בהמת מגדר פמינאצית בשם שרון פרילינג https://Sharon Frieling מציגה עצמה כ”עו”ד מומחית לדיני משפחה ומחברת הספר “ניכור הורי”. מה שבטוח זה שהיא בכלל לא מומחית לניכור הורי וכל מה שכתבה בספר שלה זה שקרים ותעמולה פמינאצית רעילה נגד גברים. בהארץ נתנו לה לפרסם כתבת פרסומת לעמה בתאריך 20/7/2021 כאילו היא באמת מומחית לניכור הורי, כי הנ”ל רוצה שיבואו אליה לקוחות. שרון פרילנג היא גם פעילה בלשכת עורכי הדין ויוזמת הרצאות יחד עם מיטב המוחות הפמינאצים בישראל: רות הלפרין קדרי, יוסי מנדלסון, שחר ליפשיץ, עמית חרחס, שרון ליכט פטרן, אילת בלכר פריגת, מיכל עדן וכו’.
אנו מזהירים מראש כל גבר שמציעים לו כל מגע עם שרון פרילינג להתרחק ממנה כמו מגפת הסיפיליס. זוהי מדוזה עוקצנית ביותר שמציגה עצמה כאילו היא דואגת לילדים, אבל היא דואגת לזה שנשים יוכלו לסחוט את הגבר באמצעות ניתוקו של הגבר האבא מהילדים שלו. זה כל הסיפור.
נסביר: “ניכור הורי” זה תרגום מאנגלית של PARENTAL ALIENATION DISORDER. זו הפרעת נפש של הורה (בד”כ נשים) שעושה כל שביכולתו לנתק את ההורה האחר מהילדים שלו. לרוב זה כנקמה בגלל שהגבר זרק אותה, אבל בארץ זה בעיקר כדי לסחוט את הגבר שיוותר על רכוש אם הוא רוצה לראות את הילדים. בד”כ מדובר בהפרעת נפש שאפשר לאבחן אותה באגואיזם ונרקיסיזם, ולרוב אפשר לאבחן אותה ב”סמסים” כמו “זה הילד שלי”, “הוא לא יתקרב לילד שלי”, כלומר תחושת מגיע לי שהילד יהיה שלי ורק שלי.
כשמשמשים במונח ניכור הורי בארץ, הכוונה לניתוק הורי. כלומר מספיק שעוברת תקופה שבה הורה אחד לא מקבל את הילדים ולא רואה אותם באופן משמעותי (למשל ביטול מפגשים בגלל שלילד יש נזלת, או שילד יש חוג, או שהילד עייף), אם עוברים חודשיים ויש לפחות 5 הפרות של הסדרי ראיה, מבחינתו זה ניתוק הורי שזה אותו דבר כמו ניכור הורי. צריך להוציא מאותה אישה את הילדים ומהר.
מי שתיאר את התופעה היה דר’ גארדנר שאמר שנשים נרקיסיסטיות ממציאות על האבא שהוא פדופיל, הולכות ומייללות שהאבא נוגע בילדים, מקבל מהם גירוי מיני בזמן שהוא מחתל אותם, או מחליף להם בגדים. גארדנר אמר שפתאום נהיתה אינפלציה של אבות פדופילים, אבות שהיו אבות למופת עד הגירושין ואז פתאום האישה באמצעות עורכי הדין שמדריכים אותה מייללת שהבעל לא חושק בנשים אלא בתינוקות ובילדים צעירים.
גארדנר אמר שזה פשוט מופרע להאמין לנשים האלו, ולכן גם אם האישה טוענת שהאבא פדופיל אין לבטל לו את הסדרי הראיה רק בגלל שהאישה שלפה את נשק יום הדין, הפגיעה המינית. מחקריו הראו שלרוב בסופו של יום התגלה שהאישה בדתה והמציאה את כל הסיפור, ושהילדים לא נרתעים מהאבא, לא בוכים כשהם רואים אותו, ולא בורחים ממנו.
בגלל שהספרים של גארדנר הפריעו לפמיניסטיות בארה”ב לסחוט גברים ע”י ניכור הורי ועלילות שווא על פדופיליה, בארה”ב החלו הפמיניסטיות לכתוב עליו מאמרים שהוא תומך בפדופיליה אבל הוא לא תמך בפדופיליה. כל מה שהוא אמר זה שנשים נוטות להציא סיפורי פדופיליה שלא היו ולא נבראו, ולכן לפני שבית משפט עוצר לאבא את המפגשים שלו, צריך לשלוח את אותה אישה לבדיקה פסיכיאטרית לבדיקת עוצמות ההפרעה הנפשית, ובדיקה של ההיתכנות הפיסית שסיפורי האימה של אותה אישה באמת יכלו לקרות.
מדוע בארץ התופעה יותר רווחת בקרב נשים? כי בארץ יש חזקת הגיל הרך ונשים מקבלות את הילדים באופן אוטומטי למשמורתן. כך הן יכולות להטיל וטו על המפגשים של האבא ע”י אי הבאתם למפגשים בתירצים שונים. האבות לעומת זאת צריכים להתחנן לפקידת סעד שתאשר להם בתסקיר שהם כשירים להיות הורה. ז\ה לא קיים בשום מדינה בחו”ל. רק בארץ הגבר לא שווה כלום, והאבהות לא שווה כלום וצריך להילחם עליה.
כמובן שאם תהיה משמורת משותפת כברירת מחדל, התמריץ לניכור ההורי ולסחיטה כלכלית של הגבר יקטן.
אבל התרופה הכי טובה למקרה שאישה מנתקת את האבא מילדיו זה לאיים עליה שאם היא תמשיך לא להביא את הילדים למפגשים עם האבא, המשמורת תעבור לאבא. האיומים האלה עובדים טוב טוב והם מייתרים את כל הצורך באבחונים ובמומחים לניכור הורי. מספיק להביא ראיה שהיו 5 ביטולי מפגשים בגלל האמא (ראיה שהיא אובייקטיבית מתמטית) כדי להעמיד את האמא תחת סנקציה שהתעלולים שלה יעלו לה בהחלפת משמורת. זה עבד נפלא במקרה של גלית צרפתי. https://החוטפת גלית צרפתי שרטה לבן את פי הטבעת וטענה שהאבא החדיר
כל מה שכותבת הנבלה הפמינאצית שרון פרילנג במאמר זה הוא הבל והבלים.
שרון פרילינג בעצמה פסיכופטית שזקוקה לאבחון פסיכיאטרי דחוף – ומסכנים הילדים שלה – אם השריצה צאצאים.
להלן הכתבה בהארץ
איך נדע אם טענות ילדים על פגיעה מהוריהם הן תוצר של ניכור הורי?
אם ייקבע למשל שמעשה לא אירע, אלא שמדובר בניכור הורי, ואותו קטין יישלח שוב לזרועות ההורה המתעלל, יש בכך סכנה לאובדן מערכת ההגנות הטבעיות של הילד – שלא יסמוך עוד על חושיו
תופעת הניכור ההורי זוכה למקום הולך וגדל בשיח הפסיכולוגי והמשפטי, וטוב שכך, שכן מדובר בתופעה שמחייבת דיון ולמידה, הן של דפוסי פעולה נכונים, והן בגילוי אבחנות דקות רבות בתוכה, על מנת שלא לבלבל בינה לבין מקרים של סרבנות קשר, שאינם פרי ניכור הורי.
עם זאת, דומה שלשיח המתפתח אודות ניכור הורי יש השפעה המאפילה על תופעה חשובה לא פחות, והיא תופעת האלימות במשפחה. תלונות אודות אלימות במשפחה (לרבות התעללות בקטינים) נתפסות באופן חשדני שעה שמופיעות לצדן טענות בדבר ניכור הורי. המודעות ההולכת וגוברת לתופעת הניכור ההורי מביאה כמעט תמיד לטענת נגד זו בהליכים משפטיים, בין אם היא מוצדקת ובין אם לאו.
https://www.youtube.com/watch?
מחקר שנערך בארה”ב ופורסם בשנת 2019 מצביע על כך שכאשר מועלית טענה של ניכור הורי, הסיכוי שבית המשפט יאמין לטענת ההתעללות בילד פוחת פי 4. כלומר, קיימת השלכה ישירה בין טענת הניכור ההורי לבין האופן בו בית המשפט ייגש לבחון את טענת האלימות או ההתעללות. מחקר מקיף ומוכר אחר שנערך בארה”ב מצא שבניגוד לסברה הרווחת, הגורסת כי תלונות בדבר התעללות בילדים שמועלות לראשונה בזמן הליכי הפירוד בין ההורים, הן כוזבות – הרי שאחוז קטן ביותר של התלונות הן תלונות שווא באמת.
מציאות זו יוצרת סיכון מהותי שטענות אלימות, או התעללות בילדים, ידחקו לפינה ויזכו להתעלמות, כאשר לצדן מועלית טענה לניכור הורי. במקרים כאלה קיים חשש שבתי המשפט יפרשו את ההתנהגויות השונות, שמקורן בחוויית האלימות, כפרמטרים מאבחנים לניכור הורי. ההשלכות מנקודה זו ואילך, בכל הנוגע לקביעת המשמורת והסדרי הקשר, יכולות להיות הרות גורל ולגרום לפגיעה חמורה בילדים.
על כן, יש לנהוג בזהירות רבה בעת שניגשים לבחון טענות בדבר אלימות והתעללות, בראש ובראשונה מתוך ההכרח להגן על שלומם של קטינים. לצורך כך, חשוב לגבש הנחיות וקריטריונים, ואין לנתח את טענת האלימות או ההתעללות – לאורה של טענת הניכור ההורי. למעשה, יש ליצור ניתוק מוחלט בין השתיים בשלב הראשון של הדיון.
טענות האלימות וההתעללות צריכות להיבדק בצורה בלתי משוחדת על ידי מומחים בתחום. לדוגמה, המעבר מטענת התעללות מינית, שאינה מבוססת דיה, להאשמה בניכור הורי, היא מסוכנת ביותר. ראוי לזכור, כי מקרים רבים בתחום זה נופלים לאותו “שטח אפור”, שלא ניתן לאבחון חד משמעי. פעמים רבות הניצנים לאיתור קיומה של פגיעה ייחשפו רק בתהליך טיפולי ממושך. הניסיון של בתי המשפט לקבל ממצא מוגמר – דהיינו, אירע או לא אירע – בטווח זמן מהיר, כמו גם ההתיימרות של אנשי מקצוע שונים לקבוע ממצא החלטי, לעיתים ממפגש קצר עם הילד שלא תמיד משתף פעולה, הוא מרחיק לכת.
באופן מצער, עדיין לא קיימים במערכת המשפט הישראלית ובמערכות הרווחה התומכות מנגנונים סדורים דיים, עם צוות מקצועי בעל מומחיות ממוקדת בתחומים אלה, שיכול לעמוד לעזרת בתי המשפט בעת הדיון בסוגיות מורכבות אלה.
יש לזכור, כי לצד הפגיעה החמורה בהורה, אשר נטען נגדו שהתעלל על דברים שלא היו מעולם, חמורה עוד יותר הפגיעה בקטין שתלונתו לא נבדקה לעומק. אם ייקבע באופן לא מבוסס שהמעשה לא אירע, אלא שמדובר בניכור הורי, ואותו קטין יישלח שוב לזרועות ההורה המתעלל, יש בכך סכנה ממשית עבור הקטין, כמו גם לאובדן מערכת ההגנות הטבעיות של הילד, אשר אינו סומך עוד על חושיו ששידרו לו שנעשה בו מעשה שאינו ראוי. לכך עלולה להיות השלכה הרסנית לכל תהליך התבגרותו של הילד.
ניכור הורי היא תופעה חמורה ביותר, שראויה לכל הוקעה. עם זאת, ובאותה הנשימה, יש להיזהר שמא טענת הניכור ההורי תבלע בתוכה טענות קשות ביחס לשלומם של קטינים, המחייבות את הגנת המערכת המשפטית ומלוא תשומת לבה.
הכותבת שרון פרילינג היא עו”ד מומחית לדיני משפחה ומחברת הספר “ניכור הורי”
One Comment
אני מקווה שהתחקירן ימשיך ללוות ולבדוק את פועלה של עו”ד , אני בהחלט מסכים שאבות גרושים יבדקו היטב מי מייצג אותם. כאשר יש עורכי דין שלקחו צד נגד טובת הילדים מוקדמות או מקדמים אג’נדה פמיניסטית רדיקלית – מהם מומלץ לדעתי להימנע עקב החשש דעותיהם האישיות ימנעו יצוג ראוי של גברים ואף יפיצו מידע זה ברבים בקרב גברים בהליכי גירושין, גישור או פרידה. זוהי כמובן המלצתי שנגזרת מהמאמר לעיל שנראה שהכותב עשה תחקיר מעמיק בנושא והן מהגיון הבריא שלי. בשולי הדברים, אני לא מומחה בנושא ולא מתיימר להיות כזה.