הפסד צורב עו"ד ניר פייטלוביץ ועו"ד איילת דקל שביקשו להגדיל את נטל המזונות על אב שמשתכר פחות מחצי מגרושתו והילדים מצויים במשמורת משותפת של בניה"ז.
ניר פייטלוביץ ואיילת דקל סחטו מזונות על ילדה במשמורת משותפת
לפנינו פסק דין די נדיר, של הדיינים הרב יוסף יגודה – אב"ד, הרב סיני לוי, הרב יעקב שרעבי, בי"ד רבני אזורי ביטל את חיוב האב במזונות זמניים עבור קטינה שעברה את גיל 6 ונמצאת במשמורת משותפת.
חבותו במזונות הבן, מקטני קטנים, נותרה על כנה. ביה"ד סבור כי יש לחייב את האב בתשלום מזונות לילדים מעל גיל 6, רק כאשר חיוב זה מקדם את טובת הילדים. במצב של משמורת משותפת, כשלאם הכנסה משמעותית וכאשר תשלום של האב לאישה יגרור רווחה גדולה בבית אחד ודלות בבית אחר, אין לחייב את האב בתשלום מזונות הילדים.
מדובר בבני"ז אשר בקשות שני הצדדים בנוגע למזונות זמניים עבור שני קטינים השוהים בזמני שהות דומים אצל שני ההורים (ההחלטה הקובעת משמורת משותפת וזמני שהות שווים, ניתנה לאחר ההחלטה למזונות זמניים) . הבן הוא בגדר "קטני קטנים" (בן 3), והבת קטנה (עברה את גיל 6).
האב מקבל קצבת אבטלה בסך של כ-6,000 ש"ח. האישה עובדת ומשתכרת כ-14,500 ש"ח נטו. בהחלטה למזונות זמניים נקבע כי עבור הבן ישלם האב סך של 750 ש"ח לחודש, ועבור הבת סך של 500 ש"ח לחודש. בנוסף, ישלם 500 ש"ח, השתתפות בדמי מדור לשני הילדים יחדיו ומחציות חינוך ובריאות.;
האם ביקשה להגדיל את חיוב המזונות שנקבע כמזונות זמניים ולקבוע מזונות קבועים.
ואילו האב ביקש שלא לקבוע מזונות קבועים אלא לאחר דיון הוכחות. כמו כן מבקש להפחית את חיוב המזונות הזמניים.
באופן די נדיר, ביה"ד הרבני האזורי נעתר לבקשת האב מהטעמים הבאים:
אין חולק כי לא נמצא בתקנה מתקנות הדורות – לא בגמרא, ואף לא בתקנות הרבנות הראשית, חיוב על אם לזון את ילדיה. חיוב מזונות הילדים מוטל על כתפי האב, מכוח יסודות שונים בהתאם לגיל, כשפרנסת הילדים שגילם הוא מעל שש שנים, יסודה בדיני צדקה. בהקשר זה, קיימת מחלוקת פוסקים (עוד בטרם ניתן פסה"ד של ביהמ"ש העליון בבע"מ 919/15) האם יש לחייב אף את האם במזונות, או בניסוח אחר האם יש לתת משקל למצבה הכלכלי של האם בעת קביעת מזונות הילדים המוטלים על האב? ולעניין זה ישנן שיטות לפיהן יש חיוב אף על האם לפרנס ילדיה, מדין צדקה.
לדעת ביה"ד, אין מקום לבסס חיוב להוציא ממון מן האם ולשלם לאב מדיני הצדקה, (למעט במצבים קיצוניים בהם האב אינו יכול לפרנס את הילדים כלל, מכל מקור שהוא, והם במשמורתו המלאה או אף החלקית והדבר נדרש להם). למרות האמור, ביה"ד סבור כי במשמורת משותפת, חיוב האב יושפע באופן משמעותי מהכנסותיה של האם.
ביה"ד סבור, שאף אם מדובר על חיוב משפטי אותו מטילה התקנה אף מעבר לגבולות דין צדקה – דהיינו אף במקום בו האדם אינו אמיד, או אף כשיש נכסים לילדים, מבחינה הלכתית יש להתחשב במצבה הכלכלי של האם, ובמיוחד כאשר מדובר על מציאות של משמורת משותפת. טעם הדבר הוא, שאין ספק הוא שגם אם גדרה של התקנה יוצא ומרחיב את דיני הצדקה, הרי מהותה של התקנה היא הצדקה.
חובת התשלום למזונות הילדים, אינה שטר חוב ללא תוכן. מדובר על תשלום שנועד להביא אוכל לפי הטף, לטובתם של הילדים. חובת ביה"ד לדון עצמו כאפוטרופוס לילדים ולשאול – האם אכן חיוב של האב ישפר את מצבם של הילדים, מקבלי הצדקה או שאינו מטיב עמם.
לעמדת ביה"ד, במקרים רבים חיוב מלא של האב, ובעיקר במשמורת משותפת, והכנסה משמעותית של האם לעומת האב, אינו מטיב על הילדים, אלא מזיק להם. לפיכך סבור ביה"ד כי יש לחייב את האב בתשלום מזונות, רק כאשר חיוב זה מקדם את טובת הילדים. במצב של משמורת משותפת, וכאשר תשלום של האב לאישה יגרור רווחה גדולה בבית אחד ודלות בבית אחר, אין לחייב את האב בתשלום מזונות הילדים.
ביישום לענייננו, ביה"ד אינו מוצא להתערב בחיוב האב במזונות הבן. שכן, חובת האב כלפי הבן, שהוא מקטני קטנים, לתשלום המזונות הבסיסיים (ולא אלו שמדין "די מחסורו"), היא חובה שאינה נגזרת משכרה של האם, והסכום של 750 ש"ח נקבע על בסיס ההנחה כי הבן נמצא כמחצית הזמן אצל האב. בזמן שהילד אצל האב, האב נושא בכל הוצאתיו, וכן האב נושא במחציות. לפיכך סכום זה תואם את ההנחה שחיוב האב הוא אבסולוטי בתקופה זו.
לגבי הבת שהיא גדולה מקטני קטנים, לאור האמור לעיל, סבור ביה"ד שאין מקום לחייב את האיש בתשלום מזונות לאם.
למרות האמור לעיל, ביה"ד מותיר את חיוב המחציות על כנו, משני נימוקים. האחד הוא שאת עיקר חיובי המחציות, יש לראות כשירותים אשר שני ההורים צורכים.
כמו כן, בשונה ממזונות אשר האם מוציאה, והשאלה היא האם יש לה זכאות להשבה, מחציות הם שירותים שצד שלישי מבצע והתביעה הראשונית היא כנגד שני ההורים; בנוסף, ביה"ד מוסיף על חיוב המזונות, את חיוב האב למדור הבן בהיקף של 400 ש"ח.
האם מבקשת להגדיל את חיוב המזונות שנקבע כמזונות זמניים, מן הנימוקים שפורטו בבקשתה, ולקבוע מזונות קבועים. האב מבקש שלא לקבוע מזונות קבועים אלא לאחר דיון הוכחות. כמו כן מבקש להפחית את חיוב המזונות הזמניים.
בבקשתה האחרונה, מבקשת האם להרחיב טענותיה, אומנם לאור העובדה שכבר נקבע דיון הוכחות בעניין, סבור בית הדין שדיון ההוכחות הוא המקום הנכון בו יהיה ניתן לברר את מכלול הטענות.
להלן פסק הדין
החלטת בית דין אזורי בחיפה - מזונות במשמורת משותפת מעל גיל 6
החלטת בית דין אזורי בחיפה – מזונות במשמורת משותפת מעל גיל 6