לפנינו פסק דין דוחה ומגעיל של שופט המשפחה ניר זיתוני מחיפה.  הפעם זיתוני מתעסק עם אישה בוגדנית שאוהבת זיונים למרות שהיתה נשואה.

לפני 14 שנים המליטה ילדה מגבר (“החבר”) שזנתה איתו אחרי בעלה.  (זיתוני אפילו לא טורח לכתוב בת כמה הילדה).

התובעת התגרשה מהבעל ותבעה מהבעל מזונות אסטרונומיים שהובילו את הבעל לפשיטת רגל.  היא אף פעם לא אמרה מי האבא האמיתי, ומהזרע של מי המליטה את הילדה.  כסף היא כמובן רצתה ומה יותר קל מלתבוע את הבעל – שהרי הבעל על פי דיני היהדות חסום מלהוכיח שהוא איננו האבא הביולוגי בגלל “חשש ממזרות”.

עכשיו האישה הזו רוצה צו נגד משרד הפנים לרשום את הבועל (הזנאי) כאבא פסיכולוגי ולשנות לילדה את שם המשפחה לשם של האבא שאיננו מי ששילם מזונות כל השנים על הילדה הזאת.

חשש ממזרות – פיקציה שנועדה לסחוט מזונות מגברים על ילדים שלא שלהם

ברור שמדובר בתסבוכת שחוזרת על עצמה פעם אחר פעם, כאשר שופטים ודיינים וגם עובדות סוציאליות ממציאות את הפיקציה של חשש ממזרות, כדי שלא לגלות לילדים מי האבא האמיתי, וכדי לאפשר לנשים לסחוט מזונות על ילדים שהם פרי בגידה.

לראייה זיתוני מספר כמה סבל עבר הבעל הנבגד בשנת 2007 כאשר ניסה לברר מי האבא האמיתי.  בהתחלה שופטת רחל ברגמן דחתה אותו על הסף.

עובדות סוציאליות כתבו שטובת הילדה היא שלא תדע מי האבא האמיתי כדי שהדיינים לא יכריזו עליה שהיא ממזרתה.  אחר כך הרכב של שלושה כלבים פמינאצים גם דחה וזרק את הבעל בערעור:  שושנה שטמר, יעל וילנר ויצחק עמית (שני האחרונים הגיעו לעליון!!!!).

ניר זיתוני החליט להמציא סטטוס חדש “אבא פסיכולוגי” לצרכי סחיטת מזונות

עכשיו החליט זיתוני שהוא ממציא מעמד חדש “אבא פסיכולוגי” בגלל שהוא מגדל את הילדה והוא כופה על משרד הפנים לרשום את הילדה כבת פסיכולוגית של האבא הפסיכולוגי.

לא זו אלא שהוא, זיתוני, אפילו אישר למרכז צדק לנשים להגיש לו חוות דעת כידידות בית המשפט, מה שמראה שזה פסק דין מוטה ופמיניסטי.  מדוע זיתוני לא פנה למרכז צדק לגברים כדי לקבל חוות דעת נגדית?

מאיפה יש סמכות נגד משרד הפנים? למה לא הוגשה עתירה במחוזי?

נתחיל בזה שאנו לא בטוחים שלניר זיתוני בכלל היתה סמכות בתביעה שהיא בין האמא הבוגדת לבין משרד הפנים (שסירב לרשום את האבא הפסיכולוגי).  זה נראה לנו כמו עתירה מנהלית במחוזי.  מה פתאום שניר זיתוני יוציא צו למשרד הפנים איך לרשום את הבת????

יש בית משפט מחוזי וההחלטה היא בכלל החלטה מנהלית ולא החלטה מסוג של דיני משפחה. גם לא בטוח שיש משבצת כזו במשרד הפנים שמאפשרת רישום של אבא פסיכולוגי להבדיל מאבא ביולוגי.

כל שופט פישר קם בבוקר ומפליץ הלכות חדשות

שנית, אם קם בבוקר שופט כמו זיתוני ומחליט להמציא מושג חדש שלא קיים בחוק, “אבא פסיכולוגי”, ושזו בכלל קומבינה כדי לעקוף את חוקי הממזרות, לילדה שאין ספק שהיא ממזרתה, מה ימנע ממנו מחר להציא קטגוריות חדשות כמו אבא פסיכיאטרי, אבא פסיכו-דיאגנוסטי, אבא פסיכו-דינמי, אבא פסיכו-סומטי?????

ולהתחיל לכתוב סיפורי עלי באבא מה זה כל הקטגריות הפסיכיות האלה????  זה מראה שהשופט הוא הפסיכי בסיפור.

עדנה קרנבל רוצה לדעת איפה בספר החוקים יש הגדרה של “אבא פסיכולוגי” ומי השופט המופלץ הראשון שהמציא את החרטא הזאת כדי לדפוק גברים?

מה עדיף?  חשש ממזרות או חשש עגינות?

ועכשיו לנושא הממזרות.  נראה שהשופט ניר זיתוני רוצה שיזכרו אותו כשופט שהוא בעד העצמת נשים, שעובד עם ארגוני סיוע לנשים כמו מרכז צדק לנשים, ושהוא שופט שיוצר הלכות ומוצא פתרונות לבעית הממזרות….  אבל אנחנו רואים זאת אחרת.

זהו שופט עלוב שבמקום לבוא ולומר שבמדינה מתוקנת ומודרנית לכל ילד יש זכות לדעת מי האבא הביולוגי שלו, ולכל אבא יש זכות לדעת מי הילד הביולוגי שלו, ושהשופטים שדנו בענין ב 2007 טעו, ונשענו על הלכות מימי תרפפו (החשש לממזרות), הוא בא וממציא לנו קומבינות של אבהות פסיכולוגית/פסיכיאטרית/פסיכוסומטית.

מה הבעיה לבוא ולהגיד שהחשש לממזרות הוא בכלל לא חשש אמיתי?  מה כבר יקרה אם הרבנים ירשמו את הילדה הזו כממזרתה?  היא לא תוכל להתחתן לפי דת משה וישראל?  זה נזק?  זה בכלל לא נזק.

להיפך, זה עדיף לה כי אם היא תתחתן כדת משה וישראל, היא תקבל כתובה שאומרת כשהיא תרצה להתגרש יהיה חשש לעגינות.  למה מראש להכניס את הילדה הזאת למסלול של חתונה בשיטת הדיינים שבה היא עלולה לההפך עגונה?  לא יותר טוב לשלוח אותה כבר עכשיו למסלול חתונה אזרחי (בקפריסין, יוטה או אפילו ברשות הפלסטינית???).  מה כל כך חשוב בזה שצריך לדאוג מראש שהילדה הזאת תוכל להתחתן בישראל לפי דיני היהדות – שאלו אותם דינים שמרכז צדק לנשים מייללות שהם מפלים נגד נשים?

למה אין לזיתוני את האומץ לבוא ולפתור אחת ולתמיד את תופעת הממזרות ולקבוע שלכל ילד יש זכות לדעת מי האב שלו באמצעות בדיקת רקמות?  נזכיר שבחו”ל קיימות מעבדות שבודקות רקמות כמו שבודקים קורונה, בעלות של 100 דולר ותשובה מיידית תוך 24 שעות.  למה לעשות לכולם את החיים כל כך קשים, ועוד להביא עובדות סוציאליות מפגרות שיכתבו תסקירים שקריים על סמך “טובת הילד” שלא הוכחה מעולם, ואין לה שום אחיזה במציאות.

בוז גדול לשופט ניר זיתוני.

הסיפור באדיבות משרד יום טוב שכתבו בפייסבוק:

“ילדה הגיחה לאוויר העולם. אמא שלה נכנסה להריון מהחבר כשעוד הייתה נשואה. מי יהיה רשום כאב? אם יירשם החבר, היא הילדה תהיה “ממזרה” ופסולה לחיתון. מה עושים? התנהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה ואח”כ בבית המשפט המחוזי. שתי הערכאות החליטו שלא יכולות להחליט. תם הסיפור. הילדה נותרה ללא רישום אב בתעודת הזהות. עברו מעל 10 שנים. הגיעו למשרדנו וביקשו שנמצא פתרון. הגשנו תביעה חדשה בשם הקטינה. הלכנו במסלול מקורי. טענו שיש להכיר ב”חבר” כאב “פסיכולוגי”, בלי בדיקת רקמות. טענו שכך אפשר לעקוף את עניין הממזרות. היועץ המשפטי לממשלה התנגד. הבעל לשעבר התנגד. בסוף בית המשפט פסק. “החבר” יירשם כאבי הילדה. אב פסיכולוגי כמובן… זהו פסק הדין”

כתבה באתר פוסטה 20/7/2021  על המקרה:

השופט אישר: בן-זוגה של האם יירשם כ”אב פסיכולוגי” לבתה כדי שלא תיחשב ממזרה

לאחר שהאם התגרשה, נולדה לה ילדה מבן זוגה החדש, אך עקב החשש מהכתמתה כממזרה, לא אושרה בדיקת אבהות, וכך במשך שנים לא היה אב רשום. 13 שנים אחרי, בית המשפט לענייני משפחה תיקן את המצב בפסק דין מקורי

תביעות אבהות מחייבות איזון בין זכות היסוד של הקטין לדעת מי אביו לבין ההגנה על טובתו. לפי חוק מידע גנטי, בדיקה גנטית לגילוי קשרי משפחה תיערך רק בכפוף לצו בית משפט לענייני משפחה. הוראות החוק מסייגות ביצוע בדיקה כזו כאשר תוצאותיה עלולות להוביל למסקנה כי הילד הוא ממזר (בנה של אישה נשואה מגבר שאינו בעלה).

יש להבין: לקביעת מעמדו של הילד כממזר השלכות מרחיקות לכת. שכן, בהתאם להלכה היהודית, ממזר רשאי להינשא רק לממזרים אחרים, ומעמדו כממזר עובר גם לדורות הבאים. לכן, כאשר מתעורר ספק באשר לזהותו של האב לילד של אישה נשואה, בית-המשפט, בשם טובת הילד, מאמץ את החזקה ההלכתית לפיה “רוב הבעילות אחר הבעל”, ובמרבית המקרים – לא מאשר ביצוע בדיקה ודוחה את תביעת האבהות.

במקרה שלפנינו, הסיפור מתחיל לפני כעשור ומחצה. בני זוג להם שני ילדים משותפים החליטו להתגרש. הם אישרו את הסכם הגירושין בבית המשפט לענייני משפחה, נפרדו, והאישה החלה בזוגיות חדשה, כאשר סידור הגט בבית הדין הרבני נראה מבחינתה כעניין טכני שיכול לחכות.
אלא ש-10 חודשים לאחר סידור הגט נולדה לאישה בת. בן זוגה החדש של האם (ולא הגרוש) נרשם כאביה, שהרי לא היה לאם כל ספק שהוא האב. ואולם, בשלב זה הגרוש הגיש תביעה בה ביקש מבית המשפט להצהיר כי הוא האבא. הסיבה: חוק מרשם האוכלוסין מחייב פסק דין כדי לרשום אדם כאביו של ילד שנולד לאישה שהיתה נשואה ב-300 הימים שלפני מועד הלידה.

משרד הפנים הודה שטעה, ומיהר למחוק את רישום בן הזוג כאב. אלא שבשנת 2007 נדחתה גם תביעת הגרוש, בנימוק שבירור סוגיית האבהות עלול לפגוע קשות בטובת הקטינה, בכבודה, בגיבוש הזהות העצמית שלה ובמעמדה האישי. זאת על אף קביעות בית המשפט, לפיהן הגרוש לא גילה כל עניין בילדה מאז לידתה, וכי הילדה מכירה אב אחד – בן זוגה של האם. הגרוש ערער לבית המשפט מחוזי, אולם גם ערעורו נדחה.

כתוצאה מההחלטה הזו, הילדה נותרה ללא אב רשום.

13 שנים לאחר ההחלטה הזו הגישה האם, בשם הילדה ובאמצעות עו”ד אריאל יום טוב, תביעה בה ביקשה להורות למשרד הפנים לרשום את בן זוגה כ”אביה הפסיכולוגי” של הילדה, ולהוסיף לשם משפחתה של הילדה את שם משפחתו.

עו”ד יום טוב הפנה לפסיקה בה נקבע כי האב המגדל הוא “אב רעיוני או אב פסיכולוגי”, תוך הימנעות מדיון בשאלות אבהות ביולוגית העלולות לפגוע בטובת הקטינה.

עמדת הגרוש נדרשה ובאמצעות עו”ד יעל באר הוא מסר כי אינו מתנגד.

לעומת זאת, עו”ד שירי אלוני זרחיה ממשרד היועמ”ש התנגדה בטענה כי הסעד המבוקש הוא חזרה על שאלה עובדתית שבית המשפט המחוזי קבע בפסק דין חלוט שאין מקום לבררה כל עוד הקטינה טרם הגיעה לגיל 18.

מרכז צדק לנשים – שצורף להליך כידיד בית המשפט – טען באמצעות עו”ד ניצן כספי שילוני כי יש לקבל את התביעה מאחר שהכרה באב המגדל כאביה הפסיכולוגי של הילדה לא צפויה לגרום כל נזק למעמדה האישי וכשרותה להינשא, ודאי כשבית הדין הרבני יוכל לראות בתיק משרד הפנים שהילדה היתה רשומה בעבר כבתו של בן זוגה של האם.

עוד נטען, כי כל עוד לא מבוקש לבצע בדיקה גנטית, בית המשפט לא מוגבל בסוגיות הלכתיות או בירור ראייתי. זאת ועוד, צוין כי האמנה בדבר זכויות הילד מחייבת להגן על זכותה של הקטינה לאב רשום ושם משפחה הכולל את שמו של האב הרשום.

לאחר שנשמע גם קולה של הילדה החליט השופט ניר זיתוני מבית המשפט לענייני משפחה בקריות לקבל את התביעה. “לא מבוקש לבצע בדיקת רקמות. לא מבוקש להביא ראיות נסיבתיות ולכן אין צורך בתסקיר או בחוות דעת מומחה. כל מה שמבוקש הוא ליצור התאמה בין מציאות החיים של הקטינה מיום לידתה לפיה היא מכירה אב אחד, לבין הרישום במשרד הפנים”, ציין השופט ועל כן הורה למשרד הפנים לרשום את בן זוגה של האם כאביה הפסיכולוגי של הקטינה (16 יולי). כמו כן הורה למחוק את שם המשפחה של הגרוש ולהוסיף במקומו את שם המשפחה של האב הפסיכולוגי.

עו”ד יום טוב מסר בתגובה: “מדובר בפסק דין תקדימי. בית המשפט בדרך יצירתית סלל את הדרך לזכויות ילדים שנולדו במערכות יחסים מורכבות לאב רשום באופן התואם את מציאות חייהם”.

https://posta.co.il/article/56787-3/