עורכי דין רבים לא רוצים שהלקוחות שלהם יתבעו אותם בבית משפט כי פרסום ההחלטות ופסק הדין יעשה להם בושות. עצם הפרסום שהעו”ד מגיע למריבות על שכר טרחה וכל הרפש שהלקוח מטיל בעורך הדין עושה נזק אדיר לתדמית ועלול להרתיע לקוחות לשכור את השירותים. לכן באופן אוטומטי עוה”ד מכניסים סעיף בוררות על שכר הטרחה ועל הרשלנות.
דביר גואטה ייצג לקוח בביטוח הלאומי. הלקוח לא שילם מראש אבל הוא השאיר שטר חוב על סכום של כ 70,000 ש”ח. גואטה הגיש את זה להוצל”פ אבל שם קבעו שרק חלק מהסכום ראוי לגביה על שירות שניתן, וחלק אחר זה על שכר עבודה עתידי שלא ניתן ואת זה אי אפשר לגבות בלי פסק דין.
גיל גואטה ניסה להפעיל את סעיף הבוררות שבהסכם שכר הטרחה שלו עם האפריקאי ונכשל.
אבל אז זה הגיע לשופט הרשם הבכיר ערן אביטל שקבע כי זה תנאי מקפח. עכשיו כל לקוח שהעורך דין שלו רוצה לגרור אותו ללשכת עורכי הדין לבוררות שכר טרחה יכול לטעון שזה תנאי מקפח ולהישאר בבית המשפט ולא ללכת לבוררות.
האמת שזה החלטה יפה מאוד של ערן אביטל כי הבוררים של לשכת עורכי הדין עושקים את הצדדים עם דרישות שכר מנופחות של עשרות אלפי שקלים על כלום.
הרשם קבע:
“על-פי ההלכה המנחה שנקבעה בת”א (מרכז) גדעון ענאקי נ’ מרקמן את טומשין – חברת עורכי דין [פורסם בנבו] (11.11.15) וביישום לענייננו, הסכם שכר טרחה יכול להיחשב כחוזה אחיד על פי החוק שכן, מדובר בנוסח שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי התובע כדי שישמשו תנאים לחוזים עתידיים בין התובע ללקוחותיו. עיון בהסכם שכר הטרחה מגלה שזה נערך על ידי התובע מראש והוא משמש תבנית לחוזים רבים, לצד השלמת תנאים בכתב יד, כמו למשל: “שכר הטרחה לטיפול בתיק“.
ממכלול תנאי הסכם שכר הטרחה וההתקשרות החוזית הכוללת בין הצדדים, עליה עמדתי גם מהתרשמות בלתי אמצעי מן הנתבע (חקירתו הנגדית שנוהלה בהליך ההתנגדות לביצוע שטר) , הגעתי לכלל מסקנה שקיימים פערי כוחות בין הצדדים ופערים אלו מצביעים על התכלית המנויה בסעיף 4(8) לחוק. בנסיבות העניין, הפניית הסכסוך להליכי בוררות שיכולים להיות יקרים ואף מסובכים עבור הנתבע (שאין הפרוטה מצויה בכיסו), תהווה הכבדה וקיפוח כלפיו ומצד שני עשויה להקנות יתרון בלתי הוגן עבור התובע.
לשיטתי, הפניית ההליך לבוררות, אף אינה מוצדקת במבחן של עלות מול תועלת, שכן הליך הבוררות יקר יותר מניהול ההליך בבית המשפט, כשברור שאין מדובר בסוגיה משפטית המצדיקה עידוד ותמריץ לשימוש במוסד הבוררות. ברור, כי אותו “בורר יחיד” הנזכר בסעיף 9 בהסכם שכר הטרחה, ידרוש שכר טרחה וספק ניכר אם ביכולתו של הנתבע לעמוד בסכום זה שיידרש ממנו. כפי שנקבע בעניין פרוב : “הכללתה בחוזה של תניית בוררות גורפת, החלה על “כל סכסוך”, עלולה להכביד ולקפח את הלקוח, מקום שבו פערי הכוחות בינו ובין הספק משמעותיים. בעוד שהספק יוכל לספוג בנקל את העלויות של ניהול בוררות גם בסוגיות מעוטות ערך, כאשר תקום לו עילה כלפי הלקוח, ולא רק כשמדובר בעניינים “קרדינליים”, הרי, זה האחרון, פעמים הרבה, יאלץ להימנע מעמידה על זכויותיו, שעה שנמנעת ממנו, מכוח ההסכם, הגישה לערכאות המשפטיות, לרבות, למשל, לבית משפט לתביעות קטנות“.
להלן פסק הדין:
בית משפט השלום באשדוד |
ת”ט 34398-12-20 גואטה נ’ סיסיי
|
בפני כב’ הרשם הבכיר ערן אביטל
|
||
תובע |
דביר גואטה ע”י ב”כ עו”ד אוהד נאמן |
|
נגד
|
||
נתבע |
אסיי סיסיי |
|
חקיקה שאוזכרה:
חוק החוזים האחידים, תשמ”ג-1982: סע’ 2, 4, 4 (8)
מיני-רציו:
* נקבע כי תנאי הבוררות, הקבוע בהסכם שכר הטרחה, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד ויש להורות על ביטולו.
* חוזים – חוזה אחיד – חזקת הקיפוח
* חוזים – חוזה אחיד – תנאי מקפח
* בוררות – סעיף בוררות – תוקפו
.
התובע עתר לקיום תנאי הבוררות הקבוע בהסכם שכר הטרחה והנתבע התנגד לכך. עמדה לדיון טענת הנתבע לפיה, התנאי הקובע, כי סכסוך ביחס לדרך יישום הסכם שכר הטרחה יידון בבוררות, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד ויש לבטלו.
.
בית המשפט פסק כלהלן:
הסכם שכר טרחה יכול להיחשב כחוזה אחיד על פי החוק שכן, מדובר בנוסח שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי התובע כדי שישמשו תנאים לחוזים עתידיים בין התובע ללקוחותיו. בענייננו, יש לקבוע שהסכם שכר הטרחה הוא חוזה אחיד.
יש לבחון האם תנאי הבוררות הוא בגדר תנאי מקפח על פי “חזקת קיפוח” שנקבעה בסעיף 4 לחוק החוזים האחידים. הנטל הוא על התובע. סעיף 4(8) לחוק החוזים האחידים קובע כי: “תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, או הקובע כי כל סכסוך בין הספק והלקוח יידון בבוררות”. תיקון מס’ 5 לחוק משנת 2014, הוגדר כ”מהפך של ממש”, שכן כיום סעיף בוררות חוזית יוחזק כתנאי מקפח, כל עוד לא נסתרה חזקה ודינו יהיה ביטול או שינוי.
לא עלה בידי התובע לסתור את החזקה, המנויה בסעיף 4(8) לחוק החוזים האחידים. ממכלול תנאי הסכם שכר הטרחה וההתקשרות החוזית הכוללת בין הצדדים, המסקנה היא שקיימים פערי כוחות בין הצדדים ופערים אלו מצביעים על התכלית המנויה בסעיף 4(8) לחוק. בנסיבות העניין, הפניית הסכסוך להליכי בוררות שיכולים להיות יקרים ואף מסובכים עבור הנתבע (שאין הפרוטה מצויה בכיסו), תהווה הכבדה וקיפוח כלפיו ומצד שני עשויה להקנות יתרון בלתי הוגן עבור התובע.
אין די בעובדה שהנתבע מבין עברית, או שהלה התנהל במשך תקופה ארוכה “ללא מתורגמן, בהליכים שנשאו פרי”, כדי לסתור את החזקה שבסעיף 4(8) לחוק ולכן, התנאי בהסכם שכר הטרחה, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד ויש להורות על ביטולו.
החלטה |
- התובע הוא עו”ד אשר ייצג את הנתבע בפני המוסד לביטוח לאומי, על-פי הסכם שכר טרחה אשר כרת עמו בתאריך 3.11.2019, (להלן: “הסכם שכר הטרחה“).
- התובע הגיש ללשכת הוצל”פ שטר חוב אותו ביקש לממש בסך 69,932 ₪. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר ו זו נדונה בפניי בתאריך 14.6.2021. בהחלטה מאותו יום נקבע כי החוב הנתבע מורכב משני רכיבים: האחד, חוב בגין שירות שהעניק התובע לנתבע בעניין תביעה לקצבאות שמעניק המוסד לביטוח לאומי. השני, תביעה לשכר טרחה עתידי, בגין תביעה עתידית שאמור היה התובע להגיש בשם הנתבע נגד מעסיקו לשעבר של הנתבע.
- ההתנגדות התקבלה לגבי חלקו השני של החוב. התובע עתר לקיום תנאי הבוררות הקבוע בהסכם שכר הטרחה והנתבע התנגד לכך.
- לוז טענות הנתבע הוא, כי התנאי הקובע, כי סכסוך ביחס לדרך יישום הסכם שכר הטרחה יידון בבוררות, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד ויש לבטלו.
לטענת הנתבע, הסכם שכר הטרחה הוא חוזה אחיד כמשמעות למונח בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ”ג – 1983, (להלן: “החוק“). הנתבע מוסיף וטוען, כי לאור סעיף 4 (8) לחוק, כפי שתוקן במסגרת תיקון 5 בשנת 2014, קיימת חזקת קיפוח לגבי תנאי בוררות שנקבע בהסכם שכר הטרחה ולכן, יש לבטל את התנאי. הנתבע הדגיש גם את פערי הכוחות בין הצדדים בהיות התובע עורך דין אשר עוסק בתחום מזה שנים, לעומתו – בן העדה האתיופית אשר מתקשה בשפה העברית ושעובד כפועל בחנות מכולת בשכר של 5,000 ₪. הנתבע טען שאינו מסוגל לקיים הליך בוררות, גם בשל העלות הכספית שתהיה כרוכה בו.
- מאידך גיסא, התובע טוען כי תנאי הבוררות אינו מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, שכן הצד המקופח הוא התובע ואילו הנתבע הוא זה שאינו מקיים את התחייבויותיו הכספיות כלפיו. התובע טען, שהנתבע יודע ומבין עברית ובהיותו בגיר ובעל כשרות משפטית מלאה, חתם על הסכם שכר הטרחה, הבין את הוראותיו ולרבות את תנאי הבוררות ולכן עליו לקיים את ההסכם עליו חתם.
- לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי התנאי הנכלל בהסכם שכר הטרחה ושקובע כי מחלוקת בנוגע להסכם שכר הטרחה תתברר בבוררות, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד ולכן, דין בקשת התובע להעברת העניין להידון בפני בורר להידחות.
- על-פי ההלכה המנחה שנקבעה בת”א (מרכז) גדעון ענאקי נ’ מרקמן את טומשין – חברת עורכי דין [פורסם בנבו] (11.11.15) וביישום לענייננו, הסכם שכר טרחה יכול להיחשב כחוזה אחיד על פי החוק שכן, מדובר בנוסח שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי התובע כדי שישמשו תנאים לחוזים עתידיים בין התובע ללקוחותיו. עיון בהסכם שכר הטרחה מגלה שזה נערך על ידי התובע מראש והוא משמש תבנית לחוזים רבים, לצד השלמת תנאים בכתב יד, כמו למשל: “שכר הטרחה לטיפול בתיק“.
- בהסכם שכר הטרחה ישנה כותרת “תנאים כלליים“, ששם אין שום שינוי בכתב יד. מדובר בשורה של תנאים קונקרטיים קבועים ואחידים (כולם תכתיבים שניסח התובע ולמענו), וביניהם תנאי הבוררות, אשר זה נוסחו:
“מחלוקת בנוגע להסכם זה (ביטולו, ביצועו, תשלומים, וכו’) לרבות ההכרעה לעניין היקף תחולת הבוררות או יישומה, היא תתברר בבוררות, בפני בורר יחיד אשר ימונה על ידי לשכת עורכי הדין. יובהר כי ככל ששכר הטרחה לא ישולם במועד, כל זמן עבודה שיידרש מעוה”ד לשם גביית החוב יתווסף לחוב ויחושב לפי התעריף השעתי שנקבע בס’ 5″.
- בהסכם שכר הטרחה ישנן מספר הערות בכתב יד. מדובר בעיקר בהערות “טכניות”, כמו למשל פרטי הנתבע, לצד סכום שכר הטרחה שלו יהיה זכאי התובע, ככל שתביעת הנתבעת תתממש (שליש מן הסכום שיקבל הנתבע). אין בהערות אלו כדי ללמד שנוהל משא ומתן על תנאי הסכם שכר הטרחה ולכן, הסכם זה נותר כולו במסגרת תחולת החוק. משכך, אני קובע שהסכם שכר הטרחה הוא חוזה אחיד.
- יש לבחון אם תנאי הבוררות הוא בגדר תנאי מקפח על-פי “חזקת קיפוח” שנקבעה בסעיף 4 לחוק. הנטל הוא על התובע. סעיף 4 (8) לחוק קובע כי: “תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסוימות בערכאות משפטיות, או הקובע כי כל סכסוך בין הספק והלקוח יידון בבוררות“. תיקון מס’ 5 לחוק משנת 2014, הוגדר כ”מהפך של ממש” (ה”פ (ב”ש) 12748-03-16 פרוב נ’ יפתח [פורסם בנבו] (14.6.16), (להלן: “עניין פרוב“), שכן כיום סעיף בוררות חוזית יוחזק כתנאי מקפח, כל עוד לא נסתרה חזקה ודינו יהיה ביטול או שינוי. במקרה שלפניי לא עלה בידי התובע לסתור את החזקה, המנויה בסעיף 4(8) לחוק.
- ממכלול תנאי הסכם שכר הטרחה וההתקשרות החוזית הכוללת בין הצדדים, עליה עמדתי גם מהתרשמות בלתי אמצעי מן הנתבע (חקירתו הנגדית שנוהלה בהליך ההתנגדות לביצוע שטר) , הגעתי לכלל מסקנה שקיימים פערי כוחות בין הצדדים ופערים אלו מצביעים על התכלית המנויה בסעיף 4(8) לחוק. בנסיבות העניין, הפניית הסכסוך להליכי בוררות שיכולים להיות יקרים ואף מסובכים עבור הנתבע (שאין הפרוטה מצויה בכיסו), תהווה הכבדה וקיפוח כלפיו ומצד שני עשויה להקנות יתרון בלתי הוגן עבור התובע.
- לשיטתי, הפניית ההליך לבוררות, אף אינה מוצדקת במבחן של עלות מול תועלת, שכן הליך הבוררות יקר יותר מניהול ההליך בבית המשפט, כשברור שאין מדובר בסוגיה משפטית המצדיקה עידוד ותמריץ לשימוש במוסד הבוררות. ברור, כי אותו “בורר יחיד” הנזכר בסעיף 9 בהסכם שכר הטרחה, ידרוש שכר טרחה וספק ניכר אם ביכולתו של הנתבע לעמוד בסכום זה שיידרש ממנו. כפי שנקבע בעניין פרוב : “הכללתה בחוזה של תניית בוררות גורפת, החלה על “כל סכסוך”, עלולה להכביד ולקפח את הלקוח, מקום שבו פערי הכוחות בינו ובין הספק משמעותיים. בעוד שהספק יוכל לספוג בנקל את העלויות של ניהול בוררות גם בסוגיות מעוטות ערך, כאשר תקום לו עילה כלפי הלקוח, ולא רק כשמדובר בעניינים “קרדינליים”, הרי, זה האחרון, פעמים הרבה, יאלץ להימנע מעמידה על זכויותיו, שעה שנמנעת ממנו, מכוח ההסכם, הגישה לערכאות המשפטיות, לרבות, למשל, לבית משפט לתביעות קטנות“.
- לא שוכנעתי מטענות התובע, כי די בעובדה שהנתבע מבין עברית, או שהלה התנהל במשך תקופה ארוכה “ללא מתורגמן, בהליכים שנשאו פרי” (סעיף 11 להשלמת הטיעון מטעם התובע), כדי לסתור את החזקה שבסעיף 4(8) לחוק ולכן, התנאי שבסעיף 9 בהסכם שכר הטרחה, הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד ואני מורה על ביטולו.
5129371
- 54678313אשר על כן, אני קובע שבקשת התובע להעברת הבוררות נדחית. התובע יישא בהוצאות שכר טרחת הנתבע בסך 1,500 ₪ וסכום זה ישולם לנתבע בתוך 30 ימים מהיום.
ניתנה היום, כ”א תמוז תשפ”א, 01 יולי 2021, בהעדר הצדדים.