זה פרק ג’ בסדרה לכבוד יום הולדתו של גואל רצון שאנו מעלים כמתנה לצדיק.
בהמשך לחשיפותנו כיצד נתפר התיק לגואל רצון, ולאחר שראינו את יעל פפר מייללת נגד הרווחה שחטפו לה את הילדים, וגם שאר הנשים ייללו שהן מיובשות מבחינה כספית, ואין להם איך להאכיל את כל ילדי גואל רצון, כעת נחשוף בפניכם איך פיתו את הנשים להעיד נגדו, וזאת מלבד הבטחות להחזיר את הילדים שהוחזקו כבני ערובה ברווחה, ושהבטיחו לכל אחת דירה, מתברר שגם הבטיחו להן שהן תוכלנה לתבוע את גואל רצון, ולהשתלט על נכסיו.
נשים “משובשות תודעה” לא לוקחות גלולה וממליטות ילדים
לצורך זה מצאו להן עורכי דין מתנדבים שגויסו תחת הפרופגנדה הרגילה שהן מסכנות ושהוא “שיבש להן את התודעה”, והן נרתמו למשימת חייהן לרצות אותו ולגרום לו להרגיש טוב, כדי שהוא יהיה חזק מספיק לשגל אותן עד שכרון חושים כל הלילה.
עכשיו כל העולם שוכח שהן היו מכורות למין, סקסוהוליות, ושלמעשה הן ניצלו אותו לצרכי הרגעת הדגדגנים הבלתי ניתנים לסיפוק של כל אחת ואחת מהן.
אלה גולן עשתה לגואל רצון 5 ילדים בטיפולי הפריה ומאשימה אותו שגרם לה להרגיש אמא
לעיתונות הן מסרו גרסאות אחרות, צנועות: “הבאתי עם גואל רצון חמישה ילדים מהפחד שאחשב טמאה”. זה מה שאמרה אלה גולן “בגלל שטיפת המוח חשתי שייעודי בחיים הוא להביא איתו ילדים”. “”עשיתי איתו חמישה ילדים שבאו לעולם מטיפולי פוריות. נלחמתי בגוף שלי כנגד כל הסיכויים כדי להביא איתו ילדים. אני זוכרת את עצמי, כשאני כבר מבינה שהייעוד לשמו באתי לעולם הוא להביא איתו ילדים, מתה מפחד לקראת ההתייחדות איתו.
“הוא היה מאוד עדין ומכבד וכל הזמן סיפר כמה שהוא יודע לספק אישה, אבל פחדתי שהגוף שלי יסגיר אותי, ובשנייה אחת הוא יקלוט שאני לא באמת נמשכת אליו. כי ברגע שהוא קולט שאני לא נמשכת ואפילו נרתעת, אני בשנייה אחת הופכת להיות טמאה ולא מספיק רוחנית. זה הפך אותי למישהי שלא מספיק ראויה להיות שם”.
מישהו מאמין לה שהיא לא נמשכת לגואל רצון? את לא נמשכת???? קומי ומיצאי לך תימני אחר…. אולי בדואי. אבל בלי פוזות. פליז.
https://www.maariv.co.il/news/law/Article-521783
שלפו את הנשים מהבית וזרקו אותן לריק וואקום
לפני כן צריך להבין מה היה מצבן של נשות גואל רצון אחרי שעצרו אותו. קיראו כאן במאמר של “ערב ערב” מגזין אילתי. אחת מנשותיו של גואל רצון מתחננת לעזרה – ערב ערב באילת – כמובן שיש לקרוא את זה בערבון מוגבל, שכן מדובר בפרופגנדה של מסכנות ורחמים לנשים שמסתירות את הסיבה האמיתית למה הן גרו איתו: המין המוצלח שקיבלו וכל כך אהבו.
אילנית, שבגיל 22 הפכה לאחת מנשותיו בפועל של גואל רצון, מנסה לשקם את חיי ארבעת ילדיה באילת, אך בינתיים, ללא הצלחה. לדבריה, בצהרון לילדים בסיכון אין מקום, אחד מילדיה חולה וזקוק להשגחה, והיא אינה יכולה לצאת לעבוד: “אני משתוקקת לראות את עצמי עובדת עבודה מסודרת למעני ולמען ילדיי. מבחינתי, זה יהיה אחד השיקומים הגדולים ביותר. לא עוד חיים של חרדה, השפלה ועוני”.
בכתבה מ 5/4/2012 נכתב “אילנית פורת, אחת מנשותיו של גואל רצון, שמצאה מקלט בחודשים האחרונים באילת עם ארבעת ילדיה, פנתה השבוע במכתב לנשיא המדינה ולראש העירייה, בבקשה שיסייעו לה להינצל מחרפת רעב. לדבריה, בצהרון לילדים בסיכון הנמצא בעיר אין מקום, ולכן היא אינה יכולה לצאת לעבודה ולפרנס את ילדיה.
“אני לא מקבלת מזונות מכיוון שאין מי שישלם: גואל רצון נמצא במעצר”, היא אומרת ל’ערב ערב’, “דמי הביטוח לאומי נשללו ממני מכיוון שאיני יוצאת לעבודה. אני צמאה לצאת לעבוד, לתת מנוחה לגופי ששועבד בכת של גואל רצון במשך 15 שנה. אני מבקשת שתצילו אותי”.
כזכור, גואל רצון עמד בראש קבוצה של עשרות נשים שתפקדו בפועל כנשותיו. לפי עדותו שלו, היו לו 32 נשים ו-89 ילדים. בניו ובנותיו נקראו על שמו ונשאו שמות כגון: ‘אדוני הגואל’, ‘רצוניה’ וכו’. לפני שנתיים, נעצר רצון על ידי המשטרה, בחשד לאינספור עבירות מין בהן אונס, מעשי סדום, בעילה אסורה בהסכמה ומעשים מגונים. בעשרות מהמקרים, היו קורבנות העבירות קטינות. עוד הואשם רצון בהחזקת נשותיו בתנאי עבדות, ובסעיפים נוספים של קבלת דבר במרמה”.
“יצאתי למסע”
אילנית סיפרה ל’ערב ערב’, כי מי שהצטרפה לכת הייתה אמה, ששימשה כיד ימינו של גואל רצון. בגיל 22, הפכה, בעידודה של האם, לאשתו בפועל של רצון. “הגעתי לאילת לפני שבעה חודשים, לאחר שהות במקלט לנשים מוכות כשמונה חודשים ועוד כשנה בדירת מעבר בהרצליה.
הייתי לבד: עם אבי אני לא בקשר, אמי בעצמה הייתה בכת של גואל רצון ועדין שבויה בעולמו. אחותי הקטנה חייה את חייה בנפרד באשדוד. נשארה לי אחות שעברה לגור באילת. החלטתי שאני עוברת לאילת, עיר ששמעתי שהיא חממה, עיר קטנה, עיר שהחיים שם קצת יותר פשוטים. בפחד גדול עשית זאת. לקחתי את ארבעת ילדי ויצאתי למסע. ילדיי נמצאים במסגרות יום, והחל משעה 13:00 בצהרים הם אתי, כיוון שאין להם צהרוניות.
בנוסף, בני הגדול סובל במשך השנתיים האחרונות ממחלה ולכן חייב להיות עמי ולא יכול להמשיך לצהרונית/מועדונית, ואין מסגרת מתאימה שתוכל לקלוט אותו ולטפל בצרכיו. רציתי לרשום את ילדי לצהרונים, אך ברווחה נאמר לי שאין מקום. בדקתי בצהרונים שונים, אך המחיר היה גבוה בשבילי. שוב פעם פניתי לרווחה בבקשה לסיוע חלקי לצהרונים, שוב פעם בקשתי סורבה. פניתי ל’ידידות טורנטו’, שם הסכימו לעזור לי עם סך 300 שקלים בחודש. אך עדיין לא יכולתי לעמוד במחיר הצהרונים לכולם. אני לא יודעת מה אני יכולה לעשות? אני לא מקבלת מזונות, כי אבא שלהם בכלא ואין מזונות. אני לא מקבלת ביטוח לאומי כי אני לא עובדת. אני צמאה לצאת לעבוד. אני רוצה לקלף ממני את בגדי המשק בית, אני רוצה לתת מנוחה לגופי שעבד ככה במשך 15 שנה. אני משתוקקת לראות את עצמי עובדת עבודה מסודרת למעני ולמען ילדיי. מבחינתי זה יהיה אחד השיקומים הגדולים ביותר עבורי- היציאה מהמשק הבית. אני רואה את עצמי מתקדמת לעתיד טוב יותר. זה זועק בי בכול גופי, לא עוד חיים של חרדה, השפלה, ועוני, חיים עצמאים מאושרים שבהם אני אדון לעצמי ואת ילדי אני אשא אל על. זה כל שאיפת חיי”.
גואל רצון מנסה לשמור על קשר עם ילדיו? “לא אכפת לו. אני גם לא רוצה שיתעניין. אני שומעת שאומרים שהוא בכלא, אבל מי שכלוא באמת הן האמהות. אנחנו סובלות’.
מהעירייה נמסר בתגובה: “בדיקה מול מנהלת האגף לשירותים חברתיים בעירייה – פרידה בן לולו, מעלה, כי על פי מדיניות משרד הרווחה, אין שירותי הרווחה מסייעים בשילוב ילדים בצהרונים. כחלק משירותי האגף, מופעל מעון יום רב תכליתי במסגרת מעון היום במתנ”ס ‘קולייר’. במסגרת זו, מתקיימת כיתת גן אחת הפועלת מסיום יום הלימודים בגן הילדים. במסגרת משולבים עד 20 ילדים. בתחילת השנה, הוצע לאם לשלב שני ילדים שהתאימו בגיל, אך העניין נדחה על ידה בגין המרחק בין המסגרת לבית וכיום המסגרת מלאה. החלופה שהוצעה על ידה (צהרון פרטי) נבחנה מול משרד הרווחה ונדחתה על ידם כיוון, שכפי שצוין לעיל, אין פתרון זה תואם את מדיניות משרד הרווחה”.
כך המשטרה ניצלה את הנשים להעיד נגד רצונן – הפכו אותן רעבות ללחם והומלסיות
אז זו בדיוק המצוקה שניצלו הרשויות, הרווחה, והמרכז הישראלי לנפגעי כתות את הנשים ה”מסכנות” האלה שנשארו בלי כלום. בלי בית. בלי אוכל. בלי עבודה. שכנעו אותן שהן יתבעו את גואל רצון ויעשו הרבה כסף.
ראו כאן איך סידרו לאחת הנשים הכי חרמניות בלהקת הברווזות של גואל רצון, יהודית הרמן, עו”ד מהסיוע המשפטי, מירב עידה עוז וביקשו ממנה לפנות ביולי 2011, ממש כשנה לאחר המעצר, ועוד הרבה לפני שהתחיל המשפט ולבקש צו עיון בחומרי החקירה של הנשים האחרות כולל כל ההודעות בנמשטרה של הנשים שנחקרו בפרשה.
לטענתה של מירב עידה עוז , יהודית הרמן “העבירה” לגואל את כספי גמלת הנכות של הבת הקטינה, וגואל לא “החזיר” לה את גמלת הנכות.
מה שמחריד כאן הוא שהשופטת יהודית אמסטרדם הוציאה צו במעמד צד אחד לאשר ליהודית הרמן לקבל לילדה את כתב האישום (החסוי) ואת כל ההודעות במשטרה של חברותיה.
השופטת יהודית אמסטרדם בכלל לא חשבה שגואל רצון הוא צד לענין שפרטיותו עלולה להיפגע, ושמגיע לו לדעת על ההליך, ולהתנגד לו. השופטת הזדרזה והוציאה צו “כמבוקש” במעמד צד אחד, בלי שגואל רצון בכלל ידע על זה.
איזה מין שופטת עושה כאלה דברים, משחררת חומרי משטרה ופרקליטות מאחורי הגב של חשודים לילדיהם של מי שזוממים להרע ולהפליל את החשוד, בשלב שהוא עדיין רק חשוד, וזכאי לכאורה לחזקת החפות?
יהודית הרמן תובעת את גמלת הנכות שלה שגואל יחזיר לה
ומה לגבי העילה המטופשת? יהודית הרמן טוענת שהיא נתנה כספי גמלת נכות לגואל רצון, והוא לא החזיר לה? מה הוא בנק? מה הוא נותן ריבית? מה זה החארטה הזו?
גואל רצון היה הבעל שלה, אז היא נתנה לו. הכסף הלך להאכיל את הילדה, ולטפל בה. הילדה אכלה וטופלה היטב. ראינו את הסרטים מהבית של גואל רצון. לאף ילד לא היה חסר שום דבר. האישה הזו בכלל יכולה להוכיח שהוא הבטיח לשמור לה את הגמלה ולהחזיר לה בבוא היום?
מדובר ביחסי זוגיות. מקבלים גמלה ומשתמשים בה. זוהי פשוט דוגמא לניצול מחפיר. הצליחו להפוך את הנשים שאהבו את גואל רצון לשונאות הכי גדולות שלו בהבטחות שווא על תביעות כספיות הזויות, וניצלו את הנשים האלה כשהן היו מפורקות, מסכנות ללא בעל וללא בית. עו”ד מירב עידה עוז צריכה להתבייש במעשיה המכוערים.
גם לפני הערעור חיממו את הנשים בהבטחות למבול של כסף
וגם כאשר גואל רצון עמד בפני ערעור, הרשויות ליבו את היצרים של הנשים שלו לשעבר, כדי לחמם אותם לצרכי הערעור. חיממו אותם בהבטחות כספיות.
הרשויות צריכות את הנשים של גואל רצון להוטות שהוא יפסיד, כי הבטיחו להן שיתנו להן חלק מהשלל. ממש יופי של דבר.
ראו איך ב 7/1/2016, ממש לפני חודש וחצי פונות הברווזות לשופט בני שגיא ומבקשות ממנו לעיין בתיק המשפט ובתיק החקירה.
בקשה של הילדים של גואל רצון לעיין בתיק בטיפול בני שגיא הגיש שמעון כץ 23778-02-10
המבקשות הן: אתי רצון מרח’ שמחה 41 בת”א, שולמית ברזילי מרח’ עמישב 24 בת”א, גלית ארביב מרח’ ברמן 20/12 אילת, שרי הורוביץ מרח’ פטאל 2/54 אילת, אילנית פורת מרח’ מעפילי אגוז 69 תל אביב, מעיין סמידי (סמדר) מרח’ שמחה 48 ת”א, דבורה ערוב (דבורה רייכשטיין) מרח’ בן עמי 58 קריית אתא, ויקטוריה הרצוג מרח’ דורון 21 תל אביב, אליה רצון מרח’ הרכבי 11 תל אביב, סה”כ 9 נשים, ועוד כמה קטינים: מלאך, צוריאל, מושיענו, טל אור, תהל, דניאל ועילאי.
דווקא שמות נחמדים לילדים, אחרי שמכרו לנו בלוף שכל הילדים (כ 50) קיבלו שמות על ההטייה של השם גואל, גואלי, גואללי, וכו’. פתאום מתברר שלילדים יש שמות כמו מלאך וטל אור. עוד בלוף שהתנפץ.
גם בבקשה זו המבקשות טוענות שבגלל התהודה הציבורית, מתעתדים המבקשים להגיש נגדו תביעה נזיקית ולהיפרע ממנו, למצער במישור הכספי את נזקיהם”.
נשאלת השאלה למה הגישו את זה חודשיים לפני הערעור? למה הן לא המתינו לערעור? אולי הוא ייצא זכאי. מה הן היו עושות אז? ואם הוא לא זכאי, ממה הם יפרעו? מי ישלם להן? למה ה 9 האלה תובעות, ומה עם ה 21 שלא תובעות? האם הן משחקות משחק “תפוש כפי יכולתך” או “כל הקודם זוכה”????
ומה יועילו למבקשות האלה כל העיונים בתיק הפלילי? אין להן ראיות? הן לא יכולות להעיד ממקור ראשון? מה יעזרו להן חומרי החקירה, כאשר הן בעצמן העדות נגדו?
ראינו כבר את איכות העדויות: “הוא אמר לי לעקור שיניים כדי למצוץ יותר טוב“. “הוא אילץ אותי לקנות לו תרופות מחו”ל“. “הוא לקח אותי ללונדון ואילץ אותי לתרגם לו מאנגלית מה כתוב בספרים של המוזיאון הבריטי”. (זה מהעדות של ויקטוריה הרצוג)…..נו ממש ברוות מסכנות.
אין ספק שהבקשה הזו נועדה לחמם את נשות גואל רצון לקראת הערעור, כדי שיהיו מוכנות לפרוץ לעיתונות ולתשקורת עם סיפורי הזוועות… הוא גנב לי את גמלת הנכות של הילדה. נו. בדיחה.
בתמונה המבקשת 4 שרי הורביץ, שפחת מין, עם אחותה גלית. לשיפוטכם אם גואל רצון תקתק שפחות מין משובחות או סחורה ליגה ז’????? אומרים שהפות של שרי הורביץ לא הגיע מעולם לרוויה. שרי הורביץ תמיד הייתה צריכה עוד.
בסופו של דבר סידרו לנשים את עו”ד עמית חדד ועו”ד מאיר אברהם ממשרד ד”ר יעקב וינרוט ושות’, ואת עו”ד שמעון כ”ץ להוציא כסף מגואל רצון.
בתמונה: דבורה ערוב שקוראת לעמה גם דבורה רייכשטיין
ראו כאן את יגאל רצון הבן של גואל רצון מספר “איך זה היה פעם”
ראו כאן החלטה בבקשה של גיא פלג לפרסם את הפרשה
מדינת ישראל – אבא גואל גואלי רצון
מעצר עד תום ההליכים 23778-02/10 15/02/2010 (מת)
מת 23778-02/10 מדינת ישראל נ’ אבא גואל גואלי רצון
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
15 פברואר 2010
מ”ת 23778-02-10 מדינת ישראל נ’ גואל רצון (עציר)
בפני כב’ השופטת חיותה כוחן
מבקשת: מדינת ישראל
נגד
משיב: אבא גואל גואלי רצון (עציר)
החלטה
1. בדיון שהתקיים בפניי ביום 14/2/10, ביקשה ב”כ המבקשת ליתן צו שיאסור פרסום כל פרט מזהה של המתלוננות ושאר העדים ושיאסור את פרסום התכנים של החקירה, הכוללים אמרות שונות, בעלות תוכן מביך ומשפיל. ב”כ המבקשת עמדה על מצבן הנפשי הרגיש של המתלוננות והביעה חשש, שפרסום התכנים, טרם העידו המתלוננות, יביא להתערערות מצבן הנפשי, כפי שאכן קרה עם אחת המתלוננות.
2. ב”כ המשיב גורסת, שאין מקום להיענות לבקשה, מאחר ואיסור גורף מעין זה, מעמיד את המשיב במצב של נחיתות, כאשר, מצד אחד, כתב האישום הופץ בכלי התקשורת ומהצד האחר, המשיב היה מנוע מלהגיב.
3. נציגי התקשורת, גיא פלג מחדשות ערוץ 2 ודורון הרמן, מחדשות ערוץ 10, אף הם סבורים שאין מקום להיענות לבקשה. לטעמם, מדובר בתיק יוצא דופן, כתב האישום הופץ בכלי התקשורת ע”י המבקשת, נציגי המדינה ועו”ס התראיינו לאורך החקירה בכלי התקשורת, ועל כן, אין למנוע מהתקשורת לקבל ולפרסם את תוכן החקירה.
4. לא הרי כתב אישום כהרי תכנים של חקירה. כתב האישום ברר בקפידה את העובדות הרלוונטיות, בלי להיכנס לפרטי פרטים של עדויות, לרבות ציטוטים מביכים כאלה ואחרים. יש לזכור שמשפטים מתנהלים בבתי משפט ולא בכלי התקשורת, ודברים אלה יפים גם לטיעון של ב”כ המשיב. בבוא העת, יתגונן המשיב וישטח את טיעוניו בביהמ”ש.
5. ככלל, “בית המשפט ידון בפומבי”, כך קובע סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד – 1984 (להלן – “חוק בתי המשפט”) ברוח הוראת סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, לפיו “בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק” (פורסם ס”ח תשמ”ד, עמ’ 78). זו נקודת המוצא העומדת בבסיס ההליך השיפוטי – “יש שיאמרו אבן יסוד היא ויש שיאמרו כי בעקרון על עסקינן”, “עקרון שאינו נופל בחשיבותו מעקרונות כבוד האדם וזכותו לשמו הטוב” (דו”ח הועדה לבחינת ההסדרים בעניין פרסומים מחקירות משטרה וגופי חקירה סטטוטוריים אחרים, 32)” (בש”פ 2484/05 דוד פרי נ’ מדינת ישראל , תק-על 2005 (3) 519).
6. חרף חשיבותו ומרכזיותו של עקרון פומביות הדיון, לא מדובר בעקרון מוחלט ויש שעליו לסגת מפני זכויות ואינטרסים נוגדים. בהתאם לסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, פגיעה בעקרון זה תיעשה באמצעות הוראה מפורשת בחוק או באמצעות הוראה מפורשת של בית המשפט שניתנה על פי חוק (בג”צ 258/07 ח”כ זהבה גלאון נ’ ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006). ויודגש, כי “לא בנקל יסטה בית המשפט מכלל זה ויורה על איסור פרסום ההליך המשפטי” (בש”פ 1105/05 עמיר כהן נ’ מדינת ישראל , תק-על 2005 (1) 1725) “ולעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון” (ע”א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ’ רינה מרום, פ”ד מט (1) 318, 341).
7. ענייננו אפוא בסעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט, אשר זו לשונו –
“(ב) בית המשפט רשאי לדון בעניין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות אם ראה צורך בכך באחת מאלה –
(5) לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ”ח – 1998.
…
(7) הדיון הפומבי עלול להרתיע עד מלהעיד עדות חופשית או מלהעיד כלל”.
תכליתן של הוראות חוק אלה היא הגנה על עניינן של מתלוננות בעבירות מין, המוצאת את ביטויה במסגרת שיקול הדעת אותו העניק המחוקק לבית המשפט, שמא ייפגע עניינן. “החוק מדבר, אומנם, על עניינה של המתלוננת בעבירת מין, ואולם בחינה מקרוב תלמדנו, כי המדובר הוא – גם להלכה גם למעשה – בעניינה של המתלוננת ובעניינו של הכלל גם יחד. וזה פשר הדברים: מטעמים שבצנעה, בבושה וברצון לשמור על הפרטיות – אלו תכונות מולדות באדם – תתקשה אשה להעיד בבית המשפט בפומבי על עבירת מין שבוצעה בגופה או שהיתה קורבן לה בכל דרך אחרת, וצנעה ובושה אלו יכול שתבאנה אותה לא להתלונן על אותן עבירות שמא יהא עליה לחשוף בפומבי את המעשים.
היעדר תלונה על מעשים שנעשו תפגע, למותר לומר, בעניינו של הכלל, וסגירת דלתות בית המשפט לעת הדיון המשפטי, באה להבטיח מראש כי האשה תתלונן במקום שראוי כי תתלונן. …נמצא לנו, אפוא, כי היתר שהתיר החוק לסגור דלתות בית המשפט לעת הדיון בעבירת מין… נועד, על פניו, להגן על עניינה של המתלוננת, אך למעשה יועד הוא להגן על עניינו של הציבור ועל עניינה של המתלוננת כאחד… … חייבת היא שיטת המשפט לכונן מנגנון שיגונן על המתלוננת ברמת המיקרו, שאם לא תעשה כן תרתענה נפגעות מהתלונן כנגד הפוגעים בהן. המנגנון שכוננה שיטת המשפט בענייננו היא ניהולו של ההליך המשפטי בדלתיים סגורות ואיסור פרסום של ההליך.” (רע”פ 5877/99 פלונית נ’ מדינת ישראל , פד”י נט (2) )
8. בחשיפת תכנים אישיים ואינטימיים מחייהן של המתלוננות טבוע חשש אינהרנטי לפגיעה חמורה בפרטיותן וצנעת חייהן ועל מנת לאפשר, בבוא העת, את עדותן החופשית בבית המשפט, שומה על בית המשפט לילך בדרך שתבטיח את הגנתן. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בדבר מעמדם המיוחד של מתלוננים בכלל ומתלוננים בעבירות מין בפרט, מעמד המעצים ומחדד את הצורך בהגנה על עניינם – “הטיעון בדבר “הפגיעה המשנית” הנגרמת למתלוננים בעטיו של ההליך הפלילי קשור בטבורו לכבודם וזכויותיהם של מתלוננים בכלל ושל מתלוננים בעבירות מין בפרט. ניסיון החיים מלמד, כי עצם הגשתה של תלונה בעבירות מסוג זה, לא כל שכן חקירת המשטרה ומתן עדות בפני בית המשפט מעמידים מתלוננים בעבירות מין בפני ניסיון קשה. הם נדרשים לא אחת לחשיפה מכאיבה ואינטימית של אחד האירועים הקשים בחייהם ולא בכדי דומתה דרך החתחתים הניצבת בפני הם לאונס שני ממש (ראו למשל רע”פ 5877/99 יאנוס נ’ מד”י, פד”י נט (2) 116 (2004)” (8706/07 מדינת ישראל נ’ ס.פ, תק-על 2007 (4) 2883, 2887).
9. אי פרסום תכני החקירה הינו פגיעה מידתית בעיקרון של פומביות דיון.
10. משכך, בבואי לאזן בין מידת העניין הציבורי שבפרסום ו”זכות הציבור לדעת”, שבחשיבותם איני מפקפקת, אל מול הנזק שייגרם למתלוננות כתוצאה ממנו, החלטתי, שלא להתיר את הפרסום באשר הנזק שייגרם כתוצאה ממנו עולה לאין שיעור על התועלת שבו.
11. המזכירות תעביר החלטתי לבאי כוח הצדדים.
ניתנה היום, א’ אדר תש”ע, 15 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.
חיותה כוחן
בשולי הפרשה: קרב קרפדות בין 2 נשים על הרכוש
מסתבר שאחת הנשים שהיה לה דירה על שמה העבירה אותה במתנה לאישה אחרת. כשעצרו את גואל רצון זאת שהעבירה את הנכס טענה שהיתה מכושפת ותחת השפעה ודרשה את הנכס בחזרה. השניה סירבה כי גם היא היתה מכושפת….
בסוף סוכם שהמתנה בין 2 הנשים תבוטל. חחח
