”ש הקודם מתעלמת מכך שהשר לא ציין את קשריו עם איש העסקים בשאלון ניגוד העניינים שמילא, חרף העובדה שהאחרון ערב למפלגתו בסכום של 4 מיליון ש”ח. העותר מוסיף וטוען שביחס לתלונה בעניין רפורמת הקנביס היו גורמים באגף החקירות במשטרת ישראל שתמכו בפתיחת הליך בדיקה נגד השר. אשר לתלונה בעניין המועצה המקומית – העותר טוען שהמעשים המיוחסים למשיבים הם חמורים ועלולים לגרום לקופה הציבורית נזק המוערך בעשרות מיליוני שקלים. העותר מציין כי הגיש ערר על החלטת פרקליט המדינה שלא לחקור את התלונה בעניין המועצה המקומית, וכי החלטת היועמ”ש הקודם מתעלמת מנתון זה. בתוך כך, העותר סבור שגניזת התלונה פירושה מתן לגיטימציה לעסקאות שוחד בחירות המכוונות כלפי ציבור מצומצם וייעודי, כבמקרה דנן.

           בכל הנוגע לתלונה בעניין הדרכון – העותר מפרט שאיש העסקים הזר פנה לשר בבקשה שיפעיל את כוחותיו השלטוניים ויפנה למשרד הפנים על מנת שינפיק לו דרכון לתקופה של 10 שנים, חרף העובדה שהלה לא השתקע בארץ. העותר מציין שהשר אכן פנה למשרד הפנים, אולם לא גילה בפנייתו כי איש העסקים הזר תרם כספים למפלגתו. לעמדת העותר, השר חש חובה להיטיב עם איש העסקים הזר לנוכח תרומת הכספים, ובשל העובדה שאיש העסקים הזר עשוי לתרום לו כספים נוספים בעתיד. ואכן, לטענת העותר כך היה, ובמרוצת השנים איש העסקים הזר חש מצידו מחויבות כלפי מאמציו של השר ותרם לו כספים נוספים שקשורים בקשר הדוק להשתדלות השר עבורו. לבסוף, ביחס לתלונה בעניין עבירות המין – לטענת העותר, השר ניצל את מעמדו ותפקידו בעת שכיהן כשר חינוך על מנת לסייע לפלונית ולהיטיב עימה בדרכים שונות, לרבות באמצעות מתן כספים מתוך תקציב המדינה; בו בזמן שפעולותיו נעשו בתמורה למערכת יחסים מינית בין השניים. אשר ליתר עבירות המין שהעותר מייחס לשר, העותר שב ומגולל את הרקע לעבירות אלה, תוך שהוא מדגיש כי חרף בקשותיו הפרקליטות לא הורתה למשטרת ישראל לזמנו למתן עדות.

           ניתנה תגובת היועמ”ש והמשיבים לעתירה.

8. היועמ”ש סבורה כי דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבות. לטענתה, במוקד העתירה עומדת החלטה המבוססת על שיקולים מקצועיים-ראייתיים המצויים בליבת שיקול הדעת המוקנה לרשויות התביעה. היועמ”ש מפרטת כי תלונות העותר נבחנו באופן קפדני על ידי בכירים במשטרה ובפרקליטות, ובראשם פרקליט המדינה, כאשר בסופו של יום המסקנות הובאו לפני היועמ”ש הקודם, וזה מצא כי אין מקום לפתוח בחקירה פלילית נגד המשיבים. היועמ”ש מבהירה שעמדת גורמי התביעה היא שלא נמצאה תשתית ראייתית, ולוּ ראשונית, שיש בה כדי לגבש חשד לביצוע עבירה באיזה מהתלונות, ולכן אין מקום להורות על פתיחת חקירה פלילית או להמשיך ולברר את טענות העותר. בתוך כך, היועמ”ש מדגישה שההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית מבוססת על הערכת התשתית הראייתית שצורפה לתלונות והערכת האפשרות לעיבוי התשתית הקיימת על ידי פעולות חקירה. מעבר לכך, היועמ”ש טוענת שתלונות העותר כורכות טענות רבות ביחס לנושאים שונים ונפרדים, בהתייחס לתקופות זמן שונות, דבר שמקשה על בירור טענותיו בדרך של עתירה.

           לגופם של דברים, היועמ”ש סבורה שטענות העותר נסמכות על עובדות חלקיות, השערות ופרסומים ברשת האינטרנט שמקורם אינו ידוע. במסגרת תגובתה, היועמ”ש סוקרת את תלונות העותר תוך שהיא מפרטת את הטעמים שהובילו להחלטה שלא להורות על פתיחת חקירה פלילית לגבי כל אחת מהן. כך, למשל, ביחס לתלונה בעניין רפורמת הקנביס – היועמ”ש סבורה כי אין בתשתית המוצגת בתלונה אינדיקציה ליחסי שוחד או “קשר שוחדי” בין איש העסקים למשיבים. לעמדת היועמ”ש, סכום הערבות שאיש העסקים העניק למפלגת תקווה חדשה אינו מהווה כשלעצמו אינדיקציה לכך שמדובר בשוחד. ביחס למעשים המיוחסים בתלונה בעניין רפורמת הקנביס לחברת הכנסת, היועמ”ש מציינת שטענות העותר מתעלמות מהעובדה שמזה מספר שנים סוגיית הקנביס מצויה בקרב הנושאים שזו מקדמת בעבודתה הפרלמנטרית. לגבי התלונה בעניין המועצה המקומית – היועמ”ש שבה ומבהירה שגם באירועים נושא תלונה זו לא נמצאה תשתית ראייתית לחשד בדבר ביצוע עבירות של שוחד בחירות. תחילה היועמ”ש מפנה לכך שאין בתלונת העותר אינדיקציה להבטחה כלשהי תמורת הצבעת תושבי היישוב סמיע. היועמ”ש מפרטת כי התלונה נעדרת מידע בדבר זהות הגורם שהעניק לכאורה את הבטחת הבחירות הנטענת, ואין בה מידע בנוגע לפגישה שנערכה בנושא או מסמך שעשוי להעיד על עצם קיומה. נוסף על כך, היועמ”ש סבורה שלא ניתן להסיק מנתוני ההצבעה בבחירות כי ניתן שוחד עבור הקולות. לדבריה, מעבר לקושי המובנה מהסקת מסקנות מנתוני ההצבעה, עיון בנתוני ההצבעה הרשמיים מאתר ועדת הבחירות המרכזית מלמד שבכל אחת מהקלפיות ביישוב סמיע, זכתה אחת מבין שלוש מפלגות (הליכוד, ישראל ביתנו ותקווה חדשה) בשיעור ההצבעה הגבוה ביותר; כך שלטענת היועמ”ש, הצגת נתוני קלפי אחת – כפי שהופיע בתחקיר העיתונאי ב”חדשות 13″ – אינה משקפת את התמונה השלמה ואף מטעה. בהקשר זה, היועמ”ש מוסיפה ומבהירה כי הצבעה מוגברת למפלגה מסוימת אינה כשלעצמה אינדיקציה ליחסי שוחד. עוד מעירה היועמ”ש שגם עצם הגשת הצעת החוק על ידי חברת הכנסת, אין בה משום עדות לכך שמקורה של הצעת החוק בשוחד בחירות. ועוד היועמ”ש מציינת כי גם אם נניח שניתנה הבטחה מטעם המשיבים לפעול לפיצול הרשות המקומית, מוקשה לראותה כעבירה פלילית בנסיבות העניין. היועמ”ש סבורה שלא כל הבעת נכונות מצד מתמודד פוליטי לנקוט צעד מסוים, או הצהרת כוונות מצידו להוביל מדיניות כלשהי הנשמעים מטעמו במהלך קמפיין בחירות, מהווה שוחד בחירות והשפעה בלתי לגיטימית על מצביעים.

           בכל הנוגע לתלונה בעניין הדרכון – היועמ”ש מציינת שאין אינדיקציה שעשויה לבסס ראשיתו של חשד לכך שאיזו מהתרומות של איש העסקים הזר ניתנה בעד פעולה של השר. היועמ”ש מוסיפה בעניין זה מספר טעמים שהובילו למסקנתה – ראשית, לא מדובר בטובות הנאה שניתנו לשר במחשכים אלא בתרומות שניתנו כדין, תוך דיווח למבקר המדינה; שנית, מכתבו של השר נשלח בערוצים רשמיים ואין עסקינן במצב שבו השר פעל עבור איש העסקים הזר באופן נסתר; שלישית, היועמ”ש מפנה לכך שהתרומה הנוספת של איש העסקים הזר ניתנה בחלוף שנתיים וחצי מהמועד שבו פנה השר למשרד הפנים, בשנת 2012. בהקשר זה, היועמ”ש מציינת כי לנוכח חלוף השנים ממועד מתן התרומה, אף אין תוחלת מעשית בביצוע פעולות חקירה. לבסוף, בנוגע לתלונה בעניין עבירות המין – לדברי היועמ”ש, לאחר בחינת הטענות הנוגעת ליחסי שוחד מיני בין השר ובין פלונית, נמצא שאין כל ראיה המלמדת שאכן כך אירע בין השניים; היועמ”ש מציינת שתלונת העותר בעניין זה נסמכת על השערות ותו לא. אשר ליתר עבירות המין המיוחסות לשר במסגרת התלונה, לעמדת היועמ”ש מדובר בתלונות שמבקשות להיבנות מהיעדר הכחשה או תביעת דיבה מצד השר, בו בזמן שמרביתן נעדרות פרטים קונקרטיים והן מבוססות על פרסומים בתקשורת וברשתות חברתיות מלפני שנים. בתוך כך, היועמ”ש מבהירה שאין די בשמועות כדי להקים תשתית מספקת לפתיחה בחקירה פלילית, חרף המעשים החמורים הנטענים בתלונת העותר; כך שלנוכח התשתית הראייתית הדלה שבבסיס תלונות אלה, היועמ”ש סבורה שאף אין מקום להורות על קיום בדיקה מקדימה בעניינן. ובאשר לבקשות העותר לקבלת זימון למתן עדות, היועמ”ש מציינת כי בפניותיו השונות העותר לא פירט בנוגע למידע שברשותו ולא העבירו למשטרה, אלא רק הציע לזמנו למסירת עדות.

9. המשיבים בתגובתם הודיעו כי הם מצטרפים לאמור בתגובה מטעם היועמ”ש.

10. ניתנה לעותר רשות להשיב לתגובת היועמ”ש. העותר שב ומפרט בתשובתו לנסיבות הקשורות לתלונותיו, שלשיטתו היועמ”ש מתעלמת מהן בתגובתה לעתירה. לעמדת העותר, עצם העובדה שהמשיבים לא הגיבו לגופה של העתירה ואך הצטרפו לתגובת היועמ”ש מעוררת תהיות. העותר סבור שהתנהלותם מבטאת חשש מגילוי האמת ושתיקתם כשלעצמה מחייבת לזמן דיון בעתירה במעמד הצדדים. העותר מוסיף ותוהה מדוע היועמ”ש הסתפקה בלציין שאת תלונותיו בחנו גורמים משטרתיים בכירים ולא פירטה מי הם אותם גורמים שבחנו את התלונות ומתי עשו כן. מעבר לכך, העותר מסביר כי הוא כרך את ארבע תלונותיו בעתירה אחת מהטעם שהיועמ”ש הקודם דחה אותן בהחלטה אחת.

דיון והכרעה

11. לאחר עיון בעתירה ובתגובת היועמ”ש ובתשובת העותר, על נספחיהן, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. תוצאה זו מתחייבת כבר בשל כך שהעותר לא ראה לנכון לצרף בתור משיבים לעתירה גורמים שעלולים להיות מושפעים בצורה מהותית אם העתירה תתקבל, דוגמת איש העסקים ופלונית המאוזכרים בתלונותיו ומיוחסת להם לכאורה מעורבות פעילה בעבירות פליליות חמורות. בית משפט זה עמד בעבר על כך ששומה על העותר לצרף לעתירתו את כל הגורמים העלולים להיות מושפעים מההכרעה בה וזאת על מנת “שלא לפגוע בצד שעתיד להיפגע מהחלטה בעתירה בלא שניתנה לו האפשרות להציג את עניינו לפני בית המשפט ופריסת התמונה העובדתית המלאה לפני בית המשפט בידי הגורמים שהנתונים הרלבנטיים נמצאים בידיהם” (עע”מ 6881/07 ברגר נ’ המועצה האזורית עמק חפר, פסקה 19 (14.6.2010); ראו גם: בג”ץ 6493/20 בגו נ’ בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 10 (17.10.2021); בג”ץ 5759/21 מנהל קהילתי הר נוף נ’ חברת דואר ישראל בע”מ, פסקה 7 (31.8.2021); בג”ץ 3237/21 אלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 5 (30.5.2021)). אלא שגם בהתעלם מפגם זה, דינה של העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו בהחלטת רשויות אכיפת החוק ורשויות התביעה.

12. השאלה אם יש להעמיד אדם לדין פלילי, ובכלל זאת החלטה בדבר הצורך לקיים חקירה בעניין מסוים, מצויה בליבת הסמכויות המוקנות ליועץ המשפטי לממשלה ולמי שהסמיך מטעמו. בהתאם להלכה הפסוקה, בית משפט זה ביושבו כבית משפט גבוה לצדק לא ייטה להתערב בשיקול דעתן המקצועי של רשויות אכיפת החוק ורשויות התביעה אלא במקרים נדירים, כאשר נמצא שהחלטות אלו נגועות בחוסר סבירות קיצוני או עיוות מהותי (ראו מני רבים: בג”ץ 5276/20 ד”ר בני נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 7 (24.10.2021); בג”ץ 6017/21 זבדצקי נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (12.9.2021); בג”ץ 3358/18 בייר נ’ משטרת ישראל, פסקה 7 (7.5.2019)). הלכה זו חלה ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטות שבהן היועץ המשפטי לממשלה עצמו קיבל את ההחלטה (בג”ץ 3917/20 אלוביץ’ נ’ היועץ המשפטי לממשלה ומ”מ פרקליט המדינה, פסקה 10 (5.11.2020); בג”ץ 1814/20 עד כאן – צעירים למען ישראל נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 8 (12.10.2020); בג”ץ 4267/17 התנועה למען איכות השלטון בישראל בע”מ נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 6 (24.7.2017)). זאת ועוד. הכלל האמור בדבר אי-התערבותנו בהחלטות רשויות אכיפת החוק ורשויות התביעה תקף שבעתיים בעת שהחלטת הרשויות מבוססת על דלות התשתית הראייתית (בג”ץ 3126/19 טראובמן נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (6.11.2019)); שכן “הערכת דיוּת הראיות היא עניין הנמנה באופן מובהק לתחום מומחיותן של רשויות התביעה, ועל כן התערבות בשיקול דעתן של רשויות התביעה שלא לפתוח בחקירה פלילית בשל היעדר תשתית ראייתית מספקת תהא מצומצמת אף יותר” (בג”ץ 9018/17 טביש נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 36 (26.11.2018)).

13. יישום כללים אלה על ענייננו מוביל למסקנה כי לא נמצא פגם המצדיק את התערבותנו בהחלטת היועמ”ש הקודם. לא עלה בידי העותר להראות כי נפל פגם כלשהו, קל וחומר פגם חמור בהחלטה שלא להורות על פתיחת חקירה פלילית נגד המשיבים. כפי שציינה היועמ”ש בתגובתה, הן בכירים במשטרת ישראל הן בכירים בפרקליטות המדינה, ובכלל זה היועמ”ש הקודם בעצמו, נדרשו לטענות המועלות בעתירה ובחנו אותן. ומשעשו כן, מצאו שתלונות העותר אינן מעמידות תשתית ראייתית ומשפטית המצדיקה פתיחת חקירה פלילית לגביהן או נקיטת הליך של בדיקה מקדימה בעניינן. בהקשר זה יודגש כי לא די בטענות כלליות מעין אלו שהופיעו בעתירה או בליקוט ידיעות תקשורתיות שונות כדי לבסס טענה בדבר חוסר סבירות קיצוני בהחלטות רשויות התביעה והיועץ המשפטי לממשלה, ולמעשה די היה בכך כדי לדחות את העתירה על הסף (בג”ץ 3194/20 הליכוד תנועה לאומית ליבראלית נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 11 (29.12.2020)).

14. סופו של דבר, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות היועמ”ש בסך 4,000 ש”ח.

           ניתן היום, ‏ה’ בניסן התשפ”ב (‏6.4.2022).

PDF בגץ 502/22 על הזיונים של גדעון סער מאת ענת ברון. 

היחסים החשישניקיים של גדעון סער  עם יונתן קולבר

נציין שבפסקה 2 לפסק הדין השופטת ענת ברון לא מציינת מי איש העסקים מתחום הקנביס שנתן שוחד.  הכוונה היא למר יונתן קולבר, יו”ר חברת הקנאביס פנאקסיה, שנתן ערבות למפלגת אכזבה חדשה בסך 4,000,000 ש”ח.  ערבות זו ניתנה למקרה שהמפלגה לא עוברת את אחוז החסימה, והיא מהווה למעשה מעין תרומה לכל דבר למפלגת תקווה חדשה בראשות סער. סער לא דיווח על הקשר הזה קודם לחשיפת הדברים בתקשורת.  חרף האמור הוא פעל לסדר לקולבר היתר חריג במיוחד של יצוא לחו”ל של מוצרי קנאביס רפואי האסורים לשיווק בישראל.

ערבויות תמורת קנאביס⁉️
4 מיליון ₪ ערבות נתן יונתן קולבר-
יו"ר חברת פנאקסיה, מהמרוויחות הגדולות של רפורמת הקנאביס, לגדעון סער ותקווה חדשה.
גדעון סער התעקש להכניס את רפורמת הקנאביס להסכמים הקואליציוניים…
ניגוד עניינים❓עסקת שוחד לכאורה⁉️
שמישהו יוציא את מנדלבליט מהמקפיא…🥶 pic.twitter.com/2qScnSgbYo

— דודי אמסלם 🇮🇱 (@dudiamsalem) September 2, 2021

תרומות מפוקפקות מאולירכך רוסי ולדימיר גוסינסקי ע”ס 20,000 ש”ח תמורת דרכון ישראלי

ענת ברון גם נמנעת מלנקוב בשמו של האוליגרך הרוסי שגדעון סער ניסה לסדר לו דרכון רובי עבור 30,000 ש”ח בקשיש.

גוסינסקי היה הבעלים של מעריב עם אזרחות ישראלית, אבל לא היה תושב ולכן לא היה יכול לקבל דרכון ישראלי.  בניגוד להנחיות היועץ המשפטי לממשלה שהתירו תרומה לפריימריס ע”ס 11,500 ש”ח, האוליגרך ולדימיר גוסינסקי תרם לו 20,000 ש”ח מבלי לדווח בחודש יוני 2010 עבור קמפיין פריימריז.

גדעון סער שהיה אז שר החינוך, שלח מכתב לראש מנהל האוכלוסין במשרד הפנים עם בקשה חריגה: לאשר הנפקת דרכון ישראלי לאיש העסקים היהודי-רוסי, ולדימיר גוסינסקי. סער הדגיש כי האישור יהיה “לפנים משורת הדין”.  אחרי זה גוסינסקי תרם לו עוד 20,000 ש”ח.

מנדלבליט קבע שאין בתלונה ממש ואין חשש לניגוד עניינים.

https://www.now14.co.il/%D7%94%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9B%D7%9A-%D7%A4%D7%A2%D7%9C-%D7%A1%D7%A2%D7%A8-%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%90%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%92%D7%A8/

.

חומר הרקע לעתירה דנן מופיע כאן:

מכתבו של יואב פרנק לאביחי מנלדבליט ויגאל בן שלום:

הנדון:  בעילות שלא בהסכמה ותחת מרות של גדעון סער בנשים כפופות לו או תלויות בו

תלונה זו מתייחסת לתקופות בהן כיהן מר גדעון סער בממשלות ישראל כשר החינוך בין התאריכים 31.3.2009 ועד 18.3.2013 , וכשר הפנים בין התאריכים 18.3.2013 ועד 5.11.2014.

מר סער ניצל לכאורה את תפקידיו השונים כשר בממשלות ישראל, לשם ביצוע שיטתי ומתמשך של עבירות מין חמורות בנשים שהיו תחת מרותו ו/או שהיו בקשרי עבודה עם משרדו, לעתים תוך ביצוע עבירות של לקיחת שוחד מיני.

כמו כן, מר סער ביצע לכאורה מעשה אינוס או מעשה סדום, בעת שקיים יחסי מין עם קטינה-שיכורה בשירותי פאב ה”גילדה” בתל-אביב, בעת שלא יכלה לכאורה לתת הסכמתה החופשית, וכן קיים יחסים אסורים עם אישה בנסיבות המעוררות חשד לביצוע עבירה, בפאב ה”זינגר” בתל-אביב.

אין כל ספק, כי במידה שמשטרת ישראל תקיים חקירה ראויה מתוך רצון אמיתי לחתור לגילוי האמת, כמתחייב מתפקידה על פי דין, היא תוכל להשיג את הראיות הנדרשות על מנת להביא להעמדתו של מר סער לדין. בהקשר זה מן הראוי שהמשטרה תגבה באזהרה את גרסתו של מר סער וכן תחקור את כל מי שעבדו תחת מר סער בתפקידיו כשר החינוך וכשר הפנים בשנים 2014-2009 , ויש ביכולתם לשפוך אור על ההתרחשויות, לרבות יועצים, עוזרים, נהגים, מאבטחים, מנכ”לית משרד החינוך לשעבר גב’ דלית שטאובר, ועוד.

מאחר שמדובר בעבירות מין שבוצעו לכאורה בנשים, על כל הרגישות הנלווית לכך מבחינת אותן הנשים, שחלקן אף זכו לכאורה לקידום ולתמורות נוספות מאת מר סער – נדרשת המשטרה להפעיל אמצעי חקירה מתאימים, ובכלל זה ביצוע מחקרי תקשורת הרבות שנהג מר סער לשלוח לכאורה לאותן הנשים, SMS – והתחקות אחר הודעות ה ושיש בהן כדי לבסס את העבירות לכאורה שעבר ומועדי ביצוען [לעניין הנוהג של שליחת מרובות לנשים שעבדו בלשכתו של מר סער – ראו ציוץ הטוויטר מיום SMS הודעות 18.2.2013 של העיתונאי אוריאל דסקל מ”כלכליסט” אשר נסמך על הודעת דוא”ל שקיבל – ציוץ שתוכנו לא הוכחש על ידי מר סער].

מחקרי התקשורת גם יסייעו לבסס את היקפן של העבירות ואת השיטתיות בה פעל מר סער, עד כדי הפיכת משרותיו הרמות כשר בממשלות ישראל, למעין “הרמון נשים”, שנועד לכאורה לספק את צרכיו המיניים הבזויים, תוך ניצול נשים שהיו תחת מרותו או
תלויות בו לפרנסתן ו/או לשם קידומן המקצועי .

אך אירוני הוא, שמר סער כיהן בשנת 2006 כיו”ר ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה – זאת שעה שמדובר לכאורה באדם נקלה, הרואה בנשים הסובבות אותו ככלי לסיפוק תאוותיו המיניות, שאינן יודעות שובע או גבול, ובפרט כאשר המדובר בניצול של עובדות מדינה, חלקן במשרות אמון של השר, שחששו לעתידן התעסוקתי, במידה ולא ייכנעו ליצריו.

לאור תפקידו הרם של מר סער כשר המשפטים, אין זה הגיוני להותיר את עננת החשדות נגדו ללא חקירה משטרתית ראויה – וזאת בייחוד לאור שתיקתו והתחמקותו הנמשכת זה שנים, מהתייחסות לחשדות ולפרסומים נגדו, כאשר התנהלותו של מר סער דומה למי שחושש לצאת לשמש כאשר חמאה מרוחה על ראשו.

עזיבתו הפתאומית של מר סער את החיים הציבוריים בנובמבר 2014 כאשר עננת חשדות מעל ראשו – אותה לא הכחיש מעולם.

ביום 17.9.2014 הודיע מר סער באופן מפתיע על נטילת פסק זמן מהחיים הפוליטיים, , כאשר הוא מימש הודעה זו והגיש את התפטרותו מהכנסת ומהממשלה ביום 3.11.2014 על אף שהיה באותה עת כמטאור בשמי הפוליטיקה הישראלית.

בחודש פברואר 2019 חזר מר סער לזירה הפוליטית והוא נבחר כחבר כנסת ברשימת . “הליכוד” לכנסת ה- 21.

בחודש דצמבר 2020 פרש מר סער מהליכוד והקים את מפלגת “תקוה חדשה”, בראשה הוא עומד, כאשר מאז יום 13.6.2021 ואילך, מכהן מר סער בתפקיד שר המשפטים בממשלה ה- 36 של מדינת ישראל.

מר סער, אשר החל את דרכו המקצועית בפרקליטות המדינה, בין היתר כעוזר ליועץ המשפטי לממשלה וכעוזר לפרקליטת המדינה, הקפיד להציג עצמו לכל אורך השנים כאדם נקי כפיים, ששלטון החוק הוא נר לרגליו, ולכן אך מתבקש הוא שמר סער יתמוך בקיום חקירה משטרתית בעניינו, כפי שהטיף ביחס לאחרים, ובכך יחזק את אמון הציבור ברשויות אכיפת החוק ובשוויון בפני החוק.

כאן המקום להזכיר, כי בחודש פברואר 2013 פורסם מכתב אשר נשלח לראש הממשלה דאז מר בנימין נתניהו, במסגרתו יוחסו למר סער קיום יחסי מין תוך ניצול מרות עם מאיה כץ, שכיהנה כיועצת של מר סער במשרד החינוך, במהלך השנים 2013-2010 .

יודגש, כי משטרת ישראל חקרה באותה עת אך ורק האם המכתב אכן נכתב על ידי גב’ מ.כ., או שמא על ידי אדם אחר שהתחזה בשמה, כאשר המשטרה הגיעה למסקנה לפיה המדובר בזיוף, ובכך סיימה את טיפולה בפרשה.

באופן תמוה, משטרת ישראל העדיפה להימנע מחקירת אמיתות תוכנו של המסמך והטענות החמורות שהועלו בגדרו כלפי מר סער. כך למשל, נמנעה משטרת ישראל מלזמן את מר סער למסירת עדות בפרשה, והיא גם נמנעה מלבצע פעולות חקירה אחרות מתבקשות, שהיו יכולות לאמת או לשלול את האמור במכתב גופו.

מר סער עצמו נמנע מלהכחיש או להתייחס בפומבי לטענות החמורות שהועלו כלפיו במכתב מפברואר 2013 , והוא נקט בגישה מתחמקת שהינה לכשעצמה מעוררת תמיהה ביחס למי שמוטחות כלפיו טענות כה חמורות, אשר זכו לפומבי בכלי התקשורת.

כמו כן, מר סער נמנע מלהגיש תלונה למשטרה וזאת על אף שטען שהמדובר במכתב מזויף שנועד לפגוע בו פוליטית. כך לא מתנהג אדם נקי כפיים שאין לו מה להסתיר.

זאת ועוד. במהלך השנים 2014-2011 פורסמו בכלי התקשורת השונים וברשתות החברתיות מספר פרסומים, לרבות של עיתונאים מוערכים ובכלל זה מר יואב יצחק מר חיים לוינסון [הארץ], מר אוריאל דסקל [כלכליסט] – אשר ייחסו ,[NEWS 1] לכאורה למר סער התנהלות מינית פסולה, לרבות תוך ניצול מרות עם עובדות משרד החינוך, וכן במסגרת בילויים בפאבים בתל-אביב.

מר סער נמנע לאורך השנים מלהתייחס לפרסומים חמורים אלה, על אף שהם כללו שמות של נשים וכן מקומות בהם בוצעו לכאורה העבירות. התנהלות זו אינה מאפיינת מי שהינו נקי וללא רבב, כאשר היה מצופה ממר סער שאם אכן אין יסוד בפרסומים החמורים – הוא יכחיש אותם בתוקף ואף יגיש תביעות לשון הרע נגד המפרסמים. כך היה פועל כל אדם סביר, שאין לו מה להסתיר. ואולם, מר סער נהג בעניין זה כמי שיש לו מה להסתיר, ולכן העדיף להימנע מלהתעמת עם הפרסומים השונים, מחשש לפתיחתה של “תיבת פנדורה”.

לאחר חזרתו של מר סער לחיים הפוליטיים בתחילת שנת 2019 , פורסמו בהרחבה רבה ברשתות החברתיות תמיהות אודות נסיבות עזיבתו של מר סער את החיים הפוליטיים באופן מפתיע, בסוף שנת 2014 . לא אחת נרמז כי מר סער חשש מפרסום תחקירים שהוכנו אודותיו בעיתונים “ידיעות” ו”הארץ”, ולכן העדיף כנראה שתחלוף תקופת ההתיישנות של חמש שנים הקבועה ביחס לעבירות מסוג “עוון” [ובהן בעילה אסורה בהסכמה], ואז יוכל לחזור לחיים הציבוריים מבלי לחשוש שייאלץ לתת את הדין על מעשיו, לכאורה.

להלן אפרט את הפרשיות נשוא התלונה.

א. קבלת שוחד מיני מאת ד”ר אורלי אינס-קניג, פרויקט עיר ללא אלימות.

ד”ר אורלי אינס-קניג יזמה ופיתחה בראשית שנות ה- 2000 את תוכנית “עיר ללא אלימות” שהינה תוכנית לאומית ובין משרדית שנועדה להפחית את שיעורי הפשיעה והאלימות בערים, תוך שילוב פעולות חינוך, אכיפה ורווחה.

המדובר בתוכנית שנוהלה במעורבות של רשויות מקומיות וכן של מספר משרדי ממשלה ובכלל זה המשרד לביטחון הפנים ומשרד החינוך, והיא תוקצבה בעשרות מיליוני ₪ לאורך השנים מכספי המדינה. ד”ר אורלי אינס -קניג אשר עמדה בראש התוכנית, הפיקה ממנה יוקרה מקצועית והנאה כלכלית מרובה, כאשר מכח תפקידה היא עמדה בקשר בין היתר עם שר החינוך דאז גדעון סער .

מר סער וד”ר אינס-קניג קיימו לכאורה יחסי מין שוחדיים במהלך השנים 2013-2009 או סמוך לכך, כאשר בה בעת, מר סער ניצל את מעמדו ותפקידו כשר החינוך על מנת לסייע לד”ר אינס- קניג ולהיטיב עימה בדרכים שונות, בכל הקשור לפרויקט עיר ללא אלימות, לרבות מתוך תקציבי המדינה, באופן המבסס לכאורה עבירת שוחד מיני, במסגרת יחסי תן [תמיכה ותקציב] וקח [יחסי מין] .

בהקשר זה הנכם מופנים לפרוטוקול עדותו מיום 9.12.2010 של מר חגי פלג שכיהן אותה עת בתפקיד מנכ”ל המשרד לביטחון הפנים, אשר ניתנה בפני מר שי דגן חוקר בנציבות שירות המדינה. בעדות זו תוארה בין היתר מערכת היחסים בין מר סער ובין ד”ר אינס- קניג, כאשר המדובר לכאורה במערכת של “תן וקח”, באופן ש”גדעון סער הופך לשוט האיומים של אורלי” והוא “מתנפל” על עובדי ציבור אחרים בשל ענייניים שוליים, מתוך רצון לקדם את ענייניה של ד”ר אינס-קניג בשל היחסים המיניים ביניהם.

להלן ציטוט מעמוד 5 של פרוטוקול החקירה של מר חגי פלג המצ”ב כנספח לתלונה:

בחודש נובמבר 2013 , הגישה ד”ר אינס-קניג לבית המשפט המחוזי – מרכז תביעת לשון הרע ע”ס 5,000,000 ₪ נגד מספר כלי תקשורת ועיתונאים ובכללם נגד מר יואב יצחק וחברת עיתונות זהב בע”מ, מאחר שהללו ייחסו לה בפרסומים שונים, לכאורה ובין היתר, קשרים פסולים ומיניים עם שר החינוך דאז, מר גדעון סער.

בסעיף 46 לכתב ההגנה שהוגש בת”א 23183-11-13 מטעם מר יואב יצחק ואח ‘, נטען כי ד”ר אינס-קניג רקמה יחסים פסולים בין היתר עם מר גדעון סער, שכללו לכאורה יחסים מיניים בתמורה לקידום ענייניה מול משרדי הממשלה. ד”ר אינס-קניג פעלה למניעת פרסומו של כתב ההגנה, בשל כך שהוא עוסק במערכות יחסים אינטימיות שניהלה.

לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של ד”ר אינס-קניג להטיל חסיון על ההליך, היא הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בקשה זו נדחתה על ידי כבוד השופטת אסתר חיות, אשר התירה את הפרסום. להלן ציטוט מההחלטה שניתנה ביום 12.5.2014 ב רע”א 1386/14 ד”ר אורלי אינס-קניג נ’ עיתונות זהב בע”מ ואח’, ממנה עולה לכאורה כי ד”ר אינס-קניג הודתה בקיום מערכת יחסים מינית בין היתר עם מר סער:

“כמו כן טוענת המבקשת כי פרסום ההליכים צפוי לגרום לה נזק משמעותי נוסף על זה שכבר נגרם לה מהפרסומים מושא התביעה, שכן המשיבים צפויים לדון בגלוי בעניינים הנוגעים לצנעת הפרט, וביניהם מערכות יחסים אינטימיות שניהלה בעבר. לטענת המבקשת היא אינה אשת ציבור וקודם לפרסום הפרשה הייתה אנונימית בעיני הציבור, אך אפילו הייתה אשת ציבור, טוענת המבקשת כי גם לאיש ציבור יש זכות לחסות את חיי המין שלו מעיני הציבור”. 

בעקבות החלטה זו שהתירה את פרסום כתב ההגנה, בחרה לכאורה ד”ר אינס-קניג להימנע מבירור התביעה לגופה, דבר שהיה כרוך בין היתר בזימונו של מר סער לעדות, כאשר התביעה נמחקה בפשרה, שפרטיה לא פורסמו.

מספר חודשים לאחר שניתנה ההחלטה ממאי 2014 המתירה את פרסום כתב ההגנה, בחר מר סער להודיע בספטמבר 2014 על סיום דרכו הפוליטית.

סעיף 290 (א) לחוק העונשין, התשל”ז 1977- קובע כי “עובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, דינו – מאסר עשר שנים…”. סעיף 293 קובע כי “אין נפקא מינה בשוחד – אם היה כסף, שווה כסף, או טובת הנאה אחרת…”, אם ניתן לכתחילה
או בדיעבד, אם נלקח על מנת לסטות מן השורה או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו.

בהקשר זה ניתן לבסס את הטענות, לרבות מועדי ביצוע העבירות ויחסי התן וקח, בין שהוחלפו בין מר סער SMS היתר על ידי ביצוע מחקרי תקשורת לרבות איתור הודעות ובין ד”ר אורלי אינס-קניג ואיתור המקרים בהם התערב מר סער לקידום ענייניה של “ד”ר” אינס-קניג.

לאור האמור, יש לחקור את מר סער בעבירה של לקיחת שוחד מיני, לכאורה, בתמורה לקידום ענייניה של ד”ר אורלי אינס-קניג מול משרדי הממשלה.

רום מעמדו של מר סער כמו גם השכלתו המשפטית וניסיונו בפרקליטות המדינה, מבססים עוד יותר את המחשבה הפלילית הנדרשת לשם גיבוש אחריותו הפלילית במקרה זה.

ד. עבירות מין ושוחד לכאורה – גברת מאיה כץ ואביה מר דורון כץ

גברת מאיה כץ עבדה בשנים 2013-2010 כיועצת לשר החינוך מר גדעון סער, כאשר על פי הידוע, לכאורה, מר סער ניצל את יחסי המרות ביניהם, על מנת לכפות עליה במספר רב של הזדמנויות בשנים 2013-2010 קיים יחסי מין, שלא מרצונה החופשי.

כפי שצוין לעיל, בחודש פברואר 2013 פורסם מכתב אשר נשלח לראש הממשלה דאז מר בנימין נתניהו, במסגרתו יוחסו למר סער קיום יחסי מין תוך ניצול מרות עם גב’ מאיה כץ. כאמור, משטרת ישראל נמנעה מלחקור את אמיתות תוכנו של המכתב, והסתפקה
רק בקביעה לפיה הוא לא נכתב על ידי גב’ מאיה כץ. המשטרה הזדרזה לסגור את התיק בתוך כשבוע בלבד, באופן מעורר תמיהה.

יודגש, כי מר סער לא נחקר בפרשה האמורה, והוא שמר על “שתיקה רועמת” ונמנע מכל התייחסות לנושא, וזאת לכאורה מכיוון שחשש שכל עיסוק בנושא, יגרום לחשיפת האמת, באופן שיביך אותו ויפגע בו. מר סער גם לא התלונן במשטרה על זיוף המכתב
ועל הניסיון לפגוע בו פוליטית, כאשר גם המשטרה לא טרחה לזמן לחקורה גורמים רלבנטיים, כמו למשל עובדי לשכתו של שר החינוך באותה תקופה, שהיה ביכולתם לשפוך אור על שהתרחש.

על פי הידוע לכאורה, כמו גם על פי האמור במכתב, שתוכנו לא הוכחש על ידי מר סער – גברת מאיה כץ נוצלה על ידו לקיום יחסי מין, שלא מרצונה החופשי, ותוך שהתנהגותו של מר סער הותירה בה משקעים קשים.

במכתב האמור גם צוין כי השר סער קיים מערכת יחסים עם ד”ר אורלי אינס-קני ג, וכן עם נשים אחרות שהיו תחת מרותו. כל זאת, שעה שמר סער היה נשוי, ושעה שהיו פערי גיל ומעמד ניכרים בינו ובין הנשים שתחת מרותו.

לכך יש להוסיף כי יחסי המין שהתקיימו לכאורה בין מר סער ובין גב’ מאיה כץ, לא היו בגדר “בעילה אסורה בהסכמה”, במסגרת “רומן”, וזאת מהטעם הפשוט שבמקביל לגב’ כץ, קיים לכאורה מר סער יחסי מין עם מספר נשים נוספות הכפופות למרותו, ולכן ברור שהמדובר ביחסי ניצול שלא תוך הסכמתה החופשית של האישה, ולכל הפחות תוך השגת הסכמתה במרמה.

לאחר שהפרשה נחשפה בפומבי, מר סער ניסה לרכוש את “שתיקתה” של גב’ מאיה כץ ואת שתיקתו של אביה מר דורון כץ, שהיה בתקופה הרלבנטית חבר מרכז הליכוד, ושמו הועלה כגורם אפשרי אשר ייתכן והוא זה שכתב את המכתב, על יסוד הדברים הקשים ששמע מבתו.

בהתייחס לגב’ מאיה כץ, מר סער פעל לכאורה לסייע לה במימון ובדרכים נוספות בהתמודדות בבחירות המוניציפליות שהתקיימו בסוף שנת 2013 בעיר הרצליה, כאשר על אף גילה הצעיר באותה עת, 27 , הגברת כץ זכתה להצלחה יחסית בבחירות [ 3 מנדטים], ובעקבות כך מונתה לסגנית ומ”מ מקום ראש העיר הרצליה, בשכר.

כמו כן, על פי הידוע לכאורה, פעל מר סער מאחורי הקלעים בתקופה בה כיהן כשר הפנים, על מנת לסייע לכך שאביה מר דורון כץ יקבל תפקיד עם שכר בצדו, מטעם עיריית הרצליה. בישיבת מועצת העיר הרצליה מיום 29.4.2014 מונה מר דורון כץ למנהל ענף אומניות לחימה וג’ודו בעמותת “בני הרצליה”. להלן ציטוט מהפרוטוקול, בו ניתן להבחין בהסתייגויות של חלק מהחברים מביצוע המינוי האמור ומעצם תקינות המהלך:

סעיף 345 (א)( 1) קובע כי “הבועל אישה שלא בהסכמתה החופשית… הרי הוא אונס ודינו מאסר שש עשרה שנים”. מעשיו של מר סער כמתואר לעיל, עולים לכאורה כדי עבירת אינוס, ויש בהם גם משום קבלת שוחד מיני בתמורה לקידום ענייניה של גב’ מאיה כץ
וענייניו של אביה . רום מעמדו של מ ר סער כמו גם השכלתו המשפטית וניסיונו בפרקליטות המדינה, מבססים עוד יותר את המחשבה הפלילית הנדרשת לשם גיבוש אחריותו הפלילית.

כמו כן, מעשיו של מר סער כלפי גב’ כץ עולים לכאורה, ולכל הפחות, כדי קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – סעיף 415 לחוק העונשין, התשל”ז 1977- , בהינתן רום מעמדו, השיטתיות בה פעל, התמשכות המעשים, פערי הגיל, יצירת הרושם הכוזב של
רומן, ועוד.

בהקשר זה ניתן על נקלה לאשש את הטענות, לרבות מועדי ביצוע העבירות, בין היתר שהוחלפו בין מר סער ובין SMS על ידי ביצוע מחקרי תקשורת, לרבות איתור הודעות גב’ מאיה כץ, וכן על ידי חקירתם של גב’ מאיה כץ, אביה מר דורון כץ, נהגו של השר
ויתר אנשי לשכת שר החינוך ושר הפנים בתקופה הרלבנטית, לרבות עוזריו של השר באותה תקופה.

ה. עבירת מין לכאורה מהשנים 2013-2009 שנעשו ב: ל’, ד’, מ’, ז’ – לשכת שר החינוך

במהלך התקופה בה כיהן מר גדעון סער כשר החינוך בשנים 2013-2009 , הוא ביצע לכאורה עבירות מין בארבע נשים נוספות שעבדו בלשכתו בתפקידים שונים, לרבות במשרות אמון שהינן מינוי אישי של השר.

המדובר לכאורה בנשים ששמותיהן הפרטיים הינם ל’, ד’, מ’, ז’, והן היו נתונות תחת מרותו של מר סער, כאשר שנים רבות הפרידו בינן ובין מר סער, כמו גם פערי השררה והיכולת של מר סער לגרום לפיטוריהן. לכך נוסיף כי חלק מהעבירות בוצעו לכאורה בתקופה בה מר סער היה נשוי לרעייתו הקודמת גב’ שלי סער.

יחסי המין שהתקיימו לכאורה בין מר סער ובין אותן ארבע נשים, לא היו בגדר “בעילה אסורה בהסכמה” במסגרת “רומן”, וזאת מהטעם הפשוט שהמדובר בניצול מיני של מספר נשים בו זמנית, הכפופות למרותו, ולכן לא מדובר במערכות יחסים בהסכמתן החופשית של הנשים, אלא בניצולן לשם סיפוק שיטתי ומתמשך של תאוותיו המיניות של מר סער.

על פי הידוע, נעשו מספר פרסומים בתקשורת אודות היחסים בין מר סער ובין אותן מיום 17.2.2013 ], לעתים תוך איזכור האות הראשונה של NEWS 1 נשים [לרבות באתר שמן הפרטי, כאשר מר סער לא הכחיש פרסומים אלה ולא הגיש תביעת דיבה בגינם.

ארבע נשים אלה קיימו לכאורה יחסי מין עם מר סער שלא בהסכמתן החופשית, אלא מתוך חשש פן יבולע להן במידה ויסרבו, ולכן התקיימו לכאורה הנסיבות הקבועות בסעיף 345 (א)( 1) לחוק העונשין, התשל”ז 1977- , הקובע כי “הבועל אשה שלא בהסכמתה החופשית… הרי הוא אונס ודינו מאסר שש עשרה שנים” . רום מעמדו של מר סער כמו גם השכלתו המשפטית וניסיונו בפרקליטות המדינה, מבססים עוד יותר את המחשבה הפלילית הנדרשת לשם גיבוש אחריותו הפלילית במקרה זה.

כמו כן, מעשיו של מר סער כלפי הנשים האמורות, עולים לכאורה, ולכל הפחות, כדי קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – סעיף 415 לחוק העונשין, התשל”ז 1977- , וזאת בהינתן רום מעמדו, השיטתיות בה פעל, התמשכות המעשים, פערי הגיל, ניצול המרות
והתלות, יצירת הרושם הכוזב של רומן, ועוד.

בהקשר זה ניתן על נקלה לאשש את הטענות, לרבות מועדי ביצוע העבירות, בין היתר שהוחלפו בין מר סער ובין SMS על ידי ביצוע מחקרי תקשורת לרבות איתור הודעות אותן נשים. כמו כן, ניתן לחקור את אנשי לשכתו של שר החינוך, לרבות מנכ”לית משרדו גב’ דלית שטאובר, ולרבות נהגיו ומאבטחיו של השר.

ו. עבירת מין לכאורה שבוצעו בשנים 2013-2011 בפאב ה”גילדה” ובפאב ה”זינגר”

במהלך השנים 2013-2009 ניהל לכאורה מר סער חיי לילה סוערים, במקביל להליך היפרדותו מרעייתו הקודמת גב’ שלי סער. מר סער נהג לפקוד בשעות הלילה פאבים שונים בעיר תל-אביב, ולעתים אף שימש כתקליטן, באופן שאיפשר לו גישה ומגע עם נשים צעירות מאוד, לעתים קטינות [בגיל של בנותיו של מר סער], בעת שהללו היו לכאורה במצב של שכרות.

במהלך השנים 2012-2011 קיים לכאורה מר סער, יחסי מין עם קטינה- שיכורה בשירותי פאב ה”גילדה” בתל-אביב, שעה שהיתה לכאורה במצב שלא איפשר לה לתת הסכמה חופשית לקיום היחסים. עניין זה פורסם אף הוא ברשתות החברתיות ולא הוכחש על ידי מר סער, על אף חומרת הדברים שיוחסו לו [ראו למשל פרסום של הבלוגר ריצ’רד סילברסטיין באתר “תיקון עולם”, וכן של סימה קדמון ב”ידיעות”].

מעשיו של מר סער נעשו לכאורה בשעה שהיו עימו בפאב מאבטחים, אשר הבחינו במעשיו. ניתן לאשש את האמור בין היתר על ידי תחקור נהגיו ומאבטחיו של השר באותה התקופה, איכון מכשיר הסלולר שלו, ותחקור של בעלי הפאבים וצוות המלצריות בתקופות הרלבנטיות. כידוע, מר סער אינו מחזיק ברישיון נהיגה ולכן נעזר תדיר בנהגים שסביר להניח שהיו עדים למעשיו.

כמו כן, במהלך השנים 2012 ו 2013 קיים לכאורה מר סער יחסי מין עם אישה בנסיבות מעוררות חשד למעשה מיני פסול, בפאב ה”זינגר” בתל-אביב, כאשר לא היה ברור האם אותה אישה היתה במצב שאפשר לה לתת את הסכמתה החופשית. עניין זה פורסם ברשתות החברתיות ולא הוכחש על ידי מר סער, על אף חומרת הדברים שיוחסו לו.

ראו למשל ציוץ טוויטר של עיתונאי “הארץ” מר חיים לוינסון מיום 18.2.2013 , בהתייחס לאירוע בפאב ה”זינגר”, שלא הוכחש על ידי מר סער.

יש להוסיף את פערי הגיל הניכרים בין מר סער ובין הנשים, כמו גם המקומות בהם בוצעו לכאורה העבירות. אשר על כן, התקיימו לכאורה הנסיבות הקבועות בסעיף 345 (א)( 1) לחוק העונשין, התשל”ז 1977- , הקובע כי “הבועל אשה שלא בהסכמתה החופשית… הרי הוא אונס ודינו מאסר שש עשרה שנים”.

רום מעמדו של מר סער כמו גם השכלתו המשפטית וניסיונו בפרקליטות המדינה, מבססים עוד יותר את המחשבה הפלילית הנדרשת לשם גיבוש אחריותו הפלילית, במקרים אלה.

ז. סוף דבר

במצב דברים זה ולאור החשדות החמורים המיוחסים לשר המשפטים מר גדעון סער, הנכם מתבקשים להורות למשטרה לפתוח בהקדם האפשרי בחקירת התלונה, ולפעול לבירור האמת, תוך זימון כל הגורמים הרלבנטיים לשם גביית עדות וביצוע כל פעולות החקירה הנדרשות .

על החתום:  יואב פרנק

התלונה דנן (פל”א 489564/21) הועברה ע”י אוריאן שם טוב מיכאלי לטיפול משרד היועמ”ש מנדלביט.  19/7/2021.

למה לא עשו למאיה כץ פוליגרף?  כי “הבדיקה לא נעימה”

ב 2013 ראש האגף לחקירות ולמודיעין ניצב יואב סגלוביץ’ קיים שיחות עם כמה עיתונאים ובפיו בקשה: ספרו לי את הידוע לכם על יחסיו האישיים של גדעון סער עם בחורות שהיו נתונות למרותו. סגלוביץ’ אמר לכמה מהם ש”הכל רכילויות וקשקושים”.  לשאלה האם מאיה כץ נחקרה, השיב סגלוביץ’ כי היא תושאלה במסגרת בדיקה, אך הכחישה את הדיבורים על קשרים אישיים עם גדעון סער.

לשאלה “האם במסגרת הבדיקה נערכה למאיה כץ בדיקת פוליגרף? סגלוביץ השיב: “לא.  זו בדיקה לא נעימה ולכן לא הוצעה לה בדיקה שכזו והיא לא חויבה בכך”.

לשאלה “האם זימנתם לתשאול בחורות נוספות ששמן עלה כמי שקיימו יחסי מין עם גדעון סער”?  סגלוביץ ענה: “לא”.

נזכור נא: הבדיקה על יחסי מין במרות של גדעון סער נערכה אישית על-ידי סגלוביץ’.

https://www.news1.co.il/Archive/0024-D-81996-00.html

זהירות:  כל המשתף כתבה זו עלול לחטוף מכתב מעו”ד עופר חנוך

מי שמפרסם על גדעון סער ומאיה כץ עלול לקבל מכתב מאיים מעו”ד עופר חנוך ממשרד גרוס קלינהנדלר.

זה מה שחטפה גברת מישל פרוכטר….

את מי החליפה מאיה כץ במיטה?  את אורלי אינס (“מין תמורת מכרזים”).

עו”ס אורלי אינס…..   עוד פוסטמה שעשתה קריירה מהמלחמה בפטריארכיה, ומהפצת רעל שהגברים אלימים ושיש עליה תקרת זכוכית היא אורלי אינס.

אינס קיבלה מיליונים בכיס ובכוס כדי לקדם תוכנית “עיר בלי אלימות”, כלומר תוכנית למעצרים מהירים בלי ראיות של כל גבר שאישה מתלוננת עליו במשטרה.

בתמורה למכרזים עם ראשי עיריות להטמיע את התכנית שלה, היא הטמיעה את עצמה מינית עם ראשי עיריות ושכבה איתם, וגם שכבה עם הפטרון של תכנית עיר ללא אלימות, גדעון סער בעצמו….  היה לה כייף ונעים. קראו לזה אז “מין תמורת מכרזים”.

ראו חקירתו של חגי פלג במשטרה ב 2010 על איך שאורלי אינס היתה מאיימת על אנשים שהיא תשסה את גדעון סער, המאהב שלה, בהם:

בין שלל הכיבושים המיניים של אורלי אינס היה גם ראש עירית אילת מאיר יצחק הלוי שהעמיס את הג’חנון שלו בפות של אינס, והיא קיבלה מכרז עיר ללא אלימות באילת בתמורה.  לימים חבר הבועל מאיר יצחק הלוי לבועל הנוסף גדעון סער, הצטרף למפלגתו “אכזבה חדשה”, והיה חבר כנסת תחת מרותו של גדעון ב 2021-2022.

המגעילון יואב סגלוביץ ש”חקר” אישית את הבעילות האסורות במרות של גדעון סע הצטרף דווקא ליאיר לפיד והוא ח”כ מ 2019.  לטענתו הוא הקים את להב 433.  אלא מאי?  גם שם היו חגיגות מין בין שוטרים ושוטרות מפה ועד להודעה חדשה.  מפקד 433 רוני ריטמן חטף תלונה על יחסי מרות בעצמו מאחת בשם מעיין צורף…..והוא פרש.  מעיין צורף עשתה בצד גם את יוחנן דנינו.  חד גדיא….

ויש גם את מיכל שיר.  עוד בולעת זין מיומנת

https://youtu.be/wiueWyWOnms