מה קורה בבית הדין לעבודה? בדרך כלל אזרחים שתובעים את הביטוח הלאומי בבית הדין לעבודה יוצאים ממנו מותשים וחבולים לאחר סחבת בלתי נסבלת של שנים על גבי שנים, כאשר כל השופטים שם מוטים לטובת הביטוח הלאומי, והמגרש כמעט מכור מראש לטובת הביטוח הלאומי. עורכי הדין של הביטוח הלאומי מנהלים את הדיון, מכתיבים לשופטים מה ואיך לעשות, ואפילו מה תהיה תוצאת פסק הדין. יש רק חריג אחד ואלה כל הנשים הטוענות להטרדה מינית נגד הביטוח הלאומי או נגד מעסיקים, שאז פתאום כל שופטי בית הדין לעבודה מגלים נדיבות לב קיצונית ושופכים עליהן כמויות עצומות של כסף – גם אם הן משקרות וגם אם ברור שהעלילו עלילת מין שלא הייתה ולא נבראה, ואפילו כשהן כך כך מכוערות, מגעילות וכונפות שאף אחד לא חושב בכלל להתחרמן או להתגרות מינית מכונפה.
לפנינו פסק דין חריג בו איש זקן שעבד במכון וייצמן טוען שעשו לו טקס יציאה לפנסיה והוא פתאום חטף חרדה מהיציאה לפנסיה. הוא טוען שהחרדה הזו היא תאונת עבודה ושמגיע לו פיצויים. את התביעה הוא הגיש ב 2012 וההכרעה הגיעה רק עכשיו ב 2020. את פסק הדין כתבה השופטת יפית מזרחי לוי, והיא החליטה שאכן החרדה מהיציאה לפנסיה זו תאונת עבודה ולכן מגיע לזקן גמלת נכות בגין תאונת עבודה. שימו לב שהזקן הזה לא עבד בכלל באותו יום. עשו לו טקס לקראת פרישתו (ב 2010!!!). הטקס הזה גרם לו ריגושים שהגיעו לכדי אוטם לב.
וואלה איזה סיפור מצוץ מהאצבע. אנחנו לא היינו מקבלים את התביעה הזו. כל בר דעת מבין שזו לא תאונת עבודה – כי הוא לא עבד! זה היה טקס פרידה! לא מצליחים אפילו להבין מאיזה חששות הוא חשש ומה הפחיד אותו כל כך? אולי הוא חשש שהכיבוד שיוגש בטקס מורעל? אולי חשש שהקולה תשפריץ מיץ באוויר? אולי חשש שהחומוס לא יהיה טרי מספיק? מי יודע אילו סכנות אורבות למשתתפים בטקס פרידה מעבודה במכון וייצמן?
מה שכן אפשר לומר על פסק הדין הזה זה שהוא התנהל בלי משפט. האיש לא העיד. אף מומחה לא נחקר. ניתן לראות את השופטת ממנה מומחה רפואי, ובמקום לזמן אותו לעדות להסביר את חוות דעתו, היא שולחת לו שאלות הבהרה בכתב. השופטת שולחת שאלות, ממתינים חודשיים לתשובות ואז שוב פעם עוד פעם שולחים שאלות חידוד וממתינים חודשיים, ואז פתאום המומחה לא מוצא חן בעייני התובע אז מזמינים מומחה חדש וחוזר חלילה ממתינים עוד חודשיים לחוות דעת ועוד חודשיים לשאלות הבהרה – וכל זה במקרה הטוב. ועל זה לא נותר לשאול מדוע שופטת זו יפית מזרחי לוי מבזבזת למדינת ישראל את משאביה ויוצרת כך כך הרבה הליכים, כל כך הרבה עיסוקים בשאלות ועוד שאלות ושאלות על שאלות למומחה שהשופטת בכלל לא מכירה, לא רואה אותו, לא מתרשמת ממנו, לא קולטת ממנו סימני אמת… שום דבר. איזה מין משפט זה? ככה מנהלים משפטים במדינת ישראל?
ואנו אומרים שבפעם הבאה שמראים לכם פסק דין ואומרים לכם “השופטת קבעה ש…”, אל תאמינו לכלום. אם לא היה משפט עם עדים וחקירות נגדיות, פירושו של דבר שהמשפט היה מכור מראש ושכל החירטוטים של השופטת מבוססים על חרטא ברטא. וזה לתפארת מוסדות השפיטה בישראל.
ראו כתבה באתר Psakdin.co.il
הלב נשבר: התרגש מהפרישה לפנסיה והוכר כנפגע עבודה
ביטוח לאומי התעקש שאין שום קשר בין ההתרגשות של עובד מכון ויצמן מיציאתו לגמלאות אחרי 46 שנים לבין התקף הלב שקיבל יום אחרי מסיבת הפרידה. בית הדין לעבודה לא הסכים איתו
8 שנים של הליכים נגד ביטוח לאומי הסתיימו לאחרונה בפסק דין שהכיר בגמלאי מכון ויצמן בן 75 כנפגע עבודה בעקבות התקף לב שקיבל יום אחרי הפרישה. בשנה שעברה בית הדין הארצי לעבודה קבע שיום הפרישה היה אירוע חריג עבור הגמלאי והחזיר את התיק לבית הדין לעבודה בתל-אביב לצורך הכרעה בסוגיית הקשר הסיבתי בינו לבין האירוע הלבבי. כעת קיבלה השופטת יפית מזרחי-לוי את עמדתם של שני מומחים רפואיים שקבעו נחרצות כי ההתקף נגרם כתוצאה מהתרגשות העזה של הגמלאי מהפרישה. התובע, ששימש כמנהל מעבדות לפיתוח אלקטרוני ומכני, הגיע בקיץ 2010 ליום העבודה האחרון שלו, שבמהלכו ערך אירוע פרידה. עוד בבוקר הוא חש כאבים בחזה אבל היה בטוח שמדובר בפרפרי התרגשות מכך שעמד לסיים 46 שנות עבודה במכון. אלא שבערב שלמחרת החל לחוש לחץ חזק בחזה בליווי חולשה והזעה, ולאחר שהובהל לבית החולים אסף הרופא אובחן אצלו התקף לב חריף והוא עבר צנתור. ב-2012 הוא תבע את ביטוח לאומי על שסירב להכיר באירוע כתאונת עבודה אבל התביעה נדחתה והוא ערער לבית הדין הארצי לעבודה.
בשנה שעברה בית הדין הארצי הכריע לטובתו וקבע כי היום האחרון לעבודתו היה עבור התובע אירוע חריג בעבודה כך שהתקיים התנאי הראשוני להכרה בדחק נפשי כתאונת עבודה. בית הדין הארצי הדגיש כי כל היום, כולל שעות הבוקר, נכנס לגדר האירוע החריג, ועל רקע זה הוחזר התיק לבית הדין לעבודה בתל-אביב לצורך בחינת התנאי השני לקיומה של תאונת עבודה: קשר סיבתי בין ההתרגשות החריגה בעבודה לבין האירוע הלבבי. לאחר שמומחה רפואי שמונה לשם כך אישר בחוות דעתו את הקשר בין השניים ביקש ביטוח לאומי להחליף אותו בטענה שלא נצמד לתשתית העובדתית שלפיה הכאבים בחזה החלו מיד כשהתובע התעורר, לפני שהגיע לעבודה, והתעקש שהתקף הלב החל בערב שלמחרת הפרישה. בית הדין אמנם נעתר לבקשתו אלא שהמומחה הרפואי השני הגיע אף הוא למסקנה דומה.
אין שום בעיה
גם הפעם ביטוח לאומי טען שהייתה בעיה בחוות הדעת וביקש לדחות את התביעה או למנות מומחה שלישי. אולם השופטת יפית מזרחי-לוי לא מצאה כל צורך בכך. השופטת קבעה כי אין שום סיבה לסטות מחוות הדעת של המומחה השני גם אם קבע שהכאבים שחש התובע בבוקר הגיעו למצב של התקף לב קשה רק בלילה למחרת. בהקשר הזה הסבירה השופטת כי הקביעה של בית הדין הארצי הייתה כי כל היום האחרון של התובע בעבודה, כולל הבוקר שבו קם בהתרגשות יתרה ולא חש כתמול שלשום, נחשב ל”אירוע חריג”. המשמעות היא שגם הכאבים שחש התובע בבוקר היום המרגש נכנסו לתוך מתחם האירוע החריג שקשור בעבודה. בהתאם לכך קבעה השופטת כי אין שום בעייתיות בקביעת הקשר הסיבתי שכן הכאבים שהובילו להחמרת המצב בערב שלמחרת הפרישה נגרמו בשל ההתרגשות העזה מיום הפרישה. לפיכך התביעה התקבלה. נקבע כי התובע הוכיח שהתקף הלב נחשב לתאונת עבודה וביטוח לאומי חויב בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 7,000 שקלים.
