חשיפה זו היא פרק ב’ בסדרת כתבות על תפירת התיק לגואל רצון, התימני ששיגל עשרות נשים נימפומניות.

הפעם נציג בפניכם את עדות אחת הנשים, ויקטוריה הרצוג שהיו לה 3 ילדים ממנו ועזבה שנתיים לפני המעצר. כפי שניתן לראות, הנשים העידו מאחורי פרגוד מלוות ע”י 2 עובדות סוציאליות שמדריכות אותן מתי לשתוק, ומתי להתפרץ מבכי, וגם מלטפות אותן. אבל חמור מכך, מתברר שהפרקליטות דליה אברמוף ורנית בר און הדריכו את הנשים בדיוק איזה סיפורים עליהם לספר.  הפרוטוקול מופיע בלעדית אצלנו בסוף הכתבה.

הפרקליטות דליה אברמוף ורנית בר און נתנו לנשים המעידות חומרים מודפסים מראש ואמרו להן להעתיק את זה למחברות ולשנן את עדותן במשטרה, כדי שחס וחלילה לא ישכחו איזה הבלים סיפרו במשטרה וייווצרו סתירות בעדות.

העדה ויקטוריה הרצוג הקריאה את העדות שלה מכף היד מאחורי פרגוד

העדה שלפניכם נתפסה ממש בתחילת עדותה פשוט מקריאה נושאים לעדות מתוף כף היד שלה עליה היא כתבה את כל הכותרות של הנושאים שביקשו ממנה “לספר”.  

שלא יהיה ספק, מדובר במעשה חמור ביותר של עדה מודרכת, שעדותה מזוהמת ואיננה ספונטנית. למעשה מדובר בהצגה, ובמקרה כזה היה צריך פשוט לפסול אותה במקום, ולשלוח אותה הבייתה.

תארו לכם שבמבחן בגרות המשגיחים תופסים נבחנת שמעתיקה מתוך כף היד. האם היו נותנים לה להמשיך ולהיבחן? ברור שלא. היא הייתה נפסלת בו במקום. אז איך יכול להיות שבמדינת ישראל, עדה נתפסת “מזייפת” עדות באמצעות מחברות הכנה, וקריאה מתוף כף יד, והשופטים לא פוסלים אותה? התשובה ברורה. כאשר השופטים רוצים להרשיע, ויהי מה, אז בכלל לא משנה איזה עד או עדה מביאים להם. הם כבר יכשירו שרצים, יכריזו שחזיר הוא תרנגולת, שיום הוא לילה ולילה הוא יום, והעיקר להרשיע.

מי שלא חושב שזה חמור מאוד שעדה נתפסת מקריאה מתוף כף יד דברים שהפרקליטות האכילה אותה בכפית, יש לו בעיה בראש. לא ייתכן שכל השנים ילמדו אותנו שאסור “להעתיק בבחינות” אבל בבית משפט מותר לעשות הכל, כולל קריאה מכף יד.

שימו לב איך בעדות זו האסטרטגיה הייתה מאוד פשוטה. הנשים של גואל רצון התבקשו פשוט לתאר כל מה שלא מצא חן בעיניהן, ולהאשים את גואל רצון. למשל לעדה הזו היו שיניים רקובות וכתרים שהיה צריך לחדש אותם. גם היה לה פה מסריח בגלל הריקבון בשיניה.

ברור שאחת כזו הייתה צריכה לעקור את השיניים שלה מסיבות רפואיות, אבל למה לא להטיל את האשמה על גואל רצון, באמצעות המצאה שהוא אמר לה שבלי שיניים היא תוכל למצוץ טוב יותר?

יכול מאוד להיות שבלי שיניים האישה הזו הייתה מוצצת טוב יותר לגואל רצון, אבל מה עם כל שאר 29 הנשים שכן מוצצות לו עם שיניים? למה להן הוא לא ביקש לעקור את השיניים כדי שכל הנשים יהיו בעמדה שווה בלי עדיפות לאחת על פני השנייה, בגלל השיניים העקורות?

השופטת נורית אחיטוב לא האמינה לשקרניות הנימפומניות שהן היו משועבדות

מי מאמין לה שעקרו לה את השיניים כדי שתמצוץ יותר טוב? 

כל הסיפור זה נשמע כל כך מופרך. הרי היא הייתה חופשיה להגיד שאין לה עניין לעקור את השיניים, ולהישאר עם הכתרים הרקובים שלה, והסירחון מהפה. אפילו אם גואל רצון צחק קצת וניסה לשעשע אותה שזה לא כל כך נורא אם תעקור שיניים כי תמצוץ יותר טוב (עד שיסתיימו הטיפולים), אז מה כבר קרה. אז הוא בידח אותה, וזהו.  מכאן ועד להפוך אותו לשטן שרצה שנשותיו ימצצו לו בלי שיניים, הדמיון של הפרקליטות שהמציאו את הסיפור הזה הוא פשוט פרוע.

בעמ’ 36 ניתן לראות בבירור את התדרוך המקצועי של הפרקליטות שאמרו לה שכל פעם שמדברים על כסף, להגיד שזה היה “בשבילו”, ואכן כמו עדה צייתנית היא מספקת את הסחורה: “לממן את התחביבים שלו, הבילויים שלו, הפלאפון שלו, האוכל שלו”.

נו באמת זה מוכיח שהיא הייתה משועבדת? והנשים והילדים לא אכלו? לא היה להם טלפונים? לא היה להם תחביבים? הם לא יצאו איתו לטיולים? בסרטים שהופקו רואים אותם מטיילים ברחבי הארץ, וגם על יאכטה. אם גואל רצון יצא לטיולים עם משפחתו וילדיו, זה הופך את הטיול למענו ובשבילו?

הנה עוד פנינה: “הוא אהב שמקליטים לו סרטים”. נו באמת… זה מוכיח שהוא כישף והיפנט את 30 הבהמות החרמניות שלו? הוא הרי אנאלפבית שלא יודע ללחוץ על כפתורים בשלט. אז הקליטו לו סרטים. אז מה? זה מראה שהווא כישף אותה? שהיא הייתה משועבדת לו? טמטום מוחלט. עוד דוגמא: “הוא אהב תרופות טבעיות שהזמינו מחו”ל”. נו אז מה? הרי להזמין מחו”ל עולה שליש או רבע מחיר מאשר לקנות בארץ בעדן טבע מרקט. אז מה. והיא לא אהבה לקנות לעצמה בשמים? והיא לא קנתה לעצמה מי פה כדי להפיג את הסירחון מהפה שלה?

למה שגואל יחזיק אחת עם שיניים רקובות כשיש לו יפות תואר וצעירות בשפע

איך בכלל אחת עם פה מסריח מעיזה להתלונן שגבר מזיין אותה ומחזיק אותה אצלו, ולא זורק אותה לכל  הרוחות? איפה ראיתם גבר שמוכן לזיין פוסטמה עם פה מסריח? במקום להגיד תודה שמנענעים אותה, היא מתלוננת? מי מזיין אותה היום עם פה מסריח ושיניים רקובות? אהבלה מטופשת וכפויית טובה.

המשך העדות עד סופה הם ניסיונות בלתי פוסקים להטיל את האשמה על גואל רצון על כל מריבה שהייתה בין הבנות לבין עצמן. הרושם העולה שמדובר היה בלהקה של ברווזות חרמניות שהיא צריכות זין כל הלילה, ורבו אחת עם השנייה מי תקבל זין, ומי תישן לבד. הוא בסך הכל היה משכין השלום בין להקת הברווזות. כמובן שכל אחת ברגע שקיבלה את אספקת הזין התימני בפות שלה, נרגעה ועל פי העדות “קמה בבוקר עם כוחות מחודשים”.

גואל דרש להכין אוכל מאודה ולא שומני – זה שעבוד?

קטע נוסף בעדות הוא הסיפור על שבוע היטהרות הנפש של גואל רצון עם אלה גולן באיזה קיבוץ ששם מלמדים תזונה נכונה על בסיס הקבלה. אחרי השבוע שם הוא חזר ודרש מנשותיו לא להכין אוכל המבוסס על שומן, אלא רק על אידוי. צריך לקרוא ולא להאמין איך אפילו הניסיונות של גואל רצון לדאוג לנשים האלה לאוכל בריא חוזרות נגדו כמו בומרנג. האישה מתלוננת שהילדים לא אכלו את האוכל כי לא היה טעים והם ירדו במשקל, וקיבלו פצעים בפה בגלל תזונה לקויה….

נו, וזו אשמתו של גואל רצון האוכל לא היה טעים? הוא הכין את האוכל? ובאמת בגלל אוכל מאודה שאיננו שומני צומחים פצעים בפה של הילדים? מי מאמין לאוסף השטויות האלה?

שימו לב שבחקירה נגדית מתגלה שהאישה הזו עזבה את הבית שנתיים לפני המעצר. אם כך אז ברור שכל התיאורייה של הפרקליטות דליה אברמוף ורנית בר און שהוא כלא אותן והשתלט עליהן והן לא יכלו “לברוח”, הייתה פשוט שקרית. העדה הזו עזבה שנתיים לפני המעצר, והפרקליטות יודעות את זה, אז באיזו חוצפה פרקליטות אלה סיפרו לכל העולם, לעיתונות ולציבור שהנישים היו כלואות, ולא יכולות לעזוב? הנה אחת עזבה עם 3 ילדים, ובכל זאת הפרקליטות מכרו לציבור סיפורי שקר על פחד לעזוב, ושליטה על המוח.

בפרקליטות פשוט עובדים על הציבור בדלתיים סגורות, והציבור אוכל את הלוקשים. עמ’ 43.

קיבלה טיול ללונדון ופריז ובכתה שהוחזקה בתנאי עבדות

ראו גם בעמ’ 46 איך היא מנסה לצייר טיול ללונדון ופריז כאילו היא נענשה בטיול הזה וסבלה. היא מספרת שהן קנו “לו” ספרים באנגלית מהמוזיאון הבריטי, ונאלצו לתרגם לו. אוי כמה סבל. רחמים. ליבנו נקרע מאמפטיה. עכשיו אנו מבינים טוב למה היא היתה צריכה 2 עובדות סוציאליות שיישבו לידה ויעזרו לה לספר כמה סבל היה לה בלונדון, וכמה סבל זה היה לתרגם לגואל רצון מאנגלית לעברית ספרים שקנו במוזיאון הבריטי. רחמים.

באיזה קלות ניתן להפוך מסע תענוגות לאנגליה למסכת עינויים וסבל. רק פרקליטות נאלחות וצמאות לדם יכולות לחשוב ש”חומרים” כאלה באמת משכנעים מישהו.

מי זה סר מטטרון הגואל פריינדריך

לסיום נפנה אתכם לעמוד 53. העדה מספרת שלאשתו של גואל רצון אלה גולן היה ילד בשם “סר מטטרון הגואל פריינדריך”. ואנו שואלים אתכם, איפה האחריות האישית של האמא שהסכימה לקרוא לילד שלה “סר מטטרון הגואל פריינדריך”? לאמא כזו אין אחריות אישית? הכל זה אשמת גואל רצון?

הנשים האלה מצטיירות כעלובות נפש. נימפומניות סתומות בריבוע. ברווזות שרבות אחת עם השנייה. כפויות טובה. יש להן מזל גדול שמצאו לעצמן מישהו שיסכים לחיות עם השגעונות שלהן, הצרכים המיניים המוגברים שלהן, והשיניים הרקובות שלהן.

בתמונה:  מעיין סמידי מאוד התאכזבה כשבית המשפט זיכה את גואל משעבוד.  הבן של גואל יגאל רצון צעק לה “למה לא קמת והלכת???”

פרוטוקול עדות וחקירת ויקטוריה הרצוג