עדנה קרנבל החליטה להתלבש על כל אותם עורכי דין בזויים שסוחטים כתובות ולהציגם לקהל כפי שהם: סוחרים בשירותי מין של נשים. הרי מה היא כתובה אם לא הסכם לרכישת שירותי מין מאישה??? וזה שהאישה לוקחת את הכתובה זה החפצה מינית עצמית. האישה משתתפת בשוק שפחות ומוכרת את מה שיש לה להציע: 3 הנקבים: הפה, הכוס והתחת. כל זה עולה כסף.
הנה עוד סחטן כתובות בזוי ועלוב, שי יטיב מקרית מוצקין. נאחל לו שיחטוף פונגוס בעטרה של הזין. הסחטן ניסה לסחוט כתובה של 1 מיליון ש”ח ויצא עם 350 ש”ח – וזה עוד בבית הדין הרבני של חיפה, בית הדין הכי פמיניסטי בישראל…
להלן כתבה מאתר פסק דין 26/10/21 פורסם במאקו.
מדובר בגבר שנפטר אבל בעודו בחיים הגיע להסכמה עם האישה שהיא מקבלת המון כסף (הרבה מעל ה 1 מיליון ש”ח) במסגרת איזון נכסים ולכן בשל הכלל שאין כפל מבתצעים היא ויתרה על הכתובה.
למרות שהאישה חתומה על ויתור כתובה, שי יטיב ניסה לנצל את מות הבעל כדי לסחוט את הכתובה מהיורשים. הדיינים בחיפה שלחו אותו לטפל בפטרת שעל עטרת הזין שלו עם 350 ש”ח שאיתם יוכל לקנות אנטיביוטיקה.
לפחות עכשיו אתם יודעים ש 200 זוזים זה 350 ש”ח…..
להלן הכתבה במאקו 26/10/2021:
לקוחה של עו”ד שי יטיב תבעה כתובה של 999,000 שקל ו”זכתה” ב-350 שקלים
האישה הלקוחה של עו”ד שי יטיב ויתרה על הכתובה בהסכם ממון שנכרת לפני שהתחתנה. אחרי שבעלה נפטר היא טענה שהכתובה גוברת על ההסכם משום שנכתבה אחריו. הטענה נדחתה ונקבע שהיא תקבל רק את החלק שאי אפשר לוותר עליו לפי ההלכה
לאחר שנפטר תבעה אלמנתו מהבנים לשלם לה את הכתובה מעיזבונו בכל זאת. המטרה שלה הייתה ככל הנראה לקבל את הדירה שבה התגוררו כשהיו יחד (וממנה סירבה להתפנות למרות הסכמות שהגיעו אליהן במסגרת ההליכים המשפטיים).
רק לשם כבוד
ראש אבות בתי הדין הרב אברהם מאיר שלוש והדיינים הרב אפרים בוגרד והרב ציון טופיק בחנו את הסוגיה לפי עמדות פוסקי ההלכה והגיעו למסקנה שהוויתור שבהסכם הממון תקף למעט על החלק שמכונה “עיקר הכתובה” ועומד לפי ההלכה על 200 זוז. על חלק זה, קבעו, לא יכולה אישה לוותר משום שלבעל אסור להיות עם אשתו ללא כתובה.
המסקנה של הדיינים התבססה על עמדותיהם של פוסקי ההלכה שהכירו בוויתור על החלק המשמעותי של הכתובה שמכונה “תוספת כתובה”. בין היתר ציינו הדיינים שהאישה ויתרה על עצם הזכות לקבל כתובה ולכן מעולם לא הייתה זכאית לה.
בנוסף, הוויתור היה חלק משלל ויתורים הדדיים של שני בני הזוג בהסכם הממון, ומכאן שהיה מובן וברור לשניהם שלא תשולם כתובה גם אם תיכתב בחתונה. בנוסף, מדובר בהסכם שנעשה בהסכמת האישה ומרצונה החופשי. הדיינים ציינו עוד כי ייתכן בהחלט שהבעל חתם על כתובה בסכום כל-כך גבוה של 999 אלף שקלים רק לשם “כבוד ותפארת”, מתוך ידיעה שהיא לא תחייב אותו בפועל נוכח הסכם הממון.
מעבר לכך, המטרה של האישה היא לקבל למעשה את הדירה של בעלה כתחליף לכתובה. אלא שבהסכם הממון נקבע שהדירה תישאר בבעלותו ואם ילך לעולמו יקבלו אותה היורשים לפי צוואתו. מכאן, שמלכתחילה האישה ידעה שהדירה לא תהיה שלה ולכן גם אם הייתה זכאית לכתובה לא הייתה יכולה לגבות אותה באמצעות דירה שלא שועבדה לכתובה.
בסיכומו של דבר הדיינים קבעו כי הוויתור של האלמנה בהסכם הממון תקף כלפי תוספת הכתובה. עם זאת, כאמור, היא זכאית לעיקר הכתובה שהבנים אף הסכימו לשלם לה מלכתחילה. בשערוך להיום מדובר ב-350 שקלים.
ב”כ התובעת: עורך דין לענייני משפחה שי יטיב
ב”כ הנתבעים: עו”ד לילך שלג מוסקוביץ
https://www.mako.co.il/finances-law/family-law/Article-7bb9f653a4cbc71026.htm
