נטע עמית מפיצה שמועה זדונית: שושנה סטרוק הבת המאומצת של אורית סטרוק בתלונת שווא על הוריה ואחיה שפגעו בה "פגיעה מינית"

מסתובבת שמועה שהבת של חברת הכנסת אורית סטרוק, שושנה, הגישה תלונה במשטרת איטליה נגד אימא שלה, אבא שלה ואח שלה, על פגיעה מינית, על סמך זיכרונות שצפים לה.  היא גם מספרת שהיא עצמה פגעה מינית ב 3 אחים.  שושנה היא חולת נפש כרונית ללא שום אופק לשיפור בפרוגנוזה.  אומרים שהיא מאומצת.

אחרי הכתבה אצלנו בעדנה קרנבל שושנה סטרוק העלתה לפייסבוק סרטון מבויים, והאשימה את ארגוני הסיוע לזונות (נעמה גולדברג) שהם סוחטים אותה שיפיצו סרטוני סקס שקיימה, לטענתה במסגרת טקסי מין פולחניים פאגאנים.  מהסיפור עולה שארגוני הסיוע לזונות רוצים להציף לתודעה הציבורית "תופעה" שהכתבת נעם ברקן כתבה עליה ב 2/4/2025 של ניצול מיני של ילדים בטקסים פולחניים, ולכן הם רוצים להשתמש בה כנערת פוסטר לנרטיב החדש שיש אורגיות מין המדמות אירועי פולחן וסגידה לאלילים תנכיים וכנענים"…  למשל טקס של שחזור עקידת יצחק.  בוידאו, שושנה מבקשת עזרה מהמשטרה שיצילו אותה מארגוני הפמיניסטיות "המסייעות".  זה כולל גם את הבת של שופט העליון יצחק עמית, נטע עמית.

שימו לב שהבת של יצחק עמית, נטע עמית הפיצה את השמועה ("הדהדה") בכוונה לפגוע באורית סטרוק כאילו היא האמא ה"פוגענית" מינית, לא מספרת שייתכן ששושנה היא בת מאומצת שהוצאה מביתה, ושכנראה את המרמרת שלה היא מוציאה על ההורים הביולוגים שלה שמחזקתם היא הוצאה לפני שאורית סטרוק אימצה אותה.

 

אזהרה:  הסיפור של שושנה זה פייק מוחלט.  אחרי הכתבה אצלנו היא העלתה סרטון מבויים ב 10/4/2025.  נטע עמית  הבת של יצחק עמית מנצלת חולת נפש כדי לפגוע ברמיזא באורית סטרוק.

שושנה גם אומרת שלא רק ההורים שלה פגעו בה מינית, אלא "אחד האחים" ושעולים לה זיכרונות שהיא פגעה ב 3 אחים אחרים.

אם זה נכון שהיא מאומצת והיו כל כך הרבה ילדים שלא הוצאו מבית ההורים הביולוגים ורק אותה הוציאו, כנראה הכל זה תירוץ לעובדה שבגלל מחלת נפש בילדותה היא פגעה מינית באחים שלה, הוציאו אותה לבית חולים פסיכיאטרי לילדות משוגעות וכשהעו"סיות חשבו שהיא אינה מהווה סכנה לעצמה, אורית סטרוק הסכימה לגדל אותה.

אם היא לא מאומצת אז מה זה הסיפור שהיא מספרת שהיא פגעה ב 3 מהאחים שלה?

אבל נטע עמית הבת של יצחק עמית רוצה לפגוע באורית סטרוק כי אורית היא מתנחלת, וזו הסיבה שנטע עמית מגייסת להקה של "אנחנו מאמינות לך" כדי לפגוע באורית סטרוק.

יש עוד אחד שמפרסם את החרטא הזו ורונן צור מממן את זה.  לא נתייחס אליו.

נציין שהשמועה קיבלה תאוצה בגלל כתבה של בהמת מגדר נעם ברקן בישראל היום מה 2/4/2025 שכביכול "חשפה" תופעה חברתית חדשה, שימוש בילדים לצרכי אורגיות המוניות המדמות טקס פולחני פאגאני כמו עקידת יצחק.  הכתבה היא אוסף של שטויות ושקרים.  אבל התראיינה לכתבה ה"מטפלת" של שושנה סטרוק נעמה גולדברג, והיא גם סיפרה על שושנה סטרוק בתור דוגמא.

נעם ברקן בכתבה שלה מחזרת את סיפורי "נחלאות" שהתבררו כפייק מוחלט, ולטענתה ראיינה מישהי שטוענת שהחדירו לה בכוס ובתחת לולבים ושופר.

הבת של יצחק עמית מפיצה את דברי הבלע נגד אורית סטרוק

 

למרות שכל גופי התקשורת, למעט 14, מתעבים את אורית סטרוק, אף אחד לא קפץ על המציאה ופרסם את זה.  אבישי גרינצייג (גרינצי פיצקי) חשב שיש לו סקופ, ובסוף קיבל יעוץ משפטי להימנע מפרסום מפוקפק.

מי כן מפיצה את דברי בלע?  הבת של השופט יצחק עמית גודלפריינד, נטע עמית, הרוח החיה של קבוצת הפמינאציות "פוליטיקלי קוראת".

 

https://www.facebook.com/politicallycorret/photos/%D7%94%D7%A4%D7%95%D7%A1%D7%98-%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%9D-%D7%91%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%A9-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%90%D7%94%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%93-%D7%90%D7%A0%D7%99-%D7%A8%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9E%D7%A4/1072878444872175/?_rdr

לנו מספיק לקרוא את נוסח הטקסט שפורסם כדי לראות שזו תלונת שווא מובהקת.  אגב, השושנה הזו כבר התלונה על אותו דבר לפני כמה שנים, וכמובן שהכל נגנז.

 

 

 

 

מפיצת דברי הבלע נטע עמית הבת של יצחק גולדפריינד

 

 

בתמונה:  להקת מעודדות של נטע עמית.  "גם אם את משקרת אנחנו מאמינות לך".

בתמונה טליה נחמן מימין עם נעמה גולדברג, שתי פקאצות שמפריעות לזונות שרוצות פרנסה.

 

 

אזהרה מדובר בפייק פיקטיבי מפוברק ומפוקפק

 

אחרי שפרסמנו פה בעדנה קרנבל את הפוסט המקורי, העלתה שושנה סטרוק סרטון וידאו של שלוש וחצי דקות.  אחרי שבזבזנו מזמננו לצפות בו, כעת אין ספק שמדובר בפייק.  פורסם ע"י שושנה טרלללה.

שושנה מסבירה שהפגיעה המינית היתה במסגרת טקס פולחני (משהו בסגנון ריקודים בערום מול פסל האלה עשתורת), ושמדובר בצילומי פורנו שהיא צולמה בעודה קטינה.  היא לא אומרת אם אלו ההורים הביולוגים או המאמצים.  בכוונה.  גם בפייסבוק היא לא עונה לשאלה הזו.

הסרטון נראה מבויים ע"י מי שרוצה לפגוע באורית סטרוק שיחשבו שהיא האישה שמצלמת קטינות במסגרת טקס פולחני.  נו שויין….  הבעיה היא שהקהל כל כך התרגל לחזק את השרמוטות האלה "אנחנו מאמינים לך…  נגעת לליבי…..  איזה רגישות.. איזה אומץ לב".

יאללה יאללה שושנה …..  מחכים לך עם נזעי החשמל בארבנאל.

 

לדבריה אמרו לה שיש אחת שמקדמת מודעות לאונס ילדים בטקסים פולחניים, בשם נעמה גולדברג (שהתראיינה לכתבה של נעם ברקן).  הנעמה גולדברג הזו פנתה לכתבת ישראל היום נעם ברקן, לעשות כתבה על טקסים פולחניים ואכן כתבה כזו פורסמה ב 2/4/2025.

נעמה גולדברג אמרה לשושנה שהסרטונים שההורים שלה צילמו אותה בטקס פולחני קיימים אצל חבר שלה, ושהם רוצים לפרסם את זה כדי להשפיע על דעת הציבור ולקדם את האג'נדה של נפגעות טקסים פולחניים.

לדבריה של שושנה גולדברג היא לא רוצה שהסרטים המיניים שלה יפורסמו והיא מפחדת מנעמה גולדברג ש"מחוברת לגורמים עברייניים מסוכנים".  נעמה גולדברג היא מנכ"ל עמותה לסיוע לזונות.

לדבריה היא חזרה בבהלה לארץ מאיטליה כי הבינה שהיא מאוימת ע"י גורמים עברייניים, אלה שרוצים להפיץ את סרטוני המין שלה כדי לקדם מודעות לתופעה, כלומר נעמה גולדברג והעיתונאית נעם ברקן מידיעות.

 

 

 

 

תגובת נעמה גולדברג מעמותת הסיוע לזונות 10/4/2024

 

נעמה גולדברג מעידה על עצמה שהיא פמיניסטית, "מייסדת ומנכלי״ת עמותת ״לא עומדות מנגד – מסייעות לנשים במעגל הזנות״.  עכשיו היא מואשמת בסחיטה רגשית של נפגעת עבירה של פולחן מיני פורנוגרפי לקידום האג'נדה שלה.  חחחח.  איך שגלגל מתהפך לו.

הנה:  "אז מסתבר שמסתובב סרטון של שושנה סטרוק שטוענת שאני מחזיקה בסרטים פורנוגרפים שלה….  שושנה פנתה אלי (לא אני אליה) שאסייע לה, מאחר וחברות שלה סיפרו לי שנשמע שהפגיעות מהדהדות ״פגיעה טקסית״ עליה אני כותבת לא מעט.

 

ארבעה סימני שקר מובהק יש בפרסום הראשוני של שושנה

 

 

קודם כל, מי שמשתמש בביטוי הפמיניסטי "פגיעה מינית", הוא מי שלא יכול לתאר מה באמת עשו לו כי זה לא היה ולא נברא.  הביטוי "פגיעה מינית" הומצא ע"י פמיניסטיות כדי לשמש מילה מכובסת לתלונת שווא.  כמעט תמיד מי שטוענת לפגיעה מינית, כששואלים אותה מה באמת קרה, בסוף יוצא איזה סיפור מופלץ ומאולץ שאין לו שום קשר למין, סקס או חוויות אורגזמיות.

למשל, "כשהייתי קטנה בת 3, אבא שלי שם אותי באמבטיה וראה לי את הציצי".  בישראל זה נחשב ל"פגיעה מינית" למרות שאין בסיפור שום אלמנט מיני.

אם אנסו אותה, היא היתה אומרת "אנסו אותי".  הביטוי "פגעו בי מינית" הוא לא טבעי.  זה ביטוי שנולד במהלך טיפולים אצל מטפלת פמיניסטית בשיטת הווק. המטופלת מאמצת את הז'ארגון של המטפלת.

שנית, הביטוי "פגיעה מינית" הוא לא ביטוי של קורבן עבירת מין שיוצא לו טבעית מהפה, כי הקורבן יתאר במדויק מה עשו לו.  זה ביטוי של עובדות סוציאליות ופסיכולוגיות, ששומעות סיפור ומכניסות לראש של המטופלת שהיא "נפגעה פגיעה מינית".  אם מטפלת צריכה להסביר למטופלת, שמה שהיא מספרת זה "פגיעה מינית", אז זו לא פגיעה מינית.

שלישית, השימוש בביטויים "עלו לי זיכרונות" ו"הזיכרונות מציפים אותי" בגיל 38, מעידים על רמת אמינות של "זה בא לי בחלום".  למה שהיא תגיד "עלה לי זיכרון" ולא תגיד "אני זוכרת ש…"?  כי ככה זה כששותלים במטופלת זיכרונות שווא. זה עולה  וזה צף, אבל זה לא קיים כזיכרון ממשי שאגור במגירות הזיכרון של המוח.

רביעית, הגיל.  שושנה בת 38.  עכשיו היא נזכרת?  איפה היתה עד עכשיו?

לסיכום, כנראה מדובר בחולת נפש שביקשה טיפול, והמטפלת שתלה בה זיכרונות שווא, שזו פרקטיקה ידועה של מטפלים בשיטת הווק הפרוגרסיבי.  כנראה הבת נשואת מטענים.  אולי לא קיבלה מספיק תשומת לב בין כל 11 הילדים של אורית סטרוק.  אולי היא מקנאת באחיה שאמא שלה אוהבת את אחיה יותר ממנה.

כשהגברת תגיע לישראל, אם היא בכלל באיטליה ולא מדמיינת שהיא באיטליה, ברור לנו שהפסיכיאטר המחוזי מחכה לה לאבחון קליני.

נציין שזו תופעה שמטפלים פמיניסטים (עו"סיות, פסיכולוגיות ופסיכיאטריות) בשיטת הווק מאמינים שכדי להיטיב את התפקוד של המטופלת, עדיף למצוא מישהו חיצוני ולהפיל עליו את האשמה.  "זו לא את.  זה X".  בד"כ מפילים את ה"אשמה" על גבר, אבל פה האשמה היא גם על האבא, האח והאימא (אורית).  ברגע שה"קורבנית" הפנטזיונרית ממציא אישה שתקפה אותה מינית, כבר עולה הספק שזה לא קרה.  אחרי שטיפת מח מסיבית של הציבור שבכל גבר מקנן אנס פוטנציאלי, קל להאמין ש"האבא עשה את זה" אבל להגיד שגם האמא "עשתה את זה" זה כבר יותר מידי, ואוטומטית הופך חשוד.

ילדים מאומצים נוטים לגדול להיות ילדים בעייתיים.  לכן רצוי להשאיר את הילדים אצל ההורים הביולוגיים.

 

הכתבה שהתחילה את הסקנדל של נעם ברקן בישראל היום

 

התחתית של השחור": ילדות שנאנסו בטקסי פולחן חושפות את הזוועות

כתבתה של נעם ברקן פורסם בישראל היום 2/4/2025

שימו לב:  אל תאמינו לאף מילה של השקרנית נעם ברקן. היתה עובדת בידיעות אחרונות וזרקו אותה בגלל זיופי עובדות.  עכשיו היא עובדת בפח השאפה של העיתונות בישראל, ישראל היום".

שימו לב:  כל הכבתה הזו היא פייק מוחלט. ניסיון נואל לייצר נרטיב ציבורי שלא קיים.  שטויות במיץ כוס מסריח של בהמה פמיניסטית.

 

 

קורבן. עקידה. עונש. תיקון. גאולה • תפילות. מלמולים. אקסטזה • כאב קיצוני. עינויים. השפלה • ריסוק האישיות והנשמה • עדות ועוד עדות ועוד אחת, של נשים שחוו בילדותן התעללות מאורגנת ובין היתר אונס קבוצתי, במסגרת טקסים ומעשי פולחן, על ידי אנשים שהכירו, גם הקרובים ביותר • פגשנו אותן בחודשים האחרונים, שוחחנו איתן, עם חלק מבני משפחותיהן ועם גורמי טיפול ומומחים בארץ ובחו"ל – והתמונה שעולה מטרידה וכוללת תיאורים קשים לקריאה • משטרת ישראל: "הנושא מוכר ונמצא בבדיקה, מטבע הדברים לא נוכל לפרט מעבר לכך"

עברתי מעשי סדום כואבים, ממש הרגשתי שאני מתפצלת לשניים. זו חוויה נוראה, אבל יש משהו בדברים האלה, אולי במוזרות שלהם, שהוא כאילו… אולי המרכיב הכי קשה שאלה דברים שאם תספרי אותם יחשבו שאת משוגעת. אני זוכרת הרבה סוגים של פגיעות מיניות קשות, אבל יש משהו בפגיעות האלה, הטקסיות, שהן התחתית של השחור".

במילים ישירות ובקול צלול אמונה (שם בדוי, כמו כל שמות הנפגעות בכתבה) מתארת את מסכת ההתעללות הקשה שעברה, לדבריה, בילדותה. התעללות מינית מאורגנת שכללה בין היתר גם "טקסים", כביכול דתיים. טקסים מזוויעים שבהם אנשים דתיים, חלק מהם מבני משפחתה, מקריבים אותה כקורבן לשם ההתעלות או הגאולה.

 

 

אמונה היא לא היחידה. יותר מעשר נשים בגילי 45-20 שעימן שוחחנו מתארות תופעה קשה המעלה חשש כבד לכך שגם בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, מתרחשת מתחת לאף של כולנו תופעה קשה של התעללות מינית מאורגנת בילדים.

"אולי העולם יודע שמתקיים אונס, שיש גילוי עריות, אבל את זה העולם לא יודע", אומרת אמונה. "את המעשים האלה הצליחו שנים לשמור בסוד, אולי בגלל המוטרפות שלהם… זה תמיד היה מאוד־מאוד מוזר. כאילו היה שם היגיון פנימי, אבל הוא היה כל כך מוטרף… קורים שם דברים מוזרים ביותר, שמנורמלים בצורה טקסית וסדורה. יש שעה, יש מתי אומרים את הפסוק הזה ומתי את הפסוק ההוא, יש סדר כזה שכאילו הדברים ככה הם אמורים להיעשות…"

 

לכל אחת מהנשים שעימן שוחחנו במסגרת התחקיר יש סיפור חיים שונה. הן מגיעות מאזורים שונים בארץ, מצפון ועד דרום. כל אחת נמצאת במקום אחר בחייה. חלק סטודנטיות, אחרות עובדות ומנהלות קריירה וחיי משפחה, ויש גם צעירות שבקושי שורדות, נאחזות בחיים בציפורניים.

הן נשים שלא הכירו זו את זו בעבר, גדלו בקהילות שונות ומגיעות ממגזרים ומזרמים שונים, ועדיין – סיפורי ההתעללות הטקסית שהן מתארות דומים באופן שמחייב אותנו להקשיב ולא לעצום עיניים.

 

חלק מהן נפגעו במסגרת לימודית בגיל הרך או במסגרת לימודית לבנות, אחרות בבית המשפחה, בישיבה או בבית כנסת. במסגרת זו אנחנו מביאים רק מדגם קטן מאוד משעות ארוכות של ראיונות ומידע, וחלק מהתיאורים המובאים בכתבה זו קשים לקריאה. החשש הגדול של כל מי ששוחחו איתנו הוא שפגיעות מיניות מאורגנות בילדים ממשיכות להתרחש גם בימים אלה.

איילה: "זה תמיד מקום חשוך. יש שם בין שישה לתשעה גברים. קושרים אותי למיטה בידיים וברגליים, עומדים במעגל, ממלמלים תפילות או ברכות, וישנו הרב שתמיד מוביל את הסיטואציה ואומר מה לעשות. יש טקס, וכל אחד מהם אונס אותי"

"ברוך מתיר איסורים"

קורבן. עקידה. עונש. תיקון. התעלות. גאולה. אלה חלק מהמושגים שחוזרים על עצמם. התפילות, המלמולים, האקסטזה מסביב. הכאב הקיצוני, ההשפלה, העינויים. ריסוק האישיות והנשמה. עדות ועוד עדות ועוד אחת של נשים שחוו בילדותן התעללות מאורגנת שכללה, בין היתר, אונס קבוצתי שבוצע במסגרת טקסים ומעשי פולחן.

פגשנו אותן במהלך החודשים האחרונים. שוחחנו עם בני משפחה של חלק מהנפגעות, עם גורמי טיפול ועם מומחים בארץ ובחו"ל בתחום הטראומה והדיסוציאציה (קשת מצבים מריחוק רגשי ועד ניתוק מוחלט מרגשות, תחושות, זיכרונות ועוד, נ"ב). אספנו מידע על תופעת ההתעללות הטקסית המאורגנת בילדים – כפי שהיא מוכרת, והיא מוכרת, ברחבי העולם.

התמונה שעולה מכלל המידע שאספנו מטרידה וקשה. היא מחייבת, לכל הפחות, חקירה מעמיקה ומשמעותית על ידי רשויות אכיפת החוק. "זאת משימה דתית־לאומית לחשוף את התופעה ולרדת לחקר האמת", אומר ל"ישראל היום" גורם טיפולי בקהילה הדתית שמעורה בפרטי התופעה.

 

ד"ר נעמה גולדברג, מנכ"לית עמותת "לא עומדות מנגד – מסייעות לנשים במעגל הזנות": "לפעמים העדויות כל כך מטלטלות, עד שעולה בך הספק לגבי אמינות הדוברות. מצד שני, מכיוון שהדיווחים חוזרים על עצמם באופן דומה מנפגעות שלאו דווקא מכירות זו את זו ומאזורים שונים בארץ, נשמע שהם מבוססים"

מרבית הנשים שפגשנו מגיעות מקהילות דתיות לאומיות או חרדיות, אף שלידי "שישבת" הגיעו עדויות נוספות על מקרים דומים שהתקיימו גם בחברה החילונית. לכן, חשוב להדגיש, אין בדברים הפניית זרקור מגזרי, אלא הכוונת אלומת אור לעבר חשד לפשעים מהחמורים ביותר שאפשר להעלות על הדעת, שמתבצעים בעולם מקביל ושקוף למראה, אף שהוא כל כך שחור ואפל.

שמותיהם של כמה רבנים חזרו על עצמם בחלק מהעדויות. כמה תלונות שהוגשו בתחנות משטרה שונות ברחבי הארץ נסגרו כולן, יחסית במהירות.

 

גם כשעלו חשדות בעבר על קיומה של רשת שפוגעת בילדים בירושלים, לחוקרי המשטרה, במקרה הטוב, לא היו כלים או ידע מספק כדי לבצע את משימתם.

באותה פרשה, שנחשפה בהרחבה ב־2019 בתוכנית "המקור" ועלה בה חשד לפעילות של רשת פדופילים שפגעה בעשרות ילדים בשכונה נחלאות, החוקרים נטו להאמין שמדובר ב"המצאה", ב"הגזמה" או ב"פאניקה" של הורים וגורמי טיפול – והפרשה נסגרה כמעט ללא כתבי אישום רלוונטיים.

הורשע בה אדם בשם בנימין סץ, שנידון ב־2013 למאסר בגין ביצוע מעשים מגונים ומעשי סדום בילדות ובילדים בני 5 עד 8. חשוד אחר זוכה מחמת הספק. בפועל, עשרות ילדות וילדים נותרו פגועים ונזקקו לשנים של טיפול רגשי בטראומה.

קורין, שבתה עדן עברה התעללות: "יש קהילה שלמה שמסתירה, ונראה שלהרבה אנשים יש מה להסתיר. עדן דיברה על שישה גברים שהשתתפו באונס – וצריכים לשמור דבר כזה בסוד. קשה להילחם בקהילה שלמה"

"לא אנשי שוליים"

"אני זוכרת כוכב מחומש על הרצפה, לרוב בצבע אדום. כשהטקס היה ביער – המחומש סומן עם מעדר ומסביבו נרות דולקים במעגל.

 

הרב מברך: 'ברוך מתיר איסורים', גברים מסביב מתפללים עם טלית, לפעמים הם היו לבושים בשחור והרב היה עם גלימה לבנה. היו שם כמה גברים ונערים בסביבות גיל 17-16, שהשתתפו בטקסים בשביל ההתעלות. התפללו לבעל פעור.

"היתה פעם שביקשו שאחפור בור והשכיבו אותי בתוכו. היו פעמים שהזריקו לי משהו ואמרו 'עכשיו תרגישי יותר טוב', ואז הגוף היה רפוי. הם היו קוראים מזמורי תהילים באופן חזרתי, כמו 'מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר'. אמרו לי 'את מיוחדת, את נבחרת' והיו מחדירים לי… אני זוכרת לולב, נרות חנוכה, שופר".

 

לימור (שם בדוי) גדלה בבית דתי־חרדי. אביה, לדבריה, נהג תמיד באלימות כלפיה וכלפי אמה. לאורך השנים היא אף נזקקה לטיפול רפואי בבית חולים ולוותה על ידי אשת מקצוע בגלל פציעות שגרמה ההתעללות האלימה שעברה.

לדבריה, אביה היה זה שהביא אותה לאותם "טקסים". אופן ההגעה, על ידי קרובי משפחה, מאפיין עדויות רבות. לימור מספרת שלפעמים הטקס התקיים ביער, לפעמים בדירה סגורה. היו פעמים שבהן ראתה ושמעה ילדים נוספים שנפגעים. גם עדות בנוגע לילדים נוספים חוזרת על עצמה בחלק מהמקרים. ברבות מהעדויות ששמענו ושהתוודענו אליהן – גם נשים משתתפות בטקסים ובהתעללות.

"אונס מאורגן של ילדים הוא אחת התופעות המחרידות שאני פוגשת", אומרת ד"ר ענת גור, פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנשים ובטראומה, ראש תוכנית הפסיכותרפיה לטיפול בטראומה מינית של אוניברסיטת בר־אילן ומרכז סיוע תל אביב. "זו תופעה שכנראה נפוצה הרבה יותר ממה שנדמה לנו. היא נמצאת בהרבה מקומות שאת לא מצפה שהיא תהיה".

בתמונה עו"ס ענת גור.  התחילה לעבוד בנוה תרצה כעובדת סוציאליות וגילתה שרוב הגנבות והפושעות הן בעצם קורבנות של התעללות מינית בילדות.  היא מאלו שמפיצות את התיאוריה שנים הן לא עברייניות מטבען, והעבריינות מתעוררת בהן רק בגלל שמישהו פגע בהן מינית בילדות.  כלומר, אם אישה עברה עבירה תמיד צריך לחפש בילדותה מי זייין אותה, כדי להקל עליה בעונש ולעזור לה להשתקם.

 

 

 

בועז (שם בדוי), גורם טיפולי בכיר בקהילה הדתית, מסכים: "הפוגעים, לרוב, הם לא אנשי שוליים בקהילה. מטופלת אחת אמרה לי 'תבין, זה הוא שתוקע בשופר בראש השנה'. השופר הוא הסמל לצינור – האיש שנחשב להכי ראוי מבחינה רוחנית הוא זה שתוקע בשופר, כי הוא הכי קרוב לאלוהים. והוא זה שאומר לה שהיא הרוע, שהוא עוזר לכפרה שלה בגלגול הזה. את מבינה את העיוות?"
"פשע בלי עדים"

מלבד הנשים שהעזו להיפגש ולשוחח עם "ישראל היום", בקרב גורמי המקצוע קיים מידע על נפגעות ועל נפגעים נוספים שמדווחים על התעללות טקסית סדיסטית בילדותם.

 

התכנים שעולים – דומים. מכלל המידע עולה כי ברוב המקרים הפגיעה המינית החלה בילדות מאוד מוקדמת בבית, על ידי אב, סב או קרוב משפחה אחר. בחלק אחר של המקרים, הפגיעה התרחשה במסגרת חינוכית או טיפולית.

 

 

"מה שאני רואה לאורך השנים", אומרת ד"ר גור, "זה שמי שעוברת את הדברים האלה – סובלת מנזק מחריד. זאת גם אחת הבעיות לחשוף, כי הקורבנות כל כך מרוסקים שגם קשה להאמין להם. ככל שהפוגעים אכזריים וסדיסטיים יותר וההתעללות היתה בגילים צעירים יותר ומחרידה יותר – כך קטן הסיכוי שהפושעים יועמדו לדין, כי אין מי שיעיד". הפוגעים כל כך מרסקים את הנפש של הקורבנות, שזה הופך לפשע בלי עדים, מה שכמובן משרת את החברה אשר ממשיכה להתעלל או לקיים את הריטואלים האלה".

ד"ר ג'ויאנה סילברג, מומחית בינלאומית בטיפול בהפרעות דיסוציאטיביות בקרב ילדים ומתבגרים ונשיאה לשעבר של האיגוד הבינלאומי לטראומה ולדיסוציאציה, ליוותה במשך חמש שנים את הטיפול ב־70 ילדים שנפלו על פי החשד קורבן להתעללות מאורגנת בישראל. בפרק 14 בספרה "The Child Survivor" היא מתארת את התסמינים החריפים שמהם סבלו הילדים "עקב דרכי התעללות מרובות – גופנית, מינית, רגשית ורוחנית".

בתמונה:  ג'ויאנה סילברג.  אמריקאית פמיניסטית משוגעת.  היא נלחמה לביטול ההכרה בתופעת הניכור ההורי, כי לטענתה ילדים לעולם לא ממציאים סיפורי התעלות מינית, אי אפשר לשתול בילדים סיפורי שווא על התעללות מינית, ואם ילד מספר שאבא שלו עשה לו ככה וככה, צריך להאמין לילד, ולא להאמין לאבא, ואין צורך לבדוק אם האמא שתלה בילד אמונות שווא, כי נשים לא יכולות לשלוט במוח של הילד.  הפסיכית הזו הגיע לירושלים בימים של פרשת נחלאות ופרסמה דו"ח שהיא מאמינה ל 70 ילדים שהם עברו התעללות פאגאנית בנחלאות ושישראל היא גן עדן לפדופילים.  הסיפור זה היה שקרי לחלוטין וסתם גרם לפניקה ציבורית על בסיס שטויות והבלים.

 

 

 

ד"ר סילברג מציינת כמה מקורות לעדויות הרבות על מקרי ההתעללות המאורגנת בירושלים. באחד מהמקרים שדווחו בספרות המקצועית ילד שנפגע בישראל וטופל בארה"ב תיאר כיצד עינו אותו כמה גברים ושחזר מקרה שבו הטביעו את ראשו מתחת למים.

 

תיאורי ההתעללות הסדיסטית חוזרים על עצמם בכל העדויות ששמענו, כמו בסיפור של אמונה: "היה טקס כמו ברית מילה שעברתי. הייתי בת 10 או 11. זה היה בבית הכנסת של היישוב. הם קשרו אותי, סוג של עקידת יצחק, פצעו לי את איבר המין.

"אבא שלי שם, אמא שלי שם, רב מהיישוב. אני קשורה לשולחן, מסתכלת על החלון ומדמיינת איך אני קופצת דרכו, איך אני קושרת חוט, משתלשלת משם בסנפלינג אל האבנים. כל הזמן רציתי שזה לא יהיה. זה מה שמייחד את זה… כל הזמן חשבתי איך זה לא קורה, איך אני נחלצת. כל הזמן סיפרתי לעצמי שלא הייתי שם. זה נורא קשה להבין שכן הייתי שם. שזאת אני – הילדה העקודה".

ד"ר ג'ויאנה סילברג: "היתה לי תקווה שבישראל תהיה הבנה כי זו תופעה בינלאומית, ושיהיה שיתוף פעולה בין גורמים בישראל למדינות אחרות. אבל כשהגיעה תלונה ונפתח תיק בישראל – המשטרה לא עשתה את החקירה כנדרש"

"הצעירים והפגיעים ביותר"

 

התעללות מינית מאורגנת מתרחשת כאמור ברחבי העולם. החוקר מייקל סלטר מגדיר אותה כ"מזימה של כמה תוקפים לבצע התעללות בכמה קורבנות".

הרב ד"ר אודי פרומן מצטט במאמרו "התעללות טקסית בארץ" את סלטר, שמגדיר התעללות פולחנית כמסגור אידיאולוגי בהקשרים מאורגנים של התעללות מינית בילדים, "המתפקדים כפרקטיקות אסטרטגיות, שדרכן קבוצות מתעללות מטמיעות בקורבנות תפיסת עולם מיזוגינית, באלימות, כדי לשלוט בהם".

בתמונה:  "הרב" אודי פרומן.  הוא בכלל לא רב.  הוא קיבל הסמכה במכללה ללימודי האנטומיה של הווגינה בויצו. הוא מרצה למגדר ופמיניזם בקריית אונו.  לשיטתו התנ"ך רווי בסיפורים על אלימות מינית של גברים כלפי נשותיהם.  לפי התנ"ך וסיפורי התורה כל הגברים רק רוצים לאנוס את הנשים שלהן, ולכן התורה המציאה חוקים לרסן את הטסטוסטרון של הגברים כדי שלא יחדרו בכוס הקדוש של נשים ללא רשות האישה. לשיטתו הכוס של האישה הוא נזר הבריאה, וגברים שרוצים לחדור בכוס מחללים את נזר הבריאה, ואת רוח הקודש.

 

"במילים אחרות", כותב הרב פרומן במאמרו, "התעללות פולחנית מתרחשת כאשר סמכות דתית, פוליטית או רוחנית משתמשת בעמדת הכוח שלה כדי לתמרן את מערכת האמונות של הקורבנות ובכך לשלוט בהם". לטענתו, "התעללות פולחנית היא בעיקר אסטרטגיה המופעלת על ידי קבוצות המעורבות בהפקת תמונות של התעללות בילדים, זנות של קטינים וצורות אחרות של התעללות מאורגנת, והיא אינה מהווה קטגוריה נפרדת של אלימות".

 

הרב פרומן מציג גם את מחקרן של יוהנה שרודר וחוקרות נוספות מגרמניה, שבחנו עמדות בקרב 165 מבוגרים שהעידו על עצמם שהיו קורבנות של התעללות מינית טקסית מאורגנת, וכן עמדות של 174 אנשי מקצוע שתמכו בקורבנות התעללות מסוג זה. ב־88% מהדיווחים של שתי הקבוצות – מטפלים וקורבנות – עלה ביטוי אידיאולוגי זהה. גם התכנים האידיאולוגיים והמטרות הוצגו בסדר דומה: "הצדקת אלימות", "הצדקת ניצול מיני" ו"שמירה על כוח ושליטה". אחריהן הופיעו "שמירה על מחויבות קבוצתית והבטחת גאולה".

"החוקרות מסיקות שהאידיאולוגיות הן בעיקר אמצעי להצדקת אלימות מינית מאורגנת", אומר הרב פרומן. עם זאת, במאמרו טוען פרומן כי בחלק מהדיווחים בארץ עולה שהאידיאולוגיה לא היתה רק אמצעי להצדקת אלימות מינית מאורגנת – אלא עמדה ביסוד ההתעללות.

הרב פרומן מתייחס, למשל, לפרשת נחלאות, ש"היא רק אחת מהרבה פרשות דומות, רובן ככולן בשכונות חרדיות. כך, לדוגמה, בית דין פרטי חרדי כותב כי פגיעות מיניות טקסיות הן אכזריות ותדירות, ומלוות בטקסים טראומטיים מאשימים ומבלבלים. הפגיעות נעשות על ידי ארגוני פשע גדולים ו/או כתות ו/או ארגונים סודיים, תוך השקעה כספית וגיוס כוח אדם מסייע. הפגיעות נושאות עבור מבצעיהן רווחים גדולים כגון סיפוק יצרים סוטים, מסחר ופורנוגרפיה, איום וסחיטה ועוד".

לדברי פרומן, המסמך של בית הדין מתאר את הפרקטיקה של הפגיעות המאורגנות: "מהכנת הזירה, עבור לגיוס משתפי הפעולה מתוך מוסדות החינוך ונהגי ההסעות, ועד לטקסים עצמם… הטקס מתקיים בהובלת רב חשוב. אחרי שיעור תורה, בערך פעם בשבועיים, מתאספים הורים לילדים למה שמכונה 'תיקון הנשמה'. כל הזוגות אומרים יחד תהילים, שרים פסוקים במנגינה שוב ושוב, כל זה בעמידה בלי בגדים. עומדים במעגל, עירומים, מתפללים, מדליקים נרות. הילדים באמצע המעגל עירומים גם כן".

במסמך, שנועד להורים, למחנכים ולרבנים, מפרט בית הדין החרדי "שערי משפט" בירושלים שיטות ופעולות רבות שאותן נוקטים המתעללים – במטרה להזהיר ולגלות ערנות לתופעה המתפשטת וכדי להגן על הילדים. בין היתר, נכתב במסמך שכדי להגן על עצמם מפני חשיפה, פעולות הפוגעים נעשות בכוונה באופן מוקצן ומנוגד להיגיון, "כדי שגם אם הילדים יספרו, הם יישמעו הזויים לחלוטין".

ברשימה "חלקית" מתוארות פעולות כגון שימוש בתחפושות ובמסכות על ידי הפוגעים, לצד עינויים סדיסטיים כמו הכנסת ידם של הילדים למים רותחים, הטבעתם למשך כמה שניות או איום על ידי בעלי חיים תוקפניים, על מנת להפחידם ולהגביר את אפקט הטראומה. פעולות נוספות המוזכרות הן החדרת חפצים וכלי עבודה או מטבח.

כדי להשפיל את הילדים ולטעת בהם רגשות אשמה ובושה, מציגים בפניהם תמונות שלהם בעירום או נותנים להם לאכול ומספרים להם שאכלו "נבלה", מארגנים מעמד של "חתונות" בין ילדים, משפילים אותם באכילת צואה ומביימים את קבורתם.

"ממוטטים בהם כל אמון בעצמם וביכולתם להתנגד", אומר פרומן. "הפגיעות הסדירות והתכופות הרסניות עד כדי שהילדים נואשים מ'נורמליות' והפגיעות הופכות לשגרת חייהם. פסיכיאטרים אבחנו 'שבר אישיות' מוחלט בחלק הנורמלי, כך שהילד ממשיך לתפקד בצורה רגילה בבית הספר".

לדברי ד"ר סילברג, בכל קבוצה עשויים להיות לכל אחד מהמשתתפים מניעים משלו, כמו סטיות מיניות, השתייכות אידיאולוגית ביזארית שכוללת עריכת טקסים, או התעשרות כלכלית – למשל, באמצעות סחר בבני אדם לצורך ניצול מיני – או הפקת דימויי התעללות מינית בילדים. המניעים לא בהכרח משותפים לכולם.

ד"ר סילברג מציינת עוד כי רשתות העוסקות בהפקה ובהפצה של פורנוגרפיית ילדים, כזו שכללה התעללות מאורגנת, נחשפו בכל העולם ו"חרף הספקנות החוזרת, האידיאולוגית כמעט, נרשמו ברחבי העולם כמה הצלחות בהרשעתם של חברי רשתות התעללות מאורגנת".

לאורך השנים היו כמה דוגמאות למקרים שבהם הרשויות הצליחו לחשוף ולהרשיע חברים ברשתות כאלה. לדברי ד"ר סילברג, כמו גם לדברי חוקרים נוספים, מאז התפתחות האינטרנט, ובמיוחד התפתחות רשתות עמית־לעמית והרשת האפלה, הדארקנט, התעצמה תופעת התקיפות המיניות בילדים.

"מדובר בקורבנות הצעירים והפגיעים ביותר בחברה", נטען. "פלטפורמות לשידור חי מהבית מאפשרות לנצל ילדים לפני מצלמה ולשדר סרטונים של המעשים לכל העולם, בלי להשאיר עקבות".

מצידו השני של המסך, גורמים המתמחים בחקירות סייבר מכירים את הביקוש הרב שיש בקרב צרכנים לסרטונים מחרידים ביותר, בין היתר של התעללות סדיסטית בילדים. בשיחה עם "ישראל היום", ד"ר סילברג מדגישה כי קשה מאוד לעקוב אחרי חברים בהתארגנות כזאת, שכן מרבית הפעילות מתרחשת בדארקנט.

"היתה לי תקווה שבישראל תהיה הבנה כי זו תופעה בינלאומית ושיהיה שיתוף פעולה בין גורמים בישראל למדינות אחרות", היא אומרת, אלא שבפועל "כשמגיעה תלונה ונפתח תיק בישראל – המשטרה לא עשתה את החקירה כנדרש. החוקרים התייחסו לכל תיק כאילו הוא אינדיבידואלי. אם מפרידים כל תיק ולא מסתכלים על התמונה הכוללת – לא שואלים לאן כל הנקודות מובילות. ואולי הם עשו את הטוב ביותר שלהם והתוקפים פשוט היו יותר מתוחכמים".

דיסוציאציה וקוץ בה

 

"לא רוצה ללכת לבית ספר, לא רוצה!" אומרת איילה (שם בדוי) בבכי. "לא רוצה יותר אף פעם. לעולם. לא רוצה! לא! לא! בבית הספר המורים מפחידים. לא רוצה שייקחו אותי מבית הספר. לא רוצה ללכת לשיעור הזה יותר".

המילים של איילה מתערבלות בדמעות. ברגעים האלה ממש היא נשאבת לאחור ביחד עם התקף הזיכרון. אף שהיא בת 25 בגילה הכרונולוגי, כרגע היא בת 9 – ואין שום דבר שיכול לשכנע אותה שהסכנה חלפה. גם כשבן זוגה מזכיר "את יודעת שאת כבר גדולה?", מנסה להחזיר אותה לכאן־ועכשיו, היא נשארת מבועתת. רועדת עמוק בעבר.

כמו רבות מהנפגעות שאותן פגשנו, גם איילה מתמודדת עם אתגרי הדיסוציאציה. זהו מנגנון ניתוק הישרדותי שמגן על הנפש של הילד בזמן הפגיעה, שיובהר בהמשך. איילה גדלה ביישוב דתי במשפחה מרובת ילדים. "בהרבה יישובים קהילתיים ילדים מסתובבים לבד", היא אומרת. אחרי שנים של הידרדרות חריפה במצבה הנפשי, שכללה התקפי חרדה קשים, פגיעות עצמיות, מחשבות אובדניות, ניסיונות אובדניים קשים וסבל מתמשך – עלתה בה הידיעה הפנימית הברורה שהיא עברה אונס.

הזיכרונות התחילו לעלות בפלשבקים קשים שבהם, עד היום, היא חווה מחדש את מקרי ההתעללות שעברה. גם זו תופעה מוכרת שחוזרת על עצמה בחלק מהמקרים שפגשנו.

פרופ' דניאל ברום, פסיכולוג קליני ומנהל ומייסד "מטיב", המרכז הישראלי לפסיכוטראומה בירושלים, האזין להקלטה שבה נשמעת איילה במהלך התקף הזיכרון, מתארת איך לוקחים אותה מבית הספר למקום מפחיד, שם מרביצים לה, קושרים אותה ומובילים אותה למקום שבו קורים דברים אשר מכאיבים לה.

 

דני ברום פסיכולוג שמתיימר להיות מומחה לטראומה.  לדבריו בכל גבר טמון "רוע טבעי אינהרנטי", ושצריך להאמין לכל מטופלת בלי לפקפק בה, כי נקודת הפתיחה לכל טיפול היא חובת אימון ללא צל של ספק בסיפורים של המטופלת.  הגברים הם רעים מטבעם ולכן לא יכול להיות שאישה תשקר או תדמיין שפגעו בה וזה לא קרה.

 

 

 

"היא מדברת על רבנים שמתעללים בה ומשתלטים עליה עם אמירות על זה שהם קשר ישיר עם אלוהים", כותב פרופ' ברום. "צורת השיחה מוכרת לי כשיחה עם אישה עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית. ראיתי תופעות כאלה בקליניקה לא מעט. מאז 1990 פגשתי שוב ושוב ילדים ומבוגרים שמספרים על התעללות מאורגנת על ידי גברים שלא רק מתעללים באופן מיני, אלא גם מצלמים את מעשיהם.

 

"שמעתי את הסיפורים הן באופן אישי ממטופליי וגם ממטפלים שבאו אלי להדרכה, אישית או קבוצתית. אין לי ספק שהתופעה של התעללות מאורגנת סדיסטית קיימת במדינת ישראל, והסיפורים הרבה פעמים מאוד דומים. קשה לי להגיד אם כל המקרים מחוברים, ואני מניח שיש כמה וכמה קבוצות שלמדו את שיטות ההתעללות אשר גורמות לכך שהקורבנות הפכו להיות עדים לא אמינים.

"מניסיוני, אנשים שעברו דברים כאלה הם דוברי אמת, אבל מכיוון שבתי המשפט וגם שוטרים לא מכירים את התופעות הדיסוציאטיביות, החקירות של המקרים האלה לא עולות יפה, והתיקים שהייתי מעורב בהם הסתיימו בזיכוי מחמת הספק של המתעללים".

"להשתיק, להעלים"

 

"יש פגיעות שהתרחשו במבנה ויש ביער", ממשיכה איילה, "יש בבית קברות ויש בבית כנסת, בכל מיני מקומות לא רגילים. במבנה יורדים במדרגות ומגיעים לחדר מאוד מבולגן עם הרבה כלי עבודה, פחיות צבע, הרבה קרשים. באמצע החדר יש מיטה, יותר כמו שולחן עץ. נראה שיש שם עוד חדרים, כי יש פגיעות שאני ממש זוכרת שאני בחדר אחד ושומעת שפוגעים בילד בחדר השני, ואז אני יודעת מה יעשו לי.

"אני שומעת ילדים צועקים, בוכים. זה תמיד מקום חשוך. יש שם בין שישה לתשעה גברים. קושרים אותי למיטה בידיים וברגליים, עומדים במעגל, ממלמלים תפילות או ברכות, וישנו הרב שתמיד מוביל את הסיטואציה ואומר לכולם מה לעשות, וכולם מקשיבים לו. יש טקס, וכל אחד מהם אונס אותי.

 

"לפעמים מגיע הרב הגדול, ואז הוא מוביל את הטקס. הוא מדבר עם השם, והשם אומר לו מה לעשות. הוא שם יד אחת על הלב שלי, יד אחת על איבר המין, וזה כואב כשהוא מדבר עם השם. יש פעמים שאני צורחת, ויש מצבים שאני עוצרת כי אני יודעת שירביצו לי בראש. היו מקרים שלא שיתפתי פעולה או בכיתי וידעתי שמגיע לי עונש. היו מגוון עונשים, דברים הזויים: מכניסים את הראש שלי לדלי מים להרבה זמן, מרביצים עם כבל, יש גם מקווה וטהרה, שם מנקים אותי טוב־טוב, ואז טובלים במקור מים ומסבירים לי שאני צריכה להיות טהורה.

"היתה פעם שהוציאו ספר תורה ופתחו בעקידת יצחק. אחד מהם הקריא, והם פשוט עשו את מה שהם מקריאים עלי. קשרו אותי, שמו לי את הסכין על הצוואר, והשם אמר להוריד את הסכין. אחר כך היה שם אונס.

"היה אירוע בבית קברות, ואני רואה מקום שיש בו אבנים שכתובות עליהן הרבה מילים, ואז אומרים לי להיכנס לתוך בור ומכסים אותי בחול. לא ברור לי איך נשארתי חיה".

נורית: "קשרו אותי, והחוויה היא שמנסים לעשות חיקוי של העקידה"

 

נויה נפגעה מינית על ידי גורמים חינוכיים שטיפלו בה בגיל הרך. אותם אנשים, לדבריה, הזמינו למסגרת גברים נוספים שהשתתפו בהתעללות טקסית. הפוגעים נהגו באלימות קשה והשתמשו בגירויים חושיים קיצוניים וחזקים, שסייעו לתודעה שלה להתפצל.

"תמיד היו לי סימפטומים של פוסט־טראומה", היא מספרת. "הייתי מאושפזת, היו לי סיוטים, הפרעות אכילה. היו לי גם פלשבקים של חלקיקי רגעים קטנים מתוך הפגיעה, אבל לא הבנתי מה המשמעות שלהם.

"בנעוריה החלו התקפים דיסוציאטיביים שנראו כמו התקפים אפילפטיים. כשהייתי חוזרת הביתה מוכה וחבולה מהתעללות, למשל עם חבלה בראש או דם מהשפתיים, סיפרתי שהיה לי פרכוס במדרגות".

אף אחד לא שאל יותר מדי שאלות, ובגיל מבוגר יותר, כשהפגיעה הסתיימה, נויה החליטה במודע לשכוח. "סיפרתי לעצמי שלא קרה לי כלום. היתה לי מנטרה שחזרתי עליה בלי הפסקה: 'להשתיק, להסתיר, להעלים, להזיז, להסוות, לכבות, להחביא, להעיף, להתנתק, לשכוח'. ובאמת שכחתי, למשך כמה שנים".

נויה: "סיפרתי לעצמי שלא קרה לי כלום. היתה לי מנטרה שחזרתי עליה בלי הפסקה: 'להשתיק, להסתיר, להעלים, להזיז, להסוות, לכבות, להחביא, להעיף, להתנתק, לשכוח'. ובאמת שכחתי, למשך כמה שנים"

בשנים האלה נויה הגשימה חלומות וביססה את חייה – עד שהזיכרונות הקשים החלו להפגיז את תודעתה. במהלך השנים, ובהמשך גם בטיפול שעברה, החלו לעלות אל פני השטח "דמויות" שנוצרו במהלך ההתעללות, דמויות שהחזיקו במקומה את הזיכרונות הקשים.

"כשיש פגיעות מאסיביות וקיצוניות כל כך – הסימפטומים הם קשים ביותר, ובמיוחד הדיסוציאציה", אומרת סילביה, מטפלת ממרכז הארץ בנפגעות פוסט־טראומה מורכבת על רקע התעללות ממושכת בילדות. "זה מנגנון הגנה של הנפש שמתבטא בניתוק ברמות שונות. זה יכול להיות ניתוק מתחושות גוף, מרגש, ממחשבות ומזיכרונות. הדיסוציאציה מאפשרת לנפגעת לקום בבוקר למחרת ולנהל את החיים כרגיל – ללכת לבית הספר, לשחק עם חברות, ללמוד ולבנות את האישיות שלה על אף האיום המאסיבי שהיא נתונה בו. המנגנון מופעל תוך כדי הפגיעה כתגובה לאיום קיומי או לכאב בלתי נסבל, או כתוצאה משימוש בחומרים משני תודעה על ידי הפוגעים".

ד"ר שגית בלומרוזן־סלע, פסיכולוגית קלינית מומחית בטיפול בטראומה על רקע התעללות מינית, הפרעת זהות דיסוציאטיבית ואוטיזם, מכירה בקליניקה מקרים של ניתוקים דיסוציאטיביים ומטופלות שמתמודדות עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית (DID).

 

"היום אנחנו מגלים שהפרעת זהות דיסוציאטיבית נפוצה יותר ממה שחשבו בעבר. הרבה מהמתמודדים לא מאובחנים – או שהם מסתירים את זה, או שהם לא אומרים את זה לעצמם. הרבה מהם מתאשפזים ומקבלים אבחנות שגויות. פסיכיאטרים רבים לא מכירים מספיק את התופעה, וחשוב שהם יבינו שאלה יכולים להיות מטופלים שמנהלים חיים נורמטיביים, עובדים, לומדים, מגדלים ילדים. יש ממש פערים בין תפקוד נורמטיבי לבין התהומות שלא באים לידי ביטוי בעולם בחוץ".

לדבריה, "מדובר במנגנון שנוצר כתגובה הגנתית מכאב פיזי או רגשי עז, כשאין אפשרות או מסוכן להיאבק או לברוח, וחלקי חוויה נשלפים מזרם התודעה הנגיש. כשהפגיעות חוזרות, עשויה להיווצר מערכת של זהויות שנושאות את הטראומות, תוך ניתוק הזיכרונות והרגשות הקשורים אליהן מהתודעה הרגילה".

על סמך עדויות מהעולם לאורך שנים, ישנם מצבים שבהם הפוגעים מכירים את האפשרות לייצר הפרעה כזאת בקרב ילדים צעירים. "אחת המטופלות עברה תקיפה סדיסטית חוזרת, מתוך כוונה של הפוגעים לגרום לפיצול בתודעה, כדי שלא תזכור ולא תספר. כשהיתה בוגרת אפילו פגשה את אחד התוקפים בקניון ולא זיהתה אותו", אומרת בלומרוזן־סלע.

להכשיר את הרוע

 

"יש אווירה של התרגשות, כאילו אנחנו עושים את הדבר הכי קדוש ונעלה בעולם", מספרת נורית. "הייתי צעירה מאוד. בתמונות עלו אנשים ופסוקים… יש לי צלקות באיבר המין. פגעו בו, פגמו אותו. זה מעשה שהיו בו המון אכזריות, התעללות, השפלה, שליטה, בעלות, הכל במסווה של דת ועבודה רוחנית גבוהה. זה לקחת את אלוהים ולהשתמש בו בשביל היצרים. זה משהו מרכזי בטראומות שלי. מצד שני, דבר כזה קורה פעם אחת, אבל ההתעללות בפני עצמה היא אורח חיים… לכן החורבן בפנים גדול מאוד. אז כן, הנזקים וההשלכות של הדברים האלה נוראיים".

נורית: "זה מעשה שהיו בו המון אכזריות, התעללות, השפלה, שליטה, בעלות, הכל במסווה של דת ועבודה רוחנית גבוהה. זה לקחת את אלוהים ולהשתמש בו בשביל היצרים. החורבן אצלי בפנים גדול מאוד"

בועז פגש לאורך שנות ניסיונו הרבות עשרות שורדות ושורדים של כתות שנפגעו בטקסים, אך גם במקרים רבים של מטופלות שנפגעו מטקסים רק בבית, "לרוב על ידי אבות או דודים שהשתמשו, לאורך שנים ובאופן כרוני, בטקסים שהם המציאו ועירבו טקסטים ותכנים דתיים".

לדבריו, "זאת השתלטות על התודעה. הילד נאלץ להיכנס לתפקיד שתופרים לו. אם מספרים לו, למשל, שהוא בא לתקן את העולם ולכן הוא צריך לסבול, או שהסבל חייב להתגבר, שאם את מה שנעשה אתמול הוא למד לשרוד, צריך להגביר את הסבל – כי הוא הקורבן. נאמר לילד שאם לא הוא, ייאלצו לבחור ילד אחר מתוך המשפחה כדי להקריב.

"בטקסים יש תפילות מומצאות, מלמולים, שירים עם טקסטים דתיים. אני חושב שבעזרת המנטרות והמלמולים לא רק הקורבן מתנתק, גם הפוגע עושה לעצמו דיסוציאציה. מייד לאחר מכן הוא יכול ללכת לבית הכנסת ולתקוע בשופר. יש מקרים של ארגונים ממוסדים כאלה ברחבי העולם, שבהם הטכניקות ליצירת דיסוציאציה – ניתוק – אצל ילד חוזרת על עצמה.

בועז (שם בדוי), גורם טיפולי בכיר בקהילה הדתית: "הילד נאלץ להיכנס לתפקיד שתופרים לו. מספרים לו, למשל, שהוא בא לתקן את העולם ולכן הוא צריך לסבול. נאמר לו שאם לא הוא, ייאלצו לבחור ילד אחר מתוך המשפחה כדי להקריב"

"אני חושב שאצל המטופלות שפגשתי הפוגעים היו מתוחכמים באופן שטני, אבל לדעתי הם לא קראו את זה באיזה מדריך אלא הגיעו לזה מתוך אינטואיציה. כאילו לרוע יש אינטואיציה. באחד המקרים היתה מטופלת שעברה התעללות מאסיבית שגרמה לה לפגיעה חיצונית, להרבה השפלה ובוז. עד היום, עשרות שנים אחרי, היא מאמינה שהיא יצור מעולם אחר. גם אם באינטליגנציה היא מבינה שזה לא נכון – בהרגשה היא נועדה לזה.

"או כמה קל, לדוגמה, לספר לילד שהוא נולד מכוח הטומאה ולכן הוא צריך עכשיו לסבול? המנטרות האלה נכנסות כל כך עמוק, במיוחד כשמתעללים בילד ומביאים אותו לסף מוות, בוודאי מוות נפשי, אבל במקרים מסוימים שפגשתי חלק מההתעללות היתה גם כמעט להרוג, ואז להשאיר בחיים. במצב כזה יש שינויים בתודעה, והאמונות שמשרישים הופכות להיות חלק מהדם, כי מה חזק יותר מאדם שכמעט מת – וניצל?"

"טקס מאורגן, מתוכנן"

 

כשאנחנו עומדות להיפרד, אמא של עדן מראה לי תמונה שבה הבת שלה מחייכת חיוך רחב והעיניים שלה צוחקות. "תראי איזו ילדה אבדה לי", היא אומרת בכאב. "תכתבי בשבילה".

"כשעדן היתה בת 25, היא התחילה להיזכר באונס שעברה בילדות", אומרת קורין, האם. "זה היה אונס מאוד יוצא דופן. היא קראה לו אונס קבוצתי שהתרחש כמו הצגה, שבה לכל אחד היה תפקיד. כשהיו לה פלשבקים זה פשוט צף והיא סיפרה דברים מזעזעים. אירועים של גברים מהיישוב שעושים משהו יחד, אונס קבוצתי עם המון אלימות, סמים, עירום. איכשהו אחרי זה היא חזרה הביתה נקייה ושלמה, לא ברור איך. היא הגישה תלונה במשטרה והתלונה נסגרה. היא התפרקה מזה".

לדברי האם, בתה החלה לסבול מהתקפי חרדה קשים והגיעה למצבים שהוגדרו כפסיכוטיים, כשלמעשה היא בעיקר הביעה אימה גדולה בעודה משוכנעת שהפוגע המרכזי ירצח אותה. "היא ממש הרגישה שעוקבים אחריה. יש כאן קהילה שלמה שמסתירה, ונראה שלהרבה אנשים יש מה להסתיר, ויש אנשים שעוצמים עיניים או שהם חלשים מדי. עדן דיברה על שישה גברים שהשתתפו באונס – וצריכים לשמור דבר כזה בסוד. קשה להילחם בקהילה שלמה. יש גם אנשים שלא מסוגלים להאמין".

רבות מהנשים שפגשנו תיארו כי בחלק מהמקרים היו טקסים שבהם התקיימו כביכול שחזורים של סיפורים מהתנ"ך. שחזור "עקידת יצחק", לדוגמה, חוזר על עצמו בחמש מהעדויות.

כך, למשל, מתארת נורית: "קשרו אותי, והחוויה היא שמנסים לעשות חיקוי של 'עקידת יצחק', למרות שזה לא אותו דבר כי אני בת. זה לקחת סממן מסוים, להשתמש בו איך שאתה רוצה ולחבר את זה לסוג של ברית מילה… אין שום דבר שההלכה מחייבת לעשות ככה עקידת יצחק. אבל בכל זאת התחושה היא שמקריאים דברים, אומרים טקסטים, שזה ממש טקס מאורגן, מתוכנן, יש מהלך. זה להכשיר את הרוע".

ארנון, פסיכולוג קליני בכיר שבין היתר מדריך מטפלים בתחום הטראומה, נתקל במקרה עם סממנים של התעללות טקסית כבר לפני ארבעה עשורים, וכן כמה פעמים במקרים מובהקים עד לשנים האחרונות, שבהן החל "לחשוש כי מדובר בסוג של רשת".

לדבריו, "יש כאן קריאה של מקורות קבליים בצורה מעוותת. אני חושב שמדובר בפסיכופתים שמגייסים את הקבלה כדי לחפצן ולנצל את הקורבנות שלהם. כשכוחות 'קבליים' חוברים לרצון לנצל מינית – זאת פצצה. כל מי שבאמת חרד לאלוהים צריך להיזהר ולהתרחק כמו מאש מהזרם הזה.

"אני בטוח שזה קיים גם בעולם החילוני. אפשר להשתמש בעולם הרוח כדי להצדיק חריגות וסטיות מהתלם, תוך התנהלות שדורשת אמונה עיוורת. הם יכולים להחליט לעשות את זה דווקא בבית כנסת, מול הדבר הקדוש ביותר שיש לנו. נעשה את זה בבגדי קדושה, נאמר את שמות האלוהים, והם עושים שימוש ברעיון שיש אנשים שמותר להם, שאפילו מצווים להתנהג שונה מהרגיל.

"אלא שהרעיון של איסורים שמתבטלים לאנשים מסוימים הוא זר ומנוכר לעולם הדת. זה מסוכן, כי בנקודה מסוימת הם מאמינים לעצמם כשהם מבצעים את הפולחנים האיומים ששמעת עליהם. אלה הדברים הכי מזעזעים ששמעתי בימי חיי, ואני חושש שהם מאמינים שהם מקרבים את אלוהים באופן הזה".

"לגזול את האמונה"

 

"כדי שילד ישרוד, פעמים רבות הוא נקשר לתוקף בלית ברירה", אומר בועז. "כמו תסמונת שטוקהולם. הוא מאמין לתוקף שיש לו תפקיד בעולם. חלק מהקטסטרופה של הריפוי היא שפתאום, אחרי 30 שנה, אדם מבין 'מה, לא היה לי תפקיד? זה היה סתם רוע?', וזה באמת שבר אובדני עצום, כי זה ממוטט את הכל. גוזלים להם את האמונה מבפנים.

"בבית ספר מתפללים ומדברים על השגחה פרטית, על כך שלכל דבר יש סיבה והקב"ה מנהל את העולם, אבל הוא לא נמצא כאן בשבילה. זה מיינד קונטרול נורא, וצריך המון שנים של טיפול כדי לגעת בכאב הזה. לכן, כל עדות שתשמעי היא רק פסיק ממה שיש בפועל. הפגיעה הרוחנית פה היא קשה מנשוא. כמו שפגיעה מינית זו פגיעה באמון בבני אדם, הפגיעה הרוחנית היא לגזול לילד את האמונה. יש בעיניי פונקציה של אמונה בנפש – ומי שגזלו לו את האמונה לעולם יכאב את זה".

 

נגה, שהיתה לדבריה ב"כת" שעסקה בהתעללות מאורגנת וטקסית בילדים עד גיל מאוחר, מספרת ש"יש איזה הסכם עם האלים. כל התיאוריה היא שהכל בשם 'התיקון'. המילים 'התיקון הגדול' חוזרות על עצמן. בשביל התיקון הגדול צריך לסבול, קודם כל כי הסבל מטהר ומקדם את הגאולה…

"האלים שאני זוכרת הם בעל פעור ועשתורת. אני זוכרת פסלים במעורפל. אני זוכרת שאמרו 'אדוננו פעור וגבירתנו עשתורת'. זה מופרע ממש כי מדובר ב'דוסים' שמקיימים את מצוות היהדות, קלה כחמורה, לא כהצגה. הם באמת מקפידים במצוות התורה על פי הזרם האורתודוקסי. הם בזים לרפורמים ובה בעת, ביקום מקביל, הם ממש עובדי אלילים.

"היה לי חיבור לאיזה משהו, לא יודעת להסביר. גם אמונה מאוד חזקה וגם חיבור לאלוהים שהיה מאוד תמים, והם ניצלו את זה. כאילו ילדה שהיא כל כך פתוחה רוחנית ומחוברת, קל להחדיר לה מסרים ולעשות טוויסט מעוות".

אילו מסרים?

"מסרים שנובעים מבלבול בין ערכים, בין שמיים וארץ, בין חושך ואור, בין רע לטוב. זה להגיע לשורש של הדברים, למקומות הכי מטונפים, הכי נמוכים, וכביכול להעלות אותם לקדושה, ובשם הדבר הזה הם יוצרים מלא עיוותים. הם בעצם מטשטשים את הגבולות בין טוב לרע, בין מיניות לאהבה, למשפחה. כל מה שאפשר לערבב ולערב – הם עושים. היו טקסים שבהם מתלבשים במגדרים הפוכים, טרנסווסטיטים כאלה, מיניות מאוד פרוצה של גברים עם ילדים, גברים עם נשים, וגם בתוך המשפחה".

"משימה דתית־לאומית"

 

במהלך התחקיר נחשפנו לתיאורים קשים ומחרידים, בלתי נתפסים. איך ייתכן שמבצעים פשעים מחרידים בילדים לאורך שנים מתחת לאף של כולנו, ובמיוחד של גורמי אכיפת החוק?

"גם לנו, גורמי הטיפול, יש צורך קיומי בהכחשה", אומרת ד"ר גור. "כשאת שומעת שאישה ששיתפה פעולה עם הפוגעים היתה רוחצת את הילדה הנפגעת משאריות ההתעללות, כל הנפש שלך זועקת – זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות.

"כמו שהילדה מתנתקת, כי היא יודעת שאם היא לא תשכח את מה שקרה היא לא תוכל להמשיך לחיות – גם אנחנו, העדים, צריכים לעשות בחירה, מודעת או לא מודעת, אם אנחנו מוכנים להאמין לזה שדברים כל כך מחרידים קורים. זה מערער את עצם הקיום הפרטי שלנו, כך שיש פה ציווי של שתיקה שהוא לא רק חיצוני, אלא גם ברמה הפנימית".

"במונחים דתיים, מדובר בעבירות החמורות ביותר שיכולות להיות. חשיפת הסיפור חשובה, ובעיקר תפיסת העבריינים והעמדתם לדין. מעבר לפגיעה הפיזית והמינית, יש כאן גם התעללות רוחנית", אומר גורם דתי המעורה בפרטי הפגיעות ומוטרד מאוד מהמידע שאליו נחשף בשנים האחרונות מעדויות של נפגעות.

"חשוב להבין – מדובר בעבירות הכי חמורות שיכולות להיות ביהדות", הוא ממשיך. "מבחינה דתית, זה חילול השם. רבות מהנפגעות בטקסים נלקחות לשם על ידי קרובי משפחה, שגם הם פוגעים בהן מינית, וזה חטא של גילוי עריות. אם יש לפוגעים מוטיבציה דתית, מדובר בעבודה זרה. לכן, זו משימה דתית־לאומית לחשוף את התופעה ולרדת לחקר האמת, וכל אדם שהדת יקרה לו צריך לדרוש את חקר האמת".

לצד מנגנון הפקפוק ההגנתי, כשרואים את אימת המוות שנטמעה בעצמות, כשמבינים את סלעי ההשתקה שמעכו, ואת שלשלאות האיומים השטניים שקשרו את הנפגעות והנפגעים – להכחיש ללא בדיקה זאת פריבילגיה שאין לנו.

הפשעים שבוצעו לכאורה בעדויות שאספנו והגיעו לידי "שישבת" לא זכו להגיע לדיון בבית משפט, לא זכו לחקירה מעמיקה. אלו עבירות חמורות שטרם נוסח החוק המדויק עבורן, ועדיין – על סמך סעיפי חוק קיימים, ובהם סחר בבני אדם וסעיפי עבירות האונס – מוטלת על רשויות החוק החובה לחקור תלונות על רשעות מפלצתית שאין לה מילים.

תגובות

ממשטרת ישראל נמסר: "כל תלונה המתקבלת במשטרה נבדקת באופן מעמיק ומקצועי, והחוקרים פועלים ככל שנדרש לבחינת קשרים אפשריים בין מקרים דומים, בהתאם לממצאים העולים במסגרת החקירה. הנושא שהוזכר בפנייתכם מוכר למשטרה ונמצא בבדיקה, מטבע הדברים בשלב זה לא נפרט מעבר לכך".

ד"ר נעמה גולדברג, מנכ"לית עמותת "לא עומדות מנגד – מסייעות לנשים במעגל הזנות", מסרה: "לצערי אני שומעת כבר שנים רבות עדויות דומות, המתארות דפוסים זהים לפגיעות הללו. לפעמים הן כל כך מטלטלות עד שעולה בך הספק לגבי אמינות הדוברות. מצד שני, מכיוון שהדיווחים חוזרים על עצמם באופן דומה מנפגעות שלאו דווקא מכירות זו את זו ומאזורים שונים בארץ, נשמע שהם מבוססים.

"יתרה מכך, מניסיוני המקצועי בעבודה עם נפגעות עבירה, הנפגעות שהגיעו אלי לאורך השנים תואמות בהתנהגותן לפרופיל של מי שנפגעה באופן סדיסטי בילדות.

"החלקים הדיסוציאטיביים, פערי הזמן שחלפו עד שניתן היה לדבר על כך וכדומה, מאשרים את עובדת היותה של מתלוננת חשופה לפגיעות כאלו בגיל הרך. זה סיפור נורא שחייב להישמע בקול רם וצלול ולהיבדק ביסודיות על ידי המדינה".

אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, מסרה: "לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית הגיעו בשנים האחרונות פניות על פגיעות מיניות טקסיות. מדובר בפגיעות שנעשות בעיקר בחברות סגורות, בתירוץ כי מדובר בחלק מטקס דתי. אין ספק שקשר השתיקה בחברה הדתית מונע לא פעם חשיפה של מקרים קשים של ניצול ופגיעה, לכן יש חשיבות אדירה להציף פגיעות אלו, כדי לתת מילים למה שקורה ולאפשר לנפגעים ולנפגעות לשחרר את הסוד".

https://www.israelhayom.co.il/magazine/shishabat/article/17668103