פסק דין מגעיל ביותר של הערבושקל’ך החיפאי סארי ג’יוסי. אדם השאיר 5 מיליון ש”ל לטכניון ולא לבן שלו, כי הבן שלו היה בן מורד, סרבן קשר, גועלי ומתנכר.
אחרי שהאבא מת הילד החצוף תבע לבטל את הצוואה בטענה שהבא “סבל ממחלת נפש”. הבן (שהוא כבר בגיר) טען ש”מחלת נפש מוכרת של סכיזופרניה פראנואידית, מערכת היחסים עם האב התאפיינה בקוטביות וכי האב כתב את הצוואה מתוך מחשבות שווא ששיבשו את שיקול דעתו”.
קודם כל הבן חצוף ביותר. הצוואה מעידה על זה שהאבא מאוד נפגע מהבן הזה ולא רצה להשאיר לו את הירושה. כלל בסיס הוא שצוואות יש לכבד. זה מה שרצה המנוח וזה מה שצריך לכבד. לבן הזה לא היה מגיע אפילו שקל אחד.
המדינה תשלול מחולי סכיזופרניה הזזכות להחליט למי להוריש?
דבר שני זה עצם התקדים שסארי ג’יוסי יוצר שעכשיו כל מי שהוא חולה נפש, המדינה תחליט בשבילו למי הוא יוריש את נכסיו. גם אם האבא אובחן בסכיזופריה זה לא אומר שהוא לא יכול לדעת מה הוא רוצה. חולי סכיזופרניה מסתובבים בינני כעצמאיים לחלוטין ורק כאשר יש להם התקפה פסיכוטית מאשפזים אותם, נותנים להם תרופות ומייצבים אותם ואז הם חוזרים לשיפוט רגיל. חולי סכיזופריה אינם לוקים בחוסר שיפוט של המציאות בכל 24 השעות של היממה.
את הסכיזופרניה גרמו הבן והאמא!!!!
ואפשר לומר עוד משהו: ברור לנו שהאמא של הבן, אשתו הגרושה של המנוח השביעה אותו מרורים, גרמה לו ניכור הורי וכנראה גם סחטה אותו ועשתה לו תלונות שווא במשטרה.
כמעט כל הסיכויים שהסכיזופריה התפתחה באיש בגלל מעשיה החמורים של הגרושה והניכור הורי שהיא ניכרה אותו מהבן שלו.
לזה קוראים הרצחת וגם ירשת, ועכשיו סארי ג’יוסי אפילו שולל מהגופה של המת את הרצון האחרון של המנוח לפני שנפח את נשמתו, והוא מעביר את רכושו של המנוח למי שהמנוח שנא ולא רצה שיקבל את כספו.
גופתו של המנוח בטח מקיאה ומתהפכת בקברה.
יימח שמו של סארי ג’יוסי.
כתבה בכלכליסט של ליטל דוברוביצקי 1/8/2021
הקרב על ירושת המיליונים: הבן הנכה ניצח את הטכניון
האב, שסבל ממחלת נפש, השאיר אחריו צוואה בה הוא מוריש את רכושו למוסד תוך נישול כמעט מוחלט של בנו הסובל ממחלות לב ולקות ראיה קשה; בעקבות התנגדות הבן, קבע בית המשפט לענייני משפחה שהאב לא היה כשיר לערוך צוואה. בטכניון ערערו בטענה שאת רצון המנוח יש לקיים גם אם הוא פגוע נפש, אולם הערעור נדחה
הקרב על ירושת המיליונים בין הטכניון לבן הסובל מנכות: בית משפט המחוזי בחיפה קבע לאחרונה כי הבן יזכה בירושת אביו, ולמעשה דחה את הערעור שהגיש הטכניון – לו ציווה האב את רכושו. האב קבע בצוואה שהטכניון ביקש לאשר כי בנו יקבל רק 36 אלף דולר מרכושו, והייתר יועבר לקרן שתיועד לחלוקת מלגות לחיילים קרביים אשר לומדים במוסד. עוד נקבע, כי מטלטליו יפוזרו לצורכי צדקה.
לפי הערכה, שווי העזבון מוערך ב-5 מיליון שקל והוא כולל בית פרטי וכספים נוספים. מפסק הדין עולה כי לבן יש ליקוי בליבו, בעקבותיו עבר שני ניתוחים מסכני חיים, וגם ליקוי ראיה חמור.
עוד עולה מפסק הדין, כי הבן הוא בן יחיד להורים שהתגרשו כשהיה צעיר, הקשר עם האב ידע עליות ומורדות, אך הבן טען כי הם זכו להתקרב בבגרותו. ב-2015, כאשר אביו הלך לעולמו, נדהם הבן לגלות צוואה המורישה את רוב רכוש האב למוסד הטכניון, אליו, טען, לא הייתה לו שום זיקה קודמת.
בהתנגדות שהגיש הבן לבית המשפט לענייני משפחה, טען שעל רקע מחלת נפש מוכרת של סכיזופרניה פראנואידית, מערכת היחסים עם האב התאפיינה בקוטביות וכי האב כתב את הצוואה מתוך מחשבות שווא ששיבשו את שיקול דעתו. הדבר גם השתקף בפער שבין הצוואה האחרונה משנת 2004 שהותיר אחריו לבין צוואה קודמת שערך בשנת 2003, בה הוריש את כל רכושו “לבני יחידי” (למעט סכום של 20 אלף דולר לקרן ליב”י).
בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התנגדות הבן וקבע כי דבריו של המנוח בצוואה השנייה, לפיהם הסיבה לעריכתה נעוצה בכך שבנו התנכר לו במשך שנים אחדות, הם תוצאה של “הליקוי הנפשי ממנו סבל המנוח ומצג של מציאות חלופית אותה ראה המנוח לנגד עיניו”.
למרות הפסיקה, החליט הטכניון להגיש ערעור לבית משפט המחוזי בחיפה, בו טען שיש לקיים גם צוואות של פגועי נפש. עוד טען, כי במהלך שנותיו האחרונות של המנוח לא תועד אשפוז פסיכיאטרי וכי ניכר שניהל את חייו באופן עצמאי וכי המנוח ניתק את יחסיו עם בנו.
שופט בית משפט המחוזי בחיפה, סארי ג’יוסי, קבע כי “צוואותיו של המנוח הונעו ‘בידי כוחות שהציבו לפניו מציאות מעוותת שאינה בנמצא'”, דחה את ערעור הטכניון והטיל על המוסד הוצאות משפט בסך 7,000 שקל.
עו”ד בעז קראוס, בא כוחו של הבן, מסר בתגובה: “התקשנו להאמין שמוסד מכובד כמו הטכניון ינסה שוב את כוחו מול אדם נכה המבקש לרשת את אביו המנוח. לשמחתנו בית, המשפט קיבל את טענותינו על אי כשירות האב לערוך צוואה, דחה את הערעור ובכך זיכה את הבן בירושתו כדין”.
מהטכניון נמסר: “ברצוננו להדגיש כי המנוח הוריש את צוואתו לטכניון מיוזמתו האישית בלבד, וכי הטכניון לא ניסה להשפיע עליו בשום צורה ואופן. מעבר לעניין הספציפי במשפט, קיים כאן עניין עקרוני בשאלה מתי אדם כשיר לקבל החלטות באופן עצמאי על חייו. החוק אומר שכאשר אדם מוגדר כלא כשיר לקבלת החלטות אזי ממונה לו אפוטרופוס. היות שבמקרה הנדון לא מונה למנוח אפוטרופוס במהלך חייו, סברנו כי היה מקום לכבד את החלטותיו כפי שבאו לידי ביטוי בצוואתו. הטכניון קיבל את הכרעת בית הדין ובכך תם העיסוק שלנו בנושא”.
One Comment
לעניות דעתי פס”ד הוא המשך של מדיניות מערכתית נגד אבות גרושים. הרי ניכור הורי ברוב המקרים הוא תוצאה של הרחקת האבא מילדיו ע”י הרווחה ומערכת המשפט. הדוגמא הכי בולטת היא חזקת הגיל הרך שמקבעת מציאות כזו.
התוצאה הבלתי נמנעת של “התערבות טיפולית” והחוקים המפלים גברי, היא שהאב המנוכר ישלים עם המצב וינשל את ילדיו בצוואתו
המערכת שיודעת את זה במקום להבין שהמידיניות שלה היא הגורם. פשוט מבטלת צוואות של אבות גרושים מנוכרים בעילות הזויות – זה מזעזע!!!
מה השלב הבא – אבות גרושים יתייעצו עם עורך דין רואה חשבון כדי לעקוף את התקדים הזה. המדינה הפכה את האבות הגרושים אוייבים ונלחמת בהם