מתי יבינו הדיינים בבתי דין רבניים שהכתובה זה לא מסמך משפטי, שמדובר באלימות כלכלית נגד הגבר, שזהו תשלום לאישה עבור שירותי מין, כלומר זנות בחסות הדת ושבגלל הכתובה הם עצמם מעודדים סרבנות גט והתדיינויות מיותרות, דווקא כאשר לאור בג”ץ הבוגדת נקבע שניאוף אינו הצדקה לשלילת רכוש.
והנה בבתי הדין הרבניים כל מה שהם עוסקים בו זה מי הזדיין עם מי, מי שכב עם מי, מי זנתה אחרי בעלה, מי הוא רועה זונות ועוד כל מיני צרות צרורות שעדיף שלעולם לא יגיעו לבתי משפט.
הם, הדיינים מעודדים את כל תעשיית החוקרים הפרטיים, ושיסוי הבעל והאישה זה נגד זה במירוץ להוכיח מי זיין מהצד, ומי שכבה עם כל השכונה.
ואלו הדיינים מהגהנום, הנבלות חובשות הכיפה שקבעו שיש לפצות אישה בסך של $26,000 (85,000 ש”ח) על שירותי המין שהעניקה לבעלה: הרב ישראל שחור, הרב דניאל כ”ץ, והרב נפתלי הייזלר.
את האישה ייצגו 2 סחטני כתובות מדופלמים עו”ד חני אביטן וטוען רבני אהרון יאיר רבי. הם ייצגו גרושה שהפיצה באתרי זיונים תמונות של איברי המין שלה וכתבה שהיא “זמינה להעמסה”. בחוצפתם המייצגים טענו שהבעל אינו דתי, לכן מה אכפת לו אם אשתו מחפשת זין מהצד לסטוצים?
חוץ מהטעון שהגבר איננו דתי, הסחטנים גם טענו ש”עוד טענה האישה כי הבעל היה אלים כלפיה וכינה אותה בכינויי גנאי שונים”. גם זו אופציה לנשים נימפומניות לטעון שהגבר אלים כדי לא “לאבד כתובה”. מי הדריך אותה לזה? חני אביטן ואהרון יאיר רבי.
פסקי דין כאלה מעודדים צדדים להתווכח על הכתובה, כי הכללים פרוצים. הכלל הוא שמי שמזדיינת או מחפשת סטוצים (“עוברת על דת יהודית”, או “התנהגות לא צנועה”) מאבדת כתובה. אבל כעת מסתבר שתמיד יש סיכוי לסחוט כתובה בכל מיני טענות. הדיינים החליטו שהאישה צריכה לקבל התרעה מהבעל שתפסיק לשלוח צילומים של הכוס, ציצי ןתחת שלה לגברים זרים ובלי התראה כזו היא יכולה להמשיך להפיץ את תמונות הגוף הערום שלה לכל גבר שבא לה “בלי לאבד כתובה”.
זה בדיוק מה שמעודד את תדמית בית הזונות בבית הדין הרבני. זה מערב פרוע. אף אחד לא יודע איזה ציטוט מהרשבם או המהר”ל ישלפו לו הרבנים. ואחר כך הפמיניסטיות עוד טענות שהדיינים מפלים נשים בבית דין רבני? באמת? הנה זונה חרמנית ונימפומנית שמקבל 85,000 ש”ח מתנה מבית דין רבני על כלום ושום דבר וזה מרבנים עם כיפה של חרא על הראש.
להלן כתבה באתר פסק דין 18/10/2021.
הוכיח שאשתו שלחה לגבר זר צילום עירום – ולא קיבל פטור מהכתובה
במסגרת הליך גירושין טען הבעל שיש לפטור אותו מכתובה בסך 26,000 דולר בשל התכתבות לא צנועה של אשתו עם גבר אחר. הטענה נדחתה לאחר שנקבע כי האישה לא קיבלה התראה והבעל סלח לה
בית הדין הרבני בתל אביב קבע לאחרונה שעל בעל לשלם לגרושתו את כתובתה על אף היותה ״עוברת על דת״ (ההלכה היהודית שוללת כתובה מנשים שהתנהגו באופן לא צנוע). הבעל הציג תכתובת של אשתו עם גבר אחר בה שלחה לו צילום עירום שלה. הדיינים קבעו שאכן מדובר בצילום לא ראוי אך אין בו כדי לשלול את הכתובה שכן האישה לא קיבלה התראה על התנהגותה והצדדים חזרו לחיות יחד אחריה.
בני הזוג נישאו ב-2015 והביאו לעולם שני ילדים. הם נפרדו ב-2017 אך לאחר מכן חזרו לחיות יחד ונפרדו סופית ב-2019.
בבית הדין התעוררה ביניהם מחלוקת בשאלה האם האיש חייב לשלם לגרושתו את הכתובה, בסך 26,000 דולר.
האישה טענה כי הבעל גרם למשבר. לדבריה, היא ניסתה לעשות שלום בית כמה פעמים אך הבעל התכתב עם נשים זרות ונמנע מקשר עמה. היא הוסיפה כי בשלב הסופי של הליך הגירושין ועוד בטרם סודר הגט הוא כבר גר עם אישה אחרת, חברתה.
עוד טענה האישה כי הבעל היה אלים כלפיה וכינה אותה בכינויי גנאי שונים וכן והשאיר אותה ללא הכנסה ומזונות.
הבעל טען שהוא אינו חייב בכתובה שכן האישה היא בבחינת ״עוברת על דת״ בשל התנהגות לא צנועה. הוא ציין שהאישה הודתה ששלחה צילום עירום לגבר אחר והדגיש כי כל הגירושים נגרמו כתוצאה מהתנהגותה.
האישה השיבה בנוגע לתמונה כי זה היה אירוע חד פעמי בתקופת הפירוד הראשונה. היא הוסיפה כי בעלה אינו דתי אלא מסורתי ואינו מקפיד על צניעות כך שאין בשליחת התמונה בסיס לשלילת הכתובה.
לא קיבלה התראה
הדיינים הרב ישראל שחור, הרב דניאל כ”ץ והרב נפתלי הייזלר נחשפו לתמונה ולתכתובת שנלוותה אליה והבהירו כי הדברים אינם ראויים כלל וכלל. הם הוסיפו כי גם בזוגות לא דתיים מדובר בהתנהגות שאינה מקובלת בשום פנים ואופן.
למרות זאת הם קבעו שהאישה זכאית לכתובה. הדיינים הביאו את ההלכה מהשולחן ערוך שלפיה ניתן לשלול כתובה מאישה שעוברת על הדת היהודית מבחינת שמירה על צניעות. כגון: ״יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחות, או שהיתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחיה, כדרך שעושות העובדי כוכבים הפרוצות, או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם, או שהיתה משחקת עם הבחורים, או שהיתה תובעת התשמיש בקול רם מבעלה״.
ואולם, הפסד כתובה על התנהגות לא צנועה מחייב התראה ברורה על מנת לאפשר לאישה לחזור בה מדרכה, והאישה לא קיבלה התראה מעין זו. בנוסף, הצדדים חזרו לחיות לאחר מכן יחד מה שמעיד על מחילה מצד הבעל.
לפיכך קבעו הדיינים שעל הבעל לשאת במלוא סכום הכתובה.
- ב״כ האישה: עו”ד חני אביטן וטו”ר אהרון יאיר רבי
- ב״כ הבעל: עו”ד מאיר הילזנרט
| תיק רבני בית דין רבני אזורי תל אביב |
1174343-3
17/10/2021 |
| בפני הדיינים: 1. הרב ישראל שחור 2. הרב דניאל כ”ץ 3. הרב נפתלי הייזלר |
|
| – נגד – | |
|---|---|
| תובעת: פלונית עו”ד חני אביטן וטו”ר אהרון יאיר רבי |
נתבע: פלוני עו”ד מאיר הילזנרט |
| פסק דין | |
בפני בית הדין סיכומי הצדדים בעניין שאלת חיובו של האיש בכתובת גרושתו בסך 26,000 דולרים.
טענות האישה
- הצדדים נישאו בתאריך 29.07.2015, יש להם שני ילדים, נפרדו פעמיים ראשית בחודש אוקטובר, 2017 בזמן ההיריון ושוב חזרו ולאחר מכן נפרדו בחודש נובמבר, 2019.
- האישה ניסתה לעשות שלום בית כמה פעמים וגם הצהירה זאת בבית הדין, הבעל התכתב עם נשים זרות ונמנע מקשר עם אשתו על כן לדבריה הוא מוגדר כמורד מתשמיש.
בוודאי בשלב הסופי של הגירושין הוא כבר גר עם אישה אחרת והודה על כך בבית הדין.
על כן יש להחיל עליו דין “רועה זונות” ועל אף שנדרשת התראה הרי שבמקרה שהדבר נעשה באופן קבוע אין צורך בהתראה.
- האיש היה אלים כלפיה.
- האיש השאיר אותה ללא הכנסה ומזונות.
- האיש הביע את רצונו להתגרש בכל הדיונים שהיו ועל כן היוזמה לגירושין היא ממנו.
- האיש ביזה אותה מול חברותיה בכינויי גנאי שונים.
- בנוגע לטענות האיש על התמונה ששלחה האישה כשהיא בעירום לגבר אחר, מדגיש ב”כ האישה שהאיש עצמו אינו דתי כי אם מסורתי ואינו מקפיד על צניעות ועל כן אינו יכול לטעון כנגד האישה בתחום זה.
- לדברי בא כוח האישה, צריך התראה לעוברת על דת להפסידה כתובתה. היה זה גם אירוע חד פעמי.
- בפרט שהבעל בעצמו מתכתב עם נשים זרות ואף גר תוך כדי הנישואין עם אישה אחרת ועל כן אין לו זכות לטעון בעניין זה כנגד האישה.
- בנוסף התמונה נשלחה בתקופת הפירוד הראשונה שהייתה זמן ההיריון, לאחר מכן הצדדים חזרו לחיות ביחד ורק לאחר מכן נפרדו כך שהבעל מחל לה על המעידה הזו וגם זו אינה הסיבה לגירושין כי אם רצונו של הבעל לחיות עם נשים אחרות.
- בעניין מה שכתבה האישה לבעל “אני בוגדת בך” היא הסבירה שכוונתה הייתה למשוך את תשומת לבו והדברים לא קרו באמת. הבעל גם לא האמין לה שהרי הם חזרו לחיות ביחד לאחר מכן.
- לגבי הודעה שהוצגה כהתכתבות בין האישה לאדם זר, מכחישה התכתבות כזו.
טענות האיש
- מדגיש, שהאישה הציגה עצמה כחרדית ושהנישואין היו על דעת חיים כחרדים ועל כן גם ביקשה למנוע מהאיש הסדרי שהות ובפועל כעת היא מציגה עצמה כמי שאינה חרדית.
- לדבריו הודתה בצילום עירום שנשלח ובתכתובות לא ראויות וכן במה שכתבה לאיש שבגדה בו, וטענתה שהאיש לא האמין לה היא בגדר רוח הקודש. לגבי מעשי זנות שלה אין צורך בהתראה. כל הגירושין נגרמו כתוצאה ממעשים אלו כאשר בנוסף היא זו שעזבה את הבית.
- לגבי קשרים של האיש עם נשים אחרות הרי שאלו לא הוכחו. הוא עבר לגור עם אישה אחרת אחרי שהוא הבין שהיא בגדה בו ונאסרה עליו.
דיון והכרעה
כאמור מספר טענות הועלו בין הצדדים אשר רובם ללא הוכחה של ממש לכאן או לכאן.
בעיקר הצדדים נחלקים בעניינה של תכתובת שניהלה האישה עם גבר זר, ובו נשלחה תמונה שלה באופן לא צנוע ולדברי האיש יש בכך בכדי להפסידה כתובתה. אף ללא צורך בהתראה וכן שזו העילה לגירושין.
לדברי האישה נדרשת התראה ובנוסף הצדדים חזרו לחיות לאחר מכן יחד.
בנוסף הוצגה תכתובת אשר בעניינה נחלקו הצדדים האם הייתה או לא הייתה.
כן מתווכחים האם הודאתה בהודאה “אני בגדתי בך” היא הודאה המפסידה כתובה או שמא הדברים נאמרו מתוך כוונה מסוימת וכעס.
נעיין אפוא בפסיקת ההלכה בעניין זה.
ראשית נפתח בעובדה הברורה שלפנינו שהאיש הגיע לבית הדין כאשר הוא גר עם אשה אחרת, קבל עם ועדה ובריש גלי. האישה השנייה היא חברתה של אשתו הראשונה, והוא אף מודיע לבית הדין שהוא מתכנן נישואין איתה, זאת בזמן שהוא נשוי לאשתו, הרי שבמקרה כזה בוודאי חובת הראיה להפסיד את אשתו כתובתה היא עליו.
באשר לטענות כנגד האישה, בית הדין נחשף לתמונה ולתכתובת שאינן ראויים כלל וכלל.
התכתובת צמודה לתמונה כך שקשה להבין איזו תכתובת האישה מכחישה ולהיפך בדיון הראשון שנערך בבית הדין הרבני בבאר שבע, האישה אף הודתה בתכתובת עם גבר זר והכחישה את משלוח התמונה, מה שהתברר כשקר שכן היא הודתה בכך בבית הדין דנן.
ניסיונו של ב”כ האישה להציג אותה כלא חרדית וכמי שיכולה לשלוח דברים מסוג זה, גם עומד בניגוד גמור לקו שלו לאורך הדרך שהאישה היא חרדית ועל כן אין לתת את הילדים לחזקת אביהם, וגם אינו פותר את הבעיה שיש בתכתובת מעין זו, שכן גם בזוגות לא חרדים מדובר בדבר שאינו מקובל בשום פנים ואופן.
למרות זאת לעניין הפסד הכתובה הלכה פסוקה היא (שולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן קטו סעיף ד):
איזו היא דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל. ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית: יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחות, או שהיתה טווה בשוק וורד וכיוצא בו כנגד פניה על פדחתה או על לחיה, כדרך שעושות העובדי כוכבים הפרוצות, או שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם (ורגילה בכך) (רשב”א סי’ תקע”א), או שהיתה משחקת עם הבחורים, או שהיתה תובעת התשמיש בקול רם מבעלה עד ששכנותיה שומעות אותה מדברת על עסקי תשמיש… בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה, אם יש עדים שהתרה בה תחלה ועברה על התראתו.
הרי שהפסד כתובה על התנהגות לא צנועה מחייבת התראה ברורה, ודנו המפרשים בנוסח ההתראה וכן בשאלה האם ההתראה נדרשת גם לצורך חיוב בגט, אולם ברור ומוסכם שלצורך הפסד כתובה נדרשת התראה (ראה שו”ת רבי עקיבא איגר א, קיד וראה דברי הגר”י קוליץ זצ”ל שורת הדין כרך ט עמ’ קמב, ויבלחט”א הגר”י אלמליח שורת הדין ח עמ’ שצ”א ואילך וכן הגר”ש פרדס האריך בפרטי הדברים בשורת הדין כרך טו עמ’ שלב ואילך).
בנוסף, טענת האישה שהם חזרו לחיות לאחר מכן יחד, והאיש מודה אלא שטוען שהיא עזבה לאחר מכן ולא הוא, בכל אופן בעניין זה יש פה מחילה מצידו וכך כותב הגר”י קוליץ זצ”ל:
אבל נראה, שגם לדעת המבי”ט, הסובר שכל עוברת על דת אפילו שלא מחמת פריצות, אינה צריכה התראה, אין לחייב בנידון דידן את האשה לקבל גט, הואיל ואחרי מעשה האיום לא הגיש הבעל תביעה לגירושין, ואחרי זה חזרו הצדדים לגור יחד, וכפי שציין ב”כ האשה, והבעל השלים עמה, וא”כ שוב, אין לחייבה לקבל גט בגלל מעשיה הראשונים, שנמחלו לה, ולא חזרה עליהם.
ועיין בשו”ת מהר”י הלוי הנ”ל, בביאור סוגית הגמרא במסכת סוטה כ”ה א’, לענין עוברת על דת שרצה בעלה לקיימה, ובביאור התוספת שם, והב”ח. ועיין עוד ב”בית מאיר” שם, ובשו”ת “חתם סופר” הנ”ל. ובחלקת מחוקק בשו”ע שם ס”ק י”ח, המביא דברי הרמב”ם, לענין עוברת על דת שאין לה כתובה, הואיל והכתובה מתקנת חכמים היא, שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, ולא הקפידו אלא על בנות ישראל הצנועות, אבל פרוצות אין להן תקנה, ותהא קלה בעיניו להוציאה, וכתב על זה:
“… ונראה, אם אין מוציא אותה, והיא מתנהגת מכאן ואילך בדרכי הצנועות, וחזרה ממעשיה הראשונים, אסור לדור עמה בלא כתובה, וצריך לכתוב לה כתובה אחרת… “.
והביא דבריו גם בבית שמואל שם ס”ק י”ט. ומשמע, שאם חזרה בתשובה אין מצוה לגרשה. וכן ביאר רבי משולם איגרא, בחלק אה”ע, דברי החלקת מחוקק הנ”ל.
ועיין עוד בהפלאה בקונטרס אחרון הלכות כתובות, סימן קט”ו ס”ק י’, לענין משמשתו נדה, שהקשה למה אינה מפסידה כתובתה גם בלי התראה, הואיל וחשודה על הנדה, ואסור לדור עמה, והיא גרמה לכך, וכתב על זה:
“… ונראה משום דיכולה לומר שחזרה בתשובה, וז”ל רש”י בסוטה (כ”ה א’), צריכה התראה, שמא תחזור בה, ואם תחזור לא תפסיד כתובתה, אם כן יש לומר גם בנדה שחוזרת בתשובה, וכשהתרה בה אין מועיל תשובה, כמש”כ לעיל אבדה כתובתה… “.
ועיין בהמשך הדברים שם, וע”ע בספר דבר אליהו סימן ס”ח, ואכמ”ל בזה.
ויש להוסיף עוד, כי עוברת על דת שלא מחמת איסור, אלא בדברים שבין האשה ובעלה, כגון מקללת ומאיימת וכיוצא בזה, אם הבעל מחל, לא שייך לומר שתהא מצוה לגרשה. אם אפילו בעוברת על דת מחמת איסור לא שייך מחילה, משום שיש חשש איסור, אבל במקום שזה רק בגלל הבעל, הרי רק “בקפידא דבעל תליא”, ואם הוא מוחל והיא לא חזרה לאיים, הרי שוב אינה עוברת על דת כלל. וכלשון החתם סופר בתשובה הנ”ל: “… עברה על שבועה וחרם, דאפשר בחזרה”.
ומעתה בנידון דידן, שלא התרו בה, והם השלימו אחרי זה, אין לנו להיכנס בבירור פרטי העובדא, כי גם לפי טענת הבעל, אין לחייבה בקבלת גט אחרי שהשלימו. ולכן דוחה בית הדין את תביעת הבעל לגירושין.
הרי שחזרה מועילה וזה גופא מטרת ההתראה לאפשר לאשה לחזור בה מדרכה, וכאן הצדדים חזרו לחיות ביחד. ומה שטוען האיש ששוב האישה יצאה מהבית עליו הראיה כפי שפתחנו.
באשר לאמירתה “אני בגדתי”, הרי שזו לא נמסרה באופן המחייב ואפשר שהייתה דברים בעלמא.
פסק הדין
לאור האמור יש לחייב את האיש במלוא הכתובה בסך 26,000 דולרים.
ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן ביום כ”ד בתמוז התשפ”א (04/07/2021).
https://www.psakdin.co.il/Court/11743432-%D7%91%D7%99%D7%94-%D7%93-%D7%AA-%D7%90#.YW_UExpBzIU
2 Comments
מטרת הכתובה הייתה לעזור כלכלית באישה המגורשת. בימי קדם הייתה זו עזרה חיונית לאישה שלרוב לא היו לה נכסים. גם היום יש נשים שזקוקות לזה. עזרה כלכלית בלי קשר לעילת הגירושין. למעשה, הכתובה היא פשוט תעודת ביטוח למקרה גירושין.
במשך השנים הרבנים הפכו את הכתובה לכלי מריבה בין כל הצדדים, בין הבעל לאישה ולרבנות. מי רצה התגרש, מי בגד, מי מרד ועוד התפלשויות בבוץ. הכתובה נהפכה לכלי ענישה או לבעל או לאישה.
לפי ההלכה ולפי הצדק הכתובה מגיעה שלאשה שצריכה אותה. היום אם יש חלוקת רכוש (כשיש רכוש) או שהאישה עשירה, לתעודת הביטוח הזו אין תוקף.
עוה”ד מרוקאים הם הדבר הנורא ביותר שקרה בתחום תיקי הגירושין. הם מביאים את תרבות השקר שלהם לאולמות הדיונים היישר ממראקש. לכן תמצאו כל כך הרבה בוחבוטים בתחום הזה ובתחום הפלילי. מקצוע של ייקים הפך למקצוע של בעיקר ערסים ופרחות עם תרבות שקר.