קייטנות השיזוף של הפרקליטות באילת. שורצים במלונות 5 כוכבים 3 ימים ב”השתלמות שנתית” בלי להשתלם. לראות את אדיר מילר זה השתלמות????
רבות דובר על הכנסים המפוארים של אפי באילת…..סוויטות, טיסות חינם למכובדים ולמוצצות…. עיתונאים שמקבלים שכר חלטורה גיא פלג למשל…. מינגלינג. אורגיות…..
אבל מה עם ההשתלמויות של הפרקליטות? איך הפרקליטות משתלמות? בקייטנות שיזוף 5 כוכבים באילת……
האם הפרקליטות באמת משתלמות באילת? מה הן עשות? הנה לפנינו מייל הזמנה להשתלמות באילת. מדובר בשלושה ימים בהם הפרקליטים לא קובעים דיונים, ממש באמצע שבוע עבודה, ימים ג’ עד יום ה’. ….
הנה התוכנית ל 2022. ביום ג’ הם מגיעים למלון ועד השעה 17:30 הם בבריכה משתזפים. מי שרוצה נשאר בבריכה אבל יש אופציה גם לשמוע את גדעון סער וגלי בהרב מיארה. 10-15 דק כ”א.
הנאומים הם אותם נאומים בכל כנס ולכן את אף אחד לא זה מעניין.
גם הרצוג משובץ לאותה שעה וגם מי שהיה מנכ”ל ערן דוידי. לכולם זה מעניין את התחת.
אח”כ 30 דקות חירטוט של עמית איסמן. מחזור של השטויות מכנס הקודם: “אנחנו הכי טובים. אנחנו מוסריים. בזכותנו המדינה קיימת. בלעדינו מכבים את האור והמדינה נסגרת”…..
בקיצור ביום הראשון השתלמות אין…. כי אחרי ארוחת ערב יש להם אדיר מילר וריקודים.
למחרת יום שני להשתלמות עד 15:15 הם פנויים. אין השתלמות. יש “נופש פעיל”. דהיינו קייטנת שיזוף.
אחר כך שיחה על גזענות שממש לא מעניינת כי כולם בטוחים שהם ממש לא גזעניים, ויש שיחה עם פמיניסטית רעילה (ורד סוויד) על הפמיניזם, אבל ממילא כולן פמיאציות בפרקליטות, ככה שאין מה לחדש, ויש גם שיחה עם ספורטאית נכה על חייה המסכנים כאישה, כספורטאית וכנכה.
נו… מי יעזוב את העמדה בבריכה בשביל לשמוע את הזבל הזה? אחר כך מגיע איזה ערבוש לדבר איתם על דיני השריעה המוסלמית וגם זה לא מעניין את אף אחד , ובזה הסתיימה ההשתלמות.
למחרת יום שלישי יש יום קשה… בופה על הבוקר. מעמיסים פחמימות אחרונות…. בריכה. אריזה, ויציאה לצפון.
וואי איזה השתלמות קשה. איזה סבל. כמה מאמץ נדרש כדי להשתלם בפרקליטות…. והם חוזרים לצפון ומרגישים שה IQ שלהם עלה ב 10 נקודות….. וזה על חשבון ימים שבהם בתי המשפט פתוחים ויש עתירים בתום הליכים שמחכים…. אבל הפרקליטות צריכות להשתלם.
רק ורד סווויד והנאומים שלה על הנשים המסכנות ותקרת הזכוכית, זה מה שהן צריכות…..
מי שילם על קייטנת השיזוף הזו? מי גילם את שווי ההטבות האלה לפרקליטים במשכורת? על חשבון מי ההסעות המאורגנות לאילת? על חשבון מי החדרים במלון 5 כוכבים????
למה התכנים פמיניסטים? כי המנהלת גילאת סקיטל פמיניסטית רעילה
שימו לב: מנהלת המכון להשתלמות שופטים היא גילאת סקיטל מקדסי, עו”ד זו נושאת בתואר הארוך “מנהלת המכון להשתלמות פרקליטים ויועצים משפטיים” והיא גם “ממונה על שוויון מגדרי ויועצת המנהלת הכללית לקידום נשים במשרד המשפטים” כלומר פמינאצית מבחילה.
לא פלא שהתכנים של המכון להשתלמות פרקליטים הם פמינאציים שנה אחרי שנה.
ליצירת קשר עם גילאת סקיטל מקדסי: סללולרי: 050-6217929, משרד: 02-5419899.
Date : 11/3/2022 6:15:56 PM
From : “השתלמות שנתית 2022″<[email protected]></[email protected]>
Subject : השתלמות שנתית נובמבר 2022 | מחזור שני 8-10/11/2022 | פרקליטות המדינה | לו”ז ההשתלמות
Attachment : לוז השתלמות שנתית מחזור שני פרקליטות 8-10.11.22.pdf;38610_image002.png;
עובדות ועובדים יקרים שלום רב,
הריני שמח לעדכנכם על לו”ז ההשתלמות השנתית
הנגשה ללקויי ראיה:
יום ג’ – 8/11/22
| 06:30-12:30 | נסיעה מנקודות האיסוף לאילת |
| 13:00-15:00 | ארוחת צהרים וחלוקת חדרים |
| 16:00-17:00 | התכנסות לקפה ועוגה |
| 16:15-17:15 | כניסת קהל לאודיטוריום. ב-17:15 ייסגרו הדלתות ולא תתאפשר כניסה!
מטעמי ביטחון הכניסה תתאפשר בהצגת תעודת עובד/ת בלבד! לא תותר כניסה עם כלי נשק! |
| 17:30-18:30 | פתיחת השתלמות ודברי ברכה:
נשיא המדינה, מר יצחק הרצוג סגן ראש הממשלה ושר המשפטים, מר גדעון סער היועצת המשפטית לממשלה, עו”ד גלי בהרב-מיארה המנהל הכללי, עו”ד ערן דוידי פרקליט המדינה, עו”ד עמית איסמן |
| 18:30-19:00 | דבר פרקליט המדינה, עו”ד עמית איסמן |
| 19:30-21:00 | ארוחת ערב במלון |
| 22:00-23:00 | מופע סטנדאפ – אדיר מילר |
| 23:00-01:00 | מסיבת ריקודים |
יום ד’ – 9/11/22
| 07:30-10:00 | ארוחת בוקר במלון |
| 09:15-13:00 | נופש פעיל בחוף קיסוסקי |
| 13:00-15:00 | ארוחת צהריים במלון |
| 15:15-16:00 | התכנסות לקפה ועוגה |
| 16:00-16:45 | הרצאה: “נקודת מבט על סוגיות של גזענות באכיפת החוק” – עו”ד אווקה קובי זנה, ראש היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות |
| 16:45-17:00 | הרצאת טד: “שוויון מגדרי הלכה למעשה” – גב’ ורד סוויד, הממונה על שוויון מגדרי וגיוון תעסוקתי, משרד המשפטים |
| 17:00-18:30 | הרצאה: “תגידו כן” – גב’ פסקל ברקוביץ, ספורטאית פראלימפית, מרצה, עיתונאית, במאית וסופרת |
| 18:30-19:30 | הרצאה: “בני ובנות החברה הערבית בשירות המדינה” – כבוד הקאדי, ד”ר איאד זאחאלקה, מנהל בתי הדין השרעיים |
| 18:30-21:00 | ארוחת ערב במלון |
| 21:15-23:00 | ערב חברתי – מופע של הזמר חנן בן ארי |
| 23:00-01:00 | מסיבת ריקודים |
יום ה’ – 10/11/22
| 07:30-10:00 | ארוחת בוקר במלון |
| 09:00-09:30 | פינוי חדרים |
| 10:00 | נסיעה חזרה למחוזות |
להלן סיכום השתלמות הפרקליטים ב 2021 ב”משפט ציבורי”
הסיכומים באדיבות עו”ד אסתר זנזורי–פריאל, אשכול זכויות אדם, 03-6899753, 050-6217805, [email protected].
אסתר זנזורי פריאל – סיכום השתלמות בנושא משפט ציבורי – אתגרים עדכניים
מפגש ראשון 27.4.21
דברי ברכה: היועץ המשפטי לממשלה, ד”ר אביחי מנדלבליט – לא קרה.
שופטת בית המשפט העליון, פרופ’ דפנה ברק-ארז – על המדינה המנהלית הישנה החדשה, בין בירוקרטיה להפרטה
מה צריכים להיות העקרונות שמדריכים את השלטון כדי שישרתו את הציבור באופן מיטבי. למדינה צריכה להיות תרומה לאיכות החיים שלנו. המדינה היא שותפות. היחידים זקוקים לשותפות הזה. התחדד מאוד בתקופת הקורונה. הפרדוקס הטמון בדברים – למרות התזכורת שקיבלנו, בצד ההכרה הזו מלווה כצל תחושה של אכזבה מהמתכונות הקיימות של ניהול מערכות השלטון. אנחנו זקוקים להן אבל לא בטוחים שהמערכות האלה משרתות אותנו בצורה המיטבית. כמו בספרה – אזרח –נתין-צרכן – המערכות האלה הופכות אותנו מאזרחים לנתינים. מצד אחד מערכות הבירוקרטיה כבדות, מצד שני לא הוצאו חלופות ראויות וחלופות כמו הפרטה, מעוררות שאלות וחששות כמו מסחור.
המדינה מבוססת על מודל רציונלי, על קידום האינטרס הציבורי. הבעיות העיקריות לאורך השנים – קבוצות אינטרסים שונות, ההיבט הבירוקרטי – האם מקבלי ההחלטות הם הדרג הנבחר או הדרג הביצועי?; החשש מפני פגיעה בזכויות בשל שימוש בסמכויות העודפות שבידי השלטון; חוסר יעילות וסרבול. כל אלה הובילו ל”מדינה החדשה” – העברת הניהול לידיים פרטיות.
להפרטה ביטויים רבים – מכירת נכסים ציבוריים לידיים פרטיות, מיקור חוץ, הענקת רישיונות לגורמים פרטיים, שניתנו בעבר על ידי המדינה, “הפרטה על דרך המחדל”. כשמדברים על הפרטה צריך לבדוק האם יש הסכמה על מהות השירות. גם כשמעבירים לידיים פרטיות נדרש פיקוח ורגולציה. המדינה החדשה לא ככ שונה מהמדינה הישנה.
צריך לפתח כללים שיחולו באופן שונה על תחומים שונים, לעודד שת”פ בין גופי מינהל שאחראים על אותו תחום, שת”פ בין המגזר הציבורי והפרטי, עידוד שקיפות.
יש להקפיד על כללי המשפט המינהלי הבסיסיים שממשיכים להיות חשובים ועדין רלוונטיים: עקרון חוקיות המינהל והחובה לבסס החלטות על תשתית עובדתית.
יש מתח אינהרנטי בציפיות שלנו מהשלטון. רוצים שיהיה דמוקרטי אבל גם יעיל. לא ניתן לעמוד בכל הציפיות אבל תמיד צריך להמשיך לנסות.
בחוק סדרי מינהל – שראוי שיקודם יש לתת מענה גם לדיני מינהל מיוחדים.
ד”ר נטע ברק-קורן – משפט חוקתי – מבט כולל ומגמות בעת הנוכחית
מינואר 2020 עד אפריל 21 ניתנו 108 פס”ד במשפט חוקתי. הקורונה – כרבע מהתיקים הגדולים. היתר – עיסוק בזכויות כמו חופש ביטוי ושוויון. יש גם תיקי קניין הקשורים להריסת בתים באיו”ש, משפט חוקתי מוסדי – בחירות. בתיקים הגדולים ב 31 תיקים עמדת הרשות גברה. ב 18 תיקים – זכויות הפרט גברו ובתיק אחד (אדלשטיין) עמדת הרשות נדחתה.
בעת הנוכחית אנו רואים את עלייתו של המשפט החוקתי-המוסדי – אי יציבות מתמשכת של חוקי היסוד המוסדיים, ליטגציה כבד של לגיטימיות התיקונים לחוקי היסוד המוסדיים, משבר פוליטי ודמוקרטי מתמשך. התוצאה היא שהסדרים מוסדיים נמצאים במרכז הדיון המשפטי-ציבורי.
את חשיפת גלולת הרעל של השיטה החוקתית – קלות פיזור הכנסת והליכה לבחירות אפילו בתקופה של מגיפה עולמית, משילות על דרך של שיתוק. כשל מרכזי – אי העברת התקציב. שיתוק במשרדי הממשלה. אין למערכת דרך להתמודד עם זה שהחכים לא רוצים לפעול אלא על דרך של שיתוק.
המשפטנים נמצאים בלי כלים לבעיות ככ יסודיות. העדר מנגנון חוקתי לגישור – השקילות בין הגופים, העדר שתי מפלגות מרכזיות כמו שהיו בעבר וכמו בארה”ב.
כהונת ראש ממשלה מואשם בפלילים – ההסדרים הקיימים בחוק מאפשרים זאת. הישענות על מוסכמות רצוניות ונורמות פוליטיות רכות בסוגיות מוסדיות בסיסיות – למשל שיתוף אופוזיציה בבחירת שופטים.
לצד כל אלה – מוגבלותו של בגצ בלתת מענה לכל הנושאים האלה.
בעת הזאת נדרשת בניית תשתית לחקיקה מכוננת מוסדית והנעת יוזמות חקיקה. חשבון נפש חוקתי – משפטנים לא פחות מנבחרי ציבור. נדרש לגבש חלופות לרפורמות שיתנו מענה ויגבשו מחדש את כללי המשחק המוסדיים. למשל – מחשבה מחודשת על שיטת הבחירות, על משך כהונת ראש ממשלה, על כהונת ר”מ מואשם בפלילים, על תמריצי המשילות והכהונה בכנסת ועל מימון מפלגות.
נדרש לקדם את חוק יסוד החקיקה.
מה ההתכנות של קידום חקיקה כזו – גם אם אין כרגע, כדאי להניח תשתית לחכ”ים שיקדמו זאת בעתיד.
מה התפקיד שלנו כמשפטנים כשלא ברור, לפחות בנושאים מסוימים, מהי המדיניות הרצויה או כשמדיניות זו במחלוקת עזה בתוך הממשלה עצמה? תשובת נטע – משרד המשפטים אחראי על חקיקות מפוארות. על וועדות שניסו להתוות חקיקה ולתת ביטוי לאנשים ומומחים מתחומים שונים. תזכיר חוק של חוק יסוד זכויות האדם, הקודיפיקציה של המשפט האזרחי. אומנם לא נחקק אבל לא בגלל התנגדות עזה אלא שאי אפשר היה להביא את החכים לשבת על חוק מורכב וארוך כ”כ.
מפגש שני 3.5.21
עו”ד אביטל שטרנברג 7 העקרונות של המשפט המנהלי
אביטל שטרנברג היא ראש אשכול משפט מנהלי במחלקת ייעוץ וחקיקה (ציבורי־מנהלי).
מהו המשפט המינהלי – הדינים שחלים על הרשות המינהלית. הרשות פועלת לפי הדין זו הנחת היסוד. יש דינים שחלים רק על הרשות.
מי היא הרשות המינהלית – הממשלה והשרים, מינהל הכנסת, מבקר המדינה, ביהמ”ש ושאר הטריבונלים (כשלא עוסקים במשפט), רשויות מקומיות, גוף או תאגיד שהוקם בחוק וחברה ממשלתית. יש גם גופים דו מהותיים – מכוח מטרות הגוף חיוניות השירות, תמיכה מכספי המדינה, אופי מונופוליסטי וכו’. כמו – הסוכנות היהודית, החטיבה להתיישבות קופות החולים, החברה שמתכננת עבור מינהל מקרקעי ישראל.
איפה מעוגן – יש מספר דברי חקיקה שמסדירים משפט מינהלי רוחבי – 33-34 לח”י הממשלה, פקודת סדרי שלטון ומשפט – 10(ב)-10(ג), סע’ 34 לפקודת הראיות, פקודת הפרשנות – ההיררכיה הנורמטיבית – תקנה לא תהיה סותרת חוק, 17-19, חוק הפרשנות, 11-23,26, חוק חופש מידע, חוק ההנמקות. בנוסף יש הסדרות ספציפיות בדינים ייעודיים – דיני תו”ב וכו’. רוב המשפט המינהלי מרוכז בפסיקה, בהנחיות יועץ ובחוו”ד. אין חקיקה אחת שמסדירה את הנושא.
7 העקרונות שקבע מייק בלס כמשנה ייעוץ –
- עקרון חוקיות המינהל – חייב להיות מקור סמכות. אם יש – אפשר להרחיב בפרשנות אבל אם אין אז אין. זה יכול להיות בחוק, תקנות או החלטת ממשלה. אבל החלטת ממשלה אינה דין ולכן לא יכולה לתת סמכויות שלטוניות, כמו סמכויות פיקוח. סמכות השר לשלול חיסונים מאסירים, סמכות מחלקת הסייבר לבקש מאתרים להוריד פרסומים – ביהמ”ש מצא שיש סמכות. הסמכות צריכה להיות ברורה ומפורשת. בגצ אבו ערפה – סמכות שר הפנים לשלול תושבות קבע. סמכות רשות או סמכות חובה – בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה.
- עקרון ביצוע הסמכות כנאמן הציבור – חובת הגינות, שוויון, תום לב, ללא משוא פנים, לא העדפת גורם אחד על פני אחר, שיקולים זרים, פעולה עבור הציבור הרחב, הימנעות מהעדפת האינטרס הציבורי על פני האישי. חובת ההגינות כוללת את זכות הטיעון, חובת קיום הבטחות, תו”ל בקיום חוזים (החובה כלפי הרשות מחמירה יותר מאשר כלפי אדם רגיל). נכנסים כאן עקרונות גם מהמשפט האזרחי. עצמאות שיקול הדעת של הפקיד המוסמך – על בסיס ידיעת כלל המידע הרלוונטי למעט בסמכויות אכיפה – העצמאות דבר עדין מאוד, לא אבסולוטית. משתמשים במונחים כמו – “להנחות את השר ל.. ” בג”צ אורן שמש – לגבי כניסת ישראלים מחול המבקשים להיכנס בתקופת הקורונה. ביהמ”ש העיר על כך שאין למדינה תשתית עובדתית בנושא ולא יודעת כמה מבקשים להיכנס.
- עקרון הסבירות
- עקרון המידתיות – חל גם על חקיקת משנה והחלטות מינהליות – זיקה, חלופה פוגענית פחות, תועלת על פני הנזק. דוגמאות רבות לכך – בחינת תוואי גדר הביטחון.
- טוהר המידות ומינהל תקין – מינויים, מכרזים, ניגוד עניינים, הוצאת כספים – מוסדר בתכ”מ, תקשי”ר ועוד. מעשה מינהלי שמבוסס על מרמה דינו להתבטל.
תזכיר חוק סדרי מינהל – חשיבותו. לא קודם על ידי השרים.
עו”ד רן רוזנברג – האתגרים הניצבים בפני המשפט המנהלי
- אתגר זהותי – מהו המשפט המינהלי איך נקבע ואיך יכול להתמודד עם מטרות מסורתיות ומודרניות בשים לב לתמורות שיש ברשות המבצעת
- אתגר טריטוריאלי –מה תחום הפריסה של המשפט המינהלי אל מול החוקתי
- איך מציגים את הזכויות החוקתיות אל מול האינטרס הציבורי?
- היכולת של המשפט המינהלי להתמודד עם סוגיות רב קודקודיות שמורכבות מערב רב של אינטרסים ציבוריים, הפתרון אינו בינארי.
- האם המשפט המינהלי הוא כלי עבודה או כלי ביקורת?
הרחבה:
- מהו המשפט המינהלי – המשפט שמגדיר את כללי העשה ואל תעשה של רשויות המינהל. איך נקבע המשפט המינהלי? בשונה מהמשפט החוקתי בו יש לנו נורמות שמעוגנות בחוקי היסוד ובעוד חוקים (כמו חוק הגנת הפרטיות), המשפט המינהלי – נקבע על ידי ביהמש, קזואיסטי, ע”ב מקרים שמגיעים לביהמש. מלבד כמה חוקים (חוק חופש המידע, חוק ההנמקות) אין חקיקה מסדירה. ביהמ”ש – הרשות השיפוטית קובעת רגולציה לרשות אחרת. בעבר הרשות המינהלית היתה נותנת השירותים העיקרית. כיום הרשות המינהלית היא רשות רגולטורית והשירותים ניתנים על ידי גורמים אחרים. זה משנה מהבסיס את התפקיד של המשפט המינהלי. אנחנו מכירים כללים שנועדו להגביל את כוחן של הרשויות אבל אולי כעת צריך לחשוב אחרת על הכללים של המשפט המינהלי. זה דיון שמורכב מידי לקיים בבית משפט על רקע תיק פרטני.
עתירת קביעת תעריפי חשמל – הטענה היתה – אין אפשרות לתקוף הליך לפני שמתקבלת החלטה סופית – עתירות מוקדמות. הטענה מתקבלת. תיקוף נוסף גם בעתירות מתווה הגז.
הדינמיות והאלסטיות של המשפט המינהלי- החלטה מינהלית לא קופאת בזמן. חוק נחקק – לא יחזירו אותם לחוקק מחדש, אבל כן ישלחו אותנו לבחון החלטה מינהלית מחדש.
תת אתגר נוסף – אנתרופולוגי יותר – הפסיקה בעשורים הראשונים – חזקת תקינות המינהל – נתנו אמון רב יותר ברשויות. טענה כזו (חוץ מכמה משרדי ממשלה) – אם תיטען כיום, כמעט אין לה נפקות. האמון ירד.
- אתגר הטריטוריה – המשפט המינהלי מקרין גם על המשפט החוקתי – זה לא טריוואלי וצריך להיות ערים לכך. היכולת לקחת רעיון שלקוח במשפט המינהלי ולהחיל אותו על החוקתי ולהפך –בשינויים המחוייבים. מבחן המידתיות – החל במשפט החוקתי (בנק המזרחי, בהשראת החקיקה הקנדית), ואחכ בבג”צ בן עטיה – הכניסו את זה למשפט המינהלי. נכנס אחכ לפסיקה בנושא תוואי גדר הביטחון. דוגמא נוספת – חקיקה. הכרנו את הלכת מגדלי העופות – פסילת חוק כאשר יש פגיעה שיורדת לשורש הליך החקיקה – השתתפות, הצ”ח שלא בשפה העברית, מניעה פיזית להגיע וכו’. עד בגצ דירה שלישית לא פסלו חקיקה בשל הליכי חקיקה. האם עברנו מהדוקטרינה המצומצמת של מתחם התערבות צר למקום אחר – של הליך חקיקה נאות (דעת המיעוט של מזוז). דעת הרוב חשבה שזה הלכת מגדלי העופות באופן רחב יותר (פס”ד ואנדנסקי).
השופט רובינשטיין הגה את דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת – הסמכות צריכה להיות מופעלת בתום לב, הגינות וכו’. לדעת רן, האתגר הטריטוריאלי הוא משמעותי.
תשתית עובדתית – טריוויאלי לרשות מינהלית אבל לא טריוויאלי להליכי חקיקה.
גיוס בני ישיבות – הכנסת לא יכולה להעביר את הסמכות לקבוע את ההסדרים הראשונים לרשות המבצעת. עקרון של המשפט המינהלי שהפך עקרון חוקתי – מעבירים סמכות לקבוע אמות מידה מהותיות לרשות המבצעת.
עתירה נוספת שהעלתה את הטענה – עתירה נגד חוק הקורונה הגדול של גלעד ברנע – חוק ההסמכה שינה את האיזונים נתן לממשלה את הסמכות לקבוע את ההסדרים בפועל במקום הכנסת.
האם המשפט המינהלי נדרש להסדיר החלטות שמסדירות בעיות רב קודקודיות – חווהד של אבי ליכט – יש לוויתן בחדר. לא יכול להיות שיש כאן משאב משמעותי, תגלית והמשרדים לא מדברים ביניהם (אוצר, ביטחון, רשות התחרות, המיסים ועוד).
מנסים לקבוע הסדרים בנושא הסדרים ראשונים – עקרון מהמשפט המינהלי שנשאב למשפט החוקתי.
- הזכויות החוקתיות מול אינטרס ציבורי – עתירה חוקתית – בטלות של חוק. עתירה מינהלית – ביטול החלטה מינהלית. הרבה פעמים הסעד הוא תיקון חקיקה אך הטענות הן טענות מהמשפט המינהלי. בגצ שעסק בפתיחת מרכולים בשבת – חוק העזר בת”א. ניתן פס”ד יפה ומקיף. בעקבות זאת, תוקן החוק – שר הפנים לא יאשר חוק עזר שמאפשר פתיחת עסקים אלא אם יש בהם צורך חיוני. זהבה גלאון מגישה עתירה. אחד הטיעונים שהעלתה המדינה – לא בטוח שהזכות לחופש מצפון היא זכות חוקתית. זו זכות יסוד אבל לא מנויה בחוק יסוד לא ניתן לבטל מכוחה חוק.
היום יותר קשה לשכנע – קשה יותר לומר אינטרס ביטחוני. עוברים למודל של הצדקה יותר מאשר תפיסה של אחריות.
- התמודדות עם סוגיות רב קודקודיות – המשפט המינהלי מפתח סעדים יצירתיים. ביהמש מבין את המורכבות של הבעיות שמובאות בפניו. יש קשת רחבה יותר של אפשרויות בסעדים – לא רק בטלות. רואים סעד של התרעת בטלות – אם לא תתקנו להבא נתערב. הליך של גזר דין למשפט המינהלי – פסה”ד של צפיפות בתי הכלא. בית המשפט חושב להתערב ולתת סעד – אבל בעולם המעשה זה מאוד מורכב והוא מבין זאת.
- כלי עבודה או כלי ביקורת – אתגר מרכזי בתקופות האחרונות – לשווק את עצמו ככלי עבודה ולא רק ככלי לביקורת – בד”כ הרשות המינהלית פוגשת את המשפט המינהלי בפתולוגיה. אבל הפתולוגיה היא חלק קטן מאוד מהעשייה הציבורית. בגלל שמתעצב על ידי ביהמש – מתעצב מהפתולוגיה. את אותם הרעיונות אפשר לשווק ככלי עבודה. הרבה מהנלמד בקורסים של מדיניות ציבורית הוא בעצם המשפט המינהלי.
מפגש שלישי 11.5.21
המשפט המינהלי בעידן המדינה הרגולטורית – יובל רויטמן
עליה במדינה הרגולטורית. התפתחויות בהתנהלות הציבורית והמשמעות של כך לגבי המשפט הציבורי. הרגולציה הולכת ותופסת יותר נפח. דפנה ברק ארז אומרת – המשפט המינהלי – תחום חדש יחסית שתופס צורה חדשה בהתאם לשינוים של המדינה המודרנית.
בעבר התפיסה היתה פעילות בדפוס של “מיסוי והוצאה” – המדינה גובה מסים ומספקת לציבור מצרכים ושירותים. אגב התהליך הזה המשפט המינהלי והחוקתי התאימו את עצמם לתהליך הזה. למשל – חוק יסודות התקציב. מקבלים מהמדינה שירותי חינוך, ביטחון ושירותים נוספים. הרבה מהשירותים ניתנים כיום באמצעות חברות ממשלתיות. המדינה פחות טובה במתן שירותים והחלו תהליכי הפרטה מסיביים. הבינו די מהר שנדרש פיקוח ממשלתי. אי אפשר להפריט מונופול ציבורי בלי פיקוח שנותן מענה לאותם כשלים כשרואים במונופול הציבורי. הקימו גופי רגולציה גדולים בבריטניה. מאמר של חוקר איטלקי (מיונה) – עברנו ממדינה פוזיטיביסטית למדינה רגולטורית באירופה.
הבעיה של מונופול – כשמנסים להתמודד איתו – צריך לפקח עליו, אחרת ינצל את כוחו לרעה – יש קושי של פערי מידע, וכשלי שוק שונים.
סוג אחר של התערבות – רגולציה שאמורה לקדם מטרות חברתיות ראויות שהשלטון המרכזי רואה אותן כחשובות. למשל – הגבלות על השכרת דירות – מה ההשפעה של זה על שוק הדירות ואיך זה פוגע בציבור ולא מסייע.
מצבים שהמדינה מספקת רגולציה –
- המדינה סיפקה שירות או מוצר. היתה הפרטה ואז המדינה מפקחת על הפעילות המופרטת – למשל טלפוניה קווית. למדינה עדין תפקיד משמעותי בפיקוח על בזק למשל. בהרבה מקרים מכניסים את “מניית הזהב” כדי לשמור על מקום המדינה וסמכויותיה. בתהליך מול נמל אשדוד או חיפה – בנמל מבקשים להוסיף רציפים כדי להימנע מכניסת מתחרים – המדינה מסכימה למרות שזה לא טוב תחרותית.
- תחומים שהתוו מלכתחילה בדפוס של פעילות פרטית המפוקחת על ידי הממשלה – למשל טלפונים סלולריים.
- תחומים שהיו בעבר באוטונומיה של הפרט ואנחנו מרחיבים את הרגולציה של המדינה בתוכם – בתחום הבריאות, הולדה, עריכת דין.
השינויים שחלו ברגולציה –
- עליית כוחו של והשפעתו של המשפט הפרטי. הרגולציה מכוננת את המגזר הפרטי. כל עוד החשמל היה מנופול אין לי מגזר פרטי בתחום של ייצור החשמל ואספקתו. כעת יש הרבה שחקנים שרוצים להשפיע על האופן שבו המדינה עובדת.
- עליית המודל של גוף הרגולציה העצמאי– שינוי בדרך שהמדינה פועלת – מפקידים את הסמכות בידי גוף שנהנה מעצמאות בתחום הרגולציה. בישראל רואים את התופעה רק באופן חלקי. הרשות לשירותים ציבוריים חשמל – חשבו שיוסיפו לה עוד תפקידים, אבל הפוליטיקה צמצמה את היכולות שלה ושינו את שמה – לרשות לחשמל. נשארו גם הרבה תפקידים רגולטורים אצל שרים – לדוגמא תחום התקשורת. במדינות אחרות זה פחות קרה.
- התבססות על כלים פורמליים ואכיפתם.
- הטלת עלות רגולטורית – שבעבר לא היו -עלות הפיקוח.
מה התפקיד של ביהמ”ש והמשפט המינהלי לגבי השינויים האלה
ממשליות ראויה וביקורת שיפוטית מתמרצת – אי פעילות היא בעלת השפעה.
עיון מחדש בדוקטרינות המשפט המינהלי –
- מישור הסמכות – על עיקרון החוקיות החדש – המדינה הרגולטורית מחייבת הענקת סמכויות רחבות לגופי הרגולוציה לצורך הגנה על חירות הפרט. יש נכונות שיפוטית לפרש בצורה רחבה את הסמכות המוקנית לרשות הרגולטורית – 7721/96 איגוד שמאי הביטוח – 1996 הש’ זמיר כותב על כשלים ברגולציה – גוזר מסמכות המפקחת על הביטוח לשמוע תלונות סמכות לתת הוראות לכלל חברות הביטוח. זה נובע גם מההתפתחויות הטכנולוגיות והמדעיות שמחייבות מענה מהיר. התלבטות סביב הטבק והפיקוח. הליך נוסף – סמכות המשטרה לסגור מקומות אגב הימורים באינטרנט – האם רשת האינטרנט היא מקום? העליון אישר את הפרשנות הזו.
- ההליך המינהלי והשפעת בעלי עניין – שבי רגולטורי, רגולטורים צעירים שהגוף המפוקח מלמד אותו את התורה. לאיזה כיון עדיף לטעות? הזדהות תרבותית עם הרגולטורים. מתי זה משתנה – כאשר התקשורת מביעה עניין, כאשר הציבור מתחיל לעלות שאלות – אז הרגולטור מתחיל לראות את הציבור. נקודות למחשבה: 1. דגש על העיצוב המוסדי של פעולת הרגולטור ולא על הפעילות הפרטנית. 2. שקיפות ושיתוף ציבור ומעורבות לוביסטים מטעם הגופים המפוקחים. 3. חוסר איזון בפיקוח החיצוני על גופי הרגולציה דוגמת שימועי רשות החשמל.
- הצורך בתחייה של הלכת עצמאות שיקול הדעת – היחס בין הרשות לבין הדרג הנבחר – בגצ מיכלין והקריאות לביטולה. ההלכה מאוד רוככה. יש חשיבות לחשיבה מחדש בנושא. הדוגמא של בגצ 6673/01 – פרשת עוזני – עמדתה של פרוקצ’יה לגבי החשיבות שיש לפרוצדורה של קבלת החלטות. מציאות מוסדית חדשה, הצורך בחידוש עקרון עצמאות שיקול הדעת והדרכים לכך במישור החקיקה והביקורת השיפוטית.
- תשתית עובדתית נאותה במדינה הרגולטורית – ביסוס החלטה על תשתית עובדתית – במדינה הרגולטורית – השפעה על זכויות יסוד חוקתיות, מניעת השפעה על בעלי עניין, גישת הרפורמה הרגולטורית. מבט מפוכח על החובה להסתמך על תשתית עובדתית נאותה – פערי מידע בין גוף הרגולציה לגופים המפוקחים (בג”צ 6271/11 דלק) תשתית עובדתית נאותה. – הם יכולים לשנות את פעולתם כל הזמן וקשה לרגולטור לעקוב אחריהם. מעבדה רגולטורית ותשתית עובדתית.
המהלך של הגשת דוח RIA – מהלך חוץ משפטי שנועד לתת מענה ל”חולאים” של ההליך הרגולטורי. עושים רפורמה שעתידה לחזק את המהלך הזה. בעולם זה כבר מגיע לבתי משפט. בארץ עוד לא קרה. שינוי משמעותי שיובל צופה שיקרה בתחום הזה.
מוסד היועץ המשפטי לממשלה – אורן פונו
מציינים השנה 60 שנה למשפט אייכמן –אבן דרך במוסד הי.מ. נתמקד בה.
1922 – דבר המלך ומועצתו. הנציב – הרברט סמואל מחפש יועץ משפטי כמו בבריטניה – AG. הוא ממנה את נורמן בנוויץ’.
אח”כ – טרם הקמת המדינה הוקמה וועדה שהייתה צריכה להמליץ על מבנה למשרד המשפטים. המליצו ששר המשפטים יחזיק בסמכויות הפליליות – בניגוד למצב כיום. הוא היה צריך לשאת באחריות המיניסטריאלית אך גם בסמכויות העמדה לדין פלילי. במחלקתו יועסק פקיד בכיר שיעסוק בכתיבת חוקים ויכתוב חוות דעת בשאלות שיתעוררו. מעין אחראי על ייעוח”ק של היום. המצב הזה לא התממש. מה קרה בדרך? כאשר קמה המדינה, נחקק פקודת סדרי השלטון והמשפט והועברו כל הסמכויות – נושא הי.מ נשאר עמום ולא היתה הסדרה. בסופו של דבר מונה פנחס רוזן לשר המשפטים. מהמפלגה הפרוגרסיבית. נעים הליכות. לאותו תפקיד פקיד בכיר מונה יעקוב שמשון שפירא – ישש – ממפאי, מקורב לבן גוריון והכיר את המסורת הבריטית והכיר את החשיבות של האחיזה בסמכויות הפליליות מתוך הבנה בחשיבות ההפרדה בין הסמכויות. גם בנוויץ’ היה פקיד שאחז בסמכויות הפליליות והיה לא פוליטי. בסופו של דבר עוצבו הסמכויות כמו שאנחנו מכירים אותם כיום – הי.מ אוחז בכובע הפלילי והחקיקתי. זה לא תוכנן להיות ככה. היתה השתלשלות עניינים שהובילה לכך. ישש הפך ליועץ המשפטי לממשלה הראשון.
עם קום המדינה – 2 פרשות מרכזיות – ע”פ 1/48 – ההליך הראשון בעליון – סילבסטר – תפסו שני בריטים שריגלו לטובת הבריטים. חברי האצל הסגירו אותם ליעקב שמשון שפירא שהיה יועץ. בראש הדרג המדיני עמד משרד החוץ – משה שרת שרצה לסגור את הענין בלי משפט בשל היחסים עם הבריטים. ישש התעקש לקיים את המשפט – נתן הבטחה לאצ”ל, יש מחויבות ובנוסף, חשב שראוי להעמידם לדין על ריגול. לא רצה שדרג פוליטי יתערב לו בהחלטות. המשפט התנהל. הם זוכו אבל הפרשה עצבה את הכלל של איסור מעורבות פוליטית
פרשת טוביאנסקי – משפט שדה שנערך לסרן מאיר טוביאנסקי מחדש שבגד. איסר בארי היה מקורב לחוגים פוליטים והופעלו לחצים על הי.מ לא להעמיד את הנאשם לדין על משפט שדה שעשה לטוביאנסקי שהתברר שסתם מצא את מותו ללא עוול בכפו. היועץ לא התקפל ואותו אדם מועמד לדין.
פרשת המרמרה 2010 – היו עבירות שבוצעו על הספינה והתחילה חקירה פלילית בגין אותם אלה שתקפו. היו עבירות של תקיפה וחטיפת נשק נגד חיילי צהל. המשטרה חקרה אבל החלו גינויים בעולם ממועביט וגורמם אחרים לשחרר את האזרחים הטורקיים. התכנס הקבינט ודן מה עושים. הקבינט חשב שנכון לשחרר מטעמים מדינים. הם ביקשו מהי.מ לשקול במסגרת השיקולים של הדין הפלילי את אותם שיקולים שהם רואים אותם כחשובים. יש חריגים מסוימים. לפעמים יועץ יכול לשקול שיקולים כאלה. ההחלטה נתקפה בבג”צ. ביהמ”ש קבע שהשיקולים לגיטימיים שיש רגישות מדינית שנכון להתחשב בה. משה לדור כפ.מ הופיע בתיק.
אחכ – חיים כהן – זוכרים את ביטול אכיפת האיסור על משכב זכר. אח”כ – משפט קסטנר. מכר את נשמתו לשטן.. השטן היה אייכמן.
אח”כ – גדעון האוזנר – משפט אייכמן. כתב האישום הופקד בידיו של גדעון האוזנר כתובע. את הנאום הידוע הוא העביר לבן גוריון שתיקן כמה הערות מינוריות. בחר להביא עדים חיים. אוסף העדים הם אלה שטלטלו וגרמו לתמורה חברתית – זה עורר את הדיון בנושא וסדק את קשר השתיקה. היה שינוי שיח. רגע משמעותי לי.מ – הפך להיות מוכר בכל בית ובעולם. נתן פה לניצולים. עורר שיח ציבורי.
עדות של דר משה ביילסקי – לימים שופט בימש עליון. אחד מרגעי השיא של המשפט שבו האוזנר מטיח בצורה ברורה את שאלת הצאן לטבח. מדוע לא מרדתם. אתם הייתם הרבה והם מעט. העד – נותן כבוד לביהמש אבל שומעים את הזעם. מתלהט. האוזנר לא הכין אותו לשאלה הזו בכוונה כי רצה את אותה תגובה. זה יצר אצלו הרבה כעס. הוא אומר אני בעצמי לא יכול להבין היום ואיך אוכל להעביר לבימש ומי אתם שתשפטו אותנו. היה פחד, ייאוש גדול אך גם תקווה – אולי בכ”ז. אם היינו בורחים היתה ענישה קולקטיבית. אפילו לפולנים לא היה לאן ללכת. כועס על האוזנר כנציג הצברים.
אורי אבנרי כותב – ב 1947-48 כשהגיעו הניצולים לא רצינו לשמוע. משפט אייכמן ביטל את זה, נתן לשמוע את כולם של הניצולים. ההרכב בתיק מיוחד ונקבע בחוק – אב ביה”ד שופט עליון ושני שופטים מחוזיים. היתה ביקורת כבר שנאמרה על ידי הש’ הלוי בעניין קסטנר ולכן חשבו שלא נכון שיישב בהרכב. חוקקו חוק מיוחד שקבעו את אותו הרכב כי המחוזי בירושלים לא יכל לתת מענה. קבעו בחוק שלנדוי יעמוד בראש ההרכב, ש’ רווה מת”א.
גבריאל בך – לימים פ.מ ושופט עליון. עבד עם האוזנר, והיה ממונה על הקשר עם יחידה 06. כתב בספרו זיכרונות מהתקופה.
דוחות מרכזיים – דוח שמגר – שינוי שיטת בחירת היועץ – מזוז הראשון שנבחר כך. קודם לכן – דוח המשפטנים מ 1966 – לגבי סמכויות הי.מ ועצמאותו (דוח אגרנט לסמכויות היועץ). 1962 – מחלוקת על תפקיד היועץ. דב יוסף – כשהיה שר המשפטים רצה להחזיר את כוחו של שר המשפטים. היה צורך להקים ועדה בנושא שתקבע אחת ולתמיד לגבי חלוקת התפקידים.
פרשות משמעותיות– שנות ה 90 – בראון חברון, דרעי. שנות 2000- מאבק בשחיתות שלטונית – אולמרט, הירשזון ועוד.
מפגש רביעי 18.5.21
דינה זילבר – על תפקיד המשפטן בשירות הציבורי
תפקיד הייעוץ המשפטי לממשלה – לסייע לממשלה להגשים את המדיניות שלה בגבולות הדין. יש שחושבים שחלקי המשפט סותרים אך לדעת דינה זה חלק ממכלול שיקולים אחד. להאיר את התרומה של המערכת גם למשילות וגם לשמירה על ערכי הדמוקרטיה.
יש למשפטנים תפקיד משמעותי. למרות זאת יש שרואים בנו מי שמנסה לפגוע במטרות השלטון. יש כוחות חזקים שפועלים כדי לפגוע באמונה בצדקת הדרך.
בעולם המשפט עיקר העבודה נעשית במגזר הפרטי רוב עוה”ד במגזר הפרטי.
למגזר הציבורי יש תווית אפרורית, תנאים לא טובים, בינוניות וכו’ אבל בפועל היכולת להוביל שינויים היא מאוד משמעותית במגזר הציבורי יותר מבכל מקום אחר.
חשוב לשתף את היועצים המשפטיים מתחילת ההליך. זה ייטב את העבודה ואת התוצר.
יש הרבה כתיבה על תפקיד המשפטן במגזר הציבורי – נאור כתבה, זמיר, וגם דינה.
להיות פרקליט או משפטן ציבורי זה שונה מעו”ד במגזר הפרטי. יש את עניין ייחודיות הלקוח. במגזר הפרטי זה ברור – יש חברה, לקוח, גוף ברור. בייצוג המדינה –הלקוח הוא אמורפי – האם השר, הממשלה, המנכל, כמה משרדי ממשלה – מה קורה כשיש מחלוקת?
צריכה להיות מדיניות אחודה – המדינה צריכה להציג מה העמדה שעליה היא מבקשת להגן. חלק מהעבודה היא לגשר ולפשר בין הצדדים. צריך לשים לב שהפגיעה בזכויות תהיה המידתית ביותר שאפשר.
יש הערכה הדדית בין גורמי הפרקליטות לגורמים שעובדים מולם – גורמי הממשלה, רשויות מקומיות ואפילו העותרים.
צריך להקפיד על כמה כללים לייצג את המדינה באופן נאות – להציג את כל האמת ורק את האמת גם אם אינה נוחה למדינה. רמת הכתיבה צריכה להיות הטובה ביותר. עוה”ד צריכים להיות ברמת האיכות המקצועית הטובה ביותר. הכתיבה צריכה להיות מתונה עניינית ולא מתלהמת. בתקופות מסוימות קרנן של טענות הסף עולה ולעיתים פחות (כך צריך לדעת דינה). יזמות משפטית – לנסות לתקן ולשפר כשאנחנו בתוך הצינורות הממשלתיים.
אנחנו בתקופה לא טובה. יש מחלוקות גם פנימיות לגבי איך צריך התפקיד הזה להראות.
שמירה על החוק הופכת להיות משהו שמעניין רק קבוצה מסוימת, מגזר מסוים. “כנופיית צלאח א דין”. בתקופת הקורונה – מגזרים שפעלו לפי חוקים שקבעו לעצמם ולא לפי הדין הכללי.
צריך לחנך למעורבות ולפעילות אקטיבית דמוקרטית.
אנחנו חיים בתקופה בה כל הפגנה שהשתתפנו בה, כל פוסט שנכתב נשמר ומוצג נגדך. מקרה יעל אמיתי, פרס ישראל וכו’. הטרנד הוא – השטחה – למצוא אנשים ללא דעות, ללא עבר, פלקט. כתוצאה מזה אנשים צעירים יחששו לקחת חלק בחיים הציבוריים.
צריך לשים לב שלא בשם המשברים – בחסותם, לא יעשו שינויי עומק שישנו תהליכם משמעותיים במשטר שלנו – הצרו פעילותם של גופי ביקורת, שינוי דרכי מינוי של תפקידים וכו’. שלא יחלישו מנגנונים שהם ערובה לבריאות המשטרית שלנו.
חשוב לגוון את התעסוקה במגזר הציבורי – ככל שיותר מגזרים יעבדו – כך ייטב – יוצגו מירב הדעות, אמת חופשית ומגוונת וכך גם יגיעו עוד עובדים מהמגזרים האלה.
אם מגלים מקומות של סיאוב, של אי דאגה לציבור, בעיות עומק – הקל זה להזדעזע ולהמשיך הלאה. אבל צריך לבדוק האם זה הפך להיות הכלל – הרגיל החדש- כסתח, אי עמידה בכללים וכו’. איך מטפלים טיפול שורש בדברים האלה? לא רק מיצוי החוק עם הנאשמים אלא טיפול בבעיות.
זה מצטרף להיחלשות התרבות ככלי לביקורת על השלטון – אנשים פחות יבקרו – חיים בתקופה של משטרת מחשבות.
גם אם נמצאים במשבר – לא רק קושי – גם הזדמנות לצמוח.
מידת ההשקעה בתשתיות בשירותים הציבורים במגזר הציבורי – תשפיע על העתיד.
דני חורין – מינויים –
חוק שירות המדינה מינויים – 1959 – עיגן את הכלל לפיו פועל שירות המדינה כיום – מקצועי וא פוליטי. הכלל הוא מכרז – פומבי ושוויוני. פטור ממכרז – החריג. דוגמא מרכזית לכך – מנכלים. הם נתפסים כמשרות שמתאפיינות ביחסי אמון ולכן בסדר שימונו ללא מכרז.
1960 – נקבע מנגנון של ועדת לבדיקת מינויים – בודקת את המינויים הבכירים – האם המועמדים מתאימים לתפקיד. גם במינויים שפטורים ממכרז צריך הליך של בקרה. הוועדה פעלה מתחילת שנות ה 60. בשנות ה 90 היו שינויים מרכזיים. הוקם מנגנון ועדות איתור. עד אז היו המכרזים והחריג של פטור ממכרז. מנגנון זה הוקם גם ע”ר פרשת בר-און-חברון. הממשלה אפיינה את סוגי המשרות הבכירות וקבעה מה מתאים לפטור ממכרז (מימוש מדיניות השר) ומה משרות ביניים – לא מימוש מדיניות, מקצועיות יותר – אלה נקבעו כמשרות שיתמנו בוועדת איתור. סוג של מכרז משוכלל – ועדה של מנכל, נציגי ציבור ונציב שירות המדינה. ועדה גמישה יותר מוועדת מכרזים. יכולה לפנות למועמדים בעצמה. מאז שנות ה 90 זה המודל
שנות ה- 2000 – מודל של קדנציות – הורחב מאוד בשנים האחרונות. יש 150 משרות של ועדות איתור וקצובות כהונה. הוספו קדנציות לעוד 1000 משרות אבל אלה לא משרות שמתמנות על ידי הממשלה.
ועדה לבדיקת מינויים בכירים – סוף שנות ה 90 – בודקת את 7 המינויים הבכירים – רמטכ”ל, ר’ השב”ס וכו’. בהמשך – נבחרת הדירקטורים בשירות המדינה – גם שם טוייב תהליך מינוי.
לצד הליכים אלה ששיפרו את המודל, יש ריבוי טענות ציבוריות ביחס למועמדים – גל הירש, צ’יקו אדרי. במקרים אלה הם החליטו להסיר מועמדות.
פסיקת ביהמ”ש העליון התייחסה למעמד של הוועדות המייעצות – יש לתת להן מעמד ומשקל משמעותי לעמדתן. אפשר לסטות מהמלצה של ועדת איתור/ועדת מינויים כאשר יש שיקול כבד משקל. למשל בעניין מינוי משה אשר לראש רשות המסים.
ריבוי הטענות והמעמד המשמעותי שנתנה הפסיקה לוועדות יצר קריאת נגד – צמצום כוח הוועדות והגדלת הכוח של הדרג הפוליטי. השרים אומרים – אלה לא מינויים במכרז. יש ועדה שממליצה לשר/לממשלה ובסוף אם אין לנו שיקול דעת בתהליך למה אנחנו, הממשלה, בכלל בתהליך? הם סוג של חותמת גומי בלבד. מאז פסהד של משה אשר עלתה קריאה שוועדות איתור ימליצו על יותר ממועמד אחד – תנו לשרים כלים לממש את האחריות שלנו. שימליצו על 3 מועמדים.
העמדה של מזוז כי.מ – שהתווה את המדיניות במקרים האלה – היתה – אפשרנו מכרז משוכלל אבל זה עדין הליך מכרזי – תחרותי – בסופו צריך להיות מועמד אחד. היו על כך צוותים ובחינת המלצות בוועדת שירות המדינה – מזוז קבע שזה לא אפשרי משפטית.
נמצאו כל מיני פתרונות – שימליצו על אחד מבחינה ניהולית אחד מקצועית אבל ימליצו על אחד.
כמעט בכל ממשלה היה עיסוק רוחבי במינויים. בין 2015 ל 18 הוקם צוות בראשות השרים שקד ולוין, היו חברים בו גם דרעי, גלנט ושטיינמיץ. רצו לתת מענה למינויים – להגביר כוח של דרג פוליטי. עמדת יעוח”ק – כל עוד החוק קובע כך – מכרז והחריג הוא פטור ממכרז זה צריך לעשות במשורה ועל בסיס קריטריונים ברורים. אם רוצים מנגנון כזה – נדרש תיקון חקיקה.
המודל שחשבנו שאפשר להגן עליו – מודל שיאפשר לוועדות להמליץ על יותר ממועמד אחד –על שלושה, אבל אז לדרג את המועמדים מי יותר מתאים ואם השר ירצה לבחור את מי שנבחר שני או שלישי הוא יצטרך לנמק. זה המודל שאושר. היום רואים שיש משרדים שרוצים לחזור למשנה למנכל מקצועי.
דוגמא נוספת – חוק היועמ”שים – עלו 2 הצח – שיועמ”שים ייבחרו עי ועדות איתור. (שקד) אוחנה הציע שיועמ”שים יהיו משרות אמון. היו 2 דיונים בוועדת חוקה. הממשלה אימצה את הצעת שקד. אבל בסופו של דבר ההצעה לא קודמה. חשבנו שבעייתית – הגברת מעורבות הדרג הפוליטי במינוי תפקידים הבכירים האלה. היועמ”שים הם שומרי סף. החשש הוא מה משדרים למטה. מרגע שמשודר שלא תוכל להיבחר אלא בוועדות איתור במעורבות הדרג הפוליטי זה מאוד יכווין את ההתנהגות שלך.
שמענו קריאות גם לביטול הוועדות לבדיקת מינויים. עלה כשוועדת גולדברג חשבה שלא צריך לאשר את המינוי של צ’יקו אדרי למנכל. ברגע שהוועדות לא מאשרות יש לנו איתן קושי ונדרש לבטל אותן. חושבים שיש ערך גדול בוועדות האלה לבדיקת מינויים.
יעוח”ק לא חלק מובנה מהתהליך. היועץ נכנס לתהליך רק לקראת הבאת המינוי לממשלה או אם אחד מחברי הוועדה פונה או שר פונה.
נבחרת הדירקטורים – חוק החברות הממשלתיות קובע תנאי סף למינוי דירקטורים לא מאוד מחמירים – נבחנו כישורים, קשרים וכו’. התהליך ספג הרבה ביקורת – ממונים אנשים שלא מתאימים, הרבה זיקות פוליטיות במינוי ובנסיונות למינוי.
בשנת 2013 יזמה הרשות הליך של נבחרת דירקטורים – פנייה לציבור – תגישו מועמדות. נקבעו תנאים ברורים. הליך תחרותי – לא רק תנאי סף אלא על בסיס זה מדרגים את המועמדים ונכנסים מאות מועמדים. השרים צריכים לבחור מתוך הרשימה. נקבע חריג של תואם נבחרת – כשיש הצדקה לבחון מועמד אחר אבל יצטרך לעמוד ברף של הנבחרת. זה החל ב 2013 כיוזמה של רשות החברות, לא מתחייב מהחוק, אבל הוא בוודאי טוב. השביח באופן אמיתי את איכות הדירקטורים. בשנים שאחרי הנבחרת הרווחים של החברות הממשלתיות עלו משמעותית. מחברות הפסדיות לחברות רווחיות. עלתה ביקורת – דגש עסקי מידי, פרופיל מסוים של מועמדים, והרשות שינתה את הקריטריונים והפיקה לקחים.
במינוי הממשלה האחרונה השר אמסלם מונה לשר האחראי על הרשות והתחיל להעביר מועמדים רבים מאוד שאינם בנבחרת – למרות שאלה צריכים להיות החריג. הוא העביר 100-150 מועמדים ושם את הנבחרת בצד. עלתה שאלה מצד הרשות ומצד יעוח”ק – כיצד צריך לנהוג. גובשה חוות דעת שאומצה על ידי הי.מ – אי אפשר להחליט ללא הנמקה שעוברים מהליך תחרותי להליך של בחירה אקראית על ידי השר – נובע מאופי התפקיד – לא מימוש מדיניות שר, מדברים על מאות מועמדים שהביא השר, נובע מתפיסת התפקיד והיום אנחנו במקום אחר – וצריך הליך פומבי ושוויוני של בחירת דירקטורים. לא חייב להיות נבחרת הדירקטורים, למרות שהתהליך הוכיח את עצמו.
השר לא הסכים להיכנס לשיח בנושא. האמירה שאושרה ע”י הי.מ – יש חובה משפטית להליך תחרותי.
מינויים בתקופת בחירות –
הנחיית י.מ – נדרש לנהוג באיפוק, לא לכבול את שיקול דעת השר/הממשלה הבאים ויש לאזן זאת אל מול הצורך ברציפות התפקודית – לא לשתק את הפעילות. ההנחיה מפורטת מאוד ויש הוראות לכל הליך מינוי. ככל שהליך יותר פתוח והמשרה פטורה באופן מלא ממכרז (בשל המאפיין של מימוש מדיניות השר) – יש חשש מכבילת שיקול הדעת.
בתקופה האחרונה – 4 מערכות בחירות ברצף. דוגמאות – המפכל. מינוי שיש חובה לקיים אותם אפילו בתקופת בחירות. הגענו למסקנה הזו בגלל רצף הבחירות האלה.
מינוי יו”ר מועצת הרשות השנייה – חשבנו שניתן לקדם אותם והבחירות לא יכולות לעכב אותם עוד.
ניגודי עניינים –
עליה בעיסוק בנושא הזה. יותר מעברים בין המגזר הפרטי לציבורי, יותר מודעות ציבורית ועיסוק תקשורתי, יותר הסתייעות ממשלתית בגורמים פרטייים.
הכלל – עולם מינהלי ולא פלילי – מניעתי – להסדיר זאת מראש.
הדוח – שינויים באיזונים – לתת משקל לחשש הפרגמטי שיש לעומת השיקול של מראית עין לניגוד עניינים. שינוי נוסף – הדרכה והטמעה של הבנה של הנושא – רואים שהם ממלאים את השאלון בחוסר הבנה. לקיים פגישה של המועמד עם היועץ המשפטי של המשרד למשל. הדרכה של יעוחק ליועמשים של המשרדים. הוספנו חתימה על תצהיר ואימות חתימה מול עו”ד מתוך תקווה שיתן יותר מחויבות. מצד אחד מקלים במגבלות ומצד שני יותר הטמעה והדרכה.
דוגמאות בולטות לשאלות שעלו –
מינוי שאול מרידור למנכל משרד התשתיות – אחיו עבד במשרד עורכי דין שמייצג את נובל אנרגי בתקופה של הסדרי הגז. זו זיקה מתמשכת. חשבנו שלא יוכל לעסוק במתווה הגז. האם בשים לב לפגיעה בתפקוד הוא יכול לכהן או לא – הכרעה של ועדת המינויים והממשלה. הוחלט לאשר אותה
מינוי מיכל הלפרין לממונה על הגבלים עסקיים – היתה מנהלת המחלקה במשרד מיתר ושותפה שם. האם ניתן למנות אותה – נפגשו איתה, להבין מי היו הלקוחות שלה – וקבענו מה יהיה הסדר – למשל שלא תוכל לעסוק בפניות של המשרד מיתר, לא בפניות של הלקוחות שלה וכו’. הועבר להכרעת ועדת האיתור והממשלה. היא נבחרה. הוגשה עתירה ובגצ אישר את המינוי. נדרשת מומחיות ואי אפשר לפסול את כל המומחים מהשוק הפרטי.
כך גם עם מינוי חדוה בר לתפקיד בבנק ישראל.
מי בעל הזיקה?
האם זיקה מתמשכת או הסתיימה?
האם ההסדר מגביל באופן בלתי סביר את התפקוד?
ניגוד עניינים עם קרבה משפחתית –
הטיית שיקול הדעת בשל עניין של קרוב משפחה. לא כל קרובי המשפחה כמקשה אחת. במסגרת הדוח חילקו את הקרבה למעגלים עם מגבלות שונות.
ניגודי עניינים – חברים –
לא הוגדר בעבר מיהו חבר. והבינו שיש עם זה בעיה בשאלון. היום הוסיפו שאלות והנחנו את היועמ”שים לשאול את השאלות המכוונות – עומק הקשר, משך הזמן, תדירות וסדירות, נסיבות ההיכרות (האם ע”ר מקצועי או אישי). המכלול יכול לסייע להבין האם מדובר בחברות קרובה או היכרות אחרת. למרות שהכלל אובייקטיבי כאן יש התייחסות סובייקטיבית לחומרא.
פרסום הסדרי ניגוד עניינים – בעבר העמדה היתה שזה אישי. אחכ נקבע שחלים עליו הוראות חוק חופש מידע ונקבעה הנחיית י.מ בנושא. היתה הבנה שיש אינטרס ציבורי – שקיפות ועניין ציבורי, הגברת האמון בכך. היום יש פרסום יזום של ההסדרים של שרים ומינויי ממשלה על ידי יעוח”ק (כ -200 משרות כאלה). אין הוראת חוק שמחייבת זאת. זו לא אמירה משפטית אלא יותר מדיניות. בשנה וקצת האחרונים שנוקטים בגישה הזו, כל ההסדרים מפורסמים באתר משרד המשפטים אחרי השחרות מסוימות.
מגבלות בניגודי עניינים – האם ניתן לקצר את התקופות – צינון מהחוץ פנימה (לא חוק הצינון). יש עמדות שונות – יש כאלה שאומרים שזה לכל המינוי. יעוח”ק חשבו שנכון לקצר זאת – בין חצי שנה לשנה או שנה וחצי. בדוח מנויים מתי הולכים לאיזו תקופה.
העברת סמכויות לגורם כפוף כפתרון לניגוד עניינים – מצד אחד הוא כפוף וספק האם יפעיל שק”ד עצמאי, מצד שני להעביר לגורם אחר – פגיעה גדולה יותר בתפקוד המשרד. הכלל – להכיר באפשרות הזו ולא רק כמוצא אחרון. הסטנדרט – שהממונה לא מתערב וגם לא מביע עמדה. החריג – כשהביע עמדה, כשההחלטה אישית עליו.
24.5.21 מפגש חמישי
איל זנדברג – הכוח לחוקק וחקיקה של כוח
תקופה מורכבת. חקיקת חוק יסוד של ממשלה חלופית, חקיקת חירום בתקופת הקורונה – העלתה המון שאלות. כבר שנה וחצי בלי חוק תקציב מאושר. התגלו לנו המון פתרונות מיוחדים בתקופה הזו. אתמול ניתן פסד עקרוני של ביהמ”ש העליון לגבי ביקורת על חוקי היסוד.
משפט חוקתי עוסק בכוח ובחקיקה של כוח – חלוקה של כוח בין מוסדות השלטון, בין הפרט לשלטון. סמכות החקיקה כסוג של כוח שלטוני. כיצד מגבילים אותו ואיך ניתן להפעיל אותו?
תורת החקיקה – תחום משפטי חשוב.
מהו החוק – החוק במובן הצר מוכר מראשית ההיסטוריה. רק במאה ה-17 מתחילים לדבר על חקיקה שמקור הלגיטימיות שלה הוא בייצוגיות.
הכוח של השלטון – לא רק הכוח הפיסי של המשטרה או רשות אחרת לקחת אותי וכו’, הכוח לחוקק הוא כוח רב עוצמה. החוק הוא מהות אך גם פרוצדורה – הניחו אותו במקום מסוים, התקבצו אנשים מסוימים שנבחרו בדרך מסוימת לנסח אותו וניסחו אותו ותמכו בו ברוב מסוים, ופרסמו אותו – רק אז הוא חוק. הכוח לקבוע נמצא בידי הפרלמנט ואי אפשר להכביר בעוצמה שלו.
הרשות המבצעת מחוקקת המון – יש הרבה יותר תקנות מחוקים. עברנו מכך שהגוף הנבחר היה המחוקק לכך שבשל הפירוט הרב העבירו זאת לממשלה. גם הרשות המקומית מחוקקת. אך הסמכות לחוקק חוקי יסוד – הרשות המכוננת היא אצל הכנסת.
המתח העיקרי הוא בין הכנסת לרשות המבצעת – מי באמת מחוקק ומי מחוקק באופן עצמאי יותר. בפועל הרבה מהחקיקה נעשית על ידי הממשלה. עד כמה אפשר למתוח את החבל – מתי התפרקות מסמכות המחוקק והעברה לרשות המבצעת. השר לפעמים מסדיר בתקנות הסדרים ראשוניים. הכנסת יוצרת מן כפל שאומר – יוסדר בתקנות אבל באישור הכנסת. מייצר עוד עומס על הכנסת.
גם את הכוח לחוקק צריך להגביל באיזשהו אופן – הגבלה במקום הנדרש. לוודא שהרשות פועלת במסגרת החוק והחוקה (לא להתערב במדיניות). המגבלה המשמעותית היא בחוקה. אי אפשר לפגוע בזכויות יסוד מעל מידה מסוימת או ללא הליך מסוים.
מה משפיע על החקיקה – מבחינה מוסדית – מבנה המוסדות משפיע על הדרך שבה מחוקקים חוקים. ויש גם היבט תרבותי שמשפיע. יש מדינות שבהן מוסכמות חוקתיות לעיתים לא כתובות עלי ספר. יש גם מגבלות בין לאומיות- אמנות, הסכמים, בית דין בינ”ל – גם אלה גורמים מרסנים. מגבלות הליכיות – בכנסת גם הוא גורם מרסן – שיהיה דיון ממצה, משתף וכו’.
2 דוגמאות לקשיים/אתגרים בולטים ביחס בין הרשויות והאיזון ביניהן:
חקיקת חירום ופסקת ההתגברות. חקיקת חירום – מבטאת את המתח בין הממשלה לכנסת ומי אומר את המילה האחרונה. הכרח בל יגונה. פסקת התגברות – מבטאת את המתח בין המחוקק לבית המשפט. ברוב העולם אין כזה. לא בטוח שזה הכרחי.
חקיקת חירום
דבר חריג, לא מעניין בשוטף את הפוליטיקאים. צורך פתאומי, חוסר ודאות, פגיעה מאוד חמורה באינטרס ציבורי.
המשמעויות של הדברים האלה – בהילות – זמן מוגבל לטפל בדברים, לתת תשובה במהירות. התהליכים הרגילים מתכווצים. אין מספיק מידע לקבל החלטות. הארכת יתר של הפגיעה, הערכת חסר של הפגיעה בזכות האדם. זה מצמצם את הביקורת השיפוטית. קשיים נוספים זמינות מוגבלת של כלל הגופים, מגבלות על התכנסות, קושי עם פיקוח פרלמנטרי – אין מוטיבציה “להפריע” למשימה הלאומית כולם מתגייסים. זה מעורר קושי איך להבטיח שתהיה ביקורת שיפוטית.
בית המשפט – איך פעל בתקופה הזו, במועדים, בהיקף פסקי דין שניתנו – האם מגלה עירנות יתר או ההפך. גם ביהמ”ש חי בתוך עמו וגם הוא התנהל בסביבה המורכבת הזו.
יש גבולות גם לגבי מה שאפשר לעשות בחקיקת חירום. אפשר להתקין תקש”ח רק אם זה חירום רק אם לא ניתן לחוקק בכנסת. התכלית תמיד היתה ראויה. אבל השאלה האם אפשר או אי אפשר להגיע לכנסת הפכה לשאלת סמכות. אם ניתן להגיע – הסמכות היא של הכנסת.
הקמת ועדות קבועות/זמניות בכנסת היא גם שאלה פוליטית. במצב שיש אי בהירות פוליטית אין ענין להקים ועדות כאלה, לכן עלו שאלות מתי הכנסת לא יכולה לחוקק או שעם קצת מאמץ זה אפשרי. זה נעשה מורכב ככל שהחלו לחוקק חקיקת קבע במקום התקנות. הרבה אתגרים.
איך מתמודדים עם המורכבות – הצורך לעצב תחליפים למנגנונים הרגילים שמבטיחים לגיטימציה ושמירה על עקרונות השיטה. איך לא מייצרים הסדר שיפספס את המטרה.
התפקיד שלנו כייעוץ משפטי לממשלה הוא חשוב וקריטי במצבים כאלה במיוחד. לבצע בקרה על פעילות הממשלה . לעיתים הביקורות האחרות נחלשות.
פסקת ההתגברות בית המשפט אל מול הכנסת –
פסקת ההתגברות – למרות שביהמ”ש פסל, הכנסת יכולה לחוקק זאת שוב.
החל בחוק יסוד חופש העיסוק אגב ייבוא הבשר לא כשר. בשנת 2000 או 2001 הקים אריאל שרון ועדה שתבחן מה לעשות עם חוקי היסוד והקמת חוקה. נאמן עמד בראשה. החליטו להתמקד בח”י החקיקה. אז התגלה המתח בין ביהמש לכנסת – בנק המזרחי – שינה את התפיסה החוקתית של מדינת ישראל – כל חוקי היסוד יש להם מעמד עליון, חוק רגיל לא יכול לסתור חוק יסוד. זה כבר התחיל לעורר מתחים בין הגופים הפוליטיים השונים. בתחילת שנות האלפיים ניסו למצוא פתרונות.
בישראל הרעיון הוא להתגבר על ביהמש ולא על התגברות על החוקה כמו שנהוג במדינות אחרות. פסקת ההתגברות באה לפתור בעיה, השאלה האם יש בעיה. התשובה לשאלה על מי אנחנו סומכים יותר תלויה במארג הכולל שבו הרשויות האלה פועלות. האם החשש שהרוב ינצל את כוחו ויפגע במיעוט או שהמיעוט יכפה את עמדתו על הרוב.
שיקולים שצריך לשקול – 1. מהו המבנה החוקתי הקיים – האם יש לנו בכלל מבנה חוקתי? אם רוצים לאזן בין המתח בין הרשויות – לעשות הסדר כללי – אם אני יודע מהו חוק יסוד ומה המעמד שלו אני יכול לקבוע את הכללים. אבל אם חוק היסוד הוא דבר גמיש כמו שעשו בתקציב – זה משפיע על הדרך בה אני תופס את הבק”ש. אם אני מגביל את הסמכות של ביהמ”ש, אני צריך משהו אחר שיעשה את הפיקוח – כמו חוקה מבוססת. אם לא הגיעה העת לכך – אולי צריך לשקול את פסקת ההתגברות במהלך כולל של חשיבה על מודל החקיקה. למשל באמצעות חוק יסוד חקיקה– אלה יהיו כללי המשחק, אנחנו מעצבים אותם כפי שנראה לנו הכי נכון כעת לחברה בישראל. אלה הכללים שיגבילו את בהמ”ש ואת הכנסת.
שמיעה של כל הגורמים בהליך החקיקה תביא לחקיקה מאוזנת יותר.
איל ינון – הייעוץ המשפטי לכנסת
מסמך שכתב יילקין בשנת 1951 – לסיעת מפ”מ בכנסת הראשונה עובד משרד המשפטים. חבר במפלגת מפ”מ.
במשך שנים לא היה ייעוץ משפטי לכנסת. משנה חקיקה שהה בכנסת מטעם משרד המשפטים. אחרי עשרות שנים שכך היה נהוג, יצאה בקשה ממשרד המשפטים להעסיק מטעם הכנסת משפטנים בכפיפות מלאה למשרד המשפטים וליועץ. בתחילת שנות ה70 החלו להעסיק משפטנים עובדי כנסת. עסקו בנסחות ובפרוצדורה. היו כפופים למשרד המשפטים.
בשנת 1980 מתרחש אירוע דרמטי בהתפתחות של הייעוץ המשפטי לכנסת – מגיע לכנסת צבי ענבר. היה לו קשר ליור הכנסת. צבי מסכים להיות בכנסת לא כיועמש כנסת אלא כיועמש לוועדת הכנסת ולוועדת החו”ב. הוא ראה עצמו כפוף לי.מ. באותה תקופה. מכוח אישיותו והאוטוריטה שלו מכנס סביבו משפטנים שרואים עצמם מעשית כפופים אליו וכל הקשר למש’ המשפטים נעשה דרכו.
בשנת 2000 יו”ר הכנסת אברום בורג מחליט לעשות מעשה ולחזק מאוד את הדרג המקצועי בכנסת. עד אז הדרג הוא תפעולי בעיקר – מעט מאוד עיסוק במהות ותכנים. בורג ואפי איתן מחליטים לקדם התנתקות ממשרד המשפטים תוך יצירת תפקיד חדש – למרות שצבי היה יועמש הכנסת פורמלית לא היה תפקיד זה. אליקים רובינשטיין היה י.מ והמשנים מזוז ושופמן תומכים בכך, למרות שהם יוצרים לעצמם תחרות בכנסת. הם מבינים שמוטת הכנפיים של הי.מ רחבה מספיק גם בלי להיות יועץ משפטי לכנסת. שמגר כתב מאוחר יותר שהוא חושב שצריך לראות את הייעוץ המשפטי לכנסת כפופים לי.מ. גם שופטי העליון לא ראו בעין יפה את העצמאות של הייעוץ המשפטי לכנסת לא בכלל ולא בזירה שמולם (ייצוג הכנסת).
בשנת 2000 שינוי חוק הכנסת, חקיקת סעיפי היועץ המשפטי לכנסת – האופן בו נבחר, סמכויות, קדנציה אופן סיום התפקיד וכו’. מקבלת אותו תיקון מתחילה תקופה חדשה לפחות סטטוטורית במוסד היועץ המשפטי לכנסת. לא יש מאין כי היו לו שורשים קודם אך מבחינה פורמלית לא היה קים עד אותה שנה.
2007 – איל עובר ממשרד המשפטים לתפקיד מזכיר הכנסת. ולראשונה נחשף לזירה הזו ומבין פתאום עד כמה הזירה הזו חלשה מבחינת מקצועית מהותית. בא לידי ביטוי בשני היבטים מרכזיים – חוק ההסדרים וייצוג הכנס”ת בבגצ.
חוק ההסדרים – הכנסת מאוד חלשה. הסוגיה המהותית לא באה לידי ביטוי בישיבות האלה. מקבלים קצת פשרות בכנסת אבל רואה שאין דיון מקצועי. מהוה זרקור אדום. הכנסת מאבדת מכוחה.
ייצוג בבג”צ – כל האירועים שמתרחשים בבג”צ הפן החוקתי- הכנסת היא שחקן זניח לגביהם. הכנסת לא נוטלת חלק פעיל בדבר הזה ולא חלק מהאירוע למרות שהיא יצרה את האירוע. לא נתפסת על ידי ביהמ”ש ולא על ידי עצמה כחלק מהאירוע. זה מאוד מוזר.
לקראת סוף הקדנציה של איל כמזכיר הכנסת הבין שהייעוץ המשפטי לכנסת הוא המפתח להפיכת הכנסת לגורם משמעותי יותר באיזונים בין 3 הרשויות.
לאיל היה ברור שיש מקום לפעילות של הלשכה המשפטית גם בכל הנוגע לחקיקה הממשלתית. למרות שזה עשוי להתפס כמעין מבקר מדינה – מתחיל לפרום ולפתוח כל מיני דברים שכבר הוכרעו. עשו על כך חשיבה רבה בכנסת.
חושב שצריך לנצל את השקיפות שבכנסת – הממשלה פועלת בחדרים סגורים ללא שיתוף הציבור, ובכנסת כן יש שיתוף. כל מה שנעשה בוועדות שקוף. יתרון נוסף – השתתפות של כלל השחקנים שרוצים להשתתף. הממשלה בוחרת את מי לשתף כשיש לה אג’נדה. האיזון הוא בכנסת – בו אנחנו מחייבים את כל הגורמים הנוגעים בדבר להגיע, וגם את מי שסבור שהוא רלוונטי. זה אתגר גדול עבור מש’ המשפטים. רק בכנסת נחשפים למי שנפגע מהחקיקה או מי שמושפע ממנה. והם מאתגרים אותנו ולא פשוט לעמוד באתגר הזה.
המוטו – ביקורת ושיתוף פעולה – אנחנו צריכים להיות ביקורתיים, אבל איל תמיד עודד את עובדיו לשתף את עובדי משרד המשפטי בשיח. האם לשתף את עובדי הכנסת בהליך לפני ההנחה על שולחן הכנסת? למרות הפיתוי והיכולת להשפיע על התהליך החליטו שזה לא נכון . נתפס על ידי חברי כנסת כעקיפה של ההליך בוועדה. לא רצו שנסגור מאחורי הקלעים עם משרד המשפטים. אחרי הנחה – הוא עודד מפגשים מקצועיים בין צוותים של הכנסת למשרד המשפטים ומשרדים אחרים.
ייצוג הכנסת – יש רשות נוספת שהיא לא ממשלה. היה קשה להחדיר את השינוי הזה שתיאורטית כבר קרה בחקיקת חוק היועץ המשפטי לכנסת – נכנסו שם הוראות קונקרטיות. אבל הכנסת הסתפקה בתיאור הליכי החקיקה בפני ביהמ”ש והצטרפה כמעט תמיד לעמדת המדינה כפי שהוצגה על ידי מח’ הבג”צים. איל חשב שצריך לשנות את זה. לא צריך להתנגח בי.מ או בבג”צים ולהציג עמדה שונה. הם מחויבים לפי החוק להציג עמדה שלא סותרת את מה שנקבע בדין. אבל הממשלה לא מסתכלת על האינטרסים המוסדיים של הכנסת. אומרת בגלל זה יש להם מחלקה משפטית משלהם.
דוגמא בולטת – חוק מיסוי דירה שלישית. לייעוץ המשפטי לממשלה אין ענין מיוחד לשים משקל רב על אופן התנהלות הדיונים בכנסת. הוא אומר – זה עניין שלכם – האם יש זמן לח”כים ללמוד, האם הייעוץ המשפטי לכנסת מסוגל להסביר או לא וכו’. את הממשלה זה פחות מעניין. נציג הכנסת לא היה בא בעבר לדיון ואומר נפגע אינטרס מוסדי של הכנסת. היום יש מקום לטיעונים האלה ומייצג הכנסת טוען אותם בדיונים. כך גם בעתירה שעניינה מינוי יו”ר ועדת חו”ב. מי יבוא לביהמ”ש ויאמר אתם צודקים שזו בעיה. לממשלה אין אינטרס למנות – זה פיקוח על עבודתה. דוגמא נוספת – השב”ס מודיע שלא מאפשר להכניס ח”כים לביקורים. העמדה מגובית ע”י היועמ”ש. פחות מביאים בחשבון את עמדת הכנסת – חסינות ח”כים, חופש התנועה שלהם וכו’. ח”כ יוסף ג’אברין מגיש עתירה לבימש בנושא. יש רוב בוועדת הכנסת נ’ ח”כים ערביים. האם היועמ”ש מייצג את העמדה של הוועדה או מגן על אינטרס אחר?
מהו האינטרס המוסדי – נכנסים למערכת יחסים רגישה בין היועץ המשפטי לכנסת לבין יו”ר הכנסת. פרשת יולי אדלשטיין.
איל טען שמי שמוסמך להציג את האינטרס המוסדי של הכנסת הוא יועמש הכנסת. לפי חוק הכנסת מי שהוסמך לקבוע מהותית את העמדה של הכנסת זה היועמ”ש (לא רק במובן הטכני). לא בכדי. הרעיון היה – יור הכנסת הוא דמות פוליטית ולא נכון שיהיה זה שייצג את עמדת הכנסת. מצד אחד נקבע שהכנסת כשמייצגת בבימ”ש צריכה לטעון לתוקפו של חוק. מצד שני – הסמכות ניתנה ליועמש הכנסת והוא רשאי להחליט האם להעביר את הסמכות לי.מ או שנותן סמכות לייצוג פרטי. זו סמכות שלא ניתנה לאף אחד אחר. אפילו בפרשות מורכבות נמנעו מלעשות שימוש בסמכות הזו ולא נעשה ייצוג פרטי של הכנסת או של היו”ר.
המחלוקות דומות גם בעולם. מה ששונה הוא שאצלנו אין תשתית של חוקה ומסמכי יסוד. אצלנו מתווסף לזה גם לפעמים השיח הקשה.
מפגש שישי 31.6.21
גידי ספיר – על התגברות ומשילות (להשלים מטל שטרית)
התבוננות ביקורתית על חוקה וחוקי היסוד. מדוע צריך חוקה? החוקה נועדה להגן עלינו מפני עצמנו. יש סט התנהגות שמקובלים על כולנו ואנחנו מחויבים להם. יהיו רגעים בחיינו הציבוריים שבהם מסיבות שונות ניטה לבגוד בערכים האלה. חוקה נועדה להגן על המצבים האלה.
מהו המכנה המשותף הנמוך ביותר שמאפשר לכונן חוקה? בזכות העמימות המשפטית הצליחו לכונן חוקה.
המרצה מתחבר לגישה הליברלית המסורתית של ג’ורג’ סטיוארט מיל. יש דרך לפתור את הבעיה, העברת הסמכות לקבל החלטות מהציבור לידי גוף אחר, שנקרא ביהמ”ש. בימ”ש יהיה מערכת ייצוגית.
הטענה שלו היא שעל פניו ככל שהשאלה שעומדת בפנינו חשובה יותר, כך נשקיע תשומות רבות יותר בדרך לקבלת ההחלטה. הפרדוקס הוא שלא קיים יחס ישר כזה ולעיתים היחס הוא קצת הפוך. מסיבות שונות – הפוליטיקאים לא אוהבים לעסוק באופן מעמיק בשאלות המהותיות האלה. שופטים יכולים לספק לנו דוגמה טובה לאיך מנהלים וויכוח או מחלוקת שנאמן לעקרונות הדיליברציה. התייחסות לעמדות האחר, שאיפה לקונצנזוס, ניסיון לשכנע.
המרצה מציע דגם אחר שבא מרציונל אחר – המטרה היא לא להגן על עצמנו מפני עצמנו. המטרה היא לעודד ולחזק את הסיכוי להליך קבלת החלטות רציני. הכרעת רוב. הוא יגרום למערכת הפוליטית לדון בעניין הזה, אח”כ גם מול ביהמ”ש בדיוק בגלל המעמד של ביהמ”ש ולמחויבות שתהיה למערכת הפוליטית למתוח ביקורת על ביהמ”ש. יש שאלה שצריך לברר במודל הזה – האם הוא מספק את הסחורה. לא הגנה על סט ערכים שמחויבים אליהם – אלא חידוד והעמקה השיח הציבורי הפוליטי בדרך לקבלת החלטה בדרך לקבלת החלטות.
מזכיר את הבעיה עם פסקת ההתגברות – לקוחה מהמודל הקנדי.
שאלה – האם המודל הזה הוא לא תלוי תרבות פוליטית? המרצה – יש כאן עניין של ביצה ותרנגולת. מה הביא אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים. לדעת המרצה גם לפני חוקי היסוד של 1992 מצבה המשפטי של מדינת ישראל היה טוב ויש כתיבה רבה על כך. ספק האם חברי הכנסת היו מודעים למעמד שינתן לחוקים האלה בעת ההצבעה. הפרשנות שביהמש נתן לכך מרחיקת לכת. המודל הזה יכול להוות תיקון ולא קלקול. זה חייב להיבחן בהתאם לתנאי המערכת הישראלית והחברה הישראלית.
דוגמאות שניתנו בהרצאה – חוק המרכולים, פסיקה לגבי מסתננים, פסהד האחרון לגבי תקציב המדינה.
מייק בלס – נקודת איזון משתנה בין זכויות אדם לאינטרסים אחרים
פעמים רבות אנחנו ובית המשפט נאלץ לבצע איזון בין זכויות אדם לאינטרסים אחרים או לזכויות אחרות. אך מהו איזון? האם איזון הוא מושג משפטי? יש קושי לייישם אותו. זו פעולה שנעשית בידי בני אדם ולכן סובייקטיבית.
לא תמיד הציבור הרחב יודע מהן זכויות היסוד. הן לא רק בחקיקה, אלא גם בפסיקה.
אינטרסים חשובים שמתנגשים יכולים להיות – שמירה על שלטון החוק מול הזכות להיבחר. – פסהד של ראשי ערים חשודים בפלילים – הכנסת תיקנה אחכ את החוק ויישרה קו עם ביהמש.
דוגמאות לאינטרסים אחרים – שמירה על תקציב המדינה, מינהל תקין, הפרדת רשויות, השתתפות חכים בהליך חקיקה.
שאלה נוספת – מה עוצמת הפגיעה? בחלק מפסה”ד השאלה של איזון האינטרסים מקבלת גם ביטוי כמותי אבל ברוב המקרים האיזון הוא לא כמותי אבל יותר סובייקטיבי.
בגצ קול העם – הצנזורה מול חופש ביטוי. רמה גבוהה של וודאות לפגיעה ממשית בזכות – מבחן מחמיר.
ישנם מצבים שבהם האיזון הוא בין זכויות. ואז האיזון הוא אופקי – זכויות שוות או אנכי – חוק יסוד מול חוק רגיל .
כיצד מאזנים בין זכויות? לא מדובר על אינטרס עליון כמו ביטחון המדינה. האם יש זכויות חשובות יותר? אולי הזכות לחיים או לבריאות.
דוגמאות – חלוקת מסיכות אב”כ. היו מספר עתירות בנושא – תחילה עמדת בית המשפט היתה שזו סוגיה של מדיניות ואין מה להתערב. בעתירות הבאות העמדה קצת השתנתה – עתירת בית ינאי – מדוע רק לערים? בית המשפט הורה לחלק גם להם. אחכ – עתירות בעלי זקנים – גילוח זקן למלחמה אינו פיקוח נפש ויש לחלק להם מסכות מיוחדות עם מפוח. בהמשך – עתירה של נוצריה מבית לחם – ביקשה לחלק מסכות גם לתושבי יו”ש ללא הבחנה בין ישראלים ללא ישראלים. בהמש קבע שיש להערך לכך ויש לחלק לכולם. \3 שנים אחכ – עתירה של עקיבא נוף – מסיכות מיוחדות גם לבעלי זקן שאינו מטעמי דת – בימש קבע שיש לבטל את ההחרגה רק לדתיים. לכבד בעלי זקן חילוניים.
בתקופת הקורונה – ביהמש אישר מגבלות רבות וסגר רחב היקף – ביקורת של מייק על כך – מניעה ממשפחות שכולות להכנס לבתי העלמין ביום הזיכרון, מניעת כניסה של אזרחי ישראל לארץ – נדרש לחקור את הטיפול בקורונה בוועדת חקירה ממלכתית – נפטרו המון אנשים.
דוגמאות לאיזונים נוספים – ע”פ אלבה – הלכות הריגת גוי – ברוב של 5 מול 2 נפסק שזו הסתה לגזענות ועידוד אלימות. סגירת כביש בר אילן.
לגבי זכויות לקהילות – יש להכיר במאפיינים ורגישות של קהילות מסוימות. למשל – לתת פטור מגיוס לצהל – לאפשר הקלות ופתרונות יצירתיים ולא ללכת נגדם.
מפגש שביעי 7.6.21
ענת אסיף – משפט וביטחון
הביקורת השיפוטית בנושאים ביטחוניים –
פס”ד ליברסיץ’ הבריטי – גישה מצמצמת להתערבות בית המשפט בנושאים ביטחוניים.
גישה זו אומצה בישראל ב 1950 בבג”צ אלאיובי בו נקבע שהתערבות בצו מכוח תקנות ההגנה שעת חירום היא בעלת אופי מצומצם. בהמשך בפסקי הדין הבאים בשנות ה 80 בימש כבר לא נוהג בצמצום ומרחיב את ההתערבות שלו. ביקורת שיפוטית בנושאי ביטחון לא שונה מביקורת שיפוטית בתחומים אחרים. החוקים אינם מחרישים בעקבות מלחמה (פס”ד בראנסה, שניצר ועג’ורי).
שנת 2018 – בגצ גולדין – התערבות מצומצמת בשיקולים מדיניים ביטחוניים – לא חזרה אחורה לגישה הבריטית אלא זה שיקול נוסף. אף פעם לא יאמרו זה לא נושא להתערב בו, אלא זה שיקול נוסף.
שאלת הסמכות –
גם בגישה הכי מצומצמת של ביקורת שיפוטית על החלטות ביטחוניות נדרש מקור סמכות מפורש. דוגמאות:
- חוק המטה לביטחון לאומי 2008 – האם למלל יש מקור סמכות לנהל את משבר הקורונה? האם ביטחון לאומי (סע’ 2(א)(11) לחוק יכול לשאת על גבו נושא כמו משבר בריאותי? עמדת יעוחק בפניות שהתקבלו בנושא – כן.
- חוק שירות הביטחון הכללי – האם סעיף 7(ב)(6) שכולל את המונח “ביטחון לאומי” מהווה מקור סמכות לאיכונים בתקופת הקורונה? בית המשפט היה מוכן לקבל שהמילים יכולות לשאת משבר בסדר גודל כזה אבל רק לזמן מוגבל ועד לקביעת חקיקה שתסדיר זאת מפורשות. המדינה אכן חוקקה זאת בהמשך.
- מבצע שומר החומות והמהומות בערים – האם אפשר לצוות למשטרה כוחות צבא שיסייעו לה באכיפה? סע’ 18 לפק’ סדרי השלטון והמשפט מאפשרים לצהל לעסוק בתחומים נוספים – קידום אינטרסים לאומיים ביטחוניים של המדינה. בנוסף, האם השב”כ יכול לסייע? הוחלט שכן כי האירועים היו בעלי מרכיב לאומני חזק ובהיקף גדול מאוד שמאיים על קיומנו.
- קטע מהסדרה – שופטים בשר ודם – פס”ד המגורשים קיבלו את עמדת המדינה. פס”ד קלפי מיקוח – דורנר קובעת שהמשך ההחזקה במעצר מינהלי אינו תקין. הסכנה אינה מהחשוד עצמו. העמדה התחלפה בדיון הנוסף – סע’ 2(א) לחוק המעצרים – “ביטחון המדינה” כולל גם מקרים שבהם הסכנה לא נובעת ישירות מהחשוד עצמו.
סוגיית השבויים והנעדרים – ביקורת של המשפחות והציבור על חוסר התקדמות במו”מ. הממשלה קובעת בהחלטה משנת 2017 אמצעים להפעלת לחץ. ביניהן – מגבלות על כניסה לטיפול רפואי והחזקת גופות מחבלים. עתירות מוגשות משני הצדדים – משפחות הנעדרים ופלסטינים. הרגישות כאן רבה מאוד. כך למשל סביב החיסונים.
בגצ 5693/18 – סמיה ציאם – ביהמש אומר שמותר להחמיר את הדרישות לכניסה לטיפולים אבל כשיש מקרה פרטני של סיכון חיים לאנשים שאין מהם סיכון קונקרטי – יש לאפשר כניסה.
בגצ עליאן – מחבל עם שיוך לחמאס – האם אפשר להחזיק בגופה לצורך מו”מ. יש סמכות מכוח תקנות ההגנה שעת חירום אבל יש דיון על אופן הפעלת הסמכות.
בגצ עריקאת – בעקבות הביקורת של השופטים עשו שיעורי בית, החלטת הקבינט תוקנה ונקבעו מפורשות החריגים בנוהל סודי נפרד.
הריסת בתי מחבלים – התנגשות בין המשפחות לבין המערכת הפוליטית והמשפטית. זה לא טוב ויש לתת להם מענה טוב יותר ויחס מכיל. הם לא צד להליך. יש לזכור שההריסה היא צד מניעתי ולא עונשי.
תהילה אלטשולר – דיני פרטיות – מדיניות דאטה ודיני קורונה
נדרשת מדיניות דאטה ברורה. נבחן זאת על בסיס מקרה בוחן של שימוש במאגרי המידע של משרד הבריאות בתקופת הקורונה.
הזכות לפרטיות – מלכת הזכויות בעולם הדיגיטלי. המהפכה הטכנולוגית – מהפכה תעשייתית רביעית. שינתה את התפיסה בהרבה דברים. בתוך זה 3 מהפכות – מהפכת החומרה – מזעור ואחסון; מהפכת הקישוריות – האינטרנט, תקשורת בין מכשירים; מהפכת הבינה המלאכותית – מיועדת להתמודד עם כמויות גדולות של מידע. כל המהפכות האלה קשורות אחת לשנייה.
דאטה הוא הנפט החדש –
למדנו רבות על השימוש בטכנולוגיה בתקופה הזו של משבר הקורונה. בלט חוסר העיסוק בבעיות הערכיות – מידע, פרטיות, חוסר שוויון בגישה למידע וכו’.
הדבר הכי חשוב – צריך מדיניות דאטה ממשלתית. התגלה שלמשרדי הממשלה לא היו מערכות מידע מתפקדות. היה צריך את אמ”ן. היה סירוב להנגיש נתונים גולמיים. מדיניות כזו כוללת את ההבנה שיש הרבה מה ללמוד משיתוף של מידע, אבל צריך להסתכל על האיכות של הדאטה, משוב על ההנגשה, כללים לגבי הטיפול במידע – סיכונים, איזה סוג של מידע אוספים, התממת מידע, אבטחת נתונים ומחשוב וכו’.
שימושים שניוניים במידע –
בשנת 2016 מבינים שיש ערך רב במידע הבריאותי. מערכת הבריאות שלנו ריכוזית והמידע מרוכז בשלושה גופים – משרד הבריאות, בי”ח ממשלתיים ובקופות החולים. בנוסף, נעשה תהליך דיגיטציה מוקדם. בשנת 2018 מבינים שיש לנו אוצר. מאגרי מידע הבריאות של ישראל. מתחיל תהליך של מעבדות מידע, ומתחיל הליך של מדיניות דאטה בריאות. החלטת ממשלה מס’ 3709 ממרץ 2018 מנסה להסדיר זאת. החלטת הממשלה מספרת סיפור על קרב בין מי שרוצה לקדם את הנושא לבין מי שחשש מפתיחת המאגרים האלה בגלל פגיעה בפרטיות.
הקושי – יש בכך המון מידע פרטי. משרד הבריאות ניסה להסדיר זאת בתקנות מכוח חוק זכויות החולה- נושא מאוד מורכב. לא הצליחו עד כה גם בשל פיזור הכנסת.
כאשר מדובר במידע מזוהה – נקבע שנדרשת הסכמה של החולה אבל ועדת הלסינקי קבעה שניתן לחרוג מכך אם המידע מוצפן. הנושא מעוגן בחוזרי מנכל משרד הבריאות. המרצה מעלה שאלה – איך אפשר לסתור כך את חוק הפרטיות? לא ברור.
מגיעה הקורונה – ותהילה מקבלת מאמרים של כותבים ישראלים, עם הצהרת אתיקה שניתן פטור מוועדת הלסינקי מכיוון שזה מידע אנונימי ואין התערבות וכו’. משרד הבריאות מתקשר עם ערן סגל ממכון ויצמן – מכון ויצמן יקבל גישה למאגרים ובתמורה תייעצו למשרד הבריאות בנושא הזה. בנוסף לסיוע הם מפרסמים מאמרי מחקר. בנוסף הם מקבלים פטור מהצורך לפנות לוועדת הלסינקי (שמירת הסף על הפרטיות של שימוש במאגרים משפטיים). אנשים מקבלים גישה למאגרים בצורה לא מפוקחת.
מכתב מאיתמר גרוטו מאפריל 20 – קובע שלא מדובר במחקר אלא ניהול מידע לצורך טיפול בחולה ולכן לא נדרש אישור של ועדת הלסינקי. אך בפועל יש פה ערבוב בין מידע למחקר לבין מידע שיש בו צורך כדי לקבוע מדיניות טיפול במגיפה. לפי הלסינקי האחרון לא צריך אישור אבל השני כן.
מאמר של רן בליצר – הוא מקופת חולים כללית. מציין שקיבל אישור מוועדת הלסינקי – היא פטרה את הצורך מהסכמת האנשים. הוא הולך לוועדות אתיקה בזמן המגפה. גם מכבי ביקשה אישור למחקרים שלה, למרות שמשרד הבריאות אומר שלא נדרש.
קיץ 2020 ידיעה בדה מרקר – משרד הבריאות רוצה לייצר אגם של מידע – חקירות אפי’, בדיקות קורונה, מטושים וכו’ באמצעות מספרי ת.ז שלנו. ועדת הלסינקי אומרת למשרד הבריאות שזה מאגר עמוק מאוד. היכולת לזיהוי חוזר מאוד גדולה. נדרשת ההסכמה מהאנשים. אומרת הוועדה בגלל שזו מגיפה עולמית – לא נדרשת הסכמה לעצם המאגר, אלא תודיעו לאדם שהוא נכלל במאגר ושאם רוצה יוכל לצאת.
הסכם שני של ישראל עם פייזר התפרסם עם השחרות בינואר. הראשון לא התפרסם. בשני כתוב – ישראל מתחייבת לקנות מפייזר והם מתחייבים למכור. אבל יש התניה – מ”י תיתן גם מידע ולא רק כסף. מההסכם השני מבינים שההסכם גם כולל מידע. יש הסכם לבדוק מתי תושג חסינות עדר בישראל.
בהמשך – התבטאויות של משרד הבריאות – אין מחקר – לא צריך לקבל אישורים. אבל מסתבר שכן התפרסם מחקר – השפעת החיסון בישראל – רופאים ממשרד הבריאות – מנכ”ל המשרד חזי לוי וסיגל אלרועי, ובאמצע מדענים של פייזר – מאמר משותף של משרד הבריאות ופייזר! קישרו בין כל הנתונים באמצעות ת.ז. ויש כאן מידע אישי. מאחורי הגב של יעוח”ק ומאחורי הגב של הציבור – אמרו שממילא זה מידע אגרגטיבי ומידע שממילא אוספים, אבל עשו בריכה ענקית של מידע – מעל גילאי 12 ו-14 וכל מי שקיבל חיסון – בפועל זו אותה קבוצה כמו באיכוני שב”כ. במאמר הם כותבים שלא היה שום מימון למחקר. אבל כתוב שפייזר העבירה חיסונים וברור שעבר שווה כסף. לא ניתן לומר שלא היה מימון.
יש פה גם ניגוד עניינים – אנשי משרד הבריאות כותבים מאמר עם חברה פרטית. יש מימון וכו’. מקרה בוחן של מדיניות דאטה ממשלתית בקורונה. ניצול לא הוגן של מידע שעובד ציבור חשוף אליו.
הצורך לקבוע מדיניות דאטה בריאותית הופך להיות אקוטי. מידע שווה המון אבל פוגעים בפרטיות. צריך ביטוי רגולטורי בחקיקה.
הרבה שאלות מתעוררות מהעיסוק בנושא. הזכות לפרטיות הופכת למרכזית.
המרצה מציעה התבוננות אחרת על הזכות לפרטיות –
פרטיות כזכות קניין – נמצאת בחוק יסוד כבה”א וחירותו. המידע הוא שלי – אני יכולה לדרוש לעיין בו למחוק אותו לתקן אותו, לקבל עדכון כשמעובר. אני שולטת במידע עליי. אם נעשה שימוש – שיפצה אותי. פרטיות כשליטה – חייבים להסביר באותיות גדולות ולקבל הסכמה. בפועל אנחנו לא קוראים את תנאי השימוש ולא שמים לב שביקשו גם נתוני מיקום. האם אפשר לראות את הזכות לפרטיות רק בשליטה?
הדרך השנייה – הזכות לפרטיות כזכות להיעזב במנוחה – התפתח כאשר התחילו המצלמות הניידות. אנשים נלחצו – מישהו יכול צלם אותי. אין לי זכות להיעזב במנוחה – left alone . התפיסה האמריקאית – ברשות הרבים מותר בבית – לא. אבל הטוויסט החדש – אלכסה/סירי – עוזרת דיגיטלית – היום בארה”ב יש יותר מכירות של עוזרות דיגיטליות. התפקיד שלה יהיה לדעת כל מה שיש לי בטלפון ובמחשב, לדעת את ההרגלים שלי, לדעת מה קורה בבית, ותוכל לעזור לי לנהל את הזמן שלי. יש האנשה של המכשירים האלה. יהפכו לעוד בן משפחה – מכשיר בבית ואנחנו כבר לא לבד. ואז הזכות להיעזב במנוחה מקבלת טוויסט שונה.
אוטונומיה – מפתחים אלגוריתמים שהמטרה היא לייצר הליך קבלת החלטות אלטרנטיבי – המחקר והפיתוח נועד לזה. דולף מסמך של פייסבוק – יודעת מי מרגיש חסר ערך וחסר משמעות – ומוכרת את המידע הזה לחברות פרסום ושיווק. הסיפור של קיימברידג – היכולת להשתמש בסמנים וביכולות רגשיות – לא רק כדי למכור מוצרים אלא כדי להשפיע על תהליך קבלת החלטות – במי אנשים יבחרו למשל.
מזכות פרטית לזכות קוליקטיביסטית – אגרנט בקול העם – הזכות לחופש ביטוי – זכות קוליקטיביסטית – יש ערך למידע, רוצים שיח ציבורי שוק רעיונות מתפקד, לא רוצים ריכוזיות.
נדרש חוק הגנת פרטיות חדש. יש צורך בהסדרה של הנושא. ישראל עשויה לאבד את ההכרה האירופית בשמירה על מידע. נדרשים דיני בחירות חדשים.
צריך להיות מודעים ולבדוק כל הזמן איזה אגם דאטה נוצר ואיזה כוח יש למידע הזה. נדרשת הסדרה ואוריינות גבוהה – איזה סוגים של מידע יש מה אפשר לעשות איתו ומה הסיכונים.
מפגש שמיני – 15.6.21
עו”ד גאל עזריאל – תקנות שעת חירום וחקיקה בראי תקופת הקורונה
ישראל מצויה במצב חירום לפי חוק משנת 1948. מכוח החוק להארכת תקנות שעת חירום מאריכים את ההכרזה על מצב החירום מדי שנה. יש עדין חקיקה רבה שכרוכה במצב חירום שלא תמיד מוצדקת – הסדרים כלכליים שונים, בחקלאות, יהלומים וכו’ אבל לפעמים אלה הסדרים מורכבים שקשה להגיע להסכמה עליהם. חלק מהחקיקה הוסבה כבר ויצאה מהסדרי החירום ונותקה מהתלות במצב החירום במדינה – למשל רפורמת הקורנפלקס. מעצרים מינהליים – הסדר מורכב.
ההסדר עבר מפקודת סדרי השלטון והמשפט לחוק יסוד הממשלה. מצב החירום מאפשר ונותן את הסמכות לקבוע תקנות שעת חירום. תקנות שהממשלה כולה יכולה להתקין (בכפוף לחריגים). התקנות יכולות להתגבר על כל חוק. לעיתים נדרש לתת מענה מהיר בלית ברירה במקרי חירום. בשנות השישים השתמשו בכך הרבה. היתה יותר ביקורת של העליון ונקבעה הנחיית י.מ בנושא. לאט לאט המשרדים פחות ביקשו להתקין תקשח. בח”י הממשלה הסמכות היא לממשלה כולה ולא לכל שר כמו שהיה בפקודה. בקורונה – נקבעו הסדרי חירום במשאל טלפוני ובהודעות סמס.
התקשח – לא יכולים לפגוע בזכויות אדם, לא יכולים לקבוע חקיקה רטרואקטיבית ולא ניתן למנוע פניה לערכאות לא יכולים לסתור את חוק הבחירות. התקנות הן לעד 3 חודשים. הכנסת יכולה להפוך את התקנות לחוק להארכת תקנות שעת חירום – כלי מוזר אבל הופך את התקנות לחקיקה. נעשה בקורונה.
תרחישי חירום – רעידת אדמה, צונאמי, מגיפות עולמיות, ולאחרונה – קורונה, מבצע צבאי, מהומות בלוד.
אי אפשר לצפות מראש את תרחישי החירום. וקשה להתפנות לחשוב עליהם בעומס היומיומי. הבעיה – בזמן חירום אין זמן, לא מיושבים, חוששים. לכן חשוב להיערך מראש מה יהיו האיומים ואיך אנחנו צריכים להתמודד.
הדרך הנכונה להסדיר את מצבי החירום האלה היא מראש בחקיקה – במצב חירום יהיו סמכויות נוספות.
לפי סעיף 90א – פקודת המשטרה – הכרזה על אירוע חירום אזרחי – חשבו על רעידת אדמה וכו’ ולא על הפרות סדר. בלוד הטילו עוצר –סמכויות חירום קיצוניות. בין לילה היו צריכים להחליט – והיועץ החליט שזה נכלל בפרשנות הסעיף.
בשריפה הענקית בכרמל לא השתמשו בסמכות הזו.
נכון שהכנסת תקבע מראש את הסמכות כשהרוחות רגועות ואפשר לעשות איזונים, בשקיפות, שיתוף ציבור וכו’.
מנסים לשמור זאת למצבי קיצון – נובע מההלכה של העליון שביקר את השימוש בתקש”ח.
המצב האופטימלי שלא תהיה הכרזה לפי חוק היסוד. אם רוצים הכרזה, נדרש לבחון האם אותו מצב חירום מצדיק הכרזה לפי חוק היסוד.
לעניין החקיקה וההתמודדות – שיהיה בחקיקה ראשית הסדרים מפורטים ומגודרים למצבי חירום שאפשר לצפות ואינם מרחיקי לכת מידי. במצבים שלא עונים לכך – שהיו תקנות למגירה.
שעת חירום וקורונה
התחילו דיונים בנוב’-דצמבר. בינואר כבר היו דיונים במלל. הבינו שזה לא רק עניין לרפרנט בריאות.
יש לנו פקודת בריאות העם משנת 1940 מהמנדט הבריטי – לא מתוחמת, לא מאוזנת בין הרשויות ולא נותנת משקל לזכויות אדם. סע’ 20 – סמכויות בחירום – שר הבריאות יכול להכריז על מחלה כמחלה מדבקת ואז מנכל משרד הבריאות יכול לעשות כל דבר כדי להתמודד עם המחלה – לבודד, לרתק וכו’.
בהתחלה אמרנו שזה בסדר לשים בבידוד מי שחזר מסין – יש סמכות מפורשת, חששנו שזה מאוד מדביק. אח”כ – לא להחזיר לעבודה חולה, וכו’
בשלב מסוים הבינו שחייבים ללכת לתקנות שעת חירום, שפקודת בריאות העם לא מספיקה – ההסדרים הם רחבים מאוד, קשורים לבריאות אבל לא רק.
תקש”ח צריך החלטת ממשלה. משרד הבריאות היו מסתפקים בפקודה – למנכל יש סמכות לכתוב ולפרסם וזהו. הפקודה רחבה ואפשר לקבוע כל דבר. אבל זה חקיקת משנה ולא יכולה לסתור חקיקה ראשית. ההכרזה של השר על מחלה והסמכות להוציא צווים לא מוגבלת בזמן. המנכל מוסמך להוציא צווים והוראות. הוראות לא צריכות אפילו לפרסם ברשומות למרות שהן בנות פועל תחיקתי.
צו בריאות העם – הגבלות על התקהלויות – 500, 100 – היינו בשיחות מדי יום – אמרו ביעוח”ק שזה כבר לא מתאים להיעשות בצווים. הדברים קרו מהר מאוד.
15.3.20 – הוחלט ללכת לתקש”ח – הותקנו 4 הסדרים של תקש”ח ביום אחד – שונו צו הבידוד – בידוד והוראות שונות, אח”כ מסכות, מגבלות על המשק. וגם – איכוני השב”כ.
אח”כ היו עוד 2 סטים שידעו שלא ניתן לעשותם מכוח תקש”ח – הגבלת ביקורים בבתי סוהר והיוועצות חזותית בהליכים פליליים בבתי משפט
38 סטים של תקש”ח. 105 דברי חקיקה מכוח שעת החירום – כולל התיקונים שנעשו.
מהר מאוד הבינו שהתקנות בתוקף רק 3 חודשים. והקורונה היא אירוע אחר ארוך הרבה יותר.
התחילו לחשוב על הסדר בחוק. רצו לתת סמכות לממשלה לקבוע מגבלות על הציבור. ההסדרים כעת נבנו יותר טוב קצת יותר לאט.
סגר – מדוע דווקא בחגים? איזה חריגים נדרש לקבוע? יציאה להפגנות למשל? איזה הסדרים צריך לקבוע כדי לאפשר לאנשים לצאת לרכוש ציוד מצד אחד ולחשוב על החנויות מצד שני.
העבירו את ההסדרים לחקיקה ממשלתית. חוק המסגרת – חוק הסמכויות – גדול ומורכב אבל הפיצו את התזכיר להערות המשרדים לשבוע בלבד. התזכירים התעכבו בגלל חילופי הממשלה וחילופי השרים. הופץ בסופו של דבר כמה דקות לפני כניסת חג שבועות. התקבלו 20000 הערות. עבדו מאוד מהר אבל הכנסת לא מיהרה. הכנסת התווכחה לאיזו ועדה זה ילך – ועדת קורונה, בריאות, חוקה? לקח עוד שבוע. 15.6 התקשח פקעו, אבל בגלל העיכובים האריכו את התקשח בחוק.
חוק הסמכויות – יותר מ 50 סעיפים. אחד הקשיים – פיקוח פרלמנטרי של הכנסת על הממשלה והקניית סמכויות.
ברגע שיש הכרזה בתוקף – לממשלה יש סמכות להתקין תקנות
סעיף 4 – סעיף מסגרת – מרחף מעל כל הסע’ האחרים שמקנים סמכויות ספציפיות לממשלה – אחרי ששקלה שיקולים שונים של תכלית ומידתיות וגם יש מגבלות פרוצדוראליות. התקנות הפוגעניות ביותר – בוועדת חוקה. תקנות אחרות – ועדת חינוך או ועדות ספציפיות.
23.7 פורסם החוק והתחילו לעבוד על תקנות. עד הבחירות היו 7 תיקונים לחוק. הבינו שיש הרבה דברים שלא חשבו עליהם. זה לא תקש”ח. הכנסת יושבת וחושבת. אפשר לתת לכנסת לעשות ישיבות וכו’. ועשו לא מעט תיקונים לחוק.
הזכות של אזרח ישראלי להיכנס לישראל קבועה בחוק יסוד. ההסדר נקבע בהתאם למגבלות של חוק היסוד. סעיף 7א – הממשלה מוסמכת לקבוע תקנות בנושא במגבלות שקבועות בחוק – ל 14 ימים, חווד ספציפית של משרד הבריאות, שלא נמצאו חלופות אחרות וכו’. מגבלות של מידתיות וסבירות. מגבלת הכניסה חזרה לישראל – היתה בפתאומיות. ישראלים נתקעו בחו”ל חודשיים לפני הבחירות. היתה ביקורת קשה של העליון על כך.
במשרד דמוקרטי יש כמה שומרי סף על פעילות הממשלה – היועץ בתוך הממשלה, הכנסת וביהמ”ש, וגם העיתונות. בתקופת חירום האיזונים לא פשוטים. בקורונה היה מאוד בולט – לא היתה ביקורת של אף אחד מהגורמים האלה. הכנסת לא קיימה דיון אחד. גם ביהמ”ש לא ביקר את ההחלטות בהתחלה. היתה נטייה לומר – מדובר בנושאים מקצועיים ולא יכולים להתערב. לקח לביהמ”ש קצת זמן להחליט מתי הוא מתערב. בחזרה מחו”ל – ביהמ”ש קבע דיון אחרי זמן רב – מצד אחד ביהמש הבין את הסיכון בכניסת וריאנטים, מצד שני נתן פסד שנכנס במדינה. אם היה נותן פסד קודם אולי היה משפיע יותר.
היועץ לבד לא יכול להיות שומר סף בלעדי בטח בתקופות של ביקורת קשה על המוסד הזה.
צריך לעבוד על הסעיף הזה של הכרזה על שעת חירום. לנסח אותו אחרת.
עו”ד אורי שוורץ – חקיקת הקורונה ועבודת לשכה משפטית בשעת חירום
חקיקת הקורונה –
הידיעות הראשונות – ינואר 20, סין – דצמבר. מחצית השניה של ינואר הבינו שיש בעיה. שיא הגל הראשון – חודש מרץ.
משפטית – הקורונה תפסה אותנו בלי חוק מגפות מודרני, אלא הסדר מיושן של פק’ בריאות העם 1940. חלקה עודכנה אבל רובה לא. מנוסחת ארכאית. היא מסמיכה את המנהל בסע’ 20 להוציא כל צו שדרוש. זה אפשר לנו לעבוד. אחרי שהכרזנו על הקורונה כמחלה מסוכנת נפתחה הדלת לשימוש בצווים מכוח הפקודה – לבידוד לשבים ולחוזרים מחו”ל וכו’.
במהלך חודש מרץ כשדיברו על סגר התחדדה ההבנה שהצווים של המנכל במשטר החוקתי בישראל הם לא כלי מתאים לסגירת המשק. גלשנו להשתמש בתקנות שעת חירום. מרץ שעבר הבנו שמדובר באירוע. מסיבות עיתונאים מדי יום, ובסופו של דבר תקשח שמגבילות יציאה מהבית – תשארו בבית למעט החריגים שנקבעו.
לא ידענו בהתחלה עם מה אנחנו מתמודדים. היתה חרדה גדולה. העבודה מאוד אינטנסיבית. מול יעוחק חוקתי ומול הפלילית. המדינה כולה בהלם. בהתחלה אישרו את הכל. סוגרים את מערכת החינוך וזה עובר. אין כנסת, ערב בחירות נוספות והממש’ היא ממשלת מעבר אבל הומוגנית פוליטית. הדברים עוברים חלק יחסית. תקשח פוקעות אחרי 3 חודשים.
באפריל מאי יש ירידה בתחלואה ונכתב חוק הקורונה – הושלם ביוני. לא הספקנו לסיים ולכן נדרשנו להאריך את התקנות. החוק מוגש בסוף ע”י משרד רה”מ.
חוק המסגרת – המגבלות לפיו בנויות על 3 רבדים – חוק, הכרזה ותקנות.
החוק הוא הוראת שעה שאמורה לפקוע בסוף החודש או החודש הבא. נכתב כחוק להתמודדות עם הקורונה ולא חוק מגפות. החוק הוא תנאי להפעלת הסמכות. כדי לקבוע תקנות נדרשת הכרזה על מצב חירום קורונה. בכל פעם עד 60 ימים. אחכ מגיעות התקנות. החוק קובע מסגרת שאפשר לקבוע מכוחה מגבלות על החיים – פנאי, טיס, תחבורה וכו’.
יש לאורי הרבה הסתייגויות מהחוק. הוא עורר הרבה חששות והן התממשו – החוק הקשה על הטיפול המשפטי בקורונה. נבנה על מודל שללא הכרזה לא ניתן לקבוע תקנות. הוא לא חוק מגפות כללי אלא רק לקורונה ונחקק עם הערכת זמן. למה נדרשת ההכרזה? היא בעיקר בירוקרטית. לא היה דיון מהותי בהכרזות והן לא הוכיחו את עצמן.
קושי נוסף – מסגרות הזמנים – התקנות – 7, 14, 28 ימים – לפי היקף הפגיעה בזכויות. זה הצריך חזרה לממשלה בכל פעם. חלק הוסמך קבינט הקורונה (למעט סגר – כל הממשלה). זה גרם לעבודה בלתי נגמרת של הארכה – ישיבות קבינט רבות על כך שלא מתכתבות עם צורך של המציאות כי לא היה שינוי בעולם האמיתי. וכמובן גם לכנסת.
ברור שתקנות מסוג זה מחייבות פיקוח פרלמנטרי ועלתה בזמן החקיקה שאלת ברירת המחדל. אם הכנסת לא קיימה דיון או לא החליטה – מה קורה. ההחלטה היתה – עובר למליאה ואם אחרי פרק זמן אין החלטה – זה מבוטל. זה יצר הטיה לגרירה וסחיבה של הדיון ולא ייצר ביקורת פרלמנטרית שלא ניתן היה לעשות אחרת.
היה צריכים לקבוע הסדרים ארוכים יותר, שיבטיחו המשכיות עם הסדרים שיאפשרו לכנסת לבטל אותם.
רצו עם כמה סטים של תקנות – סגר ומגבלות יציאה, חינוך, תחבורה, תעופה, כניסה ויציאה מישראל. התחילו מאבקים פוליטיים בכנסת – מי מאשר ומי לא. ועדת הקורונה בראשות חה”כ שאשא ביטון שהניפה את נס המרד נגד תקנות הקורונה היתה בכלל מהקואליציה.
יש עדין מגבלות קורונה – לא בתוך ישראל, אלא בבדיקות בכניסה וביציאה למדינות מסוימות.
צווים לפי פקודת בריאות העם – אחד הוויכוחים היו הרצון של מש’ הבריאות להשאיר דברים בצווים – 2 דברים נשארו – המסכות והבידודים. הניהול של הדברים האלה היה הכי מקצועי והכי ענייני מכל יתר ההסדרים והתקנות שהשתנו דרמטית ועוכבו דרמטית כשנכנסו למגרש הפוליטי.
הלקח – מזל שהיו לנו את הצווים האלה. הפך את ההחלטות בנושאים האלה למקצועיות יותר.
הכיוון הוא להאריך את החוק . השאלה האם לתקן אותו עכשיו או לא. הבעיה היא שיש מחלוקות.
עבודת הלשכה המשפטית – 35 עו”ד בלשכה. משרד הבריאות – עצום בגודלו.
הטיפול במגפה – יחידת שירותי בריאות הציבור – יש ליחידה מחוזות רבים. הצוות בלשכה שעובד עם היחידה הזו ריכז את כל הנושא – מיכל גולדברג סגנית יועמש, ותחתיה 3 עו”ד. בתחילת הקורונה למדו על מה נדרש לחוקק ממסיבות העיתונאים. העומס היה רב. עם שאלות שלא נתקלו בהן קודם. נדרשנו לחשוב באיזה מצבים נדרש לצאת מהבית. לא חשבנו על הכל – העברת ילדים בין הורים פרודים מעבר דירה למשל.
100 עתירות הוגשו בקורונה. בתחילת הקורונה – בג”צ איתנו, אבל בהמשך מבינים שזה משתנה. והסטנו לכך משאבים. הצוות של מיכל התרחב ל – 7 עו”ד שעסקו בליבת הנושא. היו עו”ד שעסקו ברכש, עו”ד שעסקו בפרטיות.
הפעלת המשל”ט היתה בידי משרד הבריאות – מכרזים רבים בליווי משפטי צמוד.
השלבים המורכבים – היציאה מסגר. כל סט של תקנות – מול המון משרדים – בטפ, אוצר, חינוך, תרבות וספורט, תחבורה, רש”ת וכמובן משרד המשפטים.
מפיצים כל תקנות למעל 100 גורמים. צריכים לקבל הערות בזמן מהיר. כל עו”ד קיבלה סט תקנות שהיא היתה אחראית עליהן.
הסגר לאזורים מסוימים – אזורים מוגבלים – חוק הקורונה הגדיר את הסגירה מאוד לא הרמטית. ניסינו במשך 3 פעמים להשתמש בכלי הזה. יש יותר מידי סיבות לצאת ולהיכנס לאזור. האכיפה היתה לא מושלמת. הסגרים האזורים לא נתנו מענה. זנחנו את הכלי. ירדנו מזה.
כלי נוסף שקיים בחוק – הבידוד במלונות – היו הרבה קשיים והציות נמוך. הנושא של צמיד אלקטרוני עדין על הפרק. מחכים לכנסת שתתכנס.
עד כמה אני צריך להציע מודל נכון בריאותי ועד כמה צריך לאזן עם שיקולים אחרים – שיקולים כלכליים או שיקולים של חוסר ציות. זה מעסיק אותנו עכשיו בהפקת הלקחים המשרדית.
ברור שלוקחים שיקולים אחרים בחשבון. אחרת היו סוגרים את המדינה עד שהקורונה תעלם. אבל יש להם הכלה מוגבלת של שיקולים אחרים – למשל ההחלטה לפתוח מסעדות היא החלטה כלכלית אבל היא גרועה בריאותית ויתכן שהביאה לסגר נוסף.
מפגש שמיני 22.6.21 – מטל שטרית (לא השתתפתי)
עמרי בן צבי – ניגודי עניינים ומינויים
רוצה לדבר על רעיון שכתב עליו מאמר, שעתיד להתפרסם בכתב העת של חיפה דין ודברים.
בכל תחום משפטי אפשר לעשות ניתוח בשלושה ממדים שונים, הראשון הנמקה במקרה קונקרטי, השני דוקטרינה והשלישי תיאוריה. תיאוריות תיאוריות מטרתן לתאר את הדין, מבלי שיש שאלות…
תיאוריות נורמטיביות, משהו מוסרי שלאורו צריך לבחון את הדין. הם לא נכנסים לדין המדינתי, אלא למה שרצוי.
תיאוריות פרשניות – תיאוריות שהולכות הלוך ושוב של תיאור הדין ובאותו זמן מנסות להראות את הדין באור היפה ביותר שלו.
תיאוריית הנאמנות במשפט המינהלי הישראלי
רשויות השלטון הן נאמן של הציבור —> מנאמנות נגזרת חובת הגינות לציבור —> מחובת ההגינות נגזרות (חלק גדול מ) הדוקטרינות של המשפט המינהלי. זה רעיון שקיים מאז פרשת פרץ ב-1992. פרשת קונטרם – חובת ההגינות של הפרט כלפי השלטון, ברק זמיר וחשין מסכימים רק על תיאוריית הנאמנות. היא נידונה עד היום במאמרים ובפסיקה.
למה זה תיאוריה? תיאוריה פרשנית שמנסה לעשות את שתי הפונקציות שדיברנו עליהן קודם. “הנאמנות אינה חובה משפטית, היא אפילו אינה יחס משפטי.” היא לא רק תיאוריה אחת מיני רבות בישראל, היא ה-תיאוריה. אין אופציה אחרת בישראל, לא חשבנו על זה בישראל בצורה רצינית. זה לא רק התיאוריה היחידה הרבה פעמים מתייחסים לזה כאמת מתוך עצמו.
זה רעיון מאוד מושרש. רוצה לפרק את הרעיון הזה, ולהראות את המקומות שאם חושבים עליו בצורה ביקורתית הוא מתחיל להיראות פחות משכנע. בכל שלושת השלבים – חיבור לבין הגינות לדוקטרינות, שלושת השלבים שגויים. זה ה שהוא עושה במאמר. אכול כפי יכולתך של טיעונים. גם אם לא מסכימים על חלק מהטיעונים, אמורים להיות יותר מדוכאים מכך.
האמנם רשויות השלטון הן נאמן של הציבור?
ברק ארז – השוואה מוגבלת ומטפורית בעיקרה.
חשין בפרשת קונטרם – היחיד והשלטון אין הם שווי זכויות, אין הם שווי כוחות ואין הם שווי מעמד.
נגד – הטענה הזאת נוקטת עמדה ליברלית בנוגע לטבע של המדינה באמנה החברתית, שיש אינדיבידואלים מובחנים לפני קיומה של המדינה ויש למדינה כוחות שהועברו אליה מהאינדיבידואלים.
בעיות:
- השוואה למשפט הפרטי – במשפט הפרטי הנאמנות היא כלי קונקרטי תחום בזמן ומרחב למטרה מסוימת. נאמן תמיד יכול לוותר על הנאמנות שלו. ויש עוד כלים בצד זה שיכולים להגשים את מטרות הנאמנות. במשפט הציבורי הנאמנות רחוקה מאוד מהרעיון הזה. לא יכולה להיות לה נקודת סיום. והיא נראית מאוד שונה, מרחיק מהכיוון של המשפט הפרטי של נאמנות.
- א-סימטריה בכוח – הטעם המרכזי לבחירת המטאפורה. בכתיבה מכחישים את זה שא-סימטריה זה לא בהכרח תנאי הכרחי בנאמנות.
- תחולה על זרים – המשפט המינהלי חל באופן מלא על זרים שנמצאים בישראל. זה משהו שתיאוריית הנאמנות לא יכולה להסביר אותו. תיאוריות אמורות לתאום את הדין.
- הקשר בין רשויות השלטון לבין הציבור – מספרת סיפור לא נכון על העברת הכוח. תיאוריות הנאמנות במשפט הציבורי מניחה את אותו דבר בפרטי – שהציבור העביר את הכוח לשלטון. הציבור לא העביר את הכוח לרשויות השלטון, אלא למחוקק לנבחרי הציבור. ואז הם צריכים לעמוד ביחס של נאמנות, גם לפי הפסיקה זה ככה. אם רשויות השלטון נאמנות של מישהו הן של נבחרי הציבור ולא הציבור באופן ישיר. הממשלה כולה חבה בנאמנות לכנסת. הממשלה לא קשורה לציבור באופן ישיר.
- ערפול של הבעיה המרכזית – מחביאה את הבעיה, במקום להודות שהיא קיימת, תיאורית הנאמנות מגלה באופן ניטרלי שכל רשויות השלטון לא נמצאות ביריבות עם הציבור. התיאוריה מרגיעה אותנו, שהמדינה המודרנית לא מטילה כוח שצריך לחשוש ממנו, אלא יוצרת יחס חיובי לרשויות השלטון.
מנאמנות להגינות – האם נובעת מכך חובת הגינות כללית?
המטרה של השלב השני להראות שנובעת מכך חובת הגינות כללית.
דרך אחת לבסס את הקשר היא להראות שנאמנות יוצרת חובת של הגינות. דרך אחת היא להראות שבמשפט הפרטי זה יוצר הגינות. הבעיה שאין חובות כאלה במשפט הפרטי. יש חובות אחרות – החובה לפעול לטובת הנאמן. יש חובה לפעול לטובת הציבור. החובה לפעול לטובת הציבור לא תעזור לנו כאן. זה לא זהה מושגית. מעבר לזה, גם אם נניח שזו החובה, היינו נשארים עם הנחיה נורמטיבית מאוד דלה. זה תופס יותר מדי. זו חובה כל כך כללית ורחבה, זה לא יכול להסביר את הדין שיש לנו.
דרך נוספת – טיעון עצמאי – להראות שמהנאמנות נובעת חובת הגינות – ברק בקונטרם.
דרך נוספת היא לבסס את הקשר מלמטה. וליצוק תוכן – להראות מה התוכן של ההגינות. גם פה יש שתי אפשרויות:
- ספרות פילוסופית – האם decency קשורה לנאמנות. זה סטנדרט מאוד נמוך של הגינות. חובת ההגינות במשפט המנהלי דווקא נחשבת לרף מאוד גבוה, בדומה לעיקרון תום הלב.
- יש ניסיונות ליצוק תוכן בפסיקה – בעיקר זמיר בפרשת קונטרם. אין כמעט דבר טוב שלא נכנס לתוך התוכן של הגינות. זה מראה לנו שההגינות קורסת לתוך הרעיון של לעשות את הדבר הנכון בנסיבות.
שלב שלישי – מהגינות לדוקטרינות של המשפט המינהלי
נניח שאני טועה בשלבים הראשונים ויש דבר כזה נאמנות. התיאוריה צריכה לעמוד ברף מינמלי של התאמה לעקרונות שיש לנו. אינדוקציה – ברק אומר לזמיר (ביהמ”ש לא הטיל על המינהל הציבורי שום חובה נוספת רק משום שכך נובע מן התפיסה התיאורטית של חובת ההגינות. זמיר פרשת קונטרם.
דדוקציה – ברק ההלכה השיפוטית והמציאות החברתית: הזיקה אל עקרונות היסוד – המנהל חייב לנהוג שווין בין שווים, וחובה זו אינה אלא השתקפות עקרון ההגינות המינהלית.
המשפט המינהלי ללא תיאוריית הנאמנות (הנוכחית)
תיאוריית הנאמנות 2.0
- שלושת השלבים
- הנאמנות – מדוע?
- ההגינות – מושג ריק?
חלופה 1 – תיאוריית הנאמנות במשפט האמריקאי (Criddle, Fiduciary Foundations of Administrative law).
חלופה 2 – ניתוח כלכלי של המשפט המינהלי (מדריך RIA הממשלתי).
חלופה 3 – the constitution of risk
חלופה 4 – משפט מינהלי ופוליטיקה.
הרצאה נחי בן אור – על עבודתו של הפרקליט המנהלי
החשיבות של המשפט באופן כללי טמונה בכך שהוא עוגן של הסכמה בחברה שיש דברים רבים שלא מסכימים עליהם. כשמדברים על הפרקליט זה הנושא של הליטיגציה המנהלית והחוקתית. אם דואגים לכך שהרשות המבצעת תתנהל בתוך מסגרת נורמטיבית כשלעצמה גם בלי שביהמ”ש מחייבים אותה בזה. בהקשר הזה שלטון החוק והמשפט והערכים שלו זה ערכים חשובים שיכולים לכוון אותנו אבל גם מאותגרים לא מעט.
צריך לראות איך אנחנו מתמודדים עם תפיסה כשהמערכת המשפטית מבקשת למלא את מה שמבחינתה הוא התפקיד שלה, זה נתפס כמשהו לעומתי או מתנגש עם אינטרסים אחרים. יודעים ושומעים שלפעמים יש כפירה גם בתפקיד של בימ”ש לבקר את חוקיות הפעולה השלטונית, כפירה שנוגעת ליחסים בין הרשות המבצעת המחוקקת לשופטת. שמענו את זה בתקופת הקורונה, כשהכנסת ביקשה מהלכים של הרשות המבצעת.
המתח הזה קיים כל הזמן, ואנחנו מתמודדים איתו בפריזמה שלנו. חוץ מאשר בימ”ש וכנסת, יש כפירה לפעמים בשאלה בתפקיד של מערך הייעוץ המשפטי לוודא שלא תהיה חריגה או סטייה של הרשויות מחוץ לגדרי הדין. זה מוטיב שילווה אותנו במפגש הזה, כי זה מתח שקיים תמיד כשבאים לייצג את העמדה של המדינה בביהמ”ש. בעצם הדבר הזה יורד לשאלה בסיסית – נוגעת לתפקיד של המשפטנים הציבוריים, שבראשם היועמ”ש, כשומרי סף שנדרשים שרשויות המדינה יפעלו בהתאם לחוק. לעומת זאת, תפיסה שנשמעת לא אחת – התפקיד של היעוץ המשפטי לקבל את ההחלטה השלטונית כפי שהתקבלה על ידי הגורם המוסמך, חיפוש התבנית המתאימה שלתוכה אפשר להכניס את המדיניות שרוצים ליישם.
אנחנו צריכים לזכור את ההיבטים האלה, כי זה שאלות יסוד.
הליטיגציה המנהלית בבתי המשפט. מתבצעת בעיקר בביהמ”ש העליון בבג”צ. גם במחוזיים בשבתם כבתי משפט לעניינים מנהליים.
בעבר כל הליטיגציה המנהלית התמקדה בבג”צ. בשנת 2000 חוקק חוק בתי המשפט לעניינים מנהליים והוקמו המחלקות במחוזיים. כך המחלקה המנהלית בפמת”א מייצגת בתל אביב.
לקראת הקמת הממשלה הזאת – חזרה ההצעה של פיצול תפקיד היועמ”ש לממשלה. חשוב לזכור ברקע הדברים שלא יודעים מה משקל ומטרות שרוצים להציג, אבל הדגש הוא שההצעה מתייחסת למצב הקיים לגבי מה מצופה מהפרקליט המנהלי. לא בהכרח מה שהיה הוא מה שיהיה. תמיד יש אבולוציה והתפתחות. יש חוט מקשר מסוים. יכול להיות שיהיה שינוי פרדיגמטי שישנה את כל מערך הייעוץ והחקיקה.
הפרקליטים הם ידו הארוכה של היועמ”ש לממשלה, זה נובע מכך שהסמכות לייצג את המדינה בערכאות מהווה אחד מחמשת התפקידים המרכזיים של היועמ”ש לממשלה.
סעיף 12 לחוק סד”פ – התובעים במשפט פלילי – היועמ”ש ונציגיו כלל הפרקליטים ובראשם פרקליט המדינה.
בתחום האזרחי – סעיף 4 לחוק לתיקון סד”א – המדינה כבעל דין – קובע שבכל הליך שהמדינה צד לו, תיוצג על ידי היועמ”ש לממשלה או בא כוחו. אותו חוק קובע שלא חל עניינים בבג”צ.
על פי השיטה הקיימת כיום – הפרקליטים שפועלים בבית המשפט פועלים מכוח היועץ וכפופים לו מנהלית.
פקודת סדרי הדין – התייצבות היועמ”ש לממשלה.
הבקשה שהיועץ יתייצב או ישקול באה ביוזמה של ביהמ”ש עצמו. תלויה ועומדת במחוזי בת”א בקשה מהיועץ להביע את עמדתו בסוגיה – האם על חשבון טוויטר של ראש עיר – חלים כללי המשפט המינהלי או הפרטי. האם בכזה מצב וחשבון כזה אפשר לחסום אנשים? או שמא מתוקף תפקידו הציבורי יש מגבלות מסוימות על מה שניתן או לא ניתן לעשות במצב כזה.
עד עכשיו דיברנו על הרקע והתפקידים השונים, ועכשיו אפשר לצלול למאפיינים של הפרקליט הציבורי:
- הדבר המרכזי שהוא העיקרון המסדר – הפרקליט אמור לסייע ולהגשים את המדיניות הממשלתית שנמצאת בגבולות הדין, ולשכנע שאין מקום להתערבות שיפוטית.
- צריך להיות ערים לכך שלצד הדבר הזה, הרעיון הוא שהתפקיד הפרקליטותי כולל רכיב של שמירת סף. שצריך להבטיח גם במסגרת ההליך המשפטי המתקיים שהממשלה פועלת באופן חוקי כנדרש בהתאם לכללי המשפט המנהלי ועקרונות היסוד שלנו. ואיך אפשר גם לייצג את המדינה וגם לייעץ לה ולהיות שומר הסף שלה? היישוב ברמה הקונספטואלית, הוא שמתן שירות משפטי וייצוג בביהמ”ש הוא לתת את מקסימום הכלים … האתוס של הפרקליט הציבורי משתלב עם יצירתיות ומתן פתרונות לממשלה, כך שאם יש לפרקליט פתרון טוב שמאפשר להגן, ומאפשר להעביר את המסר בצורה טובה.
- איך נעשית העבודה? המון החלטות מנהליות לא מגיעות לשולחן הפרקליטות. הליך משפטי שמתנהל בביהמ”ש – מה כוללים השלבים השונים של העבודה? הדבר המרכזי שהפרקליט צריך לקיים הליך בחינה מפורט שבוחן את ההחלטה שהתקבלה, התוצר שהתקבל. מדברים על פירוק של התוצר השלטוני שהיה במוקד ההליך למרכיבים שונים שצריך לבחון אותם, ולראות באיזה אופן ההסתכלות הזאת תתן מענה טוב לטענות שהועלו בעתירה. כשטענה מסוימת לא נטענה, חייב להיות ערוך לשאלות שביהמ”ש יכול להציג שלעיתים חורגות מהטענות הספציפיות שמועלות. וגם לדעת להשיב להן, זה מחייב הסתכלות מעמיקה ורחבה כדי להיות ערוך לשלב המשמעותי שהוא כתיבת התגובה בהליכים מנהליים וחוקתיים. התפיסה של הפרקליט שמייצג כזרוע הארוכה של היועץ מחייב התעמקות בנושא המנהלי כדי לבנות את ההיגד המשפטי והסיפור והנרטיב שאיתו הולכים בסופו של דבר. הדיוק העובדתי והחשיבות – לחלץ את התשתית העובדתית שכרוכה בהחלטה שעומדת לביקורת. מה המניע והתכלית שניסו להשיג. ההליך של הבחינה הבסיסית והמעמיקה של ההחלטה והרכיבים השונים שלה – העובדתיים והמשפטיים מאפשרים לפרקליט לחשוף קודם לעצמו את נקודות החוזק והחולשה, איך רואים את התיק ולאתר גורמים שצריך לשתף אותם בהליך הבחינה ובסופו של התהליך לגבש את העמדה שתוצג לביהמ”ש. משם – יש ארגז כלים שלם – ידע מקצועי שלו, בקיאות בהלכות, ניסיון העשיר בהופעות בבתי המשפט ושופטים ספציפיים. במצב אידיאלי יהיה היכרות טובה עם הגוף הציבורי והדרג המקצועי שם ושיהיה הגורם שימסור את התצהיר. בעניין הזה חייבים לשמור על יחסים טובים עם משרדי הממשלה השונים, ההיכרות הזאת מאפשרת לפרקליט להבין את מהות ההחלטה שעומדת ביסוד העתירה, הסביבה המקצועית והארגונית שבה התקבלה. כשמכירים את הדברים יכולים להציג את זה בצורה הטובה ביותר לביהמ”ש.
הבחינה של התשתית העובדתית – נמצא בבסיס העבודה שלנו. זה נובע מהתפיסה של הפרקליט הציבורי כגורם שאמור לסייע לביהמ”ש, מוטל על כלל עורכי הדין, אבל זה חל ביתר שאת על הפרקליט הציבורי. זה משהו שהוא לא מובן מאליו, כשמסתכלים על עניין של לקוח שמנסה להימנע מאזכור עובדה שלא נוחה לו, ולזכור שהפרקליט לא מייצג את עצמו אלא את הלקוח. אבל התפיסה שהשתרשה, כל ניסיון לערער עליו, הרעיון הוא שיש לפרקליט את החובה לומר את כל האמת בפני ביהמ”ש. גם אם יש בה סיוע להדוף טענות שעולות בעתירה, או לחזק טענות כאלה. כך הם רוכשים את אמונו של ביהמ”ש. אותו דבר גם רלוונטי לשופט שיושב לדין. כי הוא לא יכול לקיים את השיחות עם המשרד הממשלתי, מה ניסו להשיג, אין חקירה של עדים בבג”צ. זה חלק מהתפקיד של הפרקליט. לשמור על הסטנדרט במחויבות חזקה, וזה לא פשוט לפעמים. לפעמים לחשוף את הבעיות שלנו זה לא דבר קל. זה גם רלוונטי לתפיסה העצמאית של הפרקליטות. אלו העובדות שאנחנו יודעים, וככה למרות שמייצגים את אחד הצדדים בהליך, נתפסים כמישהו שנמצא מחוץ ליריבות הישירה. לדבר הזה יש אלמנט מעשי מאוד גדול – הרבה פעמים עובדות לא נוחות סופן להתגלות בצורה כזאת או אחרת. אם יודעים להציג את זה מראש, זה כבר יהיה מצב שביהמ”ש כבר מכיר את העובדה וזה פחות דרמטי ולא הולך להרוג את כל עמדת הפרקליטות.
תצהיר – ערובה לקיומו של בדק בית נוסף בטיעון העובדתי.
הנקודה החמישית – קשורה להגינות הדיונית שלנו – דברים שצריך להקפיד עליהם, לא לעשות טריקים ולא לחלק כותרות לעותרים. הווליום הציבורי כמה שיותר נמוך. לעמוד על העמדה, רהוטה ומקצועית אבל לא לרדת לרמות של העותרים. הרבה פעמים רוצים ליצור הגנה מלאה. זה לא הדרך שלנו. אם בסוף אנחנו יכולים להגיע למצב שאפשר לאמץ מסמך שפרקליט הגיש כמעט במלואה, זה באמת משמעותי. גם בתיקים חסרי עילה, לפעמים יש סוגיה ציבורית שצריך להיות ערים לה, הגינות דיונית והתנהלותית. לכן הפרקליט המדינתי שונה מהפרקליטים מחוץ למדינה.
עוד דבר חשוב – הנושא של אחדות הייצוג. התפיסה הבסיסית שלנו היא שהיועץ אחראי על אותו היגד של המדינה, אלא היגד אחוד של כלל גורמי המדינה השונים בפני בתי המשפט. למה הכוונה? יש לפעמים עתירה שמוגשת נגד רשות מדינתית אחת שנושקת לרשות מנהלית אחרת. יש מצבים שבהם אנחנו יש לנו קולות שונים במדינה, וצריך ליישב את הבדלי הגישות. להוות אינטיגרטור בווליום ובעוצמה שצריך. גם אם יש גורם נוסף רלוונטי, בסופו של דבר צריך משהו אחוד.
תפקיד הפרקליט המנהלי – אמור לשמש כגורם מתווך בין הרשות המבצעת לשופטת. כשהעבודה נעשית בצורה טובה, אנחנו מצליחים להעביר את המסר בצורה שביהמ”ש יכול להתרשם מהעבודה הטובה שהרשות המנהלית עושה.
מפגש עשירי 29.6.21
גיל לימון – ביטחון משפטי
המונח ביטחון משפטי הומצא ע”י היועץ בכנס הרצליה ביום 30.6.19. יש דוגמאות רבות למונחים משפטיים שטבעו בעבר גורמים שונים – המהפכה החוקתית – מונח שטבע ברק, זירת הלחימה המודרנית – civilitery butterflied, הקהילה החוקתית של עמרי בן צבי.
כל מונח כזה נוצר במציאות חברתית ופוליטית שהוא נועד לשרת אותה. הרקע ליצירת המונח ביטחון משפטי נוצר בסוף 2018. שי ניצן מודיע בכנס שהמלצות הפרקליטות בתיקי רה”מ עברו לי.מ. ההשפעה של הדברים היא בעיקר על הציבור והדרך להגן על הדברים. בני גנץ דיבר לאחרונה על חוסן משפטי.
היועץ אמר בכנס כך – החוסן הלאומי מורכב מכמה דברים – ביטחון, ביטחון כלכלי, ביטחון בריאותי, ואני רוצה להציג עוד רמה – חוסן משפטי – שמערכת המשפט תמלא את תפקידה במערכת דמוקרטית – העמדת הכלים החוקיים למדינה לקיים מדיניותה, הכרעה בסכסוכים, משפט פלילי, זכויות אדם. בלי ביטחון משפטי המונח של שלטון החוק ריק מתוכן. סוכני הביטחון המשפטי הם בעלי תפקיד משמעותי.
ראינו מספר ביטויים לכך בתקופה של הקורונה –
- תקנות שעת חירום – מרץ 2020 – הכנסת לא תפקדה. הכלי היחידי להתמודד עם הנגיף הי תקש”ח. הבקרה הפרלמנטרית הייתה מינורית. תפקיד היועצים המשפטיים היה משמעותי ביותר. בנוסף, תפקיד של שמירת סף. למשל ההגבלות על יציאה מהבית לא יהיו על עובדי הכנסת לא על הליכים משפטיים. בסוף חודש מרץ מוקמת ועדה מסדרת בכנסת. ניתן להתחיל לחוקק. בג”צ 2399/20 –העתירה התייתרה וביהמ”ש אומר שעמדת היועץ מקובלת עליו – העמדה שנדרש לעבור מתקשח עומדת בעקרון חוקיות המינהל.
- הפגנות בבלפור – לקראת הגל השני. היו טענות שההפגנות הן מוקד הדבקה. החשיבות של הפגנות במקום מסוים – היו מגבלות על ריחוק חברתי אבל אנשים יצאו יותר להפגין. היועץ אמר – לא יהיו תקשח על מגבלת הפגנות בישראל. הכנסת תתכנס ותכריע בנושא. הוגשו עתירות – בסופו של דבר נקבע שהמגבלות על ההפגנות היו לא מידתיות.
- מגבלות על ערים מסוימות
- הגבלות כניסה לישראל.
- אסירים וחיסונים – נמצאים במצב של שלילת חירות. היכולת שלהם לייצר לעצמם סעד היא מאוד מוגבלת. המעמד המחייב של עמדת היועץ היא מאוד משמעותית.
היועץ המשפטי לממשלה הלך הרבה עם הממשלה וביהמ”ש התערב וזה בסדר – זה תפקידו.
הכובע הכפול של היועץ – חשוב לשמירה על הביטחון המשפטי. דוח שמגר – התנ”ך של מוסד היועץ.
הביטחון המשפטי לא מתיישב עם פסקת ההגבלה. זכות הגישה לערכאות גם רכיב משמעותי.
מעבר לי.מ ולביהמ”ש העליון שהם סוכני הביטחון המשפטי, גם היועצים המשפטים במשרדי הממשלה הם בעלי תפקיד חשוב.
העיקרון הזה לא זכה למעמד חוקתי, אבל הוא חלק מהמרקם הקונסטי’ של המשפט הישראלי. בג”צ קבע ששערי ביהמ”ש פתוחים גם לעתירות איוש וזו גם דוגמא לכך.
הנשיאה לשעבר – דורית בייניש
מאוד מוטרדת מהשיח על רפורמות. אנחנו בנויים על שלוש רשויות. כל כוחה של הרשות השופטת נשען על העצמאות של הרשות השופטת. אי תלות של ביהמ”ש זה הבסיס לעבודה. כששומעים את הפוליטיקאים מדברים בעיקר על תיקון מערכת המשפט ולא על כל הבעיות האחרות מבינים שזה רצון לצמצם את כוחו של ביהמ”ש. שלא יהיה לו הכוח לערוך ביקורת שיפוטית – מינהלית וחוקתית.
ביהמ”ש נשאר במודל הבסיסי כפי שהוקם בימי המנדט – בימ”ש לערעורים וגם בג”צ עם ביקורת שיפוטית. כל התפקידים בידי בימ”ש אחד – יש לנו בימ”ש מאוד עמוס. 5000 תיקים בשנה. יושבים בפאנלים של 3 שופטים ולא בהרכב מלא בגלל העומס. במצב הזה בייניש מאוד צידדה ברפורמה, שיישבו למשל בהרכב מצומצם של 9 שופטים, שיוכל לדון בכל תחום אבל לא ידון כדבר שבשגרה בערעורים בזכות. זה גורם להימשכות הליכים, אחרי ששלושה שופטים מכריעים אם זה ענין מהותי, צריך עוד הרכב. אם באמת היו חושבים על תיקון על כך צריך היה לדבר. אבל כל התפיסה היא של משילות במקום ממלכתיות, מי אתם שתכריעו לא נבחרתם וכו’
העובדה שביהמ”ש איננו גוף פוליטי, היא חשובה מאוד, וגם כאן יש תהליכם של שינוי – בימ”ש פוליטי אינו עצמאי וזו אחת הבעיות החמורות. אין לנו חוקה, רק חלקית, אין לנו כלים להבטיח זכויות אדם ללא בימ”ש. בימ”ש צריך להגן על מיעוטים, על הפרדת הרשויות – ביהמ”ש מגן על הכנסת כאשר אומר שהסדרים ראשוניים צריכים לעבור בכנסת. היום אין הפרדה – הממשלה מחליטה והכנסת מקבלת כי זה הרוב הקובע. בהמ”ש בשורה של החלטות אמר שנדרשת חקיקה של הכנסת. במדינה שבה אין חוקה שלמה זה התפקיד של בימ”ש.
כעת אנחנו בתקופה של להרבות בחוק יסוד בשל המחשבה שביהמ”ש לא יתערב בחקיקה כזו, שהוא אינו נתון לביקורת שיפוטית להבדיל מחקיקה רגילה שנבחנת לאור חוקי היסוד. אבל זה לא נכון. כפי שנקבע בפסה”ד לפני זמן קצר – בייניש כבר אמרה בעבר בפסד בראון – אם חוק היסוד יהיה כזה שיפגע בבסיס הדמוקרטי או ביהדותה של המדינה – שני עקרונות היסוד – ביהמ”ש יוכל לומר שחוק היסוד אינו חוקתי. חוק יסוד איננו מפלט מחקיקה חוקתית נכונה.
אחת הבעיות – אין לנו חוק יסוד חקיקה. בתנאים האלה של הכנסת הזו וחקיקה בכלל – נחכה עם חוקה. לא נגיע לקונצנזוס. אין הסכמה אפילו בעקרונות היסוד – יהדות ודמוקרטיה. יש לנו ערכים משותפים ואת זה צריך לייצג בית משפט.
איך מחוקקים חוק יסוד איך משריינים אותו – כל אלה צריכים להיחקק בחוק יסוד החקיקה. זה המהלך החשוב ביותר. אלה הבעיות העיקריות ולא מה שנאמר בתקופה האחרונה – צמצום זכות העמידה, יש צורך בעותרים ציבוריים לפתור בעיות משמעותיות. בכל אלה רוצים לפגוע. בייניש לא רואה שיש רוחות אחרות בנושאים האלה גם בממשלה החדשה.
- פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה – המוסד עובד כל שנות קיומה לש המדינה. זה מוסד שמבחינה מקצועית הוא עצמאי והוא חלק מהרשות המבצעת אבל לא זרוע של הממשלה בתחום האכיפה. לא פועל נגד מדיניות הממשלה, תפקידו לשקף את הדין לממשלה, אבל היום רואים טענות על הפוליטיזציה של תפקיד הי.מ בארה”ב. שמירה על עצמאותו היא משמעותית, אבל לא מזועזעת מהרעיון לפצל. זה דבר מורכב מאוד לביצוע. חלוקת הסמכויות. הטיעון הליטיגציה צריכה לבוא בלשון אחת עם הייעוץ המשפטי. אפשר לפצל אבל מחייב מחשבה עמוקה. האם בכל התיקים ייצגו פרקליטים? של מי תהיה המילה האחרונה? האם הפ.מ יגיש כתב אישום והי.מ יעכב הליכים. אפשרי? מה שמפריע לבייניש זה המחשבה אם אפשר לעשות זאת ואיך ניתן לעשות זאת.
בימ”ש היום צריך לעבוד בהתאמה לבעיות התקופה – השתנה מושג הפרטיות – צריך לבנות מחדש את המושג, מהו מוסד המשפחה בימינו, התאמה לעולם הדיגיטלי. העולם משתנה בקצב. כמה יכול בימ”ש להתפנות לשינויים האלה בימים בהם הוא צריך להצדיק את עצמאותו. כבר לא שואלים האם בימ”ש יכול לבדוק חקיקת כנסת – ההנחה הזו התקבלה כבר ובימ”ש לא ניצל זאת לרעה. השאלה היא מתי.
- במצב החירום – כמו הקורונה, הכתובת היא ביהמ”ש. טבעי שהממשלה רוצה כמה שיותר כוח כדי לשלוט בנושא. אבל כוח לא מבוקר הוא סכנה לדמוקרטיה וסכנה לפרט. אם קובעים שניתן לעקוב אחרי אנשים זה מתחיל בסכנת המגיפה אבל ממשיך עם בעיה רצינית של פגיעה בפרט.
בשנה האחרונה קבע דבר חמור – שר המשפטים, יו”ר כנסת אמרו שלא צריך לציית לצו של בימ”ש. זו התחלה של התפוררות. מעמיד את ביהמ”ש במצב בלתי מתקבל על הדעת. ביהמ”ש לא נבהל ולא נרתע אבל יש ניסיון להרתיע אותו.
- שימוש לרעה בחוק יסוד – זה נושא יותר רגיש. קשה לדבר על מניע כשמדברים על מחוקק. זה קיים כבר לא נקבע רק אצלנו. בהמ”ש הציע כבר מבחנים לבחינת החקיקה. זה מתעורר ביחס לחוק יסוד הלאום, ויש עוד תיקים תלויים בפני ביהמ”ש – גם בעניין הממשלה הפריטטית. טיפול בנושאי כנסת זה ענין מאוד מאוד רגיש. יש הרבה איפוק. אבל להגביל את בהמ”ש זה לשנות את המבנה המשטרי שלנו.
- לייעוץ וחקיקה יש תפקיד משמעותי – חוות דעת משפטיות שבודקות את ההיבטים המקצועיים והמשפטיים הן חשובות מאוד. מינוי פוליטי של יועצים משפטיים הוא לא נכון. חוות הדעת של המשנים ליועץ הם עמוד השדרה של הייעוץ המשפטי. להגיד שאתם או היועץ הם רק פקידים ורק מייעצים – לא נכון. חווד של הי.מ היא מחייבת. זה חלק חיוני מהעבודה וממערכת היחסים בין הרשויות. אם יש חווד מבוססת על פי השקפה משפטית – צריך להלחם עליה. להביא את כל השיקולים ולקבוע אותם זו האחריות של כל עובד במערכת הזו. לא להתרשם מהאמירות בעידן הזה.
- שיטת הרמזור ומניעה משפטית – השיטה של בייניש היתה – אי אפשר להציג את זה בפני בית המשפט במקום – זה לא יעבור בית משפט. סירבה לייצג בתיק של הגירוש ההמוני של 400 פעילי חמאס. המדיניות היא בידי הפוליטיקאים אבל לא כל מדיניות היא אפשרית משפטית. למשל מאחז אביתר – קובעים שאפשר לקחת את הקרקע למרות שלא ברור האם היא פרטית או לא. האיזון מתחייב. אתם לא על קרקע בתולה, יש חוות דעת ויש פס”ד.
- כל אחד יכול לטעות, גם ביהמ”ש, אבל נדרשת סופיות – יש מי שמוסמך להחליט. יש דרכים שונות לתיקון טעות – הרחבת הרכב, עתירה חדשה. חייבים לכבד פס”ד. אחרת משבשים את הסדר. בדכ בפני בימש מובאות כל הדעות וזו העמדה האחרונה. היה טוב אם היו ערכאת ערעור ולא ערכאה ראשונה. לכן הורידו סמכויות לבימש לעניינים מינהליים. הייתי רוצה בימש לערעורים ושחלק מהדברים יגיעו לעליון בערכאה שניה. ביהמ”ש לא נכנס כי יש חלל. שאלות חוקתיות צריכות להתברר. יותר טוב שיתבררו בעליון.
One Comment
הטד האמיתיים בררנים גדולים. בחיים הם לא יקחו מישהו מעלת אבק כמו ורד סוויד להיות מרצה שלהם. אוכלת החינם הזאת עברה התמחות ממושכת בבזבוז כספי הציבור
כאשר במשך שנים היתה יועצת משפטית לענייני שיוויון ומגדר במשרד לשיוויון חברתי , למה משרד שזה כבר הנושא שלו, צריך מישהי שתיעץ לו בזה, הרי הוא עצמו אמור להיות
המומחה בזה.
בכל מקרה כל מה שסוויד עשתה היה להעביר את המהדק מהחלק הימני של השולחן לחלק השמאלי ולדאוג שעל הכסא שהיא יושבת לא יצטבר אבק,
זחל הנהרות מביא יותר תועלת ליקום ממה שסוויד הביאה תועלת בתפקיד שלה. בכל זאת כשפיטרו אותה , היא הגישה עתירה לביהמ”ש שיבטל את הפיטורים
כי עכשו היא תצטרך לקחת עבודה אמיתית , שהיא אשכרה תצטרך לעבוד בה ואין לה כישורים לכך וחוץ מזה היא כבר התרגלה לא לעשות כלום.