1.התובע, שבמועדים הרלוונטיים עבד בבנק מרכנתיל דיסקונט, מבקש להכיר באירוע מוחי מיום 21.5.21 כפגיעה בעבודה.

2.לאחר ישיבת הוכחות בה נשמעו התובע ועדיו, התקבלה טענת התובע כי בבוקר יום 21.5.15 אירע לתובע “אירוע חריג” בעבודה, ונקבע כי יש למנות מומחה /יועץ רפואי שיחווה את דעתו בשאלת הקשר הסיבתי.

3.בהחלטה על מינויו של פרופ’ אבינועם רכס כמומחה/ יועץ רפואי, נקבעו העובדות הבאות:

א.התובע, יליד 1959, עבד בבנק מרכנתיל דיסקונט כ – 36 שנים ובתפקידו האחרון שימש כעוזר מנכ”ל ומנהל שיווק בבנק.

ב.ביום 20.5.15 התובע פנה במייל לעו”ד xxx, רפרנטית מולה התובע עבד במחלקה המשפטית של הבנק וביקש את התייחסותה להסכם מסויים.

ג.למחרת, ביום 21.5.15 בשעות הבוקר המוקדמות, התובע החל את יום העבודה בקריאת הודעות דוא”ל (מיילים) שקיבל ביומיים קודם לכן, לאחר ששהה יומיים בקורס מנהלים בכירים.

ד.תוך כדי קריאת הדוא”ל, התובע נתקל בתשובתה של עו”ד בלקין, בה היא מבקשת שהעובדים יכבדו את עבודתה “ואל תבואו בדרישות, כאילו מדובר במקרה של חדר מיון שאנו מעכבים”.

ה.התובע הופתע מתשובה זו, מאחר שבשגרה השיח בינו ובינה אינו פורמלי ונוסח התשובה נראה לו תמוה. על כן התקשר לאגף לייעוץ משפטי כדי להבין במה מדובר. בשיחת הטלפון נאמר לתובע כי כל דבר שקשור לשיווק ושנדרש את אישורה של המחלקה המשפטית, על התובע להעביר דרך עובד זוטר ממנו (ראש מטה סניפים), שדרגתו מנהל.

ו.התובע היה המום למשמע תשובה זו. הן מאחר שלא נאמר לו דבר קודם לכן והן מאחר שהוחלט מאחורי גבו שגורם שנמוך ממנו שתי דרגות מבחינה היררכית בבנק יפקח ויבדוק אותו ולמעשה יהיה גורם מתווך בינו לבין המחלקה המשפטית. זאת כאשר עד אותה עת, התובע הוא שניהל את השיח עם המחלקה המשפטית.

ז.התובע התרגז מאוד מההחלטה והתקשה לעכל שתהליכי עבודה שונו מבלי להתייעץ איתו ואף הוחלט שיאלץ לבקש אישור מעובד זוטר ממנו. התובע חש תחושת השפלה, פגיעה במעמדו ובסמכויות הניהול שלו ואף נפגע מהאופן שבו הדברים התגלו לו.

ח.תוך כדי דברים התובע החל לחוש חולשה כללית וחולשה בפלג גוף שמאל, מלווה בסחרחורת. התובע התקשה לאחוז במכשיר הטלפון הנייד ואף לבצע הליכה קצרה. התובע הלך להביא הדפסה מהמדפסת המרכזית בחדר הסמוך ולא הצליח ללכת על הרגל.

ט.התובע התייעץ טלפונית עם רופא שעובד בתל השומר, שהפנה אותו מיד למיון. מזכירתו של התובע ליוותה אותו למונית והוא התפנה לבית החולים וולפסון.

י.גם בבית החולים התובע המשיך לבדוק הודעות דוא”ל בטלפון הנייד ולהתעסק במקרה.

4.להלן השאלות שהוצגו למומחה ותשובותיו (ההדגשות במקור – ד.ו.):

ש’א.מהו הליקוי הרפואי ממנו התובע סובל?

ת:התובע התקבל בבית החולים וולפסון בתאריך 21.5.2015 בשעה 8:46 כשהוא סובל מאירוע מוחי איסכמי, המיספרי ימני עם חולשת פלג גוף שמאל. על פי התיעוד משם עולה כי סבל מגורמי סיכון של יתר לחץ דם והיפרליפידמיה, לחלות באירוע מוחי.

על פי התיעוד מבית החולים עולה כי ‘יום קודם לפני קבלתו הלך לישון בלילה כשהכל בסדר. בבוקר בשעה 6:00 התעורר עם חולשה מינימלית ברגל שמאל שהחמירה והתקדמות (צ.ל. והתקדמה – א.ר.) ליד שמאל’. בבדיקה נוירולוגית נמצאה חולשת פלג גוף שמאל. בבדיקת CT ובבדיקת CT angio נמצא ‘אוטם קטן בקורונה רדיאטה מימין שגילו אינו ברור’. אובחן כ – Ischemic stroke in evolution (אירוע מוחי מתפתח – א.ר.) והתובע אושפז להמשך בירור וטיפול.

בהעתק נוסף של מכתב השחרור מבית החולים נרשם כי ‘בבוקר בשעה 8:30 הופיעה חולשה מינימלית ברגל שמאל שהחמירה והתקדמות’ עם הערה כי התיעוד ‘תוקן לבקשת החולה’. (ההדגשות שלי).

אני מבקש מבית הדין להכריע בין שתי גרסאות אלו של התיעוד הרפואי ולקבוע מי מהן היא הנכונה מאחר ותשובותיי מותנות בגרסה הנכונה. בבואו להחליט אודה אם בית הדין ייתן תשומת לבו לכך שעל פי גרסת התובע ומחישוב הזמנים עולה כי הוא התייצב בחדר המיון תוך 16 דקות מתחילת האירוע, פרק זמן קצר ביותר ולא שכיח.

ש’ב.האם התובע עבד אירוע מוחי על פי החומר הרפואי המצ”ב?

ת:התשובה לשאלה זו חיובית. התובע עבר אירוע מוחי ‘שגילו אינו ברור’.

ש’ג.האם קיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 21.5.15 המתואר לעיל ובין האירוע המוחי אותו עבר התובע?

ת:התשובה לשאלה זו מותנית בהחלטת בית הדין לגבי מועד תחילת האירוע המוחי.

אם אכן האירוע התגלה עם שחר כשהתעורר מהשינה הרי שאין כל קשר בין האירועים בעבודה והופעת המחלה המוחית.

אם האירוע המוחי החל כמתואר בהחלטת בית הדין תוך כדי קריאת הדוא”ל הרי שקיימת סמיכות זמנים מובהקת בין האירוע החריג בעבודה לבין תחילתה של המחלה המוחית.

ש’ד.אם התשובה לשאלה ג’ לעיל היא חיובית – האם לדעתך סביר יותר שהאירוע המוחי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל ם אלמלא האירוע המתואר לעיל או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע הנ”ל, מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?

ת.גם התשובה לשאלה זו מותנת בהחלטת בית הדין לגבי מועד תחילת האירוע המוחי.

אם האירוע המוחי התגלה עם שחר כשהתעורר מהשינה הרי שהשפעת גורמי הסיכון שהיו לתובע לחלות באירוע מוחי גוברת על השפעת כל גורם אחר.

אם האירוע המוחי החל כמתואר בהחלטת בית הדין תוך כדי קריאת הדוא”ל הרי שהשפעת האירוע החריג בעבודה גוברת על גורמי הסיכון שהיו בתובע ואלמלא אירוע חריג זה המחלה המוחית לא היתה מתרחשת במועד בו התרחשה או שהייתה נדחית למועד לא ידוע אחר, עתידי.

5.לאור תשובות המומחה, ניתנה החלטה המבהירה את התשתית העובדתית כדלקמן:

“בהתאם להחלטה מיום 24.9.19, הרישום בבית החולים לפיו כבר בשעה 6:00 בבוקר התובע חש ברע ביום האירוע (21.5.15) תוקן לבקשת התובע. באותה החלטה התקבלה גרסתו העובדתית של התובע לפיה החל לחוש ברע בסביבות השעה 8:20. כלומר, מבחינה עובדתית יש לקבל את גרסת התובע לפיה הרישום לפיו החל לחוש ברע כבר שעה 6:00 הוא רישום שגוי (עניין זה מתיישב גם עם עדות אשתו של התובע (ר’ סעיף 15 להחלטה מיום 24.9.19).”

6.הצדדים לא ביקשו להציג שאלות הבהרה למומחה.

7.הנתבע ביקש לקבל צו איכון טלפון סלולרי של התובע בבוקר האירוע.

למרות העיתוי החריג לבקשה (לאחר שכבר ניתנה חוות דעת המומחה והצדדים הודיעו שאין הם מבקשים להציג לו שאלות הבהרה), הבקשה התקבלה. במסגרת הנימוקים לקבלת הבקשה, נשקלה העובדה שהמומחה מטעם בית הדין קבע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי ציר הזמנים שנקבע על ידי בית הדין מעורר קושי משמעותי.

בעניין “ציר הזמנים” נקבע שגם אם קודם לכן נקבע על ידי בית הדין כי המיחושים החלו בסביבות השעה 8:20 ולא כפי שציין המומחה (בהסתמך על תיקון הרישום הרפואי – בשעה 8:30), מדובר ב”לוח זמנים צפוף”.

נימוק נוסף לקבלת בקשת הנתבע היה שעל פי חוות הדעת, קיימות שתי תוצאות הפוכות שניתן להגיע אליהן, והן תלויות בשאלה העובדתית – מתי התגלה האירוע המוחי – האם עם שחר או תוך כדי קריאת הדוא”ל. כלומר, בירור השאלה העובדתית מכריע את גורל התביעה.

משכך ומאחר שהעומד לדיון הוא זכויות סוציאליות המשולמות מהקופה הציבורית, וכיוון שתפקידו של בית הדין הוא לרדת לחקר האמת, אין זה סביר בנסיבות בהן המומחה מטעם בית הדין הפנה במפורש לקושי בגרסה העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין, כי בית הדין לא יהא נכון לשקול ראיות נוספות.

כלומר, אם תתקבל עמדת התובע, משמעות הדברים היא כי זכויות סוציאליות לפי חוק יקבעו על יסוד קביעה עובדתית שמעוררת ספקות אף בעיני המומחה מטעם בית הדין. כל זאת למרות שניתן עוד באותו שלב וטרם שבית הדין קם מכסאו, לבחון ראיות אובייקטיביות נוספות, שיסייעו לבית הדין לרדת לחקר האמת ואשר איש מהצדדים אינו יכול להשפיע על תוכנן (בשונה מפרשנות שתנתן על ידי כל אחד מהצדדים לגבי פרטי האיכון).

8.על פי נתוני האיכון שהתקבלו, ביום האירוע, בין השעות 7:28 ל – 8:19 התובע היה באזור קריית הממשלה בתל אביב (היינו ליד מקום עבודתו של התובע – מגדלי היובל בשדרות מנחם בגין). האיכון הבא, בשעה 8:36 היה ליד מרכז הטניס ביפו ובשעה 8:38 במרכז הרפואי וולפסון.

9.התובע ביקש לקבל את התביעה, על סמך חוות הדעת, הקביעות העובדתיות בהחלטת בית הדין ופרטי האיכון, התומכים בגרסת התובע, שנתקבלה על ידי בית הדין. התובע הדגיש בסיכומיו כי עבד סמוך לקרית הממשלה בתל אביב (בדרך מנחם בגין) וכי הנסיעה לבית החולים היתה מהירה ובניגוד לכיוון התנועה, כך אף עולה מהעדויות שנשמעו.

10.לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה וכלל לא היה מקום למנות מומחה, כיוון שלא הוכח אירוע חריג שהתרחש בעבודתו של התובע בשעה 8:20, ביום 21.5.21.

לעניין איכון הטלפון הנייד, נטען כי הנתונים שבו אינם מתיישבים עם עדות חברו של התובע לעבודה, מר XX, שהעיד שכבר בשעה 7:30 ראה שהתובע אינו חש ברע ו”סוחב את הרגל”. הנתבע טען כי מדובר בפרק זמן בלתי סביר וכי לוח הזמנים המתואר על ידי התובע מתעלם מהזמן שאורכת היציאה מהבניין ומציאת מונית. הנתבע אף התייחס למגוון הפעולות שהתובע ביצע (שליחת מייל, שיחת טלפון עם רופא, שיחה עם המזכירה) עד שיצא לבית החולים, וטען שלא יתכן שכל אלה נעשו ב”חלון הזמנים” שהתובע תיאר.

11.מסיכומי הצדדים עולה כי המחלוקת ביניהם אינה נוגעת לחוות הדעת, שהיא אכן חוות דעת ברורה ומנומקת כדבעי. המחלוקת היא במישור העובדתי – האם הוכח אירוע חריג בעבודתו של התובע.

בנושא זה, עיקר טענות הנתבע נוגעות לציר הזמנים שהתובע תיאר בעדותו – הן בתצהירו והן בבית הדין.

12.ניתוח העדויות והראיות הובא במפורט בהחלטה בה התקבלה גרסת התובע לגבי האירוע חריג (החלטה מיום 24.9.19). אין לנו אלא לחזור על האמור שם, המשקף את התרשמותנו מהעדויות שנשמעו.

13.לא מצאנו כי האיכון סותר את גרסת התובע. לפי הראיות (נ/3) התובע שלח את הדוא”ל לגב’ xxx בשעה 8:18 ואכן בשעה 8:19 הטלפון שלו אוכן ליד מקום עבודתו. האיכון הבא, ליד מרכז הטניס ביפו, הנמצא קרוב מאוד לבית החולים וולפסון, מלמד כי אכן סמוך מאוד לאחר ששלח את הדוא”ל הנ”ל, החל לחוש ברע ויצא לכיוון בית החולים.

14.טענות הנתבע לפיהן אין זה סביר שהתובע הספיק בפרק זמן קצר לצאת מיד לכיוון בית החולים וגם לשוחח עם מזכירתו ועם רופא, הן סברא שאין לה עיגון בראיות. לא מן הנמנע כי השיחות היו קצרות (ר’ בעדות התובע עמוד 7 שורות 17- 18) וייתכן גם שדברים נעשו במקביל. בנוסף ובהתייחס לפרק הזמן למציאת מונית, התובע העיד שמוניות ממתינות בחזית הבנין בו עבד (עמוד 4 שורה 19). כלומר, לא נדרש להמתין למונית. כמו כן, התובע העיד (והדברים מתיישבים עם השכל הישר וניסיון החיים) כי הנסיעה היתה קצרה, ובכיוון נגדי לעומסי התנועה בבוקר (עמוד 4 שורות 30-32).

אשר לעדותו של מר XX, הוא נשאל במפורש מתי התובע יצא מהבנין, ותשובתו לא היתה נחושה, אלא מהוססת – “.. סדר גודל…”, “זה מסתדר לי”, כך שאין מקום לקבוע על יסוד עדות זו כי לוח הזמנים שהתובע הציג אינו הגיוני.

מכל מקום, לאור העדויות שנשמעו, לא מצאנו כי סימני השאלה שהנתבע העלה לגבי התנהלות התובע בבוקר האירוע, מביאים למסקנה חד משמעית כי יש לדחות את גרסת התובע. נזכיר כי מקום בו קיים ספק, אין לזקוף אותו לחובת המבוטח.

15.לסיכום כל האמור לעיל, כיוון שלא מצאנו כי יש מקום לשנות את הקביעות העובדתיות שנקבעו בהחלטה מיום 24.9.19, יש לקבל את קביעתו המפורשת של המומחה, לפיה –

“אם האירוע המוחי החל כמתואר בהחלטת בית הדין תוך כדי קריאת הדוא”ל הרי שקיימת סמיכות זמנים מובהקת בין האירוע החריג בעבודה לבין תחילתה של המחלה המוחית.”

וכן –

“אם האירוע המוחי החל כמתואר בהחלטת בית הדין תוך כדי קריאת הדוא”ל הרי שהשפעת האירוע החריג בעבודה גוברת על גורמי הסיכון שהיו בתובע ואלמלא אירוע חריג זה המחלה המוחית לא היתה מתרחשת במועד בו התרחשה או שהייתה נדחית למועד לא ידוע אחר, עתידי.”

היינו, יש לקבל את התביעה.

16.סוף דבר – התביעה מתקבלת.

הנתבע ישא בהוצאות התובע, לרבות שכ”ט עו”ד, בסך 5,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים מקבלת החלטה זו, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ”ז אלול תשפ”א, (04 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

https://www.psakdin.co.il/Court/%D7%91-%D7%9C-22770-06-17_3#.YXKWQZ5BzIU