עכשיו שיש לנו ממשלה בלי דתיים, אולי סוף סוף ייזמו חוקים שיבטלו את בתי הדין הרבניים/דתיים ויוציאו מהם את כל הסמכויות, כולל הסמכות לדון בכתובה.  עצם קיומה של הכתובה כמסמך אכיף שנשים יכולות לסחוט סכומי עתק מהגבר תמורת שירותי המין שהעניקו (“פתיחת כוס”) מהווה עיוות דין נוראי נגד הגברים.  הסחר בכתובות הוא למעשה סחר בזנות, ובית הדין הרבני כשהוא פוסק כתובה לאישה, הוא בעצם גורם לבעל לשלם עבור שירותי המין שהאישה אמורה לתת לו, וזה אומר שבית הדין הרבני הוא בית זונות, והדיינים הם סרסורי זונות.

במקרה דנן מדובר בשלושה סרסורי זונות מרדכי רלב”ג, חיים ו’ וידאל והדיין דוד שני – דיינים בבית דין רבני בהשראת חוקי מנגלה, ומדובר בעו”ד המתמחה בסרסרות כתובות לזונות, עו”ד משה פטל.

הכלל הוא שאישה שרוצה להתגרש (בד”כ מי שבוגדת ונואפת) מאבדת כתובה, מכיון שזה אומר שהיא לא רוצה לפתוח יותר את מפעל חייה, הכוס, ולא רוצה לקבל בו את הזין של בעלה.  לכן הכתובה מבוטלת.  אבל בישראל הפמיניסטנית המציאו הדיינים הפמיניסטנים הלכה חדשה שאם הבעל אלים, אז הכתובה לא מבוטלת, והאישה יכולה להזדיין עם מי שהיא רוצה (רק לא הבעל) ולסחוט מהגבר את הכתובה שלה.

על רקע זה צצה התמחות מיוחדת של עורכי דין המתמחים בייצוג נשים בוגדניות, שקרניות, נוכלות ואלימות שרוצות להנות משני העולמות,גם לבגוד, וגם לסחוט כתובה.  מדובר בלא פחות מחיות טרף הניזונות מפגרים הנועצים את הטלפיים שלהם בבשר המדמם של הבעל.  אחד כזה הוא עו”ד משה פטל שייצג את האישה במקרה דנן.

כיצד סחוטים כתובה של חצי מיליון ש”ח לנקבה שקרנית עם כוס פעיל? 

משה פטל שולח אותה למשטרה עם צרור עצות:  תגידי שהוא הרים עליך יד, תגידי שהוא אמר שהוא ירצח אותך.  תבכי הרבה.  תעשי סצנה.  ספרי שהוא רצה לחדור בך באחורה ולא רצית.  בינגו.  זה יגיע לפרקליטה פמיניסטית שתזדהה איתה ותגיש כתב אישום כי הרי לא צריך ראיות, מספיקה עדות האישה, ויאללה, הגבר בסכנה של שנה עד שנתיים בכלא – למקרה שאין עבר פלילי, ולהרבה יותר מזה אם יש עבר.

ברגע שפרקליטה מגישה את כתב האישום זה מגיע לשופט שבדרך כלל הוא בעצמו היה בפרקליטות, והוא חותמת גומי של הפרקליטות.  הוא שולח את הצדדים לעסקת טיעון.  הפרקליטה מאיימת ב 4 שנים בכלא, אבל מהר מאוד מוכנה לרדת מהעץ ולסגור על “ניסיון להרים יד על האישה” או על “ניסיון לסטור על הלחי” עם עונש קל.  אבל זה לא העונש האמיתי.  העונש האמיתי מגיע בבית הדין למשפחה וגם בבית דין רבני.  שם האישה מנופפת בפסק הדין מנתקת את האבא מילדיו ודורשת המון כסף.  הפרקליטה עשתה את שלה.

הכלל הוא שפסק דין של בית משפט אזרחי הוא עדות שמועה בבית דין רבני

הכלל הוא שפסק דין של ערכאה חיצונית כמו בית המשפט הפלילי הוא “עדות שמועה” בערכאה אחרת, והוא אינו מחייב וצריך להוכיח בערכאה אחרת (הבד”ר) את הכל מחדש. במקרה דנן זה מה שטען העו”ד של הגבר והוא צודק. “הבעל טען בתגובה שאין להסתמך על פסק הדין הפלילי, ועל בית הדין לקבל עדויות עצמאיות בעניין האלימות. לדבריו, תלונות האישה על אלימות היו תלונות שווא”.

אבל הוא נפל הבידיים של אחד מצאצאי מנגלה, הדיין מרדכי רלב”ג שאותו מענין רק ליצור תקדימים פמיניסטים ולהתחנחן לשדולת הוגינות.  לכן החוק לא מענין אותו, והתוצאה היא עיוות הדין שלפניכם:  האישה מקבלת 520,000 ש”ח רק בגלל שיש לה כוס פעיל.

בתמונה אחד משלושת סרסורי הכתובות, הדיין מרדכי רלב”ג שמסדר כתובות לזונות:

לא ידוע לנו אם משה פטל מקבל אחוזים מהכתובה או שהוא גובה שכר מלא מראש.  אם הוא מקבל אחוזים מהכתובה הרי שהוא סרסור זונות.

בתמונה מתחת:  עוד דיין קוקסינלי חייים וידאל, בן לקוקסינליות ידועות הממשיך במסורת הקוקסניליאדה של היהדות.  ספג השראתו ממנגלה ומיישם בשמחה ובששון את דיני מנגלה.

להלן הכתבה באתר ווינט פורסם 5/8/2021.

לצערינו ווינט טעו והעלו לאתרם פסק דין אחר ולכן איננו יכולים להביא את פסק הדין המלא של דיני הגהנום מסדום, מרדכי רלב”ג, חיים ו’ וידאל והדיין דוד שני.

ואחרי פסק דין כזה כנופיית הפמיניסטיות ממשיכות ליילל שהגברים חולשים של בית הדין הרבני, ושהנשים מסכנות וסובלות הפלייה.  תגידו לנו אתם… על מה האישה קיבלה פה 520,000 ש”ח אם לא תמורת שירותי זנות???

לאחר מכן פתחה האישה תיק גירושין וכתובה. במהלך הדיון אמר הבעל שהוא רוצה שלום בית, אך בית הדין החליט לחייב אותו בגירושין ומלוא הכתובה. הוא ערער לבית הדין הגדול שדחה את הערעור בעניין הגירושין אך בעניין הכתובה החזיר את התיק לבית הדין האזורי לבחינה מחדש של הסוגייה, לנוכח העובדה שהאישה ביקשה להתגרש.

בדיון המחודש טענה האישה כי הבעל נהג כלפיה באלימות רבה, ומאחר שזו עילת הגירושין כך שהיא זכאית לכתובה. הבעל טען בתגובה שאין להסתמך על פסק הדין הפלילי, ועל בית הדין לקבל עדויות עצמאיות בעניין האלימות. לדבריו, תלונות האישה על אלימות היו תלונות שווא. הוא הדגיש כי הוא מעוניין בשלום בית ובנסיבות אלה אין לחייב אותו בכתובה.

האישה השיבה כי הבעל איש אינו מכיר בחומרת מעשיו ובאלימותו, ובכל השנים שחלפו הוא לא ניסה ליזום צעד כלשהו למען שלום בית, וזה מוכיח שמטרתו היא רק להיפטר מתשלום הכתובה.

הדיין הרב מרדכי רלב”ג דחה את טענותיו. הוא הבהיר שהבעל הודה במעשים במסגרת ההליך הפלילי כך שאין ספק שנהג באישה באלימות חמורה מאוד. מלבד זאת יש בתיק דיווח של שוטר מ-2011 שבו הודה כי הרביץ לאשתו מכיוון שרצתה לקחת לו בקבוק בירה.

אמנם, יש פוסקים שלפיהם אדם שביצע מעשים שמחייבים אותו לגרש, יכול לחזור בו ולדרוש שלום בית, אולם התנאי הוא שמדובר יהיה בחזרה בתשובה מלאה ואמיתית. במקרה זה התרשם הדיין כי בקשתו של הבעל לשלום בית אינה אמיתית אלא מהשפה ולחוץ וכל מטרתו אינה לשוב אל אשתו אלא להתחמק מהכתובה.

“האיש לא חזר בו ממעשיו, לא הביע חרטה על כך, אלא רק מכחיש בפנינו שוב ושוב את מעשיו, ואף טוען שמדובר במעשה זניח”, כתב. לפיכך חיוב הגט במקומו עומד.

הדיין הדגיש כי אף שהאישה הגישה את תביעת הגירושין, מכיוון שהגורם הוא אלימות הבעל, היא לא מפסידה את הכתובה. לאור זאת קבע הדיין כי על הבעל לשלם לאישה את מלוא הכתובה, 520 אלף שקל. בפסק הדין צוין כי האישה התחייבה שאם יתנהל הליך רכושי בבית המשפט יקוזז הסכום שזכתה בו עבור הכתובה. הרב חיים ו’ וידאל והרב דוד שני הצטרפו לפסק הדין.

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב”כ התובעת: עו”ד משה פטל
• ב”כ הנתבע: טו”ר צבי גלר ועו”ד דין עדני

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5974797,00.html